התרת נדרים

נרות שבת

"...הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו..."

שיר השירים, א׳, ד׳

עֵת אָבוֹא בַּחֲדָרֶיךָ,

הֲתִרְאֵנִי?

אֶתְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶם בְּגַמְלוֹנִיּוּת,

לֹא אֶחְשֹׁשׁ לְהַפִּיל בְּדַרְכִּי אֶת הַפָּמוֹטִים.

כְּבָר שָׁבַרְתָּ לִי אֶת הַ"שִּׁמְרִי",

נִשְׁאַרְתִּי עִם הַ"זִּכְרִי"

שֶׁעָלָיו נֶעֶרְמוּ זִכְרוֹנוֹת הַשַּׁבָּת הַהִיא,

שֶׁבָּהּ אָטַמְתָּ אֶת חֲדָרֶיךָ,

שֶׁלֹּא תִּרְאֶה,

שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע,

שֶׁלֹּא תֵּדַע.

שָׁבוּעוֹת

גּוֹלָה בְּאַרְצִי וּבֵיתִי זָר לִי.

נֵרוֹת הַשַּׁבָּת מַמְשִׁיכִים לְהָאִיר

כְּהֶרְגֵּל מְגֻנֶּה.

בֵּין גִּלּוּי לְכִסּוּי

מְהַבְהֶבֶת נִשְׁמָתִי,

מְסַמֶּנֶת שֶׁיֵּשׁ עוֹד צֹהַר

הַמַּזְמִין אוֹתִי לְאַחוֹת אֶת שִׁבְרֵי הַ"שִּׁמְרִי",

לְהַדְלִיק אֶת הַ"זִּכְרִי",

לְהַכְנִיס אֶת הַשַּׁבָּת כְּצֹרֶךְ, כְּצִפִּיָּה,

לִדְאֹג שֶׁהַדְּמָעוֹת לֹא יְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת.

שמיכת טלאים פרומה

קול נדריי

אֵלֶּה רַק נְדָרִים קְטַנִּים, כִּמְעַט

מוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם. לֹא בֶּאֱמֶת

כָּאֵלֶּה שֶׁחָשׁוּב לְהַזְכִּירָם הָעֶרֶב.

יוֹתֵר הִתְחַיְּבוּיוֹת אוֹ אַף לְמַטָּה מֵהֶן,

הַבְטָחוֹת שֶׁבְּעָלְמָא:

לֹא לְהַשְׁאִיר פָּצוּעַ בַּשָּׂדֶה,

לִפְדּוֹת אֶת הַשְּׁבוּיִים,

לֹא לִשְׁפֹּךְ דָּמִים,

לְהַקְפִּיד לִזְרֹק אֶת מְכָלֵי הַפְּלַסְטִיק לַפַּח הַכָּתֹם.

כָּאֵלֶּה מִין הַבְטָחוֹת. סוּג שֶׁל שְׁבוּעוֹת שֶׁהֻכְרַחְנוּ לְהִשָּׁבַע

כִּי נוֹלַדְנוּ בְּצֶלֶם, נַנִּיחַ.

אִסּוּרִים שֶׁאָסַרְנוּ בָּהֶם אֶת עַצְמֵנוּ מִדַּעַת, וּבְתִקְוָה

שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא יַתִּיר.

שֶׁלֹּא יְבַטֵּל אִתָּם אֶת מִי שֶׁאֲנַחְנוּ.