אובססיה מתוקה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אובססיה מתוקה
מכר
אלפי
עותקים
אובססיה מתוקה
מכר
אלפי
עותקים

אובססיה מתוקה

4.4 כוכבים (336 דירוגים)
מחיר מועדון
ספר דיגיטלי
2835מקורי
ספר מודפס
4959מקורי מחיר על גב הספר 98
תאריך לסיום המבצע 31/10/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: The Sweetest Oblivion
  • תרגום: שי סנדיק
  • הוצאה: לבבות
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 478 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 39 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

היא רומנטיקנית בנשמה, שחיה בעולם הכי לא רומנטי שיש.

אלנה מכונה "אבלי המתוקה" בזכות אישיותה הנעימה – היא מחייכת לכל אחד ומפזרת קסם ונינוחות לכל עבר. היא הבת האהובה, נסיכת המאפיה המושלמת... או ליתר דיוק, הייתה.

עכשיו היא רואה במראה רק את הדם המכתים את ידיה.

אומרים שרושם ראשוני קובע הכול...

במים העכורים של העולם התחתון של ניו־יורק, אחותה של אלנה משודכת להינשא לניקולס רוסו. בכיר במאפיה, בוס, רמאי – אפילו בסטנדרטים של המאפיה. המוניטין האפל שלו, שכהה יותר מהחליפה השחורה שלו, הולך לפניו. לאחר שהמפגש הראשון בינו לבין אלנה מסתיים בנעיצת מבט מצידה, היא מבינה שהוא גס רוח ויפה תואר באותה מידה.

הגבר הזה או כל דבר שהוא מסמל לא מוצאים חן בעיניה, אבל זה לא מונע מליבה להלום בעוז כשהוא לידה או להצטמרר מהתרגשות למשמע קולו.

והוא תמיד שם. מחלק לה הוראות ומעביר בה להט שלא הולם להרגיש ליד גיס לעתיד. אלנה היא אולי אבלי המתוקה כלפי חוץ, אבל היא מתחילה להבין שהיא נמשכת לאופל, לידיים מחוספסות, לסיגריות ולעיניים בצבע ויסקי. לאחר שבקושי נחלצה מסקנדל אחד, היא ממש לא יכולה להרשות לעצמה להיסחף לעוד אחד.  

חוץ מזה, גם אם הוא היה שלה, כולם יודעים שאסור להתאהב בבכיר במאפיה... נכון?

אובססיה מתוקה הוא ספר ראשון מתוך סדרת אובססיה וניתן לקריאה כבודד. 

דניאל לורי כותבת על גיבורים מפוקפקים מוסרית, מערכות יחסים שהופכות משנאה לאהבה ועל גיבורות מקסימות וחצופות. היא חולה על קפה וקומדיות רומנטיות וגרה באיווה עם בעלה, בנה ויותר מדי כלבים. 

פרק ראשון

פרק 1
 
"אין דבר כזה כסף טוב או כסף רע. יש רק כסף."
לאקי לוצ'יאנו
 
 
לונג־איילנד, ניו־יורק
אלנה
 
הבית שלי היה מקום ציורי. דלת כניסה אדומה עם מרתוק מזהב. ריצוף משבצות בשחור־לבן. גרם מדרגות מעץ עם לכה בוהקת ונברשת נוצצת. אבל תמיד שאלתי את עצמי, אם אקלף פינה מהטפט... האם זה ידמם בצבע אדום? אם העולם הזה היה שקוף כמו זכוכית, נתזים שקטים היו יוצרים שלולית על מרצפות השיש.
 
הבטתי בטלוויזיה שבפינת המטבח ובקושי עיכלתי את קולה של הקריינית, אבל כשהמילה רצח עברה בשפתיה האדומות כארגמן, היא הדהדה בראשי. גרוני התכווץ, כשסובבתי את הטבעת על אצבעי האמצעית.
 
על אף שביתי, חיי, נבנו על ערמות של כסף מלוכלך, תמיד יכולתי לומר שאני אישית לא תרמתי למאזן. לא עד ראשית השנה, זאת אומרת. עכשיו היה לי דם על הידיים והאשמה השגיחה עליי בשנתי.
 
קולות מהמבואה ריחפו אל אוזניי בכל פעם שהדלת המתנדנדת נפתחה בעת שהמשרתים שלנו נכנסו ויצאו והתכוננו לארוחת הצהריים.
 
צחוק נשי, גוון הקול התוסס של בן דודי בניטו וקול נוסף שזיהיתי במעורפל כשיצאתי מהכנסייה באותו בוקר. הוא היה חרישי, עדין ואדיש. השערות על עורפי סמרו. ידעתי שהוא היה שייך לגיסי לעתיד.
 
וזה היה חלק — כל — הסיבה לכך שהתחבאתי במטבח, אף שלעולם לא אודה בזה.
 
"את יפהפייה מכדי להזעיף פנים, אבלי המתוקה," אמרה אימא שלי כשנכנסה לחדר מלווה בקקופוניה של שיחות האורחים.
 
זעתי תחת כובד מילותיה. מסיבות ברורות לא שמעתי את שם החיבה הזה כבר תקופה ארוכה. הכינוי נמאס עליי, בעיקר כשהבנתי שמעריצים אותי מכל הסיבות הלא נכונות: לא היה בלתי נעים להסתכל עליי, הייתי שתקנית כשצריך ומנומסת כשלא שתקתי. הייתי תקועה בציפיותיו של העולם ממני, כמו שמלת ילדות שכבר לא מתאימה למידותיי. נדרשו שנים שבהן הרגשתי כמו ציפור יפה בכלוב עד שהכול נהיה מוגזם... ואני ברחתי.
 
"אני לא יודעת למה את צופה בזה, אלנה," אמרה אימא וערבבה את הרוטב שעל הכיריים. "כל השטויות האלו מדכאות."
 
אימא הייתה נשואה לסלבטורה אבלי — בוס בכיר באחד מארגוני הפשע הגדולים ביותר בארצות־הברית. לפעמים תהיתי אם התמימות הייתה הכחשה או אם היא באמת מעדיפה לצפות בימי חיינו מאשר לדאוג לגבי הרומנים של אבא.
 
"אני לא יודעת למי להצביע בבחירות," עניתי בפיזור דעת.
 
היא נענעה את ראשה בחוסר אמון ושיערתי שזה משום שמוזר שבתו של בוס במאפיה מתעניינת בהרכב הממשלה.
 
"אבא שלך לא מרוצה ממך," היא אמרה והביטה בי מבעד לריסים כהים בהבעת "את בצרות" שכולה שפתיים מכווצות.
 
"מתי אבא כן מרוצה ממני בתקופה האחרונה?"
 
"למה ציפית אחרי מה שעשית?"
 
חצי שנה חלפה, ואני נשבעת שהיא דיברה על זה כל יום. היא הייתה כמו כלב עם עצם, ובאמת חשבתי שהיא נהנתה מהטעות שעשיתי, כי סוף־סוף הייתה לה סיבה לנזוף בי.
 
"למה לא באת לפגוש את רוסו אחרי הכנסייה היום?" היא הצביעה עליי עם הכף. "אני לא מאמינה להצגה ששכחת וחיכית בתום לב במכונית."
 
שילבתי את זרועותיי. "פשוט לא התחשק לי. הוא... גס רוח."
 
"אלנה," נזפה בי. "את בכלל לא מכירה אותו."
 
"את לא צריכה לפגוש מישהו עם מוניטין כזה כדי להבין את האופי שלו, אימא."
 
"הו, מדונה, סלבמי1," מלמלה.
 
"והוא לא יבין את אדריאנה," הוספתי בקוצר רוח.
 
היא גיחכה. "לא הרבה מבינים את אחותך, פיליה מיה."
 
הגנן הבין... אבל לא התכוונתי לחלוק את זה עם אימא, אחרת עד סוף היום הוא יוטבע בקרקעית נהר ההדסון.
 
בתחילת השבוע אבא הודיע שאדריאנה תינשא לניקולס רוסו, הדון של אחת מחמש המשפחות בניו־יורק. חטאי העבר שלי היו עדיין פצעים טריים, אבל כשהחדשות האלו נוספו לרשימה, הרגשתי כאילו מישהו שוב פתח אותם.
 
הייתי האחות הבכורה. לכן באחריותי היה להתחתן ראשונה. אבל בגלל הטעות שלי, אחותי הוקרבה — ועוד לגבר בעל מוניטין. כולם יודעים שכשיש למישהו מוניטין בעולם הזה, המסר ברור - להתרחק ממנו כמו מאש.
 
"חוץ מזה, ניקו הוא ג'נטלמן מושלם. אם היית פוגשת אותו הבוקר אחרי הכנסייה כמו שהיית אמורה לעשות, היית יודעת את זה."
 
יצאתי מדלתות הכנסייה אל המכונית לפני שהספיקו לכפות עליי לפגוש את גיסי לעתיד. הייתי מנודה מבחינת אבא שלי, לכן הופתעתי שהוא בכלל הרגיש בהיעדרותי. מלבד זאת, הייתי בטוחה שההצגה הג'נטלמנית של רוסו הייתה רק תעתוע.
 
מאז שאביו של ניקולס מת לפני חמש שנים. הדון הצעיר בן העשרים ותשע נודע בכל רחבי העולם התחתון. הוא הלך בדרכי אביו, היה רמאי ועם יותר דם על הידיים מאשר כל האסירים במדינת ניו־יורק. הוא גם לא הרגיש שום חרטה על כך. לפחות חשבתי שהוא לא הרגיש צורך להתנצל. הקריינית לא הייתה מדווחת כל בוקר במשך שנה על קורבן חדש עם השם זאנטי — המשפחה שניקולס הסתכסך איתה כיוון שרצחה את אביו — אם היה מרגיש אשמה כלשהי. הוא היה בדרך ללכת היישר לגיהינום בגלל ההתנהלות הזאת, לדעתי.
 
"כבר פגשתי אותו, אימא."
 
היא הרימה גבה. "באמת?"
 
"האמת שלא."
 
פניה קדרו.
 
"אבל החלפתי איתו מבט," התעקשתי. "וזה כל מה שהייתי צריכה כדי לדעת שהוא לא יהיה טוב לאדריאנה."
 
היא גלגלה את עיניה. "רידוקולו2."
 
מבט נוקב ומבט רגיל הם אותו הדבר... נכון? זו הייתה טעות, האמת. זה קרה כשירדתי במדרגות הכנסייה. מבטי קלט את הפגישה שהייתי אמורה להשתתף בה. אבא ואימא עמדו משני צדדיה של אדריאנה ומול ניקולס רוסו — וככה בדרך כלל כלה וחתן נפגשו בחיים האלה. נישואי שידוך היו עניין שבשגרה בקוזה־נוסטרה.
 
התרגזתי על כל המצב. עיניי הצטמצמו קלות לפני שהבטתי בגיסי לעתיד, ואז גיליתי שהוא כבר מביט בי. כך קרו חילופי המבטים — טעות, הבנתם? אבל בקושי יכולתי להסביר את זה לאיש, ואם הייתי מחייכת, זה היה מתפרש כמתנשא, לכן פשוט... המשכתי עם המבט הנוקב וקיוויתי שזה לא יוביל למותי.
 
מבטו של ניקולס התאבן מעט כדי להביע שזה לא מוצא חן בעיניו, אבל אחרי רגע של קשר עין משמעותי, הוא השיב את תשומת ליבו לאבא, כאילו הייתי עלה נידף ברוח. פלטתי את האוויר שעצרתי בתוכי וניגשתי להתחבא במכונית. לא רציתי לפגוש אותו אחרי הדבר הזה. פשוט אתעלם ממנו עד יומי האחרון.
 
"תפסיקי לדאוג ותסמכי על אבא שלך."
 
השמעתי צליל של המהום, כי שמעתי מבן דודי בניטו שהברית נועדה לשיתוף פעולה באיזו עסקת נשק ותו לא. אחותי הייתה כלי משחק בהסכם הברחה בקנה מידה אדיר. כמה רומנטי. ובכל זאת, ידענו שהיום הזה יגיע. לא היו לי ציפיות לנישואי אהבה וגם לא לאדריאנה.
 
הבעיה הייתה שאחותי כבר האמינה שהיא מאוהבת.
 
בגנן.
 
"אלנה, לכי תבדקי אם אדריאנה כבר מוכנה לארוחת צהריים."
 
"היא אמרה לי אתמול בערב שהיא לא באה."
 
"היא באה!" התרגזה אימא ולאחר מכן מלמלה באיטלקית.
 
בעל כורחי התרחקתי מהדלפק ויצאתי מהמטבח. קולה של הקריינית נישא אחריי אל מחוץ לדלת המתנדנדת, וכמו אזהרה, המילה רצח שוב בקעה משפתיים אדומות.
 
On an Evening in Roma התנגן מפטיפון ישן, כשניגשתי אל גרם המדרגות והתבוננתי באורחים שבמבואה. אחותו של אבא ובעלה, כמה בני דודים ואחי טוני, ששלח מבט נוקב לכיוונו של ניקולס. טוני נשען על הקיר לבדו, וידיו בכיסי חליפתו השחורה. החברה שלו לא הייתה איטלקייה, לכן הוזמנה רק לעיתים רחוקות. אימא שלי סלדה ממנה רק מפני שיצאה עם הבן שלה.
 
אהבתי את אחי, אבל הוא היה חסר אחריות, אימפולסיבי וחי לפי העיקרון - "אם משהו לא מוצא חן בעיניי, אני יורה בו". היה נדמה שהוא רוצה לירות בניקולס רוסו. הייתה היסטוריה בין השניים, ולא מהסוג החיובי.
 
מבטי נתפס על אישה מרשימה עם... סגנון מעניין. היא עמדה לצד איש שהנחתי שהוא סבא שלה, אבל הוא החליק את ידו על ישבנה. היא רק כיווצה את שפתיה, כאילו מדובר במטרד קל.
 
היא לבשה רדיד פרווה ביולי, מעל שמלה דקה בירוק־זית ומגפיים בגובה הירך. שיער כהה וארוך גלש בגלים עדינים, ויחד עם הריסים המלאכותיים ועגילי החישוק הענקיים היא נראתה כמו מודעת פרסומת לשנות השבעים של המאה הקודמת. וכאילו לא השלימה את המלאכה עד הסוף, היא ניפחה מסטיק ורוד ופוצצה את הבועה. עיניה הצטמצמו עליי, כאילו אני זו שהסטייל שלה מפגר בארבעה עשורים. אם היו בחדר ניגודים קוטביים, אלה היו היא ואני, ללא ספק.
 
כשכבר כמעט השתחררתי והייתי עם יד אחת על המעקה, קולו של אבי נשמע מאחוריי. "אלנה, בואי לכאן."
 
בטני צנחה, ועצמתי את עיניי בתבוסה, אבל היססתי רק לרגע, כי הקול לא פתח את הנושא למשא ומתן.
 
ידיי החלו להזיע, כשהגעתי למקום שבו עמד אבא ליד ניקולס. כשהגעתי לצידו של אבא, הוא נטל את זרועי וחייך אליי, אבל החיוך לא הגיע לעיניו. אבא נראה צעיר בעשור מחמישים וחמש שנותיו עם פסים דקים של כסף שזרקו בשערו השחור.
 
הוא תמיד לבש חליפה, ואף פעם לא הייתם מוצאים בה ולו קמט אחד, אבל המראה הג'נטלמני היה רק כלפי חוץ. כבר בגיל שבע קיבלתי הצצה לדרך שבה צבר את המוניטין שלו, מבעד לפתח בדלת המשרד.
 
"אלנה, זה ניקולס רוסו. ניקו, זאת אלנה, בתי הבכורה."
 
עשיתי את הקטע הזה מאה פעמים, רק ביום אחר, עם איש אחר. אבל הפעם נשימתי נקטעה כאילו עמדתי להידחף מקורה אל תוך מים שורצי כרישים אם אביט אליו. הוא בסך הכול גבר, הזכרתי לעצמי. גבר עם המוניטין הכי גרוע במדינת ניו־יורק, ללא ספק.
 
למה הבטתי בו בזעם?
 
שאפתי אוויר כדי לאזור אומץ, הטיתי את ראשי ולא הצלחתי לראות אותו מבעד לשולי כובעי. פרץ חמים של זיהוי עבר בגווי, כשהבטתי בעיניו הנוקבות. עיניים חומות בהירות, צבע של ויסקי עם קרח וריסים עבים וכהים. הן שיוו לו הבעה מהורהרת, כמעט כאילו הוא מביט אל תוך השמש, אבל הוא הביט כאילו הציגו בפניו את אחת המשרתות ולא מישהי שהוא עתיד לכנות "גיסתי".
 
הייתי גבוהה בכמה סנטימטרים מאדריאנה וגם בנעלי העקב ראשי לא הגיע לסנטרו. הרגשתי דחף עז להסב את המבט ולהתמקד בעניבה השחורה שהייתה בגובה העיניים, אבל הרגשתי שהוא יזכה במשהו אם אסיט את המבט, לכן הסתכלתי עליו. נימת קולי הייתה מנומסת כתמיד בחברה. "נעים לי מאוד..."
 
"כבר נפגשנו."
 
מה?
 
קולו האדיש עבר בגווי והותיר אחריו ריגוש משונה. הוא בקושי אמר משהו, אבל הרגשתי שאני עומדת בשטח של רוסו ולא של אבלי. כאילו קוטר של מאה ושמונים סנטימטרים נוצר סביבו והוכרז כשטח של רוסו, לא משנה היכן עמד.
 
אבא הזדעף. "מתי הייתה לשניכם הזדמנות להיפגש?"
 
בלעתי את הרוק.
 
משהו משועשע ומסוכן ריצד במבטו של ניקולס. "מקודם, בכנסייה. זוכרת, אלנה?"
 
פעימות ליבי הלמו כתוף. למה שמי התגלגל על לשונו כאילו הוא מכיר אותו היטב?
 
אבא התאבן לצידי, וידעתי למה. הוא חשב שעשיתי משהו לא ראוי עם האיש הזה, כפי שרמזה נימת קולו. חום עלה בלחיי. בגלל טעות אחת שעשיתי לפני חצי שנה, אבא שלי חשב שהתחלתי עם הארוס של אחותי?
 
מצמצתי בחשש. הכול בגלל מבט קצר, ואפילו לא עוין במיוחד? האיש הזה מצא את נקודת התורפה שלי, ועכשיו הוא משחק בי.
 
תסכול שרט בחזי. לא יכולתי להחמיר את המצב ולחלוק על דון, שללא ספק, אבא שלי יאמין לדבריו יותר מאשר לי. וכך הכרחתי את קולי לצאת בנימה הקלילה ביותר שהצלחתי לגייס. "כן, אבא, נפגשנו. שכחתי את הז'קט שלי בכנסייה ונתקלתי בו שם."
 
הבנתי באיחור את הטעות שלי. היה זה חודש יולי. לא לבשתי ז'קט. וניקולס ידע את זה. הוא הוציא יד מכיסו וליטף באגודלו את שפתו התחתונה, נענע קלות בראשו. הוא התרשם מכך ששיתפתי פעולה, אך התאכזב מהביצוע הלקוי.
 
לא אהבתי את האיש הזה — בכלל לא.
 
לחישה קרה זרמה בדמי, כשאבי החליף בינינו מבטים מהוססים.
 
"טוב, הכול בסדר," ענה אבא לבסוף וטפח על זרועי. "יופי. אני בטוח שלניקו יש שאלות אלייך לגבי אדריאנה. את מכירה אותה טוב יותר מכולם."
 
ריאותיי התרחבו ונשמתי עמוק. "כן, כמובן, אבא."
 
הייתי מעדיפה לאכול ערמת בוץ.
 
דלת הכניסה נפתחה, ואחיה של אימא והיועץ של אבא, מרקו, נכנס עם אשתו. אבא נפרד ממני והלך לקדם את פניהם. הוא השאיר אותי עם האיש הזה, שנוכחותו החלה לצרוב.
 
הוא נעץ בי מבט.
 
נעצתי בו מבט בתגובה.
 
כשזווית שפתיו התרוממה, הבנתי שאני משעשעת אותו. לחיי הסמיקו ברוגז. בעבר הייתי ממלמלת משהו נעים ונפרדת ממנו, אבל זה היה בעבר. עכשיו לא יכולתי לשמור על הבעה מנומסת כשראיתי את פניו של ניקולס — ניקו, איך שלא קראו לו.
 
"לא נפגשנו," אמרתי בנחרצות.
 
הוא זקר גבה באבירות. "את בטוחה? התרשמתי שאת כבר יודעת עליי הכול."
 
ליבי רפרף במהירות לא בריאה. לא היה לי מושג מה להגיד, כי הוא צדק. אבל האינטראקציה בינינו לא תרמה לשינוי דעתי הראשונית עליו.
 
הוא סידר את העניבה שלו בפיזור נפש. "את יודעת מה קורה למי שמניח הנחות?"
 
"הוא נהרג?" התנשמתי.
 
עיניו נחו על שפתיי. "בחורה חכמה." מילותיו היו עמוקות ועדינות, ומשהו מוזר בי עורר את התחושה שפעלתי נכון.
 
נשימותיי נעשו רדודות, כשהוא בא לחלוף על פניי אבל עצר לצידי. זרועו נגעה בזרועי והותירה בי כוויה, כאילו הייתה אש להבה. קולו ליחך את צד צווארי. "נעים לפגוש אותך, אלנה," הוא אמר את שמי, כפי שהיה אמור להגיד קודם לכן - ללא רמיזות כלשהן. כאילו הייתי משהו ברשימה שלו שהיה צריך לעשות עליו וי לפני שהסתלק.
 
עמדתי שם והבטתי קדימה, משיבה חיוכים לכמה מבני המשפחה.
 
אז זה היה גיסי לעתיד. הגבר שאחותי עתידה להינשא לו.
 
אולי הייתי אדם איום ונורא, אבל האשמה הסתלקה דרך הדלת שבה נכנס אדם נוסף.
 
כי פתאום שמחתי שזאת היא ולא אני.

עוד על הספר

  • שם במקור: The Sweetest Oblivion
  • תרגום: שי סנדיק
  • הוצאה: לבבות
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 478 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 39 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
336 דירוגים
222 דירוגים
58 דירוגים
40 דירוגים
8 דירוגים
8 דירוגים
27/1/2024

חייבת לומר שיותר מדי פירוטים משעממים וכמעט ואין דו שיח התאכזבתי. מצאתי את עצמי מדפדפת פרק שלם בלי דו שיח בכלל.

4
2/1/2025

ספר כל כך טוב שאין לי מילים ראיתי בתגובות שאומרת שנהיה מעניין מאמצע הספר לא יודעת על מה הם מדברים ההתחלה ריתקה אותי נהנתי מכל רגע בספר הזה ואני מתה לקרוא אותו שוב אלנה וניקו אהבות חייי!!!! ומי שלא קוראת הכי מפסידה בעולם

2
22/6/2024

מקנאה במי שעוד לא קרא, נהנית לחזור אליו מדי פעם....

1
23/9/2025

מושלם נועז מותח אובססיה לא רק מתוקה גם אכזרית במיוחד אהבתי מאוד

1/6/2025

פעם שלישית קוראת ובכל פעם אני נהינת

6/3/2025

אמא לה חייב עוד ממנה

15/2/2025

ספר סוחף מאוד, אי אפשר היה להפסיק לקרוא! הבעירה האיטית היא פשוט וואו. עלילה גנרית לז'אנר אך עם טוויסט של עולם המאפיה- שילוב מרתק! מומלץ מאוד מאוד

15/5/2024

ספר מושלם כתיבה מרתקת באמת מושלם הסדרה אובססיה בין הסדרות ספרים האהובות עלי ביותר

12/5/2024

איזה עונג של ספר! לחובבות הז׳אנר, הספר הזה פשוט מושלם. שלושת הספרים בסדרה הזו מומלצים ואני מחכה לעוד :)

5/5/2024

וואווו!!! כל פעם נכנסתי קראתי תקציר ולא קניתי את הספר עד שאחריי כמה חודשים החלטתי לקנות ומה אני אגיד? ספר מושלם , כתיבה יפה, סיפור מעניין, הספר זורם ואי אפשר להניח אותו.. אל תתחילו לקרוא בלילה כי בלי לשים לב תראו אור בחוץ.

29/3/2024

מהנה וסקסי, מה עוד צריך?😉 שאבתי בלילה אחד ללא שינה...

19/2/2024

איפה אפשר למצוא ניקו רוסו ? שואלת בשביל חברה.

3/2/2024

וואווו איזה ספר כל כך לא ציפיתי ספר מטורף עם בעירה איטית הכריכה והשם הכי לא להתייחס סיימתי את הספר תוך יום מקנא במי שקורא בפעם הראשונה 😍😮‍💨

21/11/2023

מעולה!! קולח, מעניין, מרגש. ממליצה בחום

5/11/2023

אהבתי

27/9/2023

ספר מאפיה לייט וקליל. מצחיק זורם וכייפי. ממליצה!

22/9/2023

לקח לי פחות מיום לסיים היה סוחף

12/5/2023

ספר שכשמו כן הוא אובססיה מתוקה!❤️ממליצה מאוד!

30/4/2023

וואוו ספר מהמם מי שרוצה ספר מאפיה קליל זה הספר בשבילה! באמת שהספר הזה בין האהובים עליי וגם שער הסדרה מעולה באמת כיפי קליל מעניין ואי אפשר להפסיק לקרוא מומלץ בחום לא תתאכזבו! (אני חזרתי וקראתי אותו שלוש פעמים נוספות מרוב שאהבתי) רוצו לקרוא!😍❤️‍🔥

26/4/2023

אהבתי מאודדדד ממשיכה לספר הבא

14/3/2023

הספר הראשון צרחותתת, אי אפשר לעצור לרגע. סקסי, רומנטי, מסקרן ומעורר. רצה לספר השני והכריכה לא קשורה לכלום חחחח הכי להתעלם

28/2/2023

ספר מדהים הגעתי עם הרבה ציפיות ולא איכזב בכלל ממליצה מאוד

10/2/2023

כמו כולם אני אוסיף הכריכה מטעה ביותר. ספר מעולללללללה !

28/1/2023

אמאלה מדהים ברמות!!! הספר הכי טוב שקראתי סוחף בטירוף לא הצלחתי להספיק לקרוא

21/1/2023

וואו! אי אפשר להפסיק לקרוא, נהניתי מכל רגע

12/1/2023

אחד הספרים הכי טובים שקראתי לא לחשוב לרוץ לקנות

9/1/2023

וואו, וואו, וואו, מה קראתי כאן? שהכריכה לא תבלבל אתכם, זה בין הספרים היפים והמרגשים שקראתי!! ללא עצירה וללא נשימה מיותרת והמשכתי מייד לספר הבא!

3/1/2023

וואווו הרבה זמן לא קראתי ספר טוב מההתחלה ידעתי שאני אתאהב

9/12/2022

אהבתי וממש התחברתי לספר

6/12/2022

ואוו. סוחף ברמות, הרבה קטעים משעשעים נורא, סיימתי אותו ב3 ימים בשעות הפנויות שהיו לי, בהחלט מקווה לקרוא את שאר הספרים של אובססיה. ... אחרי שסיימתי את כל הסדרה וקראתי את הספר הזה שוב רשמית זה האהוב עליי - לא מבינה איך הרבה בנות דוחקות את הספר הזה לפינה T-T

6/11/2022

לא משנה כמה פעמים קראתי את הספר הזה הוא עדיין אחד הטובים בז׳אנר לדעתי, הכתיבה מנקודת המבט של הגבר אמינה ולא הורסת כמו בהרבה ספרים. הוא קליל, סקסי ויש גם קטעים מצחיקים ממש מומלץ בקיצור 👍🏼

30/10/2022

מושלםםם

23/10/2022

אמאלה מושלם, ראיתי עליו סרטון בטיקטוק ולא יכולתי שלא לקנות אותו!!

16/10/2022

ספר מהמם התחברתי כל כך לדמויות! הכתיבה מדהימה. וואוווווווווו❤️

27/9/2022

ספר מהממם מרגש וסוחף

11/9/2022

מעולה

24/8/2022

אני ממש לא אוהבת ספרי מאפיה, אבל בטעות הזמנתי את הסדרה הזו, ומעבר לגיבורי במאפיה, סיפור האהבה מקסים ומיוחד. כתיבה יפה ושנונה.

16/8/2022

פשוט מעוללללה! קראתי ראשון דווקא את השלישי (אובססיה אפלה) והוא אפילו יותר טוב מזה, אני חושבת.. העטיפה והשמות נראים זולים ולא עושים חסד עם הספרים, לכן הגעתי אליהם רק עכשיו, אבל הם עצמם מצוינים, לדעתי. עוברת עכשיו לשני : )

29/7/2022

אהבתי מאוד מאוד.

3/7/2022

ספר יפה, מאוד סקסי ובהחלט שווה קריאה. התרגום של שם הספר שגוי,מה שגורם לי לתהות אם יש עוד טעויות בתרגום,וגם היה עדיף אם הערות התרגום של מילים באיטלקית היו בסוף כל פרק ולא בסוף הספר.

21/6/2022

ואו.. נסחפתי לגמריי. התאהבתי בדמויות לחלוטין סקסי, מרגש, מרתיח ופשוט ואווווו

20/6/2022

מקסים

18/6/2022

אחד הספרים הטובים ביותר שקשורים לרומן ומאפיה מומלץ מאוד!

14/6/2022

וואו אחד הטובים מצחיק זורם וסקסי בטירוף אהבתי ❣️

2/5/2022

ספר מדהים ממליצה לקרוא את כל הסדרת ספרים

26/4/2022

מהמם. כתוב היטב.

21/4/2022

מקסים כל כך!!!! ניקו מושלם יש רק יותר מידי דמויות וזה מבלבל והכריכה עושה עוול לספר המהמם הזה!!

17/4/2022

אמאלההה קודם כל נתחיל בזה שזה איזה חמש מאות עמודים וסיימתי אותם בשלוש שעות ??!? הלו? ספר יפייפה ומאודדד התחברתי אליו.ניקו בעלי ביי

10/4/2022

אהבתי

2/4/2022

לסיים כתיבת ספר כזה תוך 6 חודשים - כישרון אדיר של הסופרת הזו! האמת, שספרי מאפיה הן האהובות עליי - רק שבספר הזה גם צחקתי הרבה...😂 הכתיבה זורמת, הדמויות מגוונות ואף על פי שרוב הדמויות קשוחות הן גם שובות לב 💖. נהנתי מכל רגע ועכשיו עוברת הלאה- לספר הבא שלה... אוי...כמה שאתגעגע אליך, ניקו רוסו..🥰

21/3/2022

קניתי ספר דיגיטלי ואני חוזרת וקוראת אותו אחת לכמה חודשים, הוא פשוט ספר שכיף לקרוא אותו, ממליצה! לא משעמם בכלל

21/3/2022

ספר מושלם! המתח המיני בינהם פשוט השאיר אותי במתח. אהבתי שחיכו עם הסקס והראו גבר עם שליטה עצמית. קראתי גם את הספר השני והוא מהמם אבל אין ספק שזה הספר האהוב עליי

27/2/2022

אהבתי. חמוד ממש.

21/1/2022

מושלם!

17/1/2022

קראתי את שני הספרים אהבתי יותר את אובססיה מתוקה עלילה מרגשת מותחת ורומנטית

15/1/2022

זה ספר טוב.

24/12/2021

הספר הכי ממכר שקראתי נשאבתי אליו רק מהאמצע אבל זה שווה את זה

13/12/2021

ספר טוב. אני אהבתי 4 וחצי כוכבים

31/10/2021

מושלם חסרים קצת התפתחויות הקשורות למאפייה, אבל סיפור האהבה האובססיבי פשוט מושלם!

25/10/2021

אחרי הספרים של קורה ריילי זה בהחלט מעולה

14/10/2021

ספר מותח, מרגש, כתוב בצורה יפה. לא הצלחתי להפסיק לקרוא , פשוט מהמם

7/9/2021

ספר מקסים ...ממליצה בחום

6/9/2021

ספר מושלם וסוחף

1/9/2021

וואו! הרבה זמן חיפשתי מאפיה שתשתווה לסדרה של קורה ריילי וזאת לגמרי זאת. ספר מעולה

1/9/2021

אהבתי. קליל וזורם

30/8/2021

אהבתי את הכתיבה,הדמויות והעלילה. מקסים!

17/7/2021

ביג לייק

19/5/2021

מושלם!!

18/4/2021

ספר חמוד וזורם, לא הצלחתי להפסיק לקרוא

12/4/2021

ספר מושלם!! אני תמיד חוזרת לקרוא אותו שוב. מומלץ!

4/4/2021

ווואו ספר מהממםםם לא יכולתי להוריד מהידיים כתיבה קולחת זורמת מעניינת סקסית בטירוף

26/3/2021

אושר צרוף!!!

8/3/2021

ספר ממש יפה! מומלץ 💜

1/3/2021

כתוב מצויין!!!!

25/2/2021

כיף של ספר. קולח, סקסי, מותח ומושך. תענוג קליל ומתוק!

14/2/2021

ספר מקסים ממשיכה לשני

5/2/2021

מהמםםם!!! נהנתי מכל שניה.

31/1/2021

חמוד,מצחיק,קליל

14/1/2021

לא הצלחתי להוציא את הספר מהיד עד שסיימתי 😱

30/12/2020

ספר מהמם לא הפסקתי לקרוא את הראשון אהבתי יותר .זכר אלפא כמו שאני אוהבת .וקראתי שוב עוד פעם

19/12/2020

ספר יפה מבלבל קצת בהתחלה נבנתי לקרוא

7/12/2020

ספר כיפי עם גבר האלפא המוצלח מכולם

4/12/2020

כתוב טוב מאוד, מעניין וסקסי

22/11/2020

וואווו ווואווו וואווו אי אפשר להפסיק!!!! מושלם

13/11/2020

וואו אחלה ספר!! קליל, ממכר, משעשע באופן כללי מעלה חיוך מטופש על הפרצוף לכל היום אין ספק שאקרא אותו שוב

11/11/2020

סוחף

8/11/2020

ספר מדהים!!! לא יכולתי להפסיק לקרוא❤

6/11/2020

ספר מרתק כתיבה קולחת אי אפשר להפסיק לקרוא

3/11/2020

ספר מעולה! מאפיה משולבת עם קומדיה סקסית ומושלמת. ממליצה בחום !

3/11/2020

ההתחלה קצת לא זרמה לי. אבל... אני שמחה שהמשכתי כי נהנתי מאוד מהספר.

2/11/2020

ספר שנון, מרגש, ויפה.

23/10/2020

מומלץ. אהבתי את הכתיבה הקלילה

22/10/2020

נגמר לי מהר מידי. ספר קליל מתוק וסוחף. ממליצה בחום!

21/10/2020

סיפור אהבה מהמםם

20/10/2020

מושלם, בדיוק איך שצריך לכתוב רומן.

20/10/2020

מושלם.

19/10/2020

בלי תיאורי סקס מיותרים. פשוט חושני רומנטי. יופי.

19/10/2020

ספר מהמםםם

18/10/2020

קל להתאהב בניקו ואלנה. ספר רומנטי וזורם

18/10/2020

אי אפשר להוריד אותו מהיד!!!

17/10/2020

ספר סוחף, וכיפי!!!

14/10/2020

ספר יפה בצורה לא נורמלית ממליצה לגמרי להמשיך לספר השני כי הוא גם מעולה

11/10/2020

עם כל זה שמדובר במאפיה זה ספר קליל עם הרבה הומור אקשן ותשוקה. הכתיבה מצוינת אהבתי מאוד מחכה לבא.

11/10/2020

מקסים!!!!!!!

10/10/2020

חמוד מאוד. כתיבה זורמת. קצת מרוח. אבל ניתן להעביר את הזמן

6/10/2020

מעולה! כל מה שצריך בספר

5/10/2020

מדהים!!!!!!!!!

3/10/2020

ואוווו פשןט נהנתי!!

3/10/2020

במילה אחת: מ ו ש ל ם!

1/10/2020

ספר מעולה!

30/9/2020

ספר נהדר!!! כתוב בשפה קולחת, משעשע, סקסי אשמח לעוד ספרים של הסופרת הזו

29/9/2020

ספר מקסים, אני ממש אוהבת ספרים בסגנון הזה והוא אחד הטובים שקראתי. מומלץ בחום

27/9/2020

ספר מושלם

26/9/2020

ספר מקסים, מותח וכייפי לקריאה שווה לעקוב אחר הסופרת

26/9/2020

לא תאמינו אבל סיימתי את הספר הזה ביום אחד , קראתי אותו כל הלילה עד 6:00 בבוקר מרוב שלא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו באמצע . ממליצה ממליצה ממליצה !

24/9/2020

ואוווווווו אהבתי פשוט נפלא ממתינה להמשך הסידרה מקווה שיגיעו בקרוב 🥰🥰🥰🥰🥰🥰🥰🥰💜💜💜💜💜💜

24/9/2020

עלילה זורמת, הז׳אנר במיטבו

23/9/2020

אין לי מילים!! אני מאוהבת בספר הזה הוא כתוב פצצה, העלילה מותחת מעניינת סקסית אני מתה על הזוג הזה אלנה וניקו מאוהבת בהם!!! ממליצה על הספר הזה מאוד רק תקנו ותהנו

23/9/2020

‏וואו אחד הספרים!! 😍 פשוט להתאהב בדמויות נהנתי מכל רגע.

22/9/2020

מושלם!

22/9/2020

מקסים וכיף לקריאה

22/9/2020

נהניתי, קומדיה מתוקה

22/9/2020

קולח אלפא במיטבו נהנתי מאדדדדדדדד

21/9/2020

אז ככה קראתי אותו פעמיים באנגלית ו עכשיו עוד פעם כשהוא תורגם לעברית.ספר מהמם , דמויות חזקות ו מעניינות מאוד .כתיבה מצויינת!! ספר ההמשך על ג'יאנה וכריסטיאן מעניין לא פחות .לדעתי אפילו טוב יותר מהראשון לא יכולה לחכות שיצא התרגום לעברית

21/9/2020

ספר מעולה נהנתי מאוד לקרוא

21/9/2020

ספר מצוין, כתיבה טובה וכיפית

21/9/2020

סוכרייה סקסית ומתוקה לאסקפיזם נפלא בימים אלה.

20/9/2020

מושלם

20/9/2020

ספר מצחיק שנון זורם קליל אחד הספרים המדליקים שקראתי לאחרונה מומלץ

20/9/2020

מצויין. זורם, מצחיק, מרגש. לא מתה על סיפורי מאפיה כי לרוב הם לוקחים את עצמם ברצינות רבה מדי והדמויות דרמטיות ושבלוניות. אבל זה היה מושלם.

20/9/2020

מומלץץ לחובבות המאפייה.. מחכה להמשך!

19/9/2020

מומלץ בחום!! ספר מושלם! עלילה טובה. כל דמות ודמות בספר חשובה, מעניינת ומוסיפה לעלילה. ניקו ואלנה כבשו כבשו אותי מתחילת הספר!! נשארתי עד לפנות בוקר לסיים את הספר ולא הנחתי לרגע. הלוואי והיה פרק בונוס חחח קשה להיפרד מהדמויות

19/9/2020

אני פשוט מאוהבת בספר הזה. ניקו הוא גבר החלומות פשוט והאהבה שלו פשוט מדהימה בעיניי. ספר מעולהההההה

19/9/2020

חיים ללא תשוקה אינם חיים!

19/9/2020

ספר מעולה סופרת מעולה זכר אלפא במיטבו ואישה חזקה ולא פראיירית מה צריך יותר מזה?😍 שאפו ענק להוצאה.

18/9/2020

מעולה, מחכה לספר נוסף שלה

17/9/2020

🍭😋אובססיה מתוקה🍭😋 ניקו רוסי...איך אני אוהבת איך שהשם הזה מתגלגל לי על הלשון!!! פסיכופת זאת לא מילה...! ניקו רוסי הוא נטול כל רסן, נימוס לא נמצא בלקסיקון שלו והוא לא יודע מה זה מרחב אישי!! לא שהייתן רוצות שהוא ישמור מרחק😉😜 אלנה...היא הכל חוץ ממתוקה! אבל ללא ספק לשים עין על גיסך לעתיד זה בהחלט Big no no...אבל הלב רוצה מה שהוא רוצה! ניקו לא עושה לאלנה חיים קלים בכלל..והוא נמצא בכל מקום שהיא נמצאת בו! האם אלנה תצליח להשתלט על היצרים שלה? האם ניקו יניח לאלנה לנפשה?? או שתפרוץ מלחמה?? זה בשבילי לדעת ובשבילכם לגלות😉 חובת קריאה לחובבות מאפיה😁

17/9/2020

מהמם מותח אי אפשר להניח את הספר לרגע מומלץ

17/9/2020

פגז של ספר 😍

16/9/2020

ספר מושלם

16/9/2020

ספר קליל ומקסים. אהבתי.

16/9/2020

מקסים

2/10/2025

ואוו זה היה עמוס מותח, מעניין אבל מתקדם קצב צב יותר מדי ברבורים לא סגורה על מה המלצתי

25/9/2025

טוב, מפתיע. קלסי לז'אנר המאפיה ולרומן רומנטי . יחד עם זה הייתי די סקפטית בגלל שם הספר. ממליצה למי שרוצות לקרוא סיפור קליל,זורם

15/9/2025

האמת שהופתעתי מכמה שאהבתי ונהניתי מהספר. ממשיכה לשניים הבאים. ~*~*~ נקודה אחת פחות כי אומרים קשית! קשית!!! קש זה של סוסים!

30/8/2025

סיימתי לקרוא ביומיים! מתקדם בקצב מהיר וטוב טיפה צפוי ויהיה יכול להיכתב יותר טוב עם זאת, הספר מצחיק וסוחף וסקסי בדיוק במידה הנכונה!

7/2/2024

ממכר קראתי תוך כמה שעות

22/9/2023

כתוב היטב, מי שאוהב את הז׳אנר לא יתחרט

10/9/2023

ספר נהדר למי שאוהב את הזאנר

13/2/2023

ספר מעולה ממש. נהניתי מהדמויות והעלילה ❤️❤️

26/1/2023

מצחיק שנון וסקסי כיף גדול כל הסדרה

11/1/2023

מהמם התאהבתי בניקו , אבל הסוף הרגיש לי ממש ארוך .. כמו נמרח כזה .. וכבר איבדתי סבלנות לסיים תספר דעה אישית שלי..

23/11/2022

טוב, יש ספרים טובים ממנו... אבל הוא נחמד. יש כמה טוויסטים הדמות של אלנה מתפתחת במידה כזו או אחרת. דווקא ניקו נשאר שטוח לאורך כל הסיפור... יש כאן המון סטיגמות. אם אפשר הייתי נותנת 3 וחצי

24/8/2022

ווווווואוווווווווו

9/7/2022

ספר מעולה! הסיבה היחידה שנתתי 4 ולא 5 היא בגלל שאפשר לעבור דפים שלמים לפני שיש דיאלוג כלשהו... המון תיאורים ורקע מסביב אבל פחות שיחות. מאפיה לייט מאוד, בשונה מספרים אחרים שהמאפיה במרכז ויש תיאורים -בספר הזה זה ממש ברקע. אלנה קצת שנויה במחלקות, מצד אחד אומרים שהיא מתוקה ולא פוצה פה ומצד שני היא לא פראיירית בכלל ניקו מהמם!! גבר אלפא כמו שאנחנו אוהבות ;) ממליצה בחום

19/4/2022

אהבתי מאוד ונהנתי לקרוא אותו כמעט בנשימה אחת

5/4/2022

אחלה ספר גם מעניין וגם מצחיק

18/2/2022

דיאלוגים מדהימים! אבל משהו די מוזר בסיפור, לא יודעת להביר במילים

23/1/2022

ספר יפה. לפעמים קצת נמרח אבל באופן כללי יפה

3/1/2022

ספר טוב

27/12/2021

ממש אהבתי ספר סוחף ומעניין

20/9/2021

קלאסי,בדיוק כמו שצריך להיות. אמשיך לספר הבא♥️

16/6/2021

נחמד קצת נמרח, מנסה להיות ספר מאפיה ולא לגמרי מצליח

25/5/2021

קריא מאד זורם

24/5/2021

כייפי

13/2/2021

למרות שמדובר במאפיה ולא רציתי לקנות אותו, ספר נהדר מצחיק מותח ומעניין.

29/12/2020

באמצ שספר פצצה איך אפשר לא לאהוב? כן בהתחלה היה הרבה חזרה אבל זה היה מעניין כשהיא לא הייתה בשליטתו ! ולקראת האמצע היה באמת מעניין ביותר והסוף גם , בקיצור ממליצה בחום ומקווה שעזרתי!

24/12/2020

התחיל מעניין וסוחף, לקראת הסוף נהיה מרוח וקיטשי, אבל ספר טוב ומרתק בסך הכל

18/12/2020

ספר קליל. ההתחלה לא זורמת אבל בהמשך זה משתפר. ספר על התאהבות, קיצי ומתובל בסקס. ספר על מפיה , יש ספרים טובים בזנר הזה. בחורה צעירה שנמשכת לילדה רע.

10/11/2020

עוד ספר על חברי מאפיה. בספרים הכל כל כך רומנטי. ספר חמוד, קליל וזורם. הרבה סקס. הדמות של ניקו ממש כובשת. אלנה קצת פחות אמינה. סה"כ נהניתי.

13/10/2020

ממש אהבתי את הספר. ספר מטפיה יחסית טוב לאומת דברים אחרים שקראתי בזמן האחרון. הבעייה היחידה שלי ובגלל גם 4 כוכבים ולא 5 זה כי העלילה באמת מתחילה להיתפתח רק האמצע הספר ורק שם סוף סוף יש איזה שהיא דינמיקה. החצי הראשון הןא בערך אותו דבר הוא רוצה אותה היא רוצה אותו אבל הוא ארוס לאחותה והמשפחות עושות כל מיני מפגשים זה כל מה שקורא בחלק הראשון באמת שאפשר לקרוא רק כמה פררים מהחצי הראשון ויש לעבור לשני ולא תרגישו שחסר משהו, אבל החצי השני של הספר ממש טוב. אז זה ספר נחמד חד פעמי.

11/10/2020

ספר חמוד מאוד. אלנה וניקו. דמויות רומנטיות וחזקות ! אהבתי!

10/10/2020

חמוד

23/9/2020

ספר חמוד

20/9/2020

מתחיל פחות טוב משתפר עם ההתקדמות

20/9/2020

חמוד

19/9/2020

ספר נחמד לעביר איתו את הזמן.

22/8/2025

הספר נחמד אבל לא יותר מזה. עלילה שטחית ויכלו לקצר את הספר

17/1/2025

סיפר מאפיה, זה לא. מקסימום משפחת פשע מקומית.

16/7/2024

3.5 אלנה הזאת היא פשוט אלנה גילברט CODED כל כך משעממת ורגילה YAWWWNNNNNNN ניקו משוגע אבל לוהט בטירוף, והעלילה דיי מעניינת אבל איפשהו באמצע זה מתחיל לשעמם. הסמאט 10/10 THO אל תוותרו על הספר ה2 בגלל שזה לא היה משהו, כי ה2 הוא הכי טוב מכל ספרי הרומנטיקה שאי פעם קראתי (ואני לא מגזימה) אז תקראו את זה ותמשיכוו

3/7/2024

ספר נחמד לא מעבר

22/2/2023

קצת מייגע

5/2/2023

ספר נחמד , עלילה נחמדה , דמויות נחמדות ולא מעבר

1/10/2022

ספר חמוד, היו הרבה משפטים ממש טובים וחלקים טובים, יש שם גם סמאט מעולה אבל בתכלס הביאו לו יותר מידי הייפ, ספר חמוד באמת אבל לא *הרבה* יותר מזה:)

26/7/2022

לא סחף

4/4/2022

הכריכה די מטעה. הוא נראה ספר ילדותי ברמות בלי עומק בכלל אבל הוא דווקא דיי אחלה , הוא מצחיק מטריף חושים ומבלבל (מאוד) . ספר מאפיה שיש בו אלמנטים משמעותים מהמאפיה (חוקים וכו) אבל עם זאת הוא עדין ״פתוח״ ( יש הפרת מוסכמות )

21/8/2021

ציפיתי להרבה יותר מהספר בהתחשב בתגובות... הכתיבה מייגעת והסיפור עצמו לא מסודר ונמרח מידי לטעמי

17/8/2021

הייתי צריכה כוחות בשביל לסיים את הספר הזה. לא מבינה את התגובות האוהדות. מתיש ולפעמים לא הגיוני. לא ממליצה.

9/7/2021

כמעט ארבע. אבל בסוף כבר דפדפתי. ובכל זאת, לא רע בכלל בסאגת המאפיה.

15/6/2021

סיפור טוב בגדול אבל הכתיבה נוראית קרה לי כמה פעמים שחזרתי אחורה להבין על מי היא מדברת ומה קשור . קופצת מנושא לנושא פתאום פרק חדש הכל הרגיש מבולגן ומעייף .

7/1/2021

בכללי הספר בסדר פשוט זה חוזר על עצמו כל הסיפורי מאפיה וגבר שרוצה אישה ולוקח בכוח והיא מתאהבת בו כי הוא חתיך וכו' מי שאןההת את הסגנון תתחבר גם לזה .

15/11/2020

ספר נחמד ולמרות שהוא קולע לז’אנר שאני בדרך כלל אוהבת פחות התחברתי לסיפור הספציפי הזה

7/11/2020

חוכמת ההמונים לא תמיד עובדת . עד אמצע העלילה משהו מקרטע בספר .בעולם הפנימי של הדמויות ובמעשיהם יש קפיצות,מעיין בורות , התנהלות לא לגמרי ברורה , רצף הפעולה חורק .אני כקוראת לא הבנתי איך הגיעו מנקודה אחת לשנייה . אפשר לוותר

2/11/2020

בסדר , קליל וכייפי לא ממשיכה לספר הבא...

11/10/2020

בנוני. תרגום לא משהו

27/9/2020

נחמד

26/9/2020

ספר כייפי, מאפייה לייט

24/9/2020

נחמד. לא מעבר

20/9/2020

לא נסגרתי עליו.. קראתי עד הסוף אבל לא באמת שקעתי בתוכו.. העלילה זרמה אבל גם היתה קצת תקועה, הוא היה צפוי, כל פעם שהיתה איזו תפנית (או לפחות אמורה להיות) היא היתה קצרה והרגישה לא משמעותית.. בקיצור, מבחינתי זה היה ספר חביב ולא יותר מזה

20/8/2025

וואו איזה ספר בינוני.. כל ה 40% הראשונים של הספר לא קורה כמעט כלום, התלבטתי אם להמשיך בכלל.. החלטתי שכן אבל לא יכולה להגיד שזה היה ממש שווה את זה.. ספר ממש ממש סתמי.. היה אפשר לקצר בחצי או להוסיף קצת אקשן. היא יפה בצורה בלתי רגילה והוא חתיך, זה בגדול הקו המנחה.. וגם כשכבר היה משהו מעניין, הטריגר, הוא היה בקושי פרק, מבחינת הסיפור הוא היה ערב אחד, פחות מיום.. לא הבנתי למה היא לא פירטה יותר למה לא יצרה יותר עניין.. בקיצור ספר שאפשר לוותר עליו, לא חושבת שבכלל אמשיך את שאר הסדרה.

1
25/5/2023

ספר נורא. כתיבה נוראית. יותר מדי דמויות לא קשורות וגם חסרות אופי. 95% תיאורים, 5% עלילה… לא ממליצה.

16/12/2020

לא משהו. דמויות שטוחות. לא אמין

4/12/2020

מאוד מאכזב. ממש משעמם ולא מתקדם לשום מקום. אכזבה

4/11/2020

נמרח. ובכללי לא מתחברת לכל המשפחות פשע, וגם מעט הזויה העלילה אבל בגלל המבחר הדל קראתי בכל זאת . חבל שלא מתרגמים עוד ספרים רומנטיים שלא קשורים לזכרי אלפא בהכרח . יש לי בספריה הגיגיטלית שלי כ70 ספרים ומרגישה שמיציתי את כל האופציות

29/9/2020

ספר איטי, כתיבה מייגעת, היה קשה לצלוח את הספר עד הסוף אבל התמדתי, לא ויתרתי ואכן רק בכמה פרקים האחרונים הקצב עלה ובסוף יש סגירה של כל הקצוות. אין כאן שום חידוש או ריגוש- אפשר לוותר

26/9/2020

לא משהו. העלילה שטחית, דמויות לא מתפתחות, עושר לשוני דל ביותר.

27/1/2022

אחד הספרים הגרועים שקראתי. הסופרת נכנסת לתיאורים מיותרים, אין תחכום אין עלילה. פשוט גרוע.

1
30/5/2022

התבאסתי ממש הביקורות היו טובות אבל בפועל הספר לא משהו בכלל לא מצליחה לסיים את הספר העלילה רדודה , אפשר לוותר

16/5/2021

לא קולח. מסופר לא טוב. עלילה רדודה

22/1/2021

אוף מתיש ומיותר...

10/1/2021

לא. לא בזבזתי על זה כסף. אם אשקר לעצמי מספיק פעמים האמין לעצמי בסוף, נכון?

29/9/2020

לא לבזבז זמן על הקריאה

20/9/2020

חלש אין מילים הכתיבה בתחילת הספר מאוד לא מובנת ויש תחושה לכל אורך הספר כאילו הגיבורה הראשית לוקה באוטיזם תחושה ממש לא נעימה

אובססיה מתוקה דניאל לורי
פרק 1
 
"אין דבר כזה כסף טוב או כסף רע. יש רק כסף."
לאקי לוצ'יאנו
 
 
לונג־איילנד, ניו־יורק
אלנה
 
הבית שלי היה מקום ציורי. דלת כניסה אדומה עם מרתוק מזהב. ריצוף משבצות בשחור־לבן. גרם מדרגות מעץ עם לכה בוהקת ונברשת נוצצת. אבל תמיד שאלתי את עצמי, אם אקלף פינה מהטפט... האם זה ידמם בצבע אדום? אם העולם הזה היה שקוף כמו זכוכית, נתזים שקטים היו יוצרים שלולית על מרצפות השיש.
 
הבטתי בטלוויזיה שבפינת המטבח ובקושי עיכלתי את קולה של הקריינית, אבל כשהמילה רצח עברה בשפתיה האדומות כארגמן, היא הדהדה בראשי. גרוני התכווץ, כשסובבתי את הטבעת על אצבעי האמצעית.
 
על אף שביתי, חיי, נבנו על ערמות של כסף מלוכלך, תמיד יכולתי לומר שאני אישית לא תרמתי למאזן. לא עד ראשית השנה, זאת אומרת. עכשיו היה לי דם על הידיים והאשמה השגיחה עליי בשנתי.
 
קולות מהמבואה ריחפו אל אוזניי בכל פעם שהדלת המתנדנדת נפתחה בעת שהמשרתים שלנו נכנסו ויצאו והתכוננו לארוחת הצהריים.
 
צחוק נשי, גוון הקול התוסס של בן דודי בניטו וקול נוסף שזיהיתי במעורפל כשיצאתי מהכנסייה באותו בוקר. הוא היה חרישי, עדין ואדיש. השערות על עורפי סמרו. ידעתי שהוא היה שייך לגיסי לעתיד.
 
וזה היה חלק — כל — הסיבה לכך שהתחבאתי במטבח, אף שלעולם לא אודה בזה.
 
"את יפהפייה מכדי להזעיף פנים, אבלי המתוקה," אמרה אימא שלי כשנכנסה לחדר מלווה בקקופוניה של שיחות האורחים.
 
זעתי תחת כובד מילותיה. מסיבות ברורות לא שמעתי את שם החיבה הזה כבר תקופה ארוכה. הכינוי נמאס עליי, בעיקר כשהבנתי שמעריצים אותי מכל הסיבות הלא נכונות: לא היה בלתי נעים להסתכל עליי, הייתי שתקנית כשצריך ומנומסת כשלא שתקתי. הייתי תקועה בציפיותיו של העולם ממני, כמו שמלת ילדות שכבר לא מתאימה למידותיי. נדרשו שנים שבהן הרגשתי כמו ציפור יפה בכלוב עד שהכול נהיה מוגזם... ואני ברחתי.
 
"אני לא יודעת למה את צופה בזה, אלנה," אמרה אימא וערבבה את הרוטב שעל הכיריים. "כל השטויות האלו מדכאות."
 
אימא הייתה נשואה לסלבטורה אבלי — בוס בכיר באחד מארגוני הפשע הגדולים ביותר בארצות־הברית. לפעמים תהיתי אם התמימות הייתה הכחשה או אם היא באמת מעדיפה לצפות בימי חיינו מאשר לדאוג לגבי הרומנים של אבא.
 
"אני לא יודעת למי להצביע בבחירות," עניתי בפיזור דעת.
 
היא נענעה את ראשה בחוסר אמון ושיערתי שזה משום שמוזר שבתו של בוס במאפיה מתעניינת בהרכב הממשלה.
 
"אבא שלך לא מרוצה ממך," היא אמרה והביטה בי מבעד לריסים כהים בהבעת "את בצרות" שכולה שפתיים מכווצות.
 
"מתי אבא כן מרוצה ממני בתקופה האחרונה?"
 
"למה ציפית אחרי מה שעשית?"
 
חצי שנה חלפה, ואני נשבעת שהיא דיברה על זה כל יום. היא הייתה כמו כלב עם עצם, ובאמת חשבתי שהיא נהנתה מהטעות שעשיתי, כי סוף־סוף הייתה לה סיבה לנזוף בי.
 
"למה לא באת לפגוש את רוסו אחרי הכנסייה היום?" היא הצביעה עליי עם הכף. "אני לא מאמינה להצגה ששכחת וחיכית בתום לב במכונית."
 
שילבתי את זרועותיי. "פשוט לא התחשק לי. הוא... גס רוח."
 
"אלנה," נזפה בי. "את בכלל לא מכירה אותו."
 
"את לא צריכה לפגוש מישהו עם מוניטין כזה כדי להבין את האופי שלו, אימא."
 
"הו, מדונה, סלבמי1," מלמלה.
 
"והוא לא יבין את אדריאנה," הוספתי בקוצר רוח.
 
היא גיחכה. "לא הרבה מבינים את אחותך, פיליה מיה."
 
הגנן הבין... אבל לא התכוונתי לחלוק את זה עם אימא, אחרת עד סוף היום הוא יוטבע בקרקעית נהר ההדסון.
 
בתחילת השבוע אבא הודיע שאדריאנה תינשא לניקולס רוסו, הדון של אחת מחמש המשפחות בניו־יורק. חטאי העבר שלי היו עדיין פצעים טריים, אבל כשהחדשות האלו נוספו לרשימה, הרגשתי כאילו מישהו שוב פתח אותם.
 
הייתי האחות הבכורה. לכן באחריותי היה להתחתן ראשונה. אבל בגלל הטעות שלי, אחותי הוקרבה — ועוד לגבר בעל מוניטין. כולם יודעים שכשיש למישהו מוניטין בעולם הזה, המסר ברור - להתרחק ממנו כמו מאש.
 
"חוץ מזה, ניקו הוא ג'נטלמן מושלם. אם היית פוגשת אותו הבוקר אחרי הכנסייה כמו שהיית אמורה לעשות, היית יודעת את זה."
 
יצאתי מדלתות הכנסייה אל המכונית לפני שהספיקו לכפות עליי לפגוש את גיסי לעתיד. הייתי מנודה מבחינת אבא שלי, לכן הופתעתי שהוא בכלל הרגיש בהיעדרותי. מלבד זאת, הייתי בטוחה שההצגה הג'נטלמנית של רוסו הייתה רק תעתוע.
 
מאז שאביו של ניקולס מת לפני חמש שנים. הדון הצעיר בן העשרים ותשע נודע בכל רחבי העולם התחתון. הוא הלך בדרכי אביו, היה רמאי ועם יותר דם על הידיים מאשר כל האסירים במדינת ניו־יורק. הוא גם לא הרגיש שום חרטה על כך. לפחות חשבתי שהוא לא הרגיש צורך להתנצל. הקריינית לא הייתה מדווחת כל בוקר במשך שנה על קורבן חדש עם השם זאנטי — המשפחה שניקולס הסתכסך איתה כיוון שרצחה את אביו — אם היה מרגיש אשמה כלשהי. הוא היה בדרך ללכת היישר לגיהינום בגלל ההתנהלות הזאת, לדעתי.
 
"כבר פגשתי אותו, אימא."
 
היא הרימה גבה. "באמת?"
 
"האמת שלא."
 
פניה קדרו.
 
"אבל החלפתי איתו מבט," התעקשתי. "וזה כל מה שהייתי צריכה כדי לדעת שהוא לא יהיה טוב לאדריאנה."
 
היא גלגלה את עיניה. "רידוקולו2."
 
מבט נוקב ומבט רגיל הם אותו הדבר... נכון? זו הייתה טעות, האמת. זה קרה כשירדתי במדרגות הכנסייה. מבטי קלט את הפגישה שהייתי אמורה להשתתף בה. אבא ואימא עמדו משני צדדיה של אדריאנה ומול ניקולס רוסו — וככה בדרך כלל כלה וחתן נפגשו בחיים האלה. נישואי שידוך היו עניין שבשגרה בקוזה־נוסטרה.
 
התרגזתי על כל המצב. עיניי הצטמצמו קלות לפני שהבטתי בגיסי לעתיד, ואז גיליתי שהוא כבר מביט בי. כך קרו חילופי המבטים — טעות, הבנתם? אבל בקושי יכולתי להסביר את זה לאיש, ואם הייתי מחייכת, זה היה מתפרש כמתנשא, לכן פשוט... המשכתי עם המבט הנוקב וקיוויתי שזה לא יוביל למותי.
 
מבטו של ניקולס התאבן מעט כדי להביע שזה לא מוצא חן בעיניו, אבל אחרי רגע של קשר עין משמעותי, הוא השיב את תשומת ליבו לאבא, כאילו הייתי עלה נידף ברוח. פלטתי את האוויר שעצרתי בתוכי וניגשתי להתחבא במכונית. לא רציתי לפגוש אותו אחרי הדבר הזה. פשוט אתעלם ממנו עד יומי האחרון.
 
"תפסיקי לדאוג ותסמכי על אבא שלך."
 
השמעתי צליל של המהום, כי שמעתי מבן דודי בניטו שהברית נועדה לשיתוף פעולה באיזו עסקת נשק ותו לא. אחותי הייתה כלי משחק בהסכם הברחה בקנה מידה אדיר. כמה רומנטי. ובכל זאת, ידענו שהיום הזה יגיע. לא היו לי ציפיות לנישואי אהבה וגם לא לאדריאנה.
 
הבעיה הייתה שאחותי כבר האמינה שהיא מאוהבת.
 
בגנן.
 
"אלנה, לכי תבדקי אם אדריאנה כבר מוכנה לארוחת צהריים."
 
"היא אמרה לי אתמול בערב שהיא לא באה."
 
"היא באה!" התרגזה אימא ולאחר מכן מלמלה באיטלקית.
 
בעל כורחי התרחקתי מהדלפק ויצאתי מהמטבח. קולה של הקריינית נישא אחריי אל מחוץ לדלת המתנדנדת, וכמו אזהרה, המילה רצח שוב בקעה משפתיים אדומות.
 
On an Evening in Roma התנגן מפטיפון ישן, כשניגשתי אל גרם המדרגות והתבוננתי באורחים שבמבואה. אחותו של אבא ובעלה, כמה בני דודים ואחי טוני, ששלח מבט נוקב לכיוונו של ניקולס. טוני נשען על הקיר לבדו, וידיו בכיסי חליפתו השחורה. החברה שלו לא הייתה איטלקייה, לכן הוזמנה רק לעיתים רחוקות. אימא שלי סלדה ממנה רק מפני שיצאה עם הבן שלה.
 
אהבתי את אחי, אבל הוא היה חסר אחריות, אימפולסיבי וחי לפי העיקרון - "אם משהו לא מוצא חן בעיניי, אני יורה בו". היה נדמה שהוא רוצה לירות בניקולס רוסו. הייתה היסטוריה בין השניים, ולא מהסוג החיובי.
 
מבטי נתפס על אישה מרשימה עם... סגנון מעניין. היא עמדה לצד איש שהנחתי שהוא סבא שלה, אבל הוא החליק את ידו על ישבנה. היא רק כיווצה את שפתיה, כאילו מדובר במטרד קל.
 
היא לבשה רדיד פרווה ביולי, מעל שמלה דקה בירוק־זית ומגפיים בגובה הירך. שיער כהה וארוך גלש בגלים עדינים, ויחד עם הריסים המלאכותיים ועגילי החישוק הענקיים היא נראתה כמו מודעת פרסומת לשנות השבעים של המאה הקודמת. וכאילו לא השלימה את המלאכה עד הסוף, היא ניפחה מסטיק ורוד ופוצצה את הבועה. עיניה הצטמצמו עליי, כאילו אני זו שהסטייל שלה מפגר בארבעה עשורים. אם היו בחדר ניגודים קוטביים, אלה היו היא ואני, ללא ספק.
 
כשכבר כמעט השתחררתי והייתי עם יד אחת על המעקה, קולו של אבי נשמע מאחוריי. "אלנה, בואי לכאן."
 
בטני צנחה, ועצמתי את עיניי בתבוסה, אבל היססתי רק לרגע, כי הקול לא פתח את הנושא למשא ומתן.
 
ידיי החלו להזיע, כשהגעתי למקום שבו עמד אבא ליד ניקולס. כשהגעתי לצידו של אבא, הוא נטל את זרועי וחייך אליי, אבל החיוך לא הגיע לעיניו. אבא נראה צעיר בעשור מחמישים וחמש שנותיו עם פסים דקים של כסף שזרקו בשערו השחור.
 
הוא תמיד לבש חליפה, ואף פעם לא הייתם מוצאים בה ולו קמט אחד, אבל המראה הג'נטלמני היה רק כלפי חוץ. כבר בגיל שבע קיבלתי הצצה לדרך שבה צבר את המוניטין שלו, מבעד לפתח בדלת המשרד.
 
"אלנה, זה ניקולס רוסו. ניקו, זאת אלנה, בתי הבכורה."
 
עשיתי את הקטע הזה מאה פעמים, רק ביום אחר, עם איש אחר. אבל הפעם נשימתי נקטעה כאילו עמדתי להידחף מקורה אל תוך מים שורצי כרישים אם אביט אליו. הוא בסך הכול גבר, הזכרתי לעצמי. גבר עם המוניטין הכי גרוע במדינת ניו־יורק, ללא ספק.
 
למה הבטתי בו בזעם?
 
שאפתי אוויר כדי לאזור אומץ, הטיתי את ראשי ולא הצלחתי לראות אותו מבעד לשולי כובעי. פרץ חמים של זיהוי עבר בגווי, כשהבטתי בעיניו הנוקבות. עיניים חומות בהירות, צבע של ויסקי עם קרח וריסים עבים וכהים. הן שיוו לו הבעה מהורהרת, כמעט כאילו הוא מביט אל תוך השמש, אבל הוא הביט כאילו הציגו בפניו את אחת המשרתות ולא מישהי שהוא עתיד לכנות "גיסתי".
 
הייתי גבוהה בכמה סנטימטרים מאדריאנה וגם בנעלי העקב ראשי לא הגיע לסנטרו. הרגשתי דחף עז להסב את המבט ולהתמקד בעניבה השחורה שהייתה בגובה העיניים, אבל הרגשתי שהוא יזכה במשהו אם אסיט את המבט, לכן הסתכלתי עליו. נימת קולי הייתה מנומסת כתמיד בחברה. "נעים לי מאוד..."
 
"כבר נפגשנו."
 
מה?
 
קולו האדיש עבר בגווי והותיר אחריו ריגוש משונה. הוא בקושי אמר משהו, אבל הרגשתי שאני עומדת בשטח של רוסו ולא של אבלי. כאילו קוטר של מאה ושמונים סנטימטרים נוצר סביבו והוכרז כשטח של רוסו, לא משנה היכן עמד.
 
אבא הזדעף. "מתי הייתה לשניכם הזדמנות להיפגש?"
 
בלעתי את הרוק.
 
משהו משועשע ומסוכן ריצד במבטו של ניקולס. "מקודם, בכנסייה. זוכרת, אלנה?"
 
פעימות ליבי הלמו כתוף. למה שמי התגלגל על לשונו כאילו הוא מכיר אותו היטב?
 
אבא התאבן לצידי, וידעתי למה. הוא חשב שעשיתי משהו לא ראוי עם האיש הזה, כפי שרמזה נימת קולו. חום עלה בלחיי. בגלל טעות אחת שעשיתי לפני חצי שנה, אבא שלי חשב שהתחלתי עם הארוס של אחותי?
 
מצמצתי בחשש. הכול בגלל מבט קצר, ואפילו לא עוין במיוחד? האיש הזה מצא את נקודת התורפה שלי, ועכשיו הוא משחק בי.
 
תסכול שרט בחזי. לא יכולתי להחמיר את המצב ולחלוק על דון, שללא ספק, אבא שלי יאמין לדבריו יותר מאשר לי. וכך הכרחתי את קולי לצאת בנימה הקלילה ביותר שהצלחתי לגייס. "כן, אבא, נפגשנו. שכחתי את הז'קט שלי בכנסייה ונתקלתי בו שם."
 
הבנתי באיחור את הטעות שלי. היה זה חודש יולי. לא לבשתי ז'קט. וניקולס ידע את זה. הוא הוציא יד מכיסו וליטף באגודלו את שפתו התחתונה, נענע קלות בראשו. הוא התרשם מכך ששיתפתי פעולה, אך התאכזב מהביצוע הלקוי.
 
לא אהבתי את האיש הזה — בכלל לא.
 
לחישה קרה זרמה בדמי, כשאבי החליף בינינו מבטים מהוססים.
 
"טוב, הכול בסדר," ענה אבא לבסוף וטפח על זרועי. "יופי. אני בטוח שלניקו יש שאלות אלייך לגבי אדריאנה. את מכירה אותה טוב יותר מכולם."
 
ריאותיי התרחבו ונשמתי עמוק. "כן, כמובן, אבא."
 
הייתי מעדיפה לאכול ערמת בוץ.
 
דלת הכניסה נפתחה, ואחיה של אימא והיועץ של אבא, מרקו, נכנס עם אשתו. אבא נפרד ממני והלך לקדם את פניהם. הוא השאיר אותי עם האיש הזה, שנוכחותו החלה לצרוב.
 
הוא נעץ בי מבט.
 
נעצתי בו מבט בתגובה.
 
כשזווית שפתיו התרוממה, הבנתי שאני משעשעת אותו. לחיי הסמיקו ברוגז. בעבר הייתי ממלמלת משהו נעים ונפרדת ממנו, אבל זה היה בעבר. עכשיו לא יכולתי לשמור על הבעה מנומסת כשראיתי את פניו של ניקולס — ניקו, איך שלא קראו לו.
 
"לא נפגשנו," אמרתי בנחרצות.
 
הוא זקר גבה באבירות. "את בטוחה? התרשמתי שאת כבר יודעת עליי הכול."
 
ליבי רפרף במהירות לא בריאה. לא היה לי מושג מה להגיד, כי הוא צדק. אבל האינטראקציה בינינו לא תרמה לשינוי דעתי הראשונית עליו.
 
הוא סידר את העניבה שלו בפיזור נפש. "את יודעת מה קורה למי שמניח הנחות?"
 
"הוא נהרג?" התנשמתי.
 
עיניו נחו על שפתיי. "בחורה חכמה." מילותיו היו עמוקות ועדינות, ומשהו מוזר בי עורר את התחושה שפעלתי נכון.
 
נשימותיי נעשו רדודות, כשהוא בא לחלוף על פניי אבל עצר לצידי. זרועו נגעה בזרועי והותירה בי כוויה, כאילו הייתה אש להבה. קולו ליחך את צד צווארי. "נעים לפגוש אותך, אלנה," הוא אמר את שמי, כפי שהיה אמור להגיד קודם לכן - ללא רמיזות כלשהן. כאילו הייתי משהו ברשימה שלו שהיה צריך לעשות עליו וי לפני שהסתלק.
 
עמדתי שם והבטתי קדימה, משיבה חיוכים לכמה מבני המשפחה.
 
אז זה היה גיסי לעתיד. הגבר שאחותי עתידה להינשא לו.
 
אולי הייתי אדם איום ונורא, אבל האשמה הסתלקה דרך הדלת שבה נכנס אדם נוסף.
 
כי פתאום שמחתי שזאת היא ולא אני.

המלצות נוספות