דבר האבד

לפנות בוקר

אחזור למערה

כּוֹחוֹת אַדִּירִים הָיוּ דְּרוּשִׁים הַבֹּקֶר כְּדֵי לְהֵחָלֵץ

מֵהַמִּטָּה, אַדִּירִים יוֹתֵר מֵהָאֵשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת אֶת בָּתֵּי שְׁכֶם

וִירוּשָׁלַיִם, אַדִּירִים יוֹתֵר מִשִּׂנְאַת בְּנֵי נֹעַר הַמְּשֻׁלְהָבִים

מִכּוֹחַ זְרוֹעָם, אַדִּירִים יוֹתֵר מִמְּנוֹפִים הַבּוֹנִים גּוֹרֵד

שְׁחָקִים, בּוֹנִים עִיר בִּירָה, כְּנִיסָה חֲדָשָׁה

עַד לְעַנְנֵי הַשִּׂנְאָה. מַגִּיעִים עַד לְשַׂר הַגֶּשֶׁם,

צוֹעֲקִים עָלָיו:

גֶּשֶׁם לִירוּשָׁלַיִם, גֶּשֶׁם מִיָּד,

אַדִּירִים יוֹתֵר מֵעֵינַיִם שׂוֹרְפוֹת כָּל דָּבָר שֶׁרוֹאוֹת,

אַדִּירִים יוֹתֵר מִשִּׂנְאַת תַּלְמִידִים

אֶת מוֹרֵיהֶם, בַּקְבּוּקֵי וִיסְקִי וּוֹדְקָה בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים,

מוֹרִים נוֹפְלִים לְמַלְכֹּדֶת, מוֹרִים מְחַפְּשִׂים

בֵּין הַשִּׂיחִים, מִתְנַחֲמִים שֶׁיַּלְדֵיהֶם

לֹא כָּאֵלֶּה, אַדִּירִים יוֹתֵר מִפַּחַד תְּשׁוּבוֹת בֵּית חוֹלִים

לָמָּה בַּבְּדִיקוֹת הַמַּפְחִידוֹת אֲנִי חִיּוּבִית.

כּוֹחוֹת אַדִּירִים הָיוּ דְּרוּשִׁים

כְּדֵי שֶׁאֵצֵא מֵהַמִּטָּה הַבֹּקֶר

וְלֹא הָיוּ.

ירה

אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהַסְפִּיק וְלֹא מַסְפִּיקִים דָּבָר.

מָה כְּבָר יֵשׁ לְהַסְפִּיק, אָמַרְתָּ לִי,

אֲנַחְנוּ תְּקוּעִים בְּשַׁיֶּרֶת מְכוֹנִיּוֹת הַפּוֹנָה דָּרוֹמָה,

מְטַפְטְפִים דֶּלֶק.

יְדִיעָה שֶׁהִגִּיעָה זֶה עַתָּה נִשְׁמַעַת,

מְכוֹנִיּוֹת קוֹפְצוֹת בָּאֲוִיר, מִי שֶׁלֹּא חָגוּר נֶחְבָּל.

פִּטְרִיַּת הֶעָשָׁן בַּמַּרְאָה. אֲנִי מְסוֹבֶבֶת אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁהַבָּנוֹת

לֹא תִּרְאֶינָה: זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

שֶׁאֶרְאֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

הַפְּקָק מִשְׁתַּחְרֵר לְיַד נַחַל פּוּרָה,

מִכְּבִישׁ שֵׁשׁ הַכַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בְּאָדֹם,

קַוֵּי טֵּלֵפוֹן נוֹפְלִים, אֵיךְ נֵדַע

מִי נוֹתָר?

אֲנָשִׁים בַּמְּכוֹנִית שֶׁלְּפָנֵינוּ עוֹצְרִים,

שׁוֹאֲלִים מָה אַתֶּם יוֹדְעִים.

אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים דָּבָר,

זוֹכְרִים רַק אֶת כְּתוֹבוֹת הוֹרֵינוּ,

הֵיכָן קְבוּרִים סַבָּא וְסַבְתָּא.

הַנַּיָּדוֹת קוֹרְעוֹת אֶת דִּמְמַת הַהֶלֶם,

שׁוֹעֲטוֹת צָפוֹנָה וּמִזְרָחָה.

הָאָרֶץ כֻּלָּהּ זְעָקָה

וְאֵין לְמִי לְהִתְקַשֵּׁר.

מרס 2023

היינו

קִירוֹת הַמְּעָרָה עֻטְּרוּ

בִּצְבָאוֹת וּבְאַיְּלוֹת הַשָּׂדֶה.

הִכְחַשְׁנוּ אֶת קִיּוּם הָאוֹר.

צְלָלִים הִכּוּ,

נְחָשִׁים רָדְפוּ,

נוֹתַרְנוּ יְחֵפִים.

שָׁנִים מִהֲרוּ.

הַחִטָּה נֶאֶסְפָה

וְהַלֶּחֶם הֻתְפַּח.

מִתַּחַת לָהָר

בַּבָּשָׂר לֹא נָגַעְנוּ,

דָּרַשְׁנוּ וְהָגִינוּ יוֹמָם

וּבַלֵּילוֹת לָחַשְׁנוּ

מַחְשְׁבוֹת כְּפִירָה,

גְּרוֹנֵנוּ נִסְדַּק

מִצָּרוּת הַשָּׂפָה,

הַשָּׁתוֹת טֶרֶם יֵהָרֵסוּן,

קוֹרוֹת עֵצִים

הִצְטַבְּרוּ לַעֲיָרוֹת.

שׂוֹנְאֵינוּ הִבְחִינוּ,

יָצְקוּ עָלֵינוּ כּוֹכָב:

פִּצְעֵי הָאֶחָד

מֻגְלָה אֵצֶל הַשֵּׁנִי.

צַלֶּקֶת נוֹתְרָה –

מִסְמָכִים מְתֻיָּקִים,

אָלֶף־בֵּית,

שָׁחֹר עַל גַּבֵּי דּוֹרוֹת.