הביקורות של shaililo

🖤 זה סיפור באמת אפל. לעיתים כל כך אפל ומנותק מאנושיות שמצאתי את עצמי, לרגעים, מתקשה להזדהות עם הדמויות. ווין מוצאת את עצמה בבית חולים לאחר ניסיון התאבדות, משם היא עוברת למוסד שיקומי חריג במיוחד. בתוך המקום המסתורי שהיא נמצאת בו חבויים סודות קשים, והחולים במקום מתמודדים יום יום עם שדים קשים מנשוא בדרך למצוא את הריפוי לנפש שלהם. ווין מוצאת במקום הזה את חברי הנפש שלה, אנשים שמתמודדים כמוה, ומוצאת דרכם גם ריפוי לכאב הנורא שהיא סוחבת. היחסים בין ווין לליאם מתחילים כמו איזה נזקקות נואשת למשהו אפל ורע וממשיכים לצורך קיומי אמיתי ולריפוי. את המקום בו הם נמצאים אופפת תעלומה שמלווה את העלילה לכל אורכה, והשאלות מקבלות מענה באופן הדרגתי לכל אורך הספר. 🖤 מה אהבתי? הקורא עובר הרבה ביחד עם הדמויות, לרגעים אנחנו נרתעים מהאנשים האלו, מהמחשבות הקשות שלהם, מדרך ההתמודדות שלהם, ורגעים לאחר מכן אנחנו אוהבים אותם, מחבקים אותם, רוצים בשבילם טוב. זה הופך את הספר למורכב רגשית ומעניין. אהבתי לקרוא על מערכת היחסים הנרקמת בין ווין, ליאם ולנסטון. מעין חיבור נואש לאנשים שחווים את החיים בעיניים דומות ומתמודדים עם שדים מסוג שמאפשר להם להבין אחד את השניה. הייתה שם אהבה גדולה, קנאה מייסרת וסוג של משולש יחסים מרתק שמתקיים ביניהם. זה ספר שהוא סוג של עינוי, הוא לא נעים לקריאה, הוא מעורר חוסר נוחות עד רתיעה של ממש, אבל אי אפשר באמת לעצור כי הוא סוחף את הקורא ותופס אותו בבטן הרכה. 🖤 מה פחות? זה נאמר מפורשות בפתיחת הספר אבל עדיין היה לי קשה עם הרומנטיזציה שנעשית כאן לשהייה במוסד שיקומי של אנשים באמת פצועים בנפשם ובכלל למצב נפשי שכזה. היה משהו חלול וחסר חיים בדמויות, יש לשער שזו כוונת הסופרת ואולי זה מה שהקשה עליי להתחבר אליהן. לא הרגשתי שהספר הזה מרגש אותי או מעורר בי רגשות קשים כפי שציפיתי. אני חושבת שזו בהחלט כוונת הסופרת כאן, אבל עליי באופן אישי זה העיק כי כשאני קוראת אני אוהבת להיקשר רגשית לדמויות ולהיות מופעלת ממה שעובר עליהן. כל ההתרחשות בסוף הספר הייתה ביזארית לחלוטין, לא בטוחה כמה התחברתי לטראגיות של הסוף, הרגיש לי שתפרו את סוף הספר מהר ובלי מספיק מחשבה. אני יודעת שזה נראה שאני סותרת את עצמי, אבל זה מה שזה. 🖤 הסמאט 🌶🌶🌶 יש לא מעט סמאט בספר. מבחינתי, הוא היה על גבול האכזרי. הספר עוסק בעניינים של הנפש, מחלה וכאב של הנפש עצמה. גם הסמאט נחווה אצלי כאן כיחסים מיניים חולים, כואבים, אכזריים ממש. הוא כתוב יפה, ובהתאמה מלאה לספר - יש בו גם משהו נטול אנושיות וחלול. לא מה שאני נהנית לקרוא בדרך כלל אבל שוב - זה העינוי המרגש של הספר הזה. לטעמי הסמאט כתוב במדויק לאווירה הכללית של העלילה והוא מרתק גם בפני עצמו למרות שלעיתים הוא לא נעים לקריאה. 🖤 לסיכום למרות חלק מההסתייגויות שהיו לי לאורך הקריאה הספר הזה לחלוטין תפס אותי בבטן הרכה. לא באמת הצלחתי לעזוב אותו. הוא כמו הסצינות האלו בסרט אימה שאני ממש לא רוצה להסתכל אבל הסקרנות הורגת אותי. זה ספר מרתק, מה עובר לאנשים פצועים נפשית בראש, מה מפעיל אותם, מה גורם להם ללכת למקומות אפלים. הרגשתי שזה נותן לי מושג, גם אם קלוש, מה קורה להם שם בראש. אהבתי מאד לקרוא על שותפות הגורל הזו שמאחדת בתוכה שלושה אנשים שקשה להם באופנים שונים. החברות ביניהם חיממה את ליבי בזמן קריאת כל החלקים הקרים של העלילה בספר. אני חושבת שהדמויות כתובות מעולה והרתיעה שיש לקורא מהן לעיתים היא חלק מגאונות הכתיבה של הסופרת כאן. אני בהחלט ממליצה לקרוא לחובבי הז’אנר, אבל תבדקו עם עצמכם האם אתם באווירה המתאימה לחווית הקריאה הלא פשוטה הזו.

וואו, איך פספסתי את הספר הזה עד עכשיו?! זה סיפור טהור ומקסים על אובדן של אדם אהוב, על התמודדות, שאלות ובלבול וגם על למצוא את עצמנו מחדש, להאמין בעצמנו, לאהוב את עצמנו על מי שאנחנו ולא רק על מה שהשגנו. הכריכה המדהימה של הספר הזה היא אחת היפות שנתקלתי בהן, אבל היא משדרת ”עוד רומן רומנטי קליל ומושלם”. אז כן, מצד אחד זה סיפור קליל, מצד שני יש בו כל כך הרבה מעבר. 📷 יש כאן חיבור גדול וחוצה דורות, אובדן ולמידה איך ללכת מחדש, איך לנשום, איך לחיות שוב. יש פה סיפור אהבה קסום שנבנה בהדרגה מעוררת התפעלות ממש. הבנייה של היחסים אחת היפות שיצא לי לקרוא אי פעם. יש פה סיפור אהבה שנגדע בשיאו, אך בכך הפך סיפור אהבה אחר לאפשרי. נתן לו אפשרות להתקיים, לפרוח וללבלב. 📷 מה אהבתי כל כך? אהבתי את היחסים שנבנו אט אט... את ההתקרבות הרגשית בין תיאו לנואל שהתחילה מהקנטות ועקיצות ועברה לגילויי לב מרגשים, נזקקות וצורך אמיתי להיות קרובים אחד לשניה. אהבתי איך מה שחשבו אחת על השני התברר כלא מדויק ושהם נתנו לעצמם הזדמנות אמיתית להכיר לעומק למרות העבר. הכל בסיפור ההתאהבות של נואל ותיאו הרגיש אמיתי. האמנתי להם, לחיבור שנוצר ביניהם, לצורך של כל אחד מהם באחר. הדיאלוגים השנונים, הצחוק ההדדי, הפלירטוט התמידי והעקיצות, כייף גדול היה לקרוא את הזוג הזה. 📷 מה פחות? פחות התחברתי לאיך שהם סיווגו את מערכת היחסים שלהם כאסורה. הסיבה לא הייתה לי מספיק משמעותית או רלוונטית. מצד שני זה לא הפך למשבר אמיתי וטוב שכך, זה נפתר בצורה יפה ואותנטית. 📷 הסמאט 🌶🌶 הסלואו ברן בספר הזה פשוט עשוי מעולה. התחממות היחסים הדרגתית כל כך ואמינה בטירוף בעיני. אהבתי את איך שפול מסתכל עליהם מהצד ומבין לפניהם מה לעזאזל קורה כאן. זה ריגש אותי וחימם לי את הלב. הסמאט בהחלט קיים בספר הזה אבל הוא לא מהמפורטים שקראתי. הוא יפה ואותנטי ולא מוגזם או משתלט על העלילה, אך בהחלט נוכח. 📷 לסיכום ספר מדהים, מרגש ונוגע בנפש בכל מיני דרכים מוזרות. הוא כתוב ברוך וברגישות מקסימה, הוא נותן המון כוח ואנרגיה לחיים וגם נקודת מבט מעניינת של ההתמודדות עם הקשיים שהחיים מזמנים לנו. הזדהיתי מאד עם נואל, גם אני בסוף שנות ה-20 שלי הרגשתי שלעולם לא אמצא את מקומי בעולם, את מה שאני אמורה או רוצה לעשות, והרגשתי כישלון. השוויתי את עצמי לבני גילי אבל שכחתי שכל אחד מאיתנו מתמודד עם משהו משלו. ומה שנראה לרגעים מושלם הוא בעצם רחוק מזה. זה ספר מרגש ונוגע ללב, הוא ירגיש לכן כמו ממתק שלא נגמר, ולמרות שהוא עוסק בהתמודדויות הוא עושה זאת בנינוחות ונותן לנו המון רגעי נחת, צחוק ואהבה. מומלץ❤

ובכן... אז ככה כותבים קומדיה רומנטית!!! 💜 מארלי, בת 38, חוזרת לבית הוריה ולעיירת הולדתה לאחר פיטורים ואקס שזרק אותה, חובות כספיים ותחושה עצמית מחורבנת למדי, היא לא איפה שהיא חשבה שתהיה בגילה והיא מרגישה כישלון. בחוסר חשק בולט, היא מתקבלת למשרה זמנית, בתיכון הזכור עליה לרעה, בתור מאמנת קבוצת הבנות בכדורגל ומורה לספורט. מארלי אומרת לעצמה שהיא רק תתאפס לרגע ותחזור לרדוף אחרי החלומות והשאיפות שלה, ומתחייבת לסמסטר אחד בודד. 💜 ומה קורה למי שחוזר לעיירה קטנה אחרי שנים? מארלי נפגשת עם כל ילדותה ושנות התבגרותה פנים אל פנים. האקס, הבחור שהייתה מאוהבת בו בתיכון, החברה הכי טובה והאויבת המושבעת שעשתה לה את המוות. זיכרונות שונים משנותיה בתיכון קופצים אליה בכל רגע ולעיתים היא מתקשה להתנער מהתווית שהדביקו לה (והיא לעצמה) אי שם לפני 20 שנה. מארלי לומדת בדרך שלה, שלא תמיד הפנטזיה שיש לנו בראש היא מה שאנחנו באמת צריכים. ואולי האושר שלנו נמצא במקומות שלא חשבנו בכלל לחפש, יש מצב שהוא ממש ממתין לנו מתחת לאף. 💜 מה מעולה? 1. הדמות של מארלי מלאת אופי, צינית, משעשעת על גבול הקורעת מצחוק. 2. דמויות המשנה, כל אחת יותר אדירה מהשניה. באמת יש פה בנייה של מעגל דמויות מאד אמין, מתאים לאווירה המדויקת של הספר, תומכות את הסיפור בצורה מושלמת. 3. בני הנוער כתובים פשוט מעולה, מנקודת מבט של אישה בוגרת שלא מפסיקה לגלגל עיניים, ולא פעם חוצה את הקו בין המבוגר האחראי למשת"פית על מלא. 4. כל נושא האימון וההתמודדות עם הנערות כתוב פשוט מצוין, מצחיק, ומערכת היחסים שמארלי בונה עם הקבוצה היא אחת המקסימות. הספר הזה קורע!!! אתן תצחקו עד שתכאב לכן הבטן. תזכרו אותי בסצינה עם החמורים. 5. הספר הזה הזכיר לי את סרטי הנעורים שהיינו רואים בלופים פעם אחר פעם וזוכרים כל שורת מחץ. התחושה היא שאנחנו בתוך סרט קומדיה מטורף שעתיד להפוך לקלאסיקה. 💜 מה פחות? 1. היה לי קשה עם ההלקאה העצמית שמארלי מעבירה את עצמה כל כך הרבה פעמים לאורך העלילה. תחושת הערך העצמי הירוד למרות שהיא בן אדם ממש מגניב והיא לא תמיד רואה את זה. באיזה שהוא שלב רציתי לתת לה סטירה שתתאפס על עצמה, לשמחתי הדמויות האחרות נאלצו לעשות את זה, אבל זה בהחלט הוריד מהדמות שלה לצערי. 2. הספר הזה כמעט 500 עמודים!!! אני חייבת לומר שזו הנאה צרופה אבל היה אפשר לקצר ושום דבר לא היה נפגע כאן. יש מצב שלחלק מהקוראות הוא יהיה מעייף לעיתים. 3. למה חסכו עלינו כאן עם הסמאט?! 🌶 הוא מגיע לו אי שם ב-50% ואז נעלם וחוזר לאיזה סצינה וחצי... ופאק הוא היה לא רע בכלל. אז לחובבות הסמאט, אחלה סמאט יש פה אבל הוא בשלוש סצינות בלחץ, אין ספק שזה מבאס והיה יכול להרים את הספר לגבהים אחרים. 💜 לסיכום ספר מעולה!!! כייפי, זורם, מצחיק בטירוף. גיבורה בת 38 שמתנהגת לעיתים כמו ילדה חסרת ביטחון, אבל כן זו המציאות לפעמים. הדמות של מארלי עושה תהליך יפה ומגלה שלמרות הכל היא כן קצת התבגרה מאז התיכון. הזוגיות בספר כייפית, מכבדת ומקסימה ממש. ניכר שהדמויות לא בהתנסות זוגית ראשונה בחייהם וזה מרענן מאד, תנו לנו עוד קצת ספרים כאלה! מאסנו בבתולות בנות 20. הסמאט מאכזב לצערי וזה כמעט הדבר היחיד לרעת הספר המושלם הזה. אם את כבר כותבת סמאט אז תכתבי!! למה הקמצנות הזו? בקיצור - תעופו לקרוא, ספר שהוא כייף צרוף.

למרות כמות הקלישאות וגלגולי העיניים רק מקריאת התיאור, התחלתי לקרוא את הפרק הראשון ונסחפתי. אין פה שום דבר שלא קראנו כבר, חלק מהטרופים אפילו מעייפים, קשה לשים את האצבע מה הסיבה אבל זה עובד! אהבתי מאד את הדמות של דליילה. למרות שעל פניו היא חסרת הניסיון והמעמד, היא דמות מאד חזקה, יודעת מה היא רוצה, יודעת מה היא שווה ולא מהססת לפעול עבור מטרותיה. אהבתי שיש עלילה! לפעמים ספרים בסגנון מוותרים על העלילה ונותנים לנו רק סמאט. אני לא חובבת ספרים כאלו ושמחתי לגלות שיש כאן עלילה. לא אגיד שהיא הכי עמוקה שקראתי, אבל האמנתי לדמויות ונהניתי לקרוא עליהן. הסמאט 🌶🌶🌶 וואלה הופתעתי לטובה! הסמאט בספר מגיע כבר בדפים הראשונים ולא מתיש אותנו בסלואו ברן מטורף. רוב הזמן הוא אמנם דיי ונילי אבל הוא כתוב טוב, מפורט וכייפי למדי. כן, יש פה את קלישאת הבתולה שגומרת בשרשרת בפעם הראשונה שלה, אבל לא נתתי לזה לעצבן אותי. התוכן המיני מתקיים לאורך כל העלילה ולא חסכו בו, מצד שני הוא לא משתלט עליה אלא נשזר בתוכה וזה בהחלט משהו שאני מעריכה בספרים מהז’אנר. הרגשתי שהקונפליקט בספר מאולץ למדי ונפתר בצורה מאד מהירה ופשוטה. מצד אחד זה הספר. קליל, חמוד, לא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות ואולי כדאי שגם אנחנו לא נחמיר איתו. מצד שני, לדעתי זה הופך את העלילה לפחות עמוקה וזה שוב מחזיר אותי למשפט הקודם - זה הכל עניין של תיאום ציפיות. 👑 לסיכום ספר סופר חמוד וכייפי מאד! מעולה למי שרוצה להתחיל לקרוא ספרים מהז’אנר כי הוא קליל, זורם ונותן חווית קריאה מהנה ממש. יעבוד מצוין למי שמחפשת משהו נעים לרענן את הראש. אני באופן אישי מאד נהניתי ממנו, למרות שכנראה אשכח ממנו עוד שבוע.

**ללא ספויילרים** אני באמת מתקשה לתאר את סדרת הספרים הזו של פפר וינטרס. אני לא בן אדם שבוכה בסרטים, ובחיים, בחיים שלי לא בכיתי בגלל ספר. עד עכשיו. קראתי הרבה ספרים בחיים ומעולם לא חוויתי כזו רכבת הרים רגשית של מסע משוגע לחלוטין. חווית קריאה מטורפת. הסיום של "לונה מארה" משאיר אותנו במתח מטורף. ו"קור אמארה" ממשיך בדיוק מאותה הנקודה בסיפור של אסלן ונרידה. 🐠 לא תמצאו כאן כייף טהור, לא תמצאו קלילות וצחוק. תמצאו מסע מוטרף של שתי נשמות שנועדו זה לזו בצורה הכי עמוקה שיש. עם חיבור חוצה יבשות, זמנים וזהויות. כמות הייסורים והתלאות שעוברים על הקוראים יחד עם הדמויות היא בלתי נתפסת. מצאתי את עצמי חוששת לפתוח את הספר ממה שעתיד להתרחש. הסופרת לא מרחמת עלינו ולא מרחמת על הדמויות, אפילו לא לרגע. והאמת? זה היה שווה בסוף, האומץ לצלול אל תוך המסע הזה ולהתעמת איתו פנים אל פנים השתלם. מצאתי את עצמי רצה לחפש ספוילרים שרק ירגיעו אותי שיהיה כאן סוף טוב כי לא יכולתי להכיל את זה יותר. הלב שלי לא עמד בזה. אני ממליצה בחום לא לקרוא ספוילרים וגם לא יהיו כאן ספוילרים בכלל לסיפור. 🐠 הסופרת לוקחת את הזמן לבנות דמויות בצורה פשוט מדהימה. אנחנו מתפתחים יחד איתן על פני שישה עשורים! הן משתנות ומתפתחות, סובלות ומתייסרות, ונוצר קשר וחיבור מטורף בין הדמויות עצמן ובין הדמויות לקוראים. אנחנו כבר מרגישים שאנחנו מכירים אותן, שאנחנו אוהבים אותן, מבינים אותן ומרגישים אותן. זה לא כמו ספר רגיל שפותחים ומתחילים לקרוא. זה סיפור שצריך לפנות לו זמן ורגש, אבל אני כל כך שמחה שלא ויתרתי עליו. הוא ממש חד פעמי. לא קראתי כזה עדיין. הוא שובר את הלב, מרסק אותו למיליון חתיכות, מאחה אותו, מרפא ואז שוב משמיד אותו ועדיין מבטיח לו שהוא יהיה בסדר בסוף. 🐠 הסמאט🌶🌶, כמו הספר עצמו, מטלטל עולמות, מוטרף, מבלבל בין טוב לרע, לא מתנצל, לא מרחם, בועט ונושך, אלים ואוהב, חייתי ופראי. רוב הסמאט מתרכז בספר 2+3. ברגע שהוא מתחיל הוא לא באמת מפסיק, הוא תמיד משמעותי ותמיד בוער ומלא רגשות שאין מילים לתאר אותן. אלו לא ספרים למי שמחפשת זבנג וגמרנו. הכי לא. גם הקורא, כמו הדמויות, צריך לעבוד קשה כדי להגיע לרגע הזה בו הוא יכול לנשום. לנוח. להתענג על משהו שהושג בעמל רב. אבל וואו כמה העבודה משתלמת. זה באמת סיפור חד פעמי, אוכל את הלב, קורע אותו, עצוב בצורה בלתי רגילה ושוברת עצמות, אבל גם מרגש, מדהים, כמה אהבה, כמה טוב יש פה לצד הרע. הכתיבה של הסופרת הזו משאירה אותנו דרוכים כל הזמן, גם כשהרגשנו שאפשר לנשום, שמעכשיו יהיה בסדר, תמיד מקנן הפחד שזה יתהפך שוב. עד המילה האחרונה הרגשתי דרוכה ולא לגמרי בטוחה שזהו, זה נגמר. 🐠 מצאתי את זה מרענן לחוות דמות נשית חזקה ולא מתנצלת כמו נרידה. בטוחה בעצמה מהרגע הראשון ויודעת, נרידה תמיד יודעת, ומה שנרידה מרגישה זה תמיד מה שנכון. נרידה ואסלן מתחלפים ביניהם לאורך המסע ברמת הפגיעות והקושי של כל אחד מהם, אבל באופן כללי תמיד הרגשתי שדווקא הדמות הנשית פה היא החזקה והלא מתפשרת, נלחמת ובועטת עד שהיא מקבלת את מבוקשה. בספר שזורה השפה הטורקית בצורה רציפה. אסלן מדבר הרבה בשפת האם שלו ולאט נשמע גם את הדמויות האחרות מדברות טורקית. השמועה אומרת שלהאזין לו באודיו זה משהו מיוחד. זה משהו שבהחלט הייתי רוצה לבדוק אבל אני לא בטוחה שאצליח לעשות את המסע הזה שוב מההתחלה. 🐠 לסיכום: סיפור חד פעמי, מטלטל, מפתיע, מרגש ומפעים... על נשמות תאומות, שלמרות אין ספור מהמורות, כאב, דם ודמעות, הן תמיד, תמיד, מוצאות את הדרך חזרה זו אל זו. קראתי בנשימה עצורה, נאלצתי לעצור כל כך הרבה פעמים כדי להחזיר לעצמי את דפיקות הלב, את הנשימה, לנגב את הדמעות, למצוא את האומץ להמשיך. וזה היה שווה הכל. 🐠 ⚠️טריגרים - אלימות קשה, עינויים, רצח, אובדן, אונס, פגיעה מינית, פגיעה עצמית, אובדן צלם אנוש, טראומות על שלל סוגיהן. דיבור מלוכלך, דיבור אלים.

**ללא ספויילרים** אני באמת מתקשה לתאר את סדרת הספרים הזו של פפר וינטרס. אני לא בן אדם שבוכה בסרטים, ובחיים, בחיים שלי לא בכיתי בגלל ספר. עד עכשיו. קראתי הרבה ספרים בחיים ומעולם לא חוויתי כזו רכבת הרים רגשית של מסע משוגע לחלוטין. חווית קריאה מטורפת. הסיום של "לונה מארה" משאיר אותנו במתח מטורף. ו"קור אמארה" ממשיך בדיוק מאותה הנקודה בסיפור של אסלן ונרידה. 🐠 לא תמצאו כאן כייף טהור, לא תמצאו קלילות וצחוק. תמצאו מסע מוטרף של שתי נשמות שנועדו זה לזו בצורה הכי עמוקה שיש. עם חיבור חוצה יבשות, זמנים וזהויות. כמות הייסורים והתלאות שעוברים על הקוראים יחד עם הדמויות היא בלתי נתפסת. מצאתי את עצמי חוששת לפתוח את הספר ממה שעתיד להתרחש. הסופרת לא מרחמת עלינו ולא מרחמת על הדמויות, אפילו לא לרגע. והאמת? זה היה שווה בסוף, האומץ לצלול אל תוך המסע הזה ולהתעמת איתו פנים אל פנים השתלם. מצאתי את עצמי רצה לחפש ספוילרים שרק ירגיעו אותי שיהיה כאן סוף טוב כי לא יכולתי להכיל את זה יותר. הלב שלי לא עמד בזה. אני ממליצה בחום לא לקרוא ספוילרים וגם לא יהיו כאן ספוילרים בכלל לסיפור. 🐠 הסופרת לוקחת את הזמן לבנות דמויות בצורה פשוט מדהימה. אנחנו מתפתחים יחד איתן על פני שישה עשורים! הן משתנות ומתפתחות, סובלות ומתייסרות, ונוצר קשר וחיבור מטורף בין הדמויות עצמן ובין הדמויות לקוראים. אנחנו כבר מרגישים שאנחנו מכירים אותן, שאנחנו אוהבים אותן, מבינים אותן ומרגישים אותן. זה לא כמו ספר רגיל שפותחים ומתחילים לקרוא. זה סיפור שצריך לפנות לו זמן ורגש, אבל אני כל כך שמחה שלא ויתרתי עליו. הוא ממש חד פעמי. לא קראתי כזה עדיין. הוא שובר את הלב, מרסק אותו למיליון חתיכות, מאחה אותו, מרפא ואז שוב משמיד אותו ועדיין מבטיח לו שהוא יהיה בסדר בסוף. 🐠 הסמאט🌶🌶, כמו הספר עצמו, מטלטל עולמות, מוטרף, מבלבל בין טוב לרע, לא מתנצל, לא מרחם, בועט ונושך, אלים ואוהב, חייתי ופראי. רוב הסמאט מתרכז בספר 2+3. ברגע שהוא מתחיל הוא לא באמת מפסיק, הוא תמיד משמעותי ותמיד בוער ומלא רגשות שאין מילים לתאר אותן. אלו לא ספרים למי שמחפשת זבנג וגמרנו. הכי לא. גם הקורא, כמו הדמויות, צריך לעבוד קשה כדי להגיע לרגע הזה בו הוא יכול לנשום. לנוח. להתענג על משהו שהושג בעמל רב. אבל וואו כמה העבודה משתלמת. זה באמת סיפור חד פעמי, אוכל את הלב, קורע אותו, עצוב בצורה בלתי רגילה ושוברת עצמות, אבל גם מרגש, מדהים, כמה אהבה, כמה טוב יש פה לצד הרע. הכתיבה של הסופרת הזו משאירה אותנו דרוכים כל הזמן, גם כשהרגשנו שאפשר לנשום, שמעכשיו יהיה בסדר, תמיד מקנן הפחד שזה יתהפך שוב. עד המילה האחרונה הרגשתי דרוכה ולא לגמרי בטוחה שזהו, זה נגמר. 🐠 מצאתי את זה מרענן לחוות דמות נשית חזקה ולא מתנצלת כמו נרידה. בטוחה בעצמה מהרגע הראשון ויודעת, נרידה תמיד יודעת, ומה שנרידה מרגישה זה תמיד מה שנכון. נרידה ואסלן מתחלפים ביניהם לאורך המסע ברמת הפגיעות והקושי של כל אחד מהם, אבל באופן כללי תמיד הרגשתי שדווקא הדמות הנשית פה היא החזקה והלא מתפשרת, נלחמת ובועטת עד שהיא מקבלת את מבוקשה. בספר שזורה השפה הטורקית בצורה רציפה. אסלן מדבר הרבה בשפת האם שלו ולאט נשמע גם את הדמויות האחרות מדברות טורקית. השמועה אומרת שלהאזין לו באודיו זה משהו מיוחד. זה משהו שבהחלט הייתי רוצה לבדוק אבל אני לא בטוחה שאצליח לעשות את המסע הזה שוב מההתחלה. 🐠 לסיכום: סיפור חד פעמי, מטלטל, מפתיע, מרגש ומפעים... על נשמות תאומות, שלמרות אין ספור מהמורות, כאב, דם ודמעות, הן תמיד, תמיד, מוצאות את הדרך חזרה זו אל זו. קראתי בנשימה עצורה, נאלצתי לעצור כל כך הרבה פעמים כדי להחזיר לעצמי את דפיקות הלב, את הנשימה, לנגב את הדמעות, למצוא את האומץ להמשיך. וזה היה שווה הכל. 🐠 ⚠️טריגרים - אלימות קשה, עינויים, רצח, אובדן, אונס, פגיעה מינית, פגיעה עצמית, אובדן צלם אנוש, טראומות על שלל סוגיהן. דיבור מלוכלך, דיבור אלים.

זה אחד הספרים הראשונים שקראתי בז'אנר והוא פשוט מצוין. יש כאן בעירה איטית רצינית ביותר ולצערי מעט סמאט באופן יחסי אבל הכימיה בין הדמויות מעולה, הדיאלוגים משעשעים ושנונים וזה בהחלט ספר חובה. יש פה הרבה הזדמנויות להיקרע מצחוק. הפייק דייטינג מוביל למספר אירועים קורעים ברמה של לצחוק בקול עם הספר ביד. אוליב היא דמות לא רגילה, מצד אחד מדענית חנונית, מצד שני שנונה, קורעת מצחוק וחכמה. אהבתי מאד את הדיאלוגים ואת הביישנות שמאפיינת את רוב תחילת הקשר שלהם. הספר מכיל בתוכו גם נושא רציני הקשור להתקדמות נשים באקדמיה ובכלל בקריירה. יש גם תעלומה קטנה ואסימון שנופל לאוליב (ולקוראים) בשלב מסוים ומאד תרם לעלילה. קליל וכתוב טוב. ממליצה מאד.

**ללא ספויילרים** שום דבר שאני אכתוב על הסדרה הזו לא יהיה קרוב לתאר את החוויה של הקריאה. אני אגדיל ואומר שזו סדרה שהיא אבן דרך, שריטה עמוקה שאני לא בטוחה שתגליד אי פעם. יש ספרים שמשנים אותנו, את מי שאנחנו בתור קוראים, שאחריהם אנחנו לא בדיוק מה שהיינו. מי שיתמסר לספר הזה יקבל ממנו משהו, קשה לי להתחייב לכן מה בדיוק זה יהיה, אבל זה יהיה משהו. אני כן אכתוב שאני בטוחה שלא לכולן יהיה קל להתמסר אליו, הוא קשה, שורט ופוצע, הייסורים שאנחנו עוברים עם הדמויות הם לא פשוטים ולפעמים גם אנחנו עומדים במבחן. האם נצליח להמשיך? יש מצב שתצטרכו הפסקה בין כרך לכרך כדי לנשום. 🐬 הסיפור הוא סיפור על מפגש בין נשמות, שברגע בו הן פוגשות האחת את השנייה משהו משתנה והוא לא ישוב עוד להיות אותו הדבר. אסלן (אריה בטורקית) הוא נער בן שש עשרה שבורח עם משפחתו מטורקיה, בורח מאפלה גדולה ומחביא בתוך עצמו סודות גדולים. הסירה שלהם לא שורדת את הסערה ואסלן מוצא את עצמו השורד היחיד מהאסון. נרידה טיילר בת השתיים עשרה היא ילדה של הים. והים, הוא הים של נרידה. היא מבלה את רוב ילדותה על הסירה עם הוריה, ביולוגים ימיים, סביב החופים והשוניות של אוסטרליה. נרי היא ילדה עם אינטואיציה חזקה ובלתי מוסברת, הים מגלה לה את סודותיו והיא מגלה לו את שלה. 🐬 החיים של שניהם משתנים ביום בו נרי והוריה מצילים את אסלן מלב הים. החיבור הוא מידי, והאינטואיציה החזקה של נרי מודיעה לה – זה האחד שלך. אבל אסלן הוא עוד נער ונרי עדיין ילדה. החיבור העמוק והאהבה האסורה שלהם תעבור עוד ייסורים רבים, תהומות ותהפוכות רבות מספור עד שתבוא לידי מימוש. אסלן הוא שוהה בלתי חוקי על אדמת אוסטרליה, אם ייתפס ויושב לטורקיה דינו מוות. הוא חב את חייו למשפחתה של נרי ואוסר על עצמו לאכזב את הוריה. אבל הנשמות שלהם נמשכות זו לזו וזה רק עניין של זמן עד שהם ייכנעו לדרישתן. 🐬 הספר הזה הוא מסע, מסע של חיים שלמים, חוצה עולמות וזמן. מסע מטלטל, מפתיע, חסר רחמים. המסע הזה מעביר גם את הקוראים ייסורים אמיתיים. הלב שלי נעקר ממקומו בברוטאליות, נזרק ללא רחמים על הרצפה, נדרס, נחבט ואז הושלך חזרה למקומו, מדמם אך מתאחה לאיטו. גם עבורי זה לא מסע פשוט. מצאתי את עצמי סוגרת את הספר חסרת אויר, צריכה כאילו לצאת מעל פני המים לקחת נשימה, לתת ללב שלי לחזור לפעום בקצב סדיר. לפעמים היה לי כל כך קשה לחזור לקריאה מהפחד ממה שאמצא שם. כאילו אם לא אמשיך לקרוא הדברים הקשים לא יקרו לדמויות, הן יישארו במצב שהשארתי אותן. הדמויות כל כך חיות ואמיתיות, הקשר שלהן כל כך עמוק, כל כך מייסר, אנחנו נשברים איתן, מושלכים מצד לצד, חווים את הטלטלות האלו על עצמנו ממש, בוכים. ואז מאושרים בשבילן, מאוהבים, מנצחים את הנסיבות הבלתי אפשריות של החיים. נלחמים איתן על אויר ואושר. תפנו לכן כמה שבועות או ימים להתמודד עם לונה מארה. מי שמחפשת ספר עם משמעות עמוקה וסיפור שטווה את עצמו לאט ובטוח – תמצא כאן את מבוקשה. אלו לא ספרים קלילים והם רחוקים מלהיות ממתק. 🐬 הכימיה בין הדמויות והחיבור החד פעמי, כזה של פעם בחיים, חיבור חוצה עולמות, חוצה זמנים, חוצה חוקים ותרבויות, מאפשר רמה חדשה של קרבה בין הקוראים לדמויות. גם הסמאט🌶 הוא לא כזה של סטוץ עם ספר מזדמן, עלילה שטחית ורגילה ושתחלוף מראשנו אחרי יום או יומיים. זה סמאט של אהבה חוצת עולם, זה סמאט של כמיהה, של נזקקות נואשת למשהו אסור. זה סמאט עם רגש מהגיהנום ומיד אחר כך מגן העדן. החיבור הוא פיזי אבל הוא גם נפשי ורוחני של שתי נשמות שנעולות אחת על השנייה ושום דבר לא ישנה את זה. הסמאט, כמו הספר עצמו, מטלטל עולמות, מוטרף, מבלבל בין טוב לרע, לא מתנצל, לא מרחם, בועט ונושך, אלים ואוהב, חייתי ופראי. 🐬 כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי שמדובר בפנטזיה. זה אמנם לא ספר פנטזיה אבל יש בו משהו שהוא כמו אגדה עתיקה וזה כאילו לא מסתדר לנו שמדובר על רומן עכשווי. הסיפור זורק אותנו לא מעט גם לעתיד, לנרידה המבוגרת שמספרת את סיפור חייה, העתיד הזה מרגיע ומלחיץ אותנו במידה שווה, מלטף ומבעית אותנו בעת ובעונה אחת. לרגעים הוא מבטיח לנו שהכל יהיה בסדר, ולרגעים הוא מטריף את הדעת עם שאלות שאין עליהן מענה. המלצה חמה – תפנו לעצמכן את הנפש ותצללו, בידיעה בטוחה שזה לא יהיה קל. אבל זה יהיה שווה.

*ללא ספויילרים* שום דבר שאני אכתוב על הסדרה הזו לא יהיה קרוב לתאר את החוויה של הקריאה. אני אגדיל ואומר שזו סדרה שהיא אבן דרך, שריטה עמוקה שאני לא בטוחה שתגליד אי פעם. יש ספרים שמשנים אותנו, את מי שאנחנו בתור קוראים, שאחריהם אנחנו לא בדיוק מה שהיינו. מי שיתמסר לספר הזה יקבל ממנו משהו, קשה לי להתחייב לכן מה בדיוק זה יהיה, אבל זה יהיה משהו. אני כן אכתוב שאני בטוחה שלא לכולן יהיה קל להתמסר אליו, הוא קשה, שורט ופוצע, הייסורים שאנחנו עוברים עם הדמויות הם לא פשוטים ולפעמים גם אנחנו עומדים במבחן. האם נצליח להמשיך? יש מצב שתצטרכו הפסקה בין כרך לכרך כדי לנשום. 🐬 הסיפור הוא סיפור על מפגש בין נשמות, שברגע בו הן פוגשות האחת את השנייה משהו משתנה והוא לא ישוב עוד להיות אותו הדבר. אסלן (אריה בטורקית) הוא נער בן שש עשרה שבורח עם משפחתו מטורקיה, בורח מאפלה גדולה ומחביא בתוך עצמו סודות גדולים. הסירה שלהם לא שורדת את הסערה ואסלן מוצא את עצמו השורד היחיד מהאסון. נרידה טיילר בת השתיים עשרה היא ילדה של הים. והים, הוא הים של נרידה. היא מבלה את רוב ילדותה על הסירה עם הוריה, ביולוגים ימיים, סביב החופים והשוניות של אוסטרליה. נרי היא ילדה עם אינטואיציה חזקה ובלתי מוסברת, הים מגלה לה את סודותיו והיא מגלה לו את שלה. 🐬 החיים של שניהם משתנים ביום בו נרי והוריה מצילים את אסלן מלב הים. החיבור הוא מידי, והאינטואיציה החזקה של נרי מודיעה לה – זה האחד שלך. אבל אסלן הוא עוד נער ונרי עדיין ילדה. החיבור העמוק והאהבה האסורה שלהם תעבור עוד ייסורים רבים, תהומות ותהפוכות רבות מספור עד שתבוא לידי מימוש. אסלן הוא שוהה בלתי חוקי על אדמת אוסטרליה, אם ייתפס ויושב לטורקיה דינו מוות. הוא חב את חייו למשפחתה של נרי ואוסר על עצמו לאכזב את הוריה. אבל הנשמות שלהם נמשכות זו לזו וזה רק עניין של זמן עד שהם ייכנעו לדרישתן. 🐬 הספר הזה הוא מסע, מסע של חיים שלמים, חוצה עולמות וזמן. מסע מטלטל, מפתיע, חסר רחמים. המסע הזה מעביר גם את הקוראים ייסורים אמיתיים. הלב שלי נעקר ממקומו בברוטאליות, נזרק ללא רחמים על הרצפה, נדרס, נחבט ואז הושלך חזרה למקומו, מדמם אך מתאחה לאיטו. גם עבורי זה לא מסע פשוט. מצאתי את עצמי סוגרת את הספר חסרת אויר, צריכה כאילו לצאת מעל פני המים לקחת נשימה, לתת ללב שלי לחזור לפעום בקצב סדיר. לפעמים היה לי כל כך קשה לחזור לקריאה מהפחד ממה שאמצא שם. כאילו אם לא אמשיך לקרוא הדברים הקשים לא יקרו לדמויות, הן יישארו במצב שהשארתי אותן. הדמויות כל כך חיות ואמיתיות, הקשר שלהן כל כך עמוק, כל כך מייסר, אנחנו נשברים איתן, מושלכים מצד לצד, חווים את הטלטלות האלו על עצמנו ממש, בוכים. ואז מאושרים בשבילן, מאוהבים, מנצחים את הנסיבות הבלתי אפשריות של החיים. נלחמים איתן על אויר ואושר. תפנו לכן כמה שבועות או ימים להתמודד עם לונה מארה. מי שמחפשת ספר עם משמעות עמוקה וסיפור שטווה את עצמו לאט ובטוח – תמצא כאן את מבוקשה. אלו לא ספרים קלילים והם רחוקים מלהיות ממתק. 🐬 הכימיה בין הדמויות והחיבור החד פעמי, כזה של פעם בחיים, חיבור חוצה עולמות, חוצה זמנים, חוצה חוקים ותרבויות, מאפשר רמה חדשה של קרבה בין הקוראים לדמויות. גם הסמאט🌶 הוא לא כזה של סטוץ עם ספר מזדמן, עלילה שטחית ורגילה ושתחלוף מראשנו אחרי יום או יומיים. זה סמאט של אהבה חוצת עולם, זה סמאט של כמיהה, של נזקקות נואשת למשהו אסור. זה סמאט עם רגש מהגיהנום ומיד אחר כך מגן העדן. החיבור הוא פיזי אבל הוא גם נפשי ורוחני של שתי נשמות שנעולות אחת על השנייה ושום דבר לא ישנה את זה. הסמאט, כמו הספר עצמו, מטלטל עולמות, מוטרף, מבלבל בין טוב לרע, לא מתנצל, לא מרחם, בועט ונושך, אלים ואוהב, חייתי ופראי. 🐬 כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי שמדובר בפנטזיה. זה אמנם לא ספר פנטזיה אבל יש בו משהו שהוא כמו אגדה עתיקה וזה כאילו לא מסתדר לנו שמדובר על רומן עכשווי. הסיפור זורק אותנו לא מעט גם לעתיד, לנרידה המבוגרת שמספרת את סיפור חייה, העתיד הזה מרגיע ומלחיץ אותנו במידה שווה, מלטף ומבעית אותנו בעת ובעונה אחת. לרגעים הוא מבטיח לנו שהכל יהיה בסדר, ולרגעים הוא מטריף את הדעת עם שאלות שאין עליהן מענה. המלצה חמה – תפנו לעצמכן את הנפש ותצללו, בידיעה בטוחה שזה לא יהיה קל. אבל זה יהיה שווה.

וואו!!! סוף סוף ספר בז'אנר שהוא לא עלבון לאינטליגנציה. טרופים - סלואו ברן, שונאים לאוהבים, תעלומה, עיירה קטנה. הדמויות : גוונדולין - ג'ינג'ית מקסימה שגדלה אצל אמא נרקומנית וסבלה ילדות קשה וטראומטית. מה שהציל אותה בילדותה היו שלושה חודשים בכל שנה בהם בילתה אצל דודתה קולט בעיר סיילם. כשהיא מסיימת את הקולג' דודתה מתה במפתיע ומורישה לה את בית הקפה/חנות מיסטיקה שלה. גוון הופכת את "הגרדום" למקום מצליח ומרענן וממשיכה להיות אסירת תודה לדודתה על כל מה שעשתה למענה כל השנים. גרהם - הנער היפה, המקסים, שובר הלבבות שגוון הילדה אהבה לבהות בו בחוף הים ולהעריץ בסתר. בהמשך כשגדלה עשה משהו שפגע בה ומאז מחקה כל הזדמנות למחשבה עליו. בזמן הווה הוא חוקר פרטי ויועץ למשטרת סיילם בחקירות בעייתיות. ובכן, זהו רק סיפור הרקע של הדמויות הראשיות אבל העלילה כאן לוקחת אותנו גם לכיוונים אחרים. מצד אחד יש את גוונדולין, שהיא אישה שיודעת מהיכן היא באה ומעריכה את המקום שעבדה קשה להגיע אליו. היא שומרת אמונים למי שתמך בה ולמי שהיווה עוגן עבורה ברגעים קשים. גוון מתקשה לתת למישהו להכנס ללב שלה, אם יש מי שמנסה – היא בורחת. הסיפור מסופר מנקודת מבטה בלבד. מצד שני יש כאן תעלומה, פשע, אלימות, סכנה. איך זה קשור לגוון? למי ומה שהיא, איך גרהם נכנס לסיפור ותובע ממנה לתת לו הזדמנות נוספת? מי הוא בכלל אותו נער שהתאהבה בו וכפתה על עצמה להפסיק לאהוב? האם היא מזהה אותו? ומדוע דווקא הוא נשלח להגן עליה? למה אהבתי? 1. כתיבה שנונה ומשעשעת, הקריאה זורמת. יש פוטנציאל להיקרע מצחוק מספר רב מאד של פעמים. יש עלילה אמיתית שלא קשורה לסקס בין הדמויות. 2. הדמויות אמינות, מעוררות הזדהות וגורמות לקורא להרגיש שהוא באמת מכיר אותן. יש להן אופי עקבי וכובש, סלנג משלהן ולאט לאט אנחנו גם מצליחים להכיר אותן כל כך טוב ולצפות כל תגובה. 3. מתח. יש פה תעלומה, חקירה, מספר כיוונים שמתכנסים בסוף לפתרון אחד. 4. זה לא ספר רוחני על מחבקי עצים ואמונות טפלות, בדיוק להיפך. הדמויות הראשיות שלנו גם לא לגמרי בקטע, אז אל תתנו לזה להרתיע אתכן. 6. אלוהים, גרהם גרייבס זה בדיוק מה שהייתי צריכה ולא ידעתי. סוף סוף דמות שאומרת בדיוק את מה שהיא פאקינג רוצה! בלי לאכול על זה סרטים ובלי לאכול לנו את הראש. קצת ישירות בייבי. תן לה ביס בטוסט, שתה לה את הקפה ותדבר איתה על כמה בא לך לחזות באורגזמה שלה. בהחלט תודה, אלה אדירה! הבחור לוהט ברמות אחרות!!! 7. גוונדלין גוד היא אירוע בפני עצמו, מדובר בדמות אדירה! יש לה סלנג משלה, הציטוטים שלה פזורים בראש כל פרק ואין איןןןןןןן כמו המלמולים העצבניים שלה "ייסורי הגיהנום". ומה עוד יותר נחמד, זה נכון גם לגבי דמויות המשנה, מה שיוצר אווירה מאד ייחודית, אמינה וממש תחושה שנכנסנו לעולם אמיתי חי ותוסס. "אלה... אני אצטרך ניתוח לכריתת אונה כדי להתגבר על הגבר הזה." 8. הם פאקינג זוג היסטרי! לוהט!!! אפילו המריבות שלהם לוהטות, הויכוחים וההתנגחויות הבלתי נגמרות, כן, תנו לנו עוד מזה! חילופי הדברים ביניהם עושים את כל הספר. המבטים הקטלניים, הרמיזות, הישירות הבלתי מתפשרת והעקשנות ההדדית, ובכן זה זוג שכל התקשורת ביניהם היא פורפליי אחד קטלני. לגבי הסמאט - אנוכי אוהבת סמאט שהוא חלק מעלילה, ברגע שהוא מוגזם בתדירות ובתעופה עצמית שלו אני פחות מתחברת. הסמאט בספר הזה לוהט! אבל חלק שייך לעובדה שהמתח פה נבנה לאורך זמן לא מבוטל ומתפוצץ בשלב מסוים, אין פה פירוט מוגזם או תדירות מוגזמת לדעתי האישית היה אפשר להוסיף לנו עוד כמה סצנות אבל זה לא גרע ממה שכבר יש! בספר הזה יש עלילה אמיתית, הסמאט לא מחליף את העלילה אבל הוא חלק ממנה, וגם כשלא מזדיינים כאן בהחלט מדברים על סקס. גוון היא הזיקוק. גרהם הוא בהחלט לא סתם הנדימן. וזה ספר מקסים! מומלץ בחום!

האהבה המשותפת של זאק ואמרסן לסוזי הוא הקשר המחבר ביניהם בשלב הראשון של הספר. המשולש הזה מלווה אותנו לכל אורך העלילה, שמתהפכת ומשתנה כמו גם הקשר ביניהם לאחר מותה של סוזי. כל דבר שאכתוב מעבר יהיה ספוילר לכן לא אפרט לאן העלילה הולכת, אבל היא מסתבכת ומשתנה ומעלה הרבה תהיות על החיים, על המתים ועל מה אנחנו בעולם הזה. אני מרגישה שיש לי מערכת יחסים מוזרה עם הספר הזה. מצד אחד נהניתי בטירוף לקרוא אותו. התאהבתי בדמויות, בסיפור חסר הקשר למציאות הזה. למרות שהעלילה מופרכת לחלוטין הוא כבש אותי. האמנתי למערכת היחסים המתהווה, אהבתי את האופי המיוחד של העלילה. אבל, באיזה שהוא שלב הספר מקבל תפנית מעייפת עד כאב. החל מהשליש האחרון של הספר הוא נמרח, נמתח, הדמויות מתענות מאהבה לא ממומשת וכך גם הקורא. רציתי לצרוח עליהם שיתנהגו כמו אנשים בוגרים ופאקינג ידברו כבר קיבינימט. ברוב הספר יש מן אווירה קסומה כזו, יחסים חד פעמיים שכאלו, בדיחות פרטיות... ואני מחכה שמערכת היחסים תגיע כבר לרוגע שלה, למקום בטוח ושלו, וקורה כאן בדיוק ההיפך. זה רק נעשה רע יותר ויותר והיה אפשר לחסוך חצי מזה. זה מוציא את המיץ לקורא וגם נטול קסם לחלוטין. זה עדיין, לדעתי, ספר נהדר ושונה בנוף. למי שמחפשת ריאליסטיות זה כנראה לא הספר הכי אמין שיש, אבל מי שתתמסר תהנה מאד מהקריאה. יש פה טריגרים של אובדן, מוות מתואר לפרטים, סרטן, ילדות מחורבנת. מדובר בזוג מקסים שהיה יכול לחסוך לכולנו המון כאב לב אם היו טורחים לשים את הדברים על השולחן. אבל יש פה גם סוף טוב וסגירת מעגל שאהבתי, חבל שלא הגיע מוקדם יותר כי ליבי נשבר עוד ועוד ועוד וזה היה נורא. יש כאן המון תובנות על החיים, על המוות. יש פה חמלה בלי סוף, אהבה הכי גדולה שיש גם ברגעים האיומים של החיים. הסמאט מועט באופן מצער, ומתואר בכלליות מעצבנת. לסיכום - אהבתי מאד רוב הזמן. נקרא בנשימה עצורה. לרגעים הוא שבר את ליבי ולרגעים איחה אותו מחדש. ספר מקסים.

הדיאלוגים הלוהטים, השנונים והמצחיקים עושים את הספר למה שהוא. זה יתפוס אתכן בשנייה, סוחף, משעשע, מסקרן, כתוב נהדר! הדמויות חזקות ובעלות אופי עקבי משלהן. אהבתי מאד את דמויות המשנה שנמצאת ברקע כל הזמן, אם אלו המדיסונים, ראיין אח של סטיבי, לינדזי אחות של זאנדרס, אינדי, הילדים המתוקים וכמובן רוזי והכלבים. זה תרם לסיפור ממש ונתן עומק שאהבתי. מה פחות אהבתי? אני חושבת שקראתי וריאציות שונות למשפט “לא אהבו אותי בילדותי לכן אני לא יכול לאהוב עכשיו ולא מבין כמה מגיעה לי אהבה בלה בלה בלה” לפחות 30 פעמים במהלך הקריאה. כלומר, החזרתיות מוגזמת. הבנו שעברת משבר ילדות אבל שחרר נשמה! הרגת אותנו. וזו כמובן רק דוגמה. משברי העבר האפילו יותר מידי לטעמי על ההווה ותפסו נפח משמעותי מהעלילה, זה היה יכול להוות חלק גם בלי להיות כל כך מעיק. בנוסף, בתור חובבת ספרי הוקי המשמעות של המשחק כאן תפסה מקום שולי למדי. ברוב ספרי ההוקי המוצלחים שקראתי למשחק הייתה משמעות, היינו יותר מעורבים בדרך של הקבוצה, בהצלחות, בכשלונות, בתסכולים, בדינמיקה הקבוצתית, במשחק עצמו, באימונים. היה לי מוזר וגם מבאס לקרוא ששחקן בליגה מקצוענית בטוח שמחתימים אותו על חוזה רק בגלל התפקיד הציבורי שהוא מגלם ואין כאן בכלל משקל לאיזה שחקן טוב הוא. זה היה ממש מרגיז. לסיכום - זה ספר נהדר! חובבות הרומנטיקה וההוקי ייהנו ממנו מאד! אני הולכת עכשיו לאוורר את המוח עם סגנון אחר ובהחלט אמשיך לבא בתור בסדרה. לגבי הסמאט - ובכן, הוא נהדר, אבל מועט למדי. כלומר, ציפיתי מספר כזה שיכיל יותר. אבל הוא כתוב טוב מאד.

ג'ואלן היא אישה בת 36, עובדת כעורכת משנה בהוצאה גדולה ושוכרת דירה עם החתול שלה. לאחר שגדלה לצד אם ואחות מהממות ביופיין ומשפחה ששמה על כך דגש, ניכר שהיא אינה מעריכה את עצמה לא חיצונית ולא פנימית. היא מאוהבת בסתר בבוס שלה כבר שנים ומפנטזת על היום שהוא ישים לב אליה. עולמה מתערער כאשר השכן שלה משאיל את דירתו לחבר, שחקן רוגבי מפורסם שג'ואלן לא שמעה עליו מימיה. השניים מתגלגלים למערכת יחסים מוזרה בה כל אחד מרוויח מהיתרונות של השני. האומנם? הספר מלא במסרים מעצימים לנשים. למשל - את טובה כמו שאת, את לא צריכה להשתנות כדי להתאים את עצמך לסביבה, את צריכה לדרוש מה שאת רוצה מבלי להתנצל על כך, מי שאומר לך להשתנות בשבילו פשוט לא שווה אותך. ג'ואלן שונאת את עצמה, חסרת ביטחון עצמי ויורדת על עצמה ללא הרף. במהלך העלילה היא לאט לאט נגמלת מההרגל הזה ומגלה מה היא שווה באמת. היו רגעים שרציתי לחבוט בה על הנאיביות הכמעט ילדותית הזו שלה, בעיקר סביב אנשים שמנסים לנצל ולתמרן אותה. לשמחתי קמרון עושה פה את העבודה בשביל הקוראים שרוצים לעיתים לדפוק את הראש בקיר ומאפס את ג'ואלן כל פעם מחדש. חייבים לכתוב את זה במפורש - הספר הזה קורע מצחוק! אבל באמת. באמת נרקמת כאן מערכת יחסים ייחודית ושונה בנוף של הספרות הרומנטית. לקורא ברור לאן הדברים הולכים אבל הדרך לשם היא פשוט תענוג צרוף מלא בצחוקים. אהבתי שהספר מציג מערכת יחסים סופר בריאה מפרגנת ושם דגש על אהבה עצמית וקבלה עצמית אמיתית. הגיבורה "מבוגרת" מהגיבור בפער גילאים לא מאד קטן, היא מתוארת כמלאה, יש לה משקפיים והיא אוהבת לאכול! השינוי הוא מרענן ויציאה מהתבנית המוכרת. הוא לא מתאהב בה רק כי היא פצצת על, צעירה וחסרת ניסיון. לסיכום : הסופרת הצליחה ליצור כאן מערכת יחסים ייחודית ומעניינת, בה הדיאלוגים בין שניהם מעניינים יותר מהעלילה הצפויה מראש. סלואו ברן רציני, סמאט מועט במיוחד ורגוע. מומלץ בחום לחובבות וחובבי הז'אנר!

הספר הזה על ניו יורק, אבל הוא כל כך ישראלי. כמו שישראלי מזהה ישראלי בחו”ל ומרגיש קצת בית, אז כאן קראתי על ניו יורק אבל הרגשתי בבית. דניאל הסופרת הצליחה להביא לנו את ניו יורק באופן מעורר השראה. הקורא ממש מרגיש שהוא צועד יחד עם שירה בעיר, נכנס לקנות קפה, שומע את המולת ההמון, נפעם מנוף מרגש או אווירה מפעימה. אנחנו נכנסים עם שירה ממש לתוך העבודה שלה, חווים איתה לחצים ומתח וגם התרגשות ותחושת הצלחה. אני חושבת שהספר מצליח בצורה ממש מבריקה לתת לקורא לצעוד יחד עם הדמות הראשית ולחוש חלק מתוך הסיפור. בחיי שלרגעים הרחתי את הקפה מבית הקפה הקרוב, הבטתי בנוף, נסעתי ברכבת התחתית ומיהרתי ברחוב ההומה. הספר גם קצת כמו הדמות הראשית מתקתק הכל ורץ בקצב גבוה, מאד ענייני ובלי בלבולי מוח וחפירות מיותרות. זה שואב את הקורא וגרם לי לסיים את הספר במהירות כי רציתי לראות מה מתרחש בהמשך. אין אירועים דרמטיים בסיפור הזה, אבל יש הצצה לחיים אחרים ומרתקים ולראש של בחורה שמגשימה את עצמה ואת החיים שלה באופן מוחלט. הסוף קצת פתוח ומשאיר לקורא את היכולת לדמיין מה קורה משם. אני לא מתחברת לזה בדר”כ אבל זה מאד התאים כאן בעיני. לסיכום : לדעתי זה ספר אסקפיזם מקסים! הכתיבה ממכרת ומאפשרת חוויה אמיתית, יחד עם הדמות הראשית, לעולם שלא בטוח שכולנו נחשפנו אליו. הספר מתאר שגרה, תהיות, התלבטויות ושאלות מעיניה של בחורה שחיה את החלום של עצמה וכמה זה לא תמיד קל ובטוח. ספרות ישראלית עכשיווית רומנטית ומרגשת, מומלץ בחום!

תאמינו לי, הספר הזה רחוק שנות אור מהתיאור שלו. בקטע טוב! והכריכה? סופר מטעה. יפה למות, אבל מטעה, זה לא הוייב של הספר הזה! זה נראה שזה ספר רומנטי רגיל, ואנחנו יודעות בדיוק לאן זה הולך. אבל לא!!! בדיוק כשחשבתי שהבנתי, העלילה מתפתלת לצד השני בכלל. אני עד הסוף לא ממש קלטתי אם אפשר לסמוך על הדמויות או שמישהו פה יתהפך עוד שניה. הספר מסופר כולו מנקודת מבטה של מרי, ואנחנו נטרפות ביחד איתה כשהיא תוהה מה לעזאזל קורה כאן?! יש פה : 1. חתיך צרפתי שובה לב. 2. גבינות, יין, הרבה יין, תפוחים, באגטים ומלא קרואסונים. 3. נופים עוצרי נשימה, היסטוריים, רומנטיים, של צרפת. 4. תקרית מלפפון מביכה במיוחד. 5. תקרית עכברוש קורעת מצחוק. 6. לובסטר בשם לואי שאם העכברוש הצחיק אתכם אז בכלל פה אתם תבכו... ומרי ולואי ביחד? הצגה!!! 7. תעלומה, אבל אחת אמיתית, שנחשפת לאט ובזהירות, והקוראים מגלים כל פרט ביחד עם מרי, והתמונה (תרתי משמע) מתבהרת לאורך הספר. 8. סלואו ברן למות, לתלוש שיערות, לדפוק את הראש בקיר!!! 9. דמויות מעולות, כאלה להתאהב בהן, לא להבין אותן עד הסוף ואז... להבין. ממש כמו עם אנשים, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מי עומד מולנו אבל אז מסתבר שלא, ואנשים הם עמוקים יותר מרושם ראשוני. ספר נהדר!!! רומנטי, מצחיק מאד! מרי הגיבורה היא דמות להזדהות איתה, היא אנושית ואותנטית... תוכן מיני מועט אבל שזה לא ירתיע אתכן! מצוין ממש!

הספר הומוריסטי וקליל ומלא תובנות על החיים. אני הכי רחוקה מאיתיאלה שאפשר מבחינת הרקע שלי ועדיין הזדהיתי איתה רוב הזמן, הבנתי אותה, וכל כך רציתי את ההכי טוב בשבילה. ספר מתוק מתוק, עם קריצה נוסטלגית לילדי שנות ה90 שרובם בטוח יתחברו לוייב. יש כאן בעצם את כל החבילה, גם הומור, אהבה, פרפרים בבטן, אפילו מתח לעיתים, ועציץ קלתיאה אחד בשם ביונסה שלא מוכן לתת לאחרים להכתיב לו איך לחיות ואיך למות.

לרוב בספרות רומנטית כזו, רוב הספר הקורא ימתין להתפתחות הזו, שיהיו כבר יחד, שיבינו כבר שהם מאוהבים וברגע שהם הופכים לזוג הספר פשוט ייגמר. מה שאהבתי מאד כאן זה שהספר יחסית ארוך לז’אנר, והוא מתמקד מאד בזוגיות שנוצרה ובקונפליקטים שמתפתחים. צ’ייס וביילי שניהם יודעים מה הם רוצים ולא מבזבזים המון זמן בלהתנצל או להדחיק את הרגשות שלהם. נהניתי לקרוא על הזוגיות שלהם, על האהבה שצומחת, הדיאלוגים היו שנונים וכיפיים לקריאה. צ’ייס הוא דמות נהדרת, עם אופי מגובש, דעתן, חמום מוח לעיתים ומעניין להכנס לראש שלו ולקרוא את מחשבותיו ונקודת מבטו על המתרחש. למרות הביקורות על אורך הספר אני מאד נהנתי שהוא לא נגמר מיד, שהמהות של הספר היא הזוגיות ולא ההיכרות עצמה. הקונפליקט העיקרי בספר היה צפוי ולא מקורי באופן ממש מרגיז בעיני עד שלרגע חששתי שאני קוראת בכלל ספר אחר. זה הדבר היחיד שהייתי מוותרת עליו לגמרי. לסיכום - ספר שהוא ממתק באריזת מתנה. למי שצריכה כייף טהור בלי בלבולי מוח. כן, הוא ארוך, אבל בניגוד לספרים אחרים אנחנו מקבלים פה הצצה אמיתית לזוגיות מהממת ולא רק להיכרות ומרדף. צ'ייס קרטר הוא דמות מעולה, דיאלוגים טובים, הומור ושנינות. אהבתי.

אני עדיין לא בטוחה מה קראתי עכשיו אבל זה ספר שהוא חובת קריאה. השליש הראשון טריגרי ברמות קשות ומזעזע, אבל אל תמנעו מהקריאה רק בגלל זה. יש בספר תקווה, אופטימיות ועתיד. הסיפור חולני ממש, לעיתים לא אמין, אבל הקריאה קולחת, שובה, ממכרת. מומלץ.

בדרך כלל קשה לי עם סלואו ברן אבל כאן זה עבד נהדר. ויש פיצוי של סמאט מעולה בסוף. אהבתי את התפתחות הדמויות, אין דרמות גדולות ומיותרות, רק דמויות שנבנות אט אט ומגיעות למקום הנכון להן. אהבתי איך ג’יימי מתייחס לאמא שלו ואיך פיפה מתייחסת אליה. כרגיל אוהבת לקרוא על מערכות יחסים בריאות ומכבדות. ובונוס לבנות ה-30+ זה לא ספר קולג’! וזה ניכר לטובה. ספר אסקפיזם מושלם.

מצוין כמו הקודמים.

מצוין כמו קודמו

אני לא יודעת איך להסביר את מה שאל קנדי עושה אבל היא עושה את זה פשוט טוב!!! מבחינתי, היא מלכת הקטגוריה הזו של ספרות רומנטית ואירוטית. מערכות היחסים תמיד בוגרות לגילן, מכבדות, בריאות, מהממות פשוט. בכל סיפור מסתתר נושא משמעותי יותר שנמצא ברקע העלילה. "העסקה" מתמקד בהאנה וולס, סטודנטית למוזיקה, ומצטיינת בלימודים, ובגארט גרהאם, קפטן קבוצת ההוקי של האוניברסיטה, ואחד הגברים המבוקשים בסביבה. גארט שם לב להאנה כשגילה במקרה שבמבחן בו כולם נכשלו היא קיבלה 100, וניסה לשכנע אותה לעזור לו לעבור את מועד ב’. האנה בכלל מאוהבת בשחקן קבוצת הפוטבול, וגארט מציע לה עסקה. הם יזייפו את העובדה שהם יוצאים כדי שהשחקן המהולל ישים לב להאנה, והאנה תעזור לגארט לעבור את המבחן, שאם לא יעבור אותו בהצלחה מקומו בקבוצת ההוקי נמצא בסכנה. אז ברור לכל מי שקוראת שהעסקה הזו מסתבכת והעניינים בין האנה לגארט הם אלו שיתחממו. אבל איך זה יקרה, מה התסבוכות שיקרו בדרך? לא אעשה כאן ספוילרים רק אכתוב שהספר הוא ספר חובה. כל כך נהניתי ממנו שקראתי אותו פעם אחר פעם ואין לי ספק שאחזור אליו שוב. המערכת יחסים בין האנה לגארט מקסימה ונבנית בהדרגה לאהבה גדולה, למרות שבהתחלה נראה שאין לה סיכוי. הספר מערב נושאים עמוקים וחשובים, כמו אונס, התמודדות עם טראומה, ומציג מערכת יחסים בריאה, נורמטיבית, מהממת לקריאה. הוא מכיל כמובן לא מעט סמאט וזה מרענן לקרוא על חוויות מיניות וצרכים מיניים בכללי, מנקודת המבט של האישה, מה שהיא רוצה ומה שחשוב לה. וכמובן, איך הגבר שם את זה בראש סדר העדיפויות שלו. הדמויות בספר, הראשיות והמשניות, שובות לב והספר השאיר אותי עם תחושת געגוע ורצון לקרוא עליהם עוד ועוד...

ספר נוגע ללב, מרגש עד דמעות, אמיתי, כנה, מעורר מחשבה והזדהות. לנטלי היה הכל, בעל אהוב, בית קטן בכפר שהם טיפחו יחד, עבודה שהיא אוהבת, חברות. הכל מתהפך כשהיא מתאלמנת בצורה פתאומית ונשארת עם לב שבור וחיים שהתפרקו לרסיסים. היא מנתקת קשר עם החברה הכי טובה, עוזבת את העבודה ועוברת לעבוד בעסק המשפחתי, מפסיקה לנגן, מפסיקה פשוט לחיות. הספר נותן המון מקום לתחושות האנושיות שלה, התמודדות עם האובדן, הסופיות של המוות, הבדידות והלחץ של נטלי ושל הסביבה מה יקרה אם היא לעולם לא תתאושש? המועקה הקשה סביב הצורך של הסביבה שהיא "תהיה כבר בסדר". כדי לרפא את העצב שלה נטלי חוזרת לנגן, על הפסנתר בתחנת הרכבת. יום אחד היא מגלה שמישהו משאיר לה דפי תווים בכיסא של הפסנתר. תווים של שירים שמרכיבים את פסקול חייה הקודמים. עוד שיר ועוד שיר... מי משאיר לה את דפי התווים האלו? לנטלי פתאום יש תקווה, משמעות ואולי הזדמנות חדשה לנשום, להתרגש, לאהוב. הספר מתובל בהמון הומור, ציניות, מרמור, צחוק, עצב ובאמת קשת רגשות שלמה. הוא אנושי ומרגש עד דמעות, מציג את המורכבות והשבריריות של החיים. למרות הנושא הכבד של הספר הוא ספר אופטימי, נותן תקווה, מחמם את הלב, הקריאה קולחת וזורמת. ממליצה בחום רב!

מדובר בקומדיה רומנטית ישראלית, קלילה, מצחיקה ומהנה במיוחד שמצליחה גם לגעת בנושאים חשובים. יש בספר גם נושאים רציניים כמו אלימות וחרם והוא נוגע גם בסוגיות של חברות, משפחה, היכולת להתקדם הלאה, לסלוח קודם כל עבור עצמנו. כבר שנים שאני נמנעת מספרות ישראלית בעיקר כי אני חוששת שזה ימשוך אותי למציאות הישראלית שאני כל כך רוצה לברוח ממנה. אל "מזל של מתחילים" הגעתי במקרה ושמעתי עליו הרבה חוות דעת אז החלטתי לתת צ'אנס. למרות שאני נוטה לא לקרוא ספרות מקור. אני כל כך שמחה שקראתי אותו! באמת שעברו כבר מספר חודשים מהקריאה והוא לגמרי הולך איתי, אני זוכרת את הפרטים ואת הדמויות. הוא מאד ישראלי, אבל בקטע טוב! הוא מאד "שלנו" בשפה, בהומור, בציניות, בניואנסים הקטנים. ספר ישראלי מאד, אין מי שלא יתחבר ברמה מסוימת. שנון, משעשע, מעניין, נקרא בקלילות וכייפי מאד. מחכה לעוד יצירות של הסופרת.

מרלין צעירה יהודיה בת 20 בשנת 1960 בניו יורק. היא מרדנית ודעתנית ולאחר שהיא מתנשקת עם הבן של הרב באמצע תפילה ונתפסת על חם מול כל המתפללים, הוריה והוריו מחליטים שהם צריכים להתחתן. מרלין מסרבת בתוקף ולכן נשלחת לחינוך מחדש אצל דודה-רבתא שלה בפילדלפיה. איידה היא אישה מבוגרת, שדכנית ידועה, והכי רחוקה מהדמות השמרנית, המשעממת וחסרת ההומור שמרלין דמיינה בראשה. מרלין אישה חזקה, יודעת מה היא רוצה ולא מוכנה להתפשר על האושר שלה. כשהיא פוגשת את איידה היא מגלה שהיא דומה לה מאד והקשר ביניהן מתפתח למשהו יפייפה וייחודי. האינטראקציה בין הדמויות היא שעושה את כל הספר, גורמת לקורא להתאהב בהן ולהיקשר אליהן. הספר מספק לנו כאן את הדמות החד פעמית, העוצמתית ומלאת ההומור של איידה. באמת שזו דמות שקשה לשכוח והיא נחקקת בזיכרון ממש. אישיות חזקה, בעלת ניסיון חיים, מקדימה את זמנה, לוקחת אחריות מלאה על חייה ושדכנית מעולה. הדמות של איידה עוזרת למרלין להתפתח משמעותית ומערכת היחסים שלהן היא אחת המעניינות והמצחיקות שיצא לי לקרוא. הספר הזה קליל וכייפי ולא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות. יש פה אסקפיזם נהדר והוא יעביר לכם את הזמן בהנאה ובצחוק. אהבתי את הדמויות הנשיות הבלתי נשכחות, חזקות ופורצות דרך לזמנן. הסוף יספק לקוראים טוויסט מפתיע ולטעמי בלתי צפוי לחלוטין. נהניתי ממנו מאד ואני ממליצה בחום לקחת לחופשה, לטיסה או סתם בבית לברוח קצת מהמציאות.

הספר נותן הצצה באמת נדירה ומעניינת לתרבות הסינית. הבדלי המעמדות והקושי לבלוט מעל הכלל בא לידי ביטוי באופן משמעותי בעלילה. הבושה, הקושי וההישרדות של אליס בתוך עולם שבנוי לעשירים היא מרתקת ומביאה אותה ואותנו לתהות מה היא עוד תצטרך לעשות כדי לשרוד? לדעתי היינו יכולים לצפות ליותר עומק בדמויות, יותר מורכבות בקבלת ההחלטות ובכלל תוכן שהוא יותר מעמיק. אין ממש הסבר לתופעה העל טבעית שמלווה את העלילה והקונפליקטים נפתרים באופן פשוט ושטוח יחסית. אמנם סוף הספר לא “מושלם” אך בהחלט מעורר תקווה ואופטימי, הייתי שמחה באופן כללי ליותר משמעות והתפתחות של כיווני העלילה. אהבתי את מורכבות הקשר בין אליס להנרי ולהבנה האיטית שלה שהיא בעצם לא כל כך שונאת אותו כפי שחשבה, שהוא אדם מעניין ומורכב יותר ממה שהיה נדמה לה. אהבתי את הקשר הנרקם ביניהם למרות העוינות ההתחלתית. בהגדרה זהו ספר נוער והוא בהחלט כזה, בעיקר בפשטות שלו. הספר חשף אותי לתוכן מעניין ומעשיר על התרבות הסינית ומורכבותה, בצורה קלילה ומרתקת. בסופו של דבר הקריאה נעימה וזורמת. יש מרכיב על טבעי בסיפור שלצערי לא התפתח ולא הוסבר בצורה מספקת, הקורא נותר עם שאלות או קצוות שלא נסגרו לחלוטין. בקצרה - חמוד וקליל, נותן נקודת מבט מעניינת ומשלב קצת על טבעי. כתיבה טובה וזורמת. נהניתי ממנו אבל לא בטוחה שיישאר איתי זמן רב לאחר הקריאה.

הספר הזה הוא פלירטוט עצבני אחד ענק. הוא לא רואה בעיניים, היא בהחלט לא רואה בעיניים, וביחד הם עולים בלהבות 🔥 בחיי שבכלל לא צריך סמאט בספר עם השיחות של שני אלו. 🌶 מי שאוהבת סלואו ברן אמיתי, אבל אחד כזה טוב שנהנים ממש גם מהדרך, וואו זה ספר בשבילך. מי שאוהבת פינג פונג עצבני ולוהט לאורך כל הפאקינג עמודים בספר תאהב אותו עד מאד. יש פה שתי דמויות נהדרות, סיפורי הרקע ודמויות המשנה רדודות יחסית ולא מאד משמעותיות, לדעתי זה חבל כי זה היה יכול להקפיץ את הספר אבל מצד שני לא עניין אותי שום דבר מלבד הזוג עצמו אז זה חסך לי בלבולי מוח וקיבלתי את התכלס בלבד. מהות הספר היא מערכת היחסים המתהווה בין טלי להייז. התפתחות היחסים ביניהם איטית והדרגתית כל כך שממש האמנתי לה. למרות שיש פה את כל הקלישאות האפשריות של הז'אנר, משהו כאן פשוט עובד טוב. אז הוא עשיר והיא זקוקה לכסף. הוא עם קריירה מצליחה והיא עוד מחפשת את עצמה. הוא חתיך הורס ומושלם והיא יפייפיה שלא מספיק מודעת. שניהם ממשפחות שבורות, פגועים וחסרי אמונה באדם. שניהם צריכים תיקון. הוא פלייבוי והיא מתאוששת ממערכת יחסים ארוכה. ולמרות הכל.... זה עובד! אם אתן צריכות משהו קליל, חריף, לא שיא המציאותי אך נוטף הומור וכימיה, ציניות, זחיחות ומתח מיני?! קחו את הספר הזה, הוא כייף טהור! לגבי הסמאט 🌶 - לא מוגזם בכלל והייתי שמחה לעוד כמה סצינות, לגמרי כייפי אך לא מאד ריאליסטי. מה פחות אהבתי? לא מעריצה גדולה של "לא גמרתי לעולם ותוך שתי שניות אדוני הצליח להפוך אותי ליצרנית אורגזמות סדרתית". אבל זרמתי. טלי היא טיפוס מאד מרצה גם כשזה בא על חשבונה. זה בהחלט התאים לוייב של הדמות אבל לעיתים רציתי לתת לה שתי סטירות שתתאפס על עצמה. חוסר תקשורת – אין משהו יותר מעצבן מזה, ברור לכל מי שנושם לידכם ששניהם בקטע, אז תדברו כבר קיבינימט! חצי מהבעיות של הדמויות היו נפתרות לחלוטין אם הן היו טורחות לתקשר! אתם אנשים בוגרים ראבק. זה כה ילדותי ונמתח קצת מעבר למה שהיה משמח אותי, פשוט בשלב מסוים זה נהיה קצת מעיק. אני מודה שזה אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בז'אנר. 💜 שורה תחתונה - מתח מיני היסטרי, כימיה בשמיים, דיאלוגים שנונים, מצחיקים, חריפים ולא מתנצלים לאורך כל הדרך. לא אחד כזה שבהכרח אזכור לשנים קדימה, אבל כייפי ברמות ומעולה לשבירת מחסום קריאה.

ספר חמוד עם המון הומור. סגנון הכתיבה והתיאורים קורעים מצחוק. הדמות הראשית מרעננת ולא שגרתית לז'אנר. לדעתי הספר עם פוטנציאל ענק והוא לחלוטין לא ממצא אותו. הרבה מאד התעסקות עם האקס של הגיבורה, אנחנו הולכים סחור סחור במשך ספר שלם סביב זוג, והשאלה האם הוא זוכר אותה מהתיכון, ותהייה מה באמת קרה כשהם היו צעירים... ועדיין הספר בקושי מתעסק בהם. בעבודה שלה, במחשבות שלה, במשפחה שלה, באקס (כל כך הרבה ממנו!!!). זה כל כך מתסכל. הקוראים בעצם לא מקבלים כלום, אבל כלום, מהזוג שלשמו התכנסנו. זה מבאס ממש. אבל, הספר כתוב טוב, הקריאה זורמת, מצחיק ממש. הוא היה יכול להיות מצוין אבל הוא רק נחמד, ולצערי לא ממצא חצי מהפוטנציאל שלו.

הסיפור הרגיל על בחורה שמתאהבת בגבר עשיר. צפוי לחלוטין. שפה דיי רדודה, לא מחדש שום דבר גם לא בז'אנר הספציפי הזה. לא התחברתי.

*הביקורת כוללת ספוילרים* אני מרגישה צורך עז להזהיר מפני הספר הזה. על פניו מדובר בספר המושלם, כל הטרופים האהובים ביותר, פייק דייטינג, הוקי, רומן קולג', משונאים לאוהבים... מה יכול להשתבש? ובכן, יכול בהחלט. מההתחלה העלילה לא מאד משכנעת אבל זה מתחיל סביר ומשם מתדרדר כמו תאונת רכבת בהילוך איטי. אז מה יש לנו כאן? קלייר 💃 סטודנטית למחול, מעולם לא הכירה את אביה שנטש אותה ואת אמה כשהייתה תינוקת. סוחבת כלכלית את אמא שלה על כתפיה למרות שזה גורם לה כמעט להתמוטטות פיזית ונפשית... היא קורעת את התחת בעבודה כדי לשלם על הוצאות הדירה של אמא שלה (וואט) ובזוגיות עם הדוש הכי נוראי בעולם כי אמא שלה מועסקת אצל ההורים שלו וחייבת להם מלא כסף (וואט דה פאק). בגדול היא בזוגיות עם חלאה כי אחרת הלך עליה כלכלית. נמשיך תיאו🏒 שחקן הוקי מוכשר שמצד אחד שונא שפנפנות הוקי מצד שני מבלה עם אחת כל לילה. הוא נראה יהיר ומתנשא אבל בעצם הוא ההיפך הגמור כי הוא גם ננטש בילדותו וגדל אצל סבא וסבתא שלו אבל קרא להם אמא ואבא, מבולבלים? יופי, גם אני.🙄 קלייר ותיאו שותפים לאותו חדר במעונות הסטודנטים בגלל טעות מצערת ובלתי ניתנת לשינוי. קלייר הנאיבית ומדחיקת המציאות הסדרתית, מגלה אחרי יותר מידי זמן שהחבר הדוש בוגד בה על בסיס קבוע. הספר אמור להיות על זוגיות מזויפת אבל זה קורה אחרי יותר מחצי ספר אחרי שהותשנו למוות ע”י עלילה לא מתקדמת ולא ברורה. אז מה כל כך לא אהבתי? 1. מערכת היחסים הרעילה עם האקס משתלטת על כל העלילה ודיי נמאס לי בשלב מסוים לקרוא על הדוש הזה. בכלל כל הרעיון שהוא סוחט אותה כדי שההורים שלו לא יפטרו את אמא שלה, וואט דה פאק?! הדמות של האקס היא כמעט קריקטורה של נבל בסרטי דיסני, בכמה שהיא דפוקה, מרושעת ומופיעה בכל מקום ובכל זמן. 2. הדמות של קלייר בלתי נסבלת בעיני. היא חלשה, חסרת עמוד שדרה וחסרת אופי. אין כאן שום התפתחות של הדמות, כל הקונפליקטים (הרבים) שלה נפתרים לבד ובאופן נוח ביותר ע”י זרימת העלילה ולא כי היא עושה שינוי מהותי. ושלא נתחיל לדבר על האמא ההזויה שלה שחצי מהבעיות של הדמות קורות כי היא דפוקה. חיים שלמים של חרא ושקרים מהאמא שלך ועדיין... הסכסוך שלהן נפתר שוב באופן קליל וחסר קשר למציאות בשני משפטים בסוף הספר. מה? 3. הוא מז**ן שפנפנות הוקי והיא בדיוק נפרדה מהחבר ועדיין הם עושים סקס לא מוגן בלי שום בעיה, שום דיבור ושום עניין. זה כזה לא מגניב שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. 4. מדובר בפייק דייטינג אבל זה לא קורה עד אמצע הספר לפחות. אני אוהבת בדרך כלל סלואו ברן אבל אלוהים זה הרגיש כמו עיסה של כל מיני דברים שזרקו יחד וזה מה שיצא. ועד שהם סוף סוף מזייפים זוגיות הם מפתחים רגשות תוך שניה ורבע עד שהוא מוכן לסכן את כל העתיד המקצועי שלו בשבילה בלי שום בסיס. “היא נסוגה לאחור והפעם, במקום למשוך אותה, עשיתי ההיפך. כיאה לכלבלב מאוהב, הלכתי אחריה." מה אני אגיד... איך כלבלבים מאוהבים עושים לי את זה... איכסוש. 5. הספר כולו מאד שטוח. הדמויות שטוחות, המניעים שלהן לא ממש ברורים או הגיוניים ובכללי העלילה לא מעמיקה מספיק. היה אפשר לפתח את זה למשהו יותר משמעותי אבל זה נשאר מישורי לחלוטין. לדוגמה מערכת היחסים עם מעגל החברים הייתה חמודה ממש אבל לא התפתחה. קשה לא להשוות לספרי הוקי וקולג’ אחרים שם דמויות המשנה ממש נותנות עומק ואמינות לסיפור ולדמויות הראשיות. 6. הטוויסט בעלילה - אני אעיד על עצמי שאני לא מזהה טוויסטים בעלילה לעולם, באמת אני פשוט גרועה בזה. אבל הטוויסט כאן... הטוויסט... הרחתי אותו מקילומטר. 7. הסמאט - 🌶🌶 הביך אותי בכמה שהוא היה ילדותי ו... מעפן!!! תיאורים שהם טרן אוף רציני, תוסיפו לזה קלישאות נפלטות לכל עבר ואלוהים זה היה גרוע. אנוכי אוהבת קלישאות, אוהבת דיבורים מתקתקים, אוהבת רומנטיקה! אבל זה היה נורא! לסיכום סיפור רומנטי, חמוד לעיתים, חסר אמינות, כתוב נחמד מינוס, סמאט מעפן, כנראה שאשכח מהספר הזה בעוד יומיים. בקצרה - לא חובה עד עדיף להימנע.