עיניך צבעו נפשי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עיניך צבעו נפשי

עיניך צבעו נפשי

עוד על הספר

  • הוצאה: אלף - הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: יוני 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 48 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 44 דק'

תקציר

שמיים

עַכְשָׁו כְּשֶׁאַתָּה שָׁם
גַּם אַתָּה חָשׁ בְּחֶסְרוֹנִי?
אַתָּה בַּשָּׁמַיִם שֶׁל מַעְלָה,
וַאֲנִי בַּשָּׁמַיִם שֶׁל מַטָּה
מְחַכָּה שֶׁתָּשׁוּב.
עָנָן שָׁט מֵעָלַי,
הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר לֹא זוֹרַחַת עָלַי.
עֵץ הַשָּׁקֵד – נִקְטָף פִּרְיוֹ,
וְלִי נִגְמַר הָ אֲ וִ י ר.

ספר שיריה הראשון של ד"ר לירון שלומוביץ הינו אסופה של זכרונות וגעגועים לאביה, אך עם זאת, זהו מסע לירי ועקשני אל המשמעות בקיומו היומיומי של האדם. הקוראים המהלכים בין דפי הספר יצליחו לראות הרחק; המביטים אחור, יגלו את העבר, ויהיו עדים לזכרונות הדוהים בגבם. למביטים קדימה, תתגלה שירה חזותית, ישירה ומלאת רגש - המובילה אל התקווה, אשר זרעה טמון בכל צער.

מעל לכל אלה, עיניך צבעו נפשי הינו שירה רבגונית, עזה ומתעתעת. כזו הנכתבת בכף יד זהירה, בשבח החיים, הטבע האנושי הפשוט, והאהבה.

נמרוד שיין

לירון שלומוביץ היא ד"ר לשפה וספרות ערבית, מרצה בכירה באוניברסיטת חיפה, חוקרת שירה וסופרת.

פרק ראשון

*

אַחֲרֵי לֶכְתְּךָ

הִשְׁאַרְתַּנִי בַּמַּחֲשַׁכִּים.

לוּ רַק יָדַעְתָּ

מָה הָיִיתָ עֲבוּרִי –

אַבָּא,

חָבֵר,

עוֹלָם.

יתמות

לַחְלוּחִית טוֹרְדָנִית

בְּעֵינִי הַפְּצוּעָה

מְמָאֶנֶת לְהֵעָלֵם

מִנַּפְשִׁי הַבּוֹכִיָּה.

הַגֶּשֶׁם הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבִּי

הָפַךְ לְדַיַּר קֶבַע בִּלְבָבִי,

וּמַמְטִיר טִפּוֹת שֶׁל דָּם

עַל יַתְמוּתִי מֵאָב.

רסיסים

תְּמוּנוֹת עוֹלוֹת בִּי.

יָשַׁבְנוּ בְּסָלוֹן הַבַּיִת הַחַם,

וְהִקְרֵאתִי לְךָ מִשִּׁירַת לִבִּי.

הַבַּיִת רֵיק עַכְשָׁו.

שׁוּרוֹת הַשִּׁיר נִמְחֲקוּ כְּבָר מִזְּמַן.

הַכְּאֵב עוֹדֶנּוּ כָּאן.

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי?

עוד על הספר

  • הוצאה: אלף - הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: יוני 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 48 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 44 דק'
עיניך צבעו נפשי לירון שלומוביץ

*

אַחֲרֵי לֶכְתְּךָ

הִשְׁאַרְתַּנִי בַּמַּחֲשַׁכִּים.

לוּ רַק יָדַעְתָּ

מָה הָיִיתָ עֲבוּרִי –

אַבָּא,

חָבֵר,

עוֹלָם.

יתמות

לַחְלוּחִית טוֹרְדָנִית

בְּעֵינִי הַפְּצוּעָה

מְמָאֶנֶת לְהֵעָלֵם

מִנַּפְשִׁי הַבּוֹכִיָּה.

הַגֶּשֶׁם הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבִּי

הָפַךְ לְדַיַּר קֶבַע בִּלְבָבִי,

וּמַמְטִיר טִפּוֹת שֶׁל דָּם

עַל יַתְמוּתִי מֵאָב.

רסיסים

תְּמוּנוֹת עוֹלוֹת בִּי.

יָשַׁבְנוּ בְּסָלוֹן הַבַּיִת הַחַם,

וְהִקְרֵאתִי לְךָ מִשִּׁירַת לִבִּי.

הַבַּיִת רֵיק עַכְשָׁו.

שׁוּרוֹת הַשִּׁיר נִמְחֲקוּ כְּבָר מִזְּמַן.

הַכְּאֵב עוֹדֶנּוּ כָּאן.

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי?