בני קרטר 2 - לאהוב אותו

הקדמה

הגבר שאהב אותי היה מתאבק. היה לו דם על הידיים.
הוא היה מסוכן, בוגדני, והוא קרא לי "קוץ". הייתי כוחו וחולשתו גם יחד.
הוא גודל, הוכשר וחונך למלא תפקיד מרכזי בעולם תחתון שכולו אלימות והרס.
השאלה הייתה אם אוכל לאהוב אותו, למרות הסכנה שסימל בחיי.
האם אוכל לאהוב אותו למרות הסכנה שנשקפה ממנו לנשמתי?

1

נואה

לפני שבע שנים 
פברואר

טיגן הייתה מוגנת.
יכולתי להתמודד עם העובדה שכל העולם התפרק סביבי כל עוד היא הייתה מוגנת — חיה ונושמת. קוץ הקטנה שלי הייתה בסדר, ולכן כל הבלגן היה שווה את זה.
ידעתי שמחכה לי זמן בכלא בגלל הדברים שעשיתי במחצבה. ידעתי שאיכנס לשם למשך תקופה — עד חמש שנים בגין פגיעה גופנית חמורה.
שלוש שנים, אם לא אפשל שוב, הבטיח עורך הדין של קייל בתחנה הערב. העניין לא נשמע גרוע כל כך. לעזאזל, שלוש ארוחות מסודרות ביום ומנוחה ארוכה נשמעו כמו גן עדן לגוף. אולי אפילו יתמזל מזלי ואקבל תא פרטי.
למען האמת, הסיבה היחידה שהייתי רגוע לגבי כל הסיפור היה מפני שטיגן הייתה שלי. לא חשבתי שהיא קולטת כמה אני חולה על התחת המטורף שלה. הבחורה הזאת הייתה כל עולמי, ולא אמרתי דברים כאלה סתם.
היא ראתה את הצדדים הכי גרועים בי ובכל זאת אהבה אותי.
פאק, היא הייתה מוכנה להישאר איתי גם כשחשבנו שהרגתי את ג'רום חאווי.
אלוהים אדירים, מה שהבחורה הזאת עשתה בשבילי הערב — שעטה לתוך ההאב עם כל התותחים הכבדים.
בחיים לא חשבתי שלב של גבר יכול לאהוב בצורה כזאת.
זו הייתה אהבה מטורפת.
אהבה שבחיים לא חשבתי שאזכה לה.
פאק, כל העולם שלי נשרף הלילה והפך לאפר. ידעתי שהכול ישתנה בבוקר.
הייתה לי משפחה עכשיו.
קייל היה אחי, לי גיסתי והשלישייה והופ היו האחיינים שלי.
קייל שחרר אותי בערבות. חזרתי לרחוב שלוש־עשרה בזכות הבחור הזה והלב הגדול שלו. לא יכולתי לנטור לו טינה. חוץ מזה, ידעתי איזו ילדות עברה על אחי הגדול והחורג, והיא לא הייתה קלה. האיש הזה בנה את עצמו. יכולתי רק לשאוף להיות כמוהו ביום מן הימים. אולי לכן תמיד הרגשתי נוח בבית של משפחת קרטר?
כאילו הייתי אחד מהם.
בחיי.
רק לפני כמה שעות, הייתי בן יחיד של פושע לשעבר שנרצח וסכיזופרנית מכורה להרואין. ועכשיו? עכשיו היו לי אחים, ויותר בני משפחה משיכולתי להעלות על הדעת.
אני אמור לאבד עשתונות עכשיו, אבל התרופות שזרמו לי בדם הרגיעו והרדימו אותי מאוד.
הגוף שלי היה מפורק. הכול כאב. הגב, הפנים, החזה. לעזאזל, אפילו הזין. אבל הייתי בחיים, נשמתי ולא הרגתי אף אחד.
הכאב חנק את חושיי, צלעותיי צרבו כמו חומץ על פצע פתוח אבל ידעתי שהלילה אישן בקלות.
כי הייתי חופשי.
חופשי מג'ורג' דניס וחופשי לחיות את חיי.
חופשי להיות עם טיגן.
שאפתי אוויר בזהירות והרשיתי לעפעפיי להיעצם. התנחמתי בידיעה שהקוץ שלי מוגנת במיטתה בבית השכן.
פאק, עתיד מזהיר היה בר השגה עבור בחור כמוני.
"ממממ... כן!" קול נשי יילל והעיר אותי בפתאומיות.
המשקל הפתאומי שהלם על האגן שלי היה נהדר.
"קוץ?" קולי נשמע עייף ומבולבל.
נעים וחמים ורך כל כך.
הדוק ומעולה.
צמרמורת התפשטה בגבי ושמעתי את עצמי גונח בעונג.
"ששש," זה היה הדבר האחרון ששמעתי לפני ששוב איבדתי הכרה.