שירים על תהיות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שירים על תהיות

שירים על תהיות

4.9 כוכבים (19 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: שאול בר לב
  • תאריך הוצאה: מאי 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 138 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 9 דק'
ספר דיגיטלי בפורמט

תקציר

“שיריו של בר-לב נעים בין הרהור עדין להומור חד, בין רצינות להתרסה משועשעת. הם בוחנים את היומיומי מול האבסורד, את חוכמתם התמימה של ילדים מול מבטם המורכב של מבוגרים, את הדינמיקה בין נשים וגברים ועוד. לעיתים השירים עמוקים ומהורהרים, לעיתים סרקסטיים ומשחקיים – זוהי שירה שחושפת, מקניטה ומזמינה לחשוב מחדש."

גיורא רוזן – עורך ראשי של ספרית קו אדום 
בהוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד

בשנות העשרים שלו פרסם בר-לב שירים רבים, שהתפרסמו בבמות ספרותיות יוקרתיות כגון ברבעון "קשת", מוסף "משא" של עיתון דבר, ובמדורי הספרות של הארץ, מעריב וידיעות אחרונות. בנוסף, הוא פרסם ספר שירים בשם ׳שאול ויונתן׳ בהוצאת עקד. 
בשנת 2023 יצא לאור ספרו ׳מהמעט על נבכי המוח האנושי׳ – קובץ סיפורים בהוצאת ידיעות ספרים.

***

שאול בר-לב הוא פרופסור למתמטיקה סטטיסטית ובוגר הטכניון. כיום הוא משמש כרקטור HIT - מכון טכנולוגי חולון.

פרק ראשון

תְּהִיּוֹת עַל יְלָדִים

שְׁנֵי יְלָדִים תּוֹהִים

הַיֶּלֶד שׁוֹאֵל אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ

לָמָּה צָרִיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ אַחֶרֶת בַּבֹּקֶר,

וְאַבָּא עוֹנֶה: "כִּי כָּכָה זֶה."

וְהַיֶּלֶד לֹא מֵבִין.

הַיַּלְדָּה שׁוֹאֶלֶת אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ

לָמָּה אָסוּר לֶאֱכֹל שׁוֹקוֹלָד לִפְנֵי הָאֹכֶל,

וְאִמָּא אוֹמֶרֶת: "כִּי כָּכָה זֶה."

וְהַיַּלְדָּה לֹא מְבִינָה.

הַיֶּלֶד מְצַיֵּר צִפּוֹר כְּחֻלָּה,

וְהַמּוֹרָה אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין צִפֳּרִים כְּחֻלּוֹת בַּמְּצִיאוּת,

וְהוּא חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ

אֲבָל בָּעוֹלָם שֶׁלִּי יֵשׁ!

 

הַיַּלְדָּה רוֹקֶדֶת בַּגֶּשֶׁם,

וְסַבְתָּא צוֹעֶקֶת שֶׁהִיא תִּתְקָרֵר,

וְהִיא חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמָהּ,

אֲבָל הַגֶּשֶׁם רוֹקֵד אִתִּי.

 

הֵם נִפְגָּשִׁים בַּגִּנָּה

מַחְלִיפִים חִיּוּכִים שֶׁל הֲבָנָה,

הוּא מְסַפֵּר לָהּ עַל הַצִּפּוֹר הַכְּחֻלָּה,

הִיא מְסַפֶּרֶת לוֹ עַל הַגֶּשֶׁם הָרוֹקֵד,

 

וּשְׁנֵיהֶם מְבִינִים

שֶׁהַמְּבֻגָּרִים כְּבָר שָׁכְחוּ

אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת יֶלֶד

בְּעוֹלָם שֶׁל "כִּי כָּכָה זֶה."

 

 

שִׁעוּר בְּהִתְבַּגְּרוּת

יֶלֶד וְיַלְדָּה יוֹשְׁבִים בַּמִּטְבָּח

לוֹמְדִים לְאַט אֵיךְ לִהְיוֹת מְבֻגָּרִים.

לוֹמְדִים לְהַגִּיד "לֹא" בְּלִי סִבָּה

וּלְהַסְבִּיר "כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי."

 

הַיַּלְדָּה מִתְאַמֶּנֶת בִּלְהַבִּיט בַּשָּׁעוֹן

וְלִצְעֹק "כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי!"

הַיֶּלֶד מִתְאַמֵּן בִּלְהָנִיף אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה

וּלְהַזְהִיר "עוֹד מִלָּה - וְאַתָּה בְּלִי טֵלֵוִיזְיָה!"

 

הֵם מְשַׁנְּנִים בִּרְצִינוּת אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הַקְּבוּעִים:

"כְּשֶׁתִּהְיֶה גָּדוֹל תָּבִין",

"בַּזְּמַן שֶׁלִּי זֶה מֵעוֹלָם לֹא הָיָה קוֹרֶה",

"כִּי כָּכָה זֶה, וְאַל תִּשְׁאַל שְׁאֵלוֹת!"

 

הַיֶּלֶד כְּבָר יוֹדֵעַ לְהִסְתַּכֵּל בַּנַּיָּד

בִּזְמַן שֶׁמִּישֶׁהוּ חָשׁוּב מְדַבֵּר אֵלָיו,

הַיַּלְדָּה מִתְאַמֶּנֶת לְהַגִּיד

"אֲנִי פָּשׁוּט עֲיֵפָה", כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים עֶזְרָה.

 

וּבַלַּיְלָה, כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים לִישֹׁן,

הֵם לוֹחֲשִׁים זֶה לָזוֹ:

"אוּלַי נִשָּׁאֵר יְלָדִים עוֹד קְצָת?

כִּי לִהְיוֹת מְבֻגָּר

זֶה נִרְאֶה קְצָת מְשַׁעֲמֵם."

 

וְאָז הֵם צוֹחֲקִים

כִּי אֶת זֶה הֵם יוֹדְעִים הֵיטֵב:

שֶׁמְּבֻגָּרִים הֵם רַק יְלָדִים,

שֶׁפָּשׁוּט שָׁכְחוּ אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת יְלָדִים.

 

 

שִׁעוּר בְּהִגָּיוֹן (שֶׁל מְבֻגָּרִים)

יֶלֶד וְיַלְדָּה יוֹשְׁבִים לָהֶם בַּגִּנָּה

מְנַסִּים לְהָבִין אֶת כָּל הַכְּלָלִים:

 

אָסוּר לְדַבֵּר בְּפֶה מָלֵא

(חוּץ מֵאַבָּא כְּשֶׁהוּא בַּנַּיָּד).

אָסוּר לְהִתְוַכֵּחַ עִם מְבֻגָּרִים

(חוּץ מֵאִמָּא כְּשֶׁהִיא מִתְוַכַּחַת עִם פַּקַּח חֲנָיָה).

 

אָסוּר לָלֶכֶת לִישֹׁן מְאֻחָר

(חוּץ מֵהַמְּבֻגָּרִים שֶׁצּוֹפִים בְּנֶטְפְלִיקְס).

 

וְהַכְּלָל הֲכִי חָשׁוּב:

אָסוּר לְשַׁקֵּר

(חוּץ מֵהַמִּקְרִים שֶׁמֻּתָּר לָהֶם).

 

"מוּזָר" הֵם מְהַרְהֲרִים יַחַד בְּקוֹל,

"שֶׁלְּכָל הַכְּלָלִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁל מְבֻגָּרִים

יֵשׁ תָּמִיד סוֹגְרַיִם."

 

 

שִׂיחַת יְלָדִים

"מוּזָר" אָמְרָה הַיַּלְדָּה

"שֶׁהַמְּבֻגָּרִים מַסְבִּירִים לָנוּ

לֹא לְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ ,

אֲבָל הֵם מְפַחֲדִים, לִפְעָמִים,

מֵהַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלָּנוּ."

 

"מוּזָר" אָמַר הַיֶּלֶד

"שֶׁהֵם קוֹרְאִים לָזֶה 'לִגְדֹּל'

כְּשֶׁהֵם שׁוֹכְחִים, לִפְעָמִים,

מָה זֶה לִהְיוֹת גָּדוֹל."

 

הֵם צָחֲקוּ יַחַד,

כִּי בְּדִיּוּק אָז עָבַר לְיָדָם מְבֻגָּר

שֶׁרָץ אַחֲרֵי הַזְּמַן,

וְלֹא רָאָה כְּלָל

שֶׁהַזְּמַן רָץ אַחֲרָיו.

 

 

שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים צוֹפִים בַּחַלּוֹן

"מַצְחִיק" אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן

"שֶׁהַמְּבֻגָּרִים הוֹלְכִים כָּל הַיּוֹם

לְמָקוֹם שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים לִהְיוֹת בּוֹ."

 

"מַצְחִיק בֶּאֱמֶת" אוֹמֶרֶת הַשְּׁנִיָּה

"שֶׁהֵם רוֹכְשִׁים דְּבָרִים יְקָרִים

כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם כֹּה עֲשִׁירִים."

 

"וַהֲכִי מַצְחִיק" אוֹמֵר הַשְּׁלִישִׁי

"שֶׁהֵם כָּל הַזְּמַן רוֹצִים

לְהֵרָאוֹת מְאֻשָּׁרִים,

כְּשֶׁהָאֹשֶׁר מְחַכֶּה לָהֶם

כָּאן, מוּל הַחַלּוֹן."

 

וְאָז מִמּוּל הֵם מַבְחִינִים בַּשְּׁכֵנָה

הַמְנַקָּה אֶת הַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ

מֵעֵבֶר לַשִּׁמְשָׁה.

שִׁעוּר בְּחָכְמַת חַיִּים

הַמְּבֻגָּר קוֹרֵא סֵפֶר עָבֶה

עַל 'אֵיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר'.

 

הַיֶּלֶד מְלַטֵּף חָתוּל

שֶׁעֵינָיו רוֹדְפוֹת אַחֲרֵי צֵל.

 

הַמְּבֻגָּר רוֹשֵׁם בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁלּוֹ

'לָעוּף עִם הַפּוֹטֶנְצְיָאל'.

 

הַיֶּלֶד רוֹדֵף אַחֲרֵי פַּרְפַּר

וְצוֹחֵק כְּשֶׁהוּא לֹא מַצְלִיחַ לִתְפֹּס אוֹתוֹ.

 

הַמְּבֻגָּר מֵרִים אֶת הָרֹאשׁ מֵהַסֵּפֶר

וְאוֹמֵר בְּבִטָּחוֹן: "אַתָּה רוֹאֶה,

הַפַּרְפַּר בָּרַח

כִּי לֹא תִּכְנַנְתָּ אֶת הַצְּעָדִים הַנְּכוֹנִים."

 

הַיֶּלֶד מַבִּיט בַּמְּבֻגָּר בְּעֵינַיִם חֲכָמוֹת,

מְהַנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר בְּחִיּוּךְ קָטָן:

"נָכוֹן, אֲבָל הַפַּרְפַּר לְפָחוֹת

לֹא צָרִיךְ סֵפֶר כְּדֵי לְתַכְנֵן לָעוּף."

 

 

שִׂיחָה בַּגִּנָּה הַצִּבּוּרִית

הַמְּבֻגָּר מַסְבִּיר לַיֶּלֶד

עַל חֲשִׁיבוּת הַסֵּדֶר בַּחַיִּים,

וּמְסַדֵּר אֶת הַשָּׁעוֹן,

וּמְסַדֵּר אֶת הַחֻלְצָה,

וּמְסַדֵּר אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם.

 

"תִּרְאֶה" הוּא אוֹמֵר,

"בְּלִי סֵדֶר הָעוֹלָם יִתְמוֹטֵט."

הַיֶּלֶד מַצְבִּיעַ עַל ק≈ן צִפֳּרִים קָטָן.

"אֲבָל לָמָּה הַקּ≈ן הֲכִי יָפֶה

הוּא זֶה שֶׁנִּבְנָה דַּוְקָא

מִכָּל מָה שֶּׁאֲנַחְנוּ

זוֹרְקִים?"

 

הַמְּבֻגָּר מְחַפֵּשׂ אֶת הַתְּשׁוּבָה בַּנַּיָּד.

 

"חַכֵּה" אוֹמֵר הַיֶּלֶד,

"הַצִּפּוֹר מְצַיֶּצֶת לְךָ

שֶׁהַתְּשׁוּבָה מְעוֹפֶפֶת

בְּדִיּוּק מֵעַל הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ ."

 

הַמְּבֻגָּר מֵרִים אֶת הָרֹאשׁ

וְהַצִּפּוֹר מְדַיֶּקֶת בְּדִיּוּק,

אֲבָל בְּדִיּוּק.

 

וְהַמְּבֻגָּר לוֹמֵד לְפֶתַע,

שֶׁגַּם בַּבָּלָגָן יֵשׁ סֵדֶר.

 

 

שִׁעוּר בְּפִילוֹסוֹפְיָה

בַּשִּׁעוּר הַשְּׁבוּעִי שֶׁלָּהֶם

מְלַמֵּד הַמְּבֻגָּר אֶת הַיֶּלֶד

עַל הַזְּמַן.

 

"הַזְּמַן הוּא כֶּסֶף" הוּא אוֹמֵר,

וּמְמַהֵר לִמְנוֹת אֶת הַדַּקּוֹת הַחוֹלְפוֹת.

 

"הַזְּמַן הוּא מָחָר" הוּא אוֹמֵר,

וּכְבָר מְתַכְנֵן אֶת הַשָּׁנָה הַבָּאָה.

 

"הַזְּמַן הוּא הֶעָבָר" הוּא אוֹמֵר,

וְהוּא שׁוֹקֵעַ בְּסִפּוּרִים עַל מָה שֶׁכְּבָר הָיָה.

 

הַיֶּלֶד מַקְשִׁיב בְּשֶׁקֶט מְהֻרְהָר,

עֵינָיו נוֹדְדוֹת אֶל שְׁעוֹן הַמִּגְדָּל הַסָּמוּךְ ,

עוֹקֵב אַחַר מְחוֹגָיו הַסּוֹבְבִים בְּאִטִּיּוּת,

וְאָז שׁוֹאֵל בְּסַקְרָנוּת כֵּנָה:

 

"אִם הַזְּמַן הוּא כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים

וְהוּא בּוֹרֵחַ לְכָל הַכִּוּוּנִים,

אָז לָמָּה הַשָּׁעוֹן מִסְתּוֹבֵב רַק בְּמַעֲגָל סָגוּר?"

 

הַמְּבֻגָּר מֵרִים מַבָּטוֹ אֶל הַמִּגְדָּל,

מְחַפֵּשׂ אֶת הַתְּשׁוּבָה,

וּלְפֶתַע מְגַלֶּה שֶׁשָּׁכַח מָה רָצָה לְהַגִּיד.

 

 

שִׁעוּר בְּחֶשְׁבּוֹן

"הַזְּמַן הוּא מִסְפַּר" אוֹמֵר הַמּוֹרֶה

וְכוֹתֵב עַל הַלּוּחַ שְׁמוֹנֶה.

 

"הַזְּמַן הוּא חִבּוּר" הוּא מַמְשִׁיךְ לְהַסְבִּיר

וּמוֹסִיף לַשְּׁמוֹנֶה עוֹד עֶשֶׂר - יוֹצֵא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

 

"הַזְּמַן הוּא כֶּפֶל" הוּא מַכְרִיז בְּבֵרוּר

וּמַכְפִּיל בְּשָׁלוֹשׁ אֶת הַסְּכוּם - חֲמִּשִּׁים וְאַרְבַּע.

 

"הַזְּמַן הוּא חִלּוּק" הוּא פּוֹסֵק בְּקוֹל רָם

וּמְחַלֵּק בְּאַרְבַּע אֶת הַתּוֹצָאָה,

וְכָךְ הוּא מַמְשִׁיךְ , וְהַמִּסְפָּרִים מִתְרַבִּים...

 

הַשִּׁעוּר הִסְתַּיֵּם.

וְנִשְׁאַר רַק תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁתּוֹהֶה,

אֵיךְ זֶה, שֶׁכָּל פְּעֻלּוֹת הַחֶשְׁבּוֹן

וְהַמִּסְפָּרִים הָאֵלֶּה

קְשׁוּרִים בִּכְלָל לַזְּמַן, לַשָּׁעוֹן,

וְלַדַּקּוֹת הַחוֹלְפוֹת.

הַתַּלְמִיד נָבוֹךְ ,

מֵצִיץ בַּמּוֹרֶה,

מַבִּיט בַּשָּׁעוֹן,

וְאָז רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ

מַבִּיט בְּאֶפֶס אֶחָד גָּדוֹל.

עוד על הספר

  • הוצאה: שאול בר לב
  • תאריך הוצאה: מאי 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 138 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 9 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
19 דירוגים
18 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
4/7/2025

נהנתי מאד מקריאת ספר השירה,תמציתי,מרענן ורהוט.במיוחד אהבתי את ההומור והשנינות הסרקסטית.

1
24/6/2025

שנון. משעשע. מפתיע וחלק מהשירים בא לקרוא שוב ושוב כי הם מאירים אמיתות קטנות של החיים באור אחר. תענוג. ממליצה מאוד.

1
24/6/2025

ספר השירים הזה ממלא בעונג. הוא נוגע בו זמנית בלב ובמוח. הקריאה בו מציפה ברגשות: עצב ושמחה, דמע וצחוק, חזרה לילדות והימצאות בהווה. כל כך הרבה בכל כך מעט מילים. הספר פונה לאינטלקט: שנון וחד, עמוק ומלא בתובנות. השירים אינם מרפים. הם נאחזים בכנף הבגד ומושכים בו בחוזקה. השירים חיים ובעוצמה. בספר אסופה של תיאורים והגיגים שלוקחים אותך בכל פעם למסע אחר וכל מסע שונה מחברו בעוצמה, בתבונה ובהפתעה. כל שיר הוא הנאה טהורה וצרופה כאחד, בהפעילו את התבונה ואת הרגש בהילוך ששי. אך מסתיים השיר האחד ובא חברו ומתניע שוב את שכלנו, מתעתע ברגשותינו ולא נותן מנוח. זהו ספר שיימצא על השידה בחדר השינה ושאוכל לקרוא בו שוב ושוב. לא בהכרח מתחילתו ועד סופו. אפשר לבחור, אקראית, היכן לפתוח אותו ולהמשיך משם - לפנים, לאחור - מאחר והספר אינו מוליך רעיון אחד אלא רבים. הספר כולו הוא חיים ואם אדייק פיסות חיים אלא שאין הטלאה ביניהן אלא חדירה ומזיגה של אלה אל תוך אלה בתחושה קליידוסקופית. הספר מהווה נתיב אל שמחת החיים הבלתי פוסקת של הילדים ובאותו הינף מוליך אל הפילוסופיה של האבסורד מבית מדרשו של אלבר קאמי. נוצרים המון נתיבים שבכל קריאה מתחלפים, כך שיש כאן "מעט המחזיק את המרובה". בר לב הצליח בצניעות לפצח את סוד הצמצום באופן מעורר השתאות. הספר הנפלא הזה מהווה מסכת שזורה היטב, סל הנאות ומקור מים זכים לקורא. ממש עין הקורא. תודה גדולה לפרופ' שאול בר לב על מניפת הרגשות המהנה, על חוויה אינטלקטואלית, על הצניעות והאומץ ועל מתנה נדירה לקוראים.

1
24/6/2025

שירים על תֵהיוּת" הוא מסע שירי חד ומדויק, שובה לב ומחשבה. בכתיבה חדה אך רגישה, בר-לב מצליח לרתק, לגעת, ולנסח את מה שלרבים אין מילים עבורו. זהו ספר שנקרא בנשימה אחת, אך מהדהד זמן רב.

1
23/6/2025

שירים שנונים, מביאים אותך לתהיות הומוריסטיות, פשוט לא ציפיתי שספר שירים יכול להיות כל כך מרתק. ממליץ בחום

1
12/7/2025

עוד ספר מצויין של שאול בר לב! כתיבה קולחת מלאה בתחכום ובטוויסטים בשירים. הספר נוגע במגוון רחב מאוד של נושאים(הורות, זוגיות, בינה מלאכותית ועוד) ומציע זוית ראיה שונה ומיוחדת על האירועים המתרחשים בחיינו. מומלץ בחום!

9/7/2025

שיריו של בר לב שובים לב כבר מן הרגע הראשון. הם מפגישים את הקורא עם אותה מחשבה ילדית (לא ילדותית), יצירתית, סקרנית, שואלת, משוחררת מכבלי המוסכמות החברתיות והדעות הקדומות שמכבידות עלינו בבגרות. חשיבה זו חודרת לכל שיר ומטעינה אותו במבט חי, נועז ומעורר מחשבה. הספר מביא, בין היתר, את קולם של הילדים המתבוננים במבוגרים, לעיתים מתוך ספק ושואלים את עצמם האם זה באמת העניין? ההתבוננות הילדית מוצגת כאן כהצעה לתבונה מסוג אחר, אולי אף לבגרות רגשית עמוקה יותר. כך נפרש בפנינו עולם המבוגרים בעיני הילדים, סבוך, עם סתירות פנימיות שאינן נסתרות מעיני הילדים הקולטים כל ניואנס בהן. במהלך הקריאה מצאתי את עצמי עוצר לעיתים במשפט, אחד מאותם משפטי תמצית רבי משמעות, מן הסוג שהיינו יכולים לאמץ לעצמנו גם במנות קטנות, כתובנה יומית, כחומר למחשבה לאותו יום. על אף שלשירים נלוות לעיתים תחושות של עצב, תוגה, ציניות דקה הם מלאים ברגש, בכנות וביושר אישי. בר לב אינו נרתע מחשיפה. להפך, הוא עומד מול עצמו בעין בוחנת, חדה, ומצליח לחשוף את האנושי שבו גם דרך מבט מפוכח ואירוני. זו כתיבה שנובעת ממקום אותנטי מאוד. הספר עוסק ברגעי החיים, הקטנים והגדולים כאחד. הוא אינו נרתע מן הבנאלי, מן היומיומי, אבל מבקש להראות שבתוך הרגעים האפורים, הצפויים, מסתתרים גם רגעי זהב. צריך רק להיות ערים אליהם. ברלב מצליח לאתר את אותן נקודות נסתרות, ולא פוסח על ההזדמנויות שהחיים מזמנים לנו, גם כשאנחנו עצמנו מחמיצים אותן. הכתיבה נוגעת במנעד רחב של נושאים, בינו לבינה, אהבה פרידה, אינטרוספציה, מבט פילוסופי ואיך לא, הבינה המלאכותית שכולנו מתמכרים אליה. פה נוצר חיבור חזרה אל עולמם של הילדים (המופיע בתחילת הספר) המזכירים לנו את העוצמה שבפשטות. הספר לא מדלג על המלחמה בעזה ועל הפצע המדמם של סוגיית החטופים. שיריו של בר לב נוגעים בנושא ברגישות ובראייה מפוכחת. בעיניי, ספרו של בר לב הוא בראש ובראשונה הזמנה. הזמנה לעצור, לבחון מחדש את המובן מאליו, לפרק את האוטומט, לקרוא שיר ולחשוב. לקרוא שוב את אותו שיר ולגלות דבר חדש. לסיכום , הקריאה בספר הייתה הנאה צרופה, מלווה בסקרנות ובציפייה לשיר הבא. לא פחות מכך ציפייה לקריאה נוספת, כדי לבדוק מהן התובנות החדשות שניתן לגלות מקריאה של אותו טקסט, בעתיד. זהו ספר ששווה לשוב אליו, לשהות בתוכו, ולתת לו להדהד גם אחרי שנסגר.

5/7/2025

 התרשמותי מתוך 15 שירים מהספר ״שירים על תהיות״ מאת שאול בר-לב • השירים שקראתי קצרים ומהודקים, ומזמינים להתעמק ולהשליך רבדים למשמעויות אישיות. • המשורר, פרופסור לסטטיסטיקה , מצליח לשזור בין מטאפורות (אסור ללכת לישון מאוחר חוץ מהמבוגרים שצופים בנטפליקס)לבין תחושות עמוקות על חיים, משפחה, ואספקטים שונים של החיים . • יש 19 שירים, כל אחד בעמוד אחד לכל היותר — במינון מושלם שטוען לעומק ולפיוט, בלי גודש . “שפה פשוטה… כן מאוד, כואבת לעיתים ומצחיקה גם כן, אישית מאוד וחשופה… ספר שירה פשוט לכאורה אבל נפלא, מרגש ועמוק שאהבתי מאוד.” 

4/7/2025

ספר שנון. חד. חכם ומתחכם. לא אחת קראתי אותו שיר יותר מפעם אחת כדי לרדת לעומקו. שירה עכשיוית שלא פוסחת על כל מה שסובב אותנו. מומלץ ביותר.

3/7/2025

שירים שנונים ומלאי תובנות, המשלבים חוכמה עם הנאה צרופה. כל שיר הוא נקודה קטנה של מחשבה ורגש. מומלץ בחום!

29/6/2025

שירה ששוזרת יחד אקדמיה וחיים, מילים ורגש הווה ועתיד. נכתבה בידי מנהיג אקדמי, עם לב של אמן.. קריאה מהנה ומעוררת השראה..

27/6/2025

שירים מרגשים. מצחיקים. פשוטים ועמוקים כאחד. נהנתי לקרא אותם וכיף לקרא שוב . בהחלט ממליצה

26/6/2025

מקסים , מלא מחשבה . ממש מומלץ

26/6/2025

כל שיר הוא פרקטל של הווייה, מרגש, נוכח וצובע את המציאות במרקמים רכים ומשיכה של הומור. נהנה לקרוא בו כל פעם מחדש.

25/6/2025

מקסים! שירים עם תוכן עכשוי ותכנים נוספים מעניינים. הכתיבה בטוב טעם. נהניתי לקרוא

25/6/2025

ספר מפתיע מרתק יצירתי ולעיתים גם משעשע על הדרך השונה בה ניתן לראות סיטואציות בחיים . ממליץ מאוד למי שעדיין לא איבד את הסקרנות

25/6/2025

ספר שירים מרגש ומעורר מחשבה. חלק מהשירים נגעו בי מיד, אחרים פחות, אבל כולם גרמו לי לעצור רגע ולחשוב. כתיבה כנה ולא מתייפייפת.

25/6/2025

נקלעתי והוקסמתי. תמשיך

שירים על תהיות שאול בר-לב

תְּהִיּוֹת עַל יְלָדִים

שְׁנֵי יְלָדִים תּוֹהִים

הַיֶּלֶד שׁוֹאֵל אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ

לָמָּה צָרִיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ אַחֶרֶת בַּבֹּקֶר,

וְאַבָּא עוֹנֶה: "כִּי כָּכָה זֶה."

וְהַיֶּלֶד לֹא מֵבִין.

הַיַּלְדָּה שׁוֹאֶלֶת אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ

לָמָּה אָסוּר לֶאֱכֹל שׁוֹקוֹלָד לִפְנֵי הָאֹכֶל,

וְאִמָּא אוֹמֶרֶת: "כִּי כָּכָה זֶה."

וְהַיַּלְדָּה לֹא מְבִינָה.

הַיֶּלֶד מְצַיֵּר צִפּוֹר כְּחֻלָּה,

וְהַמּוֹרָה אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין צִפֳּרִים כְּחֻלּוֹת בַּמְּצִיאוּת,

וְהוּא חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ

אֲבָל בָּעוֹלָם שֶׁלִּי יֵשׁ!

 

הַיַּלְדָּה רוֹקֶדֶת בַּגֶּשֶׁם,

וְסַבְתָּא צוֹעֶקֶת שֶׁהִיא תִּתְקָרֵר,

וְהִיא חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמָהּ,

אֲבָל הַגֶּשֶׁם רוֹקֵד אִתִּי.

 

הֵם נִפְגָּשִׁים בַּגִּנָּה

מַחְלִיפִים חִיּוּכִים שֶׁל הֲבָנָה,

הוּא מְסַפֵּר לָהּ עַל הַצִּפּוֹר הַכְּחֻלָּה,

הִיא מְסַפֶּרֶת לוֹ עַל הַגֶּשֶׁם הָרוֹקֵד,

 

וּשְׁנֵיהֶם מְבִינִים

שֶׁהַמְּבֻגָּרִים כְּבָר שָׁכְחוּ

אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת יֶלֶד

בְּעוֹלָם שֶׁל "כִּי כָּכָה זֶה."

 

 

שִׁעוּר בְּהִתְבַּגְּרוּת

יֶלֶד וְיַלְדָּה יוֹשְׁבִים בַּמִּטְבָּח

לוֹמְדִים לְאַט אֵיךְ לִהְיוֹת מְבֻגָּרִים.

לוֹמְדִים לְהַגִּיד "לֹא" בְּלִי סִבָּה

וּלְהַסְבִּיר "כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי."

 

הַיַּלְדָּה מִתְאַמֶּנֶת בִּלְהַבִּיט בַּשָּׁעוֹן

וְלִצְעֹק "כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי!"

הַיֶּלֶד מִתְאַמֵּן בִּלְהָנִיף אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה

וּלְהַזְהִיר "עוֹד מִלָּה - וְאַתָּה בְּלִי טֵלֵוִיזְיָה!"

 

הֵם מְשַׁנְּנִים בִּרְצִינוּת אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הַקְּבוּעִים:

"כְּשֶׁתִּהְיֶה גָּדוֹל תָּבִין",

"בַּזְּמַן שֶׁלִּי זֶה מֵעוֹלָם לֹא הָיָה קוֹרֶה",

"כִּי כָּכָה זֶה, וְאַל תִּשְׁאַל שְׁאֵלוֹת!"

 

הַיֶּלֶד כְּבָר יוֹדֵעַ לְהִסְתַּכֵּל בַּנַּיָּד

בִּזְמַן שֶׁמִּישֶׁהוּ חָשׁוּב מְדַבֵּר אֵלָיו,

הַיַּלְדָּה מִתְאַמֶּנֶת לְהַגִּיד

"אֲנִי פָּשׁוּט עֲיֵפָה", כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים עֶזְרָה.

 

וּבַלַּיְלָה, כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים לִישֹׁן,

הֵם לוֹחֲשִׁים זֶה לָזוֹ:

"אוּלַי נִשָּׁאֵר יְלָדִים עוֹד קְצָת?

כִּי לִהְיוֹת מְבֻגָּר

זֶה נִרְאֶה קְצָת מְשַׁעֲמֵם."

 

וְאָז הֵם צוֹחֲקִים

כִּי אֶת זֶה הֵם יוֹדְעִים הֵיטֵב:

שֶׁמְּבֻגָּרִים הֵם רַק יְלָדִים,

שֶׁפָּשׁוּט שָׁכְחוּ אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת יְלָדִים.

 

 

שִׁעוּר בְּהִגָּיוֹן (שֶׁל מְבֻגָּרִים)

יֶלֶד וְיַלְדָּה יוֹשְׁבִים לָהֶם בַּגִּנָּה

מְנַסִּים לְהָבִין אֶת כָּל הַכְּלָלִים:

 

אָסוּר לְדַבֵּר בְּפֶה מָלֵא

(חוּץ מֵאַבָּא כְּשֶׁהוּא בַּנַּיָּד).

אָסוּר לְהִתְוַכֵּחַ עִם מְבֻגָּרִים

(חוּץ מֵאִמָּא כְּשֶׁהִיא מִתְוַכַּחַת עִם פַּקַּח חֲנָיָה).

 

אָסוּר לָלֶכֶת לִישֹׁן מְאֻחָר

(חוּץ מֵהַמְּבֻגָּרִים שֶׁצּוֹפִים בְּנֶטְפְלִיקְס).

 

וְהַכְּלָל הֲכִי חָשׁוּב:

אָסוּר לְשַׁקֵּר

(חוּץ מֵהַמִּקְרִים שֶׁמֻּתָּר לָהֶם).

 

"מוּזָר" הֵם מְהַרְהֲרִים יַחַד בְּקוֹל,

"שֶׁלְּכָל הַכְּלָלִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁל מְבֻגָּרִים

יֵשׁ תָּמִיד סוֹגְרַיִם."

 

 

שִׂיחַת יְלָדִים

"מוּזָר" אָמְרָה הַיַּלְדָּה

"שֶׁהַמְּבֻגָּרִים מַסְבִּירִים לָנוּ

לֹא לְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ ,

אֲבָל הֵם מְפַחֲדִים, לִפְעָמִים,

מֵהַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלָּנוּ."

 

"מוּזָר" אָמַר הַיֶּלֶד

"שֶׁהֵם קוֹרְאִים לָזֶה 'לִגְדֹּל'

כְּשֶׁהֵם שׁוֹכְחִים, לִפְעָמִים,

מָה זֶה לִהְיוֹת גָּדוֹל."

 

הֵם צָחֲקוּ יַחַד,

כִּי בְּדִיּוּק אָז עָבַר לְיָדָם מְבֻגָּר

שֶׁרָץ אַחֲרֵי הַזְּמַן,

וְלֹא רָאָה כְּלָל

שֶׁהַזְּמַן רָץ אַחֲרָיו.

 

 

שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים צוֹפִים בַּחַלּוֹן

"מַצְחִיק" אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן

"שֶׁהַמְּבֻגָּרִים הוֹלְכִים כָּל הַיּוֹם

לְמָקוֹם שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים לִהְיוֹת בּוֹ."

 

"מַצְחִיק בֶּאֱמֶת" אוֹמֶרֶת הַשְּׁנִיָּה

"שֶׁהֵם רוֹכְשִׁים דְּבָרִים יְקָרִים

כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם כֹּה עֲשִׁירִים."

 

"וַהֲכִי מַצְחִיק" אוֹמֵר הַשְּׁלִישִׁי

"שֶׁהֵם כָּל הַזְּמַן רוֹצִים

לְהֵרָאוֹת מְאֻשָּׁרִים,

כְּשֶׁהָאֹשֶׁר מְחַכֶּה לָהֶם

כָּאן, מוּל הַחַלּוֹן."

 

וְאָז מִמּוּל הֵם מַבְחִינִים בַּשְּׁכֵנָה

הַמְנַקָּה אֶת הַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ

מֵעֵבֶר לַשִּׁמְשָׁה.

שִׁעוּר בְּחָכְמַת חַיִּים

הַמְּבֻגָּר קוֹרֵא סֵפֶר עָבֶה

עַל 'אֵיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר'.

 

הַיֶּלֶד מְלַטֵּף חָתוּל

שֶׁעֵינָיו רוֹדְפוֹת אַחֲרֵי צֵל.

 

הַמְּבֻגָּר רוֹשֵׁם בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁלּוֹ

'לָעוּף עִם הַפּוֹטֶנְצְיָאל'.

 

הַיֶּלֶד רוֹדֵף אַחֲרֵי פַּרְפַּר

וְצוֹחֵק כְּשֶׁהוּא לֹא מַצְלִיחַ לִתְפֹּס אוֹתוֹ.

 

הַמְּבֻגָּר מֵרִים אֶת הָרֹאשׁ מֵהַסֵּפֶר

וְאוֹמֵר בְּבִטָּחוֹן: "אַתָּה רוֹאֶה,

הַפַּרְפַּר בָּרַח

כִּי לֹא תִּכְנַנְתָּ אֶת הַצְּעָדִים הַנְּכוֹנִים."

 

הַיֶּלֶד מַבִּיט בַּמְּבֻגָּר בְּעֵינַיִם חֲכָמוֹת,

מְהַנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר בְּחִיּוּךְ קָטָן:

"נָכוֹן, אֲבָל הַפַּרְפַּר לְפָחוֹת

לֹא צָרִיךְ סֵפֶר כְּדֵי לְתַכְנֵן לָעוּף."

 

 

שִׂיחָה בַּגִּנָּה הַצִּבּוּרִית

הַמְּבֻגָּר מַסְבִּיר לַיֶּלֶד

עַל חֲשִׁיבוּת הַסֵּדֶר בַּחַיִּים,

וּמְסַדֵּר אֶת הַשָּׁעוֹן,

וּמְסַדֵּר אֶת הַחֻלְצָה,

וּמְסַדֵּר אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם.

 

"תִּרְאֶה" הוּא אוֹמֵר,

"בְּלִי סֵדֶר הָעוֹלָם יִתְמוֹטֵט."

הַיֶּלֶד מַצְבִּיעַ עַל ק≈ן צִפֳּרִים קָטָן.

"אֲבָל לָמָּה הַקּ≈ן הֲכִי יָפֶה

הוּא זֶה שֶׁנִּבְנָה דַּוְקָא

מִכָּל מָה שֶּׁאֲנַחְנוּ

זוֹרְקִים?"

 

הַמְּבֻגָּר מְחַפֵּשׂ אֶת הַתְּשׁוּבָה בַּנַּיָּד.

 

"חַכֵּה" אוֹמֵר הַיֶּלֶד,

"הַצִּפּוֹר מְצַיֶּצֶת לְךָ

שֶׁהַתְּשׁוּבָה מְעוֹפֶפֶת

בְּדִיּוּק מֵעַל הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ ."

 

הַמְּבֻגָּר מֵרִים אֶת הָרֹאשׁ

וְהַצִּפּוֹר מְדַיֶּקֶת בְּדִיּוּק,

אֲבָל בְּדִיּוּק.

 

וְהַמְּבֻגָּר לוֹמֵד לְפֶתַע,

שֶׁגַּם בַּבָּלָגָן יֵשׁ סֵדֶר.

 

 

שִׁעוּר בְּפִילוֹסוֹפְיָה

בַּשִּׁעוּר הַשְּׁבוּעִי שֶׁלָּהֶם

מְלַמֵּד הַמְּבֻגָּר אֶת הַיֶּלֶד

עַל הַזְּמַן.

 

"הַזְּמַן הוּא כֶּסֶף" הוּא אוֹמֵר,

וּמְמַהֵר לִמְנוֹת אֶת הַדַּקּוֹת הַחוֹלְפוֹת.

 

"הַזְּמַן הוּא מָחָר" הוּא אוֹמֵר,

וּכְבָר מְתַכְנֵן אֶת הַשָּׁנָה הַבָּאָה.

 

"הַזְּמַן הוּא הֶעָבָר" הוּא אוֹמֵר,

וְהוּא שׁוֹקֵעַ בְּסִפּוּרִים עַל מָה שֶׁכְּבָר הָיָה.

 

הַיֶּלֶד מַקְשִׁיב בְּשֶׁקֶט מְהֻרְהָר,

עֵינָיו נוֹדְדוֹת אֶל שְׁעוֹן הַמִּגְדָּל הַסָּמוּךְ ,

עוֹקֵב אַחַר מְחוֹגָיו הַסּוֹבְבִים בְּאִטִּיּוּת,

וְאָז שׁוֹאֵל בְּסַקְרָנוּת כֵּנָה:

 

"אִם הַזְּמַן הוּא כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים

וְהוּא בּוֹרֵחַ לְכָל הַכִּוּוּנִים,

אָז לָמָּה הַשָּׁעוֹן מִסְתּוֹבֵב רַק בְּמַעֲגָל סָגוּר?"

 

הַמְּבֻגָּר מֵרִים מַבָּטוֹ אֶל הַמִּגְדָּל,

מְחַפֵּשׂ אֶת הַתְּשׁוּבָה,

וּלְפֶתַע מְגַלֶּה שֶׁשָּׁכַח מָה רָצָה לְהַגִּיד.

 

 

שִׁעוּר בְּחֶשְׁבּוֹן

"הַזְּמַן הוּא מִסְפַּר" אוֹמֵר הַמּוֹרֶה

וְכוֹתֵב עַל הַלּוּחַ שְׁמוֹנֶה.

 

"הַזְּמַן הוּא חִבּוּר" הוּא מַמְשִׁיךְ לְהַסְבִּיר

וּמוֹסִיף לַשְּׁמוֹנֶה עוֹד עֶשֶׂר - יוֹצֵא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

 

"הַזְּמַן הוּא כֶּפֶל" הוּא מַכְרִיז בְּבֵרוּר

וּמַכְפִּיל בְּשָׁלוֹשׁ אֶת הַסְּכוּם - חֲמִּשִּׁים וְאַרְבַּע.

 

"הַזְּמַן הוּא חִלּוּק" הוּא פּוֹסֵק בְּקוֹל רָם

וּמְחַלֵּק בְּאַרְבַּע אֶת הַתּוֹצָאָה,

וְכָךְ הוּא מַמְשִׁיךְ , וְהַמִּסְפָּרִים מִתְרַבִּים...

 

הַשִּׁעוּר הִסְתַּיֵּם.

וְנִשְׁאַר רַק תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁתּוֹהֶה,

אֵיךְ זֶה, שֶׁכָּל פְּעֻלּוֹת הַחֶשְׁבּוֹן

וְהַמִּסְפָּרִים הָאֵלֶּה

קְשׁוּרִים בִּכְלָל לַזְּמַן, לַשָּׁעוֹן,

וְלַדַּקּוֹת הַחוֹלְפוֹת.

הַתַּלְמִיד נָבוֹךְ ,

מֵצִיץ בַּמּוֹרֶה,

מַבִּיט בַּשָּׁעוֹן,

וְאָז רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ

מַבִּיט בְּאֶפֶס אֶחָד גָּדוֹל.