דבר שמתחפש לאהבה

מטלטל כמה נכון, שאין לנו מושג מה מתרחש בדלתיים סגורות. וגם כאשר יש סימנים לפשע בתוך המשפחה, החברה מעדיפה לעצום עיניים. תודה גדולה לגליה על האומץ וגילוי הלב. זו התחלה של החלמה.

תודה לך גליה שהיית לי לקול

אהבתי מאוד, מתאר את הנושא בדיוק, ונגע במקודות מחשבה חשובות

תודה על הכתיבה. על האומץ לחשוף את הסיפור האישי ולגלות עולם שלם מושתק של ילדים במשפחות נרקיסיסטיות.

ספר חשןב! עדות אמיצה,ֶאמיתית, נוגעת ללב ומכאיבה בבטן. לא להאמין או לחשוב שיש למחברת מניעים זדוניים בכתיבה שכזאת הוא קושי של הקורא להתאמת , לגלות אמפאטיה וקבלה עם מציאות בלתי רצויה. מקווה שבאמצעות הכתיבה רגשות הכעס של הכותבת התחלפו בעצב. נהנתי מהכתיבה הרהוטה וה מדוייקת

כתוב היטב ומשכנע. גליה ריגשה וזיעזעה אותי. לצערי, התוודעתי לאחרונה לתופעות דומות. מכירה את חוסר האימון, את התעתוע , הגזלייטינג והכחשת הסביבה, שרק מחמירה את הסבל של הקורבן ושקיעתו במלכודת. מאחלת לה חיים טובים שיפצו על הסבל. מקווה שהספר שכתבה עשה לה סדר ותיקון וגם בוודאי יעזור לאנשים אחרים להבין מה קורה להם .

תודה גליה שנתת מילים לאלימות והתעללות שחלק עיקרי ממנה זה לנסות לבטל את היכולת לתאר אותה. תודה על החשיפה של הזוועות האישיות שלך, של התובנות וההגדרות שהם הבסיס לריפוי, שצברת בדרך הקשה שעברת, כדי שלנו יהיה קל יותר להרפא, וכדי להעלות למודעות החברתית באופן מפורש ומוגדר את ה"מצב" - ולשים סוף להתעלמות של החברה מהאלימות הפתלתלה הזו. חובה לכל אדם שרוצה לגדל ילדים. חובה לכל מבוגר.ת שרוצה להבין א.נשים סביבו שעברו התעללות או את עצמו. מקווה שאת עובדת על תרגום לפחות לא.נגלית. מגיע גם לילדים אחרים כמונו לקרוא את זה..

קראתי אותו בנשימה עצורה, ספר מטלטל ומרתק, קשה לקרוא על החוויות של הסופרת, המתארת התעללות רגשית, שהאכזריות שלה מתגלה גם ואולי דווקא בגלל אופיה המתעתע, המרומז לפרקים, הפערים בין הפנים והחוץ וההתקפות הרבות שחוותה. מאוד התרגשתי ונעצבתי. תודה על העדות הכנה והבהירה

ספר כואב, מרסק ועם זאת מרתק. גליה מתארת רגשות מורכבים כול כך באופן ברור ומובן ועושה שרות גדול ואמיץ עבור נפגעי הורות נרקיסיסטית. ברכותי לך גליה הנפלאה מקווה שהוקל לך ולו במקצת למרות שההתקפות המרושעות עלייך כולל מצד בני משפחה קרובים לא פסקו.

אני מעריכה את המניפסט שבא להציג את הקורבנות לאלימות במשפחה. הספר נקרא בנשימה אחת, ומעניין

קראתי בשקיקה. כואב לשמוע שיש ילדים שחיים במציאות כזאת, גליה עוז אמיצה שהשמיעה עדות קשה אחרי כל מה שעברה. אני מאמינה לך, גלית, ומאחלת לך שלווה

האמת היא, שאת הנפשות הפועלות, היכרתי כשהתנדבתי מעט בחופש הגדול בשנת 1972 בקיבוץ חולדה. מאווד הערכתי את הסופר עמוס עוז ואהבתי את שתי בנותיו החכמות פניה וגליה. נראה ששכחו אותי, אך אני תמיד זכרתי את שיחותינו הארוכות על ערימת הגרעינים הגבוהה. איני זוכרת שעלו סיפורים יוצאי דופן מעבר להתאבדות פניה - אימו של עמוס עוז. כששירתתי בצבא, נתקלתי לראשונה בתופעת האלימות במשפחות שונות על צורותיה השונות, ורציתי לאמץ כל חיילת שלי שעברה זאת בחייה. אחכ, נתקלתי בתלמידים כאלה, באנשים שהיכרתי, ולמדתי שהגעתי תמימה לחיי הבוגרים, ומזלי שפר עלי להכיר את הזקוקים לסיועי. לגליה עוז הקוראת את ספרה, ישנם שיאמרו שהאמירה היא חד צדדית והדבר אינו הוגן כלפי אביה לאחר מותו. לאחר כל השקלולים וההקשבה, הרצון להשמיט את החד צדדיות, ההבנה שמדובר בראיה של ילד, את יודעת מה גליה? אני מאמינה לך. הספר קולח ונשמע בנשימה אחת. יפה ההקבלה של הסיפורים מול הציטוטים הפסיכולוגיים והספרותיים.

מאד מעניין. כתוב מצויין. מאיר את נושא הנרקיסיזם בצורה מאד מיוחדת.

ספר זה הוא מסמך מטלטל על חיים בצל התעללות שנדמית שקופה שלא משאירה סימנים על הגוף אך פוצעת את הנפש. ואיך אדם שנראה כליל השלמות מכיל בתוכו כל כך הרבה רוע. מעריכה מאוד את גליה שאזרה עוז ושיתפה את סיפור חייה .הלוואי ושיתוף זה יביא לה מזור ספר חשוב מאוד.

ספר מעולה או יותר נכון עדוּת קשה ומעורר מחשבות. זו הזמנה לכולנו להכנס לנעליה של הקורבן ובמיוחד לפרק את ההדחקות הרבות שמניעות אותנו. אני מאחל למחברת המשך חיים טובים בחופש.

ספר חובה

אני מאמינה לך גליה.

מאמינה לה בכל ליבי

מדהים. גליה, אני מאמינה לך.

ספר נוגע ללב, מרגש ועצוב, מעורר אמפטיה לגליה...

זיהיתי בגליה עוז - את עצמי ובאביה - את אמי. ילדות נוראה שחלקים ממנה השכחתי מעצמי. הופתעתי לדעת שהיא זו שכתבה את 'שקשוקה' שקראתי באהבה רבה לנכדי.

הספר החזיר זכרונות שמוטב לו הייתי שוכחת אותם. אין סליחה להתעללות הורית.

ספר עצוב ומדהים. הלוואי שתהיה יותר מודעות בארץ לבעיה הכאובה הזו.

מסמך אנושי חשוב. לדעתי בחיים העניין הוא לא למצוא את הצד האשם. העניין הוא לראות את האמת. דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. לא כל ילד שעבר התעללות מסוגל לקום על נפשו, שלא לדבר על לתאר את מסכת היחסים בצורה כה בהירה. האיך מתואר בצורה מופלאה. את הלמה אפשר רק לשער. איך נוצר הדיסוננס בין הכישרון והכאריזמה, לילד הפגוע שהפך לרודן. תודה לך גליה, על שכתבת את המסמך המרגש המרתק, ומעורר המחשבה הזה.

מ-ט-ל-ט-ל ולא בתוך ״גילוי״ אישיותו של הסמל עמוס עוז. זה, למרבית הפליאה, לא הפתיע אותי. באיזה שהוא מקום נראה לי שזיהיתי בו את מה שתואר, כמובן ללא הפרטים. האם זה מפני שאני מכירה מקרוב מאד אדם כזה? כנראה. ומכאן הטלטלה. תוך כדי קריאת הספר ראיתי, לכל אורכו, סרט במקום אחר עם אנשים אחרים. פעם חשבתי, מה אני אכתוב את כל זה? את מי מעניין לקרוא רק רע ורוע. טעיתי! זה היה ספר מרתק ו…טיפולי.

ספר שמדבר במונולוג רובו על התעללות נפשית ופיזית בצורה שמי שחווה הורות רעילה יוכל לגמוע בשקיקה את המילים והתחושות להבין ולהרגיש ולדעת שכל מה שהבנת חשבת והרגשת זה נכון והלב לא משקר אני ממליצה לקורא הרוצה להעמיק גם לעיין בספרה המאלף של דנית בר שבו היא מפרטת ומעשירה את הנושא כמי שעברה על בשרה הורות כזו אני כותבת לגליה עוז אני מאמינה לך. תודה

חשוב מאוד..מאמינה לה.

עדות מצמררת. מי שמכיר אנשים מתעללים מזהה מייד את האמת הצורבת. אי אפשר להמציא את זה. גליה. את אמיצה. אמיצה. טוב עשית ששיתפת. להסרת את העול הזה מנשמתך. אני לא מכירה אותך אבל אני אוהבת אותך ומחבקת אותך. את א מ י צ ה ...

מטלטל ומרתק. לא להאמין שכלפי חוץ הוא הראה את עצמו כבן אדם טוב ובתוך הבית היה מפלצת.

ספר שהצליח לבטא את תחושתיי ומחשבויי לאורך 27 שנות קיומי. תודה לך גליה, את הספר קראתי אחרי ניתוק שהתחלתי לאחר פגיעה איומה של משפחתי מולי. היה חג פסח וכולם במרפסות בשוק לוינסקי שרים את האגדה, המשפחה כבר חסומה בכל פלטפורמה שהי ואני יצרתי לעצמי מרחב אדיר באותו ערב חג, ואז רכשתי את ספרך ובאתר וקראתי אותו כמו אגדה, של פסח. אני ניצול בחיתולים, עוד הכל טרי, מצאתי את המורכבות שבטראומה שלי.. הספר עזר להדק המון. אמא שלי נרקסיטית, היא גם אישה טובה, אבל מאוד רעה כאשר אני בנה ואני בסוף אחרי שעות שיחה ונסיונות של שנים עדיין אשאר החפץ שלה. עדיין היא לא תקח שום אחראיות על מעשייה וההפך תדבר עלי ותאשים. כל משפחתה אבי, אחי ואחותי יחד איתה מולי. הסיפור מורכב אבל ניצול הוא ניצול. אמת היא אמת. ואני משתמש במושגים מהספר כמו "עדים" ועוד.. ומוצא את כולם סביבי. הנפרדות שיצרתי בגיל 27 מהשליטה והפגיעה האיומה של משפחתי היא מדהימה, גם אם אשאר לבד כי גם כמו אצלך. המשפחה שלי נראת סבבה על פניו.מבחוץ. אבא כזה שעובד בעבודה טובה ויש כסף ואמא שבחוץ שואלת לשלומם של אחרים. הכל שקר.. תודה גליה! ספר מרפא

מתאר את ההואות הרעילה, את הנרקיסיזם והפועגנות בדיוק רב כל כך , שברור לי שמדובר בחוויה אמיתית. לצערי, חוויתי ועודני חווה התנהגות פוגענית כזאת. חייבים לפרסם בפומבי כיצד נרטית התנהגות פוגענית

מטלטל. מביא לפרקים להזדהות ולהתחלחלות. לא, לא הזדעזעתי מפרצופה האמיתי של הפרסונה; כאלו היו נחבאים וימשיכו להתגלות. הזדעזעתי מאוד מאפשרות הנתק שבין רגשות אבהיים, שנולדים עם התינוק, לבין התעללות שיטתית בילדך שלך. קשה לתפוס

ספר יפה מאוד !

גלולה מפלחת שמתארת בדיוק מצמרר אלימות במשפחה והשלכותיה על הילד. זה ספר חובה לעוסקים בתחום הטיפול ולכל אלו שחיו לצד הורים שלא היו מתאימים להיות הורים

ספר מדהים, כתיבה מדויקת, מרגש נוגע ללב בשל האותנטיות. תודה על ספר נהדר.

עצוב וקשה לקריאה, אבל גם מרתק. פותח צוהר חשוב ובעל ערך חינוכי לדינמיקה של בית רעיל.

מעניין מאוד.

גליה משמיעה קול מושתק ויקר מאיו כמותו. כתוב באומץ וכשרון רב

היו חלקים שהצלחתי להתחבר לקושי וחלקים שגליה הרגישה לי כמאוד קיצונית בתפיסה שלה, קשוחה מאוד ולא מאפשרת. במהלך הספר אני בעצמי עברתי תהליך של הבנה של המורכבות ביחסים בינהם, לקראת הסוף שוב חזר החיבור לדמותה של גליה ולקשיים שלה. כתוב מרגש, כנה וסוחף- לא הצלחתי להניח את הספר עד לסיומו.

מרתק. כאב עצום על המשפחה כולה

ספר מעולה ״ופותח עיינים״. הספר כתוב מצוין וקולח, למרות הנושאים הרציניים. הספר לא מוריד מערכו של עמוס עוז כסופר מצוין, אלא מאיר את האיש בצורה שלא חשבתי. אצטרך לעכל את האיש עם שתי הדמויות.

ספר מאוד חשוב! גליה מוכשרת, בלעתי ביום.

אמיתי או לא זאת כתיבה מצוינת ומטלטלת

מרתק.

מסמך אמיץ ונדיר ביכולתו לגעת. מעניין יהיה לקרוא את הסםר של האח דניאל ושל עמוס עצמו שכתב לפני מותו יחד עם העורכת שלו. כנראה שיש שפחות שהדרך היחידה שהן יודעות לתקשר היא באמצעות כתיבת ספרים ופרסומם.

כתיבה מצוינת עצוב

כנה וקשה

honest, compassionate portrayal of a lovely soul and the broken family she comes from

גליה הצליחה לבטא במילים את הרעל שביחסים, רעל שאין לו מילים, שמשבש את התודעה והקוגניציה שוב ושוב כך שהופך לחמקמק ביותר, ואת הסבל- לשקוף. תודה גליה

מצמרר, סיפור נוגע ללב. כתוב נהדר. לכל אוהבי עוז מומלץ לקרוא…

מסמך אותנטי, חשוב, אמין ומאד עצוב

ספר מדהים, עצוב וכנה. מצטערת בשבילך גליה שזו היתה הילדות וההורים שלך.

האמת זוהרת מתוך כל משפט כתוב. האומץ ויכולת ההבנה של עברה , מדהימה. קשה לקרוא אבל מפרק חוויות ילדות דומות. תודה.

ספר חשוב. כל כך קשה להבין מהי אלימות, במיוחד זו הסמויה, אבל כל מי שעבר אותה, יודע איך היא נראית ואיך היא מרגישה וכמה היא מתעתעת, משפילה ומשתקת. זוהי עדות ממקור ראשון ועדות אמינה, כי דברים כאלה אי אפשר להמציא ובטח שאף אחד לא רוצה שידעו עליו, שהוא זה שכך התנהגו אליו. הספר כתוב טוב ובאופן כנה מאד. אלה שהיו שם, יימצאו בו נחמה ושותפות גורל, איזושהי חותמת - שהם לא משוגעים. אלה שלא היו שם, יבינו דברים חשובים, על החברה והתרבות הסובבת אותם.

מעניין מאוד! האירועים וההסברים להתנהגות מתאימים כפאזל. במקביל סיימתי לקרא את הספר If you tell by Gregg Olsen, שמתאר סיפור אמיתי על אם מתעללת. וגם בו יש הסברים של מומחים להתנהגות זו. לא נעים לומר - אחד לאחד. דמות נרקיסיסטית, הצורך בשליטה, הפרדת הכוחות ועוד. גליה עוז עושה שירות למשפחות, כשחושפת את המציאות במשפחות רבות ואולי כך תיתן לנפגעים כוח לשנות את המציאות בה הם חיים ואת התפיסה שלהם על עצמם.

תודה

אני מאמינה לך גליה. אז בעיקר עצוב לי ככ.

וואו, פוקח עיניים ומפכח. עצוב מאד לקרוא על התעללות נפשית שיטתית בילדה קטנה. על מנגנון ההסתרה שנטמע בקורבן ובמשפחה הקרובה וכמה קל יותר להדיר את הקורבן מאשר את הפוגע.

שמחתי מאד לקרוא ואני מאמינה לכל מילה. כמי שגדלה עם אמא מתעללת בקיבוץ לא היה לי כלל קשה להאמין ובפרט אחרי שקראתי השנה את האוטוביוגרפיה של עמוס עוז, שכילד עבר התעללות קשה, מתמשכת, נפשית ופיזית גודל במשפחה חולה . לצערי לא הצליח לפרוץ את מעגל ההתעללות. ליבי אתך, גליה .

עוצר נשימה

אכן לא קל לקרוא דברים כאלו על סופר כל כך אהוב ונערץ. מראש ניגשתי לספר עם כוונה לא להאמין לדברים כל כך קשים. אבל מסיימת את הספר בתחושה של הערכה גדולה לאומץ הדרוש להגיד את הדברים. יישר כח גליה. וכן צריך כנראה ללמוד לחיות עם מורכבותם של החיים. הטוב כמו הרע לעולם (כמעט) אינם מוחלטים. מקווה שהעדות מביאה עמה איזשהי התחלה של ריפוי.

עדות מטלטלת. באומץ לב ובעוז מגוללת הסופרת חור שחור שבולע אל תוכו את הצד האפל של האנושי, ההומני, המתוקן לכאורה. המילים צורבות בבשר החי ובנפש, סודקות את הדימוי הציבורי, לא רק של הסופר-האב, אלא של החברה כולה. של ברית הדמים התועלתנית שמתקיימת ביניהם, ואשר מספקת לחברה מראית עין כוזבת של נאורות מוסרית, נוכח תהום נואלת של מוסרנות והעמדת פנים; ולסופר-האב את מעמדו כאל עליון. ואל מול מות האלוהים והיעדר הטיח המילולי הנקי והמאחד, אין החברה אלא אוסף ישויות עלובות למראה. עדר ללא רועה. את המבט הזה קשה לנו לשאת. את המראה הצלולה, החדה, הקרה והמדויקת-להכאיב של האמת.

כואב וכל כך מוכר. ההרגשה שנולדת כזה פגום שמהרגע שנולדת הרסת להורים את החיים היא הרגשה ששום טיפול נפשי לא ירפא.

מרתק. אמיתי. אמין. כתוב היטב.

ספר חשוב כיוון שהוא שופך אור על תופעה כואבת והשלכותיה, לדעתי עוז היה שייך למימד השלישי בהפרעות אישיות כתוב טוב. פותח את הלב למקרים דומים ומאוד שכחים. שלא מדברים עליהם מספיק. חבל שלא צריך להוציא רשיון לעשות ילדים

לא יכולתי להניח אותו מידי, קראתי מהתחלה ועד הסוף בבת אחת. ספר אמיץ, אותנטי, עצוב ומכעיס, אמין לחלוטין. רגיש ואינטליגנטי, הכאב הוא אמיתי, כתוב היטב.

משפטים מדוייקים ספר חשוב ביותר בזכותך הבנתי דברים

בלעתי את הספרון הזה ביומיים. התוכן לא קל לעיכול אבל מדובר בקול שחשוב שיישמע. מומלץ מאוד.

מאמינה לסופרת. למדתי על הנושא של child abuse דברים חדשים.

כל כך חשוב וטוב שכתבת את הספר. אני מאמינה לך.

אני מאמינה לכל מילה שנכתבה. נגע בי עמוק

מדהים ומטלטל, מגדלור להרבה מאוד ילדים.

השאיר אותי מהרהר... על טבע האדם. על יחסים בין אלו שהכי קרובים לנו, ועל הכאבים שרבים כל כך נושאים עימם, בשקט.

הספר קשה, מסמר שיער. ברור שלכתוב אותו היה תהליך תרפויטי. וגם לקרוא. כל הכבוד לכנות ולאומץ.

הסיפור של גליה עוז הכה אותי בהלם תחילה. רציתי להתבשר שזה סיפור דמיוני, שהיא מוזרה, לא שפויה. היה לי קשה לאבד את עמוס עוז של סיפור על אהבה וחושך, של מיכאל שלי - ספרים שהרגשתי קרובה אליהם נפשית. אבל אז נזכרתי בחברי הקרוב שעבר התעללות הורית, אשר ניסה פעם אחת להציע לבני משפחתו לראות ולהודות בסבלו וביחס המשפיל שחווה, ואיך איחדו כוחות כל בני המשפחה נגדו, ואמרו מיד שלא היה ולא נברא, והנה שוב הוא מתגלה כמרדן שעושה בעיות. הסיפור חשוב כי הוא יכול להיות צוהר לאותם קורבנות של הורים מתעללים, שיכולים למצוא בו את עצמם ואולי לא להרגיש לבד בעולם. הסיפור כתוב היטב. היא בהחלט מוכשרת גליה עוז. ומדוייקת. ומרתקת. אני נותרת עם התקווה שאולי דניאל, פניה ונילי כולם או מי מהם יקראו, יזכרו, יחשבו, ויושיטו יד. זה יכול להיות סוג של הפי אנד. גם בשבילם.

קראתי את הספר בשקיקה, תוך מספר שעות. הספר עושה ולידציה לכל כך הרבה דברים שחוויתי ושעודני חווה. הוא עזר לי להתקדם במציאת הדרך הטובה לי ביותר להתמודד. תודה לך, גליה יקרה.

ספר חשוב מאוד אך לצערי כנראה בלתי יעיל. רוב בני האדם מתקשים להתמודד עם מצבים קשים כאלה ומעדיפים לחשוב שהכל נפלא. אני מאמינה לכל מילה שלה ומזדהה איתה. מצבים קשים מעין אלה, אם אינם שוברים את מושא ההתעללות, מצמיחים אנשים חזקים ולא שהמחיר שווה את זה, אבל לפחות תוצאת לוואי חיובית מתוך כל הזוועה

מטלטל. מאמין לכל מילה של גליה.

מטלטל, עצוב ומעורר מחשבה

מפלח את חדרי הלב לחדרי חדרים קטנים בהם טמונים הכאבים והסודות שלנו. האמת היא האמת, והיא תרצה לצאת לאור השמש ולרפא את הכאב שהיא נושאת. תודה, גליה

ספר מופת.קריאת חובה.חודר ללב ולנשמה.

הספר כתוב באומץ נוגע ללב. לא ניתן לכתוב דברים אילו אם לא חווית אותם. תודה גליה.

מרתק. מטלטל. פוקח עיניים.

ספר מאלף וחשוב. היה לי קשה לקרוא אותו אבל אני מתמודדת.

אני מאמינה לך

נוגע ללב רק מי שגדל במשפחה כזו יכול באמת להבין. אני רוצה לתת לסופרת חיבוק, לומר לה שאני באמת מבינה ללבה. ושהיא כל כך אמיצה ששברה את מעגל ההתעללות והפכה לאמא מתפקדת. תודה.

לחשוף את כל החלאות

ספר קורע לב באוטנטיות שלו. יצירת מופת, מתוך אהבה, ומתוך חושך, באמת, אל איזשהו אור של אמת.

גרם לי לחשוב שיש מי שיאמין גם לי

ספר מרתק ומעורר הזדהות. מאמינה לכל מילה ומעריכה את הרצון לשתף.

תודה

מטלטל, מחרפן ומעורר מועקה. איך הדמות שהערצתי וחשבתי שאני מכירה היא בעצם מפלצת. זה לא ממש ספר. זו מן כתבה, ראיון שהמחברת ערכה עם עצמה, קטע מתוך יומן. רשימה. אישי, אותנטי ועובדתי. חבל שכל כך קצר. היה אפשר עוד הרבה יותר להעמיק או להרחיב.

קראתי את הספר בשקיקה. האמנתי לסופרת. הסופרת גליה, מציבה מראה לחברה. אני באופן אישי, לא קראתי הרבה ספרים של עוז ( מבחינתי ״ כתיבה צפופה״) וכעת אני שמחה על כך. אולי אקרא עוד ספר כדי לגלות משהו על משפחתו( מנקודת ראות שלו) מבין השורות. נשארתי עם מועקה ותובנות לאחר קריאת הספר. הסופרת היקרה הצליחה להעביר את המסרים באופן נהיר וצנוע. סופרת מופלאה ואמיצה שאני מוקירה ומחבקת מרחוק.

ספר מרשים וכן. שמתאר בצורה מדויקת ומכאיבה את ההתעללות של האב! את הצד האפל ולא מעובד של אדם, שהוא סמל עולמי. אני לא אהבתי אף פעם את סגנון הכתיבה של עמוס עוז. הרגש היה חסר, העומק.

ספר מטלטל בכנותו ומעורר מחשבה. מאמינה לך גליה ומאחלת לך ריפוי והחלמה.

ספר מרתק ואמיץ המקפיד לכסות באופן מנומק, מדעי ורגשי את כל ההיבטים של סיפור החיים העצוב והמקומם שנכפה על המחברת. אני מודה למחברת על השיתוף הכל כך חשוב.

ספר אמיץ רגיש מכאיב. שופך אור על כתיבתו של עמוס עוז ופרשנותה.

קשה, עצוב, מטלטל, כדאי לקרוא. מאחלת לגליה שלוות נפש וחיים טובים ומלאי אהבה ושמחה.

ספר חזק ומעורר הזדהות.

מדהים ומרתק. מעורר מחשבות רבות ואפשר לי להזדהות. מודה לך גליה על הצוהר שפתחת לי. תבורכי. רחל שגיא

וואו

זה לא סתם עוד ספר. זה גילוי לב אמיתי וכנה. אני מעריכה מאד את יכולתה של גליה עוז להוציא את ה"ליכלוך מתחת השטיח" . אני לא בהלם. .. לצערי יחסים שיקריים כאלה קיימים בהרבה משפחות. קשה מאד להתמודד עם שקרים ודיבות. יש לי הערכה עצומה לגילוי לב שלה. אני ממליצה לכל אחד ואחת לקרוא.

עצוב מאד. מאמינה לך ומחזקת אותך. הספר עצמו מרתק וכתוב מצוין

קשה ומטלטל

אמיץ ושובר לב

למרות הנושא (יחסי התעללות פיזית ובעיקר מילולית בתוך המשפחה והיחס החברתי ) הספר קל לקריאה והסופרת מביאה מעולמה הפרטי את מסכת התעללות בה, אך לא בצורה פונוגרפית. אם החברה שלנו בעיקר בשנים האחרונות צריכה הוכחה נוספת שאף אדם לא פיסגת השלמות, שרובנו בוחרים מה להציג לעולם, שאסור לנו להמליך ודבוק באדם אחד/ת - זאת ההוכחה.

רק מי שעבר את שכתבת, יודע לתאר אייך זה לחיות בבית שמתעלל בוחר בילד אחד, מתוך כמה כשעיר לעזאזל בו ובאמא שלו.

חשוב שכתבת. מאמינה לכל מלה.למרות הכאב והסבל שסבלת, את כותבת בסוף שהאמנות היא בעלת ערך גם אם נוצרה בידי אדם פוגע והרסני.

ניכרים דברי אמת. שובר לב

ספר מטלטל ואמיץ. תודה שכתבת מדם לבך. מאמינה לך.

כואב וחשוב ביותר

חשוב ועוצמתי. עוז מוציאה לאור באומץ מה שכל הזמן נשאר במחשכים. קראתי ברצף בקריאה אחת.

תודה לך

עדות מצמררת וכואבת של מציאות שחשוב לשמוע. כתוב באופן כנה ומרתק.

ספר אמיץ, כתוב בחדות חותכת. תודה לך גליה על ההיחשפות

ספר חשוב. שופך אור על בתים אלימים שנוטים לא לראות או להתעלם מהם. כתוב ברהיטות מופלאה. נותן תקווה לאלו שעברו חוויה דומה.

ספר מטלטל ומעציב מאד. באומץ רב, בבהירות ובחכמה, חושפת המחברת את העולם הסיוטי בו גדלה. אני נשארת בסוף הקריאה, עם אותה השאלה הקשה, שהמחברת שואלת שוב ושוב לאורך הספר ושתינו נותרות בלי מענה למה? למה זה קרה?

מנפצת את התדמית המצוחצחת של סמל הספרות העברית לדורותיה. אמיצה רהוטה ונבונה-ליבי איתה. הפכתי את תמונת דיוקנו התלויה אצלי בסלון לאות הזדהות. תודה שפירסמת והארת את הסובלים במחשכים.

אותנטי לחלוטין. מה שמשכנע ביותר הוא לא רק הזכרונות של המחברת, אלא גם הניסיונות של עוז לפגוע בה כשכבר היה זקן וחולה

גליה היקרה, ספגת כל כך הרבה רעל בילדותך וגם בבגרותך. פלא שהצלחת לשרוד. בספרך שרטטת את קו הגבול הברור בין רוע ל-טוב. אחת הבעיות היא הרצון האנושי להדחיק, לטשטש את הגבולות בין הרע לטוב כדי לא להרגיש כאב, כדי לא להתמודד. תודה על האמת שחשפת כאן, על האומץ שגילית, אני חושבת שאת עוזרת בכך להרבה אנשים לזהות את מה ומי שכובל אותם ולצעוד קדימה לחיים טובים יותר.בנוסף ספרך גם מאפשר להורים לבחון את עצמם. תודה לך על הספר הזה! סוף האמת לצאת!

ספר חשוב לכתוב היטב

מרתק ונוגע ללב. מסמך חשוב

אמנם זה ספר קצר, אבל הקריאה בו החזירה אותי 30 שנה אחורה, לחיים בבית ההורים שלי, כשעמוס הוא לא עמוס. הוא אמא שלי, חנה. יכולתי להזדהות עם כל דבר שקרה לגלישה, עם כל תחושה, עם כל פקפוק עצמי, עם השאלה שלעולם לא תהיה לה תשובה: למה אני? אהבתי את הניתוח המרוחק, השכלתני, שאני בעצמי מסוגלת לו היום אחרי טיפול והחלמה, והוא עדיין בעיני הכי כואב.אם עדיין לא החלמת, אתה תמשיך לפקפק בעצמך ובהכרח תעביר את הספק הזה לקוראייך, בעיקר אם אין להם ניסיון עם סוג כזה של יחסים. אבל המחברת לא עשתה את זה. היא כתבה אמנם על עצמה, אך ממעוף הציפור והצליחה לראות עם כל מילה שנכתבה, גם אותי ואת אמא שלי, ואת כל הילדים שגדלו תחת המגף הנרקסיסטי המתעלל.

הספר מרגש, עוצמתי, כתוב נפלא. זה הוא מעשה יצירה אמיץ, נועז ופורץ דרך, בעל חשיבות חברתית, פסיכולוגית, פוליטית ואמנותית.

עזבו את התגובות ברשת. פשוט תקראו. אתם חייבים לקרוא. אתם חייבים לקרוא אם אתם רוצים לחיות בחברה מוסרית, ולא בקהילה צבועה שבה מועכים את הקורבנות לטובת שימור תמונת העולם הנוחה והמוכרת. וחוץ מזה כתיבה מצויינת. בהירה, צלולה.

מרגש וכואב מאוד. צריך הרבה אומץ לשתף את הקוראים ברגשות של דחייה והתעללות הורית, כפי שגליה עושה בחכמה ובאמינות רבה. מאמינה שהספר יכול לעזור להרבה מבוגרים שחוו בילדותם דחייה והשפלה מצד הוריהם. יישר כוח לגליה על ספרה !! מאחלת לה את כל הטוב שיש לעולם להציע לה.

הספר כתוב מתוך דם ליבה של המחברת. עצוב לי על על כל ילד וילדה שלא זכו בביטחון ואהבה. אני מאמינה לך ומקווה שהכתיבה והפירסום של הספר יעזרו לך, אפילו בקצת. ליבי איתך.

ספר כנה, אמיץ ואמיתי. תיאור מדוייק של התעתוע שיוצר אב נרקיסיסט בקרב משפחתו וקרוביו. הלוואי ונדע להיות עדים מוארים.

ספר מרגש, עצוב ומזעזע. כפי שאמרת נכון, אין אדם הגון שלא יאמין לך!!!

ספר אינטילגנטי ואמיץ. כל הכבוד למחברת. אני מאמין לך.

היי גליה מחפשת איך לכתוב לך מה אני מרגישה, לא מוצאת, כך שנשאר לי פה המקום הזה לומר לך שאני מאמינה לכל מילה שלך גם כי הן זהות כמעט אחת לאחת למילים שלי , לזכרונות שלי מהבית שלי שאני גדלתי בו. כואבת את כאבך אבל גם שמחה על השחרור שאני מקווה שהספר הזה הביא לך, כשם שספר השירה שלי הביא לי. עדיין לא סיימתי לקרא, אבל מכמה העמודים שכן קראתי, החזרת אותי למקום בו חייתי פעם, לבית עם החלונות הסגורים, למילה ׳ טינופת׳ לבריחות, לכל כך הרבה דברים. חשוב שכתבת וחשוב עוד יותר שיקראו ו שיידעו איזה נזק נגרם לילד או ילדה שגדלים כך. חיבוק מרחוק. רונית

כתיבה קולחת, כנה ופוקחת עיניים. תודה

ספר חשוב של מחברת אמיצה. מקווה שאחרים במצבה יקראו, יזדהו ויוכלו לשים סוף לסבלם, כמו שהיא עשתה, גם במחיר של נתק שאינו תמיד מובן לסביבה.

קראתי בנשימה אחת אפשר שלא. מאמינה לסיפורה, למען האמת, האופן שזה כתוב לא מותיר ספק, ועוד: הספר הוא הגאולה של המחברת. סוף סוף לאחר מותו היא יכולה לשחרר את האימה שהטיל עליה כל חייה ולאפשר לקוראים שחוו חוויות דומות לחוות מעיו קתרזיס בעצמם, להיות להם לפה.

חשתי אסירת תודה על הזכות לקרוא אותו.התחקיר מעמיק והכתיבה אוטנטית .עוד אקרא בו כדי להבין איך וכיצד הוא נוגע בחיי.

קראתי בנשימה עצורה (ואף חנוקה) וכל מה שרציתי הוא לחבק את גליה חזק ולתת לה בית...

עצוב ונוגע ללב

מטלטל

אני מודה לגליה על האומץ שבחשיפה, תיאור האירועים יכול לשמש פתח לזיכוך נפש של ילדים/בוגרים שסבלו מהתעללות וניכור הורי. הנושא לא מדובר מספיק, כמתואר בספר ברוב המקרים הקורבן משוכנע שהביא את האסון על ראשו.. בכישרון רב ובשפה מדויקת תיארה גליה את חוסר האונים, הבדידות, העלבון שהם מנת חלקו של הילד שצריך לפתח כישורים מיוחדים לשרוד בעולם שאמור היה להגן עליו ובפועל הוא מנוכר לו ולהוויתו. גליה כותבת מחוננת, אותנטית והיא נגעה מאד לליבי. מקווה שהחשיפה והשיח שהספר יעורר יביאו לך מזור

יוצא מן הכלל. כמו סיפור של עמוס עוז.

מטלטל, מרגש ומומלץ לקריאה לכל אחת ואחד שהרגשיו אי פעם זרים בביתם.

ספר מופתי. אמיץ. כתוב בכנות סוחפת ונקרא בנשימה עצורה. תודה לך גליה. מי שפגש נרקיסיסט או שניים בחייו יודע שכל מילה אמת שאי אפשר להמציא. ומי שלא פגש, או לא יודע לזהות, שילך לחנך את עצמו בנושא ורק אז יגיב. יש רשימת ספרות בסוף הספר.

סיפור עצוב כל כך. שולחת למחברת חיבוק גדול. מכעיס לדעת איך אנשים עוצמים עיניים ומסרבים לעזור לילד במצוקה מעולם לא נמניתי על חסידיו. היה בו משהו דוחה. שפתים דקות וקפוצות עיניים מצומצות שדרו על אדם צר אופקים בעוד קולו רגוע ושלו הסתירה הזו הרתיעה אותי

דווקא העובדה שעוז מתמצתת דוגמאות והן לפעמים "אזוטריות", קל להבין את חכמת ההתעללות. זט שלא משאירה סימנים. אם מנתקים את העובדה שהאבא המתעלל הוא הסופר המהולל, מזהים שזו התנהגות מאוד נפוצה, אבל בד'כ בין הורים וילדים מאותו המין (אבא/בן, אמא/בת) ולא ילדי סנדביץ. כתוב קולח, ענייני, בלי השתפכויות. שווה לקרוא ושווה להורים לבדוק את עצמם...

ספר מצויין. ניכרים דברי אמת

מרתק גליה אני חשה צורך לומר לך תודה כאילו כתבת את סיפורי היי שלוה ושקטה

הניגוד בין מה שהסביבה חשבה על עמוס עוז: המוסרי ורודף השלום, לבין מה שהיה באמת בתוך משפחתו הוא עוצמתי. מזעזע. ליבי איתך גליה.

ספר מאד כאוב, האמנתי לכל מילה! קראתי בנשימה עצורה או יותר נכון ללא נשימה. לנוכח ראיונות שהיו עם עמוס עוז במך השנים, גם אם הופתעתי, לא באמת הופתעתי. היה בו סוג של פאסיב אגרסיב וחוסר אותנטיות. מעריכה ביותר את אומץ הלב שבגילוי לעולם. אין מחיר לחופש!

ברור ורגיש, נוגע בבטן, מדבר בקול עבור אלה שלא יכולים לבטא את עצמם. גליה, חיבוק.

איך אפשר לתת ציון לכאב עמוק? ספר קטן, שנקרא בנשימה עצורה, על ילדות אומללה, התעללות רגשית, נפשית, קשה. האמנתי לכל מילה, ובסיום הקריאה רק רציתי לשלוח לסופרת חיבוק חם, ולומר לה שהיא ילדה נהדרת, רגישה וחכמה, ושיהיה טוב.

ספר קצר ומרוכז כתוב בדם ליבה של גליה עוז. כותבת רהוטה, חריפה ורגישה שהעזה לאתגר את אביה על תפקיד הקורבן/הנפגע ועל האמת לעומת הבדייה. חלק חיוני מתהליך ההבראה של נפגע מכל סוג הוא הצורך/הזכות לקרוא לילד בשמו ולהשתחרר מן הצורך להסתיר ולהיות משועבד לעד לדרישה לשאת משא של עבדות נפשית, לשאת שקר עבור אחרים. עמוס עוז ישרוד את החשיפה הזו, אם לא יבוטל על ידי תרבות הביטול. גליה צודקת שקוראים בוגרים יכולים להכיל מורכבות. המעריצים ייצטרכו לקבל שהיה בשר ודם ובעל חולשות אנוש ואפילו קשות. אני מאמינה לה ומאחלת לה מנוחה נפשית והחלמה. אם המשפחה באמת מתעניינת, יקשיבו באמת ובלב פתוח. אף פעם לא מאוחר להתחבר אבל לא במחיר הסתרה והכחשה.

מזעזע. לא מובן איך החזיקה בבטן כל כך הרבה זמן ונשארה בחיים (נפשית) אם כי הסבירה זאת בבירור. הספר הדיר שינה מעיני. הספר כתוב ברגישות מופלאה ובעדינות. אי אפשר היה לכתוב אותו לולא חוותה את המתואר בו. חשוב שנכתב וחשוב שיקרא על ידי כמה שיותר קוראים. מקווה שכתיבת הספר ניקה את נפשה.

ספר שכורך לא רק סיפור, אלא גם מענה לשון צלול ובהיר לכל התגובות שצצו כנגדו. תודה גליה

ספר מרגש ומזעזע גם יחד. אנחנו מאמינים לך, גליה. קריאה חובה.

שובר לב, מדוייק ומעורר הזדהות עמוקה.

ספר עמוק מאד על ההתעללות שעברה גליה בידי אביה..כמובן שהחבטות הניתכות על הקורא אכזריות אבל עולה מהן ריח האמת

חזק. מאופק. חכם.

ממואר מזעזע ומסחרר

המסמך החשוב הזה איננו פרוזה , ולא משהו שמתחפש לפרוזה. זהו מסמך כנה המתאר באופן מדוייק כאב ותובנות שאדם שעבר התעללות נרקסיסטית ידע לתאר . תודה גליה על האומץ לכתוב ולתת שם לדברים , להרגיש את מה שהרגשת ולהבין את מה שכמעט בלתי אפשרי להבין. הקריינות טובה

הספר עניין ונגע לליבי מאד. סיפור לא פשוט ללא ספק

עדות מכאיבה ונוגעת ללב. הייסורים כתובים בצורה פואטית כמעט, אך לא מקלים על תחושות הזעזוע והקבס. ספר מטלטל ואמיץ.

ספר אמיץ מכל מידה ובחינה. אומץ על פי אפלטון הוא עשיית מעשה קשה עם תכלית. וכך גם ההודאה/ספר זה. וכאן מתקיים העיקרון, היוצא מהכלל, לא על עצמו יצא להעיד אלא על הכלל כולו.

אהבתי את הספר בגלל אבחנות מילוליות דקות המביאות את הקריאה לרצף בלשני בלשי. בין הניתוח "למה התכוון המשורר" לצד "חזק על חלשים". השימוש שעושה העברית "ברבים" כדי להוריד אחריות מהיחיד. המחקר הלשוני מאמת את המציאות אותה חוותה ולכן גם מרתק.

קשה לקרוא מבחינת התוכן ולכן קשה לי להגיב לתוכן עצמו. עדיף שאשמור לעצמי. מאמינה לה.

פוקח עיניים. טוב שנכתב ופורסם.

מרתק חייבים לקרוא עדיין עמוס עוז סופר מוערך בעיני

מטלטל

מעניין

האמנתי

חשיפה חשובה מנומקת היטב. הציטוטים חשובים וממחישים.

ספר חשוב

אמיץ!

טוב, אבל קצת מעייף

סיפור עצוב. לא ממש סיפור אלא יותר מסמך תיעודי. אהבתי את השילוב והתיאורים של אנשי מקצוע אחרים. נקרא במהירות.

מעורר הזדהות. הכאב האותנטי פורץ מכל עמוד. חייה של גליה נשמעים כמו סבל אחד מתמשך. אני מקווה בשבילה שיש בהם גם הרבה שמחה והנאה. אני לא יכולה להימנע מהתחושה שהיה פה גם הרבה פיספוס בקשר , כמו שיח בין שני אנשים שמדברים שפות שונות, שכל אחד לא מבין את השפה של האחר.

מפכח, אמיץ וכנה. אינטיליגנטי, כתוב בצורה מסורה. קשה לעיתים, ומרגיש אוטוביוגרפי עיוני שכזה מי שמעניינת אותו תופעץת ההתעלות במשפחה, או כמו שגליה מתארת - "מצבים" - ספר מקיף, אמיתי, רחב ומאוד חכם ובלתי מתפשר. אם כי מי שהנושאים הללו לא מעניינים אותו, לא ימצא עניין רחב.

מעניין, כואב ומעורר מחשבה

סוחף ואותנטי. הכאב אמיתי ושזור לכל אורך הספר

הזדהיתי . מן קתרזיס, אם במשפחה שכזו זה קורה,מי אני שאתלונן. כי גם אני חי ב "ילדות עשוקה".

נוגע ללב. זה לא משנה אם הדברים הם אמת אובייקטיבית או סובייקטיבית. הכאב הוא אותו הכאב.

חזק מאוד כתוב טוב אמיתי ממליצה

נקרא בנשימה עצורה בערב אחד כנה ועצוב מאד היה כסטירת לחי שמעוררת חשיבה .

כל הכבוד ליושרה שלה הנפשית ספרותית, גליה הרהיבה עוז ויבואו עוד כותבים כאלו.זו האמת שלה והיא כתובה היטב.

לצערי הזדהיתי. כתבה בצורה סוחפת.

התחלתי כי סנסציה וצהוב, נשארתי כי קולח מאוד, מזכיר לי דברים והמון רפרנסים מעניינים. ספר שנשאר בראש ובלב.

ספר קשה, מעורר מחשבה....

גליה יקרה. קודם כל, חיבוק. גם אני גדלתי בבית דומה. התעללות פיסית ונפשית. לא רק בי. גם באחיי. אני שמחה שאזרתי אומץ, וזכיתי להגיד את הדברים בפנים, במבט ישיר ובוטח לעיני המתעלל, בקול יציב ותקיף. גם אם היו הכחשות. אבל מבטי היה חודר. ומילותי היו יציבות וחד משמעיות. והיה ברור. אני חושבת שהיה טוב אם אביך היה זוכה לקרוא את אשר כתבת. הוא - אמך, פניה ודניאל. לא אנחנו.

כתוב היטב, מרתק, כמעט בז'אנר המדעי של חקר מקרה בגלל ריבוי האיזכורים של מחקר אקדמי בנושא של הורים מתעללים ואולי זה החיסרון של הספר כמסמך ספרותי. לגמרי משכנע כמאמר אקדמי. כשמאלנית שספריו של עוז שכנעו אותה פחות מדמותו הפוליטית ושגם דמותו כאיש רוח פוליטי הייתה קצת גדולה מדי מהחיים מבחינתי - אני מוכרחה לומר שאחרי ההלם הראשוני, אפשר להאמין שמשהו באיש הזה היה מזויף. חזקי ואמצי, אחותי, גליה.

קראתי בנשימה עצורה אין ספק שגליה יודעת לכתוב. אבל מוטב היה לו הייתה הולכת לפסיכולוג להתמודד עם בעיותיה.

כל הכבוד על האומץ ועל בתרומה האדירה לאנשים ונשים רבים שהספר הזה יכול להיות כר נוח לנפשם השסועה. יחד עם זאת נראה שהכתיבה עדיין תלויה על בלימה, מה שגורם לרגש לא לעבור מסך. כתיבה עצורה המונעת הזדהות רגשית. לא הרגשתי כעס, עצב ושום הזדהות רגשית עם הכותבת למעט אמפתיה. ולדעתי זה פספוס ענק. גם הייתי מוותרת על דברי החוקרים והמלומדים רק מביעה רגש טהור ומזכך.

הספר הזה מזכיר לי בת משפחה שכל חוויה שקורת לה בחיים היא "טראומה", "התעללות " או "מטלטלת". אין לי ספק שהסופרת חווה ככה את הדברים ושאכן הקשר המשפחתי היה מורכב ואומלל אבל אני תוהה לעצמי מה היה נשאר מהספר הזה בלי מילות סימן הקריאה כמו "סדיסט", "מתעלל סדרתי" ו"עבריינות פלילית". תכף אקרא גם את הספר של אחיה מתוך סקרנות לאיך מילים יכולות להגדיל ולהקטין.

ספר קצר ומעניין. הנטייה הראשונית היא להטיל ספק בסבל המתואר של דמות פריבלגית כמו הסופרת, אבל בסופו של דבר היא מצליחה להעביר היטב את ההתמודדות הקשה שחוותה והקורא מצליח להתחבר. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהמסחור שיש כאן, כשהסיפור הקצר הזה מועבר באמצעות ספר במחיר גבוה בו בזמן שהוא נטען להיות מסופר לשם הפורקן וכשהוא נקי מאינטרסים.

הרגיש לי סובייקטיבי בצורה קיצונית

סוג של מסמך. תיעוד ? הזדקקות ? טרם החלטתי, ועדיין מתמודדת כפי שציוותה המחברת בדברה אל המצלמה. נקרא בנשימה אחת , אבל חזרתי ודפדפתי. הקשבתי ( במקום אחר) לדבריה של אחותה , בהספידה את אביהם. על צמצום הכאב , ההכאבה. אני כן לוקחת אלי את הדברים. תוהה על יחסים ומשמעותם. כוונות, מעשים ותוצאות. כבת , כאחות, כאמא, כסבתא.וגם כאשת איש. אין ספק שהכותבת רהוטה, וצר לי עליה , עלי, על האנושות בכלל , על מה שמעוללים לנו ואנחנו לזולתנו בדרך החתחתים מהלידה עד המוות. בימי הקורונה הקרים מציעה לך גליה חיבוק, כמו לאחיה, לאמה, לי ולכל בני האדם בחלד. כולנו זקוקים לחסד. לא רק בשיר. הדברים שקראתי הולכים בתוכי , משתוללים. מה עובר על האלמנה נילי- נצח ישראל משקר ? משכר? זו המחללת מחוללת- כל כך יפה. מה זה הכיעור הזה? וסליחה על הגימגום ! פשוט לא יודעת את נפשי. ואין בי שיפוט . רק תהייה וטעייה ותעייה.

כותבת קולח והסיפור לא נעים, עם זאת, לא משהו שהצדיק 150 עמודים. די חוזר על עצמו

כתוב נפלא. ( גם הזכות הגנים...) בסה״כ עצוב מאד. התוצאה של הספר לדעתי היא״loose loose situation. לבת ולאב לא בטוחה שהקורא יוצא נשכר. בתור קוראת שלא עברה שום טראומה דומה- הספר הוא בעיקר מציצנות

אכן עדות סובייקטיבית מצמררת ואמיצה. נשמעת אמיתית וכנה. להבנתי הסופרת כנראה היתה ילדה שובבה וסקרנית ובודאי שלא הגיע לה יחס משפיל מעליב ופוגעני. לדעתי, ניתן היה לקצר את כתב ה"אני מאשימה" ולוותר על החזרתיות הרבה, שלטעמי, אינה מוסיפה. ספר חשוב מאד.

מטריד בכל מובן. גם לגבי המחברת וגם לגבי משפחתה. תחושה שמשהו לא בריא במשפחה הזאת

עדות חשובה עד מאוד. כתובה היטב. המחברת אינטליגנטית ומרשימה. עם זאת אין זה ספר, אפשר היה להסתפק בראיון או מסה.

ציפיתי ליותר . לדעתי הספר לא נתן לי הרבה מידע על התעללות פיזית ומילולית כלפי הגיבורה אבל עצם השתיקה עד היום והיציאה מהארון להתנקם באב כה מפורסם שלא התנצל ולא ידע איך לכפר על מעשיו כלפי בתו . קראו ותיהנו

אני מאמינה לגמרי לדבריה של גליה, אך בעצם הצורך להגדיר אם אני מאמינה או לא טמון חסרונו של הספר, הכתוב ככתב אישום עיתונאי ולחות כיצירת ספרות.

נתתי לכותבת את מלוא תשומת הלב והקשב שלי . הקשבה אמיתית לא שיפוטית . ובסיכום אני מרגישה מרומה על כך שנתתי את מלוא הקשב והנסיון להבין לכותבת לא מווסתת וקשה כסלע , כותבת שאין בה יכולת הקשבה . כותבת שדבקה בנארטיב שלה ולא מעלה שום אפשרות שיש דרך אחרת להסתכל על הדברים . מתסכל ומקומם וצר לי .

אני משוכנעת שהיא דוברת אמת אבל מייחסת לאביה כוונות רעות גם כשניסה לגלות רגשי חיבה. זה בעייתי. תמיד צריך לשמוע את שני הצדדים לפני שמחליטים על עמדה וכאן זה בלתי אפשרי.

נשארתי חלוקה בתחושותיי לגבי הספר.

המון ציטוטים מביבליוגרפיה. לא מה שציפיתי. מכניסה את עצמה ואת חייה בכח למה שקראה על התעללות.

דל. הסיפור קשה אבל כספר לא מצאתי בו שום ערך.

עצוב ומכעיס שאלו היו חייה הקשים. אבל זו לא ספרות. זה כתב אשמה מייגע.

ספר מיותר חבל שקראתי אותו.לא מאמינה לה. ספר מלא ארס מרושע ונכלולי. מלא שנאה ודמיונות. אין בו בשר. מדאיג שזו כותבת ספרי ילדים..

ספר מיותר.

הנושא מעורר סימפטיה רבה, רבל זה לא ספר, מקסימום ריאיון עיתונאי לא ממוקד