מסומנת
הַצַּלֶּקֶת מֵהַתְּפָרִים בְּתַחְתִּית כַּף רֶגֶל יָמִין.
הַצַּוָּאר הַמִּתְקַשֶּׁה עֲדַיִן לָנוּעַ בְּכָל שָׁנָה כְּשֶׁמַּתְחִיל הַחֹרֶף.
זְרוֹעוֹתַי הַמַּחְוִירוֹת עַד הַיּוֹם בְּצֶבַע כְּחַלְחַל,
צוּרַת כַּפּוֹת יָדָיו. "וְשֶׂרֶט לְנֶפֶשׁ לֹא תִּתְנוּ בִּבְשַׂרְכֶם
וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִּתְנוּ בָּכֶם", לִמְּדוּ אוֹתִי בְּבֵית הַסֵּפֶר.
וַאֲנִי, כָּל הַחַיִּים, הִתְמַדְתִּי,
לֹא לְהַשְׁחִית אוֹתִי.
לָאַהֲבָה הָיוּ תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת.
אותו גבר שוב ושוב
דוקטור ברק
הָעֵינַיִם הַיְּרֻקּוֹת שֶׁלּוֹ נִפְעֲרוּ
מוּל הַכְּתָמִים הַכְּחֻלִּים שֶׁלִּי.
שֶׁקֶט נָפַל בַּחֲדַר הַבְּדִיקָה מִסְפַּר 2
בַּמִּיּוּן. הַמַּבָּט שֶׁלִּי בָּרַח מִמַּבָּטוֹ.
כַּמָּה מַהֵר הִתְרוֹמֵם מֵהַכִּסֵּא
וְזִנֵּק לְעֶבְרִי?
הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה
אֶת הַחַבָּלוֹת, אֶת שִׁטְפֵי הַדָּם. הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ
נִפְרַשׂ עַל הַחֲלָקִים הַפְּגוּעִים שֶׁלִּי
כְּמוֹ שְׂמִיכָה רַכָּה.
הִגַּעְתְּ לְבַד? שָׁאַל, וּמִיָּד הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי
נָשְׁרוּ עַל כַּפּוֹת יָדָיו. הֶחְזַקְתִּי אֶת הָאֲוִיר בְּכוֹחַ
שֶׁלֹּא תִּבְרַח לִי הַיְּבָבָה. רַק בַּחוּץ
עַל הַמִּטָּה בַּמִּסְדְּרוֹן
מַמְתִּינָה לָעוֹבֶדֶת הַסּוֹצְיָאלִית
הִתְקַפַּלְתִּי לִתְנוּחַת עֻבָּר.
הוּא הָיָה בִּכְלָל אוֹרְטוֹפֶּד בְּמִשְׁמֶרֶת בַּמִּיּוּן,
שָׁנִים אַחַר כָּךְ חִפַּשְׂתִּי אֶת שְׁמוֹ.
אֲנִי כִּמְעַט מְשֻׁכְנַעַת שֶׁלֹּא נָגַע בִּי בַּחֶדֶר הַהוּא,
שֶׁכָּל מָה שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת מְדֻיָּק.
רַק אֶת הַחִבּוּק הִמְצֵאתִי.
חושך
בַּמִּטָּה מִדֵּי לַיְלָה, חִכִּיתִי
לִשְׁמֹעַ אֶת הַנְּשִׁימָה שֶׁלּוֹ מַעֲמִיקָה
וְשׁוֹקַעַת. קַמְתִּי לְהִתְהַלֵּךְ בְּצַעַד זָהִיר בַּבַּיִת,
שֶׁלֹּא הָיָה שֶׁלִּי, שֶׁהוּא הִזְכִּיר לִי כָּל הַזְּמַן
שֶׁהוּא לֹא שֶׁלִּי. לַמְרוֹת שֶׁגַּרְתִּי בּוֹ.
לַמְרוֹת שֶׁגִּדַּלְנוּ בּוֹ יֶלֶד. שֶׁהָיָה שֶׁלָּנוּ.
הִקְשַׁבְתִּי בָּאָזְנִיּוֹת לַמּוּזִיקָה שֶׁלֹּא הִרְשָׁה לׁי לִשְׁמֹעַ.
לָחַשְׁתִּי בְּלִי קוֹל אֶת מִלּוֹת הַשִּׁירִים.
הֶחְזַקְתִּי חָזָק חָזָק
אֶת רִגְעֵי הַשִּׂמְחָה.
רַק בַּלֵּילוֹת הָיָה לִי מָקוֹם.