הייט מייל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הייט מייל
מכר
אלפי
עותקים
הייט מייל
מכר
אלפי
עותקים

הייט מייל

4.4 כוכבים (127 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2736מקורי
ספר מודפס
5559מקורי מחיר מוטבע על הספר 104
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: Hate Mail
  • תרגום: כנרת היגינס־דוידי
  • הוצאה: דרלינג
  • תאריך הוצאה: פברואר 2025
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 330 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 40 דק'

תקציר

נעמי ולוקה הם חברים לעט מאז כיתה ה'. או נכון יותר, יריבים מושבעים בדו־קרב אפי של הטחת עלבונות והתגוששויות מילוליות...
אבל ההתכתבות שבתחילה הייתה מצחיקה ונוטפת שנאה, מתפתחת לאט לחברות שחוצה מדינות ועשורים. 
עד שביום בהיר אחד, כעבור שנים, המכתבים מפסיקים להגיע.

עברו שנתיים מאז שנעמי שמעה מלוקה. שנתיים מאז המכתב ששינה את הכול.
וכשמעטפה חדשה נוחתת בהפתעה על שולחנה בערוץ החדשות המקומי, נעמי מחליטה לא להעניק ללוקה את זכות המילה האחרונה.

הייט מייל הוא רום־קום משעשע ושנון, סוחף וכובש לב. ובקיצור, עונג צרוף! הסופרלטיבים שהרעיפו על הממתק הזה ברחבי העולם מגיעים לו בענק.

ספר הביכורים של דונה מרקטי זוכה להצלחה מרעישה, מהרגע שבו החל את דרכו בסצנת הבוקטוק העולמית ועד שהפך לדבר הכי חם ברומנטיקה.

פרק ראשון

1

ילדות יפות מקבלות איומים על חייהן

נעמי

"נראה לי שקבעת שיא חדש. עברו רק שבועיים מאז שהתחלת לשדר ואת כבר מקבלת מכתבים ממעריצים."

לאן יש נטייה להתגנב לאנשים בסתר, אז כשאני שומעת את הקול שלה מאחוריי אני נבהלת ומסתובבת מהר בכיסא. אני חושבת שזה בגלל הנעליים שלה. הן שקטות מדי, אפילו על מרצפות. היא מחייכת ומנופפת במכתב שבידה.

"לא ידעתי שחזאים מקבלים מכתבי מעריצים. זה צריך להדאיג אותי?"

"חזאיות יפות מקבלות," אן אומרת וקורצת לי, "אבל כמו שאמרתי, שבועיים זה שיא חדש. נקווה רק שהמעריץ החדש שלך הוא לא סטוקר."

אני לוקחת ממנה את המכתב והופכת את המעטפה הלבנה. שמי וכתובת התחנה כתובים עליה בכתב יד. אן מסתכלת עליי, לא טורחת להסתיר את הציפייה. אני משחילה אצבע וקורעת את המעטפה.

"למה לא עם פותחן מכתבים," אן אומרת. היא נראית מרוגזת.

"מי צריך פותחן? האצבעות שלי יכולות לעשות את זה מצוין."

"את תיחתכי מהנייר," היא אומרת.

לא אכפת לי. אני מושכת כתפיים. "תמיד פתחתי מכתבים ככה."

אני מוציאה מהמעטפה הקרועה דף מחברת מקופל. המכתב כתוב בכתב יד. הוא קצר, פשוט, ישר ולעניין:

נעמי היקרה,

אני מקווה שברק יפגע בך ושתמותי באמצע התחזית הבאה שלך. נכון אירוני?

ל'

צחוק חזק וקצר בורח לי לפני שאני מספיקה לעצור אותו. אני מנסה, אבל ברגע שאני מתחילה אני כבר לא יכולה להפסיק, ומתפקעת מצחוק. אן מזדעפת וחוטפת ממני את המכתב לראות מה כל כך מצחיק. אני רואה מבעד לדמעות הצחוק שלי את העיניים שלה מתרחבות ואת הפנים שלה מאדימות.

"אלוהים אדירים," היא אומרת. "אני מצטערת. לא ידעתי מה זה. אני לא — את בסדר? למה את צוחקת?"

אני נושמת עמוק בניסיון להירגע ולוקחת שוב את המעטפה הקרועה. לאכזבתי אני מגלה שאין עליה את כתובת השולח.

"מאיפה המעטפה הזאת הגיעה?"

אן מנידה את ראשה. היא לא מבינה את תגובתי. "היא הגיעה בדואר היום בבוקר. בלי כתובת שולח. את יודעת מי זה?"

אני מהנהנת. אני מרגישה את החיוך מתפשט שוב על שפתיי. "לא שמעתי ממנו כבר שנתיים."

התגובה שלי מבלבלת את אן עוד יותר. "זאת בדיחה? או שיש לך סטוקר משוגע שכדאי שנדע עליו?"

"זה סיפור ארוך. קצת קשה להסביר."

אן לוקחת כיסא מהשולחן הסמוך ומתיישבת. "יש לי זמן."

אני קמה ומתחילה לאסוף את הדברים שלי. סיימתי להיום, ולא מתחשק לי שחבריי לעבודה ישמעו את השיחה הזאת. "בדיוק עמדתי לצאת," אני אומרת. אן נראית מאוכזבת. "רוצה לשבת איתי לקפה? אני אספר לך."

לוקה היקר,

איזה כיף להיות החברה־לעט החדשה שלך. המורה שלי אמרה שאתה גר בקליפורניה. אף פעם לא הכרתי מישהו שגר בקליפורניה. זה מה־זה מגניב! אתה הולך לים כל יום? נראה לי שזה מה שאני הייתי עושה אם הייתי גרה שם. אתה בטח מת על זה.

אני גרה באוקלהומה. תמיד רציתי לגור קרוב לים כדי שאני אוכל ללכת מתי שבא לי. אין הרבה מה לעשות בעיר שלי. אנחנו בעיקר הולכים לקניון או לנהר, שזה בכלל לא דומה לים אמיתי.

מה אתה אוהב לעשות בקליפורניה? אתה מגדל חיות? לי יש אוגר, אבל אני רוצה חתול. אימא שלי אומרת שאני יכולה חתול כשאני אגדל קצת, אבל היא אומרת את זה מאז שאני זוכרת את עצמי. אני בת עשר עכשיו, ולדעתי אני כבר מספיק גדולה לחתול. או לסמור. אם אני לא יכולה חתול, מה שאני באמת רוצה זה סמור. מה איתך? אתה אוהב סמורים?

באהבה,

נעמי לייט

הייתי בכיתה ה' כשכתבתי את המכתב הראשון שלי ללוקה. המורה הכריחה אותנו לבחור חבר־לעט אקראי בהגרלת פתקים עם כתובות. קיבלתי ילד בשם לוקה פיצ'לר שגר בקליפורניה. שמחתי שיהיה לי חבר חדש ממדינה אחרת. אף פעם לא היו לי חברים לעט לפניו, ולא ידעתי איך לחתום על המכתב. אימא שלי תמיד לימדה אותי לחתום על כל המכתבים שלי במילים באהבה, נעמי, אז כך חתמתי גם על המכתב הזה. רק בדיעבד תהיתי אם מוזר לכתוב באהבה לילד שאף פעם לא פגשתי. עד אז כתבתי מכתבים רק לבני משפחתי.

היה מאוחר לכתוב מחדש, ולא רציתי לכער את המכתב במחיקות. גברת גובל הלכה בין השולחנות לכיוון השולחן שלי ואספה את המכתבים מכולם. הכנסתי את המכתב שלי למעטפה ונתתי לה.

היא הסבירה שהמכתבים יישלחו בדואר למחרת בבוקר, ושיעברו כמה ימים עד שהנמענים יקבלו אותם. ואז עוד כמה ימים עד שנשמע מחברינו החדשים בקליפורניה.

כעבור שבועיים קיבלנו מכתבים מהחברים־לעט. כל כך התרגשתי לקבל מכתב שממוען אליי ושהוא לא ממישהו מהמשפחה. כשפתחתי את המכתב, הדבר הראשון שראיתי היה שללוקה פיצ'לר יש כתב זוועתי. לקח לי פי שניים יותר זמן לקרוא אותו מאשר אם הוא היה מנסה להשקיע טיפה בכתב מסודר.

נעמי היקרה,

את נשמעת ממש משעממת. אימא שלי אמרה שאוקלהומה היא באמצע חגורת התנ"ך, ושאת בטח תיכנסי להיריון בגיל שש־עשרה. חוץ מזה, סמורים מסריחים. אם את רוצה חיה אמיתית קחי כלב, כי חתולים זה משעמם. במחשבה שנייה, אולי חתול באמת מתאים לך בול.

יש לכם סופות טורנדו באוקלהומה?

באהבה,

לוקה פיצ'לר

העובדה שנאלצתי להתאמץ כל כך לפענח את כתב היד הנוראי שלו רק ליבתה עוד יותר את הכעס שהמכתב עורר בי.

כתבתי לו מכתב כל כך יפה ושמח, והוא ענה לי עם... זה? הסנטר שלי רעד. לא יכולתי לתת לגברת גובל לראות אותי ככה. קיפלתי את המכתב ונשמתי נשימה עמוקה. מצמצתי מהר כדי לייבש את הדמעות בעיניי. אחר כך פתחתי את המכתב וקראתי אותו שוב. הוא חתם באהבה, כמוני. תהיתי אם גם אימא שלו לימדה אותו לעשות את זה, או שהוא רק חיקה אותי. אולי הוא כתב את זה באירוניה אחרי מכתב מלא שנאה. האם בנים בני עשר מקליפורניה מסוגלים להגיע לרמה כזאת של אירוניה מכוונת? חשבתי בפקפוק. הוא בטח סתם לעג לי, כמו במכתב כולו.

תלשתי בזהירות דף מהמחברת, לקחתי את העט וכתבתי לו תשובה.

לוקה היקר,

יש לך כתב נוראי. אפילו לא הצלחתי להבין מה כתבת במכתב. נדמה לי שאמרת שיש לך חמישה חתולים, ושהדבר שאתה הכי אוהב לעשות בסופי שבוע הוא לנקות את החול בקופסת השירותים שלהם. נראה קצת מוזר. אולי כדאי שתפסיק לשתות כל כך הרבה מי מלח. אולי בכל זאת טוב שאני לא גרה ליד הים.

וכן, יש לנו פה סופות טורנדו.

באהבה,

נעמי

את המכתב הבא שלו היה קל יותר להבין. הפעם היה ברור שהוא השקיע והשתדל לכתוב בכתב מסודר. הרגשתי ניצחון, אף על פי שהמכתב היה מרושע אפילו יותר מהקודם.

נעמי היקרה,

הפעם אני כותב לאט כדי שהמוח האוקלהומי האיטי שלך יצליח לעקוב. מצטער לשמוע שאבא שלך ואימא שלך הם אח ואחות. שמעתי שגילוי עריות גורם להרבה מומים מולדים, וזה מסביר למה יצאת ככה.

אני שמח לשמוע שיש באוקלהומה סופות טורנדו. עם קצת מזל, טורנדו ישמיד את הבית שלך וימנע מההורים שלך להשריץ עוד יצורים כמוך.

באהבה,

לוקה

"אבל כן ענית לו, נכון?" אן שואלת. "אמרת שלא שמעת ממנו שנתיים. הוא המשיך לכתוב לך כל השנים בלי תגובה ממך?"

"כתבתי לו. בסוף."

"המורה שלך ראתה את המכתבים שלו?"

אני מושכת כתפיים. "לא. היא תמיד העבירה את המעטפות סגורות. אני חושבת שכל עוד אף אחד לא התלונן, היא פשוט הניחה שכל החברים לעט מתנהגים יפה. זה עבד גם לטובתי, כי בהמשך הפכתי להיות ממש מרושעת."

"באמת כעסת, או שזה היה יותר בשביל התגובה?"

אני עוצרת כדי לחשוב על זה. "בהתחלה כעסתי. אבל אני חושבת שככל שהזמן עבר, התחלתי לחכות למכתבים שלו. רציתי לראות לאיזו רמה של רוע הוא יכול להגיע. הצבתי לעצמי מטרה להיות מרושעת יותר ממנו."

אן מסתכלת על המכתב המונח בינינו על השולחן. "אז עכשיו הכדור במגרש שלך."

אני מרימה את המכתב ומתבוננת בו, עיניי מרפרפות במהירות על כתב היד המוכר. "אין כתובת," אני מזכירה לה. "איך אני אמורה לכתוב לו?"

"תנסי לכתובת שהייתה לו לפני שנתיים," היא מציעה.

"ניסיתי. שלחתי לשם לפני שנה וחצי. המכתב חזר אליי. בדרך כלל, בכל פעם שאחד מאיתנו עבר, היינו שולחים את המכתב הבא עם הכתובת החדשה. הפעם הוא עבר ולא שלח מכתב חדש."

אן מהדקת את שפתיה בהרהור. "הוא מאתגר אותך," היא אומרת כעבור רגע.

"מאתגר אותי?"

"למצוא אותו," היא מחדדת. "אם לא תשלחי לו תשובה, את משאירה לו את המילה האחרונה בדו־קרב דואר שנמשך עשרות שנים. את באמת רוצה לתת לו לנצח?"

אני מנידה את ראשי. "אין מצב. אני אמצא אותו."

2

אחים ואחיות

לוקה

חשבתי שלהתכתב עם חבר־לעט זה טיפשי. לא היה לי מה להגיד לילד או ילדה ממדינה אחרת. הייתי בטח הילד היחיד בכיתה שלא התלהב מהמשימה. בזמן שכל הילדים בכיתה הקריאו זה לזה את המכתבים שהם קיבלו ודיברו על מה שיכתבו בחזרה, אני ישבתי בשורה האחורית וספרתי את הדקות עד שאוכל לחזור הביתה לשחק במחשב.

ואלה גם לא היו שיעורי בית עם ציון. גברת מרטין בטח אפילו לא תקרא את המכתבים שלנו.

"לוקה," היא אמרה ושלפה אותי מהמחשבות. "אתה רוצה לשתף אותנו במכתב שלך?"

הנדתי את ראשי לשלילה. "לא כל כך."

היא חייכה אליי בעידוד. "אולי תקריא אותו רק לבן."

חבר שלי בן ישב לידי. הוא נראה נלהב כמוני. נתתי לו את המכתב, הוא קרא אותו והחזיר לי.

"היא מדברת הרבה על הים," הוא אמר.

"אני יודע," הסכמתי.

"מה תכתוב לה?"

"לא יודע. זה מטומטם."

"אתה חושב שכל דבר מטומטם."

"כי הכול באמת מטומטם."

"אתה חייב לענות לה," בן אמר.

"למה?"

"כי אם לא תכתוב, היא תהיה הילדה היחידה בכיתה שלה שלא תקבל מכתב."

גלגלתי עיניים, נאנחתי ופתחתי עמוד חדש במחברת. עברתי על המכתב של נעמי עוד פעם, והתחלתי לכתוב. כשסיימתי, גיחכתי לעצמי. תלשתי את הדף מהמחברת ונתתי לבן.

"אתה לא יכול לשלוח לה את זה," הוא אמר. "יכעסו עליך."

"גברת מרטין אפילו לא תקרא את זה," לחשתי לו.

"זה אכזרי," הוא אמר. "היא תבכה."

"אז מה? אני לא מכיר אותה."

לקחתי את המכתב בחזרה, קיפלתי אותו והכנסתי למעטפה שהמורה חילקה. חשבתי שזה יהיה סוף הסיפור. נעמי לייט תבקש מישהו אחר להתכתב איתו, ואף אחד לא יצפה ממני לכתוב יותר לאף אחד.

אבל זה לא היה סוף הסיפור. כעבור שבועיים גברת מרטין חילקה לנו את המכתבים החדשים. התפלאתי לראות שנעמי כתבה לי עוד מכתב. גם את בן זה הפתיע. הוא חיכה שאפתח את המכתב שלי אפילו לפני שפתח את שלו.

"מה היא אמרה?" הוא שאל לפני שסיימתי לקרוא.

המכתב שלה הכעיס אותי. "היא אפילו לא הבינה מה כתבתי בפעם הקודמת, והיא סתם ממציאה דברים."

פתחתי את המחברת והתחלתי לכתוב טיוטה למכתב תשובה. באמצע המשפט הראשון עצרתי ומחקתי. היא צדקה. הכתב שלי לא היה מסודר. גברת מרטין תמיד ביקשה ממני לכתוב מסודר יותר, ואפילו אימא שלי אמרה שאני צריך לעבוד על זה. פתחתי עמוד חדש והתחלתי שוב. הפעם כתבתי לאט, והקפדתי לא לחבר אותיות ושהכול יהיה קריא.

הראיתי את המכתב לבן כשסיימתי. הגבות שלו הזדקרו כשקרא, ואז הוא הזעיף פנים. "איכס," הוא אמר. "אנשים באוקלהומה באמת עושים את זה? מתחתנים עם אחים ואחיות?"

משכתי בכתפיים. "לא נראה לי."

לקחתי ממנו את המכתב והכנסתי אותו למעטפה.

"למה אתה עדיין מגעיל אליה? היא בטח התרגשה להתכתב עם חבר לעט."

בן הסתכל על שאר הילדים בכיתה. כל הבנות חייכו חיוכים רחבים כשקראו את המכתבים שקיבלו, והחליפו ביניהן רעיונות מה לכתוב בחזרה. ידעתי מה הוא עושה. הוא ניסה לגרום לי לראות את נעמי כאחת מהם. ילדה אמיתית, לא סתם חתיכת נייר שהגיעה בדואר.

"לא בא לי להתחייב לכתוב למישהו כל השנה. אם היא תחליט בעצמה לא לענות לי, זה לא יהיה באשמתי וגברת מרטין תעזוב אותי בשקט."

סגרתי את המעטפה וכתבתי את שמה של נעמי ואת כתובת בית הספר שלה, ושמתי אותה בסלסילה הייעודית שגברת מרטין הכינה למכתבים שלנו. הייתי הראשון שהגיש את המכתב שלו. היא חייכה אליי.

"סיימת מהר," היא אמרה.

משכתי כתף והוספתי חיוך שלדעתי היה מקסים. "נורא קל להתכתב עם החברה לעט שלי. אני כבר מת לשמוע ממנה."

עברו עוד שבועיים עד שחברינו לעט כתבו לנו בחזרה. גברת מרטין הסתובבה בכיתה וחילקה את המכתבים. כשהיא הגיעה לשולחן שלי היא עצרה, ודפדפה בצרור המכתבים שבידה. היא שלפה אחד ונתנה אותו לבן. היא הגיעה לסוף החבילה והתחילה שוב מהתחלה.

"מממ," היא אמרה כשהתברר שאין לי מכתב. "אני מצטערת, לוקה. אני רואה שאין מכתב בשבילך הפעם. אולי הוא הופרד מהשאר. זה קורה לפעמים. הוא בטח יגיע ביום־יומיים הקרובים."

"אה." ניסיתי להישמע מאוכזב, אבל לא הייתי צריך להתאמץ כל כך. הופתעתי מכך שבאמת התאכזבתי קצת. בזמן שחיכינו למכתבים, מצאתי את עצמי מקווה שנעמי תשלח לי עוד מכתב לעגני בתגובה למכתב שלי, כדי שאוכל להשיב אש עם משהו גרוע יותר.

ידעתי שכל המטרה של כתיבת המכתבים האכזריים הייתה לגרום לה להפסיק לכתוב, אבל לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. עכשיו הייתי הילד היחיד בכיתה שלא היה לו מכתב לקרוא.

למחרת עצרתי ליד השולחן של גברת מרטין בסוף ההפסקה.

"קיבלתי מכתב היום?" שאלתי.

היא הנידה את ראשה. "אני מצטערת, לוקה. עדיין לא. אולי מחר?"

אבל גם אחרי יומיים לא הגיע שום מכתב בדואר. ולא אחרי שלושה ימים.

עד שהגיע המשלוח הבא של המכתבים, כבר הייתי בטוח שלא אשמע ממנה יותר. אפילו לא הסתכלתי כשגברת מרטין עברה וחילקה אותם. עבדתי על שיעורי בית כשהיא הניחה פתאום מעטפה על השולחן שלי. הרמתי את הראש בהפתעה. היא קרצה לי והמשיכה בסבב החלוקה.

"אז התוכנית שלך לא עבדה כל כך," בן אמר.

התעלמתי ממנו ופתחתי את המכתב.

המשך הפרק בספר המלא

עוד על הספר

  • שם במקור: Hate Mail
  • תרגום: כנרת היגינס־דוידי
  • הוצאה: דרלינג
  • תאריך הוצאה: פברואר 2025
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 330 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 40 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
127 דירוגים
71 דירוגים
38 דירוגים
15 דירוגים
2 דירוגים
1 דירוגים
13/2/2025

תביאו לי עוד ספרים כאלה וניהיה חברים הכי טובים! איזה ספר יפה עם מלא ברגש ובצחוק! אהבתי כל שנייה בספר! ממליצה מאוד מאוד מאוד😍

8
16/2/2025

ספר מהמם!! תקופה ארוכה שלא קראתי ספר ותקופה ארוכה שלא כתבתי ביקורת על ספר. אז מה יש לנו כאן? ספר רומקום מצוין חמוד מצחיק וקליל. ולא סגורה עדיין אם זה יריבים לאוהבים או ידידים לאוהבים. *הביקרות תכלול ספויילרים* מה אהבתי: *המכתבים שלהם פשוט עשו את הספר מה זה הדבר המושלם הזה לא הפסקתי לצחוק בקול. *ספר מצחיק בטירוף באמת שלא הפסקתי לצחוק מכמעט כל חלק. *דמויות חמודות למדי והתקשורת בניהם מתוקה ומצחיקה. *בדיוק מה שהייתי צריכה באותה תקופה- ספר קליל ומצחיק שלא גורם לי לקלל את הסופרת. מה פחות הסתדר לי: *הקונספט שהיא לא ידעה את השם האמיתי שלו למרות שהם יצאו מספר חודשים? חחח וטפ ממש לא הגיוני מה זה החרא הזה. *היה צפוי מההתחלה ודי קיטשי. *לקראת הסוף מרחו את זה יותר מדי ונאלצתי לקרוא קריאה די מרפרפת כי לא היה לי כוח. קיצר סהכ אני אתן לזה 4.5 כוכבים אבל כרגיל אתם מכירים אותי כבחורה מפרגנת אז מגיע לזה 5!!

2
16/5/2025

כזה סיפור עוד לא קראתי❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥 אהבה בין ילדים מהמכתב הראשון ולמשך 20 שנה לוקה פשוט גבר רומנטי ומרגש ולנעומי האסימונים נופלים לאט..

1
13/2/2025

מקסים, כתיבה קולחת.

1
31/5/2025

סוף סוף ספר שיצא מחוץ לשטנץ המוכר. איזה ספר מטורף, מצחיק, רומנטי והפכפך. ממליצה בחום!!! בא לי חתולים עכשיו 😉🤭

29/5/2025

ספר מושלם קליק כיפי ממליצה!!

21/5/2025

כזה סיפור מתוק ורומנטי. אהבתי.

18/5/2025

הסיפור כל כך מהנה. כתוב הייטב. הסוף ידוע ,אבל מסקרנת הדרך, החוויות שחווים הגיבורים עד לסוף הטוב. אני אהבתי מאוד.

14/5/2025

הספר מוש ברמות...קצת צפוי אבל כתוב כל כך טוב ודמויות סופר חמודות, סיימתי את הספר ביום

25/4/2025

חמוד, קליל וסוחף. מתוק כזה. מומלץ מאוד

25/4/2025

מעולה!

19/4/2025

מאוווד נהניתי מהספר. עפתי עליו ברמות! הוא היה שנון, ומצחיק וחמוד ולגמרי ולא יכלתי להניח מהיד. נהניתי מכל רגע ובא לי לקרוא אותו שוב!! בעיניי, הספר הזה בהחלט יכול להיות מעובד לסרט. זה הולך להיות קומדיה רומנטית קורעת כמו של פעם. כשהן עוד היו טובות. אבל יש לי עדיין כמה שאלות ודברים שאני חייבת להוציא ואני אעשה את זה פה כי אין לי חברים שקוראים ספרים: *מכיל ספויילרים* . . . וואו, אן היא בחורה בלתי נסבלת. בטח מאלה שכותבות בסשא ״לא דיברנו מכיתה ו׳ והוא צפה לי בסטורי, מה זה אומר??״ מישהו צריך לתת לבחורה הזאת סטירה מצלצלת ויפה שעה אחת קודם. מזל שהיא לא דמות ראשית. כי הספר היה עובר ל-DNF מהר מאוד. היא בחורה מתישהההה ״אנחנו גרים במיאמי אבל סעי לסאן דייגו ותדפקי על כל הדלתות בשביל למצוא מישהו שאולי זוכר את לוקה״ לא היא לא שפויה! היא מעצבנת ומרגיזה ואני בטוחה שאפשר היה למצוא דרכים נוספות לקדם את העלילה של נעמי ולוקה גם בלי הפוסטמה הזאת. דיי נו בחיאת לטוס בכל המדינה בשביל חבר לעט מגיל 10 רק בשביל להחזיר לו מכתב. מזל שהספר היה כתוב משעשע וממש אהבתי אותו כי זה רעיון כל כך טיפשי. ונחשו של מי הוא היה? נכון! של אן! ובנימה אחרת לגמרי, משהו שלא הבנתי. הוא לא ידע שהיא חושבת שקוראים לו ג׳ייק? אם הוא חשב שהיא יודעת שהוא לוקה, למה הוא המשיך לכתוב לה מכתבים במקביל? (כן, אני מבינה, לקידום העלילה. אבל בואו רגע נשים את זה בצד ונמצא היגיון בכל זאת)

18/4/2025

סוחף, צפוי ועדיין אי אפשר לעזוב אותו

11/4/2025

איזה ספר כיפי! בדרך כלל אני לא מתה על ספרים שיש בהם הרבה חילופי מכתבים או הודעות וכאלה אבל נהניתי מהמכתבים ממש!! הטוויסט היה קצת צפוי אבל לא מההתחלה... הייתי שמחה לאפילוג טיפה יותר מורחב אבל בסך הכל ספר מקסים. נהניתי ❤️

4/4/2025

חמוד חמוד וצפוי לחלוטין

2/4/2025

הספר הכי טוב שקראתי בזמן האחרון

2/4/2025

כתוב היטב, מצחיק, נוגע, רומנטי, מעורר מחשבה...מושלם.

30/3/2025

ספר מתוק מתוק מתוק. מומלץ לקרוא

30/3/2025

ספר שפשוט כיף לקרוא. קליל -שנון - מצחיק ולא מתאמץ. אמנם הכל בו צפוי והוא מתוק לפעמים באופן מוגזם - אבל זה מה שכל כך כיף בו. אסקפיזם לעולם לאבי דאבי שהכל בסוף מסתדר 🧚🏻‍♀️

29/3/2025

וואלה מדליק מתוק משעשע החלק של השיא היה נחמד אבל הסיפור הכולל העפיל על הכל!

28/3/2025

מקסים מקסים

26/3/2025

קסם של ספר 👌🏻 קליל זורם וכיפי אהבתי 💙

24/3/2025

מצויין! מצחיק, שנון וקליל.

19/3/2025

מתוק ממש וחמוד, באמת שונה מסצנת הרומנים הכללית (ברעיון ובמוטיב המרכזי של הסיפור) ממליצה

13/3/2025

לא הפסקתי לחייך ולצחוק ספר מקסים

12/3/2025

מתוק , מפעיל את כל קשת הרגשות , אין פה חידה גדולה כבר ברור מאמצע הספר מה קורה פה אבל הכתיבה טובה והדמויות חמודות מאוד

8/3/2025

ספר חמוד ביותר. לא יכולתי להניח אותו מהיד.

8/3/2025

ספר שכיף להעביר איתו את הזמן

2/3/2025

נהניתי מאוד, מרגש, טיפה עצוב וגם מצחיק. אהבתי.

25/2/2025

כתיבה מעולה! מצחיקה, מעניינת, הכל במידה הנכונה. אחלה ספר, לא יכולתי להפסיק לקרוא.

25/2/2025

מקסים ממש. אהבתי מאוד

24/2/2025

קצת משוגע. הרבה הומור, ציניות ואירוניה. מעניין, מקורי, מיוחד. בחלקו יש סוג של מתח עד שמגיעים לשלב בו כבר סוף הסיפור די ברור. ועדיין ממשיך להיות מעניין, עד השורה האחרונה. אהבתי מאוד. רומן שמתחיל בבה״ס יסודי, בכתה ה׳ ואיכשהו ׳מתגלגל׳ לאורך שנים. ❤️‍🩹📺🌨️🌈☀️🌤️💥☔️🐈‍⬛🐈🐕‍🦺🐠🐟🦈🐳🦀🏃🏻‍♂️💁🏻‍♀️👩🏻‍🎨👩🏻‍🎓👨🏻‍🎓👨🏻‍⚕️✌️

23/2/2025

אהבתי ממש. מקסים וזורם

21/2/2025

חמוד מאוד!

20/2/2025

חמוד מאוד קליל וכיף להעביר את הזמן

17/2/2025

ספר מקסים ורומנטי. רעיון מוכר וידוע אבל כתוב כייפי, מצחיק וזורם שממש תענוג לקרוא . מומלץ בכייף

16/2/2025

פשוט אין לי מה להגיד מרוב שהספר מצוין!! כל כך עצוב לי שסיימתי את הספר אבל תמיד אפשר לעשות קריאה חוזרת😉 ספר קליל וכיפי לקריאה אהבתי מאוד❤️ XOXO Bells❤️‍🔥

15/2/2025

מקסים ומצחיק ,נהנתי מכל רגע

15/2/2025

מהמם!!

15/2/2025

חמוד מאוד

15/2/2025

שונה ומיוחד. נהניתי.

15/2/2025

באמת אחד הטובים! אמנם היה צפוי אבל בשלב מסוים נראה לי שזה צפוי בכוונה. כאילו כולם יודעים משהו שהגיבורה לא ומחכים לראות מתי היא תבין ומה יקרה. נהנתי!

15/2/2025

וואו ספר מושלם! היו דיאלוגים שהצחיקו אותי ממש והכתיבה ברמה גבוהה. כאילו דיי צפוי לאורך הדרך, אבל זה לא גורע בכלל! ממליצה בחום לאוהבות ז'אנר ה-meant to be❤️

15/2/2025

מושלםםםם

14/2/2025

ואוו! מקסים ממש! ומצחיק. קראתי ברצף ונהניתי מאוד! יש פה כמה דברים שהזכירו לי ספרים מהז'אנר שקראתי בעבר (כמו 'בליינד דייט' של קתרין סנטר ו'מכתבים מלוכלכים' של וי קילנד ופנלופי וורד). חוץ מזה רואים את הסוף מקילומטרים, אבל בסה"כ ממש אהבתי. באמת ספר קליל ומקסים, שעושה טוב על הלב ותענוג לקרוא.

14/2/2025

יואו, הייתי צריכה משהו קליל, כייפי ורומנטי ולא התאכזבתי לרגע! אמנם מבינים מהר מאוד איך זה הולך להסתיים, אבל הדרך לשם כל כך כייפית שזה לא גורע לרגע. והסוף... טוב, הוא קצת יותר מורכב חחח מומלץ בחום!

14/2/2025

מעולה

5/4/2025

מקסים !! ספר כייפי ברמות. מצחיק מרגש ומפתיע

1
8/6/2025

איזה ספר חמוד! עלילה מקורית יחסית והדמויות מקסימות. ממליצה בחום לשיפור מצב הרוח.

2/6/2025

חמוד מאד

26/5/2025

ספר חמוד ממש! נהנתי מאד

24/5/2025

לא ידעתי למה לצפות כשקראתי את התקציר של הספר, אבל הספר הפתיע אותי. הכתיבה זורמת, הדמויות מצחיקות, הוא מפתיע, מצחיק ולא קלישאתי והוא הנאה אחת גדולה.

2/4/2025

מעניין ומפתיע

30/3/2025

ספק חמוד ומתוק מאוד. ועדיין יש כמה דברים מוזרים בעלילה שנראה שהסופרת לא טרחה להקדיש להם זמן.

27/3/2025

הפתיע לטובה! כתיבה קולחת, ודמויות עגולות וכיפיות

18/3/2025

הסוף היה קצת מרוח, אבל ס"ה חמוד

1/3/2025

חמוד מאוד

1/3/2025

הספר חמוד מאוד וגם קצת מוזר, הכתיבה קצת שונה ובסיסית אבל בקטע טוב. יש כל מיני חלקים לא ברורים שם שהם קצת כמו חורים בעלילה למשל…. ספויילר!!!! . . . ברגע שהיא מגלה מי זה אבא שלו, למה היא לא מציקה לו יותר ודורשת לדעת איפה הוא?? למה היא פשוט לא מנסה לגלות מיהו כשהיא כבר יודעת שהוא במיאמי?? ומה הקטע עם החברה שלה אן? יש בין שתיהן מערכת יחסים מוזרה ולא ברורה ואין לזה סגירה או הצדקה בספר. בקיצור נחמד אבל קצת מוזר וגם קצת נגרר.

25/2/2025

חמוד קליל וזורם. אהבתי את המכתבים המרושעים והם ממש ממש הצחיקו אותי חבל שהשאר קצת יותר "דביק" וצפוי היה חסר לי הרבה "פלפל חריף", בוער ושנון כמו במכתבים. סה"כ נהנתי (:

22/2/2025

די צפוי אבל חמוד

18/2/2025

ספר ממש חמוד, הסיפור, יש לציין, צפוי מאוד ומרגע שה"סוד" מתגלה-נמרח

17/2/2025

מקסים! אין מילה אחרת , ספר קליל וצפוי אבל יפה מצחיק ומרגש , אהבתי מאוד .

17/2/2025

חמוד מאוד

15/2/2025

חמוד וצפוי

15/2/2025

חמוד מאוד,די צפוי אבל נהניתי לקרוא

16/3/2025

ספר שנון וייחודי בנוף, עם רעיון מקורי וקשר לא שגרתי. הטוויסט היה צפוי בעיניי מהרגע הראשון וזה קצת באס אותי, אבל בכל זאת נהנתי מהקריאה.

1
28/5/2025

הגיבורה סתומה כזאת.. היא עוברת טוב יותר במכתבים המרושעים שהיא כותבת.

22/5/2025

התחיל די טוב, צחקתי. בהמשך די בסדר. נחמד סהכ

13/4/2025

התחיל חמוד, המשיך ארוך צפוי ודי משעמם.

14/3/2025

צפוי וארוך מדי לטעמי

1/3/2025

היה נחמד ומתוק, קצת צפוי אבל בהחלט העביר לי את הזמן בנעימים

28/2/2025

הכתיבה נחמדה, הספר כן מעניין ומצחיק אבל הוא לא הכי זורם. משהו בדמות הנשית פשוט מרגיש לי סתמי

21/2/2025

ספר נחמד, אבל הסוף מצופה

15/2/2025

חביב. הטוויסט היה צפוי לי עוד מהדפים הראשונים. אבל סה"כ נהנתי. העביר לי את הזמן

12/5/2025

דפדפתי המון וקפצתי מלא דפים.. די הותשתי מהסיפור

21/3/2025

סביר

18/2/2025

משעמם ביותר

הייט מייל דונה מרקטי

1

ילדות יפות מקבלות איומים על חייהן

נעמי

"נראה לי שקבעת שיא חדש. עברו רק שבועיים מאז שהתחלת לשדר ואת כבר מקבלת מכתבים ממעריצים."

לאן יש נטייה להתגנב לאנשים בסתר, אז כשאני שומעת את הקול שלה מאחוריי אני נבהלת ומסתובבת מהר בכיסא. אני חושבת שזה בגלל הנעליים שלה. הן שקטות מדי, אפילו על מרצפות. היא מחייכת ומנופפת במכתב שבידה.

"לא ידעתי שחזאים מקבלים מכתבי מעריצים. זה צריך להדאיג אותי?"

"חזאיות יפות מקבלות," אן אומרת וקורצת לי, "אבל כמו שאמרתי, שבועיים זה שיא חדש. נקווה רק שהמעריץ החדש שלך הוא לא סטוקר."

אני לוקחת ממנה את המכתב והופכת את המעטפה הלבנה. שמי וכתובת התחנה כתובים עליה בכתב יד. אן מסתכלת עליי, לא טורחת להסתיר את הציפייה. אני משחילה אצבע וקורעת את המעטפה.

"למה לא עם פותחן מכתבים," אן אומרת. היא נראית מרוגזת.

"מי צריך פותחן? האצבעות שלי יכולות לעשות את זה מצוין."

"את תיחתכי מהנייר," היא אומרת.

לא אכפת לי. אני מושכת כתפיים. "תמיד פתחתי מכתבים ככה."

אני מוציאה מהמעטפה הקרועה דף מחברת מקופל. המכתב כתוב בכתב יד. הוא קצר, פשוט, ישר ולעניין:

נעמי היקרה,

אני מקווה שברק יפגע בך ושתמותי באמצע התחזית הבאה שלך. נכון אירוני?

ל'

צחוק חזק וקצר בורח לי לפני שאני מספיקה לעצור אותו. אני מנסה, אבל ברגע שאני מתחילה אני כבר לא יכולה להפסיק, ומתפקעת מצחוק. אן מזדעפת וחוטפת ממני את המכתב לראות מה כל כך מצחיק. אני רואה מבעד לדמעות הצחוק שלי את העיניים שלה מתרחבות ואת הפנים שלה מאדימות.

"אלוהים אדירים," היא אומרת. "אני מצטערת. לא ידעתי מה זה. אני לא — את בסדר? למה את צוחקת?"

אני נושמת עמוק בניסיון להירגע ולוקחת שוב את המעטפה הקרועה. לאכזבתי אני מגלה שאין עליה את כתובת השולח.

"מאיפה המעטפה הזאת הגיעה?"

אן מנידה את ראשה. היא לא מבינה את תגובתי. "היא הגיעה בדואר היום בבוקר. בלי כתובת שולח. את יודעת מי זה?"

אני מהנהנת. אני מרגישה את החיוך מתפשט שוב על שפתיי. "לא שמעתי ממנו כבר שנתיים."

התגובה שלי מבלבלת את אן עוד יותר. "זאת בדיחה? או שיש לך סטוקר משוגע שכדאי שנדע עליו?"

"זה סיפור ארוך. קצת קשה להסביר."

אן לוקחת כיסא מהשולחן הסמוך ומתיישבת. "יש לי זמן."

אני קמה ומתחילה לאסוף את הדברים שלי. סיימתי להיום, ולא מתחשק לי שחבריי לעבודה ישמעו את השיחה הזאת. "בדיוק עמדתי לצאת," אני אומרת. אן נראית מאוכזבת. "רוצה לשבת איתי לקפה? אני אספר לך."

לוקה היקר,

איזה כיף להיות החברה־לעט החדשה שלך. המורה שלי אמרה שאתה גר בקליפורניה. אף פעם לא הכרתי מישהו שגר בקליפורניה. זה מה־זה מגניב! אתה הולך לים כל יום? נראה לי שזה מה שאני הייתי עושה אם הייתי גרה שם. אתה בטח מת על זה.

אני גרה באוקלהומה. תמיד רציתי לגור קרוב לים כדי שאני אוכל ללכת מתי שבא לי. אין הרבה מה לעשות בעיר שלי. אנחנו בעיקר הולכים לקניון או לנהר, שזה בכלל לא דומה לים אמיתי.

מה אתה אוהב לעשות בקליפורניה? אתה מגדל חיות? לי יש אוגר, אבל אני רוצה חתול. אימא שלי אומרת שאני יכולה חתול כשאני אגדל קצת, אבל היא אומרת את זה מאז שאני זוכרת את עצמי. אני בת עשר עכשיו, ולדעתי אני כבר מספיק גדולה לחתול. או לסמור. אם אני לא יכולה חתול, מה שאני באמת רוצה זה סמור. מה איתך? אתה אוהב סמורים?

באהבה,

נעמי לייט

הייתי בכיתה ה' כשכתבתי את המכתב הראשון שלי ללוקה. המורה הכריחה אותנו לבחור חבר־לעט אקראי בהגרלת פתקים עם כתובות. קיבלתי ילד בשם לוקה פיצ'לר שגר בקליפורניה. שמחתי שיהיה לי חבר חדש ממדינה אחרת. אף פעם לא היו לי חברים לעט לפניו, ולא ידעתי איך לחתום על המכתב. אימא שלי תמיד לימדה אותי לחתום על כל המכתבים שלי במילים באהבה, נעמי, אז כך חתמתי גם על המכתב הזה. רק בדיעבד תהיתי אם מוזר לכתוב באהבה לילד שאף פעם לא פגשתי. עד אז כתבתי מכתבים רק לבני משפחתי.

היה מאוחר לכתוב מחדש, ולא רציתי לכער את המכתב במחיקות. גברת גובל הלכה בין השולחנות לכיוון השולחן שלי ואספה את המכתבים מכולם. הכנסתי את המכתב שלי למעטפה ונתתי לה.

היא הסבירה שהמכתבים יישלחו בדואר למחרת בבוקר, ושיעברו כמה ימים עד שהנמענים יקבלו אותם. ואז עוד כמה ימים עד שנשמע מחברינו החדשים בקליפורניה.

כעבור שבועיים קיבלנו מכתבים מהחברים־לעט. כל כך התרגשתי לקבל מכתב שממוען אליי ושהוא לא ממישהו מהמשפחה. כשפתחתי את המכתב, הדבר הראשון שראיתי היה שללוקה פיצ'לר יש כתב זוועתי. לקח לי פי שניים יותר זמן לקרוא אותו מאשר אם הוא היה מנסה להשקיע טיפה בכתב מסודר.

נעמי היקרה,

את נשמעת ממש משעממת. אימא שלי אמרה שאוקלהומה היא באמצע חגורת התנ"ך, ושאת בטח תיכנסי להיריון בגיל שש־עשרה. חוץ מזה, סמורים מסריחים. אם את רוצה חיה אמיתית קחי כלב, כי חתולים זה משעמם. במחשבה שנייה, אולי חתול באמת מתאים לך בול.

יש לכם סופות טורנדו באוקלהומה?

באהבה,

לוקה פיצ'לר

העובדה שנאלצתי להתאמץ כל כך לפענח את כתב היד הנוראי שלו רק ליבתה עוד יותר את הכעס שהמכתב עורר בי.

כתבתי לו מכתב כל כך יפה ושמח, והוא ענה לי עם... זה? הסנטר שלי רעד. לא יכולתי לתת לגברת גובל לראות אותי ככה. קיפלתי את המכתב ונשמתי נשימה עמוקה. מצמצתי מהר כדי לייבש את הדמעות בעיניי. אחר כך פתחתי את המכתב וקראתי אותו שוב. הוא חתם באהבה, כמוני. תהיתי אם גם אימא שלו לימדה אותו לעשות את זה, או שהוא רק חיקה אותי. אולי הוא כתב את זה באירוניה אחרי מכתב מלא שנאה. האם בנים בני עשר מקליפורניה מסוגלים להגיע לרמה כזאת של אירוניה מכוונת? חשבתי בפקפוק. הוא בטח סתם לעג לי, כמו במכתב כולו.

תלשתי בזהירות דף מהמחברת, לקחתי את העט וכתבתי לו תשובה.

לוקה היקר,

יש לך כתב נוראי. אפילו לא הצלחתי להבין מה כתבת במכתב. נדמה לי שאמרת שיש לך חמישה חתולים, ושהדבר שאתה הכי אוהב לעשות בסופי שבוע הוא לנקות את החול בקופסת השירותים שלהם. נראה קצת מוזר. אולי כדאי שתפסיק לשתות כל כך הרבה מי מלח. אולי בכל זאת טוב שאני לא גרה ליד הים.

וכן, יש לנו פה סופות טורנדו.

באהבה,

נעמי

את המכתב הבא שלו היה קל יותר להבין. הפעם היה ברור שהוא השקיע והשתדל לכתוב בכתב מסודר. הרגשתי ניצחון, אף על פי שהמכתב היה מרושע אפילו יותר מהקודם.

נעמי היקרה,

הפעם אני כותב לאט כדי שהמוח האוקלהומי האיטי שלך יצליח לעקוב. מצטער לשמוע שאבא שלך ואימא שלך הם אח ואחות. שמעתי שגילוי עריות גורם להרבה מומים מולדים, וזה מסביר למה יצאת ככה.

אני שמח לשמוע שיש באוקלהומה סופות טורנדו. עם קצת מזל, טורנדו ישמיד את הבית שלך וימנע מההורים שלך להשריץ עוד יצורים כמוך.

באהבה,

לוקה

"אבל כן ענית לו, נכון?" אן שואלת. "אמרת שלא שמעת ממנו שנתיים. הוא המשיך לכתוב לך כל השנים בלי תגובה ממך?"

"כתבתי לו. בסוף."

"המורה שלך ראתה את המכתבים שלו?"

אני מושכת כתפיים. "לא. היא תמיד העבירה את המעטפות סגורות. אני חושבת שכל עוד אף אחד לא התלונן, היא פשוט הניחה שכל החברים לעט מתנהגים יפה. זה עבד גם לטובתי, כי בהמשך הפכתי להיות ממש מרושעת."

"באמת כעסת, או שזה היה יותר בשביל התגובה?"

אני עוצרת כדי לחשוב על זה. "בהתחלה כעסתי. אבל אני חושבת שככל שהזמן עבר, התחלתי לחכות למכתבים שלו. רציתי לראות לאיזו רמה של רוע הוא יכול להגיע. הצבתי לעצמי מטרה להיות מרושעת יותר ממנו."

אן מסתכלת על המכתב המונח בינינו על השולחן. "אז עכשיו הכדור במגרש שלך."

אני מרימה את המכתב ומתבוננת בו, עיניי מרפרפות במהירות על כתב היד המוכר. "אין כתובת," אני מזכירה לה. "איך אני אמורה לכתוב לו?"

"תנסי לכתובת שהייתה לו לפני שנתיים," היא מציעה.

"ניסיתי. שלחתי לשם לפני שנה וחצי. המכתב חזר אליי. בדרך כלל, בכל פעם שאחד מאיתנו עבר, היינו שולחים את המכתב הבא עם הכתובת החדשה. הפעם הוא עבר ולא שלח מכתב חדש."

אן מהדקת את שפתיה בהרהור. "הוא מאתגר אותך," היא אומרת כעבור רגע.

"מאתגר אותי?"

"למצוא אותו," היא מחדדת. "אם לא תשלחי לו תשובה, את משאירה לו את המילה האחרונה בדו־קרב דואר שנמשך עשרות שנים. את באמת רוצה לתת לו לנצח?"

אני מנידה את ראשי. "אין מצב. אני אמצא אותו."

2

אחים ואחיות

לוקה

חשבתי שלהתכתב עם חבר־לעט זה טיפשי. לא היה לי מה להגיד לילד או ילדה ממדינה אחרת. הייתי בטח הילד היחיד בכיתה שלא התלהב מהמשימה. בזמן שכל הילדים בכיתה הקריאו זה לזה את המכתבים שהם קיבלו ודיברו על מה שיכתבו בחזרה, אני ישבתי בשורה האחורית וספרתי את הדקות עד שאוכל לחזור הביתה לשחק במחשב.

ואלה גם לא היו שיעורי בית עם ציון. גברת מרטין בטח אפילו לא תקרא את המכתבים שלנו.

"לוקה," היא אמרה ושלפה אותי מהמחשבות. "אתה רוצה לשתף אותנו במכתב שלך?"

הנדתי את ראשי לשלילה. "לא כל כך."

היא חייכה אליי בעידוד. "אולי תקריא אותו רק לבן."

חבר שלי בן ישב לידי. הוא נראה נלהב כמוני. נתתי לו את המכתב, הוא קרא אותו והחזיר לי.

"היא מדברת הרבה על הים," הוא אמר.

"אני יודע," הסכמתי.

"מה תכתוב לה?"

"לא יודע. זה מטומטם."

"אתה חושב שכל דבר מטומטם."

"כי הכול באמת מטומטם."

"אתה חייב לענות לה," בן אמר.

"למה?"

"כי אם לא תכתוב, היא תהיה הילדה היחידה בכיתה שלה שלא תקבל מכתב."

גלגלתי עיניים, נאנחתי ופתחתי עמוד חדש במחברת. עברתי על המכתב של נעמי עוד פעם, והתחלתי לכתוב. כשסיימתי, גיחכתי לעצמי. תלשתי את הדף מהמחברת ונתתי לבן.

"אתה לא יכול לשלוח לה את זה," הוא אמר. "יכעסו עליך."

"גברת מרטין אפילו לא תקרא את זה," לחשתי לו.

"זה אכזרי," הוא אמר. "היא תבכה."

"אז מה? אני לא מכיר אותה."

לקחתי את המכתב בחזרה, קיפלתי אותו והכנסתי למעטפה שהמורה חילקה. חשבתי שזה יהיה סוף הסיפור. נעמי לייט תבקש מישהו אחר להתכתב איתו, ואף אחד לא יצפה ממני לכתוב יותר לאף אחד.

אבל זה לא היה סוף הסיפור. כעבור שבועיים גברת מרטין חילקה לנו את המכתבים החדשים. התפלאתי לראות שנעמי כתבה לי עוד מכתב. גם את בן זה הפתיע. הוא חיכה שאפתח את המכתב שלי אפילו לפני שפתח את שלו.

"מה היא אמרה?" הוא שאל לפני שסיימתי לקרוא.

המכתב שלה הכעיס אותי. "היא אפילו לא הבינה מה כתבתי בפעם הקודמת, והיא סתם ממציאה דברים."

פתחתי את המחברת והתחלתי לכתוב טיוטה למכתב תשובה. באמצע המשפט הראשון עצרתי ומחקתי. היא צדקה. הכתב שלי לא היה מסודר. גברת מרטין תמיד ביקשה ממני לכתוב מסודר יותר, ואפילו אימא שלי אמרה שאני צריך לעבוד על זה. פתחתי עמוד חדש והתחלתי שוב. הפעם כתבתי לאט, והקפדתי לא לחבר אותיות ושהכול יהיה קריא.

הראיתי את המכתב לבן כשסיימתי. הגבות שלו הזדקרו כשקרא, ואז הוא הזעיף פנים. "איכס," הוא אמר. "אנשים באוקלהומה באמת עושים את זה? מתחתנים עם אחים ואחיות?"

משכתי בכתפיים. "לא נראה לי."

לקחתי ממנו את המכתב והכנסתי אותו למעטפה.

"למה אתה עדיין מגעיל אליה? היא בטח התרגשה להתכתב עם חבר לעט."

בן הסתכל על שאר הילדים בכיתה. כל הבנות חייכו חיוכים רחבים כשקראו את המכתבים שקיבלו, והחליפו ביניהן רעיונות מה לכתוב בחזרה. ידעתי מה הוא עושה. הוא ניסה לגרום לי לראות את נעמי כאחת מהם. ילדה אמיתית, לא סתם חתיכת נייר שהגיעה בדואר.

"לא בא לי להתחייב לכתוב למישהו כל השנה. אם היא תחליט בעצמה לא לענות לי, זה לא יהיה באשמתי וגברת מרטין תעזוב אותי בשקט."

סגרתי את המעטפה וכתבתי את שמה של נעמי ואת כתובת בית הספר שלה, ושמתי אותה בסלסילה הייעודית שגברת מרטין הכינה למכתבים שלנו. הייתי הראשון שהגיש את המכתב שלו. היא חייכה אליי.

"סיימת מהר," היא אמרה.

משכתי כתף והוספתי חיוך שלדעתי היה מקסים. "נורא קל להתכתב עם החברה לעט שלי. אני כבר מת לשמוע ממנה."

עברו עוד שבועיים עד שחברינו לעט כתבו לנו בחזרה. גברת מרטין הסתובבה בכיתה וחילקה את המכתבים. כשהיא הגיעה לשולחן שלי היא עצרה, ודפדפה בצרור המכתבים שבידה. היא שלפה אחד ונתנה אותו לבן. היא הגיעה לסוף החבילה והתחילה שוב מהתחלה.

"מממ," היא אמרה כשהתברר שאין לי מכתב. "אני מצטערת, לוקה. אני רואה שאין מכתב בשבילך הפעם. אולי הוא הופרד מהשאר. זה קורה לפעמים. הוא בטח יגיע ביום־יומיים הקרובים."

"אה." ניסיתי להישמע מאוכזב, אבל לא הייתי צריך להתאמץ כל כך. הופתעתי מכך שבאמת התאכזבתי קצת. בזמן שחיכינו למכתבים, מצאתי את עצמי מקווה שנעמי תשלח לי עוד מכתב לעגני בתגובה למכתב שלי, כדי שאוכל להשיב אש עם משהו גרוע יותר.

ידעתי שכל המטרה של כתיבת המכתבים האכזריים הייתה לגרום לה להפסיק לכתוב, אבל לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. עכשיו הייתי הילד היחיד בכיתה שלא היה לו מכתב לקרוא.

למחרת עצרתי ליד השולחן של גברת מרטין בסוף ההפסקה.

"קיבלתי מכתב היום?" שאלתי.

היא הנידה את ראשה. "אני מצטערת, לוקה. עדיין לא. אולי מחר?"

אבל גם אחרי יומיים לא הגיע שום מכתב בדואר. ולא אחרי שלושה ימים.

עד שהגיע המשלוח הבא של המכתבים, כבר הייתי בטוח שלא אשמע ממנה יותר. אפילו לא הסתכלתי כשגברת מרטין עברה וחילקה אותם. עבדתי על שיעורי בית כשהיא הניחה פתאום מעטפה על השולחן שלי. הרמתי את הראש בהפתעה. היא קרצה לי והמשיכה בסבב החלוקה.

"אז התוכנית שלך לא עבדה כל כך," בן אמר.

התעלמתי ממנו ופתחתי את המכתב.

המשך הפרק בספר המלא