הבת היחידה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבת היחידה
מכר
אלפי
עותקים
הבת היחידה
מכר
אלפי
עותקים

הבת היחידה

3.8 כוכבים (137 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2944מקורי
ספר מודפס
55.273.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 92
זמן לסיום המבצע 11:46:26

עוד על הספר

אברהם ב. יהושע

אברהם ב. יהושע (יליד 1936), סופר ישראלי. חתן פרס ישראל לספרות שנת תשס"ה (1995). אחד מחשובי היוצרים בתרבות הישראלית, וממובילי הגל החדש (המכונה גם "דור המדינה") בספרות העברית המודרנית.
 
יהושע נולד בירושלים, בן לאחת המשפחות הספרדיות הותיקות בעיר, דור חמישי בארץ. כינויו, "בולי", הוא המקור לאות ב' שבשמו. בבגרותו למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. יצירותיו הראשונות הופיעו בעיתונות היומית ובכתבי עת ספרותיים בראשית שנות ה-50. החל משנת 1967 שימש כמרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. ברבות הזמן מונה לפרופסור, ומשמש גם כמרצה אורח באוניברסיטאות פרינסטון ושיקגו.
 
כתיבתו של יהושע נטתה בראשיתה לכיוונים סוריאליסטיים ומופשטים, אולם בהמשך דרכו החל לכתוב בסגנון ריאליסטי יותר, השואב את השראתו מהפסיכולוגיה וההוויה החברתית של ישראל. לגיבוריו הטיפוסיים אין יכולת החלטה ומעשה, והם תלויים בין הכוונה למימושה. על פי רוב הם מונעים על ידי הרצון לפרוץ את מעגל הבדידות שהם נתונים בו.
 
לבד מכתיבת פרוזה, מפרסם יהושע מאמרים פוליטיים רבים ומסות בעיתונות ובכתבי עת, בהם הוא דן בענייני השעה של החברה הישראלית, ביחסי ישראל-תפוצות ועוד. בשנת 1995 הוענק לסופר פרס ישראל לספרות. יצירתו זוכה להצלחה רבה גם מחוץ לישראל ורבים מספריו תורגמו לשפות זרות.
יהושע נפטר ב-14 ביוני 2022 בגיל 85, ממחלת הסרטן. נקבר בקיבוץ עין כרמל.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.

ראיון "ראש בראש"

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

ברעננות ומתוך חדווה מוליך אותנו יהושע ברומאן־הקצר הקרנבלי הזה אל גיבורה ומקום חדשים אצלו. רקֶלֶה לוצאטו האיטלקייה־יהודייה – בת יחידה ילדותית ומפונקת, שחיה עם משפחתה האמידה בעיר קטנה ליד ונציה – נושאת על כתפיה העדינות את מלוא העלילה, הווה הנמשך פחות משלושה חודשים. אלה נפתחים בימי ההיערכות לחג־המולד ולחגיגות של ערב השנה החדשה, שנת אלפיים – ימים של אווירת נצרות מתוגברת.

אווירת החג מלבה את בלבול הזהויות של רקֶלֶה, נכדתם של קתולי אדוק (הסב האהוב עליה) ושל יהודי ניצול מלחמת־העולם (שבימי המלחמה לבש זהות מדומה וכיהן ככומר בכנסייה כפרית נידחת). בעודה עסוקה בלימודי תפילות, מצוות ועברית לקראת חגיגת הבת־מצווה שלה באביב, מוצאים אותה מוריה מתאימה ביותר למלא את תפקיד אם־האלוהים בהצגת חג-המולד בבית־הספר, אך למגינת־לבה אוסר עליה אביה להשתתף בהצגה.

קריאת התיגר על כלובי ה"זהות" וה"שייכות", המאפיינת את הסיפורת של יהושע, מזינה בספר זה מבט קנטרני בזהות האתנית־דתית. יהושע מתגרה בה באמצעות בלילתה המגחיכה בניגודיה. לאורך כל הספר מתהלכת רקֶלֶה בין אינספור מראות אירוניות צבעוניות, שנשקפות מהן זהויות מעורבלות, עם "תוספת" של פרטים זרים. כושר ההמצאה המדהים של יהושע עולץ וחוגג כאן במיוחד בערבולים הללו.

רקֶלֶה, שעל ילדותה הולכת ומעיבה אֵימתה שתישאר לבד בעולם, בשל הגידול שהתגלה במוחו של אביה ("התוספת"), תסב את רוח־הקודש היהודית־נוצרית־פגאנית אל חייה האישיים, וכך "תמיד תישאר אני".

פרק ראשון

1
 
המורה אינה מבחינה בנקישה בדלת. גם התלמידים, שהסיפור לכד את לבם, אינם שמים לב אליה. זה שיעור אחרון לפני חופשת חג־המולד, ובחלונות הגדולים עדיין מתעופפים עלי שלכת אחרונים. תלמידי הכיתות העליונות, המתקשים להיפרד זה מזה, מתגודדים בחצר ליד הורים שבאו לאסוף את תלמידי הכיתות הנמוכות. אבל המורה אמיליה ג'ירוֹני, שזה השיעור האחרון שלה לפני פרישתה לגמלאות, מסרבת לשחרר את תלמידיה בטרם תסיים להרעיף עליהם מאנושיותו של אֶדמוֹנדוֹ דה אָמיצ'יס.
רק אַנדרֶאָה, המשתומם על נער שמתעקש לסעוד את גסיסתו של חולה זר במקום לחזור לכפר עם אביו שהבריא, קולט את הנקישה וממהר לקטוע את סיום הסיפור: המורָה, דופקים על הדלת. ועדיין עם 'הלב' פתוח בידה הולכת המורה לדלת ומזהה את האורח. צִ'יצִ'ילוֹ, היא קוראת בשמחה בשמו של תלמיד הכיתה העליונה שקפץ לכאן ישר מדפי הסיפור להודיע שהתלמידה רָקֶלֶה לוצאטו מתבקשת לבוא למנהלת עם הילקוט ועם המעיל.
ובמרכז הכיתה מזדקפת מיד, כמו ציפתה לבשורה, נערה נאה ותמירה, מתולתלת שיער. עיניה בוערות, והיא מכניסה לילקוטה בתנועות זריזות את הספרים ואת המחברות, ובפסיעות רכות ניגשת לקחת את מעילה. אלא שהמורה, המתקשה להיפרד לתמיד מתלמידה אהובה, מעכבת אותה ועונדת לה רצועת משי צרה על ידה הדקה. תבקשי מאבא, היא אומרת, שימצא לך את 'הלב' ותסיימי לקרוא את הסיפור הזה בעצמך, ואולי גם סיפורים אחרים מהספר. אבל כבר בבית־הספר היסודי קראנו את כל 'הלב' הזה, רוטנת רָקֶלֶה, למה צריך לקרוא אותו שוב? כי שוכחים, אומרת המורה, לכן צריך לקרוא ולהיזכר, ובשנה החדשה תבואי אלי ותספרי מה הרגשת ומה חשבת, ואם הצטערת, או אפילו בכית, אז על מי זה היה - על החולה הזר, או על צ'יצ'ילו שסירב לנטוש את מיטתו?
אבל איך אספר לך? תמהה התלמידה, הרי כבר לא תהיי פה, יותר לא תלמדי אותנו. נכון, מחייכת המורה, לא פה, לא בבית־הספר, אלא אצלי בבית. הנה, סרט המשי הזה יזכיר לך אותי. וביד זהירה היא נוגעת בראש המתולתל, ושולחת את הנערה ואת הנער אל המסדרון, שאת אפלוליתו מנַמֵר אור המסתנן מהכיתות הריקות.
אתה לא צריך להוביל אותי, אני יודעת את הדרך. אבל השליח אינו מוכן להרפות מהתלמידה הקורנת ביופיָה. המנהלת שלחה אותו להביא אותה, וכך יעשה. רָקֶלֶה בוחנת את הנער בהיר השיער, הגדול ממנה בשלוש שנים. האם באמת קוראים לו צ'יצ'ילו? לא, הוא צוחק, מה פתאום? אז למה לא תיקנת אותה? כי אני מכיר את האמיליה הזאת, גם אני למדתי אצלה, ואני זוכר שהיא אוהבת להדביק לתלמידים שמות של דמויות מהסיפורים שהיא מלמדת. אז איך קוראים לך באמת? אנריקו. אנריקו? מחייכת רָקֶלֶה, הרי זה שמו של הגיבור של כל 'הלב'. אולי, אני כבר לא זוכר, אבל אפילו שזה שמו, אז מה? גם אני אנריקו, וככה זה יישאר. הנה הגענו.
המנהלת נעדרת מחדרה, והשליח הדבק בשליחות שהתחבבה עליו מוליך את רָקֶלֶה לחדר־המורים, שנאספו בו מורים ועובדים סביב עוגת פָּנֶטוֹנֶֶה ענקית, בעלת כיפה מתגבהת, שֶׁבְּלוּלים בה צימוקים ושברי פירות יבשים וקליפות הדרים מסוכרות, לחגוג את בוא השנה החדשה. וכדי לא לאבד את התלמידה הצעירה בהמולה, אוחז אנריקו בידה העדינה ומפלס לה דרך אל המנהלת. הנה התלמידה שביקשת ממני להביא אלייך, ואם צריך, אני יכול להביא אותה גם לחזרה של ההצגה.
אבל רקֶלֶה, למרות יופיָה, לא תשתתף בהצגה, ואפילו לא תשיר במקהלה, כי אבא שלה לא מרשה לה. אבא שלה? תמה אנריקו, למה? אך המנהלת מתעלמת משאלתו ולוקחת את התלמידה למשרדה, ושם היא מבשרת לה שהמזכירה של סבא שלה התקשרה לבקש שרקֶלֶה לא תחזור הביתה, אלא תגיע למשרד, כי אביה ואמה עדיין מתעכבים בבית־החולים בוונציה.
אבל האם מכירה התלמידה הצעירה את הדרך למשרד, או שצריך למצוא לה מלווה? לא, הדרך מוּכּרת לה, והיא אינה זקוקה לשום מלווה. ובכל־זאת, איפה המשרד של סבא? לא רחוק מהקתדרלה הגדולה. אך המנהלת אינה מסתפקת בקתדרלה ותובעת את שם הרחוב. את השם רקֶלֶה אינה יודעת, אבל את הרחוב היא מכירה, המון פעמים התהלכה בו. ואף־על־פי־כן חוששת המנהלת לשלוח נערה כה רכה לבדה אל מרכז העיר, והיא מבקשת פירוט של הדרך, שרקֶלֶה יודעת לשרטט אותה באוויר - היד הימנית מציבה את הקתדרלה ומזקיפה שלוש אצבעות בתור שלושת מגדליה, ואילו היד השמאלית מהלכת בסמטה שיש בה חנות עוגות וחנות ספרים, ואז מגיעה אל כיכר, שבין הרחובות שיוצאים ממנה נמצא גם הרחוב של סבא שלה, ותחילה יש בו שער כחול, שאינו השער הנכון, וכמוהו גם לא השער האפור שבהמשך, ורק הלאה יש שער שלישי, שאצבעותיה העדינות של הנערה פותחות אותו עכשיו ונכנסות אל חצר פנימית, ובה, מאחורי פסל של מין אשה עצובה, מסתתרת מעלית קטנה, שלרקֶלֶה עוד אסור לנסוע בה לבדה, ולכן היא עולה במדרגות אל הקומה השלישית, ושם נמצא המשרד שהוא לא רק של סבא שלה, אלא גם של אבא שלה.
והמנהלת אומנם מתרשמת מן השרטוט החינני של הדרך, אך מציעה בכל־זאת להתקשר לביתה של התלמידה ולבקש מהמבשלת לבוא ללוות אותה.
- המבשלת?
- האשה שמבשלת לכם את הארוחות ולפעמים גם באה לקחת אותך מפה.
- מי שבאה לפעמים היא לא המבשלת, מחייכת רקֶלֶה, זו טרסילה, האשה שמנקה לנו את הבית ומסדרת אותו.
- אז נקרא לטרסילה.
- אבל טרסילה איננה, אבא שִׁחרר אותה אתמול כדי שתבלה את החג עם הילדים והנכדים שלה.
- אם ככה, אולי בכל־זאת נקרא למבשלת. איך קוראים לה?
- מרטינה. אבל גם אותה שלח אבא עם הכלבה לכפר, כי במלון בַּדולומיטים, שניסע אליו לַסְקִי של חג־המולד, לא מוכנים לארח את הכלבה הזאת, שהיא כלבת ציד קצת פראית.
- אתם מחזיקים בבית כלבת ציד פראית?
- נכון, ובכפר יש לה גם אח צעיר.
המנהלת בוחנת בהשתאות את תשובותיה של התלמידה, שעיניה הגדולות כמו מתלחלחות בדמעות. אם כך, אין ברירה אלא לשלוח את הנערה לדרכה. אך בינתיים התקדרו השמיים. האם יש לה מטרייה, או לפחות כובע? מטריות רקֶלֶה שונאת, ואת הכובע לא לקחה איתה, כי אבא הבטיח שהיום לא יֵרד גשם. המנהלת ניגשת אל ארון הברזל של התיקים האישיים של התלמידים ושולפת כומתת חאקי גדולה ודהויה, מנערת אותה מאבק וחובשת אותה לראשה של רקֶלֶה. הנה, לפחות שהתלתלים לא יֵרטבו אם אבא שלך לא יצליח לעצור היום את הגשם. אחר־כך היא שוקלת בידיה את הילקוט התלוי על גבה של הנערה, לוודא שאינו כבד מדי, ונפרדת ממנה לשלום.
רוב החוגגים כבר עזבו את חדר־המורים, פרט למורות למוזיקה ולדרמה, הממתינות שהמורה אמיליה תשחרר סוף־סוף את התלמידים האמורים להשתתף בהצגה. גם אנריקו עודו שם, מקלף את שיירי העוגה מנייר האפייה שלה ומתעקש לדעת למה אבא של רקֶלֶה לא מרשה לה להשתתף בהצגה. כי רקֶלֶה, מסבירה המנהלת, לא קתולית כמונו, ולכן אבא שלה לא רוצה שהיא תופיע בכנסייה.
- אבל זאת לא תפילה, זאת רק הצגה.
- נכון, הצגה, כך גם הסברנו לו, אבל אדון לוצאטו לא השתכנע. מספיק יהודים כבר חיסלתם לנו, לכן אל תנסו לגנוב מאיתנו את המעטים שנשארו.
- חיסלנו? מזדעזע אנריקו, אנחנו?
- הוא התכוון למלחמה העולמית, מסבירה המנהלת, ומתחרטת שלא ביקשה ממנו ללוות את רקֶלֶה.
- אבל אלה לא אנחנו, אלה הגרמנים, מגן הנער על מולדתו.
- גם את זה ניסינו להסביר לו, מתערבת המורה למוזיקה, אבל הוא התעקש שהאיטלקים עזרו לגרמנים לצוד את היהודים.
- וצריך להודות, מודה המנהלת, שהוא קצת צודק, הפשיסטים שלנו עזרו לגרמנים.
- אבל מה? לא מרפה השליח, שהנערה שפסעה זה עתה ברכות לידו כבשה את לבו, אבא שלה הוא לא איטלקי כמונו?
- כמונו, אבל גם קצת אחר.
- כי מה הוא עושה?
- שום דבר מיוחד. הוא עורך־דין כמו אביו, ומופיע הרבה בבתי־משפט. ובכלל, הם משפחה עשירה. תארו לכן, פונה המנהלת בחיוך אל המורות, היהודי הזה מחזיק בביתו לא רק כמה משרתות, אלא גם כלבת ציד.
- כלבת ציד? משועשעת המורה למוזיקה, בשביל לצוד את מי?
- ואני רציתי, מתערבת המורה לדרמה, שבצעירותה היתה נזירה עד ששברה את שבועתה - רציתי שרקֶלֶה שלנו תשחק את אם האלוהים, ותעמוד ליד המזבח עם התינוק. הלוא המשיח לא נולד אצלנו באיטליה, אלא שם, בארץ־הקודש. והתלתלים, וצבע הזית של העור שלה, כאילו נשלחו אלינו משם.
 
 

אברהם ב. יהושע

אברהם ב. יהושע (יליד 1936), סופר ישראלי. חתן פרס ישראל לספרות שנת תשס"ה (1995). אחד מחשובי היוצרים בתרבות הישראלית, וממובילי הגל החדש (המכונה גם "דור המדינה") בספרות העברית המודרנית.
 
יהושע נולד בירושלים, בן לאחת המשפחות הספרדיות הותיקות בעיר, דור חמישי בארץ. כינויו, "בולי", הוא המקור לאות ב' שבשמו. בבגרותו למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. יצירותיו הראשונות הופיעו בעיתונות היומית ובכתבי עת ספרותיים בראשית שנות ה-50. החל משנת 1967 שימש כמרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. ברבות הזמן מונה לפרופסור, ומשמש גם כמרצה אורח באוניברסיטאות פרינסטון ושיקגו.
 
כתיבתו של יהושע נטתה בראשיתה לכיוונים סוריאליסטיים ומופשטים, אולם בהמשך דרכו החל לכתוב בסגנון ריאליסטי יותר, השואב את השראתו מהפסיכולוגיה וההוויה החברתית של ישראל. לגיבוריו הטיפוסיים אין יכולת החלטה ומעשה, והם תלויים בין הכוונה למימושה. על פי רוב הם מונעים על ידי הרצון לפרוץ את מעגל הבדידות שהם נתונים בו.
 
לבד מכתיבת פרוזה, מפרסם יהושע מאמרים פוליטיים רבים ומסות בעיתונות ובכתבי עת, בהם הוא דן בענייני השעה של החברה הישראלית, ביחסי ישראל-תפוצות ועוד. בשנת 1995 הוענק לסופר פרס ישראל לספרות. יצירתו זוכה להצלחה רבה גם מחוץ לישראל ורבים מספריו תורגמו לשפות זרות.
יהושע נפטר ב-14 ביוני 2022 בגיל 85, ממחלת הסרטן. נקבר בקיבוץ עין כרמל.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.

ראיון "ראש בראש"

סקירות וביקורות

קשה להיות יהודייה רן בן-נון ביקורת העורך 30/04/2025 לקריאת הסקירה המלאה >
האב, הבת, ורוח הקודש שירי לב־ארי מעלה 01/06/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
האור בשולי הענן יגאל שוורץ פנס 11/04/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
ספרו העגמומי של א"ב יהושע עלית קרפ מקור ראשון 08/03/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
יותר מדי אלוהים: הכתיבה של א. ב. יהושע רעננה ועולצת ב"הבת היחידה" אודי בן סעדיה וואלה! 27/01/2021 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
137 דירוגים
58 דירוגים
25 דירוגים
35 דירוגים
13 דירוגים
6 דירוגים
24/11/2024

מרתק ומעניין מאוד

19/5/2023

ספור מקסים

8/5/2023

סיפור יפיפיה. אפילו שנכתב לפני שנתיים מתאים כל-כך לרוח התקופה בה אנו חיים.

3/4/2023

ספר נהדר. קריא. מצוין

1/12/2022

תענוג צרוף. ללקק את האצבעות!

30/10/2022

ספר נפלא ומקסים. התענגתי ממש,

10/10/2022

א.ב. במיטבו.

29/9/2022

ספר מתוק ביותר

4/6/2022

לשון עשירה. סיפור מעורר מחשבות

12/1/2022

ספר מעולה! העברית זכה ונעימה לקריאה. הדמויות הסיטואציה והאווירה מועברות בצורה עמוקה וממכרת ובאופן מיוחד גם נשמרת הקריאה הקלילה. הספר מלא באנרגיות טובות ועם זאת הסוף מפתיע ומעורר מחשבה…

8/9/2021

ספר מקסים שפה עשירה מלא הומור ותיאורים שובי לב חבל רק שכל כך קצר רציתי עוד

28/7/2021

המשחק בין הדתות דומה שהוא העיקר בספר. לא סתם רקלה היהודיה היא נכדתם של יהודים ונוצרים ולא סתם היא לומדת בבית ספר כללי ובמקביל לומדת אצל רב לקראת בת המצווה שלה. לא סתם מסיבת התחפושות או המסיכות מופיעה בסיפור. הסופר משתעשע לו עם הזהויות השונות כאשר מנגד מופיעה מורתה הזקנה של רקלה המלמדת אותה סיפורים הן הדמיון ההופכים גם למציאות - מלמדים על הקושי של החיים וגם על מוות וחולי ועל אומץ והתמודדות. ספר נהדר!

11/7/2021

קסום. כמו סיפור אגדה.

27/6/2021

א.ב. יהושע. מה עוד יש להגיד. שנהנה מעוד ספרים מפרי עטיו.

27/6/2021

לא סיימתי , קראתי מהסלולרי ועכשיו מנסה לקרוא מהאפליקציה במחשב ולא מאפשר לי יותר מהפרק הראשון, מה הסיבה?

22/6/2021

סיפור יפה ומרגש. התענגתי על הכתיבה הקולחת.

10/6/2021

מרתק ומעניין

4/5/2021

מצוין

24/4/2021

אין מילים. ככ יפה. הכתיבה של א.ב יהושע תמיד מצליחה להכניס אותי למסע בתוך העברית עצמה.. קראתי ורק חשבתי ״עוד כזה״ שרק ימשיך ויתן לנו ולעולם עוד כמה כאלו. תודה על זה.

22/4/2021

ספר מהנה. סופר מבריק. מאוד ממליצה.

1/4/2021

אחרי כמה אכזבות, שוב יצירה נהדרת, קצרה, פשוטה לכאורה, אבל עמוקה, למרות שהיא קריאה מאוד. מאוד נהניתי

14/3/2021

מקסים, מרגש.

8/3/2021

👹נפלא

3/3/2021

סיפור יפה במיוחד נגע בי מאוד הקטע היהודי בסיפור של משפחת לוצאטו שאת סיפורה המקורי מכירה מקרוב

2/3/2021

ספר סוחף בעדינות. הצטערתי מאד שהוא נגמר. רציתי להישאר שם עוד עם הבת המקסימה, ועם משפחתה הטובה.

28/2/2021

אהבתי

27/2/2021

ספר כייפי, נקרא בקריאה אחת. עברית קולחת ונעימה.

15/2/2021

מרגש. עצוב. קראתי את הספר בנשימה אחת.

14/2/2021

ספר מצויין של סופר נפלא

12/2/2021

שקעתי לי בבועה של עונג וגמעתי בשקיקה , כמה נעים...

11/2/2021

אהבתי את הספר.בלשון ברורה מתאר את הרגשות והמחשבות של נערה חצי יהודיה שחייה בין שני עולמות. למרות השוני בעולמות זוכהלגדול באהבה רבה .

10/2/2021

זה מה שכונה פעם "רומן משרתות" ואכן מאוד נהניתי

5/2/2021

ספר נהדר. עם ניחוח איטלקי שאני כל כך אוהבת. והשיתוף של הלב ביצירה מותאם ונהדר. תודה לך בולי על הספר שהנעים את חיי. י

3/2/2021

ספר מדהים מרגש ומלא מוסר השכל. מומלץ לקריאה

2/2/2021

הספר מרגש מאד כתוב בחוכמה רבה ובציניות ומעורר שאלות פילוסופיות בנושא דת וזהות אישית. א.ב. יהושוע מעולם לא מאכזב.

30/1/2021

ספר חמים ונעים מתאים לשבת גשומה עם כוס תה. אני נהנתי מאוד

26/1/2021

תענוג לקרוא עוטף את הקורא באוירה רכה ומענגת

23/1/2021

ספר מקסים. מלא הומור, קשה להניח מהיד. פשוט נפלא

23/1/2021

ספר רב רבדים ומכמיר לב, שבלעתי בנשימה אחת. עבודה נהדרת עם ״כיפה אדומה״ ו״הלב״ וכן עם ז’אנר סיפור המסע המשולב בסיפור התבגרותה של רקלה. נמשכתי אחר העדינות שבה יהושע מוביל את כיפה אדומה, רקלה שלו, מחיים מוגנים ועוטפים אל ההבנה המחלחלות והולכת של האיום, מתום הילדות כאשר היא מכנה את הגידול ״התוספת" לסיום הנובלה, שם היא אומרת לאביה "כשאתה כבר לא תהיה". המסע בנובלה, כמו ב"כיפה אדומה" הוא מבית ההורים לבית הסבתא(יש 2 סבים וסבתא ורקלה נעה בין בתיהם) והזאב? אולי זהו הגידול, מחלת האב, מה שמאיים לבלוע את ההוויה התמימה של רקלה (שאביה קורא לה "התינוקת") ואת השגרה הנוחה והבטוחה של חייה עם משפחתה. אפילו כובע יש כאן בנובלה, כובע הפרטיזנים הישן, שאותו היא מסרבת לחבוש.יהושע הוא רב אמן של פרוזה. הוא מעצב ביד בוטחת את התהליך הנפשי שרקלה חווה באמצעות מראות והשתקפויות של מתבגרים נוספים בגילה, דמויות ספרותיות מתוך ׳הלב״,וכן דמויות המבוגרים שאותן היא פוגשת במסעותיה ממקום למקום, בני משפחתה,עובדי הבית,המורֶה-כל אחד ואחת מהם מדבר איתה על החיים ומציע לה דרך (החיפוש במפה אחר הדרך הנכונה).כיאה לספור התבגרות, בולט חיפושה של רקלה אחר זהותה-מי אני? את זהותה היא בודקת מול 2 הדתות שאליהן שייכים בני משפחתה, היהודית והקתולית, באמצעות הבנה של רבדים סוציו אקונומיים של משפחתה ושל משפחות אחרות (עובדי משק הבית, נערים בני כיתתה) בחירת מקצוע על רקע עיסוקיהם של סבה ואביה, וכן ניצנים ראשונים של התבגרות מינית ומבט ביקורתי על ההורים , הסבים והסבתות. לא נפקד מקומן של המסכות בתהליך חיפוש הזהות, השתעשעות איתן וגם החרדה המסוימת שהן מעלות. גם האירועים במשפחה בעבר, מתוך הפרספקטיבה ההיסטורית של המלחמה, חשובים בתהליך המסע שרקלה עוברת ומגדירה לעצמה מי היא. חסר היה לי פיתוח של אמה של רקלה ותמהתי לבחירת להתעכב על הרב אזולאי, מה שבעיני היה זר לנובלה. יופי של ספר! מלאכת מחשבת.

22/1/2021

כתוב היטב אבל לא משתוה לספרים קודמים ונצמד לסטראוטיפים

22/1/2021

ספר מעולה קראתי בנשימה אחת ומי שיקרא יבין את מוסר ההשכל של ספריו של הסופר האם אלוהים קיים ? מומלץ בחום

31/12/2022

נעים מאוד לקריאה, הסיפור גילה צדדים של מפגש דתות יהדות ונצרות , מעניין.

13/4/2022

כתוב מאוד יפה קריאה מהירה ומהנה קצת הרגיש לי שזה מסתיים ״באמצע״

26/5/2021

קצר ויפה. זר ומעניין. א. ב. יהושע תמיד ידע לספר סיפור, גם אם לא תמיד מתי צריך לסיים אותו. הפעם הסיפור קצת קצר ומשאיר טעם של עוד (ומה קרה אחר כך?) אבל עדיף ככה.

20/5/2021

מרגש ונוגע בלב

10/5/2021

פשוט סיפור טוב. אהבתי

8/5/2021

נהניתי מאד מאד ... רב כיוונים עדין וחריף ופשוט ומורכב

5/4/2021

יחסית לספרים של א. ב. יהושע- שטחי ולא כ"כ עמוק

1/4/2021

חמוד וקריא

29/3/2021

כתוב היטב, נהנתי מתאורי הנוף. קצר מדי לטעמי, ניתן לבנות סביב דמותה של רקלה יצירה רחבת היקף.

4/3/2021

ספר נחמד. כתוב היטב, כמיטב המסורת של א. ב. יהושע

20/2/2021

טוב

16/2/2021

קריאה מהנה ומפנקת.

8/2/2021

סיפור קטן ויפה. כתוב בשפה נהדרת מושך לקרוא.

7/2/2021

כתיבתו של א.ב. יהושוע קולחת ומדויקת ומיטיבה לבטא את תחושותיהם ועולמם של גיבוריו. המחבר נותן לנו הצצה לעולמם של יהודים בגולה שמצד אחד קשורים מסורתית ליהדותם ולישראל אך קשורים גם לתרבות בה חונכו וגדלו דורות רבים והקונפליקט שמגש זה מזמן. ספר יפה וטו אך מרגיש שהסתיים שלא בעתו.

30/1/2021

ספר מיוחד אך לא אופייני לאב יהושוע.

27/1/2021

עוד פנינה קטנה של א.ב. יהושוע, ספר קטן וצנוע סוחף בתיאוריה הרגשות והיחסים בין גיבוריו. הנאה קטנה.

27/1/2021

שונה מספריו של א.ב יהושוע אך זורם וחביב. מתאים לקריאה קלילה

26/1/2021

הייתי מאד נרגשת כשיצא ספר חדש של הסופר האהוב עלי ..... זה לא אחד הספרים המפוארים והבלתי נשכחים שלו אבל עדין נהנית מצפה לעוד!

31/8/2024

כתוב יפה וברגישות אך לא מעניין מספיק.

6/4/2023

פושר

7/7/2022

לא. התחברתי

19/6/2022

כתוב היטב אך הסיפור חלש יחסית לספרים האחרים של יהושע.

2/1/2022

לא אהבתי. בסגנון כביכול תמים כותב כאן יהושע דרמה עצובה שבמרכזה ילדה יפיפייה,בודדה מוזנחת רגשית שמושכת את עיני כל הסובבים אותה בצורה מדאיגה. בין שלל הדמויות הססגוניות בספר עולה גם דמות משונה של רב המכין אותה ואת חברותיה לבת המצווה ומחמם את החדר כדי שהבנות ישארו בחולצותיהן הדקיקות בלבד. לסצינת הסיום אשר בה עולה משאלה אדיפלית חריפה קודמת סצינת "היטהרות" לא פחות מטרידה כאשר הסבתא מכניסה את הנכדה ל"מקווה" ורוחצת את כל גופה באופן יסודי כולל השדיים ושיער הערווה. אם רצה יהושע לכתוב מקבילה עברית תמימה בסגנון ה"לב" או סיפור על זהויות חצויות וחיפוש זהות הרי שהמציאות של המאה ה-21 גררה את הסיפור למחוזות אחרים מעט אפלים.

17/10/2021

סיפור עם פוטנציאל שהוחמץ. חבל

10/9/2021

מעניין, סוף מאכזב.

13/8/2021

So so. Not one of his best books. However, with some beautiful parts. Like the ending paragraph.

12/6/2021

תמים, קריא אבל לא ממש אהבתי

1/6/2021

לא אהבתי את הספר. כבר קראתי ספרים הרבה יותר טובים של הסופר. קצת ילדותי לטעמי.

13/5/2021

הסיפור חמוד, נוגע ללב וקריא מאד, אבל... יש הרגשה שמדובר ב"מתווה לסיפור" שצריך היה להמשיך "לעבות" אותו בהמשך ופתאום הוחלט להוציא אותו לאור לפני השלמת העבודה

22/4/2021

לא מענין. לא התפתחה שום עלילה.

19/4/2021

ספר נחמד. כתיבה זורמת

1/4/2021

קריא אך לא במיוחד מעניין...

1/4/2021

סיפור יפה וקולח, קליל ומעניק אוירה נעימה ואף מעניינת. משהו, אולם חסר בו. בקלילות המפזזת של הסיפור חסר עומק. אמנם יש נגיעה בנושא הדתות, היהודית לעומת הקטולית אם העליונות האגרסיבית שהדת מרשה ליהודים להרגיש. אבל אפילו נושא זה אינו מעמיק לרמה ערכית או פילוסופית. יש גם מידה של התיחסות לאהבה וקשר בין בת לאביה, אבל גם כאן העמק אינו עולה על היחסים עם הכלבה או התוכי

23/3/2021

ספר קצר וחביב ללא מסר מדהים.

11/3/2021

חביב. לא יותר

26/2/2021

ספר חביב. מתאים יותר לנוער.

16/2/2021

התחיל מקסים ואיבד את זה. סיום מאכזב, סתמי.

14/2/2021

כמו במנהרה אנחנו בזהויות שונות ומצטלבות אבל במנהרה הרבה יותר טוב. אוהבת מאד את א.ב. יהושע אבל כאן היתה חסרה עלילה סוחפת ושואבת, נשארתי בציפייה.

4/2/2021

קריא אבל קצת דידאקטי ובשפה ארכאית לעתים. נראה לי שנכתב למען יהודים ואחרים שחיים מחוץ לגבולות ישראל .

30/1/2021

כמו ציור לא גמור. כתוב בשפה קולחת ונקרא ברצף ובהנאה, אבל מסתיים בטרם עת, מבלי להותיר משקע אצל הקורא. אכזבה.

27/1/2021

סיפור נחמד. מזכיר הרבה סיפורים של סופרים.ות איטלקים . לא מיוחד לא.ב.יהשוע.

26/1/2021

לא מגיע לקרסולי כל ספריו הקודמים.

24/1/2021

מאכזב, סתמי. נסיון להעביר רעיונות באמצעות סיפור ללא עלילה. לא מומלץ כלל!

23/1/2021

אוהב מאוד ומעריך את א.ב. יהושע ובכל זאת, זה ספר בינוני, פשטני, פשוט לא מספיק טוב. חבל.

19/10/2024

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/הבת-היחידה-אברהם-ב-יהושע/

22/11/2021

כתוב בצורה פשוטה למדי, שפה רגילה, ללא שום תחכום או הומור... מאכזב...

10/4/2021

מאכזב,פלקטי, משעמם

30/3/2021

ספר נוער חביב.

8/3/2021

בינוני, לא מושך, התאכזבתי

6/3/2021

מייגע. נטשתי באמצע

27/2/2021

הוא כבר כתב יותר טוב. הרבה יותר טוב

25/2/2021

מבקשת לדלג

15/2/2021

ספר תמים; יפה וכמעט ילדותי. קולח לקריאה אבל אינו ספרות "גדולה".

12/2/2021

לא התחברתי עם הדמויות. חוויתי שעמום בקריאה לשמחתי לסיים את הספר!

27/1/2021

ממש לא עפתי עליו. לא עניין אותי, לא התחברתי לרקלה, לא לאף אחד מהדמויות. העלילה לא מעניינת, אכזבה.

8/5/2022

לא סיימתי

3/9/2021

קשה להאמין שהספר נכתב על ידי סופר כה מוערך. סיפור בנאלי כתוב בשפה דלה. אפילו יופיה של ונציה לא מציל את המצב…

22/7/2021

מזמן לא נתקלתי בספר שלא הבנתי מה הסופר רוצה.

6/4/2021

עוד לא קראתי

29/1/2021

מאכזב מאד....קשה להאמין שזה הסופר שכתב את "מר מאני" ואת "מסע אל תום האלף"....

סקירות וביקורות

קשה להיות יהודייה רן בן-נון ביקורת העורך 30/04/2025 לקריאת הביקורת המלאה >
האב, הבת, ורוח הקודש שירי לב־ארי מעלה 01/06/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
האור בשולי הענן יגאל שוורץ פנס 11/04/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
ספרו העגמומי של א"ב יהושע עלית קרפ מקור ראשון 08/03/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
יותר מדי אלוהים: הכתיבה של א. ב. יהושע רעננה ועולצת ב"הבת היחידה" אודי בן סעדיה וואלה! 27/01/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
הבת היחידה אברהם ב. יהושע
1
 
המורה אינה מבחינה בנקישה בדלת. גם התלמידים, שהסיפור לכד את לבם, אינם שמים לב אליה. זה שיעור אחרון לפני חופשת חג־המולד, ובחלונות הגדולים עדיין מתעופפים עלי שלכת אחרונים. תלמידי הכיתות העליונות, המתקשים להיפרד זה מזה, מתגודדים בחצר ליד הורים שבאו לאסוף את תלמידי הכיתות הנמוכות. אבל המורה אמיליה ג'ירוֹני, שזה השיעור האחרון שלה לפני פרישתה לגמלאות, מסרבת לשחרר את תלמידיה בטרם תסיים להרעיף עליהם מאנושיותו של אֶדמוֹנדוֹ דה אָמיצ'יס.
רק אַנדרֶאָה, המשתומם על נער שמתעקש לסעוד את גסיסתו של חולה זר במקום לחזור לכפר עם אביו שהבריא, קולט את הנקישה וממהר לקטוע את סיום הסיפור: המורָה, דופקים על הדלת. ועדיין עם 'הלב' פתוח בידה הולכת המורה לדלת ומזהה את האורח. צִ'יצִ'ילוֹ, היא קוראת בשמחה בשמו של תלמיד הכיתה העליונה שקפץ לכאן ישר מדפי הסיפור להודיע שהתלמידה רָקֶלֶה לוצאטו מתבקשת לבוא למנהלת עם הילקוט ועם המעיל.
ובמרכז הכיתה מזדקפת מיד, כמו ציפתה לבשורה, נערה נאה ותמירה, מתולתלת שיער. עיניה בוערות, והיא מכניסה לילקוטה בתנועות זריזות את הספרים ואת המחברות, ובפסיעות רכות ניגשת לקחת את מעילה. אלא שהמורה, המתקשה להיפרד לתמיד מתלמידה אהובה, מעכבת אותה ועונדת לה רצועת משי צרה על ידה הדקה. תבקשי מאבא, היא אומרת, שימצא לך את 'הלב' ותסיימי לקרוא את הסיפור הזה בעצמך, ואולי גם סיפורים אחרים מהספר. אבל כבר בבית־הספר היסודי קראנו את כל 'הלב' הזה, רוטנת רָקֶלֶה, למה צריך לקרוא אותו שוב? כי שוכחים, אומרת המורה, לכן צריך לקרוא ולהיזכר, ובשנה החדשה תבואי אלי ותספרי מה הרגשת ומה חשבת, ואם הצטערת, או אפילו בכית, אז על מי זה היה - על החולה הזר, או על צ'יצ'ילו שסירב לנטוש את מיטתו?
אבל איך אספר לך? תמהה התלמידה, הרי כבר לא תהיי פה, יותר לא תלמדי אותנו. נכון, מחייכת המורה, לא פה, לא בבית־הספר, אלא אצלי בבית. הנה, סרט המשי הזה יזכיר לך אותי. וביד זהירה היא נוגעת בראש המתולתל, ושולחת את הנערה ואת הנער אל המסדרון, שאת אפלוליתו מנַמֵר אור המסתנן מהכיתות הריקות.
אתה לא צריך להוביל אותי, אני יודעת את הדרך. אבל השליח אינו מוכן להרפות מהתלמידה הקורנת ביופיָה. המנהלת שלחה אותו להביא אותה, וכך יעשה. רָקֶלֶה בוחנת את הנער בהיר השיער, הגדול ממנה בשלוש שנים. האם באמת קוראים לו צ'יצ'ילו? לא, הוא צוחק, מה פתאום? אז למה לא תיקנת אותה? כי אני מכיר את האמיליה הזאת, גם אני למדתי אצלה, ואני זוכר שהיא אוהבת להדביק לתלמידים שמות של דמויות מהסיפורים שהיא מלמדת. אז איך קוראים לך באמת? אנריקו. אנריקו? מחייכת רָקֶלֶה, הרי זה שמו של הגיבור של כל 'הלב'. אולי, אני כבר לא זוכר, אבל אפילו שזה שמו, אז מה? גם אני אנריקו, וככה זה יישאר. הנה הגענו.
המנהלת נעדרת מחדרה, והשליח הדבק בשליחות שהתחבבה עליו מוליך את רָקֶלֶה לחדר־המורים, שנאספו בו מורים ועובדים סביב עוגת פָּנֶטוֹנֶֶה ענקית, בעלת כיפה מתגבהת, שֶׁבְּלוּלים בה צימוקים ושברי פירות יבשים וקליפות הדרים מסוכרות, לחגוג את בוא השנה החדשה. וכדי לא לאבד את התלמידה הצעירה בהמולה, אוחז אנריקו בידה העדינה ומפלס לה דרך אל המנהלת. הנה התלמידה שביקשת ממני להביא אלייך, ואם צריך, אני יכול להביא אותה גם לחזרה של ההצגה.
אבל רקֶלֶה, למרות יופיָה, לא תשתתף בהצגה, ואפילו לא תשיר במקהלה, כי אבא שלה לא מרשה לה. אבא שלה? תמה אנריקו, למה? אך המנהלת מתעלמת משאלתו ולוקחת את התלמידה למשרדה, ושם היא מבשרת לה שהמזכירה של סבא שלה התקשרה לבקש שרקֶלֶה לא תחזור הביתה, אלא תגיע למשרד, כי אביה ואמה עדיין מתעכבים בבית־החולים בוונציה.
אבל האם מכירה התלמידה הצעירה את הדרך למשרד, או שצריך למצוא לה מלווה? לא, הדרך מוּכּרת לה, והיא אינה זקוקה לשום מלווה. ובכל־זאת, איפה המשרד של סבא? לא רחוק מהקתדרלה הגדולה. אך המנהלת אינה מסתפקת בקתדרלה ותובעת את שם הרחוב. את השם רקֶלֶה אינה יודעת, אבל את הרחוב היא מכירה, המון פעמים התהלכה בו. ואף־על־פי־כן חוששת המנהלת לשלוח נערה כה רכה לבדה אל מרכז העיר, והיא מבקשת פירוט של הדרך, שרקֶלֶה יודעת לשרטט אותה באוויר - היד הימנית מציבה את הקתדרלה ומזקיפה שלוש אצבעות בתור שלושת מגדליה, ואילו היד השמאלית מהלכת בסמטה שיש בה חנות עוגות וחנות ספרים, ואז מגיעה אל כיכר, שבין הרחובות שיוצאים ממנה נמצא גם הרחוב של סבא שלה, ותחילה יש בו שער כחול, שאינו השער הנכון, וכמוהו גם לא השער האפור שבהמשך, ורק הלאה יש שער שלישי, שאצבעותיה העדינות של הנערה פותחות אותו עכשיו ונכנסות אל חצר פנימית, ובה, מאחורי פסל של מין אשה עצובה, מסתתרת מעלית קטנה, שלרקֶלֶה עוד אסור לנסוע בה לבדה, ולכן היא עולה במדרגות אל הקומה השלישית, ושם נמצא המשרד שהוא לא רק של סבא שלה, אלא גם של אבא שלה.
והמנהלת אומנם מתרשמת מן השרטוט החינני של הדרך, אך מציעה בכל־זאת להתקשר לביתה של התלמידה ולבקש מהמבשלת לבוא ללוות אותה.
- המבשלת?
- האשה שמבשלת לכם את הארוחות ולפעמים גם באה לקחת אותך מפה.
- מי שבאה לפעמים היא לא המבשלת, מחייכת רקֶלֶה, זו טרסילה, האשה שמנקה לנו את הבית ומסדרת אותו.
- אז נקרא לטרסילה.
- אבל טרסילה איננה, אבא שִׁחרר אותה אתמול כדי שתבלה את החג עם הילדים והנכדים שלה.
- אם ככה, אולי בכל־זאת נקרא למבשלת. איך קוראים לה?
- מרטינה. אבל גם אותה שלח אבא עם הכלבה לכפר, כי במלון בַּדולומיטים, שניסע אליו לַסְקִי של חג־המולד, לא מוכנים לארח את הכלבה הזאת, שהיא כלבת ציד קצת פראית.
- אתם מחזיקים בבית כלבת ציד פראית?
- נכון, ובכפר יש לה גם אח צעיר.
המנהלת בוחנת בהשתאות את תשובותיה של התלמידה, שעיניה הגדולות כמו מתלחלחות בדמעות. אם כך, אין ברירה אלא לשלוח את הנערה לדרכה. אך בינתיים התקדרו השמיים. האם יש לה מטרייה, או לפחות כובע? מטריות רקֶלֶה שונאת, ואת הכובע לא לקחה איתה, כי אבא הבטיח שהיום לא יֵרד גשם. המנהלת ניגשת אל ארון הברזל של התיקים האישיים של התלמידים ושולפת כומתת חאקי גדולה ודהויה, מנערת אותה מאבק וחובשת אותה לראשה של רקֶלֶה. הנה, לפחות שהתלתלים לא יֵרטבו אם אבא שלך לא יצליח לעצור היום את הגשם. אחר־כך היא שוקלת בידיה את הילקוט התלוי על גבה של הנערה, לוודא שאינו כבד מדי, ונפרדת ממנה לשלום.
רוב החוגגים כבר עזבו את חדר־המורים, פרט למורות למוזיקה ולדרמה, הממתינות שהמורה אמיליה תשחרר סוף־סוף את התלמידים האמורים להשתתף בהצגה. גם אנריקו עודו שם, מקלף את שיירי העוגה מנייר האפייה שלה ומתעקש לדעת למה אבא של רקֶלֶה לא מרשה לה להשתתף בהצגה. כי רקֶלֶה, מסבירה המנהלת, לא קתולית כמונו, ולכן אבא שלה לא רוצה שהיא תופיע בכנסייה.
- אבל זאת לא תפילה, זאת רק הצגה.
- נכון, הצגה, כך גם הסברנו לו, אבל אדון לוצאטו לא השתכנע. מספיק יהודים כבר חיסלתם לנו, לכן אל תנסו לגנוב מאיתנו את המעטים שנשארו.
- חיסלנו? מזדעזע אנריקו, אנחנו?
- הוא התכוון למלחמה העולמית, מסבירה המנהלת, ומתחרטת שלא ביקשה ממנו ללוות את רקֶלֶה.
- אבל אלה לא אנחנו, אלה הגרמנים, מגן הנער על מולדתו.
- גם את זה ניסינו להסביר לו, מתערבת המורה למוזיקה, אבל הוא התעקש שהאיטלקים עזרו לגרמנים לצוד את היהודים.
- וצריך להודות, מודה המנהלת, שהוא קצת צודק, הפשיסטים שלנו עזרו לגרמנים.
- אבל מה? לא מרפה השליח, שהנערה שפסעה זה עתה ברכות לידו כבשה את לבו, אבא שלה הוא לא איטלקי כמונו?
- כמונו, אבל גם קצת אחר.
- כי מה הוא עושה?
- שום דבר מיוחד. הוא עורך־דין כמו אביו, ומופיע הרבה בבתי־משפט. ובכלל, הם משפחה עשירה. תארו לכן, פונה המנהלת בחיוך אל המורות, היהודי הזה מחזיק בביתו לא רק כמה משרתות, אלא גם כלבת ציד.
- כלבת ציד? משועשעת המורה למוזיקה, בשביל לצוד את מי?
- ואני רציתי, מתערבת המורה לדרמה, שבצעירותה היתה נזירה עד ששברה את שבועתה - רציתי שרקֶלֶה שלנו תשחק את אם האלוהים, ותעמוד ליד המזבח עם התינוק. הלוא המשיח לא נולד אצלנו באיטליה, אלא שם, בארץ־הקודש. והתלתלים, וצבע הזית של העור שלה, כאילו נשלחו אלינו משם.
 
 

עוד ספרים של אברהם ב. יהושע