עֵץ תָּמָר
קוֹמוֹת קוֹמוֹת דְּבוּקִים
גִּדְמֵי עֲנָפָיו הַקְּרוּעִים,
שְׁאֵרִיּוֹת, שְׁאֵרִיּוֹת
מַדְגִּישׁוֹת אֶת עֵירֻמּוֹ הָעֵצִי,
שׁוֹתְקוֹת כְּסֵפֶר פָּתוּחַ
הָרוֹמֵז לְתוֹלְדוֹת הַכְּפָר.
רוּחַ עַזָּה מְטַלְטֶלֶת
אֶת כַּנְפוֹת הַצַּמֶּרֶת,
כְּמִפְרָשִׂים מִשְׁתּוֹלְלִים
בִּסְפִינַת שׁוֹדְדִים.
וּבְהֶרֶף עַיִן נִקְרָעִים בִּצְוָחָה
מֵיתָרִים אֲחָדִים מֵרֹאשׁ הָעֵץ.
וְאַף עַל פִּי כֵן, קוֹרֶה לְעִתִּים,
כְּשֶׁהַתָּמָר עוֹמֵד לוֹ, שׁוֹתֵק
וּמְשֻׁעֲמָם בַּשֶּׁמֶשׁ הַצְּהֻבָּה,
בַּשָּׁרָב הַמְּבַעְבֵּעַ עַל כָּל הַבָּתִּים,
שֶׁבָּאָה לוֹ שָׁעָה שֶׁל רְגִיעָה
וְחֶסֶד, וּמַנְגִּינָה חֲרִישִׁית וּקְטוּעָה
נִשְׁמַעַת לְאִטָּהּ מִמַּעַל:
מוֹטִיב דַּקִּיק מִתְנַגֵּן,
קְרִירוּת נְעִימָה נוֹשֶׁבֶת
שֶׁל עֵץ גָּבוֹהַּ דַּק וְגֵאֶה.