מארז בני קרטר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז בני קרטר

מארז בני קרטר

4.4 כוכבים (246 דירוגים)

תקציר

***6 ספרים דיגיטליים במארז אחד***  
*בני קרטר 1 - לשנוא אותו*

מאת הסופרת שהביאה אלינו את סדרת רבי־המכר שכבשה מאות אלפי לבבות בעולם ובישראל – הבחורים של טומן – מגיע הדבר הבא!                                                                        
תתכוננו להתאהב ולהיסחף עם סיפורם של נואה וטיגן, גיבור וגיבורה שלא קראתם כמותם.

***

אני צריכה להחזיק מעמד שנה אחת. לא יותר. 
זה ההסכם שלי עם דוד מקס. שנה אחת בתיכון חדש וביבשת חדשה, ואז אוכל לחזור הביתה לאירלנד.
תוכנית הגיונית, נכון?
היא הייתה כזו, עד שפגשתי את הבחור מהבית השכן שהרס את הכול. 
הוא מסוכן. 
בריון. 
שולט במסדרונות התיכון בימים ומדיר שינה מעיניי בלילות.
אני יודעת שאני צריכה להרכין את הראש ולסתום את הפה. הבעיה היא שאני לא ממש יודעת לעשות את שני הדברים האלה.
נואה מסינה הוא מתאגרף רחוב אלים וטיפוס לא צפוי. הייתי צריכה להתרחק ממנו, אבל הוא סחף אותי אחריו לעומק העולם התחתון שממנו הגיע.
כעת הוא מזהיר אותי שעליי לשחות עם הזרם, אבל אני חוששת שאני כבר טובעת...

***

לשנוא אותו הוא החלק הראשון בסדרת בני קרטר מאת סופרת רבי־המכר האירית קלואי וולש. זהו רומן רומנטי סוחף ועוצר נשימה בסגנון משונאים לאוהבים. טיגן ונואה הם גיבורים פרועים וחסרי מעצורים. השנאה והתיעוב שהם רוחשים זה לזה מלבים את המשיכה ביניהם, עד שאף אחד מהם לא מסוגל להתכחש אליה.    

*בני קרטר 2 - לאהוב אותו*

הוא שבר לי את הלב.
אני ריסקתי לו את האמון.
ועכשיו כשהוא חזר, הוא מתגרה בי ומשדל אותי לצאת לעוד סיבוב.
התבגרנו, אנחנו כבר לא הילדים שהיינו, אבל המשיכה בינינו לא דעכה מעולם. היא בוערת וחזקה מתמיד.
אני שונאת אותו ונמשכת לכל מה שקשור בו – לסכנה, לפחד ולאדם שקבור עמוק בתוך המפלצת.
הוא מתעב אותי ורוצה אותי – נחוש לנקום בי אחרי שהצלחתי לברוח.
הוא הלוחם, אבל אני השורדת, וברור לי שאם אחזור לזירה המעוותת שכולה תשוקה וכאב, לא אצליח להימלט בפעם השנייה...

***

לאהוב אותו הוא החלק השני בסדרת בני קרטר מאת סופרת רבי־המכר קלואי וולש. המשך סיפורם של נואה וטיגן גדוש בכעס, ברגש, במתח מיני ובאהבה שאין ממנה דרך חזרה.  

*בני קרטר 3 - לשרוד איתו*

הוא שלי, אבל פצוע ומדמם בגללי.
אני שלו, אבל עברתי גיהינום בגללו.
מהורהרת מטעויות העבר וטובעת באשמה, אני משתוקקת לבנות את ההריסות עם הגבר ששונא אותי באותה המידה שבה הוא אוהב אותי.
חיי שוב בסכנה. 
האויבים שלו רוצים במותי. הם רוצים את דמי. את הדמעות שלי. את הכאב שלו.
הדבר היחיד שעומד בדרכם זה הוא. 
אני לא רק הקוץ שלו, אלא זו שהוא נשבע להגן עליה בחייו.
וכל מה שנותר לי להאמין בו זה... שהוא יצליח.

***

לשרוד איתו הוא החלק השלישי בסדרת בני קרטר מאת מחברת רבי־המכר קלואי וולש. הסאגה הסוערת ממשיכה וטיגן ונואה מוצאים את עצמם בפתחם של הרס וחורבן. האם הם ישרדו את הסכנות ואת הטלטלות שמחכות להם? או שהמציאות המאיימת תכריע אותם?    

*בני קרטר 4 - להישאר איתו*

הסכנה אורבת בכל פינה.
היא סוגרת עלינו ומותירה אותנו במעגל של דם, דמעות, כאב ואימה. נואה עומד לפניי כמו חומה בצורה – מוכן להגן, לשמור ולחסל כל אויב שיאיים על המשפחה שלנו. על התינוק שלנו.
אנחנו לא רואים אותם, אבל אנחנו יודעים שהם אי שם בחוץ. מחכים לנו, מסתתרים, זוממים. מצפים לכל טעות קטנה שהוא יעשה.
כעת הכול מונח על כף המאזניים וכל האפשרויות פתוחות. 
המרדף חייב להסתיים.
אנחנו לכודים בעולם שבו אדם לאדם זאב ומישהו ייפגע.
מישהו יצטרך למות.
התקווה שלנו היא... שאלה לא יהיו אנחנו.

***

להישאר איתו הוא החלק הרביעי בסאגת בני קרטר. סיפורם המרגש של נואה וטיגן מגיע לסיומו המוחץ בשיאו של מתח רועם ומהדהד. האם אהבתם הענקית של הגיבורים תספיק כדי להתמודד עם מה שמחכה להם?  
קלואי וולש היא סופרת רבי־מכר רבים וספריה כבשו לבבות פועמים ואוהבים בכל העולם. סדרת הבחורים של טומן תורגמה בישראל וממשיכה לנחול הצלחה מסחררת.   

*בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו*

סדרת בני קרטר הפכה להצלחה מסחררת וקצרה תשבחות ואהדה בקרב הקוראים בישראל ובעולם. הציפייה לספרי ההמשך על הופ, ג'ורדן ולאקי הסתיימה! הם כבר פה – והם יחוללו בלב שלכם צונמי של רגשות. בהבטחה!
- מו"ליות ספרות שנוגעת

***

אם שני אנשים נועדו להיות יחד, הם מוכרחים למצוא דרך לחזור זה אל זרועותיו של זה.
זה התנאי הבסיסי לאהבה, נכון?
בתור סופרת רומנים רומנטיים, אני אמורה לדעת את זה טוב יותר מכולם.
אז למה אני מרגישה שאני עושה טעות?
הבטחתי לו את ליבי מזמן, ואני מתכוונת לקיים את ההבטחה.
הוא כאן מולי. 
אפל, מסוכן ורוצה רק אותי.
גם אני רוצה אותו.
אני יודעת שהוא הדבר הכי גרוע בשבילי – פושע, רוצח.
הטעות הכי גדולה שאעשה בחיי.
אבל במקרה הזה, אין פיתוי גדול יותר מהטעות הזאת. 

***

להסתבך איתו הוא הספר החמישי בסדרת בני קרטר והוא כולל את הנובלה המקדימה לזכור אותו, מתנת ההוצאה. קלואי וולש לוקחת אותנו לרכבת הרים מסחררת של תשוקה, מתח וסערות רגשיות במסען של הדמויות הבלתי נשכחות שלה אל האושר. 

*בני קרטר 6 - תמיד איתו*

קיבלתי החלטה אימפולסיבית כשהייתי צעירה ועכשיו אני לכודה, מיוסרת ונאלצת להתמודד עם ההשלכות של מעשיי.
הנערה שהייתי איננה.
אין קשר בינה ובין האישה שאני היום.
אני רוצה דברים אחרים עכשיו.
אני רוצה אותו.
אני זקוקה לדרך מילוט, למוצא, אבל אני לא חושבת שאני אמיצה מספיק ללכת במסלול שהוא מציע לי.
אלוהים יודע איך נקלעתי לתסבוכת הזאת.
אבל בשבילו, אני מוכנה לא להיחלץ ממנה לעולם. 
***
תמיד איתו הוא הספר השישי והאחרון בסדרת בני קרטר והוא מתמקד בסיפור אהבותיה ואכזבותיה של הופ. קלואי וולש כותבת מהנשמה והמילים שלה מלאות עומק, מסעירות רגש ומטלטלות במסען של הדמויות הבלתי נשכחות שלה אל האושר.
   

פרק ראשון

פרולוג

נואה
3 חודשים קודם לכן

״אתה לא רוצה לשמח את אימא, נואה?״ שואלת אימא שלי ואני מהנהן בהתלהבות.

אני בן שבע ורוצה לעשות הכול כדי שהיא תפסיק לבכות. כדי שהיא תפסיק להכתים את גופה בצלבים האיומים האלה. אני יודע שכשאגדל לעולם לא אתפלל. אני לא רוצה להתפלל שוב אף פעם. אני מבטיח לעצמי שלא אתפלל, אבל לא אומר את זה לאימא. זה יעציב אותה. אני שומר על כך בסוד. אני יודע לשמור סודות.

״אז תיכנס איתי,״ היא משדלת אותי ומחזיקה את דלת הארון פתוחה. עיניה החומות פראיות וכהות ואני חושש להיכנס לארון הזה. אני יודע מה יקרה אם איכנס. זה רעיון גרוע.

״את בטוחה כאן, אימא,״ אני אומר לה, ומקווה שהיא תאמין לי הפעם ולא תכעס.

״אתה רוצה למות, נואה?״ היא צורחת, פניה מתעוותות והיא הופכת לאימא המכוערת. לא אימא היפה. אימא המכוערת כועסת ומפחידה ופוצעת לעצמה את העור עם הציפורניים.

״לא,״ אני לוחש למרות שלפעמים אני חושב שזה לא יכול להיות גרוע יותר.

״אתה הולך למות,״ היא מסננת ושורטת את זרועותיה. ״שנינו הולכים למות... כמוהו. בדיוק כמוהו.״

״לא, אנחנו לא,״ אני אומר לה ברוגע ככל האפשר. הלוואי ואבא יגיע הביתה בקרוב. הוא יודע איך לשפר את מצב הרוח של אימא. הוא נותן לה את התרופה המיוחדת שעטופה בנייר כסף והיא נרדמת. אולי הוא יצא להביא תרופה לאימא?

״השטן נמצא אצלך בפנים,״ היא נוהמת.

אימא המכוערת לא אוהבת אותי. היא קוראת לי בכל מיני כינויים וזה מעציב אותי. אימא היפה נחמדה הרבה יותר. אני מקווה שאבא יגיע עוד מעט.

אימא מושיטה יד, תופסת את הסוודר שלי וגוררת אותי אל תוך הארון. ״תתפלל,״ היא מתיזה כשציפורניה הארוכות ננעצות בכוח בבשר זרועי. ״תתפלל על נשמתך, ילד מרושע.״

התעוררתי בבהלה, תפסתי את המצעים שלי ושכבתי ללא ניע. נשמתי לאיטי בעודי מנסה להשתלט על עצמי.

שנאתי חלומות כאלה — חלומות שהזכירו לי בדיוק למה אני צריך להמשיך לעשות את הדבר הכי שנוא עליי.

השמש זרחה דרך התריסים המוגפים חלקית והודיעה לי שישנתי לאורך רובו של עוד יום קיץ. קיוויתי לקום מוקדם כדי לצאת לטייל עם לוגן, אבל מתברר שישנתי עד מאוחר — שוב. נדמה שאני לא מצליח להישאר ער בימים אלה.

״נואה, כבר קמת?״

דלת החדר שלי נפתחה ואלי דניס, אחותי החורגת, עמדה בפתח לבושה בחזייה וחוטיני בלבד.

טוב, הנחתי שהיא לובשת חוטיני. היא עמדה מולי, כך שלא באמת יכולתי לראות את התחת שלה. אבל זה היה ניחוש מבוסס, בהתחשב בעובדה שהיא אהבה להסתובב בבית כמעט בלי בגדים.

שערה השחור, החלק והארוך של אלי היה אסוף לאחור בקוקו, כך שגופה שופע הקימורים היה חשוף לעין כול. ״איך אתה מרגיש?״ גרגרה בקול הקוגרי והערמומי ששנאתי. היא דיברה בקול הזה כשרצתה משהו — בדרך כלל את הזין שלי.

נאנחתי בכבדות והתכווצתי כשכאב חד התפשט בצד גופי. ״אני חי, לא?״

״התגעגעתי אליך, נואה,״ אמרה אלי. ״נעדרת יותר זמן מהרגיל.״

״מה את אומרת, אלי.״ בדרך כלל עבדתי קרוב יותר לבית וחזרתי כל ערב, אבל העבודה האחרונה שלי הייתה במדינה אחרת וארכה שבוע. הגעתי הביתה סוף־סוף אתמול בלילה והרגשתי שהמאמץ של הימים האחרונים מתחיל להשפיע עליי.

אלי נכנסה לתוך החדר שלי וניגשה אל המיטה שלי. ״דרך אגב, הבית השכן תפוס — משפחה חדשה עברה לגור שם בשבוע שעבר.״

אני משפשף את פניי בידיי ונאנח. ״ואת מספרת לי את זה כי?״

״אתה יודע למה אני מספרת לך את זה,״ היא עונה בכעס ועיניה הירוקות רושפות כמו העצבים שלה. ״אבא אומר שאנחנו אמורים —״

״בבקשה תפסיקי לדבר איתי על אבא שלך.״ לא הייתי צריך את החרא הזה. לא היום. לא אחרי אתמול בלילה.

״אתה צריך עיסוי?״ שאלה ושינתה נושא בחוכמה. היא ישבה על שולי המיטה שלי, רכנה לעברי ושדיה מתחו את התחרה האדומה הזעירה שכיסתה אותם.

״לא, באמת שלא,״ השבתי, כי לא היה לי שום עניין במה שהיא הציעה.

אלי לא הוטרדה מהדחייה, והכניסה את ידה מתחת לשמיכות כדי לחפון את הזין שלי. היא גרגרה ושפשפה בידה את האיבר הזקור חלקית לכל אורכו. ״אני יכולה לעזור קצת עם המתח שלך.״

עיניי רפרפו קלות — תגובה לא רצונית לשפשוף הזין שלי. ידעתי שאני אמור להגיד לאלי לעוף מהחדר שלי, אבל באמת שלא היה לי כוח לריב איתה. ידעתי שזה נשמע דפוק וחולני, אבל זו הייתה האמת.

במקום זאת, העפתי הצידה את ידה של אלי, יצאתי מהמיטה, הלכתי בנוקשות אל חדר האמבטיה הסמוך וטרקתי לה את הדלת בפנים.

״וואו. אתה לא חושב שזו גסות רוח, נואה?״ שמעתי אותה צועקת.

למרבה המזל, כשפתחתי את הברז במקלחת, קול המים החריש את הקול המעצבן שלה.

כל שריר בגופי כאב כשעמדתי מתחת למים החמים הלוהטים, עד שהייתי צריך להיאחז בקיר כדי לשמור על שיווי משקל. יום האתמול דרש מהגוף שלי הרבה מאוד. הייתי בטוח ששברתי עוד צלע, כי כל שאיפה צרבה בטירוף.

עצמתי את עיניי, הטיתי את ראשי לאחור, אפשרתי למים לזלוג על פניי ונהניתי מהתחושה המזככת. עם קצת מזל, המים ישטפו מעליי את הזיכרונות, ועדיף שגם את המצפון.

כל סנטימטר בגופי כאב כשיצאתי מהמקלחת והתלבשתי.

הכאב זרם בכל שריר שהיה מחובר לעמוד השדרה שלי, ובאמת שלא ידעתי איך נשארתי זקוף. הרגשתי כמו ג'לי. נראיתי על הפנים. הייתי בטוח למדי שלא אצליח לעבוד הערב — לעזאזל, הייתי בטוח שאני זקוק לטיפול רפואי.

הדחקתי את הכאב שלי לירכתי מוחי וירדתי במדרגות אל המטבח כדי לתדלק את הגוף.

הכנסתי משולש מהפיצה של אמש לפה, לקחתי משולש נוסף ויצאתי לחצר. ברגע שיצאתי החוצה, שמעתי צלילי פריטת גיטרה ואחריהם קול נשי שר מילים של שיר שמעולם לא שמעתי קודם לכן.

״שיניתי את חיי כדי שתאהב אותי, אבל בסוף זה לא נחשב.

כל הדמעות שראית אותי בוכה ועכשיו נעלמת בלי קול —״

עמדתי קפוא עם משולש פיצה פפרוני מידלדל מפי והתאמצתי להאזין לה.

״אין עוד קולות אושר וצחוק — רק שירים מאתמול.

אף אחד לא אומר לי בייב, אני אוהב אותך, כי אתה כבר לא פה —״

התקרבתי לגדר הגינה, מונע על ידי דחף מטורף להצמיד פנים לקול הזה.

״ועכשיו אני תוהה כמה זמן יעבור

״עד שאגיד אני אוהבת אותך —״

בלונדינית צנומה ישבה בשיכול רגליים בגינה הסמוכה לגינה שלי, עם גיטרה גדולה לא פחות ממנה מונחת על ירכיה החשופות. בלעתי את משולש הפיצה האחרון, נשענתי על החומה המפרידה בין הבתים שלנו וצפיתי בה מנגנת.

״לגבר אחר, לפנים אחרות, ללב אחר, לזיוף אחר —״

היא הניפה את ראשה ושערה הבלונדיני הארוך התפזר כשניגנה בעיניים עצומות, שרה בקולי קולות ואצבעותיה נעו בתנועה מהירה ומטושטשת. הייתי מרותק אליה לחלוטין.

״פעם הייתי נאבקת עליך. פעם הייתי מתעלמת מהמילים האכזריות ששמעתי אותך אומר, שהלוואי ולא היית פוגש אותי.

לא עוד. לא היום. אני רוצה עוד. מגיע לי יותר —״

היא סיימה את השיר, הניחה את הגיטרה על הדשא לידה, נשכבה בעיניים עצומות ונאנחה בכבדות.

שערה הבלונדיני הגלי נראה כאילו לא סורק כבר כמה ימים. הג'ינס הקצר שלבשה היה שחוק ומהוה וחולצת הטריקו הלבנה הייתה גדולה עליה בחמש מידות, וקשורה למעין חולצת בטן מאולתרת בעזרת סיכה לשיער. עורה נראה משיי ולבן כשנהב, פצע התנוסס על ברכה השמאלית וחבורה על המרפק הימני, ואני מעולם לא ראיתי משהו יפה יותר.

היא לא הייתה סקסית בכוונה. היא הייתה פשוט סקסית.

צפיתי בה בעיון כשמתחה את זרועותיה ורגליה והתחממה באור השמש הקיצית.

מסיבה משונה, מילות השיר של להקת הקאנטרי לונסטאר Unusually Unusual עלו בראשי, וזה היה מוזר בטירוף כי אני לא אוהב מוזיקת קאנטרי.

היא סובבה את פניה לצד אחד, פקחה את עיניה והביטה היישר לתוך פניי.

היא לא הסיטה את מבטה.

גם אני לא.

פשוט עמדתי שם ובקושי נשמתי בגלל כאב דפוק ומתהדק בחזי, בשעה שעיניה בצבע האגוז התבוננו עמוק לתוך עיניי ופרטו על משהו בתוכי שלא ידעתי על קיומו.

״מה אתה עושה?״ שאל קול מאחוריי, הבהיל אותי וקטע את הקטע המוזר שקרה ביני ובין הבחורה שמעבר לגדר.

הבלונדינית עצמה את עיניה, סובבה את פניה לשמיים, והרגע נעלם — כמו גם התחושה המשונה בחזי.

אלי נכנסה למרחב האישי שלי. ״נואה, שאלתי אותך שאלה,״ קולה דעך כשעיניה עקבו אחרי שדה הראייה שלי. צחוק כבד בקע ממנה. ״אתה יודע שאסור לך, נכון?״ היא גיחכה והביטה בזעם מעבר לחומה, אל הבחורה. ״אתה יודע מה מונח על הכף במקרה שלנו. לא משתינים על הדלת של עצמך.״

״אני יודע,״ אמרתי לה.

אבל זה לא מנע ממני להסתכל עליה.

אני חושב שהיא צרבה אותי באותה פגישה ראשונה, כי ללא ספק כבר לא הייתי אני אחריה.

1

טיגן
הווה

השכנה מהבית ליד הייתה אדם מרושע עם קבלות — לא היה לי שום ספק.

כשהגעתי לכאן לראשונה בתחילת הקיץ, היא התנשאה והתעלמה מכל אחת מברכות השלום והבוקר טוב שלי, והסתכלה עליי כאילו אני בלתי נראית. לא היה אכפת לי אם זה היה נשאר ככה, אבל זה לא מה שקרה.

משהו השתנה ולא היה לי מושג מה, אבל תוך שבוע ההתנהגות שלה כלפיי עברה מאדישות וחוסר עניין לרשעות ועוינות גלויה.

בהתחלה, הכרחתי את עצמי להאמין שאני מדמיינת את העוינות — זאת אומרת, היא לא הכירה אותי ולא עשיתי לה כלום. אבל בוקר אחד, היא פתחה את חלון המכונית שלה כשיצאה ברוורס משביל הגישה ותקפה אותי מילולית. מהר מאוד הבנתי שיש לה בעיה איתי.

כעבור שלושה חודשים — ולאחר צרור שלם של קטטות מילוליות — היה ברור שאלי דניס ואני לעולם לא נהיה חברות. מלבד העובדה שהיא אמרה לי, יותר מפעם אחת, מה דעתה עליי, נראה שהבחורה יוצאת מגדרה כדי לעשות לי צרות.

כשלא חנתה מחוץ לשביל הגישה שלי, חמושה בחברותיה הסתומות, החבר האידיוט שלה ותבניות ביצים, היא הפעילה את מערכת הסטריאו בקולי קולות באמצע הלילה, או הפיצה שמועות דוחות — ומאוד לא מקוריות — עליי. אלי וחבורת המעריצים הקטנה שלה החליטו לאמלל את חיי מסיבות שלא היו ידועות לי.

שוב תודה על המעבר המדהים, דוד מקס.

בגלל האפוטרופוס שלי כביכול — והשתמשתי במושג הזה בצורה חופשית — היינו המשפחה האחרונה שהשתכנה ברחוב שלוש־עשרה, יוניברסיטי היל, בולדר, קולורדו, ואני הייתי היעד היחיד של הכלבה מעבר לגדר.

ובגלל דודי המוזר להפליא, עמדתי להתחיל למחרת בבוקר את כיתה י״ב בבית ספר חדש, בלי שום מושג מה תוכנית הלימודים ועם בעיה רצינית בנהיגה בצד ימין של הכביש. זה היה ממש דפוק, כי היה לי קשה להשתלב כבר באירלנד, אז איזו תקווה הייתה לי באמריקה — עם דובים, רעידות אדמה, גלי חום, עכבישים, נחשים וסופות טורנדו?

הדבר הכי גרוע שראיתי באירלנד היה עכביש רעדני וקצת גשם. לא הבנתי פרנהייט, אני טיפוס של צלסיוס, וכל טמפרטורה מעל שש־עשרה מעלות הייתה מעל ומעבר מבחינתי.

בהתחשב בהתעללות שסבלתי מאז שהגעתי לאדמת קולורדו, הייתי ממורמרת מאוד כלפי מקס והעובדה שהוא לא התחשב בדעתי כשקיבל החלטה שהייתה לה — מה אני אגיד לכם — השפעה די רצינית על חיי, ולא רק על חייו.

תמיד התנהגנו יותר כמו שותפים לדירה מאשר כמו דוד ואחיינית, ועד לפני שלושה חודשים וחצי, הסדר המגורים בינינו התנהל נפלא. עד שמקס הושיב אותי לדון בתפקיד שקיבל בתור מנהל חדר המיון בבית החולים סנט לוק, בעיר שבו נולדו הוא ואימא.

זה לא היה ממש דיון אלא יותר קביעה. זה קורה, אנחנו עוברים לאמריקה וזהו זה.

השיחה והקשר בינינו הידרדרו מהרגע שבו נאמרו המילים ״את מוכרחה לבוא איתי, טיגן. אני חייב לקבל את המשרה. אין לך ברירה.״

לאחר ויכוח ארוך, מייגע וסוער, מקס ניצל את קלף היציאה מהכלא שלו, ״עקרתי את כל החיים שלי בשבילך כשהיית צריכה אותי, ומן ההגינות שתחזירי לי טובה״, והציף אותי ברגשות אשמה כדי לוודא שאיכנע כמעט לכל דרישה.

נכנעתי, אבל הצבתי שני תנאים מוקדמים: מקום שקט לגור בו כדי שאוכל להתרכז בשנת הלימודים האחרונה, והבטחה ברורה שאוכל לשוב לאירלנד ללמוד באוניברסיטה שנה לאחר מכן.

דוד מקס עמד בהבטחתו ושכר לנו בית דו־קומתי מהמם בפרברים, מוקף בגינה מטופחת ונוף להרי הרוקי שהיה, לעניות דעתי, מרהיב.

בהתחלה השכונה נראתה שקטה לעומת מה שדמיינתי, וחשבתי — למרבה התמימות — שאסתדר עם שאר השכנים, או לפחות איטמע בסביבה.

אבל היום היה היום ה-99 במבצע ההשתלבות שלי עם המקומיים, והצרות הגיעו לשיא.

השעה הייתה רק חמש בערב, וכבר חטפתי לא פחות משלוש מתקפות מילוליות מאלי, מבט מרושע שובר שיאים באורך דקה מאביה השמן, וכמובן הפינוק היומי שבו הזבל שלנו מפוזר לכל אורך שביל הגישה.

מובן שהתעלולים המלוכלכים והמתקפות מצד השכנה לא הטרידו את דוד מקס, כי הוא היה בבית החולים כל הזמן, ואני זאת שניקיתי הכול. הייתי בודדה, וזה היה ממש נורא להתמודד עם החרא הזה לבד כל יום, בעיקר עכשיו, כשהרוחות התלהטו.

העובדה שהצלחתי לעצבן את אלי רק כי נשמתי נראתה חסרת חשיבות. האחים קרטר שגרו ממול והיו קולניים כל כך בלילה שיכולתי לשמוע אותם מחדר השינה שלי — בצד השני של הרחוב — היו חבורת חתלתולים קטנים ופרוותיים לעומת הבעיה החדשה שלי.

נואה מסינה, אחיה החורג של אלי, החליט להצטרף למשימת יסרו־את־הנערה־החדשה־עד־שתישבר.

היה יתרון וחיסרון להתפתחות החדשה.

היתרון היה שלפחות עשיתי משהו שיהיה ראוי לעורר בו את זעמו של נואה.

בסוף השבוע שעבר פרצה קטטה בשביל הגישה שלהם — בין נואה ועוד איזה דושבג מקועקע — שהגיעה לחצר שלנו והביאה לריסוק השמשה של המכונית שלי, כשנואה העיף לתוכה את היריב שלו.

במבט לאחור, הייתי מוכרחה להודות שקצת הגזמתי בתגובה כשיצאתי מהבית לבושה בחולצה של קולדפליי וחוטיני שחור והשלכתי פחית שלמה של צבע לבן מבריק על מכסה המנוע של הלקסוס השחורה של נואה כפעולת נקמה. הרגשתי נהדר כשהשבתי מלחמה במקום לאפשר להם לדרוך עליי.

החיסרון הוא שנואה לא עשה לי צרות לפני אותו ערב ובקושי הסב את ראשו היפהפה לכיווני — למעט אותו ערב כשעברתי לכאן ונואה ואני נעצנו זה בזה מבטים לרגע מוזר — אבל הריסת המכונית שלו עם צבע הייתה כמו נפנוף בדגל אדום מול שור.

הוא איבד את זה.

שם בשביל הגישה שלי, כשחולצת הטריקו שלו קרועה מגופו והדם נוטף מגבותיו, נואה מסינה פרץ בהתקף הזעם הכי גדול שראיתי בחיים לפני שהכריז עליי מלחמה.

וכמובן, כיאה לטיגן, דרבנתי אותו לעשות זאת בכל מאודי.

בשביל הגישה שלי, לבושה בתחתונים בלבד, מול כל השכנים, הלכתי ראש בראש עם השרירן המקועקע מהבית השכן, וזה היה אחד הרגעים המלהיבים והמפחידים בחיי.

הוא קרא לי כלבה מטומטמת, ואני הגבתי בסטירה לפנים שלו וקראתי לו תחת של סוס. אז נואה דחק אותי לדלת המכונית שלי, ואף הצמיד את מצחו למצחי. גופו החסון כלא אותי, ואני לא עשיתי שום דבר כדי לנטרל את המצב.

נצמדתי אליו, החזה של שנינו עלה וירד, ואני התגריתי בו להמשיך. התרסתי נגדו למרות שידעתי שהוא יכול לפרק אותי בשנייה אם ירצה. הוא רתח מזעם והביט בי בתסכול ניכר, עיניו הכהות רושפות חום מסוכן.

נואה כעס, אבל לא האמנתי שהוא יפגע בי פיזית. לא יצא לי לגלות, כי מר קרטר, האבא החתיך ברמות מהבית ממול, רץ אלינו כדי להפריד בינינו.

איזה אידיוט ממעגל הבנים שצפו בקטטה קודם פירש לא נכון את ההתערבות של מר קרטר בתור מתקפה על נואה, והכול הידרדר אחר כך ויצר קטטת רחוב בממדים אדירים.

אחרי שמר קרטר נגח בראשו של הדושבג שניסה לתקוף אותו, הוא תפס את נואה בעורף, גרר אותו הרחק ממני וחזר להרים אותי ולשאת אותי הביתה. כן, השתמשתי במילה ״לשאת״.

זה לא היה נורא כל כך, אבל העובדה שהייתי חשופה חלקית די ביאסה אותי כשהוא הוריד אותי על ספת עור ענקית ומולי עמדו שלושה כפילים של מר קרטר, כולם יפים באותה מידה, עם שדה ראייה מלא למפשעה שלי.

בקיצור, קראו למשטרה ונואה ואני נשאלנו אם אנחנו רוצים להגיש תלונות זה על זה. נואה אמר שלא ושנסגור את זה בינינו, ואני, שפחדתי עד מוות משוטרים במדים, הסכמתי איתו ברצון.

ואז כל אחד מאיתנו קיבל אזהרה ועצה להתרחק מהשני. כל שלושת בני קרטר, אבא שלהם והדוד הקירח ליוו אותי הביתה — אל הצד השני של הרחוב — בעודי מנסה להניא את אחד הבנים, נראה לי שקראו לו קמרון, מלהקים מחנה בסלון שלי.

הדבר החיובי היחיד שיצא מכל הסיוט הזה היה העובדה שהוכחתי לאלי ולנואה שאני לא מתכוונת לשכב ולאפשר להם לדרוך עליי. זין עליהם. אף אחד מהם לא היה צריך לחבב אותי. הם אפילו לא היו צריכים לדבר איתי. הם היו פשוט צריכים לעוף לי מהעיניים ולהניח לי לנפשי.

רק עוד עשרה חודשים במקום הזה. כבר הצלחתי לשרוד שלושה חודשים של בריונות מצד אלי. יכולתי לעשות את זה. כן. יכולתי להתמודד עם עשרה חודשים בבית ספר חדש, במדינה אחרת, ביבשת אחרת.

מרטין הייתה הנחמה היחידה שלי, וכיוון שהיום היה יפה, החלטתי לצאת החוצה ולשחק איתה. לקחתי בקבוק מים מהמקרר, יצאתי החוצה והתיישבתי בשיכול רגליים בצל. כשמרטין שעונה על ירכי, התחלתי לנגן.

כנראה כדאי שאציין לפרוטוקול שמרטין עשויה מעץ ומלווה בשישה מיתרים. קראתי לגיטרה שלי, שהייתה בבעלותה של אימי וניתנה לי חודש לפני מותה, בשם מרטין, על שם היוצרים שלה, מרטין ושות'. היא הייתה מקור גאוותי ואושרי. לא הייתי הגיטריסטית הטובה בעולם, אבל פרטתי לא רע, וחשבון הבנק שלי התמלא בכל פעם שניגנתי במקום ציבורי.

עצמתי את עיניי והרשיתי לאצבעותיי לגלוש על המיתרים ולנגן סדרת תווים מורכבים, הגרסה שלי לשיר Songbird של אווה קסידי.

כשכמעט סיימתי לנגן את הפזמון, פרץ מים קפואים נשפך בכל הכוח על חזי ועל הגיטרה שלי בשווי 1,400 אירו. הדם רתח בעורקיי.

ישבתי המומה על הדשא לרגע לפני שקמתי על רגליי והבטתי בזעם בעבריינית מעבר לחומה, שכיוונה צינור גינה אל חזי.

גבי התאבן למראה השטן בביקיני, והעצבים שלי רתחו.

אי אפשר היה להתכחש לעובדה שאלי דניס הייתה מהממת —הקימורים שלה היו מסוכנים ממש — עם תלתלים ארוכים ושחורים כעורב ועיניים ירוקות אקזוטיות, אבל גם אי אפשר היה להתכחש לעובדה שהיא הייתה מטורללת עם קבלות.

לא הייתי טיפוס וכחני באופן כללי, אבל גם לא טרף קל. אם אלי רצתה לריב איתי, לא התכוונתי לסגת.

״מה לעזאזל הבעיה שלך?״ שאלתי והעצבים בעבעו בצורה מסוכנת בתוכי. ״את מתנהגת כמו הורמון מהלך מאז שעברתי לכאן.״

״את,״ היא אמרה בקול משועמם, יד על מותנה החשוף ובשנייה אייפד מרשים. ״את לא מוצאת חן בעיניי.״

״את בכלל לא מכירה אותי,״ הגבתי ברוגז. ״לא נראה לך שאת טיפ־טיפה שיפוטית?״

״אני לא צריכה להכיר אותך כדי להבין בדיוק מי את,״ היא גיחכה וצמצמה אליי את עיניה הירוקות מהצד שלה של החומה. ״את כבר לא גרה בשלולית באירלנד, יש לך שכנים עכשיו, אז תפסיקי עם הרעש המחורבן.״

״איזו שלולית?״ גלגלתי את עיניי אליה. ״קוראים לזה ביצה.״ חייכתי בנועם והוספתי, ״ואם מדברים על שכנים, הכנסת האורחים שלך מדהימה אותי.״ הטיתי מעט את ראשי. ״מתי אני יכולה לצפות לסלסילת העוגיות?״

״אל תעצבני אותי,״ הזהירה וכיוונה את הצינור אל מרטין. ״את לא באמת רוצה אותי בתור אויבת שלך.״

ואני חשבתי שאנחנו כבר אויבות. ״למה שלא תכווני את הצינור שלך למשהו אחר?״

״אחרת מה?״ השיבה בנימה מתריסה.

״את חושבת שאת האדם היחיד שיש לו גישה למים זורמים?״ צחקתי בהפתעה כשגבותיה התכווצו. חה. ״באמת?״ זה לא אמיתי. גרתי בשכנות לברבי.

הושטתי יד, תפסתי את בקבוק המים שלי ופתחתי את הפקק. ״את רוצה מלחמה, דניס, תקבלי מלחמה.״ לאחר מילים אלה, רכנתי מעל החומה שהגיעה לי עד לחזה והשלכתי את התכולה על ראשה. צחקתי ברשעות כשהיא צרחה וניסתה להגן על שערה בעזרת האייפד שלה.

״את מחוסלת,״ התיזה וסירקה את שערה הרחק מפניה. אם מבטים היו יכולים להרוג, אכן הייתי מתה. ״זהו, אירית,״ התיזה. ״את גמורה פה.״

״אוי לא,״ קראתי בציניות. ״תאהבי אותי. בבקשה תאהבי אותי. הדעה שלך נורא חשובה לי.״

״הדעה שלי צריכה להיות חשובה לך!״ היא צרחה. ״את יודעת מי אני?״ שפתה התעקלה באכזריות. ״את מחוסלת בבית הספר מחר.״ היא חייכה בזדון. ״אני אהרוס אותך.״

״אני חושבת שאת צריכה לשאול אם אכפת לי מי את.״ חייכתי. ״אני חושבת שאת יודעת את התשובה, אבל למקרה שהשתזפת יותר מדי ואת לא מצליחה לחשוב בהיגיון, אני אענה לך. לא. לא מזיז לי מי את. קלטתי אותך וברור לי שאת כלבה.״ כנראה הבחורה הפופולרית. מלכת הכלבות. תסתמי, טיגן. ששש. אל תמשיכי עם זה. ״ומטומטמת.״ היא צודקת. אני מחוסלת. ״ומכוערת.״ הנה. עשיתי זאת. הרסתי את המעמד החברתי שלי מכאן ואילך.

״אני שונאת אותך, טיגן ג'ונס,״ היא נהמה. ״את שרופה.״

גיחכתי והבטתי אל הברונטית שמעבר לגדר. ״אני שרופה? יש עליי קרם שיזוף, חמודה, לא חמאה, את זאת שנאפית פה.״ בטח הייתי אדומה כמו עגבנייה, אבל סירבתי לסגת מפני הבריונית הזאת. ״וקוראים לי קונולי,״ הוספתי, כי הרגיז אותי שהיא קראה לי בשם המשפחה של דוד שלי. ״לא ג'ונס —״

״איפה האייפד שלי, אלי?״ נשמע קול עמוק וצרוד.

סובבתי את הצוואר, סוככתי על עיניי מהשמש ונעצתי מבט בבעל הקול. כמעט התחשק לי לבכות.

אדון גבוה־שחרחר־ושונא־אותי־ברמות ניגש אל אלי. הוא נראה מדהים בבגד ים בצבע כחול, והעור שלי התלהט מייד. על אף שנואה מסינה היה מנוול, הוא עדיין סימן וי על כל משבצת ברשימת ההעדפות שלי בגברים שלא ידעתי על קיומה.

שיער שחור ופרוע מזדקר לכל הכיוונים הנכונים? יש. ריסים עבים ושחורים תוחמים עיניים כהות כמו פחם? נוכחים. גוף חטוב ושזוף שיכול לגרום לך לגמור בלי משחק מקדים? אכן.

בדרך כלל קעקועים דחו אותי, אבל נואה? הוא עטה אותם כמו אלוף. שתי זרועותיו היו מכוסות שרוולי קעקועים עשויים פיתולים ולולאות מורכבים, והיה לו קעקוע סקסי של זאב על השוק השמאלי.

״כן, הוא פה, נואה.״ עיניה של אלי אורו כשדיברה וקולה הצטרד. היא התמקדה כולה בנואה.

רגע, הם לא אח ואחות — לפחות מבחינה משפטית?

אלי לא הסתכלה עליו כמו אחות. היא הסתכלה עליו כמו טורף על טרף.

לעזאזל, אפילו אני הסתכלתי עליו כמו טורף על טרף.

אלוהים, כמה חבל שיש ביניהם קשר משפחתי. ממש דיכאון. רעל התפשט במשפחות, אבל אלוהים, כמה שהוא נראה מעולה. כמה חבל ששנאנו זה את זה בטירוף. פירוש הדבר שהוא מחוץ לתחום עבורי — אפילו בדמיון.

הוא מחוץ לתחום עבורך בין אם את שונאת אותו או לא, מטומטמת. את בהתאוששות מקשר. זוכרת את ליאם?

המחשבות על האקס שלי התפשטו בי והעלו כל מיני רגשות ותחושות מבלבלות.

נענעתי את הראש ודחקתי את הרגשות האלה לקרבי.

אני מניחה שיכולתי לשבת ולבכות על בחור שנפרד ממני בגלל כל העניין של עזיבת המדינה, ואני מניחה שיכולתי להצטנף כמו חיה פצועה וליילל בגלל המחשבה שהכנסתי את הזין שלו לפה שלי בערך חצי שעה לפני שהוא העיף אותי לכל הרוחות, אבל מה הטעם?

האדם היחיד שייפגע יהיה אני. ליאם עדיין יהיה באירלנד, חי את החיים הטובים עם כל החברים שלנו, הבתולים האוראליים שלי ברשימה הארוכה של בחורות שהוא היה איתן, ואני עדיין אהיה כאן בקולורדו, מדוכאת ומתקוטטת עם השכנים.

זין על זה.

את צעירה רק פעם אחת. אני איישב את העניינים עם המצפון שלי אחר כך. בינתיים היו לי עיניים ואהבתי להסתכל על דברים יפים. נואה היה מניאק, אבל הוא היה מניאק יפהפה, ולכן הסתכלתי עליו.

״למרות שהוא כנראה מקולקל,״ היא הוסיפה ושלחה לכיווני מבט זועם ורב משמעות שהחזיר אותי אל הכאן ועכשיו. ״אתה יכול לשלוח את החשבון לטיגן ג'ונס.״ היא הגתה את שמי ברוב כוונה — ובצורה שגויה — כאילו נקבה בשמה של מחלה מידבקת איומה. ״היא זו ששפכה עליו מים.״

עיניי הצטמצמו בזעם. איזו חוצפה. ״את יכולה לדחוף את החשבון ל —״

״את קלקלת אותו, כלבה,״ ענתה אלי ונופפה במכשיר כאילו היה מדובר בדגל.

״לא, את קלקלת אותו,״ השבתי. ״כשהזלת ריר על אחיך — ״

״מספיק.״ הנימה המזהירה בקולו של נואה פילחה את מחשבותיי וקטעה את דבריי. לא הצלחתי למנוע מעיניי לשוטט על פני כל גופו, לגמוע אותו — כל סנטימטר בגופו.

הלסת שלו הייתה מחוספסת, עם זיפים בני יום־יומיים, וגופו היה שזוף משמש.

הוא לא מרח שום קרם שיזוף, המוח שלי אמר, ופתאום נעשיתי מודעת מאוד לחיוורון של עורי.

הרגשתי מעט מבוכה לראשונה מאז שנחתה הטיסה שלי, וערכתי רשימת מלאי של מצב ההופעה שלי — אתם יודעים, לצרכים הורמונליים של מתבגרת.

החולצה השחורה של רורי גלאגר נצמדה לגופי כמו עור שני בגלל הסתומה מהבית השכן והצינור שלה. אה, והפקעת המרושלת שאליה אספתי את השיער הבלונדיני הארוך שלי הבוקר? ובכן, בואו נגיד שהמונח ״פקעת מרושלת״ הייתה לשון נקייה לתיאור סבך פרוע של קשרים.

מכנסוני הספורט הלבנים שלבשתי היו רטובים לחלוטין וחשפו את תחתוני הסבתא הוורודים והמזוויעים לעיני העולם — ולעיני הבחור החתיך ברמות מהבית השכן. ולסיום המכלול שופע הסטייל שלבשתי, מגפי הפרווה שליאם קנה לי בחופשה המשפחתית שלו בטורקיה בקיץ שעבר היו רטובים עד היסוד — הבהונות שלי חפרו עכשיו בורות לחים בתוכם.

״שוב את עושה צרות?״ שאל נואה בקול לגלגני. מבטו שוטט על גופי בעצלתיים לפני ששב אל פניי, ופתאום הבנתי: כריסטינה אגילרה צדקה. עיניים חומות גדולות מסוגלות להפנט. ״מכנסיים יפים.״

״אני בצד שלי בגדר.״ הזזתי את הגיטרה אל קדמת גופי כדי להגן על מה שנשאר מכבודי והרמתי אליו גבה. ״ומשפחה יפה,״ הוספתי בציניות.

״אז את מנגנת בגיטרה?״ נואה שאל אותי בגיחוך.

״לא.״ שלחתי אליו מבט אטום. ״לא, אני סתם אוהבת להחזיק אותה ולהיראות יפה.״

גבותיו של נואה התרוממו בהפתעה. ״וזה עובד לך?״

״עובד נפלא,״ אמרתי בחירוק שיניים. התרגזתי על שלעג לי בעיניו. ידעתי שאני נשמעת מטומטמת אבל זו הייתה האמת. הוא צחק עליי בעיניו. ״כמו שאתה רואה, העסק משגשג.״

״אתה יודע, יצאתי החוצה כי חשבתי ששמעתי חיה פצועה מתייסרת בכאבים,״ אמרה לו אלי והביטה בגיטרה שלי. ״אבל זו הייתה היא. היא כאב הראש ששמענו כל הקיץ.״ איך לעזאזל היא... רק רגע, היא קראה לי עכשיו כאב ראש? חתיכת כלבה.

עיניי ננעצו בפניה הזחוחות של אלי ואצבעותיי רעדו מתוך דחף לעקור את עיניה המטומטמות. היא הביטה אליי ברשעות והשערות הקטנות על זרועותיי סמרו.

״את מגזימה,״ הזהרתי אותה. ״אם תמשיכי ככה, תהיה לנו בעיה רצינית.״

״לנו —״ אלי הצביעה בינה ובין נואה וגיחכה לעומתי. ״כבר יש בעיה. את.״ היא שילבה את זרועותיה על חזה. ״אז למה שלא תעשי לכולנו טובה ותחזרי למקום שממנו באת.״

לא הבנתי את זה.

באמת שלא הבנתי.

לא עשיתי שום דבר שמצדיק את השנאה של הבחורה הזאת כלפיי. זה היה כאילו אלי העיפה בי מבט אחד והחליטה שהיא שונאת אותי. חלק ממני רצה לדעת למה, אבל לא התכוונתי לנסח את מחשבותיי במילים ולהצטייר חלשה ויבבנית. במקום זאת, הישרתי מבט אליה בלי לוותר לשנייה. ״וואו,״ אמרתי. ״את ידידותית.״

עיניה של אלי הצטמצמו. ״ואת —״

״אימא שלך לא שלחה אותך לשיעורי גיטרה כשהיית ילדה?״ שאל נואה בנימה עוקצנית וקטע את תגובתה של אחותו החורגת. הוא גיחך. ״היא הייתה יכולה לחסוך לי את ההשקעה באטמי אוזניים.״

״אימא שלך לא נתנה לך חוברת צביעה כשהיית ילד?״ יריתי בתגובה בנימה לעגנית לא פחות. ״היית יכול לחסוך לעצמך הרבה כסף.״ משכתי בכתפיים בנונשלנטיות והוספתי, ״אתה יודע, במקום לשלם לגברים שריריים מיוזעים שיציירו על הגוף שלך עם מחטים.״

״טיגן,״ הוא נענע את ראשו בהתנשאות. ״לא הייתי מאמין שאת סקסיסטית.״

המילים שלו טלטלו אותי — טלטלו וגרמו לבהונותיי להתקפל. ״אני לא,״ עניתי באיטיות. ידעתי שאני מכניסה את עצמי למלכודת מילולית, אבל לא הצלחתי להבין איך.

״אני משלם לג'ינג'ית מוכשרת מאוד, סקסית מאוד ולא שרירית במיוחד לצייר על הגוף שלי עם מחטים.״ הסמקתי וחיוכו של נואה התרחב וחשף שיניים לבנות ישרות ומעוררות קנאה. ״ותסמכי עליי, קוץ, הטיפים שלי מועילים לשני הצדדים.״

קוץ? ״אתה יודע שאתה ממש צריך לשטוף את הפה, נואה?״ הרגשתי בערה בלחיי. כמה חבל שהוא היה חייב להיות מניאק. למה כל החתיכים מתנהגים תמיד כמו מניאקים? הלוואי ורק היה סותם את הפה.

נואה גיחך. ״אני צריך?״

״כן.״ חייכתי בנועם. ״אתה מדבר שטויות.״

נואה הניח את זרועותיו על הגדר, הטה את ראשו לצד אחד ושלח אליי מבט סקרני. ״את יודעת שהעלבונות שלך משפיעים עליי בצורה הפוכה, נכון?״ אמר בקול שקט. ״ההתנהגות העצבנית שלך ממש מדליקה אותי, קוץ.״

״טיגן,״ אמרתי ברוגע למרות שרעדתי מבפנים. ״ומה זה בכלל אמור להביע?״ הוא התלוצץ. הוא ודאי התלוצץ. אין מצב שהדלקתי בחור כמו נואה מסינה. הוא בטח מתחרמן מאופנועניות עירומות עם פירסינג בפטמות ופלחי ישבן מקועקעים.

עיניו של נואה האפילו. ״זאת אומרת שאת צריכה להתרחק כל עוד את יכולה.״

״זה ניסיון עלוב שלך להפחיד אותי?״ למה לעזאזל אני מדרבנת אותו? הייתי צריכה לסתום את הפה ולהתרחק מהשיחה הזאת, שלא הובילה לשום מקום. הוא היה בלתי צפוי וקטלני — מעשיו בשבוע שעבר הוכיחו את זה. ״כי תצטרך להשתדל יותר.״ מספיק כבר, טיגן. תסתמי כבר. ״או שהשמש טיגנה לך את המוח ואתה לא מסוגל לחשוב על משהו יותר טוב?״ לא היה לי מושג למה אני מתנהגת ככה. רק ידעתי שהמילים שלי מרגיזות את נואה, והידיעה הזאת עשתה לי טוב.

״צללת עמוק מדי, קוץ.״ פניו של נואה עטו חיוך אדיר. ״בואי נקווה שתצליחי לשחות.״

תהיתי איך זה אפשרי שהמוח שלי מתעב את האיש שלפניי, והגוף משתוקק אליו. התגובה של גופי לנוכחותו הביכה אותי. ״אם מזה אתה נהנה, בבקשה, חבר.״ נענעתי את ראשי, הסתובבתי והלכתי לעבר הבית, כדי שלא אזנק מעל החומה ואתלוש לשניהם את העיניים מהמקום.

״את יודעת שאת כבר חייבת לי על שני דברים,״ שמעתי אותו קורא ומגחך. ״אני מקבל מזומן, או שאולי את רוצה להסדיר תוכנית תשלומים פרטית —״

״אתה חולם אם נדמה לך שאני אשלם על האייפד או על המכונית שלך,״ נהמתי. ״הדבר היחיד שאני מוכנה להשקיע בו את הכסף שלי הוא מחסום פה לאחותך.״ ולך.

״את תשלמי,״ קרא נואה מאחוריי, ״כך או אחרת,״ והמילים שלו הקפיאו אותי עד העצם.

נואה

״את תשלמי,״ קראתי כשטיגן התרחקה. לא הייתי רציני לגבי הכסף. לא הייתי לוקח ממנה סנט. ארוויח את הכסף כדי לשלם על המכונית שלי, אבל חשבתי שלא יזיק להתנהג כמו מניאק כלפיה, כי היא ללא ספק תייגה אותי ככזה. ״כך או אחרת.״

״אני שונאת אותה,״ רתחה אלי. ״אני רצינית, נואה. אני לא סובלת את הכלבה הזאת — אתה בכלל מקשיב לי?״

לא, לא הקשבתי לה.

הייתי שקוע מדי בצפייה בטיגן קונולי שנענעה את התחת הקטן והסקסי שלה ונכנסה לבית. אלוהים, שלושה חודשים שהיא גרה בבית השכן ועדיין התחשק לי להטיח את הראש בחומת הגינה. ועכשיו עוד יותר מאי פעם, כי היא שוב התגרתה בי.

לא הצלחתי להחליט אם השכנה הזאת פזיזה מאוד או מטומטמת במיוחד. נטיתי לאפשרות הראשונה, כי היה ברור שלטיגן יש ראש על הכתפיים — ולשון חדה בפה. בשלושת החודשים שבהם גרה כאן לא ראיתי אותה באף אחד ממקומות הבילוי שלי, מה שהראה שהיא חריפה יותר מרוב הבנות בגילנו.

היא לא יצאה הרבה מהבית, לא ערכה מסיבות, אבל לעיתים קרובות ראיתי אותה קוראת מתחת לעץ האלון הזקן בחצר האחורית שלה. כל דבר בבחורה הזאת זעק עכברית, אבל היה לה מזג עצבני שאיכשהו הצלחתי לגרות בכל פעם שהתקרבתי אליה. הרבה מהכעס של טיגן נבע מההתנהגות המחורבנת של אלי כלפיה, וחלק קטן ממני לא האשים אותה על שהייתה כלבה קטנה ועוקצנית. אבל חלק אחר שנא את העובדה שהיא כזאת שיפוטית.

כמו בסוף השבוע שעבר למשל. בטעות שברתי את השמשה הקדמית שלה, וטיגן אוטומטית נכנסה למצב מגננה — למרות שמעולם לא פגעתי בה בכוונה.

קפץ עליי איזה זין מהזירה שלא ידע להפסיד בכבוד. הוא עקב אחריי הביתה עם קהל של חברים שלו, והאפשרויות שלי היו להילחם או להידפק. הגנתי על עצמי, ובלהט הרגע לא שמתי לב שהעברנו את הקטטה לחצר של השכנים.

כשידי הייתה סוף־סוף על העליונה וגרמתי לבחור לאבד הכרה, טיגן היממה אותי כשיצאה מהבית שלה בחולצת טריקו וחוטיני, עם קופסת צבע בידיה.

ההתרסה בעיניה, כשהביטה בי לפני שרכנה על מכסה המנוע של הבייבי שלי ורוקנה את קופסת הצבע, טלטלה אותי עמוקות. בחיים לא כעסתי או נדלקתי ככה.

זעם צרוף הציף את עורקיי וזרם מהר עוד יותר כשטיגן התגרתה בי עם הפה המלוכלך שלה. אז כן, איבדתי את הראש איתה. הבעיה הייתה שהמזג שלי היה חם פי מאה משלה, ובשישי בערב טיגן קונולי הציתה אותו כפי שלא קרה מעולם.

כשסטרה לי והצמידה את גופה הקטן והמתוח לגופי, מתגרה בי בלשונה החדה — מעולם לא הייתי קרוב להרים יד על אישה כמו באותו רגע. אבל במקום לפגוע בה, רציתי להשליך את התחת הקטן והסקסי שלה על מכסה המנוע של המכונית שלי ולזיין אותה במקום, ולא משנה מי רואה אותנו. הדחף להיות בתוכה לא הזכיר שום דבר שהרגשתי אי פעם, אבל לפני שהייתה לי הזדמנות להצמיד את פי לפיה, אבא של חבר שלי תפס אותי בעורף וגרר אותי ממנה.

טיגן דפקה אותי בענק, והפריע לי שאני לא כועס עליה. זאת אומרת, בגלל התקף הזעם הקטן שלה עם הצבע הייתי חייב שלושת אלפים וחמש מאות דולר למוסכניק של הבוס שלי, שהחזיק במכונית שלי עד שיקבל תשלום מלא. הדבר הגרוע ביותר היה התלות באחרים שייקחו אותי למקומות שבהם הייתי צריך להיות. שנאתי להיות בחוב כלפי מישהו. היו לי מספיק חובות של אחרים.

לעזאזל, ההשלכות שידעתי שאסבול בגלל התקף הזעם היו אמורות להספיק כדי שאשנא אותה בטירוף. רציתי, אבל היה משהו בטיגן קונולי שהפך את השנאה שלי כלפיה לבלתי אפשרית.

אולי זו הייתה המשמעות בשיר ההוא. השיר ששמעתי אותה מנגנת בפעם הראשונה שראיתי אותה. או אולי מפני שהתגרתה בי.

״אתה הולך למחצבה אחר כך?״

קולה של אלי חלחל לראשי והשבתי בחוסר רצון את תשומת ליבי אליה. ״מה?״ שאלתי ביובש.

עיניה הירוקות של אלי הצטמצמו. היא הניחה את ידיה על מותניה והביטה בי בזעם. ״שאלתי אם אתה הולך למחצבה אחר כך.״

נענעתי את הראש ופניתי חזרה אל הבית. ״כאילו שיש לי ברירה,״ מלמלתי לפני שהלכתי משם.

 

 

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
246 דירוגים
160 דירוגים
44 דירוגים
23 דירוגים
12 דירוגים
7 דירוגים
שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
3/1/2024

סדרה מעולה אוהבת מאוד את הכתיבה שלה היא הצליחה בכמה משפטים להעביר אותי מבכי לצחוק לא מתאים לנערות, אני כבר לא צעירה והיו שם קטעים קשים לקריאה

3
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
7/3/2024

וואוו ספר מדהים!!!

1
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
10/2/2024

אהבתי מאוד

1
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
3/1/2024

סדרה מעולה אהבתי את הכתיבה נושא חשוב איך בכמה משפטים עברתי מבכי לצחוק לא מתאים לנערות

1
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
6/11/2023

וואווווווווו!!!!! ישר אחרי הסיפור של טיגן ונואה התחלתי לקרוא אותו וסיימתי אותו ואת השני ביום. ככ חיכיתי לשמוע את הסיפור של הופ, הרגיש לי טיפה נמרח בהתחלה אבל בכל זאת הסיפור צריך להיות מציאותי. בין הספרים האהוביים עליי והכתיבה של קלואי ממכרת.

1
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
19/10/2023

וואוו, איזה ספר מדהים לא יכולים להפסיק לקרוא על הופ והאנטר, הספר ריתק אותי והשאיר אותי ערה בשעות הקטנות של הלילה.

1
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
9/9/2023

אחרי בערך יום סיימתי את הספר והמילה היחידה שאני יכולה להוציא מהפה היא ואווו! ספר מהנה וקליל! רומנטיקה, ארוטיקה, הומור וכמובן סלואו בורן. אני רצה לטרוף את הספר השני, ממליצה בחום❤️

1
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
7/7/2023

אימלה איזה ספרררר בכללי אין על נואה וטייג

1
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
29/6/2023

סדרה מושלמת עם טריגרים הם התחילו כשונאים הפכו לאוהבים ובאמצע עברו מלא משברים ממליצה בחום

1
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
26/7/2022

וואוו! איזו רכבת הרים של רגשות

1
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
12/2/2025

פשוט הנאה צרופה. הסיפור מטלטל עם המון דרמה משברים וכאב. העלילה מתפתחת, והדמויות בסיפור עם עומק. חייבת לציין שכל דמויות המשנה בסיפור היו דינמיות והכרחיות לתוכן הסיפור. כתיבה טובה ואנטלגנטית כולל דיאלוגים עם עומק ברמה גבוהה. אהבתי שהקריאה הייתה זורמת ולקראת הסוף טוויסט מטורף. מומלץ מאוד להתחיל לקרוא מהספר הראשון בסדרה.

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
11/2/2025

ווואאאוו אחד גדול. הסיפור של הופ מטלטל ומתסכל ברמות. כל העלילה מטורפת וקצבית. המאבק שלה באהבת הנעורים מול גבר כמו לאקי מרים את הסיפור לרמות אחרות והתלבטויות מוסריות. דיי מרענן לקרא רומן מהסוג שעוד לא פגשתי. אני ב"דודה" לספר הבא.

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
9/2/2025

העלילה רק מתפתחת ומוציאה אותי מדעתי, המון משברים טלטלות ודרמה. מתקדמת לספר החמישי. זה ממש מתיש שהסיפור נפרש לסדרה של 6 ספרים, מה שמלמד אותי שזאת טעות שלא תחזור על עצמה.

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
8/2/2025

מרתק ברמות איך שהסיפור מתפתח. מתקדמת לספר הבא.

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
8/2/2025

סיפור ממכר מטורף, ומתפתח. מתקדמת לספר הבא.

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
20/12/2024

הספר הכי אהוב עליי של נואה וטיגן הוא ללא ספק הספר הזה!!! אוי כמה שהוא מהמם!!! ~ספויילר קטן~ ככל שהחודשים עוברים, כך הם מצפים יותר לתינוקת שלהם שתיוולד, שתהפוך אותם למשפחה. וכשהם מאבדים אותה בדרך מצערת כמה שבועות לפני הלידה המשוערת, זה מקרב ומרחיק ביניהם בו זמנית. מקרב, כי שניהם חוו את האובדן יחד והכאב והאבל והקושי להמשיך הלאה. ומרחיק, כי כל אחד מהם מתמודד בצורה אחרת והם עוד שנייה מתפרקים. אבל נואה לא נותן לזה לקרות והדרך שבה הוא נלחם על טיגן הייתה יפה והוא הוכיח שהוא שם בשבילה בטוב וברע. 💘💘💘 ובנוסף משפחת קרטר האייקונית הופיעה פה הרבה ואני? נהניתי מכל רגע. בעיקר מהקטעים עם קייל ולי היפים שליייי שגם אחרי 30 שנה האהבה ביניהם מטורפת וקיימת 3>

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
18/11/2024

מתחיל לאט אבל ממש משתפר בהמשך. סך הכל ספר מושלם

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
10/10/2024

שונאת את העובדה שהיא חזרה לגורדן למרות מה שעבר לא מצדיק את מה שהוא העביר אותה בעבר ובטח לא מה שעברה איתו אחרי שחזר

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
9/8/2024

הלב שלי חלש.🥰

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
17/7/2024

כמו תמיד סוחף מושלם אי אפשר לעצור עוברת לספר הבא!

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2024

מהממם מושלםם

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
7/7/2024

ספר מקסים , מאוד דומה בסגנון לצורת הסיפורים של טומן ממש אהבתי ונהנתי מכל רגע , מתח אהבה והרבה הסתבכויות וסוף ממש לא צפוי

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
12/5/2024

וואו ספר מדהים לא הצלחתי לתפקד עד שסיימתי אותו

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
16/4/2024

לא ישנה לילות מסערת על חלק ג סדרה מעולה אין מילים אוהבת את נואה ואת הקוץ שלו

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/4/2024

מותח אין מילים מרתק ממשיכה הלאה

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
10/2/2024

אהבתי וממשיכה להמשך!!

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
27/1/2024

וואיי ... אהבתיייי מאוד

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
24/1/2024

הספר הכי טוב של הסופרת

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
19/1/2024

ספר מעולה ממליצה בחום

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
3/1/2024

ספר מקסים קראתי את כל הסדרה ממש התחברתי לדמיות במיוחד לנועה וטיגן כרגיל הספרים של קלואי וולש מהממים שווי קריאה

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
3/1/2024

סדרה מעולה מומלץ בחום

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
2/12/2023

התאהבתי.

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
27/11/2023

מעולה.

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
19/11/2023

סדרה מדהימה! מדהימה!!

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
18/11/2023

מנעד פסיכי של רגשות - וזה רק בכרך הראשון של הסיפור שלהם. פשוט מצוין. עוברת לחלק הבא בתקווה ענקית לסוף הטוב שמגיע להופ קרטר. איזה גבר הלאקי הזה!!!!!

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
14/11/2023

ספר מושלםםם

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
30/10/2023

וואוו ספר מדהים.

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
17/10/2023

הספר הכי טוב שקראתי בחיי, ריגש אותי עד דמעות ושימח אותי ברמות הזויות. ממליצה מלאאאאא

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
17/10/2023

ספר מדהיםםםםם נהנתי מכל רגעע

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
14/10/2023

וואוואואואואו איזה ספר מושלם אמאלהההה ממליצה בטירוף הוא מעניין ברמות ואי אפשר לעזוב אותו לרגעעע😍😍

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
4/10/2023

סדרה מטורפת מושלם

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
1/10/2023

וואו ספר עוצמתי

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
4/9/2023

אין על הכתיבה של קלואי! זורמת , קולחת ומלאה בהומור 😅 ממליצה בחום ❣️

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
8/8/2023

מזמן לא עברתי כל כך הרבה טלטלות בספר אחד, אין על הסופרת הזאת!!! מצליחה לרתק אותי כל פעם מחדש

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
16/7/2023

מעולה!

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
14/7/2023

מעולה! סוחף!

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
11/7/2023

וואי בני קרטר שבו אותי כמה בכיתי ...מדהים !

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
11/7/2023

ממש אוהבת את הסדרה הזאתי ממליצה ברמות

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
10/7/2023

מושלם!!!! אני טורפת את כולם את כול הסדרה מהבחורים של טומן לבני קרטר אי אפשר להפסיק !

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
9/7/2023

מעולה סוחף ומעניין

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
29/6/2023

אמאלה איזה ספר יפה כל הדמויות התבגרו וגדלו וזה מרגש לקרוא

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
29/6/2023

אלה הספרים על הופ לאקי וגורדן וזה כל כך כיף לקרוא מהנק מבט שלהם ספר סוחף שמגלה מלא סודות

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
29/6/2023

אמאלהלהל איזה סדרהההה אויבים לאהובים בצורה נדירה בהחלט מלא סודות וטוויסטים התמכרתיי

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
29/6/2023

אמאלהלהל איזה סדרהההה אויבים לאהובים בצורה נדירה בהחלט מלא סודות וטוויסטים התמכרתיי

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
29/6/2023

אמאלהלהל איזה סדרהההה אויבים לאהובים בצורה נדירה בהחלט מלא סודות וטוויסטים התמכרתיי

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
19/6/2023

מקסים...כל שלל הרגשות עברו עליי בדואט הזה ובעיקר בספר הזה...מרגש וקורע לב והכי חשוב סוף טוב הכל טוב...בהחלט דואט המשך מעולה ל-4 הספרים הקודמים על משפחת קרטר אז כן, אין ספק שהדמויות מעולות והסיפורים מרתקים. אויש...אני חייבת להזכיר את טיגן - היא קרעה אותי מצחוק...

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
9/6/2023

מושלםםם ספר שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
29/5/2023

ספר עוצמתי ברמות. הרג אותי והחזיר אותי לחיים והכול בספר הזה. חשבתי שאחרי הספרים הראשונים בסדרת בני קרטר כבר עברתי את הכול. לא. ממש ממש לא. הספר לקח אותי למסע, יש בו עליות ומורדות, הוא גרם לי לצחוק ולבכות. תודה רבה לקפואי שאני מתה על הכתיבה שלה, על איך שהיא מבטאת כל רגש, מוצאת עוד טוויסט לא קשור שלוקח את כל הקוראים לעוד מסע עם הרגשות שלנו.

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
20/5/2023

וואייי אין לי מלים פשוט מושלם

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
15/5/2023

קלואי וולש אף פעם לא מאכזבת. מתה לקרוא כבר את הספר השני

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
7/5/2023

פשוט ואו

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
4/5/2023

ואוווו קלואי וולש פשוט הצליחה להקסים אותי ספר ציני מצחיק ובו זמנית גם מרגש ומהנה סיימתי תוך כמה שעות

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
6/4/2023

וואוו איזה דואט הורס ויפה . לא יכולתי להניח מהיד. סיפור אהבה שממיס את הלב . 💜💜💜💜💜💜💜

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
6/4/2023

וואוו איזה ספר מעלף עוברת לחלק השני 💖💖💖💖💖

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
1/4/2023

וואו. פשוט וואו ספר מדהים הסדרה האהובה עלייייייי כתוב מושלםםם קלואי וולש הסופרת הכי טובה בעולם

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
27/3/2023

נגמר לי מהר מידי! תוציאו עוד ספרים של קלואייי חייבת לקרוא את הסיפור של קייל ולי איך הכל התחיל בעצם?? אז בשורה התחתונה סיימתי בפחות מ24 שעות...

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
27/3/2023

הופ.. מורכבת. רחמנית לפעמים טיפשה רצתי לחלק השני דחוף

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
27/3/2023

אחלה ספר! סיימתי אותו בשבת אחת

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
17/10/2022

מדהים!!!! אני ממליצה ברמות עופו לקרוא

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
16/10/2022

מושלםם ברמות ממליצה בטירוף ספר מדהים אי אפשר להוריד ממנו את היידים

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
12/10/2022

מושלם,מהממם ומרתק

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
22/8/2022

ספר יפה מאוד כתוב יפה ומרגש

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
6/8/2022

וואו, זה מה שיש לי להגיד😍 קלואי וולש ללא ספק עושה את זה שוב💪🏽 הסיפור כל כך סחף אותי שלט הצלחתי להוריד אותו מהידיים. ממליצה ברמות🔥

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
6/8/2022

קלואי וולש אנשים תמיד נדיר וואו

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
2/8/2022

טובבבבבב יותר טוב מהסדרה הקודמת שלה 13!!!

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
2/8/2022

סדרה מדהימה!!!!!!!!! וואוו לא יכולתי לעזוב את הספרים לרגע מהיד, ממליצה מאוד

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
31/7/2022

סדרה יפיפייה. הספר האחרון ריסק אותי וואוו כמה כאב וכמה רגש יש בספרים של קלואי וולש . ♥️♥️♥️♥️♥️♥️

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
30/7/2022

וואוו איזה סיפור מהמם ומרסק עוברת לספר האחרון ♥️♥️♥️♥️

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
30/7/2022

אני אוהבת ספרים שמתפרסים לאורך כמה שנים הזוג הזה עבר בהחלט הרבה טלטלות סהכ אהבתי קצת מבאס שאין סיום ברור יותר בסוף.

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
30/7/2022

וואוו ספר מושלם עוברת לספר השלישי ♥️♥️

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
30/7/2022

ספר מצויין עוברת לחלק השני ♥️♥️

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
29/7/2022

מושלם ממשיכה לספר הבא

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
27/7/2022

איזה ספר מטלטל ומושלם. קלואי כמו קלואי יודעת להפתיע בעלילות שלה ולגרום לקשת של רגשות. בלי ספויילרים, היו כמה קטעים קשים שהייתי מצפה שתהיה אזהרת טריגר לגביהם, ועם זאת. האהבה של נואה, וואוו... איזה גבר מושלם ואיזה סיפור אהבה של גבר חזק שחווה כל כך הרבה טלטלות ומצליח לעורר כל כך הרבה רגש. סיום דרמטי אבל מצוין. ממליצה בהחלט.

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
25/7/2022

איזה זוג פסיכי - בדיוק כמו שאני אוהבת! שווה קריאה

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
24/7/2022

כל הארבעה סוחפים

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
23/7/2022

סידרה מעולה ♡♡♡♡♡

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
20/7/2022

☺️

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
17/7/2022
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
16/7/2022

וואוו אחד גדול, הספר הרביעי הוא הגדול מכולם

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
16/7/2022

וואוווו של ספר!!🤩 ממשיכה לספר הבא🥳

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
16/7/2022

בהחלט שווה קריאה

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
16/7/2022

החלק הזה טוב במיוחד, ממשיכה הלאה, רוצו לקרוא

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
15/7/2022

מעולה, הסופרת הזו הורסת

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
15/7/2022

ספר הורס, ממשיכה הלאה, סופרת מעולה

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2022

ספר מעולה קראתי בשקיקה. מאוהבת בסופרת הזאת

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2022

ספר מעולה שיש בו הכל מהכל. ממשיכה מיד לספר הבא....

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
13/7/2022

ספר מושלם!

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
13/7/2022

שבר לי מחסום קריאה אחד הטובים שיצאו לאחרונה

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
1/8/2022

חסר אפילוג...חבל... הרבה כאב - גופני ונפשי... אני דיי לא סגורה על מה שאני חושבת על הסדרה הזו...🤷‍♂️

1
שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
9/2/2025

אחרי שכמעט ויתרתי על המשך הסאגה אחרי הספר הקודם, החלטתי בכל זאת לתת צ'אנס לסיפור של הופ, ואהבתי אותו הרבה יותר מהסיפור הצפוי של נואה וטיגן שנמרח ונמתח עד אינקץ. פה יש משולש אהבה דרמטי, ולמרות שלאורך כל הספר מתחשק לטלטל קצת את הגיבורה ולהכניס לה קצת שכל בראש, הדילמה שלה, חוסר הבטחון שלה והאופן בו נקרעה בין 2 הגברים בחייה דיברו אלי... חייבת להודות שכל מוטיב קרובי המשפחה הפסיכופטים האלימים קצת נמאס בשלב זה, אבל עדיין אמשיך לספר ההמשך לסגירת הסאגה 🙏🏼

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
28/1/2024
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
21/1/2024
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
20/1/2024

קצת נמרח אבל חמוד

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
19/9/2023

ממש ממש ממש ממש (×100) 🥰💜 מאוד אהבתי שבכל פרק רואים את המקרה משני בצדדים של הדמויות למי שמחפש(סמאט🌶) זה לא בהתחלה זה לקראת הסוף ( סורי על הספויילר)אבל זה ממש שווה את זה וזו סדרה באמת ממכרת ממליצה ברמות💜🤙🏼

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
18/7/2023

מושלם. לא הספקתי לבכות. סיימתי תוך יום, ממליצה!!

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
18/6/2023

אהבתי מאוד...ממשיכה לספר הבא

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
25/3/2023

ספר מטורף, אני שונאת שייש סדרות שממשיכות על אותה דמות ולא נגמרות בספר אחד, המתח הורג. ספר וואו אבל קשה לי לחשוב על זה כי הסוף עיצבן אותי. מצד אחד הוא הרגיש לי ברור, מצד שני אני לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה קורה בהמשך.

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
12/3/2023

חיכיתי שאסיים את הסדרה ואז אגיב. הסדרה טובה אבל היו לי פערים משמעותיים של ידע לגבי משפחת קרטר. חיכיתי שישלימו לי אותם ביותר משתי שורות אבל לא זה לא קרה ולכן ירד כוכב אחד.

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
9/10/2022

סיפור קצת מבולגן והסוף די צפוי...וכבר קראתי את זה בספר אחר. מתלבטת אם לקרוא את ההמשך...

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
16/9/2022

לקח לי הרבה מאוג זמן לקרוא את הספר הזה. את הקודמים קראתי תוך יום ועם הספר האחרון פשוט נמרחתי... בהתחלה, היה לי קשה להוריד את הספר מהידיים עד שהגעתי בערך לאמצע ואז מצאתי את עצמי מדלגת על קטעים עד שהגעתי לשליש האחרון ושוב חזרתי לקרוא רגיל. רק בגלל ההתחלה והסוף אני נותנת לספר הזה 4 כוכבים ולא 3. נמרך יותר מדי, היה אפשר לקצר בהרבה. ספרים שונים לגמרי מהבחורים של טומן. בכל אופן, הסדרה מומלצת בסך הכל

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
27/8/2022

זה היה ארוךךך הסדרה מעניינת אבל ארוכה מדי.. דלגתי על המון עמודים

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
7/8/2022

טוב, הספר עצמו סוחף ברמות😍 אבל שאלוהים יעזור לי כמה טיגן דמות מעצבנת🤦🏼‍♀️ רק בגללה נתתי 4 כוכבים ולא 5. בכל מקרה, הספר מומלץ ואני ממשיכה לספר הבא😉💪🏽

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
30/7/2022

טוב...הרבה יותר טוב...סוף סוף...יאללה עוד ספר אחד ונגמר...

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
26/7/2022

התכוונתי לרשום ביקורת רק אחרי הרביעי אבל מציקה לי ממש החזרתיות שלה על סצנות מהצד שלו מהצד שלה העתק הדבק מספר אחר... זהו. רציתי לפרוק. מעבר לזה הספר טוב.

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
18/7/2022

ספר טוב יש כמה קטעים ארוכים ומיותרים שאפשר היה לוותר עליהם.

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
17/7/2022

ספר טוב

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
28/7/2022

בגדול סדרה יפה אבל הסוף לא סיפק אותי. למה אין אפילוג כמו שצריך? אני מרגישה שהסיפור נמרח על 4 ספרים ונקטע שניה לפני הסוף. אני אוהבת שאחרי כל הדרמות נותנים לי את הסוף הטוב בשביל להוריד את הדופק. כאן זה לא היה וזה היה מאכזב. גם לא אהבתי שאני לא מכירה את הסיפור רקע של המשפחה והוא נכנס כל כך הרבה בסיפור זה יוצר המון חורים. גם הקפיצות האלה להופ היו מיותרות ומעצבנות. אל תעשו לי פרומאים באמצע הספר לספר הבא.

2
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
10/2/2025

אז כצפוי, היו כאן המוןןן דרמה, פשע ורשע... נהניתי מסגירת המעגל בסופו של דבר, וגם מהטוויסטים בעלילה, אפילו אם האמינות שלהם היתה מפוקפקת ביותר 😅 מהסיום עולה שמתוכננים ספרי המשך נוספים, על יתר האחים לבית קרטר, אני מניחה, אבל לא בטוחה שאקרא עוד מהסדרה הזו.

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
31/1/2025

עלילה מעניינת וקצבית שרצה קדימה, אבל דווקא בגלל המהירות הזו ודילוג על ימים ושהועות שלמים, הכל הרגיש מזורז ושטחי מדי, בלי להתעמק בפרטים, כולל ביחס לדמויות הראשיות וגם בדמויות המשנה. פתאום ממשפט שמישהו זרק מגלים אמיתות קריטיות, ומבינים גם שהמלון דברים עוד נסתרים... מצד אחד, זה מותח, מצד שני, מרגיש כמו כתיבה אימפולסיבית ולא מתוכננת היטב, וזה הרגיז

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
5/8/2024

העלילה בבסיס שלה מעולה, אבל הילדותיות של הדמויות מזעזעת.. באמת חבל שטיגן כזאת ילדה קטנה ומעצבנת

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
8/4/2024

עד החצי היה משעממם למה הם לא חזרו ו למה כל הוויכוחים בני 25 ו טיגן חא התבגרה כלכך הרבה ריבים מבאס קצת

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
29/1/2024

נווו.... מה יהיה הסוף ? זה נמרח אבל נקווה שבחלק ה 4 יהיה סגירה של הזוג

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
14/11/2023

מרגיש לי שהספר סתם נמרח היה אפשר לוותר אליו

שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
3/11/2023

מתיש. .מונלוגים מחשבתיים ...שוב ושוב דמות הבעל המסכן מעוררת בעיקר כעס...ושיעמום חבל שלא חיברו עם הספר הבא וסיננו מלל היה יוצא ספרמרתק

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
5/9/2023

לא טוב כמו טומן, אבל מעביר זמן בכיף. קצת מריחה על כמה שקשה, אבל עלילה מעניינת ומרגשת

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
29/5/2023

הספר אכזב אותי ברמה לא הגיונית ציפיתי ליותר מקלואי. הדמיות היו כתובות בצורה ילדותית וגלגלתי עיניים מחצית מהספר מהתנהגות של הדמויות.ו הספר נמרח ברמות.

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
4/4/2023

וואו אין מה להגיד הסדרה בני קרטר הפעם הראשונה שהתחלתי לקרוא ספר ומשם התמכרתי אני ממליצה לכל מי שאוהבת את הסגנון של מתאבקים ופשע אני קניתי את הספר באתר עברית והספר הגיעה פגום אז אני לא יודעת אם כדי לקנות את הספר באתר עברית הוא הגיעה עם קימוטים בכריכה ובדפים עצמם אני ממש התאכזבתי אני מקווה שלפעם הבאה ישימו לב לספרים שלא יגיעו פגומים לדעתי עדיף לקנות באתר של ההוצאה אני חושבת שזה יגיעה בצורה טובה !

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
23/7/2022

באתי עם ציפיה ענקית לספר חדש שלה, האמת קצת התאכזבתי. לא ברמה של הבחורים של טומן בכלל. די ילדותי, וחסר הרבה עומק. חבל שקניתי את כל הסדרה יחד

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
22/7/2022

בסדר...זה זורם לי אבל בהחלט יש חוסר...הזוג בסיפור, בחלק הזה, נמצא בנפרד יותר מאשר יחד...מה הוא עשה בתקופה שהיה בכלא ומה היא עשתה בתקופה שהוא היה בכלא...רק לקראת סוף הספר נוצר חיבור...אז יכולה להגיד רק "בסדר כזה"... עוברת לחלק הבא...

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
21/7/2022

הייתי נותנת 3.5 כוכבים...אם היה...הסופרת קצת הגזימה עם הדמות של טיגן...לא הבנתי למה ליצור דמות נשית כ”כ אלימה... יש כבר כ”כ הרבה דמויות קשות ואלימות...למה? מקווה שהדמויות הראשיות ישתנו בחלק הבא...7 שנים עברו...נקווה לטוב...אעדכן🙏✍

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
21/7/2022

הספר כתוב טוב אבל הסיפור כבר נמרח מידי

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
20/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
17/7/2022

זה אנדרסטייטמנט להגיד שהגיבורה ילדותית ומייגעת! כלום לא קשור לכלום. ממש התאכזבתי.

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
16/7/2022

ספר לא משהו. סיימתי לקרוא אותו אז הוא קריא מספיק אבל הכתיבה לא ממש טובה העלילה קיצונית הרעים מאד רעים בלי איזה צידוק אמיתי או בניית דמויות מספקת. גם הגיבורה הראשית לא אפויה . מסתיים בצורה תמוהה מאד ומתוך רצון ברור לגרום לכם לקנות את הספר הבא. אני לא אקנה אותו. לא עד כדי כך דחוף לי לקבל עוד מנה גדושה של זה

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2022

כתיבה בוסרית וילדותית ועלילה לא הכי אמינה. עם זאת לדעתי יותר טוב מהסדרה 13 שלה שלא אהבתי. פה לפחות הדמות הנשית חזקה אמנם כלבתית מידי לטעמי אבל עדיף מסמרטוטית. בקיצור כן ממשיכה לספר הבא בגלל הסקרנות.

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
6/2/2025

אכזבה ענקית. ספר שכולו דרמה וטרגדיה אחת ענקית, עלילה מופרכת ומתסכלת, אחרי 4!! כרכים של סיפור שאין לו סוף, עם אינסוף חזרתיות על אותו דפוס בלי התבגרות והתפתחות של הדמויות, הסופרת לא טרחה אפילו לדאוג לאפילוג ראוי וסגירה נאותה לסאגה הזו, וזה בלי להתייחס לכמות הדרמה הבלתי נסבלת והמיותרת שלא היה לה סוף, בלי אופק חיובי או איזון כלשהו של נחמה, אהבה ותקווה. דיכאון ענקי...

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
22/1/2024

לסיכום סדרה חופרת, המון חזרות ודרמה מיותרת

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
29/10/2023

ספר מטיש.. החצי הראשון היה חמוד, חשבתי שיהיה פלוטוויסטים קצת יותר מודגשים וזה את האמת איכזב אותי, אני לא אמשיך לקרוא את הסדרה.. לכל מי שמעוניין בספר טוב עם הרבה תפניות בעלילה - ממליצה ממש את הספר תעתוע של קולין הובר

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
30/4/2023

מאכזב. לא מתקרב לרמה של הבחורים של טומן.

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
29/7/2022

מאכזב מאוד, במיוחד מסופרת שכתבה את הבחורים של טומן…

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
17/7/2022

גרוע. אבל ממש. חשבתי שאם הדמויות התבגרו הדיאלוגים קצת השתנו אבל הכל נשאר אותו דבר. אותם ריבים דביליים ואותה התנהגות כלבתית של טיגן. אם לנואה לא נמאס אז לי בהחלט כן. לא ממשיכה לספר הבא.

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
16/7/2022

ממש רדוד, קשה לי להבין מי קרא את הדביליות הזו ואמר חייבים לתרגם את כל הטוב הזה. התנצחויות שטחיות ואלימות ללא פשר וקשר. סחבתי בקושי ודילגתי על המון עמודים. ולחשוב שיש עוד שלושה כאלו.

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2022

מתיש!! הגיבורה מתישה ולא הגיונית וממש רציתי לנער אותה ולהביא לה איזו אחת…כזאת מעצבנת. והסיפור כל כך לא אמין! ובנוגע לקטעי סקס שהיו שניים וחצי ואפשר היה לעשות יותר וגם יותר וואו. אולי כדאי להמליץ לסופרת לקרוא את בולי וללמוד איך עושים את זה כמו שצריך. אני אפילו לא ממשיכה להמשכים.

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
14/7/2022

חצי ראשון משעמםםםםםם בטירוףףףףף. דילגתי המוןןן כמעט ויתרתי.

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2022

ריבים דביליים ודו שיח ילדותי! ילדים בני שש לא מתנהגים כך. מה שאהבתי בלכבוש את 13 שהדמויות היו בוגרות. מרגיש שכתבה את הספר בגיל צעיר , לא בוגר..

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2022

איזה ספר גרוע. גבורה ראשית מעצבנת ברמות שבלתי אפשר לסבול . מתנהגת לגיבור בצורה מגעילה, שאין מושג בכלל למה הוא אוהב אותה . מדלגים על המון שיחות מיותרות ומטופשות רק כדי למלא 700 עמודים. בקיצור לא מומלץ , וממש ממש חבל היו הרבה ציפיות

1
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2022

ממש אכזבה, אפילו לא הצלחתי לסיים אותו. הגיבורה הראשית לא הגיונית ומתנהגת בצורה מטומטמת בלי סיבה הגיבור הראשי אוהב אותה רק בגלל שהוא ראה אותה וזהו, אין עוד סיבה. קיצור לוותר. גרוע ברמות. זה חבל במיוחד כי אהבתי את הספרים הקודמים של קלואי וולש.

1
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
17/7/2023

וואו… ציפיתי להרבה יותר! ממש ממש מאוכזבת , אם היה אפשר לסמן מינוס בכוכבים הייתי שמה מינוס עשר, באסה רצח💔

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
15/10/2022

תאמת הספר אכזב אותי ברמות ציפיתי ליותר

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
5/8/2022

לא התחברתי אליו ולשאר הסדרה בכלל בכלל, מרגיש כמו הדרדרות משמעותית מאז הבחורים של טומן. לא מאמינה שזו אותה הכותבת, הייתי צריכה לבדוק כמה פעמים כדי להיות בטוחה שזאת קלואי וולש ולא איזו ילדה בת 12 שכותבת בוואטפד.

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
18/7/2022

פשוט גרוע לא מבינה למה להשקיע מאמץ ולתרגם כזה ספר. אוייי כגודל הציפייה גודל האכזבה. חבל על הכסף! לא ממשיכה לבאים.

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
14/7/2022

לא! פשוט לא! מה חשבה לעצמה הסופרת כשכתבה את הספר הזה? בואו נראה איך אפשר לסחוט את הלימון? להוסיף עלילה הזויה, העיקר שתוציא ספר? איזה נאחס הספר הזה. פשוט נאחס! גם שאר הספרים לא משהו. ספר ראשון ריבים ילדותיים ושיח דבילי. ספר שני בקושי שרדתי, כל החצי הראשון משעמם. שלישי דווקא זרם. אבל הספר הזה..... הרביעי..... למה????? למה היא עשתה להם את זה???? גמרה אותם מסכנים...

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
11/2/2025
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
1/2/2025
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
31/1/2025
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
6/12/2024
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
5/5/2024
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
16/4/2024
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
17/2/2024
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/2/2024
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
25/1/2024
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
15/1/2024
שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
8/1/2024
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
8/1/2024
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
8/1/2024
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
8/1/2024
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
8/1/2024
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
8/1/2024
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
23/11/2023
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
14/11/2023
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
9/11/2023
שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
7/11/2023
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
28/10/2023
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
22/10/2023
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
22/10/2023
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
21/10/2023
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
20/10/2023
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
12/10/2023
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
4/10/2023
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
3/10/2023
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
3/10/2023
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
19/7/2023
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
15/7/2023
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
8/7/2023
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/5/2023

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
12/5/2023
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
3/5/2023
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
26/4/2023
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
26/4/2023
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
26/4/2023
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
26/4/2023
שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
17/4/2023

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
17/4/2023
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
17/4/2023
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
17/4/2023
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
17/4/2023
שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
14/4/2023

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
24/3/2023

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
8/3/2023
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
7/3/2023

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
7/3/2023

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
7/3/2023

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
7/3/2023

שם הספר: בני קרטר 6 - תמיד איתו
7/3/2023
שם הספר: בני קרטר 5 - להסתבך איתו + לזכור אותו
7/3/2023

שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
28/9/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
29/8/2022
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
24/8/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
20/8/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
11/8/2022
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
11/8/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
11/8/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
11/8/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
1/8/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
1/8/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
30/7/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
29/7/2022
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
28/7/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
26/7/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
26/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
26/7/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
23/7/2022
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
20/7/2022

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
19/7/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
19/7/2022

שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
18/7/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
18/7/2022
שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
18/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
17/7/2022

שם הספר: בני קרטר 4 - להישאר איתו
17/7/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
16/7/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
16/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
16/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
16/7/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
16/7/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
16/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
15/7/2022
שם הספר: בני קרטר 3 - לשרוד איתו
15/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
14/7/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
14/7/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
14/7/2022
שם הספר: בני קרטר 2 - לאהוב אותו
14/7/2022

שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
13/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
13/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
13/7/2022
שם הספר: בני קרטר 1 - לשנוא אותו
13/7/2022

מארז בני קרטר קלואי וולש

פרולוג

נואה
3 חודשים קודם לכן

״אתה לא רוצה לשמח את אימא, נואה?״ שואלת אימא שלי ואני מהנהן בהתלהבות.

אני בן שבע ורוצה לעשות הכול כדי שהיא תפסיק לבכות. כדי שהיא תפסיק להכתים את גופה בצלבים האיומים האלה. אני יודע שכשאגדל לעולם לא אתפלל. אני לא רוצה להתפלל שוב אף פעם. אני מבטיח לעצמי שלא אתפלל, אבל לא אומר את זה לאימא. זה יעציב אותה. אני שומר על כך בסוד. אני יודע לשמור סודות.

״אז תיכנס איתי,״ היא משדלת אותי ומחזיקה את דלת הארון פתוחה. עיניה החומות פראיות וכהות ואני חושש להיכנס לארון הזה. אני יודע מה יקרה אם איכנס. זה רעיון גרוע.

״את בטוחה כאן, אימא,״ אני אומר לה, ומקווה שהיא תאמין לי הפעם ולא תכעס.

״אתה רוצה למות, נואה?״ היא צורחת, פניה מתעוותות והיא הופכת לאימא המכוערת. לא אימא היפה. אימא המכוערת כועסת ומפחידה ופוצעת לעצמה את העור עם הציפורניים.

״לא,״ אני לוחש למרות שלפעמים אני חושב שזה לא יכול להיות גרוע יותר.

״אתה הולך למות,״ היא מסננת ושורטת את זרועותיה. ״שנינו הולכים למות... כמוהו. בדיוק כמוהו.״

״לא, אנחנו לא,״ אני אומר לה ברוגע ככל האפשר. הלוואי ואבא יגיע הביתה בקרוב. הוא יודע איך לשפר את מצב הרוח של אימא. הוא נותן לה את התרופה המיוחדת שעטופה בנייר כסף והיא נרדמת. אולי הוא יצא להביא תרופה לאימא?

״השטן נמצא אצלך בפנים,״ היא נוהמת.

אימא המכוערת לא אוהבת אותי. היא קוראת לי בכל מיני כינויים וזה מעציב אותי. אימא היפה נחמדה הרבה יותר. אני מקווה שאבא יגיע עוד מעט.

אימא מושיטה יד, תופסת את הסוודר שלי וגוררת אותי אל תוך הארון. ״תתפלל,״ היא מתיזה כשציפורניה הארוכות ננעצות בכוח בבשר זרועי. ״תתפלל על נשמתך, ילד מרושע.״

התעוררתי בבהלה, תפסתי את המצעים שלי ושכבתי ללא ניע. נשמתי לאיטי בעודי מנסה להשתלט על עצמי.

שנאתי חלומות כאלה — חלומות שהזכירו לי בדיוק למה אני צריך להמשיך לעשות את הדבר הכי שנוא עליי.

השמש זרחה דרך התריסים המוגפים חלקית והודיעה לי שישנתי לאורך רובו של עוד יום קיץ. קיוויתי לקום מוקדם כדי לצאת לטייל עם לוגן, אבל מתברר שישנתי עד מאוחר — שוב. נדמה שאני לא מצליח להישאר ער בימים אלה.

״נואה, כבר קמת?״

דלת החדר שלי נפתחה ואלי דניס, אחותי החורגת, עמדה בפתח לבושה בחזייה וחוטיני בלבד.

טוב, הנחתי שהיא לובשת חוטיני. היא עמדה מולי, כך שלא באמת יכולתי לראות את התחת שלה. אבל זה היה ניחוש מבוסס, בהתחשב בעובדה שהיא אהבה להסתובב בבית כמעט בלי בגדים.

שערה השחור, החלק והארוך של אלי היה אסוף לאחור בקוקו, כך שגופה שופע הקימורים היה חשוף לעין כול. ״איך אתה מרגיש?״ גרגרה בקול הקוגרי והערמומי ששנאתי. היא דיברה בקול הזה כשרצתה משהו — בדרך כלל את הזין שלי.

נאנחתי בכבדות והתכווצתי כשכאב חד התפשט בצד גופי. ״אני חי, לא?״

״התגעגעתי אליך, נואה,״ אמרה אלי. ״נעדרת יותר זמן מהרגיל.״

״מה את אומרת, אלי.״ בדרך כלל עבדתי קרוב יותר לבית וחזרתי כל ערב, אבל העבודה האחרונה שלי הייתה במדינה אחרת וארכה שבוע. הגעתי הביתה סוף־סוף אתמול בלילה והרגשתי שהמאמץ של הימים האחרונים מתחיל להשפיע עליי.

אלי נכנסה לתוך החדר שלי וניגשה אל המיטה שלי. ״דרך אגב, הבית השכן תפוס — משפחה חדשה עברה לגור שם בשבוע שעבר.״

אני משפשף את פניי בידיי ונאנח. ״ואת מספרת לי את זה כי?״

״אתה יודע למה אני מספרת לך את זה,״ היא עונה בכעס ועיניה הירוקות רושפות כמו העצבים שלה. ״אבא אומר שאנחנו אמורים —״

״בבקשה תפסיקי לדבר איתי על אבא שלך.״ לא הייתי צריך את החרא הזה. לא היום. לא אחרי אתמול בלילה.

״אתה צריך עיסוי?״ שאלה ושינתה נושא בחוכמה. היא ישבה על שולי המיטה שלי, רכנה לעברי ושדיה מתחו את התחרה האדומה הזעירה שכיסתה אותם.

״לא, באמת שלא,״ השבתי, כי לא היה לי שום עניין במה שהיא הציעה.

אלי לא הוטרדה מהדחייה, והכניסה את ידה מתחת לשמיכות כדי לחפון את הזין שלי. היא גרגרה ושפשפה בידה את האיבר הזקור חלקית לכל אורכו. ״אני יכולה לעזור קצת עם המתח שלך.״

עיניי רפרפו קלות — תגובה לא רצונית לשפשוף הזין שלי. ידעתי שאני אמור להגיד לאלי לעוף מהחדר שלי, אבל באמת שלא היה לי כוח לריב איתה. ידעתי שזה נשמע דפוק וחולני, אבל זו הייתה האמת.

במקום זאת, העפתי הצידה את ידה של אלי, יצאתי מהמיטה, הלכתי בנוקשות אל חדר האמבטיה הסמוך וטרקתי לה את הדלת בפנים.

״וואו. אתה לא חושב שזו גסות רוח, נואה?״ שמעתי אותה צועקת.

למרבה המזל, כשפתחתי את הברז במקלחת, קול המים החריש את הקול המעצבן שלה.

כל שריר בגופי כאב כשעמדתי מתחת למים החמים הלוהטים, עד שהייתי צריך להיאחז בקיר כדי לשמור על שיווי משקל. יום האתמול דרש מהגוף שלי הרבה מאוד. הייתי בטוח ששברתי עוד צלע, כי כל שאיפה צרבה בטירוף.

עצמתי את עיניי, הטיתי את ראשי לאחור, אפשרתי למים לזלוג על פניי ונהניתי מהתחושה המזככת. עם קצת מזל, המים ישטפו מעליי את הזיכרונות, ועדיף שגם את המצפון.

כל סנטימטר בגופי כאב כשיצאתי מהמקלחת והתלבשתי.

הכאב זרם בכל שריר שהיה מחובר לעמוד השדרה שלי, ובאמת שלא ידעתי איך נשארתי זקוף. הרגשתי כמו ג'לי. נראיתי על הפנים. הייתי בטוח למדי שלא אצליח לעבוד הערב — לעזאזל, הייתי בטוח שאני זקוק לטיפול רפואי.

הדחקתי את הכאב שלי לירכתי מוחי וירדתי במדרגות אל המטבח כדי לתדלק את הגוף.

הכנסתי משולש מהפיצה של אמש לפה, לקחתי משולש נוסף ויצאתי לחצר. ברגע שיצאתי החוצה, שמעתי צלילי פריטת גיטרה ואחריהם קול נשי שר מילים של שיר שמעולם לא שמעתי קודם לכן.

״שיניתי את חיי כדי שתאהב אותי, אבל בסוף זה לא נחשב.

כל הדמעות שראית אותי בוכה ועכשיו נעלמת בלי קול —״

עמדתי קפוא עם משולש פיצה פפרוני מידלדל מפי והתאמצתי להאזין לה.

״אין עוד קולות אושר וצחוק — רק שירים מאתמול.

אף אחד לא אומר לי בייב, אני אוהב אותך, כי אתה כבר לא פה —״

התקרבתי לגדר הגינה, מונע על ידי דחף מטורף להצמיד פנים לקול הזה.

״ועכשיו אני תוהה כמה זמן יעבור

״עד שאגיד אני אוהבת אותך —״

בלונדינית צנומה ישבה בשיכול רגליים בגינה הסמוכה לגינה שלי, עם גיטרה גדולה לא פחות ממנה מונחת על ירכיה החשופות. בלעתי את משולש הפיצה האחרון, נשענתי על החומה המפרידה בין הבתים שלנו וצפיתי בה מנגנת.

״לגבר אחר, לפנים אחרות, ללב אחר, לזיוף אחר —״

היא הניפה את ראשה ושערה הבלונדיני הארוך התפזר כשניגנה בעיניים עצומות, שרה בקולי קולות ואצבעותיה נעו בתנועה מהירה ומטושטשת. הייתי מרותק אליה לחלוטין.

״פעם הייתי נאבקת עליך. פעם הייתי מתעלמת מהמילים האכזריות ששמעתי אותך אומר, שהלוואי ולא היית פוגש אותי.

לא עוד. לא היום. אני רוצה עוד. מגיע לי יותר —״

היא סיימה את השיר, הניחה את הגיטרה על הדשא לידה, נשכבה בעיניים עצומות ונאנחה בכבדות.

שערה הבלונדיני הגלי נראה כאילו לא סורק כבר כמה ימים. הג'ינס הקצר שלבשה היה שחוק ומהוה וחולצת הטריקו הלבנה הייתה גדולה עליה בחמש מידות, וקשורה למעין חולצת בטן מאולתרת בעזרת סיכה לשיער. עורה נראה משיי ולבן כשנהב, פצע התנוסס על ברכה השמאלית וחבורה על המרפק הימני, ואני מעולם לא ראיתי משהו יפה יותר.

היא לא הייתה סקסית בכוונה. היא הייתה פשוט סקסית.

צפיתי בה בעיון כשמתחה את זרועותיה ורגליה והתחממה באור השמש הקיצית.

מסיבה משונה, מילות השיר של להקת הקאנטרי לונסטאר Unusually Unusual עלו בראשי, וזה היה מוזר בטירוף כי אני לא אוהב מוזיקת קאנטרי.

היא סובבה את פניה לצד אחד, פקחה את עיניה והביטה היישר לתוך פניי.

היא לא הסיטה את מבטה.

גם אני לא.

פשוט עמדתי שם ובקושי נשמתי בגלל כאב דפוק ומתהדק בחזי, בשעה שעיניה בצבע האגוז התבוננו עמוק לתוך עיניי ופרטו על משהו בתוכי שלא ידעתי על קיומו.

״מה אתה עושה?״ שאל קול מאחוריי, הבהיל אותי וקטע את הקטע המוזר שקרה ביני ובין הבחורה שמעבר לגדר.

הבלונדינית עצמה את עיניה, סובבה את פניה לשמיים, והרגע נעלם — כמו גם התחושה המשונה בחזי.

אלי נכנסה למרחב האישי שלי. ״נואה, שאלתי אותך שאלה,״ קולה דעך כשעיניה עקבו אחרי שדה הראייה שלי. צחוק כבד בקע ממנה. ״אתה יודע שאסור לך, נכון?״ היא גיחכה והביטה בזעם מעבר לחומה, אל הבחורה. ״אתה יודע מה מונח על הכף במקרה שלנו. לא משתינים על הדלת של עצמך.״

״אני יודע,״ אמרתי לה.

אבל זה לא מנע ממני להסתכל עליה.

אני חושב שהיא צרבה אותי באותה פגישה ראשונה, כי ללא ספק כבר לא הייתי אני אחריה.

1

טיגן
הווה

השכנה מהבית ליד הייתה אדם מרושע עם קבלות — לא היה לי שום ספק.

כשהגעתי לכאן לראשונה בתחילת הקיץ, היא התנשאה והתעלמה מכל אחת מברכות השלום והבוקר טוב שלי, והסתכלה עליי כאילו אני בלתי נראית. לא היה אכפת לי אם זה היה נשאר ככה, אבל זה לא מה שקרה.

משהו השתנה ולא היה לי מושג מה, אבל תוך שבוע ההתנהגות שלה כלפיי עברה מאדישות וחוסר עניין לרשעות ועוינות גלויה.

בהתחלה, הכרחתי את עצמי להאמין שאני מדמיינת את העוינות — זאת אומרת, היא לא הכירה אותי ולא עשיתי לה כלום. אבל בוקר אחד, היא פתחה את חלון המכונית שלה כשיצאה ברוורס משביל הגישה ותקפה אותי מילולית. מהר מאוד הבנתי שיש לה בעיה איתי.

כעבור שלושה חודשים — ולאחר צרור שלם של קטטות מילוליות — היה ברור שאלי דניס ואני לעולם לא נהיה חברות. מלבד העובדה שהיא אמרה לי, יותר מפעם אחת, מה דעתה עליי, נראה שהבחורה יוצאת מגדרה כדי לעשות לי צרות.

כשלא חנתה מחוץ לשביל הגישה שלי, חמושה בחברותיה הסתומות, החבר האידיוט שלה ותבניות ביצים, היא הפעילה את מערכת הסטריאו בקולי קולות באמצע הלילה, או הפיצה שמועות דוחות — ומאוד לא מקוריות — עליי. אלי וחבורת המעריצים הקטנה שלה החליטו לאמלל את חיי מסיבות שלא היו ידועות לי.

שוב תודה על המעבר המדהים, דוד מקס.

בגלל האפוטרופוס שלי כביכול — והשתמשתי במושג הזה בצורה חופשית — היינו המשפחה האחרונה שהשתכנה ברחוב שלוש־עשרה, יוניברסיטי היל, בולדר, קולורדו, ואני הייתי היעד היחיד של הכלבה מעבר לגדר.

ובגלל דודי המוזר להפליא, עמדתי להתחיל למחרת בבוקר את כיתה י״ב בבית ספר חדש, בלי שום מושג מה תוכנית הלימודים ועם בעיה רצינית בנהיגה בצד ימין של הכביש. זה היה ממש דפוק, כי היה לי קשה להשתלב כבר באירלנד, אז איזו תקווה הייתה לי באמריקה — עם דובים, רעידות אדמה, גלי חום, עכבישים, נחשים וסופות טורנדו?

הדבר הכי גרוע שראיתי באירלנד היה עכביש רעדני וקצת גשם. לא הבנתי פרנהייט, אני טיפוס של צלסיוס, וכל טמפרטורה מעל שש־עשרה מעלות הייתה מעל ומעבר מבחינתי.

בהתחשב בהתעללות שסבלתי מאז שהגעתי לאדמת קולורדו, הייתי ממורמרת מאוד כלפי מקס והעובדה שהוא לא התחשב בדעתי כשקיבל החלטה שהייתה לה — מה אני אגיד לכם — השפעה די רצינית על חיי, ולא רק על חייו.

תמיד התנהגנו יותר כמו שותפים לדירה מאשר כמו דוד ואחיינית, ועד לפני שלושה חודשים וחצי, הסדר המגורים בינינו התנהל נפלא. עד שמקס הושיב אותי לדון בתפקיד שקיבל בתור מנהל חדר המיון בבית החולים סנט לוק, בעיר שבו נולדו הוא ואימא.

זה לא היה ממש דיון אלא יותר קביעה. זה קורה, אנחנו עוברים לאמריקה וזהו זה.

השיחה והקשר בינינו הידרדרו מהרגע שבו נאמרו המילים ״את מוכרחה לבוא איתי, טיגן. אני חייב לקבל את המשרה. אין לך ברירה.״

לאחר ויכוח ארוך, מייגע וסוער, מקס ניצל את קלף היציאה מהכלא שלו, ״עקרתי את כל החיים שלי בשבילך כשהיית צריכה אותי, ומן ההגינות שתחזירי לי טובה״, והציף אותי ברגשות אשמה כדי לוודא שאיכנע כמעט לכל דרישה.

נכנעתי, אבל הצבתי שני תנאים מוקדמים: מקום שקט לגור בו כדי שאוכל להתרכז בשנת הלימודים האחרונה, והבטחה ברורה שאוכל לשוב לאירלנד ללמוד באוניברסיטה שנה לאחר מכן.

דוד מקס עמד בהבטחתו ושכר לנו בית דו־קומתי מהמם בפרברים, מוקף בגינה מטופחת ונוף להרי הרוקי שהיה, לעניות דעתי, מרהיב.

בהתחלה השכונה נראתה שקטה לעומת מה שדמיינתי, וחשבתי — למרבה התמימות — שאסתדר עם שאר השכנים, או לפחות איטמע בסביבה.

אבל היום היה היום ה-99 במבצע ההשתלבות שלי עם המקומיים, והצרות הגיעו לשיא.

השעה הייתה רק חמש בערב, וכבר חטפתי לא פחות משלוש מתקפות מילוליות מאלי, מבט מרושע שובר שיאים באורך דקה מאביה השמן, וכמובן הפינוק היומי שבו הזבל שלנו מפוזר לכל אורך שביל הגישה.

מובן שהתעלולים המלוכלכים והמתקפות מצד השכנה לא הטרידו את דוד מקס, כי הוא היה בבית החולים כל הזמן, ואני זאת שניקיתי הכול. הייתי בודדה, וזה היה ממש נורא להתמודד עם החרא הזה לבד כל יום, בעיקר עכשיו, כשהרוחות התלהטו.

העובדה שהצלחתי לעצבן את אלי רק כי נשמתי נראתה חסרת חשיבות. האחים קרטר שגרו ממול והיו קולניים כל כך בלילה שיכולתי לשמוע אותם מחדר השינה שלי — בצד השני של הרחוב — היו חבורת חתלתולים קטנים ופרוותיים לעומת הבעיה החדשה שלי.

נואה מסינה, אחיה החורג של אלי, החליט להצטרף למשימת יסרו־את־הנערה־החדשה־עד־שתישבר.

היה יתרון וחיסרון להתפתחות החדשה.

היתרון היה שלפחות עשיתי משהו שיהיה ראוי לעורר בו את זעמו של נואה.

בסוף השבוע שעבר פרצה קטטה בשביל הגישה שלהם — בין נואה ועוד איזה דושבג מקועקע — שהגיעה לחצר שלנו והביאה לריסוק השמשה של המכונית שלי, כשנואה העיף לתוכה את היריב שלו.

במבט לאחור, הייתי מוכרחה להודות שקצת הגזמתי בתגובה כשיצאתי מהבית לבושה בחולצה של קולדפליי וחוטיני שחור והשלכתי פחית שלמה של צבע לבן מבריק על מכסה המנוע של הלקסוס השחורה של נואה כפעולת נקמה. הרגשתי נהדר כשהשבתי מלחמה במקום לאפשר להם לדרוך עליי.

החיסרון הוא שנואה לא עשה לי צרות לפני אותו ערב ובקושי הסב את ראשו היפהפה לכיווני — למעט אותו ערב כשעברתי לכאן ונואה ואני נעצנו זה בזה מבטים לרגע מוזר — אבל הריסת המכונית שלו עם צבע הייתה כמו נפנוף בדגל אדום מול שור.

הוא איבד את זה.

שם בשביל הגישה שלי, כשחולצת הטריקו שלו קרועה מגופו והדם נוטף מגבותיו, נואה מסינה פרץ בהתקף הזעם הכי גדול שראיתי בחיים לפני שהכריז עליי מלחמה.

וכמובן, כיאה לטיגן, דרבנתי אותו לעשות זאת בכל מאודי.

בשביל הגישה שלי, לבושה בתחתונים בלבד, מול כל השכנים, הלכתי ראש בראש עם השרירן המקועקע מהבית השכן, וזה היה אחד הרגעים המלהיבים והמפחידים בחיי.

הוא קרא לי כלבה מטומטמת, ואני הגבתי בסטירה לפנים שלו וקראתי לו תחת של סוס. אז נואה דחק אותי לדלת המכונית שלי, ואף הצמיד את מצחו למצחי. גופו החסון כלא אותי, ואני לא עשיתי שום דבר כדי לנטרל את המצב.

נצמדתי אליו, החזה של שנינו עלה וירד, ואני התגריתי בו להמשיך. התרסתי נגדו למרות שידעתי שהוא יכול לפרק אותי בשנייה אם ירצה. הוא רתח מזעם והביט בי בתסכול ניכר, עיניו הכהות רושפות חום מסוכן.

נואה כעס, אבל לא האמנתי שהוא יפגע בי פיזית. לא יצא לי לגלות, כי מר קרטר, האבא החתיך ברמות מהבית ממול, רץ אלינו כדי להפריד בינינו.

איזה אידיוט ממעגל הבנים שצפו בקטטה קודם פירש לא נכון את ההתערבות של מר קרטר בתור מתקפה על נואה, והכול הידרדר אחר כך ויצר קטטת רחוב בממדים אדירים.

אחרי שמר קרטר נגח בראשו של הדושבג שניסה לתקוף אותו, הוא תפס את נואה בעורף, גרר אותו הרחק ממני וחזר להרים אותי ולשאת אותי הביתה. כן, השתמשתי במילה ״לשאת״.

זה לא היה נורא כל כך, אבל העובדה שהייתי חשופה חלקית די ביאסה אותי כשהוא הוריד אותי על ספת עור ענקית ומולי עמדו שלושה כפילים של מר קרטר, כולם יפים באותה מידה, עם שדה ראייה מלא למפשעה שלי.

בקיצור, קראו למשטרה ונואה ואני נשאלנו אם אנחנו רוצים להגיש תלונות זה על זה. נואה אמר שלא ושנסגור את זה בינינו, ואני, שפחדתי עד מוות משוטרים במדים, הסכמתי איתו ברצון.

ואז כל אחד מאיתנו קיבל אזהרה ועצה להתרחק מהשני. כל שלושת בני קרטר, אבא שלהם והדוד הקירח ליוו אותי הביתה — אל הצד השני של הרחוב — בעודי מנסה להניא את אחד הבנים, נראה לי שקראו לו קמרון, מלהקים מחנה בסלון שלי.

הדבר החיובי היחיד שיצא מכל הסיוט הזה היה העובדה שהוכחתי לאלי ולנואה שאני לא מתכוונת לשכב ולאפשר להם לדרוך עליי. זין עליהם. אף אחד מהם לא היה צריך לחבב אותי. הם אפילו לא היו צריכים לדבר איתי. הם היו פשוט צריכים לעוף לי מהעיניים ולהניח לי לנפשי.

רק עוד עשרה חודשים במקום הזה. כבר הצלחתי לשרוד שלושה חודשים של בריונות מצד אלי. יכולתי לעשות את זה. כן. יכולתי להתמודד עם עשרה חודשים בבית ספר חדש, במדינה אחרת, ביבשת אחרת.

מרטין הייתה הנחמה היחידה שלי, וכיוון שהיום היה יפה, החלטתי לצאת החוצה ולשחק איתה. לקחתי בקבוק מים מהמקרר, יצאתי החוצה והתיישבתי בשיכול רגליים בצל. כשמרטין שעונה על ירכי, התחלתי לנגן.

כנראה כדאי שאציין לפרוטוקול שמרטין עשויה מעץ ומלווה בשישה מיתרים. קראתי לגיטרה שלי, שהייתה בבעלותה של אימי וניתנה לי חודש לפני מותה, בשם מרטין, על שם היוצרים שלה, מרטין ושות'. היא הייתה מקור גאוותי ואושרי. לא הייתי הגיטריסטית הטובה בעולם, אבל פרטתי לא רע, וחשבון הבנק שלי התמלא בכל פעם שניגנתי במקום ציבורי.

עצמתי את עיניי והרשיתי לאצבעותיי לגלוש על המיתרים ולנגן סדרת תווים מורכבים, הגרסה שלי לשיר Songbird של אווה קסידי.

כשכמעט סיימתי לנגן את הפזמון, פרץ מים קפואים נשפך בכל הכוח על חזי ועל הגיטרה שלי בשווי 1,400 אירו. הדם רתח בעורקיי.

ישבתי המומה על הדשא לרגע לפני שקמתי על רגליי והבטתי בזעם בעבריינית מעבר לחומה, שכיוונה צינור גינה אל חזי.

גבי התאבן למראה השטן בביקיני, והעצבים שלי רתחו.

אי אפשר היה להתכחש לעובדה שאלי דניס הייתה מהממת —הקימורים שלה היו מסוכנים ממש — עם תלתלים ארוכים ושחורים כעורב ועיניים ירוקות אקזוטיות, אבל גם אי אפשר היה להתכחש לעובדה שהיא הייתה מטורללת עם קבלות.

לא הייתי טיפוס וכחני באופן כללי, אבל גם לא טרף קל. אם אלי רצתה לריב איתי, לא התכוונתי לסגת.

״מה לעזאזל הבעיה שלך?״ שאלתי והעצבים בעבעו בצורה מסוכנת בתוכי. ״את מתנהגת כמו הורמון מהלך מאז שעברתי לכאן.״

״את,״ היא אמרה בקול משועמם, יד על מותנה החשוף ובשנייה אייפד מרשים. ״את לא מוצאת חן בעיניי.״

״את בכלל לא מכירה אותי,״ הגבתי ברוגז. ״לא נראה לך שאת טיפ־טיפה שיפוטית?״

״אני לא צריכה להכיר אותך כדי להבין בדיוק מי את,״ היא גיחכה וצמצמה אליי את עיניה הירוקות מהצד שלה של החומה. ״את כבר לא גרה בשלולית באירלנד, יש לך שכנים עכשיו, אז תפסיקי עם הרעש המחורבן.״

״איזו שלולית?״ גלגלתי את עיניי אליה. ״קוראים לזה ביצה.״ חייכתי בנועם והוספתי, ״ואם מדברים על שכנים, הכנסת האורחים שלך מדהימה אותי.״ הטיתי מעט את ראשי. ״מתי אני יכולה לצפות לסלסילת העוגיות?״

״אל תעצבני אותי,״ הזהירה וכיוונה את הצינור אל מרטין. ״את לא באמת רוצה אותי בתור אויבת שלך.״

ואני חשבתי שאנחנו כבר אויבות. ״למה שלא תכווני את הצינור שלך למשהו אחר?״

״אחרת מה?״ השיבה בנימה מתריסה.

״את חושבת שאת האדם היחיד שיש לו גישה למים זורמים?״ צחקתי בהפתעה כשגבותיה התכווצו. חה. ״באמת?״ זה לא אמיתי. גרתי בשכנות לברבי.

הושטתי יד, תפסתי את בקבוק המים שלי ופתחתי את הפקק. ״את רוצה מלחמה, דניס, תקבלי מלחמה.״ לאחר מילים אלה, רכנתי מעל החומה שהגיעה לי עד לחזה והשלכתי את התכולה על ראשה. צחקתי ברשעות כשהיא צרחה וניסתה להגן על שערה בעזרת האייפד שלה.

״את מחוסלת,״ התיזה וסירקה את שערה הרחק מפניה. אם מבטים היו יכולים להרוג, אכן הייתי מתה. ״זהו, אירית,״ התיזה. ״את גמורה פה.״

״אוי לא,״ קראתי בציניות. ״תאהבי אותי. בבקשה תאהבי אותי. הדעה שלך נורא חשובה לי.״

״הדעה שלי צריכה להיות חשובה לך!״ היא צרחה. ״את יודעת מי אני?״ שפתה התעקלה באכזריות. ״את מחוסלת בבית הספר מחר.״ היא חייכה בזדון. ״אני אהרוס אותך.״

״אני חושבת שאת צריכה לשאול אם אכפת לי מי את.״ חייכתי. ״אני חושבת שאת יודעת את התשובה, אבל למקרה שהשתזפת יותר מדי ואת לא מצליחה לחשוב בהיגיון, אני אענה לך. לא. לא מזיז לי מי את. קלטתי אותך וברור לי שאת כלבה.״ כנראה הבחורה הפופולרית. מלכת הכלבות. תסתמי, טיגן. ששש. אל תמשיכי עם זה. ״ומטומטמת.״ היא צודקת. אני מחוסלת. ״ומכוערת.״ הנה. עשיתי זאת. הרסתי את המעמד החברתי שלי מכאן ואילך.

״אני שונאת אותך, טיגן ג'ונס,״ היא נהמה. ״את שרופה.״

גיחכתי והבטתי אל הברונטית שמעבר לגדר. ״אני שרופה? יש עליי קרם שיזוף, חמודה, לא חמאה, את זאת שנאפית פה.״ בטח הייתי אדומה כמו עגבנייה, אבל סירבתי לסגת מפני הבריונית הזאת. ״וקוראים לי קונולי,״ הוספתי, כי הרגיז אותי שהיא קראה לי בשם המשפחה של דוד שלי. ״לא ג'ונס —״

״איפה האייפד שלי, אלי?״ נשמע קול עמוק וצרוד.

סובבתי את הצוואר, סוככתי על עיניי מהשמש ונעצתי מבט בבעל הקול. כמעט התחשק לי לבכות.

אדון גבוה־שחרחר־ושונא־אותי־ברמות ניגש אל אלי. הוא נראה מדהים בבגד ים בצבע כחול, והעור שלי התלהט מייד. על אף שנואה מסינה היה מנוול, הוא עדיין סימן וי על כל משבצת ברשימת ההעדפות שלי בגברים שלא ידעתי על קיומה.

שיער שחור ופרוע מזדקר לכל הכיוונים הנכונים? יש. ריסים עבים ושחורים תוחמים עיניים כהות כמו פחם? נוכחים. גוף חטוב ושזוף שיכול לגרום לך לגמור בלי משחק מקדים? אכן.

בדרך כלל קעקועים דחו אותי, אבל נואה? הוא עטה אותם כמו אלוף. שתי זרועותיו היו מכוסות שרוולי קעקועים עשויים פיתולים ולולאות מורכבים, והיה לו קעקוע סקסי של זאב על השוק השמאלי.

״כן, הוא פה, נואה.״ עיניה של אלי אורו כשדיברה וקולה הצטרד. היא התמקדה כולה בנואה.

רגע, הם לא אח ואחות — לפחות מבחינה משפטית?

אלי לא הסתכלה עליו כמו אחות. היא הסתכלה עליו כמו טורף על טרף.

לעזאזל, אפילו אני הסתכלתי עליו כמו טורף על טרף.

אלוהים, כמה חבל שיש ביניהם קשר משפחתי. ממש דיכאון. רעל התפשט במשפחות, אבל אלוהים, כמה שהוא נראה מעולה. כמה חבל ששנאנו זה את זה בטירוף. פירוש הדבר שהוא מחוץ לתחום עבורי — אפילו בדמיון.

הוא מחוץ לתחום עבורך בין אם את שונאת אותו או לא, מטומטמת. את בהתאוששות מקשר. זוכרת את ליאם?

המחשבות על האקס שלי התפשטו בי והעלו כל מיני רגשות ותחושות מבלבלות.

נענעתי את הראש ודחקתי את הרגשות האלה לקרבי.

אני מניחה שיכולתי לשבת ולבכות על בחור שנפרד ממני בגלל כל העניין של עזיבת המדינה, ואני מניחה שיכולתי להצטנף כמו חיה פצועה וליילל בגלל המחשבה שהכנסתי את הזין שלו לפה שלי בערך חצי שעה לפני שהוא העיף אותי לכל הרוחות, אבל מה הטעם?

האדם היחיד שייפגע יהיה אני. ליאם עדיין יהיה באירלנד, חי את החיים הטובים עם כל החברים שלנו, הבתולים האוראליים שלי ברשימה הארוכה של בחורות שהוא היה איתן, ואני עדיין אהיה כאן בקולורדו, מדוכאת ומתקוטטת עם השכנים.

זין על זה.

את צעירה רק פעם אחת. אני איישב את העניינים עם המצפון שלי אחר כך. בינתיים היו לי עיניים ואהבתי להסתכל על דברים יפים. נואה היה מניאק, אבל הוא היה מניאק יפהפה, ולכן הסתכלתי עליו.

״למרות שהוא כנראה מקולקל,״ היא הוסיפה ושלחה לכיווני מבט זועם ורב משמעות שהחזיר אותי אל הכאן ועכשיו. ״אתה יכול לשלוח את החשבון לטיגן ג'ונס.״ היא הגתה את שמי ברוב כוונה — ובצורה שגויה — כאילו נקבה בשמה של מחלה מידבקת איומה. ״היא זו ששפכה עליו מים.״

עיניי הצטמצמו בזעם. איזו חוצפה. ״את יכולה לדחוף את החשבון ל —״

״את קלקלת אותו, כלבה,״ ענתה אלי ונופפה במכשיר כאילו היה מדובר בדגל.

״לא, את קלקלת אותו,״ השבתי. ״כשהזלת ריר על אחיך — ״

״מספיק.״ הנימה המזהירה בקולו של נואה פילחה את מחשבותיי וקטעה את דבריי. לא הצלחתי למנוע מעיניי לשוטט על פני כל גופו, לגמוע אותו — כל סנטימטר בגופו.

הלסת שלו הייתה מחוספסת, עם זיפים בני יום־יומיים, וגופו היה שזוף משמש.

הוא לא מרח שום קרם שיזוף, המוח שלי אמר, ופתאום נעשיתי מודעת מאוד לחיוורון של עורי.

הרגשתי מעט מבוכה לראשונה מאז שנחתה הטיסה שלי, וערכתי רשימת מלאי של מצב ההופעה שלי — אתם יודעים, לצרכים הורמונליים של מתבגרת.

החולצה השחורה של רורי גלאגר נצמדה לגופי כמו עור שני בגלל הסתומה מהבית השכן והצינור שלה. אה, והפקעת המרושלת שאליה אספתי את השיער הבלונדיני הארוך שלי הבוקר? ובכן, בואו נגיד שהמונח ״פקעת מרושלת״ הייתה לשון נקייה לתיאור סבך פרוע של קשרים.

מכנסוני הספורט הלבנים שלבשתי היו רטובים לחלוטין וחשפו את תחתוני הסבתא הוורודים והמזוויעים לעיני העולם — ולעיני הבחור החתיך ברמות מהבית השכן. ולסיום המכלול שופע הסטייל שלבשתי, מגפי הפרווה שליאם קנה לי בחופשה המשפחתית שלו בטורקיה בקיץ שעבר היו רטובים עד היסוד — הבהונות שלי חפרו עכשיו בורות לחים בתוכם.

״שוב את עושה צרות?״ שאל נואה בקול לגלגני. מבטו שוטט על גופי בעצלתיים לפני ששב אל פניי, ופתאום הבנתי: כריסטינה אגילרה צדקה. עיניים חומות גדולות מסוגלות להפנט. ״מכנסיים יפים.״

״אני בצד שלי בגדר.״ הזזתי את הגיטרה אל קדמת גופי כדי להגן על מה שנשאר מכבודי והרמתי אליו גבה. ״ומשפחה יפה,״ הוספתי בציניות.

״אז את מנגנת בגיטרה?״ נואה שאל אותי בגיחוך.

״לא.״ שלחתי אליו מבט אטום. ״לא, אני סתם אוהבת להחזיק אותה ולהיראות יפה.״

גבותיו של נואה התרוממו בהפתעה. ״וזה עובד לך?״

״עובד נפלא,״ אמרתי בחירוק שיניים. התרגזתי על שלעג לי בעיניו. ידעתי שאני נשמעת מטומטמת אבל זו הייתה האמת. הוא צחק עליי בעיניו. ״כמו שאתה רואה, העסק משגשג.״

״אתה יודע, יצאתי החוצה כי חשבתי ששמעתי חיה פצועה מתייסרת בכאבים,״ אמרה לו אלי והביטה בגיטרה שלי. ״אבל זו הייתה היא. היא כאב הראש ששמענו כל הקיץ.״ איך לעזאזל היא... רק רגע, היא קראה לי עכשיו כאב ראש? חתיכת כלבה.

עיניי ננעצו בפניה הזחוחות של אלי ואצבעותיי רעדו מתוך דחף לעקור את עיניה המטומטמות. היא הביטה אליי ברשעות והשערות הקטנות על זרועותיי סמרו.

״את מגזימה,״ הזהרתי אותה. ״אם תמשיכי ככה, תהיה לנו בעיה רצינית.״

״לנו —״ אלי הצביעה בינה ובין נואה וגיחכה לעומתי. ״כבר יש בעיה. את.״ היא שילבה את זרועותיה על חזה. ״אז למה שלא תעשי לכולנו טובה ותחזרי למקום שממנו באת.״

לא הבנתי את זה.

באמת שלא הבנתי.

לא עשיתי שום דבר שמצדיק את השנאה של הבחורה הזאת כלפיי. זה היה כאילו אלי העיפה בי מבט אחד והחליטה שהיא שונאת אותי. חלק ממני רצה לדעת למה, אבל לא התכוונתי לנסח את מחשבותיי במילים ולהצטייר חלשה ויבבנית. במקום זאת, הישרתי מבט אליה בלי לוותר לשנייה. ״וואו,״ אמרתי. ״את ידידותית.״

עיניה של אלי הצטמצמו. ״ואת —״

״אימא שלך לא שלחה אותך לשיעורי גיטרה כשהיית ילדה?״ שאל נואה בנימה עוקצנית וקטע את תגובתה של אחותו החורגת. הוא גיחך. ״היא הייתה יכולה לחסוך לי את ההשקעה באטמי אוזניים.״

״אימא שלך לא נתנה לך חוברת צביעה כשהיית ילד?״ יריתי בתגובה בנימה לעגנית לא פחות. ״היית יכול לחסוך לעצמך הרבה כסף.״ משכתי בכתפיים בנונשלנטיות והוספתי, ״אתה יודע, במקום לשלם לגברים שריריים מיוזעים שיציירו על הגוף שלך עם מחטים.״

״טיגן,״ הוא נענע את ראשו בהתנשאות. ״לא הייתי מאמין שאת סקסיסטית.״

המילים שלו טלטלו אותי — טלטלו וגרמו לבהונותיי להתקפל. ״אני לא,״ עניתי באיטיות. ידעתי שאני מכניסה את עצמי למלכודת מילולית, אבל לא הצלחתי להבין איך.

״אני משלם לג'ינג'ית מוכשרת מאוד, סקסית מאוד ולא שרירית במיוחד לצייר על הגוף שלי עם מחטים.״ הסמקתי וחיוכו של נואה התרחב וחשף שיניים לבנות ישרות ומעוררות קנאה. ״ותסמכי עליי, קוץ, הטיפים שלי מועילים לשני הצדדים.״

קוץ? ״אתה יודע שאתה ממש צריך לשטוף את הפה, נואה?״ הרגשתי בערה בלחיי. כמה חבל שהוא היה חייב להיות מניאק. למה כל החתיכים מתנהגים תמיד כמו מניאקים? הלוואי ורק היה סותם את הפה.

נואה גיחך. ״אני צריך?״

״כן.״ חייכתי בנועם. ״אתה מדבר שטויות.״

נואה הניח את זרועותיו על הגדר, הטה את ראשו לצד אחד ושלח אליי מבט סקרני. ״את יודעת שהעלבונות שלך משפיעים עליי בצורה הפוכה, נכון?״ אמר בקול שקט. ״ההתנהגות העצבנית שלך ממש מדליקה אותי, קוץ.״

״טיגן,״ אמרתי ברוגע למרות שרעדתי מבפנים. ״ומה זה בכלל אמור להביע?״ הוא התלוצץ. הוא ודאי התלוצץ. אין מצב שהדלקתי בחור כמו נואה מסינה. הוא בטח מתחרמן מאופנועניות עירומות עם פירסינג בפטמות ופלחי ישבן מקועקעים.

עיניו של נואה האפילו. ״זאת אומרת שאת צריכה להתרחק כל עוד את יכולה.״

״זה ניסיון עלוב שלך להפחיד אותי?״ למה לעזאזל אני מדרבנת אותו? הייתי צריכה לסתום את הפה ולהתרחק מהשיחה הזאת, שלא הובילה לשום מקום. הוא היה בלתי צפוי וקטלני — מעשיו בשבוע שעבר הוכיחו את זה. ״כי תצטרך להשתדל יותר.״ מספיק כבר, טיגן. תסתמי כבר. ״או שהשמש טיגנה לך את המוח ואתה לא מסוגל לחשוב על משהו יותר טוב?״ לא היה לי מושג למה אני מתנהגת ככה. רק ידעתי שהמילים שלי מרגיזות את נואה, והידיעה הזאת עשתה לי טוב.

״צללת עמוק מדי, קוץ.״ פניו של נואה עטו חיוך אדיר. ״בואי נקווה שתצליחי לשחות.״

תהיתי איך זה אפשרי שהמוח שלי מתעב את האיש שלפניי, והגוף משתוקק אליו. התגובה של גופי לנוכחותו הביכה אותי. ״אם מזה אתה נהנה, בבקשה, חבר.״ נענעתי את ראשי, הסתובבתי והלכתי לעבר הבית, כדי שלא אזנק מעל החומה ואתלוש לשניהם את העיניים מהמקום.

״את יודעת שאת כבר חייבת לי על שני דברים,״ שמעתי אותו קורא ומגחך. ״אני מקבל מזומן, או שאולי את רוצה להסדיר תוכנית תשלומים פרטית —״

״אתה חולם אם נדמה לך שאני אשלם על האייפד או על המכונית שלך,״ נהמתי. ״הדבר היחיד שאני מוכנה להשקיע בו את הכסף שלי הוא מחסום פה לאחותך.״ ולך.

״את תשלמי,״ קרא נואה מאחוריי, ״כך או אחרת,״ והמילים שלו הקפיאו אותי עד העצם.

נואה

״את תשלמי,״ קראתי כשטיגן התרחקה. לא הייתי רציני לגבי הכסף. לא הייתי לוקח ממנה סנט. ארוויח את הכסף כדי לשלם על המכונית שלי, אבל חשבתי שלא יזיק להתנהג כמו מניאק כלפיה, כי היא ללא ספק תייגה אותי ככזה. ״כך או אחרת.״

״אני שונאת אותה,״ רתחה אלי. ״אני רצינית, נואה. אני לא סובלת את הכלבה הזאת — אתה בכלל מקשיב לי?״

לא, לא הקשבתי לה.

הייתי שקוע מדי בצפייה בטיגן קונולי שנענעה את התחת הקטן והסקסי שלה ונכנסה לבית. אלוהים, שלושה חודשים שהיא גרה בבית השכן ועדיין התחשק לי להטיח את הראש בחומת הגינה. ועכשיו עוד יותר מאי פעם, כי היא שוב התגרתה בי.

לא הצלחתי להחליט אם השכנה הזאת פזיזה מאוד או מטומטמת במיוחד. נטיתי לאפשרות הראשונה, כי היה ברור שלטיגן יש ראש על הכתפיים — ולשון חדה בפה. בשלושת החודשים שבהם גרה כאן לא ראיתי אותה באף אחד ממקומות הבילוי שלי, מה שהראה שהיא חריפה יותר מרוב הבנות בגילנו.

היא לא יצאה הרבה מהבית, לא ערכה מסיבות, אבל לעיתים קרובות ראיתי אותה קוראת מתחת לעץ האלון הזקן בחצר האחורית שלה. כל דבר בבחורה הזאת זעק עכברית, אבל היה לה מזג עצבני שאיכשהו הצלחתי לגרות בכל פעם שהתקרבתי אליה. הרבה מהכעס של טיגן נבע מההתנהגות המחורבנת של אלי כלפיה, וחלק קטן ממני לא האשים אותה על שהייתה כלבה קטנה ועוקצנית. אבל חלק אחר שנא את העובדה שהיא כזאת שיפוטית.

כמו בסוף השבוע שעבר למשל. בטעות שברתי את השמשה הקדמית שלה, וטיגן אוטומטית נכנסה למצב מגננה — למרות שמעולם לא פגעתי בה בכוונה.

קפץ עליי איזה זין מהזירה שלא ידע להפסיד בכבוד. הוא עקב אחריי הביתה עם קהל של חברים שלו, והאפשרויות שלי היו להילחם או להידפק. הגנתי על עצמי, ובלהט הרגע לא שמתי לב שהעברנו את הקטטה לחצר של השכנים.

כשידי הייתה סוף־סוף על העליונה וגרמתי לבחור לאבד הכרה, טיגן היממה אותי כשיצאה מהבית שלה בחולצת טריקו וחוטיני, עם קופסת צבע בידיה.

ההתרסה בעיניה, כשהביטה בי לפני שרכנה על מכסה המנוע של הבייבי שלי ורוקנה את קופסת הצבע, טלטלה אותי עמוקות. בחיים לא כעסתי או נדלקתי ככה.

זעם צרוף הציף את עורקיי וזרם מהר עוד יותר כשטיגן התגרתה בי עם הפה המלוכלך שלה. אז כן, איבדתי את הראש איתה. הבעיה הייתה שהמזג שלי היה חם פי מאה משלה, ובשישי בערב טיגן קונולי הציתה אותו כפי שלא קרה מעולם.

כשסטרה לי והצמידה את גופה הקטן והמתוח לגופי, מתגרה בי בלשונה החדה — מעולם לא הייתי קרוב להרים יד על אישה כמו באותו רגע. אבל במקום לפגוע בה, רציתי להשליך את התחת הקטן והסקסי שלה על מכסה המנוע של המכונית שלי ולזיין אותה במקום, ולא משנה מי רואה אותנו. הדחף להיות בתוכה לא הזכיר שום דבר שהרגשתי אי פעם, אבל לפני שהייתה לי הזדמנות להצמיד את פי לפיה, אבא של חבר שלי תפס אותי בעורף וגרר אותי ממנה.

טיגן דפקה אותי בענק, והפריע לי שאני לא כועס עליה. זאת אומרת, בגלל התקף הזעם הקטן שלה עם הצבע הייתי חייב שלושת אלפים וחמש מאות דולר למוסכניק של הבוס שלי, שהחזיק במכונית שלי עד שיקבל תשלום מלא. הדבר הגרוע ביותר היה התלות באחרים שייקחו אותי למקומות שבהם הייתי צריך להיות. שנאתי להיות בחוב כלפי מישהו. היו לי מספיק חובות של אחרים.

לעזאזל, ההשלכות שידעתי שאסבול בגלל התקף הזעם היו אמורות להספיק כדי שאשנא אותה בטירוף. רציתי, אבל היה משהו בטיגן קונולי שהפך את השנאה שלי כלפיה לבלתי אפשרית.

אולי זו הייתה המשמעות בשיר ההוא. השיר ששמעתי אותה מנגנת בפעם הראשונה שראיתי אותה. או אולי מפני שהתגרתה בי.

״אתה הולך למחצבה אחר כך?״

קולה של אלי חלחל לראשי והשבתי בחוסר רצון את תשומת ליבי אליה. ״מה?״ שאלתי ביובש.

עיניה הירוקות של אלי הצטמצמו. היא הניחה את ידיה על מותניה והביטה בי בזעם. ״שאלתי אם אתה הולך למחצבה אחר כך.״

נענעתי את הראש ופניתי חזרה אל הבית. ״כאילו שיש לי ברירה,״ מלמלתי לפני שהלכתי משם.

 

 

עוד ספרים של קלואי וולש