ספר מופלא. תמר דמות כל כך עגולה שקשה לספר עליה. היא מחזיקה את הקצוות ושומרת על המנעד הרחב ביניהם. כמו מיתר מתוח שעליו מתנגן הסיפור. היא לא נעה בין לבין ולא מתבגרת מכיוון אחד לאחר, אלא נמצאת כאן וגם שם בו זמנית. היא גם ילדה וגם אישה, גם נגררת וגם יוצרת, גם עוצמה מתפרצת וגם חולשה קשה לקריאה, גם הבמאית והתאורנית של ההצגה וגם כלי במשחק לא שלה... באופן שמפורר את המילים הללו וההגדרות האלה. הספר כתוב מצוין ומביא את התנועה הזאת מתוך התרחשויות יום-יומיות, כשהעולם הפנימי משתקף גם בקניית עוגיות במכולת וגם בעץ צאלון.
הייתי מסמנת כל כך הרבה ציטוטים יפים, אבל בגלל ששמעתי את הספר באודיו, אשאיר לכם הזדמנות לגלות אותם בעצמכם