הבית האופטימי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבית האופטימי
מכר
מאות
עותקים
הבית האופטימי
מכר
מאות
עותקים

הבית האופטימי

4.6 כוכבים (24 דירוגים)

עוד על הספר

תקציר

איך לתת אהבה לבית שלנו ולקבל אהבה בחזרה?
בניגוד למה שנדמה לנו, הבית שלנו אינו דומם. הוא נמצא בתנועה מתמדת, וצריך מאיתנו יחס ותשומת לב תמידיים, ממש כמו ילד. 
פעמים רבות, לאנשים החיים יחד יש יכולות שונות וצרכים שונים בנוגע לטיפול בבית ולסידורו. בתוך הפערים האלה נולדים לעתים קרובות מתחים ואי־שקט. החדשות הטובות הן שאתם לא חייבים לחיות ככה.
"הבית האופטימי" מציע נקודת מבט חדשה על הבתים שלנו. הוא ממליץ לנו לשחרר את השאיפה ל"בית מושלם כמו במגזינים", תוצר של עולם הרשתות החברתיות שאנחנו חיים בו, ולהציב לעצמנו יעד שפוי, מיטיב ומתגמל: לחיות בבית טוב, לפעמים טוב דיו, מטופח, תומך ואהוב כמיטב יכולתנו. 
שירלי אבנון קרייזל היא מעצבת פנים ומסדרת בתים, בעברה מרפאה בעיסוק ומנחה קבוצות בתחום בריאות הנפש. 

פרק ראשון

לפני שמתחילים

לקראת הבר־מצווה של בני האמצעי הלכתי לקנות בגד בחנות מלאת סטייל בכפר אז"ר. היה לי מצב רוח לא משהו באותו הבוקר, אבל הרגשתי שהזמן דוחק בי ושאני חייבת להתארגן על תלבושת ראויה לאמו של חתן השמחה.
שוטטתי עם עצמי בין הקולבים המלאים כל טוב, דפדפתי בין הבגדים השחורים שהם תמיד ברירת המחדל שלי, ולפתע מצאתי את עצמי נמשכת לאזור עמוס חצאיות מוטרפות מבדי טול, בצבעים מטאליים נועזים. היה לי מין רגע כזה של בא לי. בא לי למדוד. בא לי לראות את עצמי בחצאית מוגזמת כזו, שכל כך רחוקה מאיך שאני מתלבשת תמיד. שלפתי בחצי היסוס חצאית כחולה מבריקה ונכנסתי לחדר ההלבשה. הרגשתי כאילו משב רוח מרענן נכנס איתי לחדר, ויצאתי ממנו בתוך שלוש דקות לחלל החנות מחויכת כאילו אני מינימום גלית גוטמן במדידות לשבוע האופנה.
כל כך עפתי על עצמי מול המראה, שבן־רגע התקבצו סביבי כמה נשים שהסתובבו בחנות, נעמדו לצדי והתחילו להרים לי "יה מלכה," "יה הורסת," "איזה בגד מושלםםםם לבר מצווה של הבן שלך, לא, אין עלייך."
ברור שקניתי.
אבל כשהגעתי הביתה וסיפרתי בהתרגשות לבן שלי, "אתה לא מאמין איזו חצאית קניתי לבר מצווה שלך," הוא הציץ על הבד שבצבץ מהשקית, הרים אליי את העיניים במבט מבטל ואמר, "אין מצב שאת מגיעה ככה."
ברור שלא הגעתי ככה.
למעשה, החצאית הכחולה יושבת באותה תנוחה בארון, מגולגלת בנייר משי מנצנץ המונח בתוך שקית נייר קשיחה, כבר שנתיים.
עוד לא מצאתי את האירוע המתאים בשבילה. יש סיכוי יותר מסביר שלעולם לא יגיע האירוע המתאים בשבילה, אלא אם כן מישהו פתאום יזמין אותי לערב גאלה נוצץ במיוחד. אבל גם אין סיכוי שאני משחררת אותה מהארון. החצאית הזאת, שמעולם לא נלבשה ואולי לא תילבש לעולם, אוצרת בשבילי את הרגע ההוא שבו הייתי מלכה ונועזת, טומנת בחובה איזו הבטחה ופנטזיה ל"אני אחרת" שלא אכפת לה מה אומרים ומה חושבים. אחת שבאה ליהנות.

סידור הבית עוסק, בין היתר, בשאלות האלה: במה אני בוחרת? מה אני משחררת? ממה אני נפרדת? מה אני עוד מקווה שיקרה?
הסידור הוא תהליך עמוק ופנימי שמהותו בחירה, ולצדה שחרור חלקים שאני כבר לא רוצה או לא צריכה או שלא עושים לי טוב. זוהי פעולה מורכבת הטעונה בהרבה זיכרונות ורגשות: לא אחת אנחנו מבקשים להיפרד מחלקים של מי שהיינו פעם, או מחלומות של מי שרצינו להיות או חשבנו שנהיה. ולעתים קרובות זה קשה. ממש קשה.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת הציע דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בריטי שעסק במערכות יחסים בין הורים לילדיהם, את הביטוי טוב דיו.
ויניקוט זיהה שכל התסכולים שההורים מבטאים נובעים מציפיות לא מותאמות, מפער בין מצוי לרצוי ומנטייה לשלמות המנותקת מהמציאות ומולידה אשמה אכזבה ותסכול.1
הוא הציע דרך לשבור את המעגל המתסכל הזה באמצעות הביטוי "אם טובה דיה". הוא טען שילד לא זקוק לאם אידיאלית, אלא לאם בשר ודם, אנושית, עם חולשות וצרכים. הביטוי הזה נועד לרכך אידיאלים נוקשים ולא מציאותיים.
בהשאלה, הספר שלפניכם מציע גישה מכילה, סלחנית ומציאותית באשר לטיפול בבית, אך עם זאת מעשית ויום־יומית. גישה של "בית טוב דיו".
מניסיוני כמלווה בתהליכי עומק של סידור בתים, ארגונם וטיפוחם, אני מציעה לכולנו לוותר על השאיפה לבית "מושלם" כמו שאנחנו רואים במגזינים וחושבים שכך זה נראה במציאות (כלומר בבתים של אחרים). במקום זה, בואו נטפל בבית שלנו באהבה ובמסירות, כמיטב יכולתנו, כדי שיהיה נעים, תומך ומיטיב עבורנו ועבור בני ביתנו.
 
אני מקווה שתאהבו את הספר, שתשתמשו בו, תיעזרו בו, תעיינו בו או סתם תניחו עליו את הראש.

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
24 דירוגים
18 דירוגים
5 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
10/8/2022

וואו, איזה ספר!!!! בהגדרה היבשה הייתי כותבת שהוא ספר הדרכה לסידור וטיפוח הבית. אבל ההגדרה הזו לא ממש מספרת את גדולתו...תצטרכו לקרוא אותו כדי להבין. שירלי מתייחסת לבית, ולקשר הרגשי שיש לנו אליו, בצורה מקורית שאף פעם לא ראיתי, אבל מאוד מאוד התחברתי אליה. לא כמו מרי קונדו וכאלו, אין לה חוקים נוקשים, יש לה עצות חכמות , עם סלחנות כלפי עצמינו והבנה עמוקה של הקשר הנפשי שלנו אל הבית שבו אנחנו חיים. הספר מצד אחד נותן טיפים נהדרים לסידור הבית, אבל בלי להתעלם מאותם קשיים וחסמים שיש לכל אחד מאיתנו בבואו לסדר את "בית החלומות שלו". חייבת לצטט אז הנה אחד הקטעים מהספר שהכי הכי התחברתי אליהם. בפרק 8 היא מדברת על האמוציונליים - דיסקים, נעליים ספרים ומתנות. והיא כותבת "כמעט בכל הבתים שאליהם אני מגיעה, יש ארונית, מגירה בסלון או מתקן ייעודי שנשאר משנות ה 90 מלאים בדיסקים. אלא שאנחנו ב 2022, ולמעט אספנים המכורים לדבר, אין היום מישהו שצורך את המוזיקה שלו דרך דיסקים. לכולם יש אפליקציות מוזיקה בטלפון, וחיבורים אלחוטיים, ולכולם ברור שכל המוזיקה בעולם זמינה לנו במחי אצבע. ובכל זאת, כשמגיעים למגירת הדיסקים, כמעט כולם נאנחים ומפנים אליי מבט שואל עגמומי של - את רצינית? איך אני אעשה את זה? ערמת הדיסקים שלנו, שמאכלסת את המוזיקה שאספנו וששמענו, היא כמו אנדרטה קטנה למי שהייינו פעם. לכל דיסק יש שם וסיפור וזכרונות: הבחור ההוא, והפרידה ההיא, והטיול ההוא, והמסיבה המטורפת ההיא, והסקס הלא יאומן ההוא. להפרד מהם זה קצת כמו להפרד מהאנשים שהיינו, הצעירים והנועזים. ולמי בדיוק בא להפרד מההוכחה לכך שפעם אשכרה היה לנו חיים, לפני שבאו המשכנתא והילדים, והיוטיוב שטף את הכל?" והפיסקה הזו ריגשה אותי כל כך, וזרקה אותי לאותם 2 מדפים מפוצצים בדיסקים שיש לי במזנון של הסלון, שלא ראו אור יום כבר שנים... ועדין, אין לי יכולת לזרוק אותם. ועכשיו בזכות שירלי אני מבינה קצת יותר למה.....

3
7/8/2022

בתור בלגניסט מלידה - הספר הזה משפיע. הבית האופטימי הוא צינורית קטנה, בתוכה שירלי אבנון קרייזל מלחששת לך מילות קסם וריפוי. קודם כל היא מרפאת לך את הפצעים שנוצרו מגיל חמש והלאה דרך מבטי האשמה, דברי הבוז והאיומים הגלויים. אצל שירלי אתה לא אשם, אתה מוזמן. עד היום לא הייתי אף פעם מוזמן לסדר את הבית. אחרי שני פרקים אני מרגיש מוזמן. אחר כך היא מחייכת לך את הבושה, מכבסת לך את השעמום ומגהצת לך את הבלבול. מדובר פה בטיפול כירורגי תחת הרדמה חלקית. שירלי מספרת, מתארת, מצלמת ומעניינת. זה לא לחינם. מבלי שתחוש, שירלי בונה לך קול פנימי ששואל אותך: 'לאן זה שייך?' - 'הי, מי שואל?' תתפלא: אתה. הופ הרמת זוג נעליים והעברת אותם מהמקלחת למגירה. ואז - וזה לא יאומן - אתה מרגיש הישג. אני הרמתי זוג נעליים לבד! זהו. עברת צד. יום אחד אתה אומר 'מה זה הבלגן הזה?' וזהו לא קול חיצוני מזרה אימה. זה הקול הפנימי שלך! את שם! עברת מחנה! ופתאום בא לך עוד, ושוב, וחוזר חלילה, ועוד רגע אתה כבר בשיטת הרכבת (מי שיקרא - יבין). ספר נעים, מועיל ומארגן. מומלץ לכל מי שרוצה לסדר את הבית 'ממחר'.

2
20/12/2024

אהבתי מאוד

30/6/2024

מתוק, מרומם רוח ומעורר מחשבה וגם שימושי ומעודד תהליכי סדר עמוקים ושטחיים כאחד.

4/11/2023

יופי של ספר מקסים!!! מעורר השראה

19/2/2023

מצוין

19/1/2023

ספר נפלא, חכם, עמוק ורגיש. כתוב באופן רהוט וחומל ונוגע במרחבים גדולים משניתן לשער על פי נושאו. תודה

9/12/2022

מצוין

8/10/2022

ספר מעולה! ישר ללב. פרקטי, אבל עדיין מעורר השראה ופיוטי.

6/10/2022

ספר כיפי וקליל מצד אחד, מצד שני מנתח ברגישות ובבהירות סיטואציות מעיקות שמתרחשות בכל בית ונותן כלים פרקטיים להתמודדות. נהניתי בקריאה הראשונה, בקריאה השנייה הרגשתי שאני כבר פוגשת חברה ותיקה 3>

9/8/2022

איך אפשר לכנות ספר שכל פעם שאת פותחת אותו את נאנחת, וזו אנחה של התמוגגות. אז במילה אחת? ממתק. הכתיבה הכל כך חכמה של שירלי, האיורים המוקפדים והמדוייקים והתמונות – אחח, התמונות זה בכלל!!! תמונות של יופי עם אמת. זה לא מוקפד, זה לא מבויים, זה פשוט החיים עצמם, כפי שהם – ויש בזה כל כך הרבה יופי. אני אדריכלית, אמא לחמישה בנים (!) ואוהבת סדר ואסתטיקה. ויש את החיים עצמם. וזה רצון להנכיח את היופי, בתוך סוג של שדה קרב.. :) בכל המדריכים שקראתי בעבר, תמיד נוזפים בי או מציעים איזו אוטופיה בה אני חיה בסדר פנומנלי. כאן יש נירמול של הדברים בצורה הכי אמיתית והכי מרגשת שאפשר. שירלי כותבת המון על הקשר הרגשי לחפצים והכל בגובה העיניים. בתוך מרחב מאפשר. אני חושבת שהספר הזה פשוט ישמח אתכם. ותירצו לקחת אותו לכל מקום, איתכם. תהנו!

8/8/2022

רציתי וניסיתי שיטות שונות ל"סידור הבית", קונמארי היתה לי קשה ושיפוטית מאוד, הרגשתי שאני לא אעמוד בסטנדרטים שלה לעולם. מהרגע שהתחלתי לקרוא את "הבית האופטימי" לא יכולתי להניח אותו. שירלי מפרקת את כל החששות, בשפה קולחת, מחברת, בגובה העיניים, עם המון חמלה. ויחד עברנו תהליך מרתק שגרם לי להסתכל אחרת על דברים. להבין שאני אשה מסודרת, שאוהבת ונהנית מסדר, שהוא עושה לי טוב ושקט בעיניים ובלב. היא לא שופטת, היא מבינה, מבינה שאנחנו קשורים לחפצים שלנו אבל גם מצליחה לגעת במקומות חשוכים ולפעמים כואבים, ולעזור לנו לשחרר אותם, את החפצים, ואת הרגשות שהם לפעמים אוגרים בהם. ולהבין שאין בית מושלם, אנחנו לא חיים בקטלוג. הבנתי כל כך הרבה דברים תוך כדי קריאת הספר, צחקתי המון, אפילו בכיתי קצת בתהליך, מודה. נקודת המבט הרעננה של שירלי מלווה אותי כשאני מפזרת חפצים למקומם בבית, כשאני מוציאה כלים מהמדיח, וכשאני פותחת מכתבים מיד עם הכניסה לדירה. כי כמו ששירלי כותבת: "דואר הוא לא אבוקדו. הוא לא צריך להבשיל שבועיים על המדף". (אמרתי לכם, מצחיקה).

7/8/2022

במשך שנים ארוכות אני סובלת ממחסור קריאה, עד שהגעתי אל הספר הזה. מדובר בספר מיוחד מאוד, ששוזר באופן יוצא דופן כתיבה מופלאה, זורמת וקלילה לצד תמונות שמרחיבות את הלב. הספר נותן כלים פרקטים ליישום ומעלה תובנות מעניינות מעולם עיצוב וסידור הבית. מאז שרכשתי את הספר, הוא מונח לצד המידה ואנחנו בלתי נפרדים. ממליצה לרכוש למי שעולם עיצוב וסידור הבית נוגע לליבו, וגם למי שמחפש מתנה מעולה לאדם קרוב. מדובר בהצלחה מובטחת.

28/7/2025

כיף ואופטימי עם טיפים טובים

4/10/2023

אהבתי

4/2/2023

אהבתי את הכתיבה, את ההומור, את ההבנה ואת הרוך. תודה לשירה השזורה. לקחתי לעצמי לזכור את הרעיונות בהקשר לחיים והתייחסות כלפי בני נוער בבית

23/12/2022

ספר קליל וחמוד, עושה קצת סדר בבלגן ונותן טיפים נהדרים. ועם כל זאת, לצערי הרב, לא גרם לי לקום וסדר את הבית.

24/12/2022

ספר שנהנה מיחסי ציבור טובים כנראה. מי שקרא את מארי קונדו, לא לטרוח. חצי מהספר חיקוי שלו, והחצי השני עושה בדיוק את מה שלא נועד לעשות, ובכך מפרק את הקסם של התהליך, שבהיעדרו לא מתרחש הקסם. לא הבנתי גם מה קשורים התמונות

הבית האופטימי שירלי אבנון קרייזל

לפני שמתחילים

לקראת הבר־מצווה של בני האמצעי הלכתי לקנות בגד בחנות מלאת סטייל בכפר אז"ר. היה לי מצב רוח לא משהו באותו הבוקר, אבל הרגשתי שהזמן דוחק בי ושאני חייבת להתארגן על תלבושת ראויה לאמו של חתן השמחה.
שוטטתי עם עצמי בין הקולבים המלאים כל טוב, דפדפתי בין הבגדים השחורים שהם תמיד ברירת המחדל שלי, ולפתע מצאתי את עצמי נמשכת לאזור עמוס חצאיות מוטרפות מבדי טול, בצבעים מטאליים נועזים. היה לי מין רגע כזה של בא לי. בא לי למדוד. בא לי לראות את עצמי בחצאית מוגזמת כזו, שכל כך רחוקה מאיך שאני מתלבשת תמיד. שלפתי בחצי היסוס חצאית כחולה מבריקה ונכנסתי לחדר ההלבשה. הרגשתי כאילו משב רוח מרענן נכנס איתי לחדר, ויצאתי ממנו בתוך שלוש דקות לחלל החנות מחויכת כאילו אני מינימום גלית גוטמן במדידות לשבוע האופנה.
כל כך עפתי על עצמי מול המראה, שבן־רגע התקבצו סביבי כמה נשים שהסתובבו בחנות, נעמדו לצדי והתחילו להרים לי "יה מלכה," "יה הורסת," "איזה בגד מושלםםםם לבר מצווה של הבן שלך, לא, אין עלייך."
ברור שקניתי.
אבל כשהגעתי הביתה וסיפרתי בהתרגשות לבן שלי, "אתה לא מאמין איזו חצאית קניתי לבר מצווה שלך," הוא הציץ על הבד שבצבץ מהשקית, הרים אליי את העיניים במבט מבטל ואמר, "אין מצב שאת מגיעה ככה."
ברור שלא הגעתי ככה.
למעשה, החצאית הכחולה יושבת באותה תנוחה בארון, מגולגלת בנייר משי מנצנץ המונח בתוך שקית נייר קשיחה, כבר שנתיים.
עוד לא מצאתי את האירוע המתאים בשבילה. יש סיכוי יותר מסביר שלעולם לא יגיע האירוע המתאים בשבילה, אלא אם כן מישהו פתאום יזמין אותי לערב גאלה נוצץ במיוחד. אבל גם אין סיכוי שאני משחררת אותה מהארון. החצאית הזאת, שמעולם לא נלבשה ואולי לא תילבש לעולם, אוצרת בשבילי את הרגע ההוא שבו הייתי מלכה ונועזת, טומנת בחובה איזו הבטחה ופנטזיה ל"אני אחרת" שלא אכפת לה מה אומרים ומה חושבים. אחת שבאה ליהנות.

סידור הבית עוסק, בין היתר, בשאלות האלה: במה אני בוחרת? מה אני משחררת? ממה אני נפרדת? מה אני עוד מקווה שיקרה?
הסידור הוא תהליך עמוק ופנימי שמהותו בחירה, ולצדה שחרור חלקים שאני כבר לא רוצה או לא צריכה או שלא עושים לי טוב. זוהי פעולה מורכבת הטעונה בהרבה זיכרונות ורגשות: לא אחת אנחנו מבקשים להיפרד מחלקים של מי שהיינו פעם, או מחלומות של מי שרצינו להיות או חשבנו שנהיה. ולעתים קרובות זה קשה. ממש קשה.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת הציע דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בריטי שעסק במערכות יחסים בין הורים לילדיהם, את הביטוי טוב דיו.
ויניקוט זיהה שכל התסכולים שההורים מבטאים נובעים מציפיות לא מותאמות, מפער בין מצוי לרצוי ומנטייה לשלמות המנותקת מהמציאות ומולידה אשמה אכזבה ותסכול.1
הוא הציע דרך לשבור את המעגל המתסכל הזה באמצעות הביטוי "אם טובה דיה". הוא טען שילד לא זקוק לאם אידיאלית, אלא לאם בשר ודם, אנושית, עם חולשות וצרכים. הביטוי הזה נועד לרכך אידיאלים נוקשים ולא מציאותיים.
בהשאלה, הספר שלפניכם מציע גישה מכילה, סלחנית ומציאותית באשר לטיפול בבית, אך עם זאת מעשית ויום־יומית. גישה של "בית טוב דיו".
מניסיוני כמלווה בתהליכי עומק של סידור בתים, ארגונם וטיפוחם, אני מציעה לכולנו לוותר על השאיפה לבית "מושלם" כמו שאנחנו רואים במגזינים וחושבים שכך זה נראה במציאות (כלומר בבתים של אחרים). במקום זה, בואו נטפל בבית שלנו באהבה ובמסירות, כמיטב יכולתנו, כדי שיהיה נעים, תומך ומיטיב עבורנו ועבור בני ביתנו.
 
אני מקווה שתאהבו את הספר, שתשתמשו בו, תיעזרו בו, תעיינו בו או סתם תניחו עליו את הראש.

המלצות נוספות