א.
אֲנִי בְּמַצָּב אֵיךְ לְהַגְדִּירוֹ וְאֶקְרָאֵהוּ אֲבִיבָה־לֹא אֶקְרָאֵהוּ אֵינָּחוֹת
וַאֲדַבְּרָה בּוֹ יְשִׁירוֹת לֹא עַל דֶּרֶךְ הַשִּׁירָה אֶלָּא לְפִי כְּאֵב
וְזֹאת הִיא תּוֹרָתוֹ אֵין לוֹ תּוֹרָה — מַלְאָכִים מְחַנְּקִים נְשִׁימָה וְחַיּוֹת
בּוֹעֲרוֹת עֵינַיִם, בָּאִינְטֶרְנֶט מִמַּעַל וּבַסְּפָרִים הַנִּקְבָּרִים, אֵין
לוֹ תּוֹרָה, רַק הָרֶגַע בְּעָצְמוֹת הֶחָלָל הוּא נוֹקֵב כְּסִכָּה בִּזְכוּכִית
וְהַלֵּב הֶחָדוּל וְקָרוּי הֶבֶל
מִשּׁוּם שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מָנִים שֶׁל עָשָׁן שֶׁבּוֹ
כְּנֶגֶד שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִנְיַן יְמוֹת.