מאקרואיזם

פרק 1 - רקע ממשל

מעבר מממשל "הנכון לאדם" לממשל "הטבעי לאדם"

למן ימי יוון העתיקה, דרך תקופת הרפובליקה הרומאית, ימי המהפכה הצרפתית ועד העידן המודרני שאב כל ממשל את הלגיטימיות למשול מתוך האדרת ערך עליון שבזכותו הממשל הקיים, וגרס שהוא הנכון לאדם בזכות.

ממשל המלך ובני האצולה ביסס את הלגיטימיות שלו על זכות הניתנת לבני האלים.

הפיאודל או הדיקטטור ביסס את ממשלו על זכות הניתנת לאב המשפחה החזק והמפרנס.

הממשל הקומוניסטי הוא הרחבה של הסולידריות המשפחתית לסולידריות של כלל האזרחים וממנה נובעת זכותו.

הממשל הדמוקרטי מתבסס על ערכי החופש הבאים להבטיח שהאזרח הוא הריבון של המדינה.

גם הפשיסטים הנאצים התהדרו בצידוק מדעי באמצעות פיתוח תורת הגזע, המבוססת על תורת האבולוציה.

אחד מעקרונות הדרווניזם הוא שיש מאבק בין רבים על נכסים מעטים ורק המתאימים עצמם לשינוי שורדים, ומעבירים את הגנים המנצחים שלהם הלאה. בפועל התגבשה תובנה חברתית שאנו נתונים במאבק קיום שבו החזק שורד ואלה הם חוקי הטבע. יכולת ההתאמה לשינוי, שעליה דיבר דרווין, היא לא בהכרח חוזק אלא יכולת להשתנות בהתאם לשינויים הסביבתיים. מינים שהשכילו לעשות כן הם בעלי היתרון להתרבות ולהפוך לרוב בסביבה מגוונת של מיעוט.

בלעדי המיעוט אין רוב, ובלעדי החלש אין חזק.

הרוב הם לא בהכרח חזקים יותר, חכמים יותר, בעלי תכונות או חושים מפותחים יותר משאר בני מינם. הרוב הם המותאמים ביותר לשרוד ולהתפתח בסביבה הנוכחית. לצד בני המין המתאים לסביבה, תמיד ימשיכו להתפתח בני המין בעל ההתאמה המוגבלת לסביבה. ניתן להגדירם נכים סביבתיים מצד אחד, אך מצד אחר הם בכל זאת בעלי יכולת התאמה למגוון שינויים בתנאי הסביבה. התפתחות הסביבה היוצרת שינויים תביא לידי ביטוי את היכולת הטמונה באחד ממיני הנכים סביבתיים, שיוגדר מעתה כמין המותאם לסביבה החדשה. השינוי ישפיע על תמהיל הרוב והמיעוט בבני מינו.

אם נביט בהפריה בעולם הצומח, נוכל להיווכח שפיזור האבקנים בסביבה הוא אקראי. האבקנים יחברו לכל מיני זנים ולעתים ייווצרו כמה מוטציות נבדלות. באופן זה גדל הסיכוי שייווצר מין המתאים יותר להתפתח ולהפוך לרוב. במערכות הטבע אין הרוב משמיד את המיעוט ולא החזק הוא השורד. ההפך הוא הנכון: התנאי לקיום הוא המגוון, המאפשר את קיום הגזע או המין.

עד היום הצמיח עקרון הממשל "הנכון האדם" תורות ממשל חברתיות וכלכליות מגוונות שהביאו הן לזילות ערך האזרח כריבון במדינה הן ליצירת חברה ענייה, מיואשת ומתפוררת. העבר מלמד שמצוקה כלכלית רחבה הביאה לידי מהפכות שהובילו לעליית דיקטטורים לשלטון ואף למלחמות עקובות מדם. לכן זה הזמן לשנות את שיטת הממשל: להמיר את הממשל "הנכון לאדם", שהבטיח ונכשל, בממשל "הטבעי לאדם" שיאפשר לערכי הדמוקרטיה לבוא לידי ביטוי.

זה הזמן לומר שלום לאבא דיקטטור, לאימא ממשלה ולאליטת הכוח. הגיע הזמן להתנהל כבוגרים האחראים לחייהם.

משל הדרך

אם נתבונן בכלי תחבורה הנעים בנתיב לא סלול, בשטח סלעי ופראי בעל תנאי עבירות קשים, די מהר יתברר לנו שהמובילים והמתקדמים בראש השיירה הם בעלי רכבי שטח המותאמים להתמודדות עם בעיות העבירות ומגוון המכשולים שבנתיב.

הנהגים הזהירים ביותר, או הנהגים המהירים ביותר, וגם הנהגים בעלי הניסיון הרב ביותר, לא הם שיובילו בראש השיירה. המובילים יהיו בעלי כלי הרכב המותאמים לתנאי השטח.

גם התקדמות הפרט במסלול הצמיחה והשגשוג מושפע משילוב של אופי הנתיב ושל התאמת הכלים העומדים לרשותו להתמודדות עם האתגרים שבנתיב הנסיעה. אם רק לנהגים מעטים יש כלי רכב המתאימים להתקדמות בשטח פראי וסלעי, ראוי שנשנה את פני השטח ונסלול נתיבים, נחצוב מנהרות, נקים גשרים ונפרוץ דרכים שיקלו על מגוון כלי הרכב להתקדם על פי יעדי הנהגים וביחס ישר לכישוריהם ולמאמציהם.

"דמוקרטיה ייצוגית" או "דמוקרטיה כוחנית"

לאורך כל ההיסטוריה בעלי נכסים והון, שתורגמו לכוח, גייסו לוחמי צבא או אנשי משטרה ושלטו בהמונים באמצעות הכוח. תחילה חולק השלטון בין כמה שליטים. בהמשך כונן שלטון יחיד של מלך, קיסר או דיקטטור.

במשטרים אלו הצבאות אמנם החליפו שליטים, אך קמו על בסיס היכולת לגייס הון למימון הצבא. משטרים נפלו בדרכים אלימות בעקבות כישלון באכיפת החוק ושחיתות ציבורית. עוד אפיון של משטרים אלו היה בגביית המסים השונים שהגיעו לאוצר המדינה, ושהמשטר עשה בהם שימוש כראות עיניו. תבנית הממשל במדינות הדיקטטוריות הורכבה מכמה מוקדי כוח:

1. פרלמנט מחוקק בעל השפעה מעטה, הכולל בעיקר בני אצולה

2. כוח צבאי הנאמן לשליט

3. רשויות חוק, משטרה ובתי משפט, הנאמנות לשליט

4. אצולה המנהלת את הכסף הציבורי ובעלת ההון הפרטי

5. חלוקת המדינה לאזורים בראשות בני האצולה.

תבנית ממשל זו משקפת אופי ממשל ריכוזי, המבוסס על הטלת מרות בכוח, ומיועד לשרת את האינטרס של השליט ולא את רצון האזרח וצרכיו. תבנית ממשל זו, שאפיינה את המדינות הדיקטטוריות, משמשת גם כיום בממשל הדמוקרטי ולפיכך יצרה פרדוקס. זו תבנית שקיומה מותנה באכיפה כוחנית. בממשל דמוקרטי, המנוע מלהשתמש בכוח, התוצאה היא פגיעה בשליטה ובתפקוד של הממשלה וכן יצירת התניה להתנהלות כוחנית המניבה תוצאות רצויות.

אימוץ תבנית הממשל הדיקטטורי על ידי הממשל הדמוקרטי הביא גם לידי כך שאין לתבנית הממשל הזאת מערכת שתשקף את מגוון צורכי האזרחים ואת מימוש הרעיון הדמוקרטי שהאזרח הוא הריבון.

תבנית הממשל הדיקטטורי מנטרלת גם את תהליך הבחירות שהוא גולת הכותרת של הממשל הדמוקרטי. לנבחרי הציבור אין כלים להתמודד עם תבנית הממשל והם אינם משפיעים על רוב מוקדי הכוח במדינה.

לכן יהיה מדויק יותר לכנות את שיטת הממשל בימינו "דמוקרטיה כוחנית" ולא "דמוקרטיה ייצוגית".

השלטון מנהל מדיניות שמטרתה העיקרית היא הבטחת המשך שלטונו. לפי תפיסתו, "נבחרנו לנהל את המדיניות שלנו". לשם כך השלטון מנטרל אישים וקבוצות כוח המסכנים את המשך שלטונו, והוא עושה כן בכמה דרכים:

1. בהאצלת כוח ובמתן תפקידי ממשל

2. בהפניית תקציבים לטובת קבוצות הכוח

3. בקביעת מדיניות מוסכמת.

מבנה הממשל הדיקטטורי הביא לידי ממשל דמוקרטי כוחני בעל שליטה על הון ציבורי עצום. ממשל זה אימץ תפיסת ניהול המתגמלת קבוצות בתקציבים הנקבעים על פי עוצמת הלחצים שלהן על הממשל. יזכו בתקציבים קבוצות וארגונים בעלי יכולת לפגוע ביציבות השלטונית או בדימוי הממשל.

תרבות ארגונית זו אומצה על ידי מפלגות פוליטיות, תאגידים עסקיים, ארגוני עובדים, קבוצות המייצגות מגזרים, מקורבים לוביסטים ועוד. בדמוקרטיה הכוחנית כולנו מזינים את השיטה וניזונים ממנה. האזרח הבלתי מאורגן, שאין לו עמדת השפעה על השלטון, משלם את המחיר. במרוצת הזמן יצרה תבנית הממשל שִכבה מצומצמת בראש הפירמידה של בעלי סמכויות והון שחברו למעמד של "האליטה הכוחנית".

מעמד אצילים חדש זה שולט ואוחז ברוב מוחלט של נכסי העולם, עושה בהם כבשלו ולא למען הבטחת איכות חייו אלא לשם השגת כוח ושליטה על חיי אחרים.

לעומת זאת שאיפתם של שאר האזרחים לשיפור איכות חייהם וחיי ילדיהם הולכת ונכזבת. עדיין לרוב האזרחים, השורדים במלחמת הקיום, יש מה לאבד ולאן להתדרדר. האזרח הנלחם על שרידותו, מביט בנחשלים ממנו כעדות להצלחתו ומתעלם מתא הזכוכית ההולך ומתכווץ.

מבנה הממשל הכוחני הוא נקודת המוצא של התפיסה הגורסת ש"רבים נלחמים על נכסים מעטים" (הכלכלן תומאס רוברט מלתוס, "עקרון האוכלוסיה"). שינוי מבנה הממשל יבטל את תוקף התפיסה.

השיטה הכוחנית טיפחה תרבות אלימה, לחוצה, חסרת חמלה וסבלנות לחלש. הכול נעשה למען עגל הזהב המודרני: קידוש השגת עמדת כוח. נורמת הדמוקרטיה הכוחנית חלחלה לכל שכבות החברה. מדרון חלקלק זה עשוי להביא לפירוק הסולידריות החברתית. במילים אחרות, הוא עלול להביא להתקוממות, כאוס, מלחמת אחים והתפרקות המדינה (ראו נספח 1: אשליית הענן מאת David C. Korten, ונספח 2: מחקרו של ריצרד ווילקסון).

נבחרי הציבור והאליטה בדמוקרטיה הכוחנית אינם אויב העם. רבים וטובים מהם חפצים באתגר, בהצלחה ובמימוש עצמי, אולם הם נשאבו לשיטה ומתאימים עצמם לדרישותיה ולחוקיה.

על פי חוקי האבולוציה, המתאימים עצמם לשינויי הזמן, שורדים ומשגשגים, הם לא בהכרח מי שמצדדים בתרבות הכוחנית השלטת, וסביר להניח שגם בשיטת ממשל אחרת הם יבלטו ויובילו.

בהמשך למשל הדרך ניתן לסכם פרק זה כך: כלי הרכב בנתיב הגיעו לאזור קשה למעבר ורק קבוצה מצומצמת של בעלי כלי הרכב החזקים מצליחה להתקדם במעלה הדרך. הרוב מתקשה בכך ונעצר, מתדרדר או קורס.

זה הזמן לשאול:

1. מי קובע את הנתיב ואת תנאי הדרך?

2. מי מרוויח מהנסיעה בנתיב המוגבל לכניסת מעטים?

3. האם יש מי שבפועל יורע מצבו ככל שיתקדם הרוב במעלה הנתיב?