הביקורות של שלמה_טיקוצינסקי

וואו, מוישי. הצטרפת בזכות למשפחת המפתיעים עם ספרם הראשון. וכיון שגדלתי במטרסדורף לבי עם תמר. אז למה השארת אותנו תלויים?

עוד יותר טוב ממה שחושבים בתחילה איך ספר טוב אמור להרגיש. פשוט לא עוברים מיד לסדר היום אחרי טביעה בגל הכתיבה המפולפל של לילך. כל כך הרבה פניני לשון מענגות ומרושעות אפשר לצטט מהספר הזה, שבא לבכות. טפו עלייך. העלילה דקה, אבל הדמויות עבות, ועיקרו של הספר הוא מסע בדמויות. מחכה כבר לספר הבא.

תותחית. אין מילים.

מיכה זה מיכה. פילוסוף שימושי יותר ויותר. עלה והצלח.

מאיר שלו, מתפרע עם העברית בחן בלתי נלאה. מתעלל בקוראיו בכשרון נדיר, כמו בועז באיתמר.

מטלטל בשאלותיו. הזיכרון כמפלצת הלופתת את כולם, יהודים וגרמנים, דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, כל אחד והזיכרון שלו, כתסביך מעיק, שאי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.

התענגתי על כל עמוד. המתרגם חנן אלשטיין השכיל להביא אל הקורא העברי את הפלפול הספרותי בגרמנית, על כל דקויותיו ודקי-דקויותיו. שאפו. גם הזויות החדשות אודות המבט האנטישמי של אנשים מן השורה, שוות מחשבה. רבים הציטוטים שבחרתי לעצמי לשימוש בזמן כלשהו.

מסמך נדיר, מאיר עיניים. הפנר עושה ניתוח פסיכולוגי חברתי ביקורתי לעם הגרמני, שהוא בשר מבשרו! ניתוח שחבל על הזמן... (של כל החוקרים)

תותחית. מאז שגיליתי אותה עם 'בעלי לא בבית', אני בסטוקינג על הסופרת הזו, ולפי סדר הופעת הספרים, זה חשוב. ברור לכל מה יש לאהוב במירב הלפרין.

מירב תותחית, כרגיל. המשך המונולוג של הנוירוטית השנונה מ'בעלי לא בבית'. קטעים מענגים במיוחד סומנו והוקראו לחברים.

מעולה. מאיר עיניים.

תותחית, כרגיל. חבל שזה כ"כ קצר.

וואו. מגן היא אלופת התיאור והעברית. מנווטת את הקוראים בשביל מלא הפתעות שהיא סוללת בנבכי סיטואציה, בנפתולי הנפש, בשנינות היא מחדדת רגש דק ונשכח, כזה שלא מרגישים בו בחיי היומיום. אמנית התיאור ששום מילה אינה מיותרת בתיאוריה.

מאד כנה, ידע רחב בפילוסופיה, כתיבה ישירה נוגעת ללב. אבל.. שבוי בפרדיגמות השגרתיות של מחשבת המערב והמדע. עוורון לממדים נוספים, מטאפיזיים ורגשיים. חומרים משני תודעה או מדיטציה עמוקה היו מגלים לו את רבדיו העמוקים של הקיום.

ספר מעניין. קצת מוטה. נותן במה מידי גדולה לניאו נאצים.
תלוי על מה מסתכלים בגרמניה.
הכי נכון להסתכל בגרמניה על אנשים, לא על קבוצה. אחרת לא נצא מהלופ.
אנשים זה פשוט.
קבוצה, לאום ומדינה, זה מורכב, מעייף.
ההיסטוריה אכן בלתי נסלחת. אבל אנו חייבים לחיות בהווה, הווה כמות שהוא, ללא ייבוא של העבר אל תוכו. אחרת הגלגל יסתובב עלינו שוב.

נו נו. נחמד. דרמה קבלית, שזורה בפניני לשון מתהומות הנפש. לעתים קצת מאולצים ומלודרמטיים, אבל סך הכל מאד חביב. הכותב בקיא בנעשה. המשך, אלעד.

מותחן בלשי אירוטי, שהסופרת מפתלת עוד ועוד עד להתפקע. ומי שמתפקעת זו החוקרת גיבורת הסיפור, שהתמכרה לחיי האופל וכבר לא יודעת מי היא. היא למעשה הקורבן של העלילה. היא אמנם פותרת את המשימה, אבל בדרך היא מחריבה את העולם השפוי שבחוץ. בוגדת בכל המבקשים את טובתה, ובעיקר בנו, הקוראים.

זרם תודעה של בחורה מסובכת בעברית רחובית נמוכה. למה אני קוראת את זה בכלל, ועוד בתשלום?

כתיבה הזייתית מתחכמת לשמה. לא משכנעת. שלא לדבר שאין קמצוץ עלילה. בקושי שרדתי. איבדתי אמון בשופטי ספיר.

פרשתי באמצע, אין לי זמן למדע בדיוני. מצפה שיימחק לי הספר הזה מהזיכרון.