הביקורות של חגית

אחד הספרים הכי טובים שקראתי השנה. על החיים במלוא מורכבותם

במסגרת הז'אנר, ספר מאוד חמוד.

ממש רומן רומנטי קלאסי

הספר (על ארבעת חלקיו) נפלא

סדרת הספרים הזו כל כך נוגעת ללב, מרגשת וכתובה מצוין. אני קוראת אותה כרגע בפעם השלישית ורואה שוב עד כמה היא טובה. לעיתים מרוב "ספרות" טכנית, הכתובה לפי נוסחה, שוכחים שיש רגש אמיתי, לא קלישאתי, או קריקטורה של רגש. ואת זה יש כאן. דבר נוסף שבולט הוא שלא צריך לדפדף הלאה והלאה כדי לעבור את מריחת תיאורי הבית, בגדים, פתיחת מכונית, וכו וכו שנפוץ בספרות הרומנטית בימינו, וזו ממש מכה. אומנם, סדרה של 4 ספרים, שאמורה להיכתב בספר אחד (הקליף האנגר הארור), אבל ייתכן שיש לזה הצדקה כי גם סופרות צריכות להתפרנס.

ספר ממש מרענן. כמו שנאמר בביקורות האחרות- לוהט. סיפור מעניין על גיבורה לא מלאה ברחמים עצמיים או אסקופה נדרסת. ומה שהכי טוב- אין מריחות על גבי מריחות בהן כל פעולה פצפונת וכל פריט לבוש מתוארים ללא שום צורך.

יפה, נוגע ללב, משעשע ומעורר מחשבה

מושלם

ספר ממש כיפי ויפה. הגיבורה לשם שינוי חזקה באמת. ברומנים מהסוג הזה הגיבורה, כדי להדגיש את יכולתה לעמוד מול גבר האלפא האימתני, מעצבנת. כל הזמן. לשם העיצבון, כדי להדגיש שהיא לא עושה מה שאומרים לה. למרבה הצער, לקראת סוף הספר, כשהבינה שהגבר דווקא אחלה, היא מתרצה. מה שעושה אותה ממש חלשה, אהבלה וקפריזית. זה למרבה השמחה לא מה שמתרחש בספר הזה

ספר כיפי עם גבר האלפא המוצלח מכולם

הספר מצוין. אבל השיטה של לפרסם ולמכור כל כרך בנפרד דפוקה ברמות, הרי זה ספר אחד. זה לא רק ההוצאה בעברית אלא גם האנגלית, אם כי שם הסדרה כוללת שני כרכים בלבד

ממש ספר מוצלח

עוד ממתק, פשוט כיפי. בלי חפירות, בלי עינויים. הטוב מסוגו בז'אנר הזה ובאמת משעשע. הקטע שבו אלי מתארת את תיכנון סצנת הפנטזיה בראש כדי לאונן, ענק! קשה לא להתאהב בה ובדין

ממש עונג צרוף

ממתק אמיתי, תענוג. תיאורי המוסיקה מוסיפים המון לספר ומוציאים אותו מקבוצת הספרים הגנריים

הקריאה היתה כיף גדול! באמת כדאי

נהנתי מאוד

מאוד כיפי, מרגש ורומנטי להפליא. והתרגום, ממש כיפי. מתגבר על הרבה מיכשולים, זורם ולא מנסה לעברת מה שבלתי ניתן לעיברות.

ספר מושלם. מצחיק ונהדר

באמת נחמד עם גיבורים מוצלחים והכתיבה טובה מאוד

סופרת כל כך מוכשרת. כותבת טוב, הומור נחמד, דמויות שקל לאהוב. אבל, מעצבן שכל זה מנותב לעלילה עם כל כך הרבה מניפולציות. לא יכולתי לסיים והגעתי עד 50%. אבל אולי זה כי כבר קראתי כמה ספרים קודמים של הסופרת וטריקים שהייתי מוכנה לספוג אז נמאסו בספר הזה.

ספר שיש בו לכאורה את כל המרכיבים הנכונים רק חסר בו רגש. קוראים את הרגש אבל לא חשים אותו

נחמד, לא ממש מרגש למרות שתיאורטית אמור להיות

די משעמם

טוב, כרומנטיקנית, ברור שקצת אכזבה

חביב אבל את הרבע האחרון מייגע וקראתי ברפרוף

נחמד. אבל מיחזור של כל ספרי סמנתה יאנג. הגיבורה היפה המתייסרת עם הסוד האפל.

הספר קריא, סיפור מתח חביב. אבל, אחד המסרים שהסופרת ניסתה לקדם הוא שכל אחת צריכה לאהוב את עצמה כמו שהיא, גם אם היא שמנה. בנוסף, גם מי שנראה כאילו יש לה הכל והיא רזה, יפה ועשירה, היא לא בהכרח מאושרת. מה שתמיד תמיד מעצבן בספרים האלו, הוא שיפה מאוד שהגיבורה שמנה ולומדת לא לשנוא את הגוף שלה, אבל רק עד לשם הקידמה הולכת. היא כמובן לא נמשכת למישהו שאינו חתיך, שרירי ונאה. אז או שאנחנו הולכים על פנטזיה וכולם וכולן יפהפיות ומסוקסים או שאם נוחתים בעולם המציאות, אז גם אין סיבה בעולם שהמסוקס פתאום ימשך לשמנה. העובדה שהספר לא פה ולא שם הופכת אותו לשיטחי נורא ודילגתי בזריזות ונהניתי קלות

ארוך ומשעמם. העיקר, אי אפשר להתאהב לא בגיבור ולא בגיבורה. חסר הומור, מתח, או כל מה שמקסים בספרים מהסוג הזה. ערמת אומללויות משמימות. למרות שזה לא לפי הנטיה שלי, כי תמיד יש טיפת מתח, הפעם לא אמשיך לספר השני.

כמה מילים. אפשר לקרוא פסקה בפרק ולהבין הכל. חזרות על חזרות. למה? כי אין עורך טוב? כי הסופרת מתאהבת במילים שלה? כי צריך להוציא סדרות ומארזים במקום ספר אחד מהודק וטוב? (אולי, כדברי הסופרת, לא רק כוס צריך להיות מהודק, אלא גם הספר?)