שעה וחצי נסעה באוטובוס בין־עירוני ואחר כך עוד כמה תחנות באוטובוס מקומי, שם הצטרפה לנותני השירותים לתושבי הפרבר, רבים מהם כבר בבגדי עבודה. לפני שיצאה לדרך בפעם הראשונה הסתכלה בגוגל מפות וראתה בית גדול שהתאים למשפחה, לא לרווק, אבל אבא שלה הרי יכול להרשות לעצמו.
האוטובוס הוריד את סוזי במרכז מסחרי שלפניו מגרש חניה גדול.
רגליה רעדו. במהלך הנסיעה חשבה שהיא בשליטה, אבל אז הבחינה שאצבעותיה הלבינו מעוצמת הלפיתה בידית המושב. הרגישה שהיא עושה מעשה אסור. שהיא פולשת, מסיגה את הגבול שלו. כשירדה מהאוטובוס היא שלחה יד ונשענה על פנס רחוב. אישה מבוגרת ניגשה לשאול לשלומה. היא מלמלה משהו ומיהרה להתרחק. בקושי הספיקה לרדת וכבר היא בולטת בשטח.
הפה שלה התייבש. נכנסה לחנות נוחות ועמדה מול מקרר השתייה מבוהלת. רצתה לקנות בקבוק, אבל הפעולה דרשה ממנה רצף מורכב של הכרעות בלתי אפשריות. מוגז או מים? דיאט או רגיל? והיא עמדה ובהתה במדפים.
"את פה בשביל העבודה?"
היא הסתובבה בבהלה.
"את פה בשביל העבודה?" שאל המוכר שוב והצביע על מודעת דרושים שהודבקה לדלת הכניסה.
"כן," אמרה.
"יופי. מייק כבר צריך להגיע, הוא כבר ייתן לך את הפרטים."
בלי להתכוון, ועם תואר מהקולג', מצאה את עצמה מוכרת בחנות. הנסיעה ארכה שעתיים ויותר בכל כיוון, ואת רוב מה שהרוויחה הוציאה על אוטובוסים. תחבורה שתקשר אותה לסביבת חייו.
החנות היתה ממוקמת בפינת המרכז המסחרי, וצפתה אל הרחוב שבו גר. רק פעם אחת העזה ללכת משם ועד אליו, כשלושת רבעי מייל. הלכה ושיננה את הדרך שעשתה אינספור פעמים על מסך המחשב: עיקול ימינה, כיכר ולאחר מכן עיקול חד שמאלה. כשהכביש התיישר, ראתה מצד שמאל את הבית הגדול, שעד אז היה רק תמונה, מתמצק לנגד עיניה.
חודש שלם עבדה שם. למדה להכיר את הקבועים, לקבל ספקים, לסדר סחורה, לסגור קופה. התכווצה וקיבלה על עצמה את מידות התפקיד. הדלפק בינה לבין הלקוחות מהשכונה היה גבול בין עולמות.
באחד מימי שלישי, אחר הצהריים, עצר במגרש החניה רכב שטח שחור וגדול. שני ילדים יצאו ממנו, ואחריהם גבר מבוגר שאחז בידיהם, זה מכאן וזה מכאן, כשחצו את מגרש החניה. כשהגיעו למדרכה הרפו ממנו הילדים ורצו לחנות. ילד וילדה, ראתה סוזי כשנכנסו. הם הסתובבו בין המדפים והתווכחו מה מותר ומה אסור לקנות. כשהגיעו לקופה, אחזה הילדה בידו של הילד. "זה בטח לא קל, להיות אחות גדולה," אמרה סוזי. הילדה חייכה והושיטה לה שטר מקומט. הגבר קרא להם מן הפתח, והילדים הסתובבו ורצו לעברו במסלול הרחב שנפתח בין שתי שורות של מדפים גבוהים.
הוא עמד בקצה המסלול וחיכה לקלוט אותם. סוזי הרימה אליו מבט ומיד הנמיכה ראש כמעט עד הדלפק. אבא שלה עמד גבוה והביט בילדים שרצו אליו. הוא לא הסתכל לעברה.
כל שנות החלומות והדרמה נגמרו במכירה של פחית שתייה וארטיק.
