שאלות קשות לאללה

אלוהים, מאיזה גיל ידעת שאתה אלוהים?
דורית
 
דורית שלום,
במובן מסוים נדמה לי שתמיד ידעתי. זה משהו שקשה להסביר, אבל אני זוכר שכילד התעוררו בי תחושות קשות: מה קורה איתי? ההרגשה הזאת נורמלית? יש עוד אנשים שמרגישים ככה? אני זוכר את עצמי, דוגמא, בן שלוש או ארבע, כל הילדים משחקים בחיילים ומפסלים בפימו דובוני איכפת-לי, ורק אני מפסל את השואה הארמנית וממציא לברבי מחלות סופניות. עד היום אני עוד יכול לשמוע את הילדים בגן, שרובם, אגב, לא זכו להגיע למיצוות, שרים לי: "כפיר הטמבל / כפיר הקוף / כפיר סרטן בעור התוף". הייתה זו תקופה קשה, ומיותר לציין שהייתי בודד ומבולבל מאוד.
רק כשהייתי בן שבע-עשרה הבנתי פתאום שאולי הדבר הזה שיש בי יכול, איך אומרים, לקחת אותי למקומות. זה קרה לגמרי במקרה. הייתי אז בחופש שאחרי י"א, קצת אחרי צו ראשון. חיפשתי עבודה לקיץ, כשיום אחד אני רואה מודעה בעיתון: "לעבודה מאתגרת דרושים צעירים לפני צבא. שעות גמישות פלוס רכב יתרון." אמרתי, יאללה, מה כבר יכול להיות. הכי גרוע עוד פעם אני אעוף על סוציומטרי, כמו שהיה במקדונלדס, בטלמרקטינג ובגיבוש לצוללות.
 

 
הקיצר, אני מגיע לראיון, ועל ההתחלה אני מרגיש שיש פה משהו טוב. כפיר, הם עושים לי, בוא תספר לנו, נניח שהיית יכול לעשות כל דבר, מה היית בוחר לעשות? אז אני עושה להם: שלום. הם מסתכלים כזה אחד על השני, מסתכלים עלי, ואז אני עושה להם: סתם!!! פצחנו כולנו בצחוק גדול, וכבר הרגשתי שקניתי אותם בזה שפתחתי ככה בהומור.
טוב, כפיר, הם עושים לי, עכשיו ברצינות. תן לנו תכונה טובה שלך ותכונה רעה. אנא עארף, אני עושה להם, טובה נראה לי כשרוני בתחום של כתיבה יוצרת, ורעה, אדיש לסבל של הבריות.
טוב, אני רואה אותם מתלחשים כזה, רושמים משהו, ואז הם עושים לי: כפיר, במסגרת התפקיד אתה עשוי להיתקל מפעם לפעם בשאלות אתיות קשות. עכשיו השלם: השואה הייתה... אז אני עושה להם: ואין מה לעשות. כפיר, הם עושים לי, אנחנו עוד צריכים לקבל על זה אישור מלמעלה, אבל אם לא יהיו תקלות בלתי צפויות, נדמה לנו שאפשר להגיד בביטחון שאתה הקב"ה הבא. מזל טוב, כפיר, או שמא נאמר, הקדוש-ברוך-הוא? אז אני עושה להם: אני מעדיף בכל זאת כפיר, אם אפשר. אז הם עושים לי: לא.
שלך,
אלוהים