הביקורות של אא

ספר לא קל לקריאה, אבל מרתק ומיוחד.

סיפורים מרתקים. מסתבר שהסיפור המרכזי מבוסס על מקרה אמיתי. הסופר הוא ג‘ון גרישם, אין צורך להוסיף מילה.

מעולה. שונה מכל מה שקראתי.

ככה כותבים ספר בלשי

אגתה כריסטי. אין צורך להוסיף אף מילה.

יש מתח עד הדף האחרון. עלילה מרתקת

גרהם גרים במיטבו.

ספר יוצא מן הכלל. נדיר באיכות, בתוכנו ובסגנונו.

סיפור טוב. אוירה מדכדכת.

הספר מאוד מיוחד. הוא מכיל דמויות רבות וסיפורים מרתקים. הניסוחים לעיתים מסורבלים וקשים להבנה. אולי רק בשבילי...

עלילה מעניינת. ישנן בה הפתעות רבות. הסיפורים זורמים טוב. לא אהבתי את הסיפור הבסיסי של הספר אבל, כמובן, אני לא יכול להסביר למה. הוא לא אנושי וגם מוגזם.

המון דרמה ברמה גבוהה. הרבה פחות עלילה. הסיום - נו טוב, זאת אגטה כריסטי

דרמה טובה. עלילה מרתקת

עלילה מרתקת. יש בספר די הרבה שמאלץ. בקיצור זה הרלן קובן .

אחד הטובים ביותר של קובן, עלילה מעניינת מאוד, סגנון כתיבה נהדר. קצת יותר מדי שמאלץ.

הרבה אלימות כמובן. המתח מבוסס ברובו על הסתרת מידע.

ספר נחמד. מלא בדמויות לא מזוהות. כל העלילה מסתובבת סביב השאלה מי זה מי. לא ביג דיל. הספרים שהתרחשו בבית אבות היו טובים יותר.

סיפור טוב. גם סגנון הכתיבה.

הספר מעניין, הסיפור זורם נהדר. הדמויות נראות אמיתות. הסיום גרוע. לדעתי הסיבות לרצח מגוחכות. בומבסטיות, אבל לא הגיוניות.

נושא הספר הוא די הזוי ומנופח. לא מציאותי. יש בספר דמויות רבות, כאשר כל אחד מהם, פרט לבני המשפחה של הבלש המהולל, יכול להשתייך לטובים או הרעים.

סיפור אינטליגנטי בהתחלה, שמאלץ אינטליגנטי באמצע, שמאלץ טהור בסוף.

לא ספר מי יודע... לסופר יש כשרון כתיבה, אבל העלילה בינונית עם ויש בה חורים.

העלילה מעניינת למרות, שלא השתכנעתי שהיא מציאותית. אהבתי את הסגנון הכתיבה. הסיפור מנופח. עורך הדין מספר על עצמו המון וגם חוזר על עצמו הרבה.

לא רע. העלילה מעניינת. יש הפתעות, אבל הסיפור של הרעים הוא מטופש

עלילה מפותלת ומעניינת, אבל הסופר חילק אותה לסיפורים רבים שרצים במקביל. השיטה הזאת יוצרת מתח מלאכותי. העלילה האחרונה נראית בעיני כישראלי כעלילה מפוברקת ולא אמיתות.

ג'ון גרישם יודע לכתוב. הבעיה שאין סוף לספר. אם תקראו אותו עד הסוף תבינו למה אני מתכוון. מה שכן יש בספר הוא תאור מפורט ומייגע של התהליכים המשפטיים.

הסיפור והדמויות שייכים לשנות השמונים של המאה. העשרים ולא ל-2019. רק הכלים הטכנולוגים שייכים להווה. גיבורת הספר לא באמת חוקרת, אלא משתמשת בכלים הטכנולוגים, שמה במעצר את החשודים, אחד אחרי השני, כדי לשבור אותם. שיטה בזויה, מעצרים רבים ורק אחד מוצדק.

יש בספר שני תיקים. שניהם מסתיימים לא נכון לטעמי. לנילי אסיא יש כשרון כתיבה קצת מעל הממוצע. היא משתמשת רבות בשיטה של מתח מדומה, כלומר המתח נובע לאו דווקא מהסיפור עצמו, אלא מזה, שהיא מספרת אותו בהמשכים. בכל פעם מוסיפה עוד קצת מידע. הייתי במתח לא מהסיפור אלא מחוסר ידיעה של הסיפור כולו. זהו אמצעי זול.

כמותחן משפטי הספר מלא בחורים. כספר פרוזה הוא לא רע, אבל מלא בפסיכולוגיה בגרוש.

שני סיפורים יש בספר. האחד הוא טלנובלה. השני הזוי.