חייה של ד"ר גליה אושרי נעים במסלול קבוע ומספק בין עבודתה בבית חולים בירושלים ובין זוגיות עם רופא בכיר, אלמן ואב לשתיים. ואולם, המסלול הזה מאיים להשתבש, משום שאל לשכתה של הרופאה מגיעים נער חולה אנוש ואביו, שדמותו החריגה והעוצמתית מאיימת לקעקע את שלמותה של חלקת האלוהים הקטנה שביצרה לעצמה. בד בבד שזורות ברומן דרמות משפחתיות, התובעות את התערבותה של הגיבורה.

היא נאלצת לתמרן, כמו על חבל ברוח סוערת, בין תשוקות אסורות וציוויים מוסריים, מקבילים לאלה שלה, שקיומם מבליט את שרירותו של הקיום האנושי ואת הגבולות הדקים בין אמונה והטלת ספק, אהבה ונאמנות.  

"דוקטור, בואי אצלי הוא הרומן החשוף ביותר של מירה מגן. תפיסת האדם ותפיסת העולם הייחודיות שלה, מגולמות כאן בבהירות חדשה, שאינה פוגמת, כהוא זה, במגע האנושי והפיוטי המלטף שלה ובתועפות החסד שהיא מרעיפה עלינו."  - יגאל שוורץ

יוּלה, סופרת הזקוקה לאלמוניות ולשקט מרחיקה עצמה לדירה זרה כדי לכתוב. מִשכּנהּ החדש בבית המשותף מפגיש אותה עם ניסוֹ, ילד כבד משקל, מָגי אמו, אופירה, בעלת בוטיק, אורנה ושאול לוי, זוג רופאים, סמדר, אישה עם עבר פסיכיאטרי עשיר ש"דפקה הופעה" ברומן קודם של מירה מגן, שירה, סטודנטית רווקה ונבוקו, גבר אנין ומתנשא. 
כל אחת מהדמויות הללו, השונות כל כך זו מזו, מייצגת פלח אחר בפסיפס העשיר של החברה היהודית־ישראלית. בכולן לוחשת גחלתה של אהבה ראשונה. יש בהן מי שמתרפק עליה בגעגוע עז, יש מי שכמֵה לזכות בה סוף־סוף, יש מי שמתכחש לה ויש מי שמתעב אותה — אולם כך או אחרת, כולן נחרכות באִשהּ.
אהבה יד ראשונה, כמו ספריה הקודמים של מירה מגן, הוא ספר גלוי עיניים. מגן מציגה את החיים בפריחתם, בכמישתם ובכיליונם בלי שום הנחה. היא רגישה לייחודה של כל דמות אולם אינה שוכחת ולו לרגע את עריצותו וכוחו המכלה של הזמן שאינו מבדיל בין מי שחי למעלה, בדירת פנטהאוז שנוגעת בשמיים, לבין מי שמתגורר בדירת הקרקע, שעשב ושיח בוגונווילאה לוהב הם נופהּ.  
הגורל הזה המונח לפתחי כולנו, אצל מירה מגן, סופרת שהמרי והמרד החברתיים־מעמדיים והאנושיים־קיומיים לא זרים לה, הוא גם באורח פרדוקסלי, מקור החסד והחמלה שבהם היא עוטפת את דמויותיה. הגורל העוין הוא המקור שממנו נובעת אהבתה לדמויותיה. דמויות שעל פי רוב הן השוליות ביותר, הפחות "אסתטיות" והפחות "שפויות" ובהן מצויים האמת והיופי בערייתם.
יגאל שוורץ

אחרי שגורל שרירותי ניפץ את חייה, בוחרת נאוה, גיבורת הרומן החדש של מירה מגן, להפנות עורף לחיים ומסתגרת מפניהם. אולם המציאות מקישה על דלתותיה במלוא עוזה ומשנה את בחירותיה לגבי מה שאיבדה ולגבי מי שנסתפח לחייה.
נאוה מגלה שגם כשהיא מצמצמת מאוד את מגעה עם העולם, היא מהווה אתר ממגנט לבני אדם אחרים - גברים, נשים וילדים - ודמותה מהלכת עליהם קסם. וגם כשהיא מחליטה לעסוק אך ורק בענייניה, היא חוזרת וחודרת לחייהם של אחרים. מה גם ש"לרוע מזלה" מקיפים אותה כמה אנשים ששלומה ואושרה יקרים להם.
אחותו של הנגר הוא רומן מרתק, גדוש תהפוכות, על מידת הבחירה החופשית שיש לאדם ועל זכותו לריב עם אלוהים. זוהי גרסה נשית, יהודית־נוצרית, מודרנית, נועזת וחכמה של ספר איוב. גם כאן, כמו באיוב, יש לשרירותיות מה לומר, ובקול גדול. אלא שכנגדה נשמעים קולות גדולים לא פחות. קולם של החסד, האחווה והרעות וגם קולן של החיוניות והתשוקה — ועל כולם מנצחת מירה מגן במיומנות מופלאה. (יגאל שוורץ)

איש צעיר מתחזה למשורר וחודר לביתן של קשישה אקסצנטרית ושלוש בנותיה, במטרה לשכנען למכור את הבית לכריש נדל"ן. משימתו מפגישה את הקורא עם עולמה החריג של קשישה המערימה על סובביה ומנסה לשטות באלוהים ובזמן, עם המטפלת הרומנייה שלה ועם דמויותיהן הסוערות של בנותיה על כל הדרמות והמהפכים שבחייהן.
הדמויות ברומן זה מונעות כולן על ידי מודעות חריפה לעריצותו של הזמן; כל אחת מתמודדת על פי דרכה הישרה או הנפתלת עם התשוקה להספיק לאהוב ולחיות לפני ניצחונו הידוע מראש.
הדמויות בעיניים כחולות מדי מוארות, כמו בספריה הקודמים של מירה מגן, באור של חסד, אך כאן, לראשונה באורח מכוון ובולט, אור זה אינו מטשטש סדקים וחולשות החורצים את חייהן. להיפך, הוא מבליט ומעמיק אותם ובכך מקנה לרומן הבשל והחכם הזה ממד של שגב וגדולה.

אנה מרכיבה את אחיה הקטן על אופניים. הילד נופל וראשו נחבט במזח. זו נקודת הפתיחה בספרה החדש של מירה מגן, ומאותו הרגע משתנה הכל: טעם הלחם, גובה השמים, צבע הים. בימים יגידו, אנה מתוארת בעוצמה וברגישות הטלטלה המתחוללת במשפחה בשל עריצותו של המקרה. התאונה, שרק השחפים היו עדים לה, מרסקת חלומות, מאיימת לפרום את הרקמה המשפחתית ובוראת אותה מחדש. בעקבותיה יתעמתו גיבורי הספר - כל אחד בדרכו - עם שאלת אקראיותו של הקיום ושרירותו מול ההשגחה העליונה. הדמויות ברומן מתייחדות באופני הסתכלות שונים על אמת, יצר, אהבה, הורות, משפחה ואמונה, ונקודות המבט שלהן שזורות זו בזו.
זהו ספרה השישי של מירה מגן. קדמו לו רבי המכר "מלאכיה נרדמו כולם", "פרפרים בגשם", "בשוכבי ובקומי אישה", "אל תכה בקיר" ו"כפתורים רכוסים היטב".

אוריה אדם, רופא משפחה בן שלושים וחמש, מתקשה לעכל את הבשורה. עשרים וחמש שנים לאחר שנטשה אותו אמו ונעלמה, היא מודיעה לו שהיא חוזרת. הימים שלפני שובה מעמתים אותו עם המסקנה הקיומית של חייו הבוגרים: לבדו יחיה האדם. כולם לבדם. גם מי שיש לו אהבה, מקצוע וסבתא שנפשה קשורה בנפשו. הילדות כשורש הלא מפוענח של החיים הבוגרים עומדת במרכז פרפרים בגשם. באיזה מידה ניתן לך להתחקות אחר הילד שהיית ולהסיק משהו על האדם הבוגר שהפכת להיות? מה וכמה ביכולתך לבחור? מירה מגן בוחנת את השאלות הללו בדרמה משפחתית עזה ומכשפת. פרפרים בגשם הוא ספרה החמישי של מירה מגן, כלת פרס ראש הממשלה לשנת 2005. קדמו לו רבי המכר "כפתורים רכוסים היטב", "אל תכה בקיר", "בשוכבי ובקומי, אישה" ו"מלאכיה נרדמו כולם".

שני אירועים מטלטלים את חייה של מוריה, המתנהלים לכאורה על מי מנוחות. פגישה אקראית עם נגן רחוב והידרדרות במצבו הבריאותי של אביה מעמתות אותה עם שאלת הנאמנות לבעלה ולשני ילדיה וגורמות לה לתהות על מקומה של הילדות בחייה ועל קשריה המורכבים עם ארבע אחיותיה ואחיה, הנפש הקרובה אליה יותר.

בשפה פיוטית טווה מירה מגן רומן עשיר בתובנות, חכם ומרעיש על אישה שמבוע השאלות שהולך ומציף את חייה גורר אותה אל חקירה מעמיקה של ההוויה שלה, של האהבה ותהומות הנפש שהיא מזמנת, של החמלה ושל האפשרות לגאול אדם אחר במעשה ובדיבור. מוריה נדרשת להגדיר מחדש את גבולותיה כאישה וכאדם ואת גבולות המימוש העצמי והמחיר שהוא גובה בעולם שמלאכים המופקדים עליו נרדמו כולם על משרמתם.

מלאכיה נרדמו כולם הוא ספרה הרביעי של מירה מגן. ספרה הקודם, "בשוכבי ובקומי, אישה", היה רב מכר גדול ואחד מחמשת המועמדים לפרס ספיר לספרות לשנת 2001. קדמו לו קובץ הסיפורים רב המכר "כפתורים רכוסים היטב" והרומן "אל תכה בקיר".

מולי ומוריה הם אח ואחות, אשר גדלו כתאומים וחילקו ביניהם את העולם שווה בשווה. כשהתבגרו והיו לאנשים נשאו אותם חייהם איש לדרכו והרחיקו אותם זה מזו. עכשיו, כשחטא מאפיל על חייה של מוריה, היא פונה לעזרתו של מולי אחיה, בצר לה, ונוכחת עד כמה קשה לשחזר את אחוות הילדות, להסתייע בה ולהחזיר את הגלגל לאחור. הספר יצא לאור בסדרת ''קצרים'' של כתר ספרים

זוהרה, אחות בבית חולים, אישה לא נשואה, מביאה לעולם ילד. מיום בואו משליטה זוהרה את האמהות על כל הווייתה, עד שמופיע גבר, נוקש על דלתה, ומעמת את מצפונה עם נשיותה ועם האהבה: האם אי אפשר "להיות אם" ובו בזמן "להיות אישה אהובה"? סיפורה של זוהרה, שתחילתו התלבטות והמשכו סערה, גורף את הקורא אל מרכזו של קונפליקט בין התשוקה לאהוב לבין תחושת המחויבות. וכך, מתוך מצוקת החד-הורות והעבודה התובענית בבית החולים, המצויה כל הזמן ברקע הדרמה, לומדת זוהרה שמותר גם לאהוב. בשוכבי ובקומי, אישה הוא ספרה השלישי של מירה מגן, מחברת רב המכר "כפתורים רכוסים היטב" (שזכה בפרס קרן אולשוונג, 1998) והרומן "אל תכה בקיר".

סיפוריה של מירה מגן עומדים בסימנו של מתח חריף בין תשוקה גופנית עזה, המדומה לחיה רעבה ועיוורת, לבין הניסיון לרסן אותה. רבים מגיבוריה הם מתבגרים או נשים בשיא בשלותן - אלה ואלה לכודים במלכודת מעיקה: מצד אחד, כמיהה לקרוא דרור ליצרים, ומצד שני, רגשות חטא, אשמה וחרדה מאובדן שליטה. לרוב הדמויות זוהי מלכודת מסוכנת במיוחד, משום שהן שייכות למסגרות דתיות, לעתים חרדיות, שאינן מאפשרות חריגות ומעידות. את מצוקתן של דמויותיה מעצבת הסופרת בפרוזה זכה ומכונפת.
סיפורי הקובץ קולחים באפיקם הטבעי בלי כל הצטעצעות והתחכמות. לשון התיאור פיוטית ואצילית, כעשויה מבדולח. זהו ספרה הראשון של מירה מגן. שלושה מסיפורי הקובץ ראו אור בכתבי העת "אלפיים" ו"אפס שתיים" ובקובץ "10 סיפורי אהבה ישראלים", והם התקבלו מיד עם הופעתם בהתרגשות ובהערכה רבה.