רצח רוג'ר אקרויד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רצח רוג'ר אקרויד
מכר
אלפי
עותקים
רצח רוג'ר אקרויד
מכר
אלפי
עותקים

רצח רוג'ר אקרויד

4.6 כוכבים (66 דירוגים)
ספר דיגיטלי
3237מקורי
ספר מודפס
67.2 מחיר מוטבע על הספר 84
תאריך לסיום המבצע 01/04/2025

עוד על הספר

  • תרגום: מיכל אלפון
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2017
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 306 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 6 דק'

אגתה כריסטי

אגתה מרי קלאריסה כריסטי (1890 –1976) הייתה סופרת ומחזאית בריטית, שהתפרסמה בעיקר בשל עשרות סיפורי הבלשים שכתבה. היא חיברה 78 רומנים בלשיים, רומן ריגול אחד, 19 מחזות והרבה סיפורי מתח קצרים.
 
נוהגים לכנותה מלכת ספרי המסתורין, ותפוצת ספריה בעולם עצומה: 78 ספריה תורגמו ל-44 שפות ונמכרו בכ-2 מיליארד עותקים, המקנים לה את שיא גינס במכירות לסופר. בשנת 1971 הוענק לכריסטי תואר אבירות מטעם מסדר האימפריה הבריטית. במהלך השנים ספריה זכו לעיבודים קולנועיים רבים וביניהם מוות על הנילוס שיצא לאקרנים בשנת 2022 בכיכובה של גל גדות. 

תקציר

רוג׳ר אקרויד ידע יותר מדי. הוא ידע שהאישה שהוא אוהב הרעילה את בעלה הראשון, הוא גם חשד שמישהו סוחט אותה. ואז התקבלה הידיעה הנוראה שהיא נטלה את חייה באמצעות מנת יתר של סם. ובכל זאת לידיו של מר אקרויד מגיע בדל מידע אחרון ומכריע. למרבה הצער, לפני שהוא מספיק לקרוא את מכתבה האחרון הוא נדקר למוות בחדרו.
הבלש הרקול פוארו נקלע על כורחו לחקירת הרצח המחריד, ועומד לגלות מסקנות שיפתיעו אף אותו עצמו.
 
רצח רוג׳ר אקרויד נחשב אחת מאבני היסוד של ספרות הפשע. הוא היה אחד הספרים האהובים על אגתה כריסטי עצמה ונבחר לאחד משלושת ספריה האהובים ביותר בכל הזמנים, בסקר בין־לאומי שנערך ב־2015 .במשאל שערכה אגודת סופרי המתח בבריטניה בקרב מאות הסופרים החברים בה, נבחר ספר זה לרומן הפשע הטוב ביותר שנכתב מעולם בסוגה ״מי עשה זאת״.

פרק ראשון

פרק ראשון 
ארוחת הבוקר של ד“ר שפארד
 
גברת פֵרָארס מתה בלילה שבין 16 ל־17 בספטמבר - יום חמישי. אני נקראתי אליה בשעה שמונה, בבוקר יום שישי 17 בחודש. לא היה מה לעשות. היא הייתה מתה זה שעות אחדות.
השעה הייתה תשע וכמה דקות כשחזרתי הביתה. פתחתי את דלת הכניסה במפתח והשתדלתי להתעכב בפרוזדור, שם תליתי את כובעי ואת המעיל הקל שלקחתי מטעמי זהירות בגלל קור הבוקר הסתווי בשעה כה מוקדמת. אם להודות על האמת, הייתי מודאג ומוטרד לא מעט. לא אתיימר לטעון שבאותו רגע כבר חזיתי את אירועי השבועות הקרובים. לא ולא. אלא שחושיי אמרו לי כי צפויה לנו תקופה מרעישה.
מחדר האוכל שמשמאלי עלה קרקוש ספלי התה ונשמע שיעולה הקצר, היבש, של אחותי קרוליין.
“זה אתה, ג‘יימס?“ קראה קרוליין.
שאלה מיותרת - מי עוד זה יכול להיות? למען האמת, דווקא בגללה התמהמהתי. קיפלינג מספר לנו שססמתה של משפחת הנמיות היא “צא וראה מה יש לדעת.“ אם קרוליין תעצב לה ביום מן הימים סמל משפחה, אין ספק שאציע לה לשבץ בו נמייה. את המחצית הראשונה של הססמה אפשר להשמיט - קרוליין יכולה להיוודע כל מה שיש לדעת בעודה יושבת בשלווה בבית פנימה. אין לי מושג איך עולה הדבר בידה, אבל ככה זה. יש לי הרגשה שהמשרתים והרוכלים משמשים לה חיל מודיעין. כשהיא יוצאת מהבית אין זה כדי לאסוף מידע, אלא כדי להפיצו. גם בכך היא מומחית גדולה.
בעצם מאפיין זה שלה הוא שייסר אותי בלבטים. כל מה שאומר עכשיו לקרוליין על מותה של גברת פרארס ייוודע בכפר כולו בתוך שעה ומחצה. מתוקף מקצועי אני משתדל כמובן להקפיד על חשאיות. משום כך התרגלתי להסתיר מאחותי כל ידיעה במידת האפשר. על פי רוב הדברים נודעים לה בכל זאת, אבל כך לפחות אני יודע שידי לא הייתה במעל.
בעלה של גברת פרארס מת לפני קצת יותר משנה, וקרוליין לא הפסיקה לטעון, בלי שיהיה לה כל ביסוס לטענה, שאשתו הרעילה אותו.
תשובתי הקבועה, שמר פרארס מת מדלקת מעיים חריפה בסיועם האדיב של הרגלי השתייה שלו, מעוררת בה בוז. אכן, תסמיניהן של דלקת מעיים ושל הרעלת זרניך אינם בלתי דומים, אלא שקרוליין מבססת את האשמתה על נימוק שונה לגמרי.
“מספיק להסתכל עליה,“ שמעתי אותה אומרת.
גברת פרארס, אף שלא הייתה צעירה, הייתה אישה נאה מאוד ובגדיה, למרות פשטותם, שיוו לה חן רב; עם זאת, נשים רבות קונות את בגדיהן בפריז ולא כולן מרעילות בשל כך את בעליהן.
עוד אני עומד מהוסס בפרוזדור וכל המחשבות האלה חולפות בראשי נשמע שוב קולה של קרוליין, הפעם בנימה של קוצר רוח.
“מה אתה עושה שם, ג‘יימס? למה אתה לא נכנס לאכול את ארוחת הבוקר?“
“אני בא, יקירתי,“ הזדרזתי להשיב. “רק תליתי את המעיל.“
“בזמן הזה כבר יכולת להספיק לתלות עשרה מעילים.“
הצדק היה אתה. יכולתי.
נכנסתי לחדר האוכל, כיבדתי את קרוליין בנשיקה יבשה על הלחי כהרגלי והתיישבתי לאכול ביצים וקותלי חזיר מטוגנים. הבשר היה די קר.
“יצאת לביקור מוקדם,“ העירה קרוליין.
“כן,“ אמרתי. “לקִינְגְס פָּדוֹק. אל גברת פרארס.“
“אני יודעת,“ אמרה אחותי.
“איך ידעת?“
“אנני סיפרה לי.“
אנני היא החדרנית שלנו. נערה חביבה, אך פטפטנית חסרת תקנה.
נפלה שתיקה. המשכתי לאכול ביצים וקותלי חזיר. חוטמה של אחותי, חוטם ארוך ודק, רטט מעט בקצהו, כתמיד בשעה שהיא מתעניינת או מתרגשת ממשהו.
“ובכן?“ שאלה.
“עצוב מאוד. לא היה מה לעשות. כנראה מתה בשנתה.“
“אני יודעת,“ אמרה אחותי שוב.
הפעם התרגזתי.
“לא ייתכן שאת יודעת,“ התזתי. “אני עצמי לא ידעתי לפני שהגעתי לשם, ולא דיברתי על זה עם נפש חיה. אם אנני יודעת, היא כנראה רואת נסתרות.“
“לא אנני סיפרה לי, אלא החלבן. הוא שמע על זה מהמבשלת של משפחת פרארס.“
כפי שאמרתי, קרוליין לא צריכה לצאת וללקט את ידיעותיה. היא יושבת לה בבית והידיעות באות אליה.
אחותי המשיכה:
“ממה היא מתה? מהתקף לב?“
“החלבן לא אמר לך?“ שאלתי בלגלוג.
אין טעם לדבר אל קרוליין בעוקצנות. היא מתייחסת ברצינות ועונה בהתאם.
“הוא לא יָדע,“ פירשה לי.
בסופו של דבר קרוליין הרי תשמע על כך. אין בעצם סיבה שלא אספר לה בעצמי.
“היא מתה ממנת יתר של וֵרוֹנָל. בזמן האחרון היא השתמשה בזה נגד נדודי שינה. כנראה לקחה יותר מדי.“
“שטויות,“ אמרה מיד קרוליין. “היא לקחה את המנה בכוונה. שלא תגיד לי!“
מוזר, כשבסתר לבך אתה חושב משהו שאינך רוצה להודות בו ואדם אחר מבטא בקול רם את אותה מחשבה, מיד אתה קם להכחישה בשצף קצף. בן־רגע הסתערתי על אחותי.
“הנה שוב את מתחילה,“ אמרתי. “מדברת בלי לחשוב. למה שגברת פרארס תרצה להתאבד? אלמנה, עדיין צעירה למדי, אמידה מאוד, בריאה, וכל מה שהיא צריכה לעשות הוא ליהנות מהחיים. זה מופרך.“
“לא נכון. אפילו אתה בוודאי שמת לב כמה היא השתנתה בזמן האחרון. זה נמשך כבר חצי שנה. היא נראתה ממש מיוסרת. וכרגע הודית שהיא לא הצליחה לישון.“
“מה האבחנה שלך?“ שאלתי בצינה. “פרשיית אהבים אומללה, מן הסתם?“
אחותי טלטלה את ראשה.
“מוסר כליות,“ הטעימה.
“מוסר כליות?“
“כן. לא האמנת לי כשאמרתי לך שהיא הרעילה את בעלה. עכשיו אני משוכנעת בזה פי כמה.“
“אני לא חושב שאת מדברת בהגיון,“ טענתי. “הרי אישה שמסוגלת לרצח צריכה ודאי להיות קרת מזג מספיק ליהנות מהתוצאה ולא להיתפס לרגשנות ולהתחיל להתחרט.“
קרוליין הנידה בראשה לשלילה.
“יש בוודאי נשים כאלה - אבל גברת פרארס לא הייתה אחת מהן. היא הייתה פקעת עצבים. היא נפטרה מבעלה מתוך דחף אדיר, משום שהייתה מאותם אנשים שפשוט לא מסוגלים לשאת סבל מסוג כלשהו, ואין כל ספק שאשתו של גבר כמו אשלי פרארס הייתה צריכה לסבול לא מעט —“
הנהנתי.
“ומאז אותו רגע, המעשה שעשתה רדף אותה. אני ממש מרחמת עליה.“
אינני סבור שקרוליין ריחמה אי־פעם על גברת פרארס בחייה. עכשיו כשהלכה למקום שבו (כנראה) אין לובשים שמלות פריזאיות, מוכנה קרוליין לייחד לה רגשות רכים כמו חמלה והבנה.
אמרתי לה בתקיפות שהרעיון כולו הוא שטות מוחלטת. הייתי תקיף פי כמה משום שבסתר לבי הסכמתי לפחות עם חלק מדבריה. אבל לא יעלה על הדעת שקרוליין תרד לחקר האמת באמצעות ניחושים מוצלחים ותו לא. לא היה בדעתי לעודד דברים כאלה. היא הרי תסתובב בכפר ותיתן פומבי לדעותיה, והכול יחשבו שהיא מתבססת על נתונים רפואיים שסיפקתי לה אני. החיים מרגיזים מאוד.
“שטויות,“ אמרה קרוליין בתשובה על תוכחותי. “עוד תראה. רוב הסיכויים שהיא השאירה מכתב והתוודתה בו על הכול.“
“היא לא השאירה שום מכתב,“ אמרתי בזעף, בלי להבין איך תסבך אותי ההודאה הזאת.
“אה!“ אמרה קרוליין. “אם כך, כן שאלת על זה, מה? אני סבורה, ג‘יימס, שבסתר לבך אתה די מסכים אתי. אתה פשוט מעמיד פנים, נוכל שכמותך.“
“תמיד יש להביא בחשבון אפשרות של התאבדות,“ אמרתי ברוב רושם.
“תהיה חקירה של סיבת המוות?“
“ייתכן. זה תלוי. אם אוכל להכריז שאני משוכנע לחלוטין שמנת היתר נבלעה בטעות, ייתכן שאפשר יהיה לוותר על החקירה.“
“ואתה משוכנע לחלוטין?“ שאלה אחותי בעורמה.
לא עניתי, ורק קמתי מהשולחן.

אגתה כריסטי

אגתה מרי קלאריסה כריסטי (1890 –1976) הייתה סופרת ומחזאית בריטית, שהתפרסמה בעיקר בשל עשרות סיפורי הבלשים שכתבה. היא חיברה 78 רומנים בלשיים, רומן ריגול אחד, 19 מחזות והרבה סיפורי מתח קצרים.
 
נוהגים לכנותה מלכת ספרי המסתורין, ותפוצת ספריה בעולם עצומה: 78 ספריה תורגמו ל-44 שפות ונמכרו בכ-2 מיליארד עותקים, המקנים לה את שיא גינס במכירות לסופר. בשנת 1971 הוענק לכריסטי תואר אבירות מטעם מסדר האימפריה הבריטית. במהלך השנים ספריה זכו לעיבודים קולנועיים רבים וביניהם מוות על הנילוס שיצא לאקרנים בשנת 2022 בכיכובה של גל גדות. 

סקירות וביקורות

איש התאים האפורים 'רצח רוג'ר אקרויד' של אגתה כריסטי הוא לא רק ספר מכונן בתולדות הז'אנר, אלא רומן מהנה באופן בלתי רגיל העונג הבידורי כאן עצום. אתה נכנס לספר - ושלום לעולם. כשאתה יוצא, אתה ממצמץ בעיניך, מסונוור. אבל איך היא עושה את זה? ישנו, כמובן, המתח. רוג'ר אקרויד הוא תעשיין כפרי עשיר, שנרצח ערב אחד בבית המידות שלו בכפר. לרבים היה מניע לרוצחו. לבנו החורג, חסר הפרוטה, שעתיד לרשת את הונו העצום. לכמה קרובים אחרים. ואולי היה זה מי שסחט את אהובתו המנוחה של רוג'ר, אשר דבר הסחיטה נגלה לו ערב מותו? סיטואציה קלאסית לספר מתח. וכריסטי שוחה בה כדג במים. בעצם, כאחד הדגים הגדולים שהמציאו את המים. והפתרון לחידה - אוהו! זו הרי אחת ההברקות הגדולות ביותר של הז'אנר (אולי גם של הספרות בכלל!). הכל נכון בדרך - ההטעיות באשר לזהות הרוצח וכו' - ומבריק גם השימוש המודע-לעצמו בסייד-קיק, הרופא טוב הלב ד"ר שפארד. שפארד הוא המספר של 'רצח רוג'ר אקרויד', והוא מודע כמובן לתקדימים: "אם אני גילמתי את ווטסון, פוארו היה שרלוק". ארתור קונן דויל וכריסטי יצרו את המבנה הזוגי הזה של ז'אנר הבלש קודם כל, אני מניח, על מנת להבליט את איכויותיו של הבלש שלהם, שמתנשא מעל דמויות נבונות אך בעלות אינטליגנציה לא חריגה הניצבות לידו.

אבל העונג הבידורי נובע גם מסגולות אחרות של כריסטי. ראשית, ישנו ההומור העוקצני. לד"ר שפארד, למשל, יש אחות, רווקה בגיל מתקדם כמותו, שהיא "בלשית" כפרית. "קרוליין יכולה להיוודע לכל מה שיש לדעת בעודה יושבת בשלווה בבית פנימה. אין לי מושג איך עולה הדבר בידה, אבל ככה זה. יש לי הרגשה שהמשרתים והרוכלים משמשים לה חיל מודיעין. כשהיא יוצאת מהבית אין זה כדי לאסוף מידע, אלא כדי להפיצו". הדמות הזו, והיחסים בינה לבין אחיה חמור הסבר שנרתע ממנה, משעשעים. משעשעת, כמובן, גם דמותו של הרקול פוארו, הבלש דובר הצרפתית, זר בכפר האנגלי, זחוח באופן מצחיק וגם מוצדק. כריסטי נהנית לנפץ את השלווה הכפרית האנגלית ולהכניס אליה, לתוך דמויותיה ומנהגיה הפרובינציאליים, רצח עסיסי ובלש גנדרני.

ויש כאן קצת פסיכולוגיה. כמו בדוגמה המעט מיזוגינית הזו: "האם טרפה את נפשה בכפה? והרי אם כך היה, אין ספק שהייתה מותירה אחריה פתק המעיד על כוונותיה. נשים, על פי ניסיוני, אם הן מחליטות להתאבד, מעוניינות בדרך כלל להבהיר את הלך הרוח שהוביל למעשה הגורלי. הן מתאוות לאור הזרקורים" (ויש בספר עוד כמה הבחנות מעניינות על גברים ונשים). בכלל, יש ברומן הזה, שהתפרסם ב-‭,1926‬ מודעות לתיאוריה הפסיכואנליטית העולה ממרכז היבשת: "המסכנה חוטפת הדחקה - או אולי תסביך? - תמיד אני מתבלבלת" (דבר אחת החשודות). מפקח המשטרה, הזחוח גם הוא, כמו פוארו, אך במקרה שלו ללא הצדקה, מקניט את הבלש: "נדבקת במחלת הפסיכואנליזה?"

אבל פוארו, יותר משהוא פסיכולוג, הוא איש מדע. איש הפרטים הקטנים. איש "התאים האפורים", כפי שהוא חוזר ומתנסח (מעניין לבדוק אם כריסטי היא זו שהכניסה את הביטוי לתרבות הפופולרית). "צריך תמיד לפעול באופן שיטתי", מכריז פוארו, "איש-איש ותחום הידע שלו". הבילוש הוא "תחום ידע". חשובה בהרבה מהפסיכולוגיה בתרומתה להנאה מהרומן היא החסכוניות שלו; כלומר השימוש שלו בכל חלקי העלילה, ללא עודפים וללא שומנים. בקיצור, וכאמור, ב'רצח רוג'ר אקרויד' אצור עונג עצום.

אבל דבר אחד הרומן ודאי אינו. הוא אינו "עמוק". על עומק מדברים בדרך כלל כדי להצביע על היררכיה. "העמוק", אם תרצו, גבוה יותר מהרדוד. אבל אינני רוצה להיכנס לביצה הטובענית של שאלת הערכים, של שאלת ההיררכיה. כי "עמוק" לא מעיד בהכרח על זו האחרונה. המים העמוקים שוכנים מתחת למים הרדודים, ורק ברגעי סערה, של עליונים מטה ותחתונים מעלה, הם נגלים. הם לא "טובים" או "רעים" יותר מהרדודים. הם פשוט למטה. כך גם אצל בני האדם. ישנם רגעים של סערות נפש, שבהם רגשות שלא חשדנו בקיומם או בעוצמתם - פורצים מאיתנו החוצה. העומק נחשף. כריסטי, ברומן הזה מתחילת הקריירה המפוארת שלה, ברומן הזה שהקנה לה פרסום גדול, ברומן הזה המתורגם היטב לעברית עכשווית, מהנה בצורה בלתי רגילה אך אינה עמוקה.

עוד 3 ספרים של אגתה כריסטי:
הפרשה המסתורית בסטיילס ‭ 1920 < ‬
רצח באוריינט אקספרס ‭ 1934 < ‬
מוות על הנילוס‭ 1937 < ‬

בתמונה: מתוך הסדרה 'פוארו'
אריק גלסנר 7 לילות 25/08/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
"רצח רוג'ר אקרויד": אגתה כריסטי במיטבה אריק גלסנר ynet 25/08/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • תרגום: מיכל אלפון
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2017
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 306 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 6 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
66 דירוגים
44 דירוגים
17 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
30/8/2024

עוד סיפור מעולה של אגאתה כריסטי. סיום מפתיע ומטריד. לחובבי הז׳אנר.

1
8/1/2025

אין על אגטה, מלאכת מחשבת מותח מהתחלה עד הסוף

16/8/2024

כריסטי במיטבה.

3/5/2024

נפלא!

22/3/2024

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/רצח-רוגר-אקרויד-אגתה-כריסטי

10/3/2024

ספר נפלא!!

20/12/2023

ספר מתח טוב - קצר ולעניין. סיפור יפה עם טוויסט בסוף, כמו שספר בלשים צריך להיות. ממליץ למי שמחפש משהו קל ומהנה.

16/12/2023

מצוין. מותח. אחד הטובים של גברת כריסטי.

8/10/2023

סגרתי חור בהשכלה. היה שווה.

2/6/2023

מותח, משעשע ומפתיע מאד בסופו - כמו תמיד אצל אגתה כריסטי

12/10/2022

מצוין

10/10/2022

מומלץ

15/8/2022

קלסיקה של ספר בלש נהדר שממשיך לרתק עד לסופו המפתיע למרות מרחק הזמן. תרגום מצוין ששומר על רוח התקופה ובד בבד לא נשמע ארכאי ונקרא בנשימה אחת.

8/7/2022

מושלם

7/5/2022

מעולה! באמת קלאסיקה במיטבה. צריך להיות חלק מחובת הקריאה בבתי הספר.

26/4/2022

מרתק כמו רוב ספרי אגתה כריסטי

24/4/2022

מותח וקריאמאד נשאבים מיד לספר וממש עד העמוד האחרון לא ברור מי עשה את זה. פשוט קריאה מהנה

22/4/2022

תענוג כתמיד

12/9/2021

נפלא, אמנם סגנון קצת קצת מיושן אך רק בסוף מגלחם את הרוצח

18/3/2021

כתוב היטב

27/2/2021

מדהים ממליץ לקרוא כמה שפחות ספויילרים יותר טוב.

3/8/2020

מותח וקולח עם סוף מפתיע!

6/3/2020

כמה משובח!!!

1/3/2020

מאוד אוהבת את האלגנטיות שלה הסטייל הכה אנגלי טוויד חרסינה אורוות ואחוזות הידע הרב ברעלים והבנה עמוקה של נפש האדם. ברצח רוג'ר אקרויד יש תעלול נפלא של אקרובטית סיפרותית. פנינה נפלאה

15/6/2019

אגתה כרסטי ביימטה אחת והיחידה שמספרת סיפור מתח אם סוף מפתיע
נהנתי מאוד ספר מתח אדיר

19/11/2018

אדיר !!!
סוף מפתיע

14/11/2018

זהו ספר ראשון שאני קורא מפרי עטה של אגאטה כריסטי ובוודאי שלא יהיה האחרון. לדעתי היא הייתה סוג של גאון. מאד קשה לנחש מיהו הרוצח ולמעשה ניחשתי ממש לקראת הסוף וגם אז לא הייתי בטוח. הספר מאד זורם והיה ממש כיף לקרוא בו. ראיתי לפני שנים כמה סרטים שנעשו עפ״י ספריה והשתעממתי נורא. אם הספר הזה מייצג נאמנה את הקטלוג שלה הרי שאין לי ספק שספריה אינם מתאימים למדיום ולקצב הקולנועי הויזואלי. אז להתראות בספר הבא מסייה פוארו 🤓📖

29/4/2024

קראתי ביומיים בלי לשים לב, אז כנראה שהכתיבה הקולחת של אגתה כריסטי עשתה את שלה. ברגע שהבנתי שהתחביב של הרופא היה שעונים, נדלקה אצלי נורה אדומה לגביו, וגם המשפט של אחותו קרוליין שהרופא היה חבר טוב של ראלף גרם לי לתהות לגביו. הפיתרון מעלה חיוך ומסב עונג רב אז אני ממליצה.

29/1/2024

הסיפור מעניין וקליל אבל הסוף מאכזב. לא מה שציפיתי מהגברת כריסטי. קראתי טובים מזה.

20/8/2023

חביב

26/3/2023

חמוד לאללה. זורם וכייפי

10/2/2022

קוראת אותו ומדמיינת את המבטא הבריטי של כולם 😁 הוא נהדר כמו הסדרות הבריטיות בכפרים הקטנים! הסוף מפתיע ומהיר. רציתי/ציפיתי לסוף שונה. עדיין מעולה!

25/12/2021

חמוד. מרתק בצורה מיושנת.

4/5/2021

מתוחכם ומהנה

10/7/2020

אגתה כריסטי אומנית ספרי הבילוש. כרגיל מורכב ולא פשוט למעקב הקורא.

27/1/2020

אגאתה כריטי במיטבה. נהניתי מאד

26/2/2019

מסופר בצורה גאונית, הקריאה קולחת וקשה להניח את הספר . כל ספר של אגאטה כריסטי ,הוא מדהים וכל פעם מחדש אני מתלהבת. מחכה שתביאו עוד ספרים שלה לעברית.

18/7/2018

אגתה כריסטי משובח, מספק את הסחורה: קריא, זורם ומותח

12/2/2018

איפשהו בין גיל 12 ל-15 קראתי את רוב ספרי אגתה כריסטי שתורגמו לעברית.
אוסף של ספרים מצהיבים, מתפוררים, בכריכה רכה. על הכריכה הודפס מחיר הספר, בלירות ארצישראליות.
פה ושם היה חסר עמוד, התרגום היה מיושן להפליא.
העולם שתואר בספרים, היה מיושן אף יותר מהתרגום.
עולם של אנגליה של פעם. הבדלי מעמדות, משרתות במצנפות וסינרים, קולונלים מקשישים וטרחניים האוהבים לספר סיפורים על הודו, רווקות זקנות וטרחניות שהרכילות הכפרית היא כל עולמן.
עולם שבו הבעת רגשות נחשבת לגנאי. את כל מה שיש להביע ניתן להביע בהרמת גבה, בזויות השפתיים.
ובמרכז, כמובן, תעלומת רצח.
הפרטים הקטנים הנאספים, התעלומות הקטנות, הזעירות, שכל אחד היה מתעלם מהן, אבל בהן טמונים הפתרונות לשאלות המרכזיות.
אוסף החשודים הגדל והולך, ולבסוף מצטמצם ומצטמצם... עד להפתעה שבסיום.
כמעט תמיד היתה הפתעה.
בין גיל 16 ל-17, השלמתי עוד כמה מספרי אגתה כריסטי באנגלית.
בשביל הbookreport ובשביל הכיף.
בחנויות יד שניה הייתי תמיד מחפשת... אולי אמצא עוד איזה ספר נשכח שלה.
כמעט שלא מצאתי.
באמת שקראתי את רוב מה שתורגם, וחלק ממה שלא.
אחר כך גדלתי, חומר הקריאה שלי הלך והתגוון, למדתי להכיר את הפגמים שבכתיבה של אגתה כריסטי.
הדמויות החד ממדיות, הכתיבה הטכנית.
אבל הנוסטלגיה, הנוסטלגיה.
כמה שעות נהדרות העברתי, לבי באנגליה ואנוכי, מה, אנוכי לא באנגליה גם? איך יכול להיות, רק השניה הייתי שם, הסבתי לשולחן בשעת התה, ריכלתי עם הגברת מארפל, ניסיתי לעקוב אחרי חוט המחשבה שלה, האזנתי לנאום הסופי, המסכם של פוארו במתח, הנה עוד שניה אגלה -
ואז יצאה מהדורה מחודשת לספר שמסתבר שלא קראתי אף פעם.
ולא עמדתי בפיתוי.
ותאמינו או לא, הקסם שוב עבד.
שוב נשאבתי, שוב הסתקרנתי.
כן, ניחשתי כמה מהתעלומות שבדרך מראש.
נראה לי שהשתפרתי קצת במלאכת הבילוש הספרותי מאז הילדות.
אפילו חשדתי ברוצח האמיתי...
ובכל זאת התבלבלתי קצת, משפע העובדות שאינן מסתדרות זו עם זו, מהתעלומות הקטנות, כמעט נטולות החשיבות. מחשוד אחר שפתאום היה נראה לי יותר סביר.
הסוף היה מפתיע ומהנה, ממש כמו פעם.
האם כל זה היה עובד גם בלי הנוסטלגיה, גם אם הקריאה לא היתה עבורי צלילה מחודשת לעולם הילדות?
קשה לומר.
אבל נראה לי שכל חובבי הז'אנר יוכלו להנות.
וכשאני אומרת "חובבי הז'אנר", אני לא מתכוונת לז'אנר המתח הקופצני ומלא האקשן, אלא לז'אנר הבלשי הנינוח, לבלש המעשן מקטרת בחדרו, מטפח את שפמו, שואל שאלות קטנות ותמימות, מחבר את חלקי הפאזל בעבודת היגיון ואלימינציה... ומגיע לפתרון.
הכינו את התאים האפורים.

26/6/2024

לא אחד מהספרים החזקים שלה

6/12/2022

גאוני ומושך כמו כל ספר של אגתה כריסטי!

סקירות וביקורות

איש התאים האפורים 'רצח רוג'ר אקרויד' של אגתה כריסטי הוא לא רק ספר מכונן בתולדות הז'אנר, אלא רומן מהנה באופן בלתי רגיל העונג הבידורי כאן עצום. אתה נכנס לספר - ושלום לעולם. כשאתה יוצא, אתה ממצמץ בעיניך, מסונוור. אבל איך היא עושה את זה? ישנו, כמובן, המתח. רוג'ר אקרויד הוא תעשיין כפרי עשיר, שנרצח ערב אחד בבית המידות שלו בכפר. לרבים היה מניע לרוצחו. לבנו החורג, חסר הפרוטה, שעתיד לרשת את הונו העצום. לכמה קרובים אחרים. ואולי היה זה מי שסחט את אהובתו המנוחה של רוג'ר, אשר דבר הסחיטה נגלה לו ערב מותו? סיטואציה קלאסית לספר מתח. וכריסטי שוחה בה כדג במים. בעצם, כאחד הדגים הגדולים שהמציאו את המים. והפתרון לחידה - אוהו! זו הרי אחת ההברקות הגדולות ביותר של הז'אנר (אולי גם של הספרות בכלל!). הכל נכון בדרך - ההטעיות באשר לזהות הרוצח וכו' - ומבריק גם השימוש המודע-לעצמו בסייד-קיק, הרופא טוב הלב ד"ר שפארד. שפארד הוא המספר של 'רצח רוג'ר אקרויד', והוא מודע כמובן לתקדימים: "אם אני גילמתי את ווטסון, פוארו היה שרלוק". ארתור קונן דויל וכריסטי יצרו את המבנה הזוגי הזה של ז'אנר הבלש קודם כל, אני מניח, על מנת להבליט את איכויותיו של הבלש שלהם, שמתנשא מעל דמויות נבונות אך בעלות אינטליגנציה לא חריגה הניצבות לידו.

אבל העונג הבידורי נובע גם מסגולות אחרות של כריסטי. ראשית, ישנו ההומור העוקצני. לד"ר שפארד, למשל, יש אחות, רווקה בגיל מתקדם כמותו, שהיא "בלשית" כפרית. "קרוליין יכולה להיוודע לכל מה שיש לדעת בעודה יושבת בשלווה בבית פנימה. אין לי מושג איך עולה הדבר בידה, אבל ככה זה. יש לי הרגשה שהמשרתים והרוכלים משמשים לה חיל מודיעין. כשהיא יוצאת מהבית אין זה כדי לאסוף מידע, אלא כדי להפיצו". הדמות הזו, והיחסים בינה לבין אחיה חמור הסבר שנרתע ממנה, משעשעים. משעשעת, כמובן, גם דמותו של הרקול פוארו, הבלש דובר הצרפתית, זר בכפר האנגלי, זחוח באופן מצחיק וגם מוצדק. כריסטי נהנית לנפץ את השלווה הכפרית האנגלית ולהכניס אליה, לתוך דמויותיה ומנהגיה הפרובינציאליים, רצח עסיסי ובלש גנדרני.

ויש כאן קצת פסיכולוגיה. כמו בדוגמה המעט מיזוגינית הזו: "האם טרפה את נפשה בכפה? והרי אם כך היה, אין ספק שהייתה מותירה אחריה פתק המעיד על כוונותיה. נשים, על פי ניסיוני, אם הן מחליטות להתאבד, מעוניינות בדרך כלל להבהיר את הלך הרוח שהוביל למעשה הגורלי. הן מתאוות לאור הזרקורים" (ויש בספר עוד כמה הבחנות מעניינות על גברים ונשים). בכלל, יש ברומן הזה, שהתפרסם ב-‭,1926‬ מודעות לתיאוריה הפסיכואנליטית העולה ממרכז היבשת: "המסכנה חוטפת הדחקה - או אולי תסביך? - תמיד אני מתבלבלת" (דבר אחת החשודות). מפקח המשטרה, הזחוח גם הוא, כמו פוארו, אך במקרה שלו ללא הצדקה, מקניט את הבלש: "נדבקת במחלת הפסיכואנליזה?"

אבל פוארו, יותר משהוא פסיכולוג, הוא איש מדע. איש הפרטים הקטנים. איש "התאים האפורים", כפי שהוא חוזר ומתנסח (מעניין לבדוק אם כריסטי היא זו שהכניסה את הביטוי לתרבות הפופולרית). "צריך תמיד לפעול באופן שיטתי", מכריז פוארו, "איש-איש ותחום הידע שלו". הבילוש הוא "תחום ידע". חשובה בהרבה מהפסיכולוגיה בתרומתה להנאה מהרומן היא החסכוניות שלו; כלומר השימוש שלו בכל חלקי העלילה, ללא עודפים וללא שומנים. בקיצור, וכאמור, ב'רצח רוג'ר אקרויד' אצור עונג עצום.

אבל דבר אחד הרומן ודאי אינו. הוא אינו "עמוק". על עומק מדברים בדרך כלל כדי להצביע על היררכיה. "העמוק", אם תרצו, גבוה יותר מהרדוד. אבל אינני רוצה להיכנס לביצה הטובענית של שאלת הערכים, של שאלת ההיררכיה. כי "עמוק" לא מעיד בהכרח על זו האחרונה. המים העמוקים שוכנים מתחת למים הרדודים, ורק ברגעי סערה, של עליונים מטה ותחתונים מעלה, הם נגלים. הם לא "טובים" או "רעים" יותר מהרדודים. הם פשוט למטה. כך גם אצל בני האדם. ישנם רגעים של סערות נפש, שבהם רגשות שלא חשדנו בקיומם או בעוצמתם - פורצים מאיתנו החוצה. העומק נחשף. כריסטי, ברומן הזה מתחילת הקריירה המפוארת שלה, ברומן הזה שהקנה לה פרסום גדול, ברומן הזה המתורגם היטב לעברית עכשווית, מהנה בצורה בלתי רגילה אך אינה עמוקה.

עוד 3 ספרים של אגתה כריסטי:
הפרשה המסתורית בסטיילס ‭ 1920 < ‬
רצח באוריינט אקספרס ‭ 1934 < ‬
מוות על הנילוס‭ 1937 < ‬

בתמונה: מתוך הסדרה 'פוארו'
אריק גלסנר 7 לילות 25/08/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
"רצח רוג'ר אקרויד": אגתה כריסטי במיטבה אריק גלסנר ynet 25/08/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
רצח רוג'ר אקרויד אגתה כריסטי
פרק ראשון 
ארוחת הבוקר של ד“ר שפארד
 
גברת פֵרָארס מתה בלילה שבין 16 ל־17 בספטמבר - יום חמישי. אני נקראתי אליה בשעה שמונה, בבוקר יום שישי 17 בחודש. לא היה מה לעשות. היא הייתה מתה זה שעות אחדות.
השעה הייתה תשע וכמה דקות כשחזרתי הביתה. פתחתי את דלת הכניסה במפתח והשתדלתי להתעכב בפרוזדור, שם תליתי את כובעי ואת המעיל הקל שלקחתי מטעמי זהירות בגלל קור הבוקר הסתווי בשעה כה מוקדמת. אם להודות על האמת, הייתי מודאג ומוטרד לא מעט. לא אתיימר לטעון שבאותו רגע כבר חזיתי את אירועי השבועות הקרובים. לא ולא. אלא שחושיי אמרו לי כי צפויה לנו תקופה מרעישה.
מחדר האוכל שמשמאלי עלה קרקוש ספלי התה ונשמע שיעולה הקצר, היבש, של אחותי קרוליין.
“זה אתה, ג‘יימס?“ קראה קרוליין.
שאלה מיותרת - מי עוד זה יכול להיות? למען האמת, דווקא בגללה התמהמהתי. קיפלינג מספר לנו שססמתה של משפחת הנמיות היא “צא וראה מה יש לדעת.“ אם קרוליין תעצב לה ביום מן הימים סמל משפחה, אין ספק שאציע לה לשבץ בו נמייה. את המחצית הראשונה של הססמה אפשר להשמיט - קרוליין יכולה להיוודע כל מה שיש לדעת בעודה יושבת בשלווה בבית פנימה. אין לי מושג איך עולה הדבר בידה, אבל ככה זה. יש לי הרגשה שהמשרתים והרוכלים משמשים לה חיל מודיעין. כשהיא יוצאת מהבית אין זה כדי לאסוף מידע, אלא כדי להפיצו. גם בכך היא מומחית גדולה.
בעצם מאפיין זה שלה הוא שייסר אותי בלבטים. כל מה שאומר עכשיו לקרוליין על מותה של גברת פרארס ייוודע בכפר כולו בתוך שעה ומחצה. מתוקף מקצועי אני משתדל כמובן להקפיד על חשאיות. משום כך התרגלתי להסתיר מאחותי כל ידיעה במידת האפשר. על פי רוב הדברים נודעים לה בכל זאת, אבל כך לפחות אני יודע שידי לא הייתה במעל.
בעלה של גברת פרארס מת לפני קצת יותר משנה, וקרוליין לא הפסיקה לטעון, בלי שיהיה לה כל ביסוס לטענה, שאשתו הרעילה אותו.
תשובתי הקבועה, שמר פרארס מת מדלקת מעיים חריפה בסיועם האדיב של הרגלי השתייה שלו, מעוררת בה בוז. אכן, תסמיניהן של דלקת מעיים ושל הרעלת זרניך אינם בלתי דומים, אלא שקרוליין מבססת את האשמתה על נימוק שונה לגמרי.
“מספיק להסתכל עליה,“ שמעתי אותה אומרת.
גברת פרארס, אף שלא הייתה צעירה, הייתה אישה נאה מאוד ובגדיה, למרות פשטותם, שיוו לה חן רב; עם זאת, נשים רבות קונות את בגדיהן בפריז ולא כולן מרעילות בשל כך את בעליהן.
עוד אני עומד מהוסס בפרוזדור וכל המחשבות האלה חולפות בראשי נשמע שוב קולה של קרוליין, הפעם בנימה של קוצר רוח.
“מה אתה עושה שם, ג‘יימס? למה אתה לא נכנס לאכול את ארוחת הבוקר?“
“אני בא, יקירתי,“ הזדרזתי להשיב. “רק תליתי את המעיל.“
“בזמן הזה כבר יכולת להספיק לתלות עשרה מעילים.“
הצדק היה אתה. יכולתי.
נכנסתי לחדר האוכל, כיבדתי את קרוליין בנשיקה יבשה על הלחי כהרגלי והתיישבתי לאכול ביצים וקותלי חזיר מטוגנים. הבשר היה די קר.
“יצאת לביקור מוקדם,“ העירה קרוליין.
“כן,“ אמרתי. “לקִינְגְס פָּדוֹק. אל גברת פרארס.“
“אני יודעת,“ אמרה אחותי.
“איך ידעת?“
“אנני סיפרה לי.“
אנני היא החדרנית שלנו. נערה חביבה, אך פטפטנית חסרת תקנה.
נפלה שתיקה. המשכתי לאכול ביצים וקותלי חזיר. חוטמה של אחותי, חוטם ארוך ודק, רטט מעט בקצהו, כתמיד בשעה שהיא מתעניינת או מתרגשת ממשהו.
“ובכן?“ שאלה.
“עצוב מאוד. לא היה מה לעשות. כנראה מתה בשנתה.“
“אני יודעת,“ אמרה אחותי שוב.
הפעם התרגזתי.
“לא ייתכן שאת יודעת,“ התזתי. “אני עצמי לא ידעתי לפני שהגעתי לשם, ולא דיברתי על זה עם נפש חיה. אם אנני יודעת, היא כנראה רואת נסתרות.“
“לא אנני סיפרה לי, אלא החלבן. הוא שמע על זה מהמבשלת של משפחת פרארס.“
כפי שאמרתי, קרוליין לא צריכה לצאת וללקט את ידיעותיה. היא יושבת לה בבית והידיעות באות אליה.
אחותי המשיכה:
“ממה היא מתה? מהתקף לב?“
“החלבן לא אמר לך?“ שאלתי בלגלוג.
אין טעם לדבר אל קרוליין בעוקצנות. היא מתייחסת ברצינות ועונה בהתאם.
“הוא לא יָדע,“ פירשה לי.
בסופו של דבר קרוליין הרי תשמע על כך. אין בעצם סיבה שלא אספר לה בעצמי.
“היא מתה ממנת יתר של וֵרוֹנָל. בזמן האחרון היא השתמשה בזה נגד נדודי שינה. כנראה לקחה יותר מדי.“
“שטויות,“ אמרה מיד קרוליין. “היא לקחה את המנה בכוונה. שלא תגיד לי!“
מוזר, כשבסתר לבך אתה חושב משהו שאינך רוצה להודות בו ואדם אחר מבטא בקול רם את אותה מחשבה, מיד אתה קם להכחישה בשצף קצף. בן־רגע הסתערתי על אחותי.
“הנה שוב את מתחילה,“ אמרתי. “מדברת בלי לחשוב. למה שגברת פרארס תרצה להתאבד? אלמנה, עדיין צעירה למדי, אמידה מאוד, בריאה, וכל מה שהיא צריכה לעשות הוא ליהנות מהחיים. זה מופרך.“
“לא נכון. אפילו אתה בוודאי שמת לב כמה היא השתנתה בזמן האחרון. זה נמשך כבר חצי שנה. היא נראתה ממש מיוסרת. וכרגע הודית שהיא לא הצליחה לישון.“
“מה האבחנה שלך?“ שאלתי בצינה. “פרשיית אהבים אומללה, מן הסתם?“
אחותי טלטלה את ראשה.
“מוסר כליות,“ הטעימה.
“מוסר כליות?“
“כן. לא האמנת לי כשאמרתי לך שהיא הרעילה את בעלה. עכשיו אני משוכנעת בזה פי כמה.“
“אני לא חושב שאת מדברת בהגיון,“ טענתי. “הרי אישה שמסוגלת לרצח צריכה ודאי להיות קרת מזג מספיק ליהנות מהתוצאה ולא להיתפס לרגשנות ולהתחיל להתחרט.“
קרוליין הנידה בראשה לשלילה.
“יש בוודאי נשים כאלה - אבל גברת פרארס לא הייתה אחת מהן. היא הייתה פקעת עצבים. היא נפטרה מבעלה מתוך דחף אדיר, משום שהייתה מאותם אנשים שפשוט לא מסוגלים לשאת סבל מסוג כלשהו, ואין כל ספק שאשתו של גבר כמו אשלי פרארס הייתה צריכה לסבול לא מעט —“
הנהנתי.
“ומאז אותו רגע, המעשה שעשתה רדף אותה. אני ממש מרחמת עליה.“
אינני סבור שקרוליין ריחמה אי־פעם על גברת פרארס בחייה. עכשיו כשהלכה למקום שבו (כנראה) אין לובשים שמלות פריזאיות, מוכנה קרוליין לייחד לה רגשות רכים כמו חמלה והבנה.
אמרתי לה בתקיפות שהרעיון כולו הוא שטות מוחלטת. הייתי תקיף פי כמה משום שבסתר לבי הסכמתי לפחות עם חלק מדבריה. אבל לא יעלה על הדעת שקרוליין תרד לחקר האמת באמצעות ניחושים מוצלחים ותו לא. לא היה בדעתי לעודד דברים כאלה. היא הרי תסתובב בכפר ותיתן פומבי לדעותיה, והכול יחשבו שהיא מתבססת על נתונים רפואיים שסיפקתי לה אני. החיים מרגיזים מאוד.
“שטויות,“ אמרה קרוליין בתשובה על תוכחותי. “עוד תראה. רוב הסיכויים שהיא השאירה מכתב והתוודתה בו על הכול.“
“היא לא השאירה שום מכתב,“ אמרתי בזעף, בלי להבין איך תסבך אותי ההודאה הזאת.
“אה!“ אמרה קרוליין. “אם כך, כן שאלת על זה, מה? אני סבורה, ג‘יימס, שבסתר לבך אתה די מסכים אתי. אתה פשוט מעמיד פנים, נוכל שכמותך.“
“תמיד יש להביא בחשבון אפשרות של התאבדות,“ אמרתי ברוב רושם.
“תהיה חקירה של סיבת המוות?“
“ייתכן. זה תלוי. אם אוכל להכריז שאני משוכנע לחלוטין שמנת היתר נבלעה בטעות, ייתכן שאפשר יהיה לוותר על החקירה.“
“ואתה משוכנע לחלוטין?“ שאלה אחותי בעורמה.
לא עניתי, ורק קמתי מהשולחן.

המלצות נוספות

עוד ספרים של אגתה כריסטי