מגיל צעיר מאוד אני כותבת את עצמי.
ביומן אישי, בדפים האחרונים של מחברות בית הספר, בפתקים, בבלוקים צהובים שאני מחזיקה בכל מקום, במחשב בפלאפון. בשנים האחרונות כותבת גם סיכום של חוויה מרגשת או סיכום פגישה טיפולית. כותבת ברכות בחרוזים, או בקצב של שיר, מסכמת טיולים אתגריים או מבטאת את הלכי נפש.
במלאות לי שבעים, אני מבינה שכדי שלא אישאר לבד עם הכתיבה, מגיע הרגע לארוז אותה באופן שתוכל להתגלות על ידי אחרים. החשיפה לא מובנת מאליה, אך היא ממלאת אותי בהתרגשות גדולה. מקווה שההתרגשות הזו תגיע גם לקוראים.
שרה
מגיל צעיר מאוד אני כותבת את עצמי.
ביומן אישי, בדפים האחרונים של מחברות בית הספר, בפתקים, בבלוקים צהובים שאני מחזיקה בכל מקום, במחשב בפלאפון. בשנים האחרונות כותבת גם סיכום של חוויה מרגשת או סיכום פגישה טיפולית. כותבת ברכות בחרוזים, או בקצב של שיר, מסכמת טיולים אתגריים או מבטאת את הלכי נפש.
במלאות לי שבעים, אני מבינה שכדי שלא אישאר לבד עם הכתיבה, מגיע הרגע לארוז אותה באופן שתוכל להתגלות על ידי אחרים. החשיפה לא מובנת מאליה, אך היא ממלאת אותי בהתרגשות גדולה. מקווה שההתרגשות הזו תגיע גם לקוראים.
שרה
ספר הביכורים של עירית זהר, פריחה מאוחרת, כולו עדות חיה לכך שלעולם לא מאוחר מדי. אחרי קריירה ארוכה ומספקת כמרפאה בעיסוק לילדים, ולאחר למעלה מ־50 שנות כתיבה למגירה, החליטה זהר, בגיל 70 פלוס, להוציא לאור את שיריה – שירים רגשיים ונוקבים שנכתבו במהלך עשורים של חיים, אהבות, אובדנים ותקוות.
בלב הספר ניצבת החוויה המטלטלת של אובדן אחיה במלחמת יום הכיפורים, חוויה שהטביעה חותם עמוק על חייה האישיים ועל קול המשוררת שלה. דרך שירים אישיים ונוגעים ללב, מציעה זהר מבט אינטימי אך אוניברסלי על האפשרות שלנו כבני אדם להחלים מטראומות, לפרוח מתוך השבר ולמצוא משמעות מחודשת גם במקומות הכואבים ביותר.
הספר הוא גם מחווה מרגשת לעצם המעשה היצירתי, ולכוחן המרפא של מילים. בעדינות, בכנות ובתבונה של חיים שלמים, מציעה עירית זהר לקוראיה קרן אור בתוך החושך – ונחמה במציאות לא פשוטה.
פריחה מאוחרת הוא ספר ביכוריה של זהר, ילידת 1954, תושבת ישראל, בעלת תואר ראשון בריפוי בעיסוק מאוניברסיטת חיפה והטכניון. כתיבתה מלווה אותה מילדות, אך רק לאחר עשר שנות תהליך איטי ובשל, החליטה להוציא את הספר לאור. בכך היא מעניקה השראה לאחרים – לפרוח, גם אם באיחור.
ספר הביכורים של עירית זהר, פריחה מאוחרת, כולו עדות חיה לכך שלעולם לא מאוחר מדי. אחרי קריירה ארוכה ומספקת כמרפאה בעיסוק לילדים, ולאחר למעלה מ־50 שנות כתיבה למגירה, החליטה זהר, בגיל 70 פלוס, להוציא לאור את שיריה – שירים רגשיים ונוקבים שנכתבו במהלך עשורים של חיים, אהבות, אובדנים ותקוות.
בלב הספר ניצבת החוויה המטלטלת של אובדן אחיה במלחמת יום הכיפורים, חוויה שהטביעה חותם עמוק על חייה האישיים ועל קול המשוררת שלה. דרך שירים אישיים ונוגעים ללב, מציעה זהר מבט אינטימי אך אוניברסלי על האפשרות שלנו כבני אדם להחלים מטראומות, לפרוח מתוך השבר ולמצוא משמעות מחודשת גם במקומות הכואבים ביותר.
הספר הוא גם מחווה מרגשת לעצם המעשה היצירתי, ולכוחן המרפא של מילים. בעדינות, בכנות ובתבונה של חיים שלמים, מציעה עירית זהר לקוראיה קרן אור בתוך החושך – ונחמה במציאות לא פשוטה.
פריחה מאוחרת הוא ספר ביכוריה של זהר, ילידת 1954, תושבת ישראל, בעלת תואר ראשון בריפוי בעיסוק מאוניברסיטת חיפה והטכניון. כתיבתה מלווה אותה מילדות, אך רק לאחר עשר שנות תהליך איטי ובשל, החליטה להוציא את הספר לאור. בכך היא מעניקה השראה לאחרים – לפרוח, גם אם באיחור.
בכתיבה שהיא תמה וכואבת, רגישה וחדה, יוצאת עדי סגל ויסברגר למסע פואטי שקט ועמוק אל תוך נפשה ואל תוך נפש העולם שסביבה. בספר השירים בין תום לתהום – ספר שיריה הראשון – היא מבקשת לזקק, בעזרת מילים מעטות, אך מדויקות, תחושות מורכבות של התבגרות, פגיעוּת, כאב, געגוע, התבוננות ואהבה.
השירים נכתבו מתוך תנועה פנימית רציפה – של עיבוד, של עדות, של חיפוש אחר מקום בטוח – ומוענקים לקורא לא כבשורה או כאמירה חותכת, אלא כהזמנה לשהות בתוך השאלות. "אני בן אדם שואל", היא מעידה על עצמה, והשאלות שלה חוצות את גבולות הדף: שאלות על המקום בעולם, על התרומה לאחר, על מה יוותר אחריה. בשיריה ניתן להבחין ביכולת להקשיב למה שלא נאמר ולתת קול לאלו שלא נשמעים.
סגל ויסברגר, ילידת 1973, גדלה בתל אביב וחיה היום במזכרת בתיה. היא מרפאה בעיסוק, בעלת קליניקה פרטית לילדים, מדריכת הורים, מרצה, מנחת קבוצות כתיבה ובעלת המיזם #שירה_גלויה ברשתות. כתיבתה שורשית ומורכבת, ניזונה ממקורות השראה מגוונים: טבע, צבע, אומנות, יחסים, אובדן, וגם – מעבודתה היומיומית עם ילדים בעלי אתגרים התפתחותיים.
הספר מחולק לארבעה שערים, כארבעת היסודות – מים, אש, אדמה ואוויר – וכל שער הוא תמה רגשית ורוחנית אחרת. לצד שירים אישיים מאוד העוסקים ביציאה מתום ובהבשלת המבט אל העולם, כוללת היצירה גם שירה חברתית המגיבה לעוולות ומבקשת חמלה.
בין תום לתהום הוא ספר ביכורים מרגש, הניחן באומץ רגשי ובכישרון פואטי יוצא דופן. השירה שבו אינה מתנחמדת, אינה מבקשת לפייס – אלא לחשוף, לזקק, לעורר.
בכתיבה שהיא תמה וכואבת, רגישה וחדה, יוצאת עדי סגל ויסברגר למסע פואטי שקט ועמוק אל תוך נפשה ואל תוך נפש העולם שסביבה. בספר השירים בין תום לתהום – ספר שיריה הראשון – היא מבקשת לזקק, בעזרת מילים מעטות, אך מדויקות, תחושות מורכבות של התבגרות, פגיעוּת, כאב, געגוע, התבוננות ואהבה.
השירים נכתבו מתוך תנועה פנימית רציפה – של עיבוד, של עדות, של חיפוש אחר מקום בטוח – ומוענקים לקורא לא כבשורה או כאמירה חותכת, אלא כהזמנה לשהות בתוך השאלות. "אני בן אדם שואל", היא מעידה על עצמה, והשאלות שלה חוצות את גבולות הדף: שאלות על המקום בעולם, על התרומה לאחר, על מה יוותר אחריה. בשיריה ניתן להבחין ביכולת להקשיב למה שלא נאמר ולתת קול לאלו שלא נשמעים.
סגל ויסברגר, ילידת 1973, גדלה בתל אביב וחיה היום במזכרת בתיה. היא מרפאה בעיסוק, בעלת קליניקה פרטית לילדים, מדריכת הורים, מרצה, מנחת קבוצות כתיבה ובעלת המיזם #שירה_גלויה ברשתות. כתיבתה שורשית ומורכבת, ניזונה ממקורות השראה מגוונים: טבע, צבע, אומנות, יחסים, אובדן, וגם – מעבודתה היומיומית עם ילדים בעלי אתגרים התפתחותיים.
הספר מחולק לארבעה שערים, כארבעת היסודות – מים, אש, אדמה ואוויר – וכל שער הוא תמה רגשית ורוחנית אחרת. לצד שירים אישיים מאוד העוסקים ביציאה מתום ובהבשלת המבט אל העולם, כוללת היצירה גם שירה חברתית המגיבה לעוולות ומבקשת חמלה.
בין תום לתהום הוא ספר ביכורים מרגש, הניחן באומץ רגשי ובכישרון פואטי יוצא דופן. השירה שבו אינה מתנחמדת, אינה מבקשת לפייס – אלא לחשוף, לזקק, לעורר.
בגיל 70, רגע לפני חגיגות העשור השמיני לחייה, נורית ברמן – יושבת ראש של חברה מובילה לאיתור וגיוס מנהלים – חושפת צד מפתיע, אישי ועמוק שלא רבים זכו להכיר: ספר שירה ראשון, אינטימי, נועז ונוגע ללב.
עירומה יותר מביום היוולדי הוא מסע פיוטי ונפשי של אישה לאורך תחנות חייה, מסע שנע בין קצוות של זרות ושייכות, אינטימיות וריחוק, חיים ומוות. זהו ספר שבו הדוברת צועדת – לעיתים זוחלת, לעיתים עפה – מבור אפל אל צמרות עצים מלאות אור. שירה המבקשת לא רק לגעת, אלא גם לחשוף, לבקוע מתוך החיים המוכרים ולשבור את המסגרות המצופות.
ברמן, ילידת חיפה, מתגוררת בהרצליה, אימא לבת ולשלושה בנים וסבתא לחמישה ,עוסקת בעולמות של ייעוץ ניהולי. בעלת תארים בספרות כללית ובעבודה סוציאלית, אך בעיקר מוכרת כאשת מקצוע מוערכת בעולם של בניית הנהלות ודירקטוריונים, ודווקא מהמקום הזה – של סמכות, ניהול, תכליתיות – נולד ספר השירה שלה, שהפתיע את כל מי שקרא בו. לדבריה, הספר נולד מתוך צורך עמוק לבטא צד אחר, חבוי, שקט, רגשי – והוא עבורה חגיגה פנימית ואישית במיוחד.
עירומה יותר מביום היוולדי הוא ספר ביכורים מרגש, אינטימי וחושפני – לא רק משום תוכנו, אלא גם בזכות הנסיבות שבהן נכתב ופורסם. זהו קול נשי בשל, עמוק ומעודן, המבקש מקום של שקט בעולם רועש.
בגיל 70, רגע לפני חגיגות העשור השמיני לחייה, נורית ברמן – יושבת ראש של חברה מובילה לאיתור וגיוס מנהלים – חושפת צד מפתיע, אישי ועמוק שלא רבים זכו להכיר: ספר שירה ראשון, אינטימי, נועז ונוגע ללב.
עירומה יותר מביום היוולדי הוא מסע פיוטי ונפשי של אישה לאורך תחנות חייה, מסע שנע בין קצוות של זרות ושייכות, אינטימיות וריחוק, חיים ומוות. זהו ספר שבו הדוברת צועדת – לעיתים זוחלת, לעיתים עפה – מבור אפל אל צמרות עצים מלאות אור. שירה המבקשת לא רק לגעת, אלא גם לחשוף, לבקוע מתוך החיים המוכרים ולשבור את המסגרות המצופות.
ברמן, ילידת חיפה, מתגוררת בהרצליה, אימא לבת ולשלושה בנים וסבתא לחמישה ,עוסקת בעולמות של ייעוץ ניהולי. בעלת תארים בספרות כללית ובעבודה סוציאלית, אך בעיקר מוכרת כאשת מקצוע מוערכת בעולם של בניית הנהלות ודירקטוריונים, ודווקא מהמקום הזה – של סמכות, ניהול, תכליתיות – נולד ספר השירה שלה, שהפתיע את כל מי שקרא בו. לדבריה, הספר נולד מתוך צורך עמוק לבטא צד אחר, חבוי, שקט, רגשי – והוא עבורה חגיגה פנימית ואישית במיוחד.
עירומה יותר מביום היוולדי הוא ספר ביכורים מרגש, אינטימי וחושפני – לא רק משום תוכנו, אלא גם בזכות הנסיבות שבהן נכתב ופורסם. זהו קול נשי בשל, עמוק ומעודן, המבקש מקום של שקט בעולם רועש.
איה סומך היא משוררת וקולנוענית זוכת פרסים בינלאומיים. ממקימי כתב העת לשירה משיב הרוח, למדה תואר משולב בספרות עברית ובמשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיימה בהצטיינות תואר בקולנוע.
זוכת המקום הראשון בקטגורית שירה, בתחרות הארצית של הליקון .2023 שירים וסיפורים קצרים פרי עטה התפרסמו עד כה באנתולוגיות ובכתבי עת.
שני ספרי שירה ראשונים פרי עטה יומנה של זונה ועל התרבות, בהם שירים שנכתבו בשנים ,2020 יוצאים עתה במקביל.
איה סומך היא משוררת וקולנוענית זוכת פרסים בינלאומיים. ממקימי כתב העת לשירה משיב הרוח, למדה תואר משולב בספרות עברית ובמשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיימה בהצטיינות תואר בקולנוע.
זוכת המקום הראשון בקטגורית שירה, בתחרות הארצית של הליקון .2023 שירים וסיפורים קצרים פרי עטה התפרסמו עד כה באנתולוגיות ובכתבי עת.
שני ספרי שירה ראשונים פרי עטה יומנה של זונה ועל התרבות, בהם שירים שנכתבו בשנים ,2020 יוצאים עתה במקביל.
איה סומך היא משוררת וקולנוענית זוכת פרסים בינלאומיים. ממקימי כתב העת לשירה משיב הרוח, למדה תואר משולב בספרות עברית ובמשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיימה בהצטיינות תואר בקולנוע.
זוכת המקום הראשון בקטגורית שירה, בתחרות הארצית של הליקון. 2023 שירים וסיפורים קצרים פרי עטה התפרסמו עד כה באנתולוגיות ובכתבי עת.
שני ספרי שירה ראשונים פרי עטה יומנה של זונה ועל התרבות, בהם שירים שנכתבו בשנים, 2020 יוצאים עתה במקביל.
איה סומך היא משוררת וקולנוענית זוכת פרסים בינלאומיים. ממקימי כתב העת לשירה משיב הרוח, למדה תואר משולב בספרות עברית ובמשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיימה בהצטיינות תואר בקולנוע.
זוכת המקום הראשון בקטגורית שירה, בתחרות הארצית של הליקון. 2023 שירים וסיפורים קצרים פרי עטה התפרסמו עד כה באנתולוגיות ובכתבי עת.
שני ספרי שירה ראשונים פרי עטה יומנה של זונה ועל התרבות, בהם שירים שנכתבו בשנים, 2020 יוצאים עתה במקביל.
הָאֹמֶץ לִהְיוֹת בִּלְתִּי מֻשְׁלֶמֶת הוא ספר שירים שכל אישה תוכל לקרוא בו את ליבה ומחשבותיה.
ספר השירים הראשון של מיכל ילובסקי פטרבורג מקבץ בתוכו את כל מה שחשוב לנו, הנשים, בחיים לצד האתגרים, משאלות הלב וכאביו.
הספר ידבר אל כל אישה באשר היא וכל אחת לבטח תוכל למצוא בו את עצמה ולהרגיש מחוברת למילים הכתובות.
השירים עוסקים במגוון רחב של נושאים המעסיקים אותנו, הנשים, יום אחר יום, ביניהם: אהבה, אכזבה, משמעות, פגיעות, הורות, זוגיות, משברים, אמהות, חברות, בדידות, הגשמה, אובדן ועוד.
נעים להכיר, אני מיכל, בת 40, אישה, אמא, משוררת, עורכת דין, מרתוניסטית, אופטימיסטית, מאמינה באדם, במה שיבוא, חולמת ומגשימה סדרתית.
הָאֹמֶץ לִהְיוֹת בִּלְתִּי מֻשְׁלֶמֶת הוא ספר שירים שכל אישה תוכל לקרוא בו את ליבה ומחשבותיה.
ספר השירים הראשון של מיכל ילובסקי פטרבורג מקבץ בתוכו את כל מה שחשוב לנו, הנשים, בחיים לצד האתגרים, משאלות הלב וכאביו.
הספר ידבר אל כל אישה באשר היא וכל אחת לבטח תוכל למצוא בו את עצמה ולהרגיש מחוברת למילים הכתובות.
השירים עוסקים במגוון רחב של נושאים המעסיקים אותנו, הנשים, יום אחר יום, ביניהם: אהבה, אכזבה, משמעות, פגיעות, הורות, זוגיות, משברים, אמהות, חברות, בדידות, הגשמה, אובדן ועוד.
נעים להכיר, אני מיכל, בת 40, אישה, אמא, משוררת, עורכת דין, מרתוניסטית, אופטימיסטית, מאמינה באדם, במה שיבוא, חולמת ומגשימה סדרתית.
מהי כתיבה נשית? האם אפשר לאפיין אותה? במה היא שונה מכתיבה גברית, אם בכלל? לפנינו ניסיון להשיב באופן חלקי על שאלות אלה אגב עיון באחד מנושאי השירה השכיחים ביותר והנשגבים ביותר: אהבה.
במוקד הספר שירת האהבה רבת הפנים של לאה גולדברג, יוצרת שבעשורים האחרונים זוכה לאהדת הקוראים ולעניין מחקרי רב.
תיאוריות פסיכולוגיות ותיאוריות מתחום התרבות משמשות כאן כמצע לדיון הפואטי ביצירתה של גולדברג ולהשוואתה עם יצירתן של שתי משוררות נוספות: רחל בלובשטיין ואסתר ראב.
ד"ר יפעת דרורי היא עורכת לשון. בוגרת תואר ראשון בפילוסופיה, ספרות ומדעי היהדות, ותואר שני ושלישי בתוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן.
מהי כתיבה נשית? האם אפשר לאפיין אותה? במה היא שונה מכתיבה גברית, אם בכלל? לפנינו ניסיון להשיב באופן חלקי על שאלות אלה אגב עיון באחד מנושאי השירה השכיחים ביותר והנשגבים ביותר: אהבה.
במוקד הספר שירת האהבה רבת הפנים של לאה גולדברג, יוצרת שבעשורים האחרונים זוכה לאהדת הקוראים ולעניין מחקרי רב.
תיאוריות פסיכולוגיות ותיאוריות מתחום התרבות משמשות כאן כמצע לדיון הפואטי ביצירתה של גולדברג ולהשוואתה עם יצירתן של שתי משוררות נוספות: רחל בלובשטיין ואסתר ראב.
ד"ר יפעת דרורי היא עורכת לשון. בוגרת תואר ראשון בפילוסופיה, ספרות ומדעי היהדות, ותואר שני ושלישי בתוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן.
"קְחִי לָךְ רֶגַע כָּזֶה שֶׁל שִׁעֲמוּם
קְחִי לָךְ רֶגַע כָּזֶה שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם ..
רֶגַע קָטָן שֶׁל חֹסֶר שְׁלִיטָה
רֶגַע אֵינְסוֹפִי שֶׁל חֲלִימָה בְּהָקִיץ בַּמִּטָּה
קְחִי לָךְ רֶגַע כָּזֶה בְּלִי מַטָּרָה..
כְּשֶׁבֵּין הַיֵּשׁ לְאֵין רַק חוּט הַשַּׂעֲרָה
רֶגַע סָתוּם שֶׁל אֵין בְּרֵרָה
רֶגַע עָמוּם שֶׁל אֵין בְּחִירָה
רֶגַע מֻחְלָט שֶׁל עֲצִירָה
וּבָרֶגַע הַזֶּה הַקָּסוּם
בָּרֶגַע הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם
תִּבְדְּקִי שׁוּב בַּגּוּף שֶׁלָּךְ אֵיזֶה אֵבָר רָדוּם..
תִּתְבּוֹנְנִי בְּשָׁלֵם וְגַם בַּפָּגוּם ..
זֶה בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל
חוּץ מִזֶּה אַתְּ לֹא צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם …"
פתחו את הספר ותמצאו מילים שהן ריפוי. שירה שנוגעת, מתריסה, מחבקת – ושואלת הכול מחדש.
בין הדפים מסתתרת אנרגיה נשית רוטטת – אנרגיית חיים, גוף, תשוקה, אהבה, הורות, והמרווח הדק והמתוח שבין כולם.
השירים נכתבו מתוך עולמה הפנימי של אישה אחת – ובתוכם תמצא כל אישה את הקול שלה. ולגברים? זו הצצה נדירה, מרגשת, מסקרנת – אל תוך עולמה העשיר, הסוער והעמוק של הנשיות. בספר שוכנת אנרגיה נשית חיה — מתמסרת, זועקת, בוראת.
בכנות חדה, בחמלה רכה, המשוררת מתלבטת באמיתות שמובנות מאליהן, ומציעה לשאול אותן מחדש. לא מתוך מרד, אלא מתוך חיים. שירים שנולדים מתוך פעימות הלב, מתוך סדקי היומיום, מתוך התשוקה לגעת באמת — ולהעז לומר אותה בקול.
אבל לא רק מילים.
בספר משובצות גם תמונות – מהשוק, מהרחוב, מנופי ילדות, ומרגעים כואבים– כמו השבעה באוקטובר. כולן נלכדו דרך עדשה אחת – אישית.
זוהי שירה, אינטימית, בועטת ונושמת הנובעת מהמקום שבו החיים פוגשים את הדמיון, והמציאות פוגשת את הרגש.
דנה אדרי פינבלט משוררת, סופרת, אמנית ואשת תוכן. מנחת סדנאות כתיבה רגשית־אינטואיטיבית, עצמאית בתחום הפרסום וההנחיה. בעלת תואר ראשון בתקשורת המונים (B.A) ותואר שני במנהל עסקים (MBA), עם התמחות בייעוץ ארגוני מאוניברסיטת תל אביב. זוכת פרס "הסיפור הקצר" של עיתון הארץ, שיריה פורסמו בין היתר בספר יומן החלמה של האוצרת איילת רון ובאסופות נוספות. כתיבתה נעה בין חוויות אוטוביוגרפיות לדמיון חופשי, בין רגש גולמי למילה מדויקת.
"קְחִי לָךְ רֶגַע כָּזֶה שֶׁל שִׁעֲמוּם
קְחִי לָךְ רֶגַע כָּזֶה שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם ..
רֶגַע קָטָן שֶׁל חֹסֶר שְׁלִיטָה
רֶגַע אֵינְסוֹפִי שֶׁל חֲלִימָה בְּהָקִיץ בַּמִּטָּה
קְחִי לָךְ רֶגַע כָּזֶה בְּלִי מַטָּרָה..
כְּשֶׁבֵּין הַיֵּשׁ לְאֵין רַק חוּט הַשַּׂעֲרָה
רֶגַע סָתוּם שֶׁל אֵין בְּרֵרָה
רֶגַע עָמוּם שֶׁל אֵין בְּחִירָה
רֶגַע מֻחְלָט שֶׁל עֲצִירָה
וּבָרֶגַע הַזֶּה הַקָּסוּם
בָּרֶגַע הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם
תִּבְדְּקִי שׁוּב בַּגּוּף שֶׁלָּךְ אֵיזֶה אֵבָר רָדוּם..
תִּתְבּוֹנְנִי בְּשָׁלֵם וְגַם בַּפָּגוּם ..
זֶה בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל
חוּץ מִזֶּה אַתְּ לֹא צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם …"
פתחו את הספר ותמצאו מילים שהן ריפוי. שירה שנוגעת, מתריסה, מחבקת – ושואלת הכול מחדש.
בין הדפים מסתתרת אנרגיה נשית רוטטת – אנרגיית חיים, גוף, תשוקה, אהבה, הורות, והמרווח הדק והמתוח שבין כולם.
השירים נכתבו מתוך עולמה הפנימי של אישה אחת – ובתוכם תמצא כל אישה את הקול שלה. ולגברים? זו הצצה נדירה, מרגשת, מסקרנת – אל תוך עולמה העשיר, הסוער והעמוק של הנשיות. בספר שוכנת אנרגיה נשית חיה — מתמסרת, זועקת, בוראת.
בכנות חדה, בחמלה רכה, המשוררת מתלבטת באמיתות שמובנות מאליהן, ומציעה לשאול אותן מחדש. לא מתוך מרד, אלא מתוך חיים. שירים שנולדים מתוך פעימות הלב, מתוך סדקי היומיום, מתוך התשוקה לגעת באמת — ולהעז לומר אותה בקול.
אבל לא רק מילים.
בספר משובצות גם תמונות – מהשוק, מהרחוב, מנופי ילדות, ומרגעים כואבים– כמו השבעה באוקטובר. כולן נלכדו דרך עדשה אחת – אישית.
זוהי שירה, אינטימית, בועטת ונושמת הנובעת מהמקום שבו החיים פוגשים את הדמיון, והמציאות פוגשת את הרגש.
דנה אדרי פינבלט משוררת, סופרת, אמנית ואשת תוכן. מנחת סדנאות כתיבה רגשית־אינטואיטיבית, עצמאית בתחום הפרסום וההנחיה. בעלת תואר ראשון בתקשורת המונים (B.A) ותואר שני במנהל עסקים (MBA), עם התמחות בייעוץ ארגוני מאוניברסיטת תל אביב. זוכת פרס "הסיפור הקצר" של עיתון הארץ, שיריה פורסמו בין היתר בספר יומן החלמה של האוצרת איילת רון ובאסופות נוספות. כתיבתה נעה בין חוויות אוטוביוגרפיות לדמיון חופשי, בין רגש גולמי למילה מדויקת.
לצד שיריה, ובמשך רוב שנותיה, העמידה זלדה (1914–1984) רשימות רבות – חיבורים בפרוזה לירית – שדובבה בהן בגילוי לב חוויות מעולמה, מחייהָ. רבות מרשימות אלו שימשו מצע לשיריה, אך הן עומדות בפני עצמן ונותנות ביטוי לקול ייחודי של המשוררת־המספרת.
בספר זה נאסף מבחר נרחב וממצה מן הרשימות שנמצאו בעיזבונה הספרותי. הקריאה בהן מציירת ביוגרפיה ספרותית, הנעה בין תחנות חייה העיקריות של זלדה, מילדותה ברוסיה ועד שנותיה המאוחרות בירושלים, תוך הבלטת דמויות ורשמים מכוננים. ברובד נוסף, הרשימות שופכות אור חדש על רבים משיריה ומאפשרות להתחקות אחר צמתים בחייה שהובילו להתגבשותם, מן הפשט אל הסוד – ובחזרה.
לצד שיריה, ובמשך רוב שנותיה, העמידה זלדה (1914–1984) רשימות רבות – חיבורים בפרוזה לירית – שדובבה בהן בגילוי לב חוויות מעולמה, מחייהָ. רבות מרשימות אלו שימשו מצע לשיריה, אך הן עומדות בפני עצמן ונותנות ביטוי לקול ייחודי של המשוררת־המספרת.
בספר זה נאסף מבחר נרחב וממצה מן הרשימות שנמצאו בעיזבונה הספרותי. הקריאה בהן מציירת ביוגרפיה ספרותית, הנעה בין תחנות חייה העיקריות של זלדה, מילדותה ברוסיה ועד שנותיה המאוחרות בירושלים, תוך הבלטת דמויות ורשמים מכוננים. ברובד נוסף, הרשימות שופכות אור חדש על רבים משיריה ומאפשרות להתחקות אחר צמתים בחייה שהובילו להתגבשותם, מן הפשט אל הסוד – ובחזרה.
"הַמִּסְתּוֹרִי הַזֶּה הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹכִי"
באחד השירים מעידה הכותבת על עצמה:
אֵיךְ עָבְרוּ יָמַי.
אֵין לִי סִפְרֵי זִכְרוֹנוֹת,
אֵינִי שׁוֹמֶרֶת לוּחוֹת שָׁנָה, יוֹמָנִים
ועם זאת דומה כי החִיוּת הפנימית והרגשית של ספרי זיכרונות ויומנים טבועה בשירים. הם מזוקקים, פטורים מהרצף שכופים לוחות השנה ועולם המעשים הכרוך בהם. משוקעים בהם רחשי לב שתוהה על העבר, הווה אומר, חשבונם של חיים שידעו אובדן דרך, פצע, אבל, פיוס והתעלות. ההיזכרות בהם לעולם איננה רק כבדבר שתם ונשלם. היא נוכחת בהווה, גם אם לעיתים היא קשה מנשוא, בהקיץ ובחלום:
בִּזְכוּת הַשִּׁכְחָה
מַפְצִירָה בְּזִכְרוֹנִי
הַרְפֵּה מְעַט.
שְׁלַח אֲפֵלָה בְּהִירָה
מָסַךְ עֲרָפֶל
לַחְצֹץ בֵּינִי לְבֵין פְּרָטֵי עָבָר
שֶׁהֵם הוֹוֶה בְּרֶגַע הַיְּקִיצָה.
זִכְרוֹנִי וְשִׁכְחָתִי שְׁלוּבִים אֶצְלִי
לִכְאוֹרָה.
יוֹם זִכָּרוֹן כְּמוֹ מַעֲלִיב אוֹתִי
מָשָׁל זִכְרוֹנִי חוֹשֵׁד בִּי שֶׁאֶשְׁכַּח.
שִׁכְחָה, אֲנִי זוֹכֶרֶת דִּבְרֵי חֲכָמִים,
מְבִיאָה לִידֵי שִׁחְרוּר.
דְּבָרִים יְדוּעִים מִכְּבָר נִדְמִים כַּחֲדָשִׁים
בִּזְכוּת הַשִּׁכְחָה.
פּתוּכים כאן משיכה ודחייה, ערגה לזכור שאין מנוס ממנה, ידיעת המחיר שהיא גובה והכמיהה ל"שחרור" ממנה. הדיאלוג הפנימי הוא בסימן של דבר והיפוכו: "הַרְפֵּה מְעַט./ שְׁלַח אֲפֵלָה בְּהִירָה", אך לנוכחות הפנימית המורכבת של הזיכרון בהווה אין ולא כלום עם הזיכרון הרשמי, המאורגן, המוכתב על ידי עולם החוץ ולוח השנה.
לשיח החם, הכפוי והכואב לא אחת עם העבר נלוות שאלות ותהיות הרבה, עדות לעולם הערכי המתוח שבו מתנהל הדיאלוג הפנימי בין המשוררת לבין עצמה ובין התופעות הנדונות.
אפשר כי אלו הם הקולות של ה"תזמורת בגוף יחיד". "אֲנִי עֲשׂוּיָה מִשְּׁאֵלוֹת" נאמר באחד השירים, ובמקום אחר תחת הכותרת "אַמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל" נכתב כי "וְאֵין קֵץ לַשְּׁאֵלוֹת./ עוֹד זֹאת נַעֲנֵית וְזוֹ בָּאָה [...] יְדִיעָה הוֹפֶכֶת זִכָּרוֹן/ זִכְרוֹנוֹת הוֹפְכִים שְׁאֵלוֹת". חרף התודעה המתדיינת בחומרה עם עצמה, הרי הזיקה אל הזולת היא מתוך הבנה וקשב.
השאלות מנוסחות לא אחת במושגים ממילון משפטי. בחלל התפאורה של בית הדין מעורבותה העמוקה של בעלת השיר "אֲשֵׁמָה אוֹ זַכָּאִית." תופסת מקום מרכזי. היא שואלת, חוקרת ונחקרת, עדה, קטגורית וסנגורית, פרשנית ושופטת.
לשאלות הנוקבות ביותר אין לה, ואולי גם לתוהים עימה, מענה "אֵיךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה נַעֲשֶׂה מָקוֹם אַחֵר." ("אַחֵר").
אי הידיעה והתהייה על המפליא, על החומק מהסבר ועל מה שאין ממנו מוצא הם הקרקע שעליה צומחת, כמו אצל רבים מאז ומעולם, תחושת הספק. זו תחושה שמתחזקת בחטיבת השירים שמופיעה באוסף זה לראשונה. ודוק: הכוונה להכרה בספק ולא לספקנות שמקורה בקטנות אמונה, שכן השירים פטורים מסרקזם, אירוניה, ניכור, וזלזול באמיתות ערכיות מקובלות. בשיר הנושא את השם "סָפֵק" נאמר כי הוא "מְקַנֵּן, מְנַקֵּר,/ מְעוֹפֵף בֵּין אֱמוּנָה לִכְפִירָה". הוא נתפס כתופעה היולית "כְּנֶצַח הַמַּאֲפִיל עַל מָה שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרָה". ניכר בשירים המתח בין אי הידיעה והצורך לפסוח על שתי הסעיפים לבין התודעה הצמאה לנקודת התייחסות בטוחה אחרי האובדן האישי והמצוקה שמעבר לאישי. המתח הזה מתקיים מתוך הנחה מובלעת שקיימת משמעות, גם אם היא נסתרת.
נאמר במקורותינו כי "אין שמחה כהתרת הספקות" ברוח הסבורים שהספק המרחף הוא מקור תוגה שמתיש את הנפש וממית אותה. אך בקובץ שלפנינו פני הדברים שונים. כאן דווקא הספק מחייה לעיתים את הנפש ומשמש מקור השראה שמניע את השירים. אי הידיעה, הלבטים וההיסוס הם גורם חיובי, עדות לרוח פתוחה וגמישה. הספק מצטייר באורח פרדוקסלי כביטוי לאמונה, לכוח היצירה ולסגולות האינטלקט, לאו דווקא בזכות המענה שהוא נותן לאובד הדרך ששרוי במבוכה. האפשרות לדו קיום עם הספק ועם מצוקות חיים אחרות מסתייעת כאן בזכות השימוש בלשון והברית הכרותה בינה ובין המשוררת. הואיל ו"אֲנִי מְכַבָּה אֶת כְּאֵבִי בְּמִלִּים" ("בעודי זוכרת") ו"הַמִּלִּים חַיַּי." ("כך האהבה"), הקורא מוצא בשיר "זְמַן, חֶמְדָּה וַעֲרָפֶל" את שמחת הפעילות הרוחנית גם כשהמילים עוסקות בעמום, באטום, בערפילי ובדו משמעי. המילה ב"עַל שְׂפַת עַצְמִי" מתמסרת לנזקקים לה כישות חומרית: "הַפֶּלֶא הַזֶּה. מִלִּים נִבְחָשׁוֹת/ נִבְלָלוֹת לְעִסָּה,/ מְבַקְּשׁוֹת שֶׁאָלוּשׁ אוֹתָהּ." ("הפלא הזה"). כוח המילים הופך גם את הספק האקראי והחלופי לנשלט: "מְנַסָּה לִבְרֹא בְּעֶזְרָתָן מַשְׁמָעוּת/ שֶׁאוּכַל בִּמְחִי יָד לְשַׁנּוֹתָהּ, אוֹ לְהָפְכָהּ". מכאן בקשת ה"מִתְגַּנֶּבֶת לִמְעָרַת הַמִּלִּים שֶׁבְּתוֹכִי [...] שֶׁלֹּא יִכְלֶה כּוֹחָן./ שֶׁלֹּא יִתַּם כּוֹחִי/ לִבְרֹא. לְהַבְדִּיל. לִקְרֹא בְּשֵׁם." ("מִשְׂחַק מִלִּים").
בשער הקרוי "מוצא המילים" יש אמון בטוהר הלשון. סגנונו רהוט, טבעי, קולח, לעיתים גבוה אך לא ארכאי. המשוררת שומרת על זיקה למסורת של השירה העברית ולעולם איננה "מקלקלת" את השפה או מעוותת אותה. היא לא "מענישה" את הלשון על מצוקות המציאות. האהבה ל"שפת עצמי" מכוונת את היד הכותבת גם כשהיא תוהה על דרכו של עולם ועל מה שאירע לארצה, גם כשלא מחוור לה לאן היא חותרת.
לסוגיות הלא פתורות ולכובד הקיום נלווים תקווה ומזור לנפש, הכמיהה להיות "כצפור במעופה". זו מייצגת, כמו אצל רבים בתולדות האומנות לדורותיה, את מבט העל, את שמחת התנועה במרחב שאינו יודע גבולות, את החירות להרחיק נדוד לפעמים אל הלא נודע: "תֵּן לְשִׁירְךָ לַחֲבֹר אֶל זִמְרַת הַצִּפֳּרִים/ הַמְּכִינוֹת כַּנְפֵיהֶן לְהַמְרָאָה אֶל עֵבֶר אִיתָקָה,/ אֶל עֵבֶר הַמָּחָר" ("בָּרֵךְ עַל הַמַּסָּע"). קיומן הקסום והחידתי של הציפורים מעסיק את המחברת תדיר: "תָּמִיד חוֹזֶרֶת אֶל הַצִּפֳּרִים", בחלום ובהקיץ. הן מתווכות בין הגבוה והנמוך, ארץ ושמים: "לִפְעָמִים אֲנִי צִפּוֹר/ בֵּין צַמָּרוֹת וְשָׁמַיִם," ("לִפְעָמִים אֲנִי צִפּוֹר"). זאת גם כשהן יוצרות ניגוד בין ההתעלות לבין הצמידות אל הגשמי: "לְעוֹלָם אֶקָּרַע בֵּין כְּנָפַי/ לְבֵין רַגְלַי וְכֹחַ הַמְּשִׁיכָה/ שֶׁל הָאֲדָמָה" ("תוֶךְ"). כל היקר לבעלת השיר "צִפּוֹר בְּתוֹכִי" מתקשר אל בעלי הכנף ובכלל זה גם האהבה ללשון, למילים, שהרי גם המילים, בדומה לציפורים "לֹא יִתְּנוּ לַפַּחַד/ לִגְבֹּר עַל תְּשׁוּקָתָן לָשִׁיר" ("מִלִּים נוֹדְדוֹת") לפי שאברי הגוף משולים בחלום ל"בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם עֲשׂוּיוֹת מִמִּלִּים" ("עֵינֵי רוּחִי").
הרומן המתנהל עם החיים בקובץ שלפנינו ידע ימים מפויסים וימים קודרים. הוא אוצר בחובו אמונה בשפה ובפעילות הרוחנית שהיא מאפשרת, רגישות לזולת, אוזן קשובה לזמרת הציפורים השמחה. ובצד אלה – הספקות, הסתירות, החרדות, הזיכרונות. כולם חוברים אל "הַמִּסְתּוֹרִי הַזֶּה הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹכִי".
דוד וינפלד
"הַמִּסְתּוֹרִי הַזֶּה הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹכִי"
באחד השירים מעידה הכותבת על עצמה:
אֵיךְ עָבְרוּ יָמַי.
אֵין לִי סִפְרֵי זִכְרוֹנוֹת,
אֵינִי שׁוֹמֶרֶת לוּחוֹת שָׁנָה, יוֹמָנִים
ועם זאת דומה כי החִיוּת הפנימית והרגשית של ספרי זיכרונות ויומנים טבועה בשירים. הם מזוקקים, פטורים מהרצף שכופים לוחות השנה ועולם המעשים הכרוך בהם. משוקעים בהם רחשי לב שתוהה על העבר, הווה אומר, חשבונם של חיים שידעו אובדן דרך, פצע, אבל, פיוס והתעלות. ההיזכרות בהם לעולם איננה רק כבדבר שתם ונשלם. היא נוכחת בהווה, גם אם לעיתים היא קשה מנשוא, בהקיץ ובחלום:
בִּזְכוּת הַשִּׁכְחָה
מַפְצִירָה בְּזִכְרוֹנִי
הַרְפֵּה מְעַט.
שְׁלַח אֲפֵלָה בְּהִירָה
מָסַךְ עֲרָפֶל
לַחְצֹץ בֵּינִי לְבֵין פְּרָטֵי עָבָר
שֶׁהֵם הוֹוֶה בְּרֶגַע הַיְּקִיצָה.
זִכְרוֹנִי וְשִׁכְחָתִי שְׁלוּבִים אֶצְלִי
לִכְאוֹרָה.
יוֹם זִכָּרוֹן כְּמוֹ מַעֲלִיב אוֹתִי
מָשָׁל זִכְרוֹנִי חוֹשֵׁד בִּי שֶׁאֶשְׁכַּח.
שִׁכְחָה, אֲנִי זוֹכֶרֶת דִּבְרֵי חֲכָמִים,
מְבִיאָה לִידֵי שִׁחְרוּר.
דְּבָרִים יְדוּעִים מִכְּבָר נִדְמִים כַּחֲדָשִׁים
בִּזְכוּת הַשִּׁכְחָה.
פּתוּכים כאן משיכה ודחייה, ערגה לזכור שאין מנוס ממנה, ידיעת המחיר שהיא גובה והכמיהה ל"שחרור" ממנה. הדיאלוג הפנימי הוא בסימן של דבר והיפוכו: "הַרְפֵּה מְעַט./ שְׁלַח אֲפֵלָה בְּהִירָה", אך לנוכחות הפנימית המורכבת של הזיכרון בהווה אין ולא כלום עם הזיכרון הרשמי, המאורגן, המוכתב על ידי עולם החוץ ולוח השנה.
לשיח החם, הכפוי והכואב לא אחת עם העבר נלוות שאלות ותהיות הרבה, עדות לעולם הערכי המתוח שבו מתנהל הדיאלוג הפנימי בין המשוררת לבין עצמה ובין התופעות הנדונות.
אפשר כי אלו הם הקולות של ה"תזמורת בגוף יחיד". "אֲנִי עֲשׂוּיָה מִשְּׁאֵלוֹת" נאמר באחד השירים, ובמקום אחר תחת הכותרת "אַמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל" נכתב כי "וְאֵין קֵץ לַשְּׁאֵלוֹת./ עוֹד זֹאת נַעֲנֵית וְזוֹ בָּאָה [...] יְדִיעָה הוֹפֶכֶת זִכָּרוֹן/ זִכְרוֹנוֹת הוֹפְכִים שְׁאֵלוֹת". חרף התודעה המתדיינת בחומרה עם עצמה, הרי הזיקה אל הזולת היא מתוך הבנה וקשב.
השאלות מנוסחות לא אחת במושגים ממילון משפטי. בחלל התפאורה של בית הדין מעורבותה העמוקה של בעלת השיר "אֲשֵׁמָה אוֹ זַכָּאִית." תופסת מקום מרכזי. היא שואלת, חוקרת ונחקרת, עדה, קטגורית וסנגורית, פרשנית ושופטת.
לשאלות הנוקבות ביותר אין לה, ואולי גם לתוהים עימה, מענה "אֵיךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה נַעֲשֶׂה מָקוֹם אַחֵר." ("אַחֵר").
אי הידיעה והתהייה על המפליא, על החומק מהסבר ועל מה שאין ממנו מוצא הם הקרקע שעליה צומחת, כמו אצל רבים מאז ומעולם, תחושת הספק. זו תחושה שמתחזקת בחטיבת השירים שמופיעה באוסף זה לראשונה. ודוק: הכוונה להכרה בספק ולא לספקנות שמקורה בקטנות אמונה, שכן השירים פטורים מסרקזם, אירוניה, ניכור, וזלזול באמיתות ערכיות מקובלות. בשיר הנושא את השם "סָפֵק" נאמר כי הוא "מְקַנֵּן, מְנַקֵּר,/ מְעוֹפֵף בֵּין אֱמוּנָה לִכְפִירָה". הוא נתפס כתופעה היולית "כְּנֶצַח הַמַּאֲפִיל עַל מָה שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרָה". ניכר בשירים המתח בין אי הידיעה והצורך לפסוח על שתי הסעיפים לבין התודעה הצמאה לנקודת התייחסות בטוחה אחרי האובדן האישי והמצוקה שמעבר לאישי. המתח הזה מתקיים מתוך הנחה מובלעת שקיימת משמעות, גם אם היא נסתרת.
נאמר במקורותינו כי "אין שמחה כהתרת הספקות" ברוח הסבורים שהספק המרחף הוא מקור תוגה שמתיש את הנפש וממית אותה. אך בקובץ שלפנינו פני הדברים שונים. כאן דווקא הספק מחייה לעיתים את הנפש ומשמש מקור השראה שמניע את השירים. אי הידיעה, הלבטים וההיסוס הם גורם חיובי, עדות לרוח פתוחה וגמישה. הספק מצטייר באורח פרדוקסלי כביטוי לאמונה, לכוח היצירה ולסגולות האינטלקט, לאו דווקא בזכות המענה שהוא נותן לאובד הדרך ששרוי במבוכה. האפשרות לדו קיום עם הספק ועם מצוקות חיים אחרות מסתייעת כאן בזכות השימוש בלשון והברית הכרותה בינה ובין המשוררת. הואיל ו"אֲנִי מְכַבָּה אֶת כְּאֵבִי בְּמִלִּים" ("בעודי זוכרת") ו"הַמִּלִּים חַיַּי." ("כך האהבה"), הקורא מוצא בשיר "זְמַן, חֶמְדָּה וַעֲרָפֶל" את שמחת הפעילות הרוחנית גם כשהמילים עוסקות בעמום, באטום, בערפילי ובדו משמעי. המילה ב"עַל שְׂפַת עַצְמִי" מתמסרת לנזקקים לה כישות חומרית: "הַפֶּלֶא הַזֶּה. מִלִּים נִבְחָשׁוֹת/ נִבְלָלוֹת לְעִסָּה,/ מְבַקְּשׁוֹת שֶׁאָלוּשׁ אוֹתָהּ." ("הפלא הזה"). כוח המילים הופך גם את הספק האקראי והחלופי לנשלט: "מְנַסָּה לִבְרֹא בְּעֶזְרָתָן מַשְׁמָעוּת/ שֶׁאוּכַל בִּמְחִי יָד לְשַׁנּוֹתָהּ, אוֹ לְהָפְכָהּ". מכאן בקשת ה"מִתְגַּנֶּבֶת לִמְעָרַת הַמִּלִּים שֶׁבְּתוֹכִי [...] שֶׁלֹּא יִכְלֶה כּוֹחָן./ שֶׁלֹּא יִתַּם כּוֹחִי/ לִבְרֹא. לְהַבְדִּיל. לִקְרֹא בְּשֵׁם." ("מִשְׂחַק מִלִּים").
בשער הקרוי "מוצא המילים" יש אמון בטוהר הלשון. סגנונו רהוט, טבעי, קולח, לעיתים גבוה אך לא ארכאי. המשוררת שומרת על זיקה למסורת של השירה העברית ולעולם איננה "מקלקלת" את השפה או מעוותת אותה. היא לא "מענישה" את הלשון על מצוקות המציאות. האהבה ל"שפת עצמי" מכוונת את היד הכותבת גם כשהיא תוהה על דרכו של עולם ועל מה שאירע לארצה, גם כשלא מחוור לה לאן היא חותרת.
לסוגיות הלא פתורות ולכובד הקיום נלווים תקווה ומזור לנפש, הכמיהה להיות "כצפור במעופה". זו מייצגת, כמו אצל רבים בתולדות האומנות לדורותיה, את מבט העל, את שמחת התנועה במרחב שאינו יודע גבולות, את החירות להרחיק נדוד לפעמים אל הלא נודע: "תֵּן לְשִׁירְךָ לַחֲבֹר אֶל זִמְרַת הַצִּפֳּרִים/ הַמְּכִינוֹת כַּנְפֵיהֶן לְהַמְרָאָה אֶל עֵבֶר אִיתָקָה,/ אֶל עֵבֶר הַמָּחָר" ("בָּרֵךְ עַל הַמַּסָּע"). קיומן הקסום והחידתי של הציפורים מעסיק את המחברת תדיר: "תָּמִיד חוֹזֶרֶת אֶל הַצִּפֳּרִים", בחלום ובהקיץ. הן מתווכות בין הגבוה והנמוך, ארץ ושמים: "לִפְעָמִים אֲנִי צִפּוֹר/ בֵּין צַמָּרוֹת וְשָׁמַיִם," ("לִפְעָמִים אֲנִי צִפּוֹר"). זאת גם כשהן יוצרות ניגוד בין ההתעלות לבין הצמידות אל הגשמי: "לְעוֹלָם אֶקָּרַע בֵּין כְּנָפַי/ לְבֵין רַגְלַי וְכֹחַ הַמְּשִׁיכָה/ שֶׁל הָאֲדָמָה" ("תוֶךְ"). כל היקר לבעלת השיר "צִפּוֹר בְּתוֹכִי" מתקשר אל בעלי הכנף ובכלל זה גם האהבה ללשון, למילים, שהרי גם המילים, בדומה לציפורים "לֹא יִתְּנוּ לַפַּחַד/ לִגְבֹּר עַל תְּשׁוּקָתָן לָשִׁיר" ("מִלִּים נוֹדְדוֹת") לפי שאברי הגוף משולים בחלום ל"בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם עֲשׂוּיוֹת מִמִּלִּים" ("עֵינֵי רוּחִי").
הרומן המתנהל עם החיים בקובץ שלפנינו ידע ימים מפויסים וימים קודרים. הוא אוצר בחובו אמונה בשפה ובפעילות הרוחנית שהיא מאפשרת, רגישות לזולת, אוזן קשובה לזמרת הציפורים השמחה. ובצד אלה – הספקות, הסתירות, החרדות, הזיכרונות. כולם חוברים אל "הַמִּסְתּוֹרִי הַזֶּה הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹכִי".
דוד וינפלד
במרכזו של ספר השירה כעת עומד המזבח והעקדה. סביב שני מוטיבים אלה נכרכים חמשת שערי הספר. השער הראשון ששמו "שבעה בתי קינה" לבו בשבעה באוקטובר. השער השני "התכהות" מציב את האישי בחיי המשוררת מול יקירי לבה שמתו. השער השלישי "מזבח" והרביעי "עקודים" במרכזם שאלות על האופן שבו החברה הישראלית מקדשת את הצבאיות ועוקדת את ילדיה במעגל אין סופי. השער החמישי "המתים" בוחן סוגיות של זמן ומרחב בחיינו האישים ובחברה הישראלית.
כעת הוא ספרה השני של שילה ויינברג. עורך: אלי הירש בהוצאת עיתון 77.
קדם לו הספר אתחול, 2021. עורכת: דר' נוית בראל. הוצאת שופרא לספרות יפה. גם הוא נמצא ברשימת הספרים באתר עברית.
במרכזו של ספר השירה כעת עומד המזבח והעקדה. סביב שני מוטיבים אלה נכרכים חמשת שערי הספר. השער הראשון ששמו "שבעה בתי קינה" לבו בשבעה באוקטובר. השער השני "התכהות" מציב את האישי בחיי המשוררת מול יקירי לבה שמתו. השער השלישי "מזבח" והרביעי "עקודים" במרכזם שאלות על האופן שבו החברה הישראלית מקדשת את הצבאיות ועוקדת את ילדיה במעגל אין סופי. השער החמישי "המתים" בוחן סוגיות של זמן ומרחב בחיינו האישים ובחברה הישראלית.
כעת הוא ספרה השני של שילה ויינברג. עורך: אלי הירש בהוצאת עיתון 77.
קדם לו הספר אתחול, 2021. עורכת: דר' נוית בראל. הוצאת שופרא לספרות יפה. גם הוא נמצא ברשימת הספרים באתר עברית.
"יש כאלה שמשתחררים מהבסיס ויש כאלה שמשתחררים מבית חולים - ויש כאלה שלא, כי הם לא שורדים, ולא נשארים עוד. יש כאלה שגוזרים חוגר ויש כאלה שגוזרים צמיד זיהוי מהבית חולים - ויש כאלה שלא, כי הם לא שורדים, ולא נשארים עוד. יש כאלה שיוצאים לשבת, ויש כאלה שיוצאים לשבת מבית החולים ויש כאלה שלא, כי הם לא שורדים, ולא נשארים עוד.ומה נשאר בסופו של דבר? מה כבר נשאר? מדינה נשארה, אך הינך לא נשארת, הנה כל כך מהר הלכת."
"יש כאלה שמשתחררים מהבסיס ויש כאלה שמשתחררים מבית חולים - ויש כאלה שלא, כי הם לא שורדים, ולא נשארים עוד. יש כאלה שגוזרים חוגר ויש כאלה שגוזרים צמיד זיהוי מהבית חולים - ויש כאלה שלא, כי הם לא שורדים, ולא נשארים עוד. יש כאלה שיוצאים לשבת, ויש כאלה שיוצאים לשבת מבית החולים ויש כאלה שלא, כי הם לא שורדים, ולא נשארים עוד.ומה נשאר בסופו של דבר? מה כבר נשאר? מדינה נשארה, אך הינך לא נשארת, הנה כל כך מהר הלכת."
"הוא המלאך הוא בימים של אור,
הוא המלאך והוא תמיד, תמיד גיבור.
הוא המלאך ורק איתך תמיד יודע,
שבשבילך הוא גם חבר, גם רע"
לקחתם לידכם ספר שירים שהוא גם ספר ריפוי ומסרים. תמיד הייתי ידועה במשפחה ובין החברות כמי שכותבת שירים וברכות, מנגנת בגיטרה ומלחינה שירים מהלב.
מאז שגיליתי את עולם המדיטציה ואת "מהר באבא" (בסנסקריט "האב החומל") , שיריי הפכו לתיקשור מהמלאכים ומהר באבא, שליח אלוהים. השירים נולדו מחוויות מכוננות – מדיטציה, שהות בטבע, טיפול הילינג או שיעור ביודנסה, וכן מתובנות רוחניות על "שיעורים "שהנשמה שלי עוברת. התחלתי לשתף את שיריי עם חברות, משפחה ובפייסבוק וקיבלתי תגובות נלהבות. התגובות דחפו אותי להוציא את הספר הזה כדי להצית אור ואהבה איתנה בלבבות.
"הוא המלאך הוא בימים של אור,
הוא המלאך והוא תמיד, תמיד גיבור.
הוא המלאך ורק איתך תמיד יודע,
שבשבילך הוא גם חבר, גם רע"
לקחתם לידכם ספר שירים שהוא גם ספר ריפוי ומסרים. תמיד הייתי ידועה במשפחה ובין החברות כמי שכותבת שירים וברכות, מנגנת בגיטרה ומלחינה שירים מהלב.
מאז שגיליתי את עולם המדיטציה ואת "מהר באבא" (בסנסקריט "האב החומל") , שיריי הפכו לתיקשור מהמלאכים ומהר באבא, שליח אלוהים. השירים נולדו מחוויות מכוננות – מדיטציה, שהות בטבע, טיפול הילינג או שיעור ביודנסה, וכן מתובנות רוחניות על "שיעורים "שהנשמה שלי עוברת. התחלתי לשתף את שיריי עם חברות, משפחה ובפייסבוק וקיבלתי תגובות נלהבות. התגובות דחפו אותי להוציא את הספר הזה כדי להצית אור ואהבה איתנה בלבבות.
תן לי פואמה ב־###F
לִכְלִי אֶחָד.
לֹא סִימְפוֹנְיָה מֻרְכֶּבֶת.
חַד־פְּרָקִית.
רְצִיפָה,
מִתְמַשֶּׁכֶת.
בספר שיריה השני ממשיכה האמנית, שרי פישמן להציג בפנינו את העוצמה הרגשית של שירתה. במשיכות מכחול פיוטיות המשלבות דימויים עשירים וביטוי גרפי, היא חוקרת באהבה, באובדן, ביחסים בינאישיים ובאי־ודאות רגשית.
במוזיקה נשית ופנימית מאוד, היא משקפת את ההתמודדות הפנימית והכמיהה האינטימית והפשוטה, אל מול הערעור והכאב בקיומנו היומיומי. כמו ביצירת הביכורים שלה דיוקן פנימי, גם במינון יתר אנו נחשפים לטכניקה המעורבת והיחודית של המשוררת, אשר הופכת את מילותיה למופע הנפש, העז והמסתורי.
נמרוד שיין
תן לי פואמה ב־###F
לִכְלִי אֶחָד.
לֹא סִימְפוֹנְיָה מֻרְכֶּבֶת.
חַד־פְּרָקִית.
רְצִיפָה,
מִתְמַשֶּׁכֶת.
בספר שיריה השני ממשיכה האמנית, שרי פישמן להציג בפנינו את העוצמה הרגשית של שירתה. במשיכות מכחול פיוטיות המשלבות דימויים עשירים וביטוי גרפי, היא חוקרת באהבה, באובדן, ביחסים בינאישיים ובאי־ודאות רגשית.
במוזיקה נשית ופנימית מאוד, היא משקפת את ההתמודדות הפנימית והכמיהה האינטימית והפשוטה, אל מול הערעור והכאב בקיומנו היומיומי. כמו ביצירת הביכורים שלה דיוקן פנימי, גם במינון יתר אנו נחשפים לטכניקה המעורבת והיחודית של המשוררת, אשר הופכת את מילותיה למופע הנפש, העז והמסתורי.
נמרוד שיין
הספר יריה אחת חושף בפנינו, במסע פואטי-אוטוביוגרפי מטלטל ומכמיר לב, מקרה אחד של רצח בתוך המשפחה, מזווית שלא נראתה עד כה בשירה העברית, מפי הבת. אודליה מאיר היתה ילדה קטנה, בת שש בלבד, כשחזרה מבית הספר בשביל הסביונים ומצאה את אימה ירויה בידי אביה החורג.
מתוך סיפור אישי בוקעת אמת אוניברסלית ומאפשרת לקורא התבוננות אמפטית ומאלפת ברכיבי טראומה וזיכרון, אובדן ותהליכי אבל, יחסי אם-ילד, מטפל-מטופל, העברות בין-דוריות ועוד, בהקשר של רצח בתוך המשפחה.
הספר יריה אחת הוא עדות מצמררת ורבת מבטים של ילדה-אישה, עדות אמיצה למהלך התמודדות רב שנים עם משא כבד, מהלך שרק השירה יכולה לו.
שירתה של מאיר מצליחה ביד רכה ועדינה לשרטט זירת רצח, יתמות, ילדות מוכה וננטשת.
שירתה משרטטת את הדרך, משביל הסביונים, בו פסעה אל מיטת אימה המדממת, ועד לצמיחה פוסט טראומתית, לצמיחה מעוררת השתאות והשראה.
בישראל נרצחות מדי שנה כעשרים נשים ויותר. רובן המוחלט בתוך המשפחה על ידי בני זוגן. רבבות בני משפחה, אנשי מקצוע, חינוך-בריאות ורווחה, נמצאים במעגל קרוב למקרים אלה, וחווים זעזוע משני.
יש חשיבות בספר פורץ דרך בשירה זה, אשר מאפשר לקוראיו להישיר מבט אל הפצע המדמם בקרבנו, אל פגיעתו המתמשכת של הדף הירייה.
אורית קלופשטוק
הספר יריה אחת חושף בפנינו, במסע פואטי-אוטוביוגרפי מטלטל ומכמיר לב, מקרה אחד של רצח בתוך המשפחה, מזווית שלא נראתה עד כה בשירה העברית, מפי הבת. אודליה מאיר היתה ילדה קטנה, בת שש בלבד, כשחזרה מבית הספר בשביל הסביונים ומצאה את אימה ירויה בידי אביה החורג.
מתוך סיפור אישי בוקעת אמת אוניברסלית ומאפשרת לקורא התבוננות אמפטית ומאלפת ברכיבי טראומה וזיכרון, אובדן ותהליכי אבל, יחסי אם-ילד, מטפל-מטופל, העברות בין-דוריות ועוד, בהקשר של רצח בתוך המשפחה.
הספר יריה אחת הוא עדות מצמררת ורבת מבטים של ילדה-אישה, עדות אמיצה למהלך התמודדות רב שנים עם משא כבד, מהלך שרק השירה יכולה לו.
שירתה של מאיר מצליחה ביד רכה ועדינה לשרטט זירת רצח, יתמות, ילדות מוכה וננטשת.
שירתה משרטטת את הדרך, משביל הסביונים, בו פסעה אל מיטת אימה המדממת, ועד לצמיחה פוסט טראומתית, לצמיחה מעוררת השתאות והשראה.
בישראל נרצחות מדי שנה כעשרים נשים ויותר. רובן המוחלט בתוך המשפחה על ידי בני זוגן. רבבות בני משפחה, אנשי מקצוע, חינוך-בריאות ורווחה, נמצאים במעגל קרוב למקרים אלה, וחווים זעזוע משני.
יש חשיבות בספר פורץ דרך בשירה זה, אשר מאפשר לקוראיו להישיר מבט אל הפצע המדמם בקרבנו, אל פגיעתו המתמשכת של הדף הירייה.
אורית קלופשטוק
שמיים
עַכְשָׁו כְּשֶׁאַתָּה שָׁם
גַּם אַתָּה חָשׁ בְּחֶסְרוֹנִי?
אַתָּה בַּשָּׁמַיִם שֶׁל מַעְלָה,
וַאֲנִי בַּשָּׁמַיִם שֶׁל מַטָּה
מְחַכָּה שֶׁתָּשׁוּב.
עָנָן שָׁט מֵעָלַי,
הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר לֹא זוֹרַחַת עָלַי.
עֵץ הַשָּׁקֵד – נִקְטָף פִּרְיוֹ,
וְלִי נִגְמַר הָ אֲ וִ י ר.
ספר שיריה הראשון של ד"ר לירון שלומוביץ הינו אסופה של זכרונות וגעגועים לאביה, אך עם זאת, זהו מסע לירי ועקשני אל המשמעות בקיומו היומיומי של האדם. הקוראים המהלכים בין דפי הספר יצליחו לראות הרחק; המביטים אחור, יגלו את העבר, ויהיו עדים לזכרונות הדוהים בגבם. למביטים קדימה, תתגלה שירה חזותית, ישירה ומלאת רגש - המובילה אל התקווה, אשר זרעה טמון בכל צער.
מעל לכל אלה, עיניך צבעו נפשי הינו שירה רבגונית, עזה ומתעתעת. כזו הנכתבת בכף יד זהירה, בשבח החיים, הטבע האנושי הפשוט, והאהבה.
נמרוד שיין
לירון שלומוביץ היא ד"ר לשפה וספרות ערבית, מרצה בכירה באוניברסיטת חיפה, חוקרת שירה וסופרת.
שמיים
עַכְשָׁו כְּשֶׁאַתָּה שָׁם
גַּם אַתָּה חָשׁ בְּחֶסְרוֹנִי?
אַתָּה בַּשָּׁמַיִם שֶׁל מַעְלָה,
וַאֲנִי בַּשָּׁמַיִם שֶׁל מַטָּה
מְחַכָּה שֶׁתָּשׁוּב.
עָנָן שָׁט מֵעָלַי,
הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר לֹא זוֹרַחַת עָלַי.
עֵץ הַשָּׁקֵד – נִקְטָף פִּרְיוֹ,
וְלִי נִגְמַר הָ אֲ וִ י ר.
ספר שיריה הראשון של ד"ר לירון שלומוביץ הינו אסופה של זכרונות וגעגועים לאביה, אך עם זאת, זהו מסע לירי ועקשני אל המשמעות בקיומו היומיומי של האדם. הקוראים המהלכים בין דפי הספר יצליחו לראות הרחק; המביטים אחור, יגלו את העבר, ויהיו עדים לזכרונות הדוהים בגבם. למביטים קדימה, תתגלה שירה חזותית, ישירה ומלאת רגש - המובילה אל התקווה, אשר זרעה טמון בכל צער.
מעל לכל אלה, עיניך צבעו נפשי הינו שירה רבגונית, עזה ומתעתעת. כזו הנכתבת בכף יד זהירה, בשבח החיים, הטבע האנושי הפשוט, והאהבה.
נמרוד שיין
לירון שלומוביץ היא ד"ר לשפה וספרות ערבית, מרצה בכירה באוניברסיטת חיפה, חוקרת שירה וסופרת.
ורתר הצעיר ואני
רוֹקְדִים
מִתְיַסְּרִים אֶל תּוֹךְ הַצָּהֹב
מִתְעַנְּגִים אֶל תּוֹךְ הַכָּחֹל
נוֹקְשִׁים אַהֲבָה זֶה בָּזֶה
כְּמוֹ שְׁנֵי אֶקְדָּחִים
תִּרְאֶה אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ
מִי הָיָה מַאֲמִין
הַלַּיְלָה הַזֶּה נִמְשָׁךְ כְּבָר
מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנִים
יצירתה של האומנית שרי פישמן הינה בשלה ונועזת, והיא יונקת מעולם הבדיה, באותה קלות בה היא נוגעת בחיי היומיום. שירתה רומנטית, אך חצופה ובקולה היחודי היא חוקרת סקרנית באירוטיקה של השפה. השירים בספר נעים בקלות מפתיעה מן החללים של העיר המודרנית ועד הקלאסיקנים הישנים, ומעולמות הכאב אל מחוזות העונג.
נמרוד שיין
ורתר הצעיר ואני
רוֹקְדִים
מִתְיַסְּרִים אֶל תּוֹךְ הַצָּהֹב
מִתְעַנְּגִים אֶל תּוֹךְ הַכָּחֹל
נוֹקְשִׁים אַהֲבָה זֶה בָּזֶה
כְּמוֹ שְׁנֵי אֶקְדָּחִים
תִּרְאֶה אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ
מִי הָיָה מַאֲמִין
הַלַּיְלָה הַזֶּה נִמְשָׁךְ כְּבָר
מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנִים
יצירתה של האומנית שרי פישמן הינה בשלה ונועזת, והיא יונקת מעולם הבדיה, באותה קלות בה היא נוגעת בחיי היומיום. שירתה רומנטית, אך חצופה ובקולה היחודי היא חוקרת סקרנית באירוטיקה של השפה. השירים בספר נעים בקלות מפתיעה מן החללים של העיר המודרנית ועד הקלאסיקנים הישנים, ומעולמות הכאב אל מחוזות העונג.
נמרוד שיין
שבע פואמות ושני שירים קצרים מרכיבים את הֵלִית הֵלִית, ספרה של חדוה הָרֵכָבִי, המאגד שירים שנכתבו בשנים 2024-2014. הֵלִית הֵלִית חותם את הטרילוגיה שנפתחה בספרים רָאנָה ומִיגוֹ, ויש הרואים בה לא רק את מיטב יצירתה של הרכבי, אלא גם את אחת מפסגות השירה העברית של העשורים האחרונים.
שירי הספר:
- אֲנִי רוֹצָה לְהוֹדוֹת לָךְ
- אַתְּ הַיֹּפִי הַנּוּגֶה שֶׁל דִּמְדּוּמִים בְּכָל לִפְנוֹת עֶרֶב שֶׁלִּי
- הַלְוַאי שֶׁתָּבִינִי, כָּל כָּךְ חָשׁוּב לִי שֶׁתָּבִינִי
- הֵלִית הֵלִית
- זֶה הַפָּרָדוֹקְס
- "קְחִי אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָשִׂינוּ יַחַד וְהִפְכִי אוֹתָהּ לְיוֹנַת הַשָּׁלוֹם הַלְּבָנָה שֶׁלָּךְ וְהַמְשִׁיכִי הָלְאָה"
- אוֹ שֶׁלִּפְעָמִים כְּמוֹ אָז וְאָז כְּמוֹ הַיּוֹם
- הַפְּלָנֶטָה שֶׁל הַיּוֹצְאִים מִן הַכְּלָל
- וְאָהַבְתִּי אוֹתָךְ יוֹתֵר מִתָּמִיד
שבע פואמות ושני שירים קצרים מרכיבים את הֵלִית הֵלִית, ספרה של חדוה הָרֵכָבִי, המאגד שירים שנכתבו בשנים 2024-2014. הֵלִית הֵלִית חותם את הטרילוגיה שנפתחה בספרים רָאנָה ומִיגוֹ, ויש הרואים בה לא רק את מיטב יצירתה של הרכבי, אלא גם את אחת מפסגות השירה העברית של העשורים האחרונים.
שירי הספר:
- אֲנִי רוֹצָה לְהוֹדוֹת לָךְ
- אַתְּ הַיֹּפִי הַנּוּגֶה שֶׁל דִּמְדּוּמִים בְּכָל לִפְנוֹת עֶרֶב שֶׁלִּי
- הַלְוַאי שֶׁתָּבִינִי, כָּל כָּךְ חָשׁוּב לִי שֶׁתָּבִינִי
- הֵלִית הֵלִית
- זֶה הַפָּרָדוֹקְס
- "קְחִי אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָשִׂינוּ יַחַד וְהִפְכִי אוֹתָהּ לְיוֹנַת הַשָּׁלוֹם הַלְּבָנָה שֶׁלָּךְ וְהַמְשִׁיכִי הָלְאָה"
- אוֹ שֶׁלִּפְעָמִים כְּמוֹ אָז וְאָז כְּמוֹ הַיּוֹם
- הַפְּלָנֶטָה שֶׁל הַיּוֹצְאִים מִן הַכְּלָל
- וְאָהַבְתִּי אוֹתָךְ יוֹתֵר מִתָּמִיד
אולי זה היה באמת
וְאוּלַי הַדִּמְיוֹן מְשַׂחֵק
אוּלַי הַזְּמַן שֶׁעָבַר מֵאָז
הוּא רַק זִכָּרוֹן שׁוֹתֵק
אולי זה היה באמת
וְאוּלַי הַדִּמְיוֹן מְשַׂחֵק
אוּלַי הַזְּמַן שֶׁעָבַר מֵאָז
הוּא רַק זִכָּרוֹן שׁוֹתֵק
הספר הדיגיטלי כולל את הגרסה העברית בלבד (שתי הגרסאות יחדיו, עברית-רוסית, קיימות רק בספר המודפס).
לֹא הַכֹּל זֶה לִחְיוֹת וְלִחְיוֹת
לֹא כֻּלָּם שָׁרִים וְשָׁרִים
יוֹם אֶחָד גַּם אַתְּ וְגַם אַתְּ
תִּרְצִי לָמוּת.
תִּפְסְעִי אֶל קִרְבַת הָאֵשׁ
שֶׁל יוֹם הוֹמֶה
וְאָז תִּשָּׂרֵף לָךְ כָּנָף
וּפִתְאוֹם תִּתְגַּלִּי
בטקסטים שלה מתארת ילנה שפיגנר את נופי הנפש הפנימיים ביותר. פחדי מוות, זיקנה, אבל, אובדן העצמיות, כל אלה נוכחים בכתיבתה ומטעינים אותה ביתר עוצמה. מורשת הכתיבה של שפיגנר שואבת מן השירה הדרמטית בשפה הרוסית, אך מושפעת גם ממסורת הכתיבה היפנית המדודה ומהמקצב השקול של מחול הבוטו היפני.
את תיוולדי כשאני אמות מביא קול ישראלי ייחודי - שהועבר לעברית לאחר שנכתב במקור ברוסית. הגרסה העברית נוצרה בעבודה משותפת עם עורכת הספר שושי שמיר. הספר המודפס כולל גם גרסה רוסית.
הספר הדיגיטלי כולל את הגרסה העברית בלבד (שתי הגרסאות יחדיו, עברית-רוסית, קיימות רק בספר המודפס).
לֹא הַכֹּל זֶה לִחְיוֹת וְלִחְיוֹת
לֹא כֻּלָּם שָׁרִים וְשָׁרִים
יוֹם אֶחָד גַּם אַתְּ וְגַם אַתְּ
תִּרְצִי לָמוּת.
תִּפְסְעִי אֶל קִרְבַת הָאֵשׁ
שֶׁל יוֹם הוֹמֶה
וְאָז תִּשָּׂרֵף לָךְ כָּנָף
וּפִתְאוֹם תִּתְגַּלִּי
בטקסטים שלה מתארת ילנה שפיגנר את נופי הנפש הפנימיים ביותר. פחדי מוות, זיקנה, אבל, אובדן העצמיות, כל אלה נוכחים בכתיבתה ומטעינים אותה ביתר עוצמה. מורשת הכתיבה של שפיגנר שואבת מן השירה הדרמטית בשפה הרוסית, אך מושפעת גם ממסורת הכתיבה היפנית המדודה ומהמקצב השקול של מחול הבוטו היפני.
את תיוולדי כשאני אמות מביא קול ישראלי ייחודי - שהועבר לעברית לאחר שנכתב במקור ברוסית. הגרסה העברית נוצרה בעבודה משותפת עם עורכת הספר שושי שמיר. הספר המודפס כולל גם גרסה רוסית.
הביטי בך
ראי איזה פלא
היכן שפעם עיטרו דרדרים
היום עלי כותרת מנשבים,
היכן שעמדה אדמה מיובשת
גדלים היום עצים הנישאים מעלה מעלה,
ראי
ראי עד כמה יפית
כמה זקופה הפכת להיות
ואיך השמיים נהיים קרובים יותר
כשרק מושיטים להם ידיים,
אני קדה לך
על כל הכבישים שסללת
ועל כל המדברים שחצית
כדי להגיע אל עצמך,
על כל בגדי המלכות שלבשת
מתחת למאבקי החיים,
על הכוחות, הפלאות והניסים שעשית בך,
ראי עד כמה נרפא ליבך
וכמה יפה לך להיות את,
אני מביטה בך
ורואה את הפלא
שאת
הביטי בך
ראי איזה פלא
היכן שפעם עיטרו דרדרים
היום עלי כותרת מנשבים,
היכן שעמדה אדמה מיובשת
גדלים היום עצים הנישאים מעלה מעלה,
ראי
ראי עד כמה יפית
כמה זקופה הפכת להיות
ואיך השמיים נהיים קרובים יותר
כשרק מושיטים להם ידיים,
אני קדה לך
על כל הכבישים שסללת
ועל כל המדברים שחצית
כדי להגיע אל עצמך,
על כל בגדי המלכות שלבשת
מתחת למאבקי החיים,
על הכוחות, הפלאות והניסים שעשית בך,
ראי עד כמה נרפא ליבך
וכמה יפה לך להיות את,
אני מביטה בך
ורואה את הפלא
שאת
שיריה היפהפיים של יעל גב־אי, המכונסים בספר ביכורים זה, נעים על ארבעה צירים שמשתרגים אלה באלה: שורשיה בעיראק ובפולין; דיוקנאות מחייה; נשיותה; והדיאלוג שלה עם השירה. באומץ ובעמקות היא מציירת מראות אינטימיים מעולמה, שמאופיינים בבשלות, שנינות ומוסיקליות של משוררת חדת עין ואוזן.
יעל שימשה שנים רבות עורכת אך את שיריה תמיד שמרה לעצמה. כעת היא מניחה לראשונה לציפורי השיר היפות שלה לפרוש כנף.
שיריה היפהפיים של יעל גב־אי, המכונסים בספר ביכורים זה, נעים על ארבעה צירים שמשתרגים אלה באלה: שורשיה בעיראק ובפולין; דיוקנאות מחייה; נשיותה; והדיאלוג שלה עם השירה. באומץ ובעמקות היא מציירת מראות אינטימיים מעולמה, שמאופיינים בבשלות, שנינות ומוסיקליות של משוררת חדת עין ואוזן.
יעל שימשה שנים רבות עורכת אך את שיריה תמיד שמרה לעצמה. כעת היא מניחה לראשונה לציפורי השיר היפות שלה לפרוש כנף.
תמורות
בְּטַבּוּר חַיַּי
הִתְקַפְּלוּ הַדְּרָכִים
וְקֵפֶל בְּתוֹךְ קֵפֶל בְּתוֹךְ קֵפֶל
הִצְלִילוּ צֵל גָּדוֹל
וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד
לִצְעֹד קָדִימָה בְּקַו מְגֹהָץ
אֶלָּא לְהִשְׁתַּחֵל, לְטַפֵּס
וּלְהִתְכּוֹפֵף
אֶל עֵבֶר הָאֹפֶק הַגָּלוּי לָעַיִן
צריך לראות נהר מושיט יד אל נהר החיים וטובל בו. השירים בו עוסקים בסמוך לנו, שיכול להיות בו זמנית המאיים והמנחם: זוגיות; הורות; מחלה והתמודדות איתה.
בנוסף לכך, תמיד מלווים את השירים העיסוק בזמן ובחליפתו, במה שהוא מותיר לנו ובמה שהוא לוקח, ובאדם, באישה, העומדת מול הזמן, בחוסר אונים ובפליאה המשולבים זה בזה. בעמידה ובהתבוננות הישירה האלו, השירים הם רגע של עדינות ושל התפכחות, כמו גם אפשרות להצלה: של זיכרון, של ניסיון חיים ושל אהבה.
דנה הלוי, ילידת 1978, מרצה וחוקרת בתחומי מדיניות חברתית ועבודה סוציאלית. מתגוררת עם משפחתה בשכונת קרית שלום בתל אביב. שיריה התפרסמו בכתבי עת שונים, ביניהם ב"מאזניים" וב"הו". צריך לראות נהר הוא ספרה הראשון.
תמורות
בְּטַבּוּר חַיַּי
הִתְקַפְּלוּ הַדְּרָכִים
וְקֵפֶל בְּתוֹךְ קֵפֶל בְּתוֹךְ קֵפֶל
הִצְלִילוּ צֵל גָּדוֹל
וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד
לִצְעֹד קָדִימָה בְּקַו מְגֹהָץ
אֶלָּא לְהִשְׁתַּחֵל, לְטַפֵּס
וּלְהִתְכּוֹפֵף
אֶל עֵבֶר הָאֹפֶק הַגָּלוּי לָעַיִן
צריך לראות נהר מושיט יד אל נהר החיים וטובל בו. השירים בו עוסקים בסמוך לנו, שיכול להיות בו זמנית המאיים והמנחם: זוגיות; הורות; מחלה והתמודדות איתה.
בנוסף לכך, תמיד מלווים את השירים העיסוק בזמן ובחליפתו, במה שהוא מותיר לנו ובמה שהוא לוקח, ובאדם, באישה, העומדת מול הזמן, בחוסר אונים ובפליאה המשולבים זה בזה. בעמידה ובהתבוננות הישירה האלו, השירים הם רגע של עדינות ושל התפכחות, כמו גם אפשרות להצלה: של זיכרון, של ניסיון חיים ושל אהבה.
דנה הלוי, ילידת 1978, מרצה וחוקרת בתחומי מדיניות חברתית ועבודה סוציאלית. מתגוררת עם משפחתה בשכונת קרית שלום בתל אביב. שיריה התפרסמו בכתבי עת שונים, ביניהם ב"מאזניים" וב"הו". צריך לראות נהר הוא ספרה הראשון.
חֹשֶׁךְ
בַּמִּטָּה מִדֵּי לַיְלָה, חִכִּיתִי
לִשְׁמֹעַ אֶת הַנְּשִׁימָה שֶׁלּוֹ מַעֲמִיקָה
וְשׁוֹקַעַת. קַמְתִּי לְהִתְהַלֵּךְ בְּצַעַד זָהִיר בַּבַּיִת,
שֶׁלֹּא הָיָה שֶׁלִּי, שֶׁהוּא הִזְכִּיר לִי כָּל הַזְּמַן
שֶׁהוּא לֹא שֶׁלִּי. לַמְרוֹת שֶׁגַּרְתִּי בּוֹ.
לַמְרוֹת שֶׁגִּדַּלְנוּ בּוֹ יֶלֶד. שֶׁהָיָה שֶׁלָּנוּ.
הִקְשַׁבְתִּי בָּאָזְנִיּוֹת לַמּוּזִיקָה שֶׁלֹּא הִרְשָׁה לׁי לִשְׁמֹעַ.
לָחַשְׁתִּי בְּלִי קוֹל אֶת מִלּוֹת הַשִּׁירִים.
הֶחְזַקְתִּי חָזָק חָזָק
אֶת רִגְעֵי הַשִּׂמְחָה.
רַק בַּלֵּילוֹת הָיָה לִי מָקוֹם.
לאהבה היו תוכניות אחרות, ספר הביכורים של ענת חן, עוסק לא רק באהבה עצמה, אלא בדרכים שבהם היא מתעתעת, פוצעת ולוכדת אותנו.
המשוררת בשירים מנסה למצוא את מקומה בעולם בין אהבותיה השונות ובין האכזבות מהן. האהבה היא דבר מסוכן, דווקא בשל כוחה. אהבתם של אימהּ ושל אביהּ אליה, אהבתם של הגברים בחייה, אהבתה שלה עצמה, כולן ניכרות בעוצמתן וברצון למצוא בהן בית וזהות, לצד האיום האלים הגלום בהן, שבו העצמי עלול ללכת לאיבוד. שפתהּ הייחודית של ענת חן ישירה ואמיצה, ושיריה מתמירים את הכאב והפגיעוּת לחוזק ויופי.
ענת חן, ילידת 1969. משוררת וקלינאית תקשורת. מתגוררת בזכרון יעקב. פמיניסטית, פעילה חברתית וחובבת חתולים. לאהבה היו תוכניות אחרות הוא ספרה הראשון.
חֹשֶׁךְ
בַּמִּטָּה מִדֵּי לַיְלָה, חִכִּיתִי
לִשְׁמֹעַ אֶת הַנְּשִׁימָה שֶׁלּוֹ מַעֲמִיקָה
וְשׁוֹקַעַת. קַמְתִּי לְהִתְהַלֵּךְ בְּצַעַד זָהִיר בַּבַּיִת,
שֶׁלֹּא הָיָה שֶׁלִּי, שֶׁהוּא הִזְכִּיר לִי כָּל הַזְּמַן
שֶׁהוּא לֹא שֶׁלִּי. לַמְרוֹת שֶׁגַּרְתִּי בּוֹ.
לַמְרוֹת שֶׁגִּדַּלְנוּ בּוֹ יֶלֶד. שֶׁהָיָה שֶׁלָּנוּ.
הִקְשַׁבְתִּי בָּאָזְנִיּוֹת לַמּוּזִיקָה שֶׁלֹּא הִרְשָׁה לׁי לִשְׁמֹעַ.
לָחַשְׁתִּי בְּלִי קוֹל אֶת מִלּוֹת הַשִּׁירִים.
הֶחְזַקְתִּי חָזָק חָזָק
אֶת רִגְעֵי הַשִּׂמְחָה.
רַק בַּלֵּילוֹת הָיָה לִי מָקוֹם.
לאהבה היו תוכניות אחרות, ספר הביכורים של ענת חן, עוסק לא רק באהבה עצמה, אלא בדרכים שבהם היא מתעתעת, פוצעת ולוכדת אותנו.
המשוררת בשירים מנסה למצוא את מקומה בעולם בין אהבותיה השונות ובין האכזבות מהן. האהבה היא דבר מסוכן, דווקא בשל כוחה. אהבתם של אימהּ ושל אביהּ אליה, אהבתם של הגברים בחייה, אהבתה שלה עצמה, כולן ניכרות בעוצמתן וברצון למצוא בהן בית וזהות, לצד האיום האלים הגלום בהן, שבו העצמי עלול ללכת לאיבוד. שפתהּ הייחודית של ענת חן ישירה ואמיצה, ושיריה מתמירים את הכאב והפגיעוּת לחוזק ויופי.
ענת חן, ילידת 1969. משוררת וקלינאית תקשורת. מתגוררת בזכרון יעקב. פמיניסטית, פעילה חברתית וחובבת חתולים. לאהבה היו תוכניות אחרות הוא ספרה הראשון.
זה לא מתנה
זֶה לֹא מַתָּנָה.
לֹא נִתָּן לְהַעֲבִיר הָלְאָה,
זֶה לֹא עָטוּף בְּסֶרֶט,
אֵין פֶּתֶק הַחְלָפָה.
לֹא דַּי לִי לְהִוָּלֵד, אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת.
אֱלֹהִים אַדִּירִים,
מָה נִדְרָשׁ כְּדֵי לְלַמְּדֵנִי.
ספרה השלישי של שלומית נעים נאור מזמין אותנו פנימה אל המקומות שהשירה לעיתים נסוגה מפניהם: חדרי הטיפול וההקרנות, ייסורי ההחלמה מסרטן השד, הפלא הטמון בחרושת היום־יום העוטפת ולוחצת לסירוגין, נחמות ריקות ופחמימות מתוקות. בשירה הנעה בטבעיות בין שפת הדיבור לשפת המקורות, בין המיתוסים היהודיים למצוקות היום־יום והגוף, מעבירה נעים נאור את קוראיה במנעד הרוטט של התנועה בין יש לאין, בין התהום האורבת לאפשרות האחיזה המחודשת ביש.
זה לא מתנה
זֶה לֹא מַתָּנָה.
לֹא נִתָּן לְהַעֲבִיר הָלְאָה,
זֶה לֹא עָטוּף בְּסֶרֶט,
אֵין פֶּתֶק הַחְלָפָה.
לֹא דַּי לִי לְהִוָּלֵד, אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת.
אֱלֹהִים אַדִּירִים,
מָה נִדְרָשׁ כְּדֵי לְלַמְּדֵנִי.
ספרה השלישי של שלומית נעים נאור מזמין אותנו פנימה אל המקומות שהשירה לעיתים נסוגה מפניהם: חדרי הטיפול וההקרנות, ייסורי ההחלמה מסרטן השד, הפלא הטמון בחרושת היום־יום העוטפת ולוחצת לסירוגין, נחמות ריקות ופחמימות מתוקות. בשירה הנעה בטבעיות בין שפת הדיבור לשפת המקורות, בין המיתוסים היהודיים למצוקות היום־יום והגוף, מעבירה נעים נאור את קוראיה במנעד הרוטט של התנועה בין יש לאין, בין התהום האורבת לאפשרות האחיזה המחודשת ביש.
שירתה של נוגה שגב היא שירה מאופקת, מינימליסטית, הנדמית כהֵפסק הנכתב בין מעשה אחד למשנהו.
כתיבתה היא מקום של הרהורים, של בירור עצמה ויחסה לעולם.
בשנה הקשה הזאת, אחת מן הקשות בתולדותינו, היא גם מקום מפלט, לצאת ממנו אל מכאובי הזולת – וחזרה אל המקום הבטוח, אל הבית הפנימי.
זו גם שירתה של אישה, אם ובת, שנסיבות הזמן והמקום מזכירות לה את הזכות לקיים את מה שיש לה, ולחרוג מתוכו אל הזולת.
אילן שיינפלד, עורך הספר.
זהו ספרה השני של נגה שגב, פסיכולוגית ארגונית, אם לשניים, תושבת קדרים שבגליל. ספר-ביכוריה, שירת יומי, ראה אור ב-2022 בהוצאת שופרא לספרות יפה.
שירתה של נוגה שגב היא שירה מאופקת, מינימליסטית, הנדמית כהֵפסק הנכתב בין מעשה אחד למשנהו.
כתיבתה היא מקום של הרהורים, של בירור עצמה ויחסה לעולם.
בשנה הקשה הזאת, אחת מן הקשות בתולדותינו, היא גם מקום מפלט, לצאת ממנו אל מכאובי הזולת – וחזרה אל המקום הבטוח, אל הבית הפנימי.
זו גם שירתה של אישה, אם ובת, שנסיבות הזמן והמקום מזכירות לה את הזכות לקיים את מה שיש לה, ולחרוג מתוכו אל הזולת.
אילן שיינפלד, עורך הספר.
זהו ספרה השני של נגה שגב, פסיכולוגית ארגונית, אם לשניים, תושבת קדרים שבגליל. ספר-ביכוריה, שירת יומי, ראה אור ב-2022 בהוצאת שופרא לספרות יפה.
בתוך מרחב ציבורי המחפש קולות מפויסים, אך בעיקר שומע קולות קיצון – בוקעת שירה אחרת. כזו הנובעת מהשבר, אך שואפת לתיקון. בספר שיריה החדש, התרת נדרים, מציבה הרבָּה ואשת החינוך אסנת אלדר קול נדיר בספרות הישראלית: קול יהודי וליברלי, שורשי ואישי, נועז ופיוטי.
זהו ספרה השלישי של אלדר, אישה החיה בין עולמות: חילונית ודתייה, ירושלמית וקיבוצניקית, חוקרת מקרא ורבה רפורמית. בשיריה, נכרכים יחד משבר אמוני ואזרחי – מול הדת, מול המדינה, מול האידיאלים שליוו את החברה הישראלית – עם כמיהה עמוקה לזהות חדשה, מורכבת יותר, מתחדשת.
השירים נכתבו בתוך מציאות היסטורית ורגשית רועמת: מחאה אזרחית, התפוררות אמון בשלטון, השבעה באוקטובר, מלחמה. אלדר, מתוך השוליים – ואולי בעצם מן המרכז המתעתד – משמיעה קול אחר, המשלב שפה מדוברת עם לשון מקראית, מטען אישי עם עולמות של טקסט ומסורת.
היא לא מבקשת להכריז, אלא לשאול. לא להוכיח, אלא להנכיח. ודווקא מתוך עמדה של ״גם וגם וגם״ – נולד קול המצליח לגעת בלב השבר ולקרוא לאפשרות של ריפוי. ״התרת נדרים״ מצטרף לקולות המבקשים לרפא את החברה הישראלית, לא בכוח, אלא בשירה. לא בצעקה, אלא באחריות.
אסנת אלדר היא רבה, אשת חינוך, עורכת לשון ומשוררת. אם לשלוש בנות, ומתגוררת בקיבוץ בצפון הארץ. כיום מכהנת כרבה של קהילה רפורמית, עוסקת בחינוך ומנהלת תוכניות להסבת אקדמאים להוראה. פרסמה שני ספרי שירה: בארה של מרים (2020) וברכי נפשך (2023).
התרת נדרים הוא ספרה השלישי.
בתוך מרחב ציבורי המחפש קולות מפויסים, אך בעיקר שומע קולות קיצון – בוקעת שירה אחרת. כזו הנובעת מהשבר, אך שואפת לתיקון. בספר שיריה החדש, התרת נדרים, מציבה הרבָּה ואשת החינוך אסנת אלדר קול נדיר בספרות הישראלית: קול יהודי וליברלי, שורשי ואישי, נועז ופיוטי.
זהו ספרה השלישי של אלדר, אישה החיה בין עולמות: חילונית ודתייה, ירושלמית וקיבוצניקית, חוקרת מקרא ורבה רפורמית. בשיריה, נכרכים יחד משבר אמוני ואזרחי – מול הדת, מול המדינה, מול האידיאלים שליוו את החברה הישראלית – עם כמיהה עמוקה לזהות חדשה, מורכבת יותר, מתחדשת.
השירים נכתבו בתוך מציאות היסטורית ורגשית רועמת: מחאה אזרחית, התפוררות אמון בשלטון, השבעה באוקטובר, מלחמה. אלדר, מתוך השוליים – ואולי בעצם מן המרכז המתעתד – משמיעה קול אחר, המשלב שפה מדוברת עם לשון מקראית, מטען אישי עם עולמות של טקסט ומסורת.
היא לא מבקשת להכריז, אלא לשאול. לא להוכיח, אלא להנכיח. ודווקא מתוך עמדה של ״גם וגם וגם״ – נולד קול המצליח לגעת בלב השבר ולקרוא לאפשרות של ריפוי. ״התרת נדרים״ מצטרף לקולות המבקשים לרפא את החברה הישראלית, לא בכוח, אלא בשירה. לא בצעקה, אלא באחריות.
אסנת אלדר היא רבה, אשת חינוך, עורכת לשון ומשוררת. אם לשלוש בנות, ומתגוררת בקיבוץ בצפון הארץ. כיום מכהנת כרבה של קהילה רפורמית, עוסקת בחינוך ומנהלת תוכניות להסבת אקדמאים להוראה. פרסמה שני ספרי שירה: בארה של מרים (2020) וברכי נפשך (2023).
התרת נדרים הוא ספרה השלישי.
אני רוצָה לגור איתךָ בבית שקירותיו שקופים
עַל רֹאשׁ הַר
בְּגֹבַהּ מְעוֹף הַנְּשָׁרִים.
עֵירֻמִּים,
נְלַוֶּה בְּמַבָּט
אֵדֵי תֶּה מַהְבִּיל
וַעֲנָנָה בַּיְשָׁנִית.
לֹא נְדַבֵּר.
צִפּוֹרִים סַקְרָנִיּוֹת יַמְצִיאוּ מִלִּים נִרְדָּפוֹת לְאֹשֶׁר.
יצירת הביכורים של רונה בני הינה מסע לירי בחוויות האנושיות האוניברסליות הנוגעות לאהבה ולכאבים הכרוכים בה, על דרך החיבור והפירוק. ניתן למצוא בספר עושר רגשי ומתח מתוחכם, בפיסות חיים הנעות בין החיובי לשלילי. בשורותיה היא חוקרת גם בתנועת השנים, בתחושת הדחיפות והצורך - אל מול האינטימיות וחוסר הוודאות.
בסדק במים נחשף בפנינו קול ייחודי, ישיר ומסקרן, בו מציירת עבורנו המשוררת בשפתה הרגישה והמאופקת, ובדימויים מורכבים ונוגעים ללב, את חייה במסילת החרטה והגעגוע, אל מול פניה המפתיעים והמתחדשים תמיד של החיבה.
נמרוד שיין
אני רוצָה לגור איתךָ בבית שקירותיו שקופים
עַל רֹאשׁ הַר
בְּגֹבַהּ מְעוֹף הַנְּשָׁרִים.
עֵירֻמִּים,
נְלַוֶּה בְּמַבָּט
אֵדֵי תֶּה מַהְבִּיל
וַעֲנָנָה בַּיְשָׁנִית.
לֹא נְדַבֵּר.
צִפּוֹרִים סַקְרָנִיּוֹת יַמְצִיאוּ מִלִּים נִרְדָּפוֹת לְאֹשֶׁר.
יצירת הביכורים של רונה בני הינה מסע לירי בחוויות האנושיות האוניברסליות הנוגעות לאהבה ולכאבים הכרוכים בה, על דרך החיבור והפירוק. ניתן למצוא בספר עושר רגשי ומתח מתוחכם, בפיסות חיים הנעות בין החיובי לשלילי. בשורותיה היא חוקרת גם בתנועת השנים, בתחושת הדחיפות והצורך - אל מול האינטימיות וחוסר הוודאות.
בסדק במים נחשף בפנינו קול ייחודי, ישיר ומסקרן, בו מציירת עבורנו המשוררת בשפתה הרגישה והמאופקת, ובדימויים מורכבים ונוגעים ללב, את חייה במסילת החרטה והגעגוע, אל מול פניה המפתיעים והמתחדשים תמיד של החיבה.
נמרוד שיין
"הסיפור שלי מתחיל בגיל עשרים כשאבא שלי נפטר מהתקף לב, וממשיך בגיל עשרים וארבע כשאמא שלי
נפטרה מסרטן. אני בת יחידה, ומאז שואלים אותי, איך אני מחייכת".
החלטתי להניח את הלב על הנייר, ולחשוף באומץ את הצלקות הכי כמוסות מתהליך האבל, בדרך לריפוי הלב.
הספר פעמיים שבעה שופך אור על היתמות ועל החיים לצידה. אני מזמינה את הקוראים למסע משותף – כדי למלא את הריק, ולחפש מזור לכאב.
"הסיפור שלי מתחיל בגיל עשרים כשאבא שלי נפטר מהתקף לב, וממשיך בגיל עשרים וארבע כשאמא שלי
נפטרה מסרטן. אני בת יחידה, ומאז שואלים אותי, איך אני מחייכת".
החלטתי להניח את הלב על הנייר, ולחשוף באומץ את הצלקות הכי כמוסות מתהליך האבל, בדרך לריפוי הלב.
הספר פעמיים שבעה שופך אור על היתמות ועל החיים לצידה. אני מזמינה את הקוראים למסע משותף – כדי למלא את הריק, ולחפש מזור לכאב.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
