אדמה אמריקאית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אדמה אמריקאית
מכר
אלפי
עותקים
אדמה אמריקאית
מכר
אלפי
עותקים

אדמה אמריקאית

4.7 כוכבים (156 דירוגים)

עוד על הספר

  • שם במקור: American Dirt
  • תרגום: עדינה קפלן
  • הוצאה: אחוזת בית
  • תאריך הוצאה: ינואר 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 487 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 7 דק'

ג'נין קאמינס

ג'נין קאמינס פירסמה עד כה ארבעה ספרים, בהם ממואר מצליח בשם (A Rip in Heaven” (2004" שתיעד את פרשת רציחתן של שתי אחייניותיה, כשהיא היתה בת שש־עשרה. קאמינס נולדה בעיר רוֹטָה שבספרד, לאם ילידת ספרד ממוצא פורטוריקני ולאב יליד ארצות הברית ששירת בבסיס של הצי האמריקאי בספרד. היא גדלה בעיר גֵייתֶרסבורג שבמדינת מרילנד, ולמדה ספרות אנגלית ותקשורת באוניברסיטת טוסון. לאחר שעבדה במשך כשנתיים כברמנית בבלפסט שבאירלנד, חזרה לארצות הברית ועבדה במשך כעשר שנים בהוצאת פינגווין בניו יורק.
“אדמה אמריקאית" (“American Dirt”), הרומן השלישי והמצליח ביותר של קאמינס, התפרסם בשנת 2020 וזינק מיד עם צאתו לאור לראש רשימות רבי־המכר בארצות הברית. הוא זכה לשבחי המבקרים והקוראים, אבל גם עורר ויכוחים סוערים סביב השאלה האם קאמינס רשאית לספר סיפור על דמויות ששורשיהן התרבותיים אינם שורשיה שלה.
קאמינס מתגוררת בניו יורק עם בעלה ושתי בנותיהם.

תקציר

"חוויית קריאה מרגשת מאין כמותה" – וושינגטון פוסט
"עוצר נשימה... מזה שנים לא נתקלתי בספר סוחף כל כך" - טלגרף

אתמול, לידיה היתה בעלת חנות ספרים מהעיר אקפולקו שבמקסיקו. אתמול היא היתה נשואה באושר לבעלה העיתונאי. אתמול היא היתה מוקפת בבני משפחתה האהובים.

היום, בנה היחיד בן השמונה, לוקה, הוא כל מה שנותר לה. למענו היא מוכנה לשאת מצ'טה ולסכן את חייה. למענו היא מוכנה לקפוץ מקרון לקרון על גג של רכבת דוהרת. למענו היא תמצא את הכוחות להמשיך ולברוח אל אדמת ארצות הברית, הרחק ממי שמבקש לרצוח אותה ואת בנה.

"אדמה אמריקאית" מאת ג'נין קאמינס הוא רומן שנקרא בנשימה עצורה, ובמרכזו עומדת אהבתה הבלתי מתפשרת של אם לבנה הקטן בעִתות של פחד ואי-ודאות. הרומן זינק אל צמרת רשימות רבי-המכר בארצות הברית מיד עם צאתו לאור, עורר דיונים סוערים ותגובות נלהבות וזועמות כאחד, וצפוי להפוך לסרט. בארצות הברית הוא כבר הוכתר כ"אחד הספרים החשובים בזמננו" וכ"יצירה אמריקאית במיטבה".

פרק ראשון

1
 
 
אחד הקליעים הראשונים חודר דרך החלון הפתוח מעל האסלה שלוּקָה עומד לידה. הוא לא מבין מיד שמדובר בקליע, שלמרבה המזל לא פוגע בין עיניו. לוקה בקושי קולט את שריקתו הרפה כשהוא עובר לידו ונתקע בקיר האריחים מאחוריו. אבל מבול הקליעים הבאים בעקבותיו מחריש אוזניים, רועש ונוקש קלאק־קלאק במהירות של מסוק. נשמע פרץ של צרחות, אבל גם הרעש הזה מחוסל עד מהרה ביֶרי. לפני שלוקה מספיק לרכוס את מכנסיו, להוריד את המכסה, לטפס על האסלה ולהביט החוצה, לפני שהוא מספיק לברר מהו מקור הרעש המחריד, דלת חדר האמבטיה נפתחת בתנופה ומאמי ניצבת לידו.
"מִיחוֹ, וֶן, מותק שלי, בוא," היא אומרת בקול נמוך כל כך שלוקה לא שומע אותה.
ידיה אינן עדינות. היא הודפת אותו לעבר המקלחת. הוא מועד על מדרגת האריח המוגבה ונופל קדימה על ידיו. מאמי נשכבת עליו ושיניו ננעצות בשפתו מהנפילה. טעם של דם עולה בפיו. טיפה כהה אחת יוצרת עיגול אדום על אריחי המקלחת הירקרקים. מאמי דוחקת את לוקה לפינה. למקלחת הזאת אין דלת וגם לא וילון. זאת רק פינה בחדר האמבטיה של האָבּוּאֶלָה שלו, סבתו, עם קיר אריחים שלישי שיוצר מעין תא. גובה הקיר כמטר ושבעים ורוחבו כתשעים סנטימטר — גדול דיו, עם קצת מזל, להסתיר את לוקה ואת אמו. לוקה דחוק בגבו לפינה, וכתפיו הקטנות נוגעות בשני הקירות. ברכיו משוכות אל סנטרו ומאמי כרוכה סביבו כמו שריון של צב. דלת חדר האמבטיה נותרה פתוחה, וזה מדאיג את לוקה, אף על פי שהוא לא יכול לראות את הדלת מעבר לגופה המגונן של אמו, מעבר למחסום החלקי של קיר המקלחת של אבואלה. הוא היה רוצה להשתחרר מלפיתתה של אמו ולהדוף קלות את הדלת בקצה אצבעו. הוא היה רוצה לסגור אותה. הוא לא יודע שאמו השאירה את הדלת פתוחה בכוונה. כי דלת סגורה רק מזמינה סריקה מדוקדקת יותר.
טרטור הירי בחוץ ממשיך, מלוּוה בריח של פחם ובשר חרוך. פּאפּי צולה שם בשר על הגריל ושוקיים של עוף שחביבות על לוקה. הוא אוהב כשהן טיפה חרוכות, וכשהעור פריך. אמו מרימה את ראשה כדי להישיר אליו מבט. היא מניחה את ידיה על שני צדי פניו בניסיון לכסות את אוזניו. בחוץ הירי שוכך. הוא פוסק ולאחר מכן חוזר בפרצים קצרים, המהדהדים, חושב לוקה, את הקצב הבלתי סדיר והפראי של לבו. בתוך כל ההמולה הזאת לוקה עדיין יכול לשמוע את הרדיו, את קולה של אישה המכריזה על המוזיקה הטובה ביותר בערוץ 100.1 אף־אם אקפולקו! ולאחריו את להקת בַּנדָה אֶם־אֶס, בשיר על אושרם של המאוהבים. מישהו יורה ברדיו, ואז נשמע צחוק. קולות של גברים. שניים או שלושה, לוקה לא יודע בדיוק. צעדי מגפיים כבדים בחצר הפנימית של אבואלה.
"הוא כאן?" אחד הקולות נשמע ממש מחוץ לחלון.
"כאן."
"ומה עם הילד?"
"מִירָה, תראה, יש כאן ילד. זה הוא?"
זה בן דודו של לוקה, אדריאן. הוא נועל נעלי פקקים ולובש חולצה עם הלוגו של "הרננדס". אדריאן יודע להקפיץ אוּן בָּלוֹן דֶה פוּטְבּוֹל, כדורגל, על ברכיו ארבעים ושבע פעמים בלי להפיל אותו.
"אני לא יודע. נראה לי שהוא בגיל המתאים. תצלם."
"הֵיי, יש עוף!" אומר קול אחר. "בן אדם, זה נראה טוב. אתה רוצה חתיכת עוף?"
ראשו של לוקה נח מתחת לסנטרה של מאמי, גופה מלופף סביבו.
"תשכח מהעוף, פֶּנְדֶחוֹ, דפוק. תבדוק את הבית."
אמו של לוקה שפופה, מתנדנדת לכאן ולכאן והודפת את לוקה עוד יותר אל קיר האריחים. היא נלחצת אליו, ושניהם שומעים את החריקה ואת הטריקה של הדלת האחורית. צעדים במטבח. טרטור מקוטע של כדורים בתוך הבית. מאמי מפנה את ראשה ומבחינה בכתם הדם הבודד של לוקה בוהק על רצפת האריחים, וקרן אור המתלכסנת מהחלון מאירה אותו. לוקה מרגיש שאמו עוצרת את נשימתה. הבית שקט עכשיו. המסדרון המוביל לחדר האמבטיה מרופד בשטיח. מאמי מושכת את שרוול חולצתה מעבר לידהּ, ולוקה צופה בבעתה כשהיא מתנתקת ממנו ורוכנת לעבר נתז הדם המסגיר. היא מוחה אותו בשרוולה, מותירה על הרצפה מריחה קלה בלבד ומטילה את עצמה עליו בדיוק כשהאיש במסדרון הודף בקַת רובה האֵיי־קֵיי 47 שלו את הדלת ופותח אותה לרווחה.
הם כנראה שלושה, כי לוקה עדיין שומע שני קולות בחצר. מצדו השני של קיר המקלחת, האיש השלישי פותח את רוכסן מכנסיו ומרוקן את שלפוחית השתן שלו לתוך האסלה של אבואלה. לוקה עוצר את נשימתו. מאמי עוצרת את נשימתה. עיניהם עצומות, גופם לא זז, וגם האדרנלין מושהה בדממה המאובנת. האיש משהק, מוריד את המים, שוטף את ידיו. הוא מנגב אותן במגבת הצהובה האיכותית של אבואלה, זאת שהיא מוציאה רק באירועים.
הם לא זזים גם אחרי שהאיש יוצא. גם לא אחרי שהם שומעים, פעם נוספת, את החריקה והטריקה של דלת המטבח. הם נשארים שם, כלואים בלפיתה ההדוקה של זרועות ורגליים, ברכיים וסנטרים, בעפעפיים לחוצים בחוזקה ובאצבעות נעולות, גם אחרי שהם שומעים את האיש מצטרף לחבריו בחוץ, אחרי שהם שומעים אותו אומר שהבית נקי ושהוא הולך להתכבד בעוף עכשיו, כי אין סיבה לבזבז ברביקיו טעים, לא כשילדים מתים מרעב באפריקה. האיש עדיין קרוב למדי לחלון, ולוקה יכול לשמוע את הצלילים הממצמצים, הצמיגיים והמלקקים שנפלטים מפיו. לוקה מרוכז כולו בנשימה, הוא שואף ונושף חרש. הוא אומר לעצמו שזה רק חלום רע, חלום בלהות, חלום שכבר פקד אותו פעמים רבות בעבר. הוא תמיד מתעורר מהחלומות האלה בלב הולם, מוצף בתחושת הקלה. זה היה רק חלום. כי אלה מפלצות הבּוּגִימֶן המודרניות של ערי מקסיקו. כי גם הורים המקפידים שלא לדבר על אלימות בנוכחות ילדיהם, כאלה שמחליפים תחנות ברדיו כל אימת שמדווחים בחדשות על אירוע ירי נוסף, ולוּ רק כדי להסוות את הגרועים בחששותיהם, לא יכולים למנוע מילדיהם לדבר עם ילדים אחרים. בנדנדות, במגרש הכדורגל, בשירותי הבנים בבית הספר, הסיפורים מסמרי השיער מצטברים ותופחים. הילדים האלה, עשירים, עניים, בני מעמד הביניים, כולם ראו גופות ברחוב. רצח אקראי. ומהשיחות ביניהם ידוע להם שקיימת היררכיה של סכנה, שישנן משפחות בסיכון גבוה יותר מאחרות. וגם אם לוקה מעולם לא קיבל פיסת ראיה מהוריו לגבי סכנה כלשהי האורבת להם, גם אם הם הפגינו אומץ לב מוחלט בנוכחות בנם, הוא ידע, הוא יָדע שהיום הזה יבוא. אבל הידיעה הזאת לא הקלה עליו בבואו. זמן רב, רב מאוד, חולף עד שאִמו של לוקה מסירה את ידה הלוחצת מעורפו, עד שהיא נשענת לאחור, והוא מבחין שזווית האור שהסתנן מחלון חדר האמבטיה השתנתה.
יש רגע של חסד אחרי אירוע טרור ולפני רגע האימות. כשסוף־סוף הוא מזיז את גופו, לוקה חווה תחושת התעלות מטלטלת וקצרה מעצם היותו בחיים. לרגע קצר הוא נהנה מהמעבר המחוספס של אוויר בריאותיו. הוא משטיח את כפות ידיו על האריחים כדי לחוש את קרירותם. מאמי קורסת על הקיר מולו ועושה תנועות בלסתה, החושפות את גומת החן בלחייה השמאלית. זה מוזר לראות את נעליה המהודרות, השמורות להליכה לכנסייה, במקלחת. לוקה נוגע בחתך שבשפתו. הדם נקרש, אבל הוא מגרד אותו בשיניו והפצע שב ונפתח. הוא מבין שאילו זה היה חלום, הוא לא היה חש דם.
לבסוף מאמי נעמדת. "תישאר כאן," היא לוחשת לו. "אל תזוז עד שאני חוזרת אליך. אל תשמיע קול, אתה מבין?"
לוקה תופס את ידה. "מאמי, אל תלכי."
"מיחוֹ, אני כבר חוזרת, בסדר? תישאר פה." מאמי משחררת את אצבעותיו של לוקה מידה. "אל תזוז," היא אומרת שוב. "ילד טוב."
ללוקה אין בעיה לציית להוראותיה של אמו, לא משום שהוא ילד צייתן, אלא משום שהוא לא רוצה לראות. לא רוצה לראות את כל משפחתו מוטלת שם בחוץ, בחצר האחורית של אבואלה. היום יום שבת, שבעה באפריל, הקִינְסֶאַנְיֶירָה — חגיגת ההתבגרות — של בת דודתו ג'ניפר, מסיבת יום הולדת חמש־עשרה שלה. היא לובשת שמלה לבנה ארוכה. אמהּ ואביה נמצאים שם — טִיוֹ, דוד אלכס, וטִיָה, דודה יֶמי — וגם אחיה הצעיר של ג'ניפר, אדריאן, שמאחר שכבר מלאו לו תשע, הוא אוהב לומר שהוא מבוגר מלוקה בשנה, אף על פי שרק ארבעה חודשים מפרידים ביניהם.
לפני שלוקה הלך לעשות פיפי, הוא ואדריאן בעטו להנאתם בכדור עם שאר הפְּרִימוֹס, בני הדודים. האמהות הסבו אל השולחן בחצר הפנימית, ומשקאות הפָּלוֹמָס הקרים שלהן הגירו טיפות מים על המפיות. בפעם האחרונה שכולם התקבצו בביתה של אבואלה, ג'ניפר הפתיעה בטעות את לוקה בחדר האמבטיה, והוא היה נבוך כל כך, עד שהיום הוא אילץ את מאמי ללוות אותו ולשמור מחוץ לדלת. זה לא מצא חן בעיני אבואלה. היא אמרה למאמי שהיא מפנקת אותו, שמן הראוי שילד בגילו ילך לשירותים בכוחות עצמו, אבל לוקה הוא בן יחיד, והוא מקבל יחס מיוחד שילדים אחרים לא מקבלים.
כך או כך, לוקה לבד עכשיו בחדר האמבטיה ומנסה לא לחשוב על זה, אבל המחשבה צפה ועולה: המילים המרגיזות האלה שמאמי ואבואלה החליפו ביניהן היו כנראה המילים האחרונות שהן יגידו זו לזו אי־פעם. לוקה עשה את דרכו אל שולחנן, לחש משהו באוזנה של מאמי, ואבואלה שראתה את זה ניענעה בראשה, נופפה אצבע נוזפת לעבר שניהם ואמרה את דעתה. היה לה חיוך מיוחד כשהיתה מעבירה ביקורת. אבל מאמי תמיד עמדה לצדו של לוקה. היא רק גילגלה את עיניה והסיטה את כיסאה לאחור, למורת רוחה של אמהּ. מתי זה היה — לפני עשר דקות? שעתיים? לוקה מרגיש שגבולות הזמן שהתקיימו מאז ומעולם לא חלים עליו.
מחוץ לחלון הוא שומע את צעדיה ההססניים של מאמי, את הדשדוש הרך של נעליה בין שאריות של משהו שבור. התנשמות יחידה, אוורירית מכדי לקרוא לה יבבה. ואז הוא שומע אותה ממהרת לחצות את החצר הפנימית בנחישוּת, ולוחצת על מקשי הטלפון שלה. כשהיא מדברת, קולה נשמע מתוח כפי שלוקה לא שמע אותו מעודו, גבוה ולחוץ, ממעמקי גרונה.
"שלחו עזרה."
 
 

ג'נין קאמינס

ג'נין קאמינס פירסמה עד כה ארבעה ספרים, בהם ממואר מצליח בשם (A Rip in Heaven” (2004" שתיעד את פרשת רציחתן של שתי אחייניותיה, כשהיא היתה בת שש־עשרה. קאמינס נולדה בעיר רוֹטָה שבספרד, לאם ילידת ספרד ממוצא פורטוריקני ולאב יליד ארצות הברית ששירת בבסיס של הצי האמריקאי בספרד. היא גדלה בעיר גֵייתֶרסבורג שבמדינת מרילנד, ולמדה ספרות אנגלית ותקשורת באוניברסיטת טוסון. לאחר שעבדה במשך כשנתיים כברמנית בבלפסט שבאירלנד, חזרה לארצות הברית ועבדה במשך כעשר שנים בהוצאת פינגווין בניו יורק.
“אדמה אמריקאית" (“American Dirt”), הרומן השלישי והמצליח ביותר של קאמינס, התפרסם בשנת 2020 וזינק מיד עם צאתו לאור לראש רשימות רבי־המכר בארצות הברית. הוא זכה לשבחי המבקרים והקוראים, אבל גם עורר ויכוחים סוערים סביב השאלה האם קאמינס רשאית לספר סיפור על דמויות ששורשיהן התרבותיים אינם שורשיה שלה.
קאמינס מתגוררת בניו יורק עם בעלה ושתי בנותיהם.

עוד על הספר

  • שם במקור: American Dirt
  • תרגום: עדינה קפלן
  • הוצאה: אחוזת בית
  • תאריך הוצאה: ינואר 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 487 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 7 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
156 דירוגים
126 דירוגים
16 דירוגים
10 דירוגים
2 דירוגים
2 דירוגים
13/5/2023

מאז "מסך הטורטייה" של ת.ק בויל לא קראתי ספר הגירה כה משובח. זהו סיפור בריחתם של לידיה, ספרנית מקסיקנית מאקפולקו ושל בנה בן ה- 8 לוקה, מפני קרטל מקסיקני רצחני שטבח בשישה עשר מבני משפחתה, לרבות בעלה העיתונאי סבסטיאן, לאחר כתבת תחקיר שפרסם אודות הקרטל והעומד בראשו. לידיה ובנה הם הניצולים היחידים מאותו טבח ודרך סיפורם הקורא מתוודע, בעיקר בתחילת הספר, אל המבנה החברתי והפשיעה היוצאת דופן במקסיקו שנשלטת על ידי קרטלי הפשע השונים. הספר עמוס התרחשויות, מכשולים ומהמורות והסופרת יודעת להעביר, באמצעות תיאור מסע הבריחה צפונה של לידיה ובנה, את הקשיים הרבים, את רגעי הייאוש, את הסבל הלא אנושי של המהגרים הלא חוקיים ואת הסכנות האורבות להם בכל צעד ושעל שלהם לכיוון יעדם. במהלך הקריאה מצטרפות דמויות משנה אותן לידיה ובנה לוקה פוגשים במהלך בריחתם, ובראשן האחיות סולדד ורבקה ילידות הונדורס שסיפורן האישי והקשר האמיץ שנוצר בינהם מוסיף עומק לסיפור. הקריאה בספר זה נקראת כספר מתח לכל דבר, רק שכאן מוטיב המתח נגזר מהסיפור והוא לא המטרה העיקרית כמו ברבים מספרי המתח. הסופרת שהיא אמריקאית ששורשיה לטיניים, צאצאית למהגרים ונשואה למהגר לא חוקי, מסבירה ב"הערת המחברת" שנושא ההגירה הבלתי חוקית הוא בנפשה ומטרת התחקיר שביצעה וכתיבת הספר הייתה לחשוף את המניעים השונים של המהגרים, את הסיפור המורכב שיש לכל מהגר, את הדעות הקדומות שיש כנגדם שלא בצדק ואת התרומה הגדולה שהייתה יכולה להיות להם כאזרחים מועילים לארה"ב לולא אותן דעות קדומות. אין לי ספק שהיא השיגה את מטרתה בגדול, הספר הותיר בי רושם עז וראוי בעיני לחמישה מנצנצים זוהרים.

2
14/1/2025

וואו. ספר מטלטל, שואב. אחד הספרים הטובים שקראתי. ספר שמלמד חמלה מהי, באופן העמוק ביותר, באופן שנצרב בך. הלואי וכל אדם יקרא את הספר הזה והעולם יהיה טוב יותר בזכותו.

1/1/2025

מרתק קריא ומסקרן

4/11/2024

ספר מעולה! מרגש ונוגע ללב. מציג לנו באופן אנושי ומדהים את עולמם הטרגי והקשה של מהגרי העולם כולו וגורם לנו לחשוב מחדש על יחסנו לאנשים אלו בישראל. בצד הספרותי אני תוהה כל הזמן על משמעות שם הספר באנגלית American Dirt המציג את המהגרים כטינופת אמריקנית לעומת תרגומו לעברית כ אדמה אמריקאית המיצג את שאיפתם להימנות עם אזרחי ארה"ב המסמלת את החופש והנוחות של העולם המתורבת.

9/10/2024

מבט מבפנים על עולם המהגרים בדרך אל החופש. הקשיים הריגשיים והפיזיים פרושים באופן מרתק

7/10/2024

סוחף. לא ניתן להניח מהיד. עירער את תפיסת עולמי המוצקה בנושא ההגירה.

4/8/2024

ספר מצויין.. מעניין ומרגש.. מספר סיפור שאנחנו פחות מכירים. מומלץ בחום

1/8/2024

ספר נהדר. עלילה אנושית מרתקת על עולם כה רחוק (האמנם?) מאיתנו. ספר רווי אמונה בעוצמת הרוח האנושית, ועם זאת ריאליסטי עד מאוד, מתאר את האורות והצללים בנפש הגיבורים.

20/7/2024

ספר מרתק, חזק מאד. נקרא בנשימה עצורה וקשה להפסיק לקרוא אותו. קטעים מסויימים מזעזעים מאד וקשים לקריאה. נותן זוית ראייה על מה שקורה במקסיקו ועל המהגרים הלא חוקיים המסתננים לארצות הברית. אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בזמן האחרון.

12/2/2024

ספר ראוי מאוד, פותח פתח למציאות שאנחנו לא מכירים. הוא מציג את הטוב ואת הרע שבבני האדם, ואת הכוח שיש בהם להמשיך לחיות. חוץ מזה, גם מותח ומרתק.

24/1/2024

אחד הספרים. כתיבה מעולה.

26/12/2023

מעולה

16/12/2023

מושלם

7/10/2023

ספר מרגש וכתוב היטב. מציאות מרתקת וקשה, עולם שלא הכרתי.

27/9/2023

מושלם

19/8/2023

ספר מרתק..לא יכולתי להפסיק. הנושא כל כך טרי שקשה להאמין שכך היה..ממליץ בחום

15/8/2023

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה, מטלטל ועוצמתי

15/8/2023

ספר מצויין! דבר המחברת בסוף הספר, תורם רבות לספר עצמו.

13/8/2023

ספר מרתק, מלא עצב וגבורה

24/7/2023

מומלץ

14/5/2023

מרתק, מרגש ומחדש. חשוב לקרוא ולזכור את המשפט ״גם בצד הזה יש חלומות״.

24/4/2023

לא הצלחתי להניח אותו עד שסיימתי. מרתק, מעורר חשיבה, לא להחמיץ

15/4/2023

מרתק . נקרא בנשימה עצורה

25/3/2023

נפלא וקורע לב באותו הזמן… נותן פרספקטיבה אחרת לגמרי לגבי האנשים שמכסחים את הדשא שלנו ומנקים את הבתים שלנו.

19/3/2023

ספר מעניין מאוד. מומלץ!

22/2/2023

לא להחמיץ!!! לא אגזים אם אומר שזה הספר הכי טוב שקראתי בחיי. או לפחות בחמישיה הפותחת (ואני קוראת המון). ספר שמלמד על הכוחות שיש בבני אדם לעשות דברים שהם לא חשבו שיוכלו לעשות ולהתמודד עם דברים שלא חשבו שיוכלו להתמודד- לי הוא נתן הרבה כוח. הכתיבה קולחת והסיפור עצמו מעבר לכך שעוסק בנושא חשוב שלא מאד מדובר ( אני לפחות לא נתקלתי בעוד ספרים על הנושא) - הוא מרתק. אתה נקשר לדמויות ומתאהב בהן תוך כדי קריאה ולא בא לך להיפרד מהם או שהסיפור יגמר. אהבתי מאד מאד וממליצה בחום לוהט!!

4/2/2023

מצויין, ספרות אנושית, עמוקה ועשירה בתחושות, רגש ועלילה מהפנטת.

31/1/2023

אחד הטובים שקראתי לאחרונה

21/1/2023

ספר מצויןן. היה לי קשה לקוראו ועם זאת לא יכולתי להנתק ממנו, המסע הנורא הזה שלגיבוריו אין את הפריוילגיה להינתק ממנו כבש אותי במחוייבויות לסיימו. כתוב נפלא, אמיתי וחי ונושם. ובלתי נתפס באור שהוא זורק על מידת החושך שאנשים ארגונים ומדינות שבראשיהן אנשים יכולים לייצר כלפי בני אנוש אחרים. ספר נפלא ונורא.

12/1/2023

ספר מקסים שאי אפשר להניח אותו לשנייה. כתיבה מושכת ומעניינת.

6/1/2023

ספר חשוב ביותר! כדאי לקרוא כדי להתחיל להבין מה זה להגר לארץ אחרת כי אין ברירה או מוצא אחר כדי לא להיות תחת איום אלימות נפשית ומינית וגופנית וקיומית ולא לגווע ברעב. הספר הזה יש בו תקוה אבל הרבה קושי נוראי. רק לדמיין את זה על עצמי לא בטוח שהייתי שורדת. כבוד.

4/1/2023

קשה לעיכול אבל חשוב ומרתק

17/12/2022

מרתק מדהים ומאד כואב

12/12/2022

ספר נהדר. ספר חובה. ספר המערער את כל מה שחשבנו על הגירה ומהגרים. פתח למחשבה מעמיקה.

7/12/2022

מדהים

26/11/2022

סיפור אנושי נוגע ללב. כתוב היטב, דמויות עגולות שקל להזדהות איתן. מומלץ מאוד.

13/11/2022

וואו ספר עוצר נשימה קראתי בשקיקה ,הסופרת הצליחה לפתוח צוהר לבעיית המהגרים ,מודה נושא שלא היה מוכר לי. גיבורת הספר אישה אמיצה וגם ברגעי לחץ עשתה שיקולים שהיו לטובתה בהמשך. ממליצה בחום על הספר .

22/10/2022

מהגרים הוא נושא כאוב. תלוי כתמונה ברקע…. אבל בספר זה, מצליחה הסופרת להכניס אותנו לניבכי קורותיהם של המהגרים. חובת קריאה לכל בני האדם החופשיים בארצם!

8/10/2022

ספר מרתק.עצוב להבין שבמקומות אחרים בעולם, כשאנחנו חיים בשקט, מתרחשות טרגדיות.

17/9/2022

מצוין, סוחף, בוטה וישיר

16/8/2022

כתוב נפלא מלא בכאב ובאנושיות. פותח וקורע את הלב.

16/5/2022

מרתק. מטלטל. עוצר נשימה. מעורר מחשבות על טבע האדם - רשעות ואכזריות נוראה מכאן וגילויי טוב-לב ואף הקרבה מכאן. ספר עוצמתי שאי אפשר להניחו מהיד.

7/5/2022

פנינה ספרותית. עמוק, כתוב היטב ומעצים. מומלץ בהחלט.

15/4/2022

מרתק, עוצמתי ולא קל לעיכול. מפגיש את הקורא הישראלי עם עולם המהגרים האכזרי ובפרט של מרכז אמריקה, המוכר פחות.

9/4/2022

קראתי בנשימה עצורה! דרמה הרפתקאות ומתח ללא הפסקה. מומלץ מאוד

28/3/2022

מצוין!

21/3/2022

מרתק וכתוב ברגישות נפלאה

14/3/2022

ספר מצוין על מציאות אכזרית.

27/2/2022

ספר מרתק כתוב באהבה ומתוך הזדהות עם מהגרים באשר הם. בעיית המהגרים הפכה לבעיה כלל עולמית והספר שופך עליהם אור האנשים. סיפור אנושי כאוב עצוב שגם אם נדמה שבסוף הוא טוב העצב רב בו

3/2/2022

ספר מצויין, מזעזע ולכן קשה לקריאה

31/1/2022

אחד הספרים היותר טובים שקראתי לאחרונה. מטלטל, מצמרר אבל יחד עם זאת מלא תקווה.

27/1/2022

מעולה ומותח מהעמוד הראשון עד האחרון

11/1/2022

ספר מרתק!!! עם תיאורים קשים של הגירה. מסופר על אנשים כמוני וכמוכם שבורחים ממולדתם כי אין להם ברירה אחרת אם ברצונם לחיות.

1/1/2022

מעולה

29/12/2021

ספר מופלא, מרתק, לא הפסקתי לקרוא אותו במשך שלושה ימים רצופים.

17/11/2021

wow ספר מרתק מלא עוצמה מתח עד הסוף .איך אנשים עושים הכל להגיע לארץ המובטחת עם כל המכשולים בדרך.פשוט מרתק.עוד לאן להבין מה עובר על אנשים לרצות לעבור את המכשולים.תודה

8/11/2021

מצויין, מטלטל, מרגש ומטריד.

8/11/2021

ספר מצויין

4/11/2021

סיפור קשה, מסופר מצויין ומעלה נושאים מוסריים שצריכים להיות כל הזמן במחשבתנו.

2/11/2021

מעולה!!! מהרגע שהתחלתי לקרוא בו, לא הצלחתי לעזוב וכל הזמן הסיפור היה במחשבותיי. ספר מזעזע, רגיש מלא חמלה ונהדר. ממליצה מאד. מקווה ש e-vrit.co.il יתרגמו לדיגיטל עוד ספרים של ג'נין קאמינס

12/10/2021

ספר חזק , כתוב היטב. מזעזע ומעורר הרבה מחשבה. למקרא הספר יהיה מי שיבין עד כמה בני מזל אנשים שאינם פליטים ושלא נאלצו להימלט מרודפים, שהעמידו את חייהם בסכנה . לא יכולתי להניח את הספר מהיד. הדמויות מעוצבות היטב והופכות ממשיות, תך כדי קריאה. מומלץ!

23/9/2021

ספר שקשה להניח מהיד ברגע שהתחלת לקרוא, קולח ומרתק. מלמד על עולם שלם שאינו מוכר לקורא הישראלי ביום יום. מומלץ ביותר

16/9/2021

סיפור מסע בין אלפי קילומטרים של אם ובנה הבורחים מפני מנהיגו האכזר של קרטל מקסיקני רצחני בתקווה להגיע לארצות הברית, ספר מרתק ומעורר הזדהות עם סבלם של המהגרים בכל רחבי העולם, ממליץ מאד לקרוא את הספר.

15/9/2021

מצויין

3/9/2021

מהטובים שקראתי

31/7/2021

וואו ספר מעולה מעורר מחשבה עצוב לעיתים ומותח לעיתים אבל שווה כל דקה

24/7/2021

ספר מדהים , מרתק מתחילתו ועד סופו, לא היכרתי את נושא ההגירה ופשוט נסחפתי עם העלילה. מומלץ ביותר.

8/7/2021

מסוג הספרים שבתום הקריאה אתה אומרלעצמך, תודה על מה שיש לי. מסע מטלטל, מייאש, מקסים, עצוב, קשה…. חתיכת חיים. והמסר אכן עובר

25/6/2021

מטריד , קשה לעיכול ובו בזמן כובש ומנצנץ תיקווה .

29/5/2021

מאלף וראוי לקרוא אותו כדי ללמוד את סבלו של האחר

28/5/2021

מדהים וקשה (לפחות למי שהורה לילדים)

22/5/2021

אולי לא ספרות מופת, אבל ספר על נושא חשוב שצריך להכיר. הכתיבה קולחת ומעניינת, מומלץ.

16/5/2021

פשוט מצויין. ממחיש בצורה אמיתית את נושא המהגרים ממקסיקו. הקריאה בספר מציגה באור שונה את מצב המהגרים ואת הכיסופים שלהם לביטחון. ספר חובה

1/5/2021

ספר פשוט נהדר. מעטים הספרים שאני מתחיל לקרוא ולא מסוגל לסיים ולהניח את הספר. ממליץ מאוד!

18/4/2021

הצדיק לילה לבן. לא ניתן להניח מהעמוד הראשון. העובדה שהסיפור מתרחש במציאות כל יום הופכת את הקריאה למרתקת ולחשובה מאין ערך

17/4/2021

הדמויות הלכו איתי לכל מקום גם כשלא קראתי וילכו איתי עוד הרבה זמן.זה אומר משהו..

16/4/2021

מרגש ומלא אנושיות לראות את האדם כאדם. גם את הרוע שבאדם לצד הטוב שבאדם האמפטי

11/4/2021

ספרות במיטבה! מצטרף לרשימת הספרים הטובים ביותר שחוויתי עד כה. מרתק מהשורות הראשונות ועד סופו, מומלץ!

10/4/2021

ספר מרתק, נקרא בנשימה עצורה.

8/4/2021

מרתק!!!

6/4/2021

עצוב....נוגע ללב....כתוב נהדר...מרתק

4/4/2021

סיפור מרתק!

3/4/2021

ספר מצוין!!

3/4/2021

עוצר נשימה מהעמוד הראשון

15/3/2021

ספר מצויין . אהבתי מאוד.

11/3/2021

מטלטל וסוחף.

5/3/2021

מעולה. מומלץ בחום

28/2/2021

ספר מדהים. לא קל לקריאה אבל מותח ומרתק מתחילתו ועד סופו.

26/2/2021

עוצר נשימה. נקרא בשטף. עצוב אך גם מטלטל. מעולה

25/2/2021

ספר מרתק! אי אפשר להניח מהיד. מומלץ בחום!!!

24/2/2021

מעניין, מרתק ומאלף

24/2/2021

מצויין

21/2/2021

ספר מליגה אחרת: קשוח ורגיש וחכם ואמיץ, ומרתק מהמילה הראשונה עד האחרונה. אסור להחמיץ.

18/2/2021

מצויין. דרמה אישית של אם ובנה, שנשאבים למסע מהגרים מטורף ומצמרר , בריחה מפושעים, משטרת הגירה מסואבת והשרדות בזכות מזל ואמץ לב. זה אינו רומן היסטורי אלא מציאות שקיימת באמריקה, אירופה , אפריקה וגם אצלנו במזרח התיכון.

17/2/2021

ספר מדהים ומרתק, אי אפשר לעזוב אותו !!

14/2/2021

מרתק וחשוב. כתוב ברגישות

14/2/2021

ספר מרתק .אי אפשר להניח. משנה ראיה על פליטים.

30/1/2021

לא פשוט לקריאה. סיפור אנושי מרתק. אסור, אבל אסור לפספס את הספר הזה

29/1/2021

עצוב ושמח ונוגע בנפש.

27/1/2021

ספר מצמרר, מטלטל ומרתק, שהמוטיב המרכזי שלו הכוח הבלתי נדלה של אהבת אם. חבל להחמיץ!!!

17/1/2021

מרתק!!

16/1/2021

פשוט לכו לקרוא אותו.

11/1/2021

עוצר נשימה. אי אפשר להניח מהיד

21/1/2024

סוחף ומרתק.

23/12/2023

ספר מותח שממנו למדתי על ה"קרטלים" ועל המהגרים במכסיקו

4/4/2023

מעניין מאד וכתוב לא מי יודע מה

24/12/2022

טוב ומדכא

7/5/2022

כתוב מצויין.נושא ההגירה ממקסיקו לארה"ב לא היה ידוע לי. מרגש ומלא תקווה

15/3/2022

ספר לא פשוט אבל חשוב

22/1/2022

מרתק.כמה רוע יש בעולם.

2/11/2021

ספר מרגש מבעית ומחכים , לא ידעתי כל מה שצריכים לעבור המהגרים לארצות הברית מדרום אמריקה , מאוד כדאי לקרוא

16/5/2021

ספר טוב על נושא מעניין. כתוב היטב, אבל היה אפשר לקצר בחצי. קצת מתיש

13/5/2021

ספר קשה לקריאה. קל מאוד להשאב פנימה, אבל הוא מתאר זוועות מחרידות שהן זוועות אמיתיות לגמרי. רק בעלי קיבה חזקה יוכלו לצלוח אותו בשלום.

4/5/2021

ספר שאי אפשר להניח. סיפור מרתק שמסופר בבהירות על נושא שלא הייתי מודעת לו: הגירה ממקסיקו לארה"ב. ממליצה לקרוא!

6/1/2024

מה שנקרא "ספר חשוב", ממחיש באופן קריא את החיים האיומים במרכז אמריקה ואת כל עולם הפליטים בדרך לארה"ב. אבל כספרות לא מדובר ביצירה גדולה ואפשר לקרוא בדילוגים.

8/9/2023

ספר טוב, מרגש

13/6/2023

רציתי לאהוב את הספר הזה, הוא גם מתחיל ממש טוב. הסופרת מערבבת בין ההווה לעבר של הדמויות ולא נותנת רצף סיפורי לאף אחד מהזמנים, קשה מאוד להסחף עם הספר ככה

23/4/2021

לא "עוצר נשימה". סטנדרטי וצפוי

25/3/2021

מותח. קצת כמו סרט

1/4/2021

עצרתי...וזה לא קורה הרבה.

אדמה אמריקאית ג'נין קאמינס
1
 
 
אחד הקליעים הראשונים חודר דרך החלון הפתוח מעל האסלה שלוּקָה עומד לידה. הוא לא מבין מיד שמדובר בקליע, שלמרבה המזל לא פוגע בין עיניו. לוקה בקושי קולט את שריקתו הרפה כשהוא עובר לידו ונתקע בקיר האריחים מאחוריו. אבל מבול הקליעים הבאים בעקבותיו מחריש אוזניים, רועש ונוקש קלאק־קלאק במהירות של מסוק. נשמע פרץ של צרחות, אבל גם הרעש הזה מחוסל עד מהרה ביֶרי. לפני שלוקה מספיק לרכוס את מכנסיו, להוריד את המכסה, לטפס על האסלה ולהביט החוצה, לפני שהוא מספיק לברר מהו מקור הרעש המחריד, דלת חדר האמבטיה נפתחת בתנופה ומאמי ניצבת לידו.
"מִיחוֹ, וֶן, מותק שלי, בוא," היא אומרת בקול נמוך כל כך שלוקה לא שומע אותה.
ידיה אינן עדינות. היא הודפת אותו לעבר המקלחת. הוא מועד על מדרגת האריח המוגבה ונופל קדימה על ידיו. מאמי נשכבת עליו ושיניו ננעצות בשפתו מהנפילה. טעם של דם עולה בפיו. טיפה כהה אחת יוצרת עיגול אדום על אריחי המקלחת הירקרקים. מאמי דוחקת את לוקה לפינה. למקלחת הזאת אין דלת וגם לא וילון. זאת רק פינה בחדר האמבטיה של האָבּוּאֶלָה שלו, סבתו, עם קיר אריחים שלישי שיוצר מעין תא. גובה הקיר כמטר ושבעים ורוחבו כתשעים סנטימטר — גדול דיו, עם קצת מזל, להסתיר את לוקה ואת אמו. לוקה דחוק בגבו לפינה, וכתפיו הקטנות נוגעות בשני הקירות. ברכיו משוכות אל סנטרו ומאמי כרוכה סביבו כמו שריון של צב. דלת חדר האמבטיה נותרה פתוחה, וזה מדאיג את לוקה, אף על פי שהוא לא יכול לראות את הדלת מעבר לגופה המגונן של אמו, מעבר למחסום החלקי של קיר המקלחת של אבואלה. הוא היה רוצה להשתחרר מלפיתתה של אמו ולהדוף קלות את הדלת בקצה אצבעו. הוא היה רוצה לסגור אותה. הוא לא יודע שאמו השאירה את הדלת פתוחה בכוונה. כי דלת סגורה רק מזמינה סריקה מדוקדקת יותר.
טרטור הירי בחוץ ממשיך, מלוּוה בריח של פחם ובשר חרוך. פּאפּי צולה שם בשר על הגריל ושוקיים של עוף שחביבות על לוקה. הוא אוהב כשהן טיפה חרוכות, וכשהעור פריך. אמו מרימה את ראשה כדי להישיר אליו מבט. היא מניחה את ידיה על שני צדי פניו בניסיון לכסות את אוזניו. בחוץ הירי שוכך. הוא פוסק ולאחר מכן חוזר בפרצים קצרים, המהדהדים, חושב לוקה, את הקצב הבלתי סדיר והפראי של לבו. בתוך כל ההמולה הזאת לוקה עדיין יכול לשמוע את הרדיו, את קולה של אישה המכריזה על המוזיקה הטובה ביותר בערוץ 100.1 אף־אם אקפולקו! ולאחריו את להקת בַּנדָה אֶם־אֶס, בשיר על אושרם של המאוהבים. מישהו יורה ברדיו, ואז נשמע צחוק. קולות של גברים. שניים או שלושה, לוקה לא יודע בדיוק. צעדי מגפיים כבדים בחצר הפנימית של אבואלה.
"הוא כאן?" אחד הקולות נשמע ממש מחוץ לחלון.
"כאן."
"ומה עם הילד?"
"מִירָה, תראה, יש כאן ילד. זה הוא?"
זה בן דודו של לוקה, אדריאן. הוא נועל נעלי פקקים ולובש חולצה עם הלוגו של "הרננדס". אדריאן יודע להקפיץ אוּן בָּלוֹן דֶה פוּטְבּוֹל, כדורגל, על ברכיו ארבעים ושבע פעמים בלי להפיל אותו.
"אני לא יודע. נראה לי שהוא בגיל המתאים. תצלם."
"הֵיי, יש עוף!" אומר קול אחר. "בן אדם, זה נראה טוב. אתה רוצה חתיכת עוף?"
ראשו של לוקה נח מתחת לסנטרה של מאמי, גופה מלופף סביבו.
"תשכח מהעוף, פֶּנְדֶחוֹ, דפוק. תבדוק את הבית."
אמו של לוקה שפופה, מתנדנדת לכאן ולכאן והודפת את לוקה עוד יותר אל קיר האריחים. היא נלחצת אליו, ושניהם שומעים את החריקה ואת הטריקה של הדלת האחורית. צעדים במטבח. טרטור מקוטע של כדורים בתוך הבית. מאמי מפנה את ראשה ומבחינה בכתם הדם הבודד של לוקה בוהק על רצפת האריחים, וקרן אור המתלכסנת מהחלון מאירה אותו. לוקה מרגיש שאמו עוצרת את נשימתה. הבית שקט עכשיו. המסדרון המוביל לחדר האמבטיה מרופד בשטיח. מאמי מושכת את שרוול חולצתה מעבר לידהּ, ולוקה צופה בבעתה כשהיא מתנתקת ממנו ורוכנת לעבר נתז הדם המסגיר. היא מוחה אותו בשרוולה, מותירה על הרצפה מריחה קלה בלבד ומטילה את עצמה עליו בדיוק כשהאיש במסדרון הודף בקַת רובה האֵיי־קֵיי 47 שלו את הדלת ופותח אותה לרווחה.
הם כנראה שלושה, כי לוקה עדיין שומע שני קולות בחצר. מצדו השני של קיר המקלחת, האיש השלישי פותח את רוכסן מכנסיו ומרוקן את שלפוחית השתן שלו לתוך האסלה של אבואלה. לוקה עוצר את נשימתו. מאמי עוצרת את נשימתה. עיניהם עצומות, גופם לא זז, וגם האדרנלין מושהה בדממה המאובנת. האיש משהק, מוריד את המים, שוטף את ידיו. הוא מנגב אותן במגבת הצהובה האיכותית של אבואלה, זאת שהיא מוציאה רק באירועים.
הם לא זזים גם אחרי שהאיש יוצא. גם לא אחרי שהם שומעים, פעם נוספת, את החריקה והטריקה של דלת המטבח. הם נשארים שם, כלואים בלפיתה ההדוקה של זרועות ורגליים, ברכיים וסנטרים, בעפעפיים לחוצים בחוזקה ובאצבעות נעולות, גם אחרי שהם שומעים את האיש מצטרף לחבריו בחוץ, אחרי שהם שומעים אותו אומר שהבית נקי ושהוא הולך להתכבד בעוף עכשיו, כי אין סיבה לבזבז ברביקיו טעים, לא כשילדים מתים מרעב באפריקה. האיש עדיין קרוב למדי לחלון, ולוקה יכול לשמוע את הצלילים הממצמצים, הצמיגיים והמלקקים שנפלטים מפיו. לוקה מרוכז כולו בנשימה, הוא שואף ונושף חרש. הוא אומר לעצמו שזה רק חלום רע, חלום בלהות, חלום שכבר פקד אותו פעמים רבות בעבר. הוא תמיד מתעורר מהחלומות האלה בלב הולם, מוצף בתחושת הקלה. זה היה רק חלום. כי אלה מפלצות הבּוּגִימֶן המודרניות של ערי מקסיקו. כי גם הורים המקפידים שלא לדבר על אלימות בנוכחות ילדיהם, כאלה שמחליפים תחנות ברדיו כל אימת שמדווחים בחדשות על אירוע ירי נוסף, ולוּ רק כדי להסוות את הגרועים בחששותיהם, לא יכולים למנוע מילדיהם לדבר עם ילדים אחרים. בנדנדות, במגרש הכדורגל, בשירותי הבנים בבית הספר, הסיפורים מסמרי השיער מצטברים ותופחים. הילדים האלה, עשירים, עניים, בני מעמד הביניים, כולם ראו גופות ברחוב. רצח אקראי. ומהשיחות ביניהם ידוע להם שקיימת היררכיה של סכנה, שישנן משפחות בסיכון גבוה יותר מאחרות. וגם אם לוקה מעולם לא קיבל פיסת ראיה מהוריו לגבי סכנה כלשהי האורבת להם, גם אם הם הפגינו אומץ לב מוחלט בנוכחות בנם, הוא ידע, הוא יָדע שהיום הזה יבוא. אבל הידיעה הזאת לא הקלה עליו בבואו. זמן רב, רב מאוד, חולף עד שאִמו של לוקה מסירה את ידה הלוחצת מעורפו, עד שהיא נשענת לאחור, והוא מבחין שזווית האור שהסתנן מחלון חדר האמבטיה השתנתה.
יש רגע של חסד אחרי אירוע טרור ולפני רגע האימות. כשסוף־סוף הוא מזיז את גופו, לוקה חווה תחושת התעלות מטלטלת וקצרה מעצם היותו בחיים. לרגע קצר הוא נהנה מהמעבר המחוספס של אוויר בריאותיו. הוא משטיח את כפות ידיו על האריחים כדי לחוש את קרירותם. מאמי קורסת על הקיר מולו ועושה תנועות בלסתה, החושפות את גומת החן בלחייה השמאלית. זה מוזר לראות את נעליה המהודרות, השמורות להליכה לכנסייה, במקלחת. לוקה נוגע בחתך שבשפתו. הדם נקרש, אבל הוא מגרד אותו בשיניו והפצע שב ונפתח. הוא מבין שאילו זה היה חלום, הוא לא היה חש דם.
לבסוף מאמי נעמדת. "תישאר כאן," היא לוחשת לו. "אל תזוז עד שאני חוזרת אליך. אל תשמיע קול, אתה מבין?"
לוקה תופס את ידה. "מאמי, אל תלכי."
"מיחוֹ, אני כבר חוזרת, בסדר? תישאר פה." מאמי משחררת את אצבעותיו של לוקה מידה. "אל תזוז," היא אומרת שוב. "ילד טוב."
ללוקה אין בעיה לציית להוראותיה של אמו, לא משום שהוא ילד צייתן, אלא משום שהוא לא רוצה לראות. לא רוצה לראות את כל משפחתו מוטלת שם בחוץ, בחצר האחורית של אבואלה. היום יום שבת, שבעה באפריל, הקִינְסֶאַנְיֶירָה — חגיגת ההתבגרות — של בת דודתו ג'ניפר, מסיבת יום הולדת חמש־עשרה שלה. היא לובשת שמלה לבנה ארוכה. אמהּ ואביה נמצאים שם — טִיוֹ, דוד אלכס, וטִיָה, דודה יֶמי — וגם אחיה הצעיר של ג'ניפר, אדריאן, שמאחר שכבר מלאו לו תשע, הוא אוהב לומר שהוא מבוגר מלוקה בשנה, אף על פי שרק ארבעה חודשים מפרידים ביניהם.
לפני שלוקה הלך לעשות פיפי, הוא ואדריאן בעטו להנאתם בכדור עם שאר הפְּרִימוֹס, בני הדודים. האמהות הסבו אל השולחן בחצר הפנימית, ומשקאות הפָּלוֹמָס הקרים שלהן הגירו טיפות מים על המפיות. בפעם האחרונה שכולם התקבצו בביתה של אבואלה, ג'ניפר הפתיעה בטעות את לוקה בחדר האמבטיה, והוא היה נבוך כל כך, עד שהיום הוא אילץ את מאמי ללוות אותו ולשמור מחוץ לדלת. זה לא מצא חן בעיני אבואלה. היא אמרה למאמי שהיא מפנקת אותו, שמן הראוי שילד בגילו ילך לשירותים בכוחות עצמו, אבל לוקה הוא בן יחיד, והוא מקבל יחס מיוחד שילדים אחרים לא מקבלים.
כך או כך, לוקה לבד עכשיו בחדר האמבטיה ומנסה לא לחשוב על זה, אבל המחשבה צפה ועולה: המילים המרגיזות האלה שמאמי ואבואלה החליפו ביניהן היו כנראה המילים האחרונות שהן יגידו זו לזו אי־פעם. לוקה עשה את דרכו אל שולחנן, לחש משהו באוזנה של מאמי, ואבואלה שראתה את זה ניענעה בראשה, נופפה אצבע נוזפת לעבר שניהם ואמרה את דעתה. היה לה חיוך מיוחד כשהיתה מעבירה ביקורת. אבל מאמי תמיד עמדה לצדו של לוקה. היא רק גילגלה את עיניה והסיטה את כיסאה לאחור, למורת רוחה של אמהּ. מתי זה היה — לפני עשר דקות? שעתיים? לוקה מרגיש שגבולות הזמן שהתקיימו מאז ומעולם לא חלים עליו.
מחוץ לחלון הוא שומע את צעדיה ההססניים של מאמי, את הדשדוש הרך של נעליה בין שאריות של משהו שבור. התנשמות יחידה, אוורירית מכדי לקרוא לה יבבה. ואז הוא שומע אותה ממהרת לחצות את החצר הפנימית בנחישוּת, ולוחצת על מקשי הטלפון שלה. כשהיא מדברת, קולה נשמע מתוח כפי שלוקה לא שמע אותו מעודו, גבוה ולחוץ, ממעמקי גרונה.
"שלחו עזרה."
 
 

המלצות נוספות