מדהים ומלא, אם לצטט את אפרודיטה, "חיבוטי נפש. התלבטויות" ריק ריירדן ממשיך להתעלות על עצמו
מדהים ומלא, אם לצטט את אפרודיטה, "חיבוטי נפש. התלבטויות" ריק ריירדן ממשיך להתעלות על עצמו
זה ספר מעולה שמשלב קצת דברים אמיתיים והמון המון קסם. מאוד ממליצה!
אני אמא לנער אוטיסט עם הפרעה קשה של אלימות מגיל צעיר מאוד. שטמלר מפנה את הזרקור להורים של חולי הנפש, ולחוויה שלהם: המאבק התמידי לקיים חיי משפחה נורמליים; הנידוי, הביקורת וההתנשאות מצד הקהילה; חוסר האונים אל מול הכאב והסבל של הילד; הפנטזיה שאי אפשר להיפטר ממנה, שיום אחד הכל ייפסק פתאום והילד יהיה נורמלי; פנטזיה שניזונה מהשילוב בין המראה הנורמלי עם האופי הגלי של ההפרעה - האופוריה שבאה עם כל שיפור, וההתרסקות שבאה עם כל רגרסיה; והכי הרבה: החרב שננעצת לי בבטן בכל פעם שאני הולכת ברחוב ורואה גבר צעיר, שהלך פעם לגן עם הבן שלי - הפער הבלתי נסבל בין המציאות כפי שהיא (נער נכה ומוגבל, מבחינות רבות עם מנטליות של פעוט, שלא יכול ללכת לשום מקום מחשש להתפרצות אלימה, הרבה פעמים אפילו לא עם ליווי והשגחה, לא חוג לא תנועה לא קיטנה לא חגיגת יום הולדת) לאיך שהיתה צריכה להיות (כפי שמדגים הגבר הצעיר שהולך מולי ברחוב, ובוודאי לא זוכר אותי ולא משער לעצמו איזו סערת רגשות הוא גורם לי). הספר טלטל אותי. תודה רבה למחברת, שמשמיעה את קולם של ההורים לילדים האלימים. צריך להפוך את הספר לספר חובה בהכשרה של כל מורה ואיש חינוך, בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד.
אני אמא לנער אוטיסט עם הפרעה קשה של אלימות מגיל צעיר מאוד. שטמלר מפנה את הזרקור להורים של חולי הנפש, ולחוויה שלהם: המאבק התמידי לקיים חיי משפחה נורמליים; הנידוי, הביקורת וההתנשאות מצד הקהילה; חוסר האונים אל מול הכאב והסבל של הילד; הפנטזיה שאי אפשר להיפטר ממנה, שיום אחד הכל ייפסק פתאום והילד יהיה נורמלי; פנטזיה שניזונה מהשילוב בין המראה הנורמלי עם האופי הגלי של ההפרעה - האופוריה שבאה עם כל שיפור, וההתרסקות שבאה עם כל רגרסיה; והכי הרבה: החרב שננעצת לי בבטן בכל פעם שאני הולכת ברחוב ורואה גבר צעיר, שהלך פעם לגן עם הבן שלי - הפער הבלתי נסבל בין המציאות כפי שהיא (נער נכה ומוגבל, מבחינות רבות עם מנטליות של פעוט, שלא יכול ללכת לשום מקום מחשש להתפרצות אלימה, הרבה פעמים אפילו לא עם ליווי והשגחה, לא חוג לא תנועה לא קיטנה לא חגיגת יום הולדת) לאיך שהיתה צריכה להיות (כפי שמדגים הגבר הצעיר שהולך מולי ברחוב, ובוודאי לא זוכר אותי ולא משער לעצמו איזו סערת רגשות הוא גורם לי). הספר טלטל אותי. תודה רבה למחברת, שמשמיעה את קולם של ההורים לילדים האלימים. צריך להפוך את הספר לספר חובה בהכשרה של כל מורה ואיש חינוך, בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד.
הספר מקיים את ההבטחה שהוא נושא עימו. כילידת סוף שנות השבעים, קרה ששמעתי מונחים (כמו פרשת לבון, קו בר-לב, ותוכנית אלון) ולא ידעתי במה מדובר. כעת אני פחות בורה. סגנון הכתיבה מעצבן, כנראה כדי לא לצאת יבש, הוא מתחנחן ופסאודו ספרותי (הרוח נשבה קלות על ענפי הברושים כשמשה שרת הנרגש פסע בדרך). אבל כאמור כדאי להתגבר כי זה שווה את זה.
הספר מקיים את ההבטחה שהוא נושא עימו. כילידת סוף שנות השבעים, קרה ששמעתי מונחים (כמו פרשת לבון, קו בר-לב, ותוכנית אלון) ולא ידעתי במה מדובר. כעת אני פחות בורה. סגנון הכתיבה מעצבן, כנראה כדי לא לצאת יבש, הוא מתחנחן ופסאודו ספרותי (הרוח נשבה קלות על ענפי הברושים כשמשה שרת הנרגש פסע בדרך). אבל כאמור כדאי להתגבר כי זה שווה את זה.
ספר מעולה, עם רגעי מתח ושמחה. נהנתי מכל רגע. העלילה מסקרנת,מעניינת ומאוד מאוד יפה. ממליץ מאוד
ספר מעולה, עם רגעי מתח ושמחה. נהנתי מכל רגע. העלילה מסקרנת,מעניינת ומאוד מאוד יפה. ממליץ מאוד
הבכור שלנו, היום בן 16, בגיל 3 נהייה אלים מאוד. לחלוטין לא מכיר בשום סמכות. בגיל 6 אובחן עם אוטיזם בתפקוד גבוה. אנחנו אנשים באמת בסדר. מגדלים את ילדינו באווירה אוהבת ונעימה. הורים אחראים, מסורים ומחנכים. לנוכח ההתנהגות של הבן שלנו, שלא ברור מאיפה "נפלה" עלינו, אנחנו חשים מבוכה ואשמה, ובעיקר לא מצליחים להפסיק להתאבל על המשפחה היפה שדמיינו שתהיה לנו. וכמובן צר לנו לראות יום-יום את המצוקה של הילד שלנו, מצוקה שלרוב לא זוכה לאוזן קשבת ולאמפטיה. אני שמחה שנכתב ספר שנועד להורים כמונו. הספר מהדהד נאמנה את התחושות שלנו, טוב לקרוא על הסיטואציות המוכרות כל-כך (טלפון בשמונה ורבע מבית הספר לבוא לקחת את הילד כי הוא מתפרע). המטרה של הספר הושגה: קיבלתי מושג טוב יותר על המתרחש בטיפול. עם זאת הפריע לי שאבא של שוקי מתנהג לא יפה, ושהתקשורת בין ההורים לקויה. הייתי רוצה שיבינו שילד יכול להתנהג ככה גם אם גדל בבית מושלם (אם כי מן הסתם אין בית מושלם). בנוסף היה מקום ללחוץ יותר על ההורים של שוקי להעביר אותו, לטובתו, למסגרת של חינוך מיוחד, שבה התוכנית תפורה יותר למידותיו החריגות של שוקי והצוות בעל הכשרה מתאימה ופניות. חסר גם דיון בטיפול פסיכיאטרי. לקהל היעד המפוקפק של הורים לילדים אלימים, שמחפשים נחמה בצרת רבים ובתיאורים של הורים שחוו חוויות זהות (טראומטיות!), אני ממליצה (בנוסף על "אני לא כמו") גם על הספר "שבויה בעצמה" מאת נועה שטמלר, וקבוצת הפייסבוק "אמא קומנדו".
הבכור שלנו, היום בן 16, בגיל 3 נהייה אלים מאוד. לחלוטין לא מכיר בשום סמכות. בגיל 6 אובחן עם אוטיזם בתפקוד גבוה. אנחנו אנשים באמת בסדר. מגדלים את ילדינו באווירה אוהבת ונעימה. הורים אחראים, מסורים ומחנכים. לנוכח ההתנהגות של הבן שלנו, שלא ברור מאיפה "נפלה" עלינו, אנחנו חשים מבוכה ואשמה, ובעיקר לא מצליחים להפסיק להתאבל על המשפחה היפה שדמיינו שתהיה לנו. וכמובן צר לנו לראות יום-יום את המצוקה של הילד שלנו, מצוקה שלרוב לא זוכה לאוזן קשבת ולאמפטיה. אני שמחה שנכתב ספר שנועד להורים כמונו. הספר מהדהד נאמנה את התחושות שלנו, טוב לקרוא על הסיטואציות המוכרות כל-כך (טלפון בשמונה ורבע מבית הספר לבוא לקחת את הילד כי הוא מתפרע). המטרה של הספר הושגה: קיבלתי מושג טוב יותר על המתרחש בטיפול. עם זאת הפריע לי שאבא של שוקי מתנהג לא יפה, ושהתקשורת בין ההורים לקויה. הייתי רוצה שיבינו שילד יכול להתנהג ככה גם אם גדל בבית מושלם (אם כי מן הסתם אין בית מושלם). בנוסף היה מקום ללחוץ יותר על ההורים של שוקי להעביר אותו, לטובתו, למסגרת של חינוך מיוחד, שבה התוכנית תפורה יותר למידותיו החריגות של שוקי והצוות בעל הכשרה מתאימה ופניות. חסר גם דיון בטיפול פסיכיאטרי. לקהל היעד המפוקפק של הורים לילדים אלימים, שמחפשים נחמה בצרת רבים ובתיאורים של הורים שחוו חוויות זהות (טראומטיות!), אני ממליצה (בנוסף על "אני לא כמו") גם על הספר "שבויה בעצמה" מאת נועה שטמלר, וקבוצת הפייסבוק "אמא קומנדו".
מעורב. היו בספר הרבה חלקים מצוינים, ולצידם חלק מהזמן עלילה מוגזמת ומעצבנת.
הספר לא חף מפגמים. אחרית הדבר של אסא כשר כתובה בסגנון מעצבן ולא מחדשת כלום. לגבי הספר, עדיף אם היה פשוט מביא את עדויות הניצולים בגוף ראשון, ללא פרשנות, דרמטית מדי, של המחבר על מה הם חשבו או מה הם הרגישו בסיטואציות שונות. ישנה האדרת יתר של הניצולים, וחוסר ביקורתיות על מעשיהם. אני ממליצה על הספר כי הוא נותן תמונה על איך נראו הדקות, שעות, ימים ושבועות שאחרי הפצצה, וזה מעניין.
הספר לא חף מפגמים. אחרית הדבר של אסא כשר כתובה בסגנון מעצבן ולא מחדשת כלום. לגבי הספר, עדיף אם היה פשוט מביא את עדויות הניצולים בגוף ראשון, ללא פרשנות, דרמטית מדי, של המחבר על מה הם חשבו או מה הם הרגישו בסיטואציות שונות. ישנה האדרת יתר של הניצולים, וחוסר ביקורתיות על מעשיהם. אני ממליצה על הספר כי הוא נותן תמונה על איך נראו הדקות, שעות, ימים ושבועות שאחרי הפצצה, וזה מעניין.
כתוב מצוין. אבל יש כאן איזשהו פספוס, בזה שרק לעתים רחוקות הדמויות מעוררות רגש של הזדהות, אהדה וחיבה. סיפורי האהבה והסקס לא משכנעים ולא מדגדגים. בכל זאת מומלץ ואפילו מומלץ מאוד, בזכות איכות הכתיבה. התחושה היא של צפייה בטלויזיה בקומדיה מהנה ועשויה היטב.
כתוב מצוין. אבל יש כאן איזשהו פספוס, בזה שרק לעתים רחוקות הדמויות מעוררות רגש של הזדהות, אהדה וחיבה. סיפורי האהבה והסקס לא משכנעים ולא מדגדגים. בכל זאת מומלץ ואפילו מומלץ מאוד, בזכות איכות הכתיבה. התחושה היא של צפייה בטלויזיה בקומדיה מהנה ועשויה היטב.
זה סיפור דרמה מצוין, שהולבשו עליו סיפור מתח מיותר וסיפור אהבה שאהבתי מאוד. בסך הכל בהחלט מומלץ כי מעניין מרגש וחשוב.
זה סיפור דרמה מצוין, שהולבשו עליו סיפור מתח מיותר וסיפור אהבה שאהבתי מאוד. בסך הכל בהחלט מומלץ כי מעניין מרגש וחשוב.
כתוב מצוין ומדויק. לקח לי זמן להתרגל לסגנון, בהתחלה הוא עיצבן אותי, אבל אחרי שהתרגלתי זה הפך את החוויה למיוחדת ומקורית. לא נתתי חמישה כוכבים כי התוכן חלש.
כתוב מצוין ומדויק. לקח לי זמן להתרגל לסגנון, בהתחלה הוא עיצבן אותי, אבל אחרי שהתרגלתי זה הפך את החוויה למיוחדת ומקורית. לא נתתי חמישה כוכבים כי התוכן חלש.
הניסוחים לפעמים טובים ולפעמים כושלים. הדיאלוגים בין בני המשפחה נשמעים כאילו נלקחו מסדרת טלויזיה אמריקאית, והדמות של אוהד יותר מדי מושלמת. ולמרות כל הביקורת, קראתי עד הסוף ונשארתי עם טעם טוב.
הניסוחים לפעמים טובים ולפעמים כושלים. הדיאלוגים בין בני המשפחה נשמעים כאילו נלקחו מסדרת טלויזיה אמריקאית, והדמות של אוהד יותר מדי מושלמת. ולמרות כל הביקורת, קראתי עד הסוף ונשארתי עם טעם טוב.
זה כתוב יפה אבל זה היה לגמרי ה''באושר לעד'' שלהם ואז פתאום הביאו נבל חדש שאיכשהו לא עשה כלום עד אז ולדעתי זה לא כיף כי כבר הייתי בטוחה שזהו נגמר ויש לזה סוף טוב.
זה כתוב יפה אבל זה היה לגמרי ה''באושר לעד'' שלהם ואז פתאום הביאו נבל חדש שאיכשהו לא עשה כלום עד אז ולדעתי זה לא כיף כי כבר הייתי בטוחה שזהו נגמר ויש לזה סוף טוב.
אני ממליצה על הספר כי הוא חושף עולם חשוב ולא מוכר. עם זאת הכתיבה טובה אבל לא מאוד טובה וקצת טרחנית, והעלילה בינונית.
אני ממליצה על הספר כי הוא חושף עולם חשוב ולא מוכר. עם זאת הכתיבה טובה אבל לא מאוד טובה וקצת טרחנית, והעלילה בינונית.
מאכזב ביותר. רציתי ללמוד על תולדות הלשון העברית ואפילו התלהבתי וקניתי בבת אחת את שני הכרכים. בכל שני הכרכים אין שום הסבר על גלגולי השפה. כל מה שיש זה רשימת מכולת אינסופית של אלפי שמות של אנשים, מתי הם פעלו, ואיך קוראים לספרים שהם כתבו. יכול לשמש כרפרנס אבל לא כטקסט לקריאה, ובכל מקרה כאמור לא מלמד דבר על השפה. יש גם לא מעט התנגחויות עם חוקרים אחרים והתיאוריות שלהם.
מאכזב ביותר. רציתי ללמוד על תולדות הלשון העברית ואפילו התלהבתי וקניתי בבת אחת את שני הכרכים. בכל שני הכרכים אין שום הסבר על גלגולי השפה. כל מה שיש זה רשימת מכולת אינסופית של אלפי שמות של אנשים, מתי הם פעלו, ואיך קוראים לספרים שהם כתבו. יכול לשמש כרפרנס אבל לא כטקסט לקריאה, ובכל מקרה כאמור לא מלמד דבר על השפה. יש גם לא מעט התנגחויות עם חוקרים אחרים והתיאוריות שלהם.
מאכזב ביותר. רציתי ללמוד על תולדות הלשון העברית ואפילו התלהבתי וקניתי בבת אחת את שני הכרכים. בכל שני הכרכים אין שום הסבר על גלגולי השפה. כל מה שיש זה רשימת מכולת אינסופית של אלפי שמות של אנשים, מתי הם פעלו, ואיך קוראים לספרים שהם כתבו. יכול לשמש כרפרנס אבל לא כטקסט לקריאה, ובכל מקרה כאמור לא מלמד דבר על השפה. יש גם לא מעט התנגחויות עם חוקרים אחרים והתיאוריות שלהם.
מאכזב ביותר. רציתי ללמוד על תולדות הלשון העברית ואפילו התלהבתי וקניתי בבת אחת את שני הכרכים. בכל שני הכרכים אין שום הסבר על גלגולי השפה. כל מה שיש זה רשימת מכולת אינסופית של אלפי שמות של אנשים, מתי הם פעלו, ואיך קוראים לספרים שהם כתבו. יכול לשמש כרפרנס אבל לא כטקסט לקריאה, ובכל מקרה כאמור לא מלמד דבר על השפה. יש גם לא מעט התנגחויות עם חוקרים אחרים והתיאוריות שלהם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
