הטאו של עליבאבא

הקדמה

מאז התחלתי לכתוב ספר זה לפני שנתיים ועד להשלמתו, העולם השתנה במובנים שמעולם לא דמיינו. המגפה העולמית המיטה על העולם טראומה פסיכולוגית ופיזיולוגית שתימשך לאורך חיים שלמים. שינויי האקלים כבר אינם מוטלים בספק כשסיפורים במבזקי החדשות על פצצות ציקלון חסרות תקדים והנמסות המזעזעת של קרחונים הפכו לידיעות שגרתיות. המלחמה באוקראינה ויחסי ארה"ב־סין חשפו סדקים גיאופוליטיים שהציתו חששות לגבי מלחמה קרה חדשה. בקצרה, מספר עצום של משברים קיומיים עומדים, לא רק בפני כמה מדינות, אלא גם בפני האנושות כולה.

ג'ק מא, מייסד עליבאבא, הזכיר לנו בקביעות ש'איפה שרוב האנשים מתלוננים שם נמצאת ההזדמנות... ואיפה שיש צרות... ישנה הזדמנות'. אם זה המקרה הרי ניתן לומר שעומדת בפני כולנו הזדמנות ענקית. והיא דורשת שינוי דפוס חשיבה משמעותי לגבי האופן שבו אנו יכולים לפתור משברים קיומיים אלו באמצעות הכלים שברשותנו.

בכתיבת ספר זה, בכוונתי לטעון שהעידן הטכנולוגי הייחודי של ימינו מציע לנו את הפוטנציאל להיות חלק מהפתרון לרבות מבעיות העולם היום ושהאתוס שעליבאבא פיתחה ושיתפה הוא מפת הדרכים. לראות זה להאמין, ועליבאבא הוכיחה פעם אחר פעם איך ניתן לעשות זאת.

זהו ספר על חברה, עליבאבא, שלא זו בלבד שעיצבה תעשייה ענקית ומסחר מקוון (e־commerce), אלא שהשפיעה על מדינה שלמה, סין, במסעה הדיגיטלי שהחל עם כמה, אם בכלל, מהתכונות שהרוב יאמרו שנדרשות לסטארט־אפ מצליח טיפוסי. מה שכן היה לה הוא ג'ק מא, יזם בלתי שגרתי ובעל חזון שהשווה את דרכו הבלתי סבירה ל'איש עיוור הרוכב על גבו של נמר עיוור'. כשנשאל פעם במהלך כנס באוניברסיטת הרווארד לגבי הסוד לעלייתה המדהימה לגדולה של עליבאבא, ג'ק, שאוהב להישמע שערורייתי, השיב: "עליבאבא הצליחה משום ש(1) לא הייתה לנו תוכנית, (2) לא טכנולוגיה, (3) ולא כסף."

אך לעליבאבא היו את מה שהתברר כתכונות מנחות עוצמתיות יותר — הרגשה עמוקה אמיתית של תכלית, שליחות של שוויון חברתי, ומיקוד על הפצת סוג חדש של עושר כוללני ומשותף, כולם בנויים על תשתית ניהול שמעניקה חשיבות לערכים מעל מדדי ביצועים מרכזיים (Key Performance Indicators — KPI). למייסדה הייתה הבנה אינטואיטיבית של בסיס הלקוחות הראשון של החברה, העסקים הקטנים והבינוניים המוחלשים והיזמים שזקוקים לעזרה. אם יינתן להם העידוד והחינוך מעליבאבא, יזמים שאפתניים אלו, ידע ג'ק, יתפסו את ההזדמנויות בגבולות הרחבים החדשים של 1 ו־0.

המודל הדיגיטלי של עליבאבא הרוויח מהדינאמיות יוצאת הדופן של הכלכלה של סין — אחת מההתפרצויות מרחיקות הלכת ביותר בהיסטוריה של שגשוג בעקבות השקת תוכניות הרפורמה הכלכלית של הממשלה בשנות ה־80 — והמריץ אותה. באותו הזמן, הפלטפורמה המתרחבת במהירות של עליבאבא סייעה להפיץ שגשוג למחוזות ולעסקים שהתעלמו מהם, בדרכים חדשות וטרנספורמטיביות.

הייתי העובד האמריקאי הראשון והחמישים ושניים בכלל של חברה יוצאת דופן זו, ביליתי אין־ספור שעות בעבודה, בתחילה לצד הקולגות שלי על כיסאות וספות לא תואמות בדירה של ג'ק בעיר הפרובינציאלית האנגז'ו, וראיתי אותה נאבקת לאורך שנותיה המוקדמות, אפילו על סף פשיטת רגל, ואני יכול להבטיח לכם שג'ק, אף שהשתעשע מלהישמע חצוף, הפריז רק במעט כשתיאר את ימינו המוקדמים בלי תוכנית, בלי טכנולוגיה ובלי כסף.

אך למדתי להעריץ ולאמץ את שליחותו, ובייחוד, את כוחו של המודל הייחודי שהוא ניסח. זהו מודל שניתן לשכפל ומנהיגים או ארגונים יכולים להשתמש בו כדי להיות טובים יותר, יעילים יותר, ובעלי השפעה חברתית גדולה יותר.

עקרונות אלו, יותר של הלב מאשר של הראש, הנחו את מערכות הניהול הגמישות שפיתחנו כדי לחזק בקביעות את תרבות עליבאבא: זה היה 'הרוטב הסודי' שלנו. צוות המנהיגות של עליבאבא היה רב תושייה וגמיש במיוחד בהטמעת ערכים אלו ובשימוש בהם לפיתוח האסטרטגיות שהפכו את כוח העבודה השאפתני שלנו לכל כך יצרני ועמיד.

שילוב זה של תכונות יצר את מה שאנו כינינו 'הטאו של עליבאבא', ומשמעותו מציאת איזון והרמוניה אפילו בנסיבות מלאות בסתירות. בספר זה אני מתאר כיצד האיזון וההרמוניה עבדו בפועל וכיצד ניתן לעשות בהן שימוש כדי להניע מפעל יזמי.

בפרקים הבאים, אני מסביר איך הארגון, שג'ק ושבעה־עשר מייסדים אחרים בנו, השיק פרדיגמת התפתחות חדשה לא רק ליצירת הון אלא גם לטיפול בעוני וליצירת משרות, בנוסף לעידוד צמיחתה של זירת שוק חדשה עצומה. ניתן להתחקות אחר תוצאות נעלות אלו לאורם המנחה של שליחות, חזון וערכי עליבאבא, שנתן כיוון ובהירות למאות אלפי חברי הצוות שגרמו לאקוסיסטם הדיגיטלי שלנו לפרוח.

זהו מודל שהצוות שלי ואני סייענו לארגן בתוכניות בהן השתמשנו, קודם כול, כדי ללמד את המערכות שלנו למנהלים הבאים של עליבאבא שהובילו את ההתרחבות הגלובאלית שלנו, ולאחר מכן, כחלק מהשליחות החברתית מלאת התשוקה של ג'ק מא לעודד ולהנחות יזמים צעירים בשווקים מתעוררים כחלק מפרדיגמת ההתפתחות שמשנה כלכלות באפריקה, דרום מזרח אסיה, ואזורים מתעוררים אחרים. אלו הם סוגי השיעורים שלא תמצאו בקורסים סטנדרטים בתואר שני במנהל עסקים. אלו הן תובנות ומסקנות המגיעות משנים של ניסוי וטעייה והתבוננות על העקרונות שהנחו את קבלת ההחלטות של הצוות של עליבאבא בתוך שוק שלא היה לו תקדים או מפת דרכים להצלחה. בקיצור, גישת הטאו של עליבאבא מאפשרת הלך רוח ודרך חשיבה המשחררים קבוצה של יחידים לחפש אחר תכלית משותפת שכולם מאמינים בה, בקפדנות וביעילות.

שליחות החברה שלנו הייתה 'להקל על עשיית עסקים בכל מקום'. אך החזון של ג'ק היה גם ייחודי מאחר והכוונה הייתה ליישם את הנוסחה בעיקר לטובת אאוטסיידרים — עסקים קטנים, יזמים, ומחוזות בסין שהוזנחו זה מכבר — ולספק להם הזדמנויות שלא יכלו לחלום עליהן. ג'ק וכמה מסגניו אהבו את נובלות אומנויות הלחימה הסיניות, אז בתחילה השתמשנו בחלק מהדמויות האגדיות מסיפורי הווקסה (wuxia) האלה כדי להגיש את הדימוי העצמי שלנו כאנדרדוג מבולגן שהציב ערכים אתיים מעל תאוות הכוח בעודנו בלחמים בשם אלו שנשארו מאחור או דוכאו. המסר היה שנוכל להצליח רק על ידי כך שנישאר נאמנים לעקרונות שלנו. חברי הצוות שלי ואני היינו חלק מתכלית, לא רק החזקנו במשרות.

ערכים אלו, שהתפתחו לאורך השנים, נוסחו בשנת 2019 כלהלן:

1. לקוחות במקום הראשון, עובדים המקום השני, בעלי מניות במקום השלישי.

2. אמון הופך הכול לפשוט.

3. שינוי הוא הקבוע היחיד.

4. הביצועים הטובים ביותר של היום הם נקודת הפתיחה של מחר.

5. אם לא עכשיו, אימתי? אם לא אני, אז מי?

6. חייה ברצינות, עבוד בשמחה.

בחלק I של ספר זה, 'המסע של עליבאבא', אני מסביר את שורשיה של עליבאבא, כיצד נקלעתי להרפתקה יוצאת הדופן הזו ואיך הפכנו בעקביות פלטפורמת מסחר מקוון עסק לעסק פשוטה יחסית, צעד אחר צעד, לאקוסיסטם גלובאלי תחרותי במיוחד. מבנה זה סייע ללקוחות העסקים הקטנים והבינוניים שלנו ולצרכנים על ידי מתן גישה לקונים ומוכרים, למימון ולמערכות תשלומים, למחשוב ענן, ולתמיכה לוגיסטית.

חלק II, 'הרוטב הסודי', פורס את פרקטיקות הפילוסופיה, הניהול, והמנהיגות שהניחו את התשתית להצלחתה של עליבאבא, וזוקקו לשיעורים ולמסגרות שימושיות ליזמים ולמנהיגים עסקיים. סעיף זה מפשט את הסט המוצלח והניתן לשכפול של אסטרטגיות ופרקטיקות ניהוליות. בסינית, המילה טאו (道) משמעה 'דרך', במובן של טבעו ומהותו של משהו. 'הטאו של עליבאבא' הוא בדיוק זה — אתוס ורוח שטופחו במודע והוחדרו לכל האסטרטגיות ומערכות הניהול. אני מסיים חלק זה בסקירה של פרקטיקות המנהיגות של עליבאבא.

בחלק III, 'החזית הדיגיטלית החדשה' ,אני בוחן את השפעתה של עליבאבא בתוך סין וברחבי העולם המתפתח — ואיך החברה סייעה להנחות את המעבר לכלכלת דיגיטל כוללנית יותר בשווקים מתעוררים. באמצעות תוכניות הלימודים ותוכניות העמיתים שיצרנו, לימדנו ועזרנו ליישם את הטכניקות מפרדיגמה זו כך שהיזמים יכלו לדלג מעל המחסומים המסורתיים לצמיחה והגשמת פוטנציאל ההתפתחות של מדינות ומחוזות.

בשנים האחרונות, הסביבה השתנתה מן הקצה אל הקצה. עליבאבא הוכתה חזק בידי מדיניות ממשלתית משתנה. סין הרוויחה רבות מהצלחתה של הכלכלה הדיגיטלית, אך הרגולטורים ביקשו לאזן מגוון שיקולי מדיניות שצצו עם עלייתן של חברות ענק אלו ומייסדיהן. הידוק אמצעים נרחב השפיע על עליבאבא וענקיות דיגיטל רבות אחרות. בייחוד, ההנפקה הראשונית לציבור (IPO) שלAnt Group , חברת טכנולוגיה פיננסית מסועפת לעליבאבא — בשווי של 37 מיליארד דולרים, והייתה צפויה להיות ההנפקה הראשונית לציבור הגדולה בעולם — נעצרה במפתיע בשל עניינים רגולטורים. מקרה זה עשה כותרות ברחבי העולם וציין נקודת מפנה באופן שבו חברות טק גדולות יהיו תחת פיקוח בסין.

סין אינה לבד בהערכה מחודשת זו של הכוח של חברות הטכנולוגיה המרכזיות. הבעיות כוללות את הפוטנציאל להתנהגות בלתי תחרותית, הגנת צרכן בלתי מספקת, חששות לגבי פרטיות המידע, וההשפעה של קפיטליזם המעקב לכאורה. ממשלות בארה"ב ובאיחוד האירופי, כמו גם בסין, חוקרות עוולות חשודות וכפי שפורסם, בוחנות אסטרטגיות לצמצום הדומיננטיות של חברות אלו, החל מאכיפת תקנות חדשות ועד פירוק אפשרי שלהן. חששות אלו התמקדו בענקיות הדומיננטיות של המדיה החברתית, החיפוש, והמסחר המקוון, כגון Meta Platforms (לשעבר פייסבוק), אמאזון, ואלפאבית (חברת האם של גוגל), ובנוסף ענקיות סיניות כגון Tencent, Kuaishou, Bytedance, וגם עליבאבא. בנוסף לכך, המתחים הגואים בין ארה"ב וסין על התחרות בתחומים הנעים מעוצמה אזורית, התקפות סייבר, וריגול תאגידי ועד סחר בסחורות ושירותים, כמו גם בענייני זכויות אדם, יצרו אי־ודאות גדולה אף יותר לגבי הסביבה בהן פועלות חברות הטכנולוגיה הגדולות.

בעוד שענייני המדיניות האלה ערפלו את האופק של חברות אינטרנט גדולות רבות, הסיטואציה ממשיכה להתפתח. ולא משנה איך אתגרים אלו ייפתרו, ואיזה סוג של עליבאבא תצמח מהתגובה הכוחנית, המודל הדיגיטלי הייחודי לצמיחה שהחברה עיצבה נותר ככלי עוצמתי להשגת סוג חדש של הצלחה כוללנית.

תקוותי בכתיבת ספר זה היא שיזמים, אנשי אקדמיה, וקובעי מדיניות בעלי שאיפות נעלות לפתרון בעיות החברה יקבלו השראה והכוונה מהלקחים שזוקקו מהחוויה של עליבאבא. אני מקווה שבמקום להקשיב לקולות שנותנים להם אלף ואחת סיבות מדוע משהו אינו אפשרי או למה הוא ייכשל, הם יסתכלו על הסיפור המרתק של יחיד וחברה שהתחילו עם כלום מהמקום הכי בלתי סביר להפוך בו למעצמה שעיצבה את עידן האינטרנט. מה שיבוא בהמשך הוא מפת דרכים לשכפול והשגת הצלחה זו.

חלק I
המסע של עליבאבא

1
הימים המוקדמים: שומשום היפתח 

לאורך ילדותי בצפון קרוליינה, סין הייתה תלויה כפנס במרחק. ידעתי שמשם הגיעו אבותיי, אך הייתה לעובדה זו השפעה מצומצמת על חיי היומיום שלי. באותו הזמן, מרבית ידיעותיי היו בצל זוהרה.

גדלתי במשפחת מהגרים אמריקאיים שאפתניים לגמרי. אבי היה הרביעי מבין תשעה ילדים והראשון במשפחתו שנולד על אדמה אמריקאית, לאחר שהוריו הגיעו מדרום סין. הם העניקו חשיבות עצומה להישגיות חינוכית ושירות קהילתי, שהובילו את אבי וכמה מדודיי להיות רופאים. משפחתה של אמי הגיעה לארה"ב אף מוקדם יותר, והוריה היו איכרים, שהתיישבו סמוך לסקרמנטו, לצד שורות על גבי שורות של עצי פרי — תפוחים, משמשים, דובדבנים ואפרסקים — ישבו בינות הגבעות המשתפלות היפהפיות, שאהבתי לבקר כילד.

הייתה זו ילדות פרברית טיפוסית ונעימה לגדול בה כילד בפאלו אלטו: רכיבת אופניים בכל יום לבית הספר, השתתפות בליגת הכדורגל המקומית, ביקור בכנסייה בסופי השבוע, ולעולם לא להטיל ספק בכך שגם אני אהיה דוקטור. אך סין, מבחינת הערכים והתרבות הסיניים, תמיד הייתה חלק מזהותי בדיוק כמו כובע המצחייה של הסן פרנסיסקו ג'יאנטס האהוב עליי. בכל שנה התכנסנו לאיחוד גדול עם הצד של אבי במשפחה, לרוב בביתה של דודתי מייגן בסיאטל, וזו נהייתה מסורת בשביל אבי לנצל את המאורע בכדי לחלוק איתנו את מחשבותיו על ערכים סיניים, כגון אדיקות הורית¹ והחשיבות שבחינוך. הייתה לכך חשיבות עבורי, אך לאמיתו של דבר, ככל שחלפו השנים, חוט די דק חיבר אותי למורשתי. במהלך חטיבת הביניים הדבר השתנה.

תמונות מוכרות במקדש משפחתי
בשנת 1985 אבי הוזמן לשאת דברים בכנס רפואת העיניים הבינלאומי הראשון של סין בדרום העיר גואנגג'ואו. הייתי בכיתה השישית, והכנס נערך במקרה במהלך חופשת החורף שלי, אז הוא הזמין אותי להצטרף אליו. קפצתי על ההזדמנות, בייחוד משום שתכננו לבקר בכפר אבותיו לאחר הכנס.

ברגע שהסתיים הכנס, התרגשותי החלה להיבנות כשטיפסנו לתוך מכונית שכורה ויצאנו לדרך מחוץ לזוהרה של העיר המודרנית גואנגג'ואו לעבר האזור הכפרי ולכפר בטאישאן, בו נולד סבי מצד אבי.

היה זה מסע בזמן לסין שונה בהרבה מזו שחוויתי במרחבי הכנס במלון. הכביש המהיר התחלף בדרך עפר גבשושית מלאה בזרם בלתי פוסק של מכוניות חבוטות, אופנועים עמוסים לעייפה ואופניים. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי ריקשות, לרוב מופעלות במנועים פולטים, מתנודדות תחת ערמות ענקיות של תיקים ארוזים בחוזקה ואף כלובים עם תרנגולות מקרקרות.

כשבסופו של דבר סללנו את דרכנו לרחובות טאישאן, התקבלנו בברכה על ידי בני משפחה. התלווינו לאחד מזקני המשפחה מבית קטן אחד למשנהו שעה שהוא מציג אותנו לקרובי משפחה ושכנים חייכנים. אבי, שלמד בילדותו את הדיאלקט הסיני המקומי של המשפחה, פטפט בחביבות, אך אני הבנתי מעט ונותרתי בשקט.

מאוחר יותר, בזמן שהלכנו לאורך הכפר, נפגשתי לראשונה עם סין הכפרית. זה היה עולם חדש לגמרי עבורי, הפעם הראשונה שבה תעיתי רחוק כל כך מאזור הנוחות של חטיבת הביניים האמריקאית. דרכי העפר היו מאובקות ועקומות, כלבים משוטטים מכל עבר, ומסביבנו שדות אורז בהם עמלו הכפריים כדי להאכיל את משפחותיהם. בנים ובנות צעירים שיחקו תחת שמש אחר הצהריים, עטופים בסוודרים ובמכנסיים מרופטים מיד שנייה. זה צרם לנפשי הצעירה, ותהיתי מה נדרש כדי לשפר את מה שהרגיש לי כנסיבות צנועות במידה קיצונית.

אך על אף הפער הבולט מול תנאי החיים אליהם הייתי רגיל, ראיתי בפניהם את פניהם של בני דודי בקליפורניה. דמיינתי את עצמי משחק עם ילדי הכפר ואיך הייתה נראית ילדותי אלמלא סבי אזר את האומץ לעשות את דרכו לאמריקה עשורים לפני כן.

בשעה שהתפלאתי לראשונה מההיקף הרחב של העולם, חידות ההזדמנות והגורל, נאבקתי ברגשות סותרים. הרגשתי בד בבד תחושה של שייכות ושל מרחק. באותו הרגע, הבנתי שיש מעט שאוכל להבין או להתחבר אליו בחייהם או בחוויותיהם, אך הייתי נחוש בדעתי לשנות זאת.

החלטתי שם ואז שיום אחד אחזור לסין.

הדרך לננג'ינג

כשהגיע הזמן ללכת לקולג', בחרתי להירשם לסווט'מור קולג', מחוץ לפילדלפיה. עדיין הייתי בטוח שאהיה רופא, כמו אבי, ושילבתי לימודים קדם רפואיים וספרות עם קורסים בהיסטוריה ושפה סיניים. לאחר ביקורי הראשון בכפר משפחתי, התחלתי ללכת לשיעורי סינית בבית בפאלו אלטו, סולל את דרכי לרהיטות, ולקחתי על עצמי לבקר בסין במהלך חופשות הקיץ כסטודנט שפה באוניברסיטת פקינג וכמורה לאנגלית בהתנדבות בפרובינציית יוננאן.

לקראת סיום לימודיי בסוורט'מור, הרגשתי חסר מנוח לראות משהו מהעולם והגעתי לכדי החלטה שאיני מוכן עדיין להתחיל בלימודי הרפואה. כשחשבתי מה אוכל לעשות במקום, אחד ממורי לשפה הציע שאשקול להגיש מועמדות לתוכנית חד־שנתית במרכז Hopkins־Nanjing Center, מוסד המנוהל בשיתוף בית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים באוניברסיטת ג'ון הופקינס ואוניברסיטת ננג'ינג. לא היססתי. זה הפך לראשון במעלה עבורי.

עברתי לננג'ינג בסתיו 1996 מצויד בתוכנית. החלטתי לחקור את הגישה לטיפול רפואי בסין, מה שהתיישב עם שאיפתי לעבוד כרופא בעולם המתפתח. נתיב זה, כך חשתי, יספק מסלול קריירה מוצק וגם יאפשר לי לספק את תשוקתי האישית החזקה לתרום לטובת הכלל, לרומם יחידים ומשפחות עניים באמצעות בריאות משופרת. סין, כך נראה, הציעה הזדמנות אידיאלית לכבד ולהגשים את מחויבותי לתמוך ביחידים ובקהילות וללמוד כיצד טיפול רפואי טוב יותר יכול להעלות את סטנדרט המחיה. כך גם יכולתי לצפות באופן שבו מודל התפתחות זה מבוצע בשווקים מתעוררים כמו סין.

סין של שנות ה־90, על אף היותה עדיין ענייה יחסית, הייתה עולם בעיצומו של שינוי יוצא דופן. הרפורמות הכלכליות של הממשלה, שהושקו בשלהי שנות ה־70, החלו לשנות מרכזים אורבניים עם צמיחתם המהירה של מיזמים פרטיים וגם ממשלתיים שהתמקדו בפיתוח שווקי ייצור וייצוא ושיפור התשתית. משכורות העובדים היוו שבריר מאלו שבמערב, אך הן עלו והיו נדיבות בסטנדרטים של סין של אותה תקופה. הן סיפקו רמה חדשה של שגשוג למיליונים שלפני כן נהנו ממעט.

ככל שחייתי בננגי'נג וטיילתי ברחבי המדינה כך התבהר לי שבמדינה מתפתחת כמו סין, נראה כי הצמיחה העסקית תורמת להעלאה מהירה של רמת ואיכות החיים של הסיני הממוצע יותר מאשר מערכת הבריאות. השכר העולה הפך את העובדים לצרכנים, המשתוקקים פתאום לקנות בהתלהבות מותגים פופולאריים הממלאים את מדפי החנויות. החינוך הלך והשתפר. בתים מודרניים צצו. אכילה ברשתות מזון מהיר כמו KFC או מקדונלד'ס חשפו לקוחות לסטנדרטים של שירות והיגיינה גבוהים בהרבה מאלו של מסעדות סיניות מסורתיות. מסעדות מערביות אלו סיפקו עמדות לשטיפת ידיים לפני הארוחה ומערכות סטנדרטיות לבטיחות המזון. באותו הזמן, השתפרו ההרגלים ופרקטיקות ההיגיינה היומיומיות של משקי הבית הסיניים.

הבחנות אלו היכו בי כתגליות. תמיד התייחסתי למסחר בעיניים ספקניות. מתוך ניסיוני המוגבל, זיהיתי את עולם העסקים כחד־ממדי: יש בו לא יותר מתאגידים אובססיביים לכסף שעושים הכול למען הרווחים. אך בסין, כך התחלתי להבין, לעסקים תחרותיים יש גם את הכוח ליצור שינוי משמעותי בחיי לקוחותיהם וגם בחיי עובדיהם. עסק יכול להיות כלי לשינוי חברתי.

הפרספקטיבה המתרחבת שלי אודות צמיחה כלכלית ועסקים נתמכה בידי כמה מהחברויות שיצרתי לאורך שנתי בננג'ינג. ברבים מסופי השבוע שלי בהופקינס־ננג'ינג, הייתי עולה על רכבת של שלוש שעות נסיעה לבקר מעגל חברים חדש בשנחאי שהיו חלק מעולם מרתק של יזמים שאפתניים. הם עבדו בענפים כגון טכנולוגיה, תקשורת, ומימון, לעיתים קרובות ניצבו בחזית של כיוונים חדשים ופריצות דרך. למדתי מהם כיצד עסקים מעוצבים, איך הם מתחרים וצומחים, את התרבות שלהם ואיזו השפעה עשויה להיות להם.

באביב, מגייסים מתעשיות שונות הגיעו לאוניברסיטת ננג'ינג לראיונות עבודה, ולאחר רצף של מפגשי מידע ושיחות קפה, בחרתי שוב להניח בצד את העיסוק ברפואה והחלטתי שייעוץ יהיה דרך מרתקת ומתוגמלת היטב להתחיל את הכשרתי לגבי האופן שבו פועל עולם העסקים. במהרה קיבלתי הצעה שהבטיחה את סוג השיעור שהייתי רעב לו — משרה כמומחה חדירה לשוק בצוות אסיה של חברת בוטיק אמריקאית לייעוץ. דיברתי בסינית, למדתי להכיר את אסיה, והרגשתי טוב לגבי ההזדמנות לפתח סט כישורים חדש לגמרי.

טיילתי באופן קבוע, בעיקר בדרום סין. קפצתי מעיירת מפעל חדשה סואנת אחת לשנייה לאורך קו החוף הרחב של סין — מפושאן לפוז'ו, שונדה, ושנטו. חלק ממשימותיי נראו בנאליות, אך כל אחת פתחה חלון חדש לתוך ההתרחבות הכלכלית של סין וההזדמנויות הצומחות.

בפרויקט אחד ניתנה לי המשימה לקבוע את הביקוש במדינה למשאבות מים תעשייתיות, מה שאפשר לי לחקור את השוק כולו, החל מיזמי נדל"ן ועד לקבלנים יחידים. משימה אחרת דרשה שאתמחה בתהליך הרכש התעשייתי של סיבי ניילון. התחלתי בטאיוואן, שם יוצרו כדוריות ניילון גולמי, והמשכתי למכונות להפקת הסיבים, המיוצרות בדרום מזרח סין, משם לסדנאות האורגים והסורגים בשנחאי, שהפכו את הסיבים לאריגים תעשייתיים.

הלקוחות שלנו היו בעיקרם תאגידים רב לאומיים מערביים שהופנטו מההבטחה שבשווקים האסייתיים, אך סין, פעם ענק מנומנם, הייתה הפרס האולטימטיבי בשל גודל אוכלוסייתה ושווקיה.

אינדיאנה ג'ונס בחליפת עסקים
היינו חלוצים, וגילנו הצעיר יחסית לא הפריע לנו — לרובינו, בכל מקרה — להתמודד עם כמה פרויקטים חשובים במיוחד. בהיותי צעיר ואנרגטי, מילאתי בשמחה משימות בין מלונות גדולים ונוצצים לעיירות תעשייתיות קטנות, שם מצאתי את עצמי לעיתים קרובות מתנייד על גבי אופנוע מקרטע, נצמד לתיק מסמכים, כשעניבתי מתנפנפת בפראות ברוח.

אחד מחבריי לכיתה במרכז הופקינס־ננג'ינג נכנס לתחום הבריאות והצטרף לצוות סטארט־אפ שהקים בית חולים במיזם שיתופי שיביא טכנולוגיות רפואיות מערביות מן השורה הראשונה. התלוויתי אליו לסיור בכמה בתי חולים סיניים מבוססים, ונדהמנו מהציוד הבסיסי והמיושן ומהמתקנים המוזנחים. הם היו, למעשה, די טיפוסיים למדינה בזמנו.

הוא והחברה שלו נכנסו בזריזות למשאים ומתנים להשגת כספים מעבר לים למימון בנייה של בית חולים מודרני בבייג'ינג. הם גייסו רופאים מחו"ל בעלי שם עולמי, מנתבים צינורות של כישרון וטכנולוגיה במטרה לשרת את צרכיה של סין.

חברי הרשים אותי מאחר שהוא וצוותו לא רק סגרו עסקאות, הם גם שיפרו את חייהם של המוני סינים. ההצלחה שלהם הייתה מעבר לטיפול במחלה או ריפוי פציינט חולה. הם יצרו את התשתית הנדרשת כדי לרומם קהילות. הישגיהם מוטטו את תפיסותיי הממושכות לגבי התועלת שבמסחר וגיבשו בי את האמונה שעסקים יכולים להיות כוח עוצמתי לפיתוח ולהגשמת הערכים בהם החזקתי שנים ולמחויבות לשיפור חברתי.

המשך הפרק בספר המלא