הספר הלא נכון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הספר הלא נכון
מכר
אלפי
עותקים
הספר הלא נכון
מכר
אלפי
עותקים

הספר הלא נכון

3.8 כוכבים (198 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2847מקורי
ספר מודפס
6978.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2847מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

נעה ידלין

ספרה "שאלות קשות לאללה – אתם שואלים, אלוהים משיב", יצא בהוצאת חרגול-עם עובד ב-2005. ספרה הבא "חיי מדף" (2010), בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. על ספרה "בעלת הבית", שיצא בהוצאת זמורה ביתן, זכתה בפרס ספיר לשנת 2013. על ספרה "שטוקהולם", שיצא לאור בהוצאת זמורה ביתן. הייתה מועמדת לפרס ספיר לשנת 2017. הספר עובד לסדרת טלוויזיה, שנכתבה גם היא על ידי ידלין. ספרה "אנשים כמונו" יצא בשנת 2019, בהוצאת כנרת זמורה־ביתן. 
ספרה "הספר הלא נכון" יצא בשנת 2022, בהוצאת כנרת זמורה דביר.

ראיון "ראש בראש"

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

לרונה גלזר־גלנטי יש תינוק בן עשרה חודשים, רומן שהיא לא כותבת ובעל גבה־מצח, שבז לכולם מלבדה: הוא משוכנע שהיא עומדת להיות סופרת גדולה, והוא יעשה הכל כדי לעזור לה לממש את ייעודה. אבל מאז הלידה רונה לא מצליחה לקרוא כלום, שלא לדבר על לכתוב; עד שהיא נתקלת בתחרות פייסבוק טיפשית ומחליטה לנסות: מה כבר יכול לקרות?
הספר הלא נכון הוא סיפור על בגידה: לא עם גבר אחר, אלא עם זהות חדשה. זה סיפור על אישה שמגלה את עצמה מחדש כקוראת ואז ככותבת – והכל מאחורי גבו של בן זוגה. 
ספרה החדש של נעה ידלין הוא רומן מבריק, נוגע ללב ומעורר מחשבה על מערכות יחסים עכשוויות ועל הסודות שאנחנו מסתירים; על זכותנו להשתנות לנגד עיניהם של הקרובים לנו ביותר; על גבוה ועל נמוך, על טעם טוב וטעם רע. 

נעה ידלין היא כלת פרס ספיר ופרס ראש הממשלה. ספריה, בהם בעלת הבית, שטוקהולם ואנשים כמונו, היו לרבי מכר, תורגמו לשפות זרות ועובדו לטלוויזיה ולתיאטרון. 

פרק ראשון

א

1.
לבסוף נרדם.

היא עמדה בסלון, התינוק ישן על כתפה; אם תניח אותו, יתעורר. התחשק לה לנער אותו מעליה, להשיב לעצמה את הזכות לחטא; לעשות דברים אסורים בלילה, בזמן התינוק הזה, לחיות חיים מקבילים, כפיצוי.

הבית אדיש, שנתו של גידי נישאת מחדר השינה. הוא אמר, תעירי אותי, אם את מתחרפנת, תעירי אותי, למה את לא מעירה אותי שאני אחליף אותך, אבל רונה לא העירה אותו אף פעם.

היא נכנסה לחדר השינה. התחשק לה שיתעורר. אבל גידי שכב על גבו, פיו פעור, כאילו לא דאג מעולם, גם לא לפני שנרדם. פתאום הבינה איך הורגים מישהו, עלה בה חשק קטן. ממילא היא כבר בזווית, חוסמת את מפתח הדלת בגופה הגדול. אבל חשק קטן זה כנראה לא מספיק.

היא חזרה לסלון. היא תראה "חוק וסדר: מדור מיוחד" בלי קול. גידי תיעב את הסדרה הזאת: הוא טען שזה גלגול מודרני, מקובל חברתית, של שנאת נשים, פנטזיה קולקטיבית על אונס והשפלה שמפרנסת באצטלה צדקנית אלוהים יודע כמה עונות. וכְשֶרונה אמרה לו, יש שם גם גברים שנאנסים, שרוצחים אותם, אמר, מגניב, איזה יופי, עכשיו את יכולה לראות את זה בכיף. את מבינה את המנגנון?

כל מה שהיא צריכה עכשיו זה להנמיך אל הספה, לדאות עד אליה בלי שטבאי יתעורר. היא כופפה את רגליה מעט, לאט, ואת גבה הטתה לאחור, מבטה משגיח על התינוק בזווית עקומה, סנטריה נמחצים אל עצם הבריח. בכוחות עילאיים הנמיכה עוד את התחת; ברכיה רעדו. אבל כוחה של הספה מפתה, קרבתה שטנית, וברגע אחד נפלה את שארית הדרך עד אליה, מזנקת מוקדם מדי מן ההשתדלות אל הרפיון.

טבאי זז. היא עצרה את נשימתה. הוא היטיב את אחיזתו בכתפה; היא קפאה. האם שב ונרדם? גידי תמיד אומר: שיעמיק את השינה, תני לו, תני לו. היא נתנה לו ככל שסבלנותה עמדה לה, רגע ארוך ודמום; ואז העזה והשעינה את שניהם לאחור, רגליה פשוקות, בגופה מתפשטת רווחה זמנית, עד שייזכר בכל מה שחסר לו.

היא שלחה את ידה הימנית לגשש אל השלט במרחבי הספה, אבל היא היתה ריקה. אחר כך סקרה את השולחן. גם לא שם. היא נשמה עמוק, נשימה שהכירה, לנשום במקום לבכות.

זה לא מגיע לה בשתיים בלילה. מגיע לה "חוק וסדר". גידי אמר, דווקא מעניין לחשוב על זה, למה דווקא עכשיו, כאילו, זה בטוח קשור ללידה של טוּבּ. ורונה אמרה, ברור שזה קשור, אני לא ישנה, אין לי כוח, אין לי מוח, וגידי אמר, נראה לי שאת עושה לעצמך חיים קצת קלים מדי, יש מיליון תוכניות הרי. באינטואיציה שלי זה קשור איכשהו לרוע, ליחסים שלנו עם רוע מוחלט מרגע שנולדים לנו ילדים, אבל רק את יודעת אם זה נכון לגבייך.

מבטה נדד אל הטלוויזיה, אולי נשמע מה דעתה. אבל הטלוויזיה היתה כבויה והשלט שכב מעליה כמו בסלון של רווקים. כאילו שכחה אותו בעבר שלה, מחוץ להישג ידה.

דמעות עלו בעיניה. שוב נדמה לה שמשהו לא בסדר, שיש משהו שהיא לא יודעת, לא עושה נכון. לא יכול להיות שכך כולן, מאות מיליוני אימהות על פני הפלנטה, גרועות ממנה, יש הלוא גרועות ממנה, מהן בלי מזל, אומללות מסיבותיהן — ככה הן עושות את זה, בצורה הזאת, יום אחרי יום וילד אחרי ילד, בלי לעצור את זה; מישהו כבר היה עוצר את זה אם זה היה נכון, אם ככה זה היה באמת. כמו אז, כשקנו מייבש והכביסה התייבשה רק אחרי חמישה או שישה סיבובים, ורונה וגידי לא הבינו, בשביל זה לקנות מייבש, זה הגליק הגדול, עד שגיתית אמרה לה, את מנקה את הפילטר, כן? את יודעת שאת צריכה לנקות את הפילטר. גם אני לא ידעתי בהתחלה.

היא שלחה יד ארוכה וקטפה מהשולחן את הקינדל. מאז הלידה לא קראה כלום. בעצם אולי קצת יותר, אבל הזמן של ההיריון לא נספר, מחוּל מראש. למה לא קראה? התחשק לה להשיב: ככה. להטיח את חייה החדשים, הלא קרואים, בפרצופו של העולם, כמו עונש. אבל לאף אחד לא אכפת, את זה היא יודעת טוב מאוד.

לגידי אכפת. אבל גידי לא יָדע. לא שהיא שיקרה לו — היא פשוט לא סיפרה; ממילא משונה לספר על דבר שלא עושים. אבל היא ידעה שהוא מניח שהיא קוראת בדיוק כפי שהוא מניח שהיא כותבת.

מתי? מתי לדעתו היא עושה את זה? אולי בלילה, זמן כללי דיו לעשות בו דברים. אבל גם הבוקר היה כללי, כל הזמן היה כללי, למעט הזמן שבילו יחד; כללי דיו ורחוק דיו ממנו כדי שידמיין שהוא גם ארוך דיו.

מה היה קורה אילו ידע? אולי היה אומר, תיזהרי, אף בן אדם לא צריך לכתוב יותר ממה שהוא קורא. והיא היתה אומרת: הסר דאגה מלבך.

המכשיר נענה לה בנימוס, בולע את תוכחתו. היא גילתה שהיא קוראת משהו: "סיגריות" מאת הרי מתיוס. מה זה? היא דיפדפה אחורה, אבל זה לא עזר; האנשים האלה לא נראו לה מוכרים. היא קראה את התקציר, אולי פשוט תקרא מחדש; ואז יצאה מן הספר כמשמידה ראיות, בעצמה לא ידעה לְמה, אם לשיטיונה או לדבר אחר.

"ספרים שאולי יעניינו אותך": "'אהבה מחר בבוקר'. מלורי וייטקליף, עובדת ארכיון שגרה עם הוריה בדירת שיכון קטנטנה בצד הלא נכון של לוס אנג'לס, נתקלת יום אחד במודעה: שירות חדש — הצצ... קראו עוד:"

פתאום היתה מוכרחה לדעת: הצצ־מה? היא נעתרה: קראו עוד. "'הצצה לעתיד! בפיקוח אוניברסיטאי וללא תופעות לוואי'. מלורי מסתקרנת; המודעה נשמעת רצינית ומשכנעת. שלושה ימים ומאה וחמישים דולר מאוחר יותר, מוצאת את עצמה מלורי בחדר קטן ואפרורי, ראשה תחוב בתוך מכשיר דמוי טלסקופ: בעוד דקות ספורות תוקרן בפניה תמונה אחת הלקוחה מתוך עתידה; לרשותה יעמדו שלוש דקות כדי לצפות בה.

"מלורי מתחרטת: מה כבר יכול לחכות לה? עבודה משרדית ואפורה בשכר מינימום עד סוף ימיה? נישואי פשרה לבעל משמים? יש דברים שמוטב לא לדעת. מלורי מבקשת להשתחרר מהמכונה — אך עוד לפני שהיא מספיקה להסיר מראשה את הקסדה, מופיעה תמונה על המסך: לגופה שמלה עדינה ויפה, ולצדה, מביט בה בחום, גבר גבוה, שרירי ולבוש היטב, שמלורי לא ראתה מימיה.

"מיהו הגבר המסתורי שבתמונה? מה בינו ובין נערה שחלומותיה מסתכמים בתשלום חשבון החשמל המשפחתי בזמן? הייתכן שנפלה קורבן למעשה נוכלות מתוחכם? והאם זה משנה בכלל? מה כוחם של דמיון, כוח רצון, תשוקה ואהבה בחיינו?

"'אהבה מחר בבוקר' הוא הראשון בטרילוגיית 'אהבה בזמן' מאת סופרת רבי־המכר האהובה ג'יליין א' וודרוקס, שכבשה את לבבות הקוראים בכל רחבי העולם. עוד בסדרה: 'אהבה אתמול בבוקר' ו'אהבה שלשום בבוקר'".

היא הביטה בכריכה: רק את הגבר ראו שם, מביט אל המפרץ, יד נשית שלוחה אליו מן האופק. אם אלה הספרים שלדעתם יעניינו אותה, אולי היא באמת קצת שיחררה את הרסן. מצד שני, הם מציעים לה גם א.ב. יהושע.

היא קראה שוב את התקציר. ונניח שהיה מופיע על הכריכה רישום מופשט, ועל גב הספר היה נכתב כך: "בעיי החורבות של עידן פוסט־טראמפ מתפתה אישה צעירה, עבת בשר ואכולת שנאה עצמית, להציץ אל תוך עתידה, במה שהופך במהרה למסע מסויט אל הסְפר האמריקאי הקשה, הבור, אל חלומות שבכוחם רק להכזיב, ואל תוך הנפש הנאבקת לפלס לה מקום. ג'יליין א' וודרוקס נולדה בזמביה, להורים שלא ידעו קרוא וכתוב. היא היתה בת עשרים ושש בלבד כשספרה הראשון פורסם בבריטניה ועורר סנסציה בעולם המו"לות". האם אז היתה קוראת אותו? אפילו גידי היה קורא אותו, אולי.

גיתית קוראת את הספרים האלה. כְשרונה התלוננה באוזניה שהיא לא קוראת כלום, מאז שטבאי נולד היא לא מצליחה להביא את עצמה, אמרה לה, תעברי לפודקאסטים, זה מה שאני שומעת כשאני הולכת עם העגלה, יש מעולים. את יודעת מה הפודקאסט הכי טוב שאני שומעת? ורונה אמרה, נו, וגיתית אמרה, על ספרות רומנטית. ורונה שאלה, מה, רומנים רומנטיים, כאילו? וגיתית אמרה, רומנטי היסטורי, רומנטי פנטסטי, פארא־נורמל, זה כבר לא... "רומנים רומנטיים", ורונה אמרה, בוא'נה, את שולטת לגמרי, וגיתית אמרה, זה? זה כלום, תשמעי את הפודקאסט אני אומרת לך, זה חכם, זה מצחיק, את תמותי על זה. ורונה שאלה, מצחיק מטומטם או מצחיק מודע לעצמו? וגיתית אמרה, הכי מודע לעצמו, זה נשים יותר חכמות ממך וממני. על מה זה להיות נשים, וגברים, וסקס ו... זה פשוט מעולה, אני אומרת לך, ורונה שאלה, ומה, את גם קוראת את הספרים האלה אחר כך? וגיתית אמרה, לא קראתי שום דבר אחר כבר... שנה וחצי? ורונה אמרה, מאז ההיריון, וגיתית אמרה, זה לא קשור להיריון, ורונה שאלה, אז למה זה קשור, וגיתית אמרה, למה זה לא קשור.

היא רצתה לשאול, זה לא ספרים קצת אידיוטיים? אבל התאפקה. הבן של גיתית, מיכאל, גדול מטבאי בחודש ושלושה שבועות; די בהם כדי לתת לדבריה תוקף. פורמולה זה בסדר, טלוויזיה זה בסדר, להירדם על הידיים זה בסדר, הכול בסדר. תוקף צף בחלל, נוזלי, תוקף בלי תוקף; ובכל זאת לרונה זה לא משנה, אף אחד לא ייקח לה אותו. אבל מיכאל תמיד יישאר גדול מטבאי בשבעה שבועות, כפי שתרצה ונעה יישארו תמיד גדולות ממנה, וגם גידי; ופתאום גירדה בה איזו מרדנות, אפילו חשק קטן להשפיל, רק כדי לבדוק אם היא עוד חיה.

גיתית שאלה, את רוצה שאני אתן לך המלצות? ורונה אמרה, עזבי, אין לי ראש כרגע, וגיתית אמרה, אני אשלח לך, מה אכפת לך. מקסימום לא תשתמשי.

הן צעדו בשתיקה, אישה וילדהּ בעגלתו. היא התלבטה אם לעדכן את דעתה על גיתית או על ספרות רומנטית. אלמלא הילדים, האם היו מתיידדות? נדמה לה שכן. אבל גם היא יודעת שזאת סתם תשובה; כמו נדדו ליקום אחר של שיפוט, עולם שיש בו ילדים, והוא אינו נוגע לעולמן הקודם. גיתית אמרה, זה באנגלית, ורונה שאלה, מה באנגלית, וגיתית אמרה, הפודקאסט.

הכתף כאבה לה. היא הציצה בשעון: עשרים לשלוש. עוד מעט ישוב ויתעורר. היא ערמה שתי כריות על המסעד מימינה, סובבה את גופה לאט והטתה את גבה עד שפגש בהן, התינוק מוטל על חזה. היא ייצבה את הקינדל על בטנה בזווית, גבו אל חדר השינה, ובכל זאת הציצה לכיוונו פעם אחת נוספת לפני שלחצה, "לקריאת הפרק הראשון".

נעה ידלין

ספרה "שאלות קשות לאללה – אתם שואלים, אלוהים משיב", יצא בהוצאת חרגול-עם עובד ב-2005. ספרה הבא "חיי מדף" (2010), בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. על ספרה "בעלת הבית", שיצא בהוצאת זמורה ביתן, זכתה בפרס ספיר לשנת 2013. על ספרה "שטוקהולם", שיצא לאור בהוצאת זמורה ביתן. הייתה מועמדת לפרס ספיר לשנת 2017. הספר עובד לסדרת טלוויזיה, שנכתבה גם היא על ידי ידלין. ספרה "אנשים כמונו" יצא בשנת 2019, בהוצאת כנרת זמורה־ביתן. 
ספרה "הספר הלא נכון" יצא בשנת 2022, בהוצאת כנרת זמורה דביר.

ראיון "ראש בראש"

סקירות וביקורות

הספר הכי נכון רן בן-נון ביקורת העורך 13/06/2025 לקריאת הסקירה המלאה >
הספר הלא פשוט לילך קרסנטי מעלה 01/09/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
נעה ידלין עושה רומנטיזציה לנפש. וזה לא כזה רומנטי יעקב גולדברג Mako 23/06/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
נעה ידלין עורכת טקס אשכבה לספרות היפה צליל אברהם הארץ 21/06/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
נעה ידלין, לפרופסורים למנהל עסקים יש נשמה? [שלושה ספרים - שמואל רוזנר מארח] שמואל רוזנר פודקאסט מדברים עברית 12/06/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
198 דירוגים
88 דירוגים
40 דירוגים
28 דירוגים
21 דירוגים
21 דירוגים
29/2/2024

נהדר. ספר מצוין על מערכות היחסים שלנו עם אהבה- אהבה זוגית, אהבה למה שאנחנו עושים, ורומנטיקה ספרותית. על מה זה להיות תקועים, בקשר או בקריירה, מי נותנים לנו הערכה ולמה, ואיך אנחנו יכולים להשתחרר ממה שכובל אותנו- באמת או בתודעה

1
31/7/2024

ספר נוקב, העוסק באופן אמיץ בנושאים שיכולים להיות שנויים במחלוקת בקרב האוכלוסייה הכביכול נאורה ואינטלגנית.

18/3/2024

ספר נהדר, מתוחכם, כתוב נפלא

30/9/2023

חווית קריאה שגרמה לי כקורא לחוש כחלק מהסיפור.

6/8/2023

יופי של ספר, אפשר להתחבר בקלות לגיבורה ולסיפור עצמו.

4/7/2023

כתוב יפה, מעורר מחשבה אהבתי

4/7/2023

הספר שגרם לי לנסות ולקרוא גם רומנים רומנטים. לא מומלץ בכלל!! סתם. כתיבה זורמת, סיפור מעניין. היה חזק בשבילי בגלל השיתוף מחווית האמהות.

26/6/2023

לקח לי זמן להיכנס לראש ולהסתגל לסגנון הכתיבה. בדרך כלל אני נותנת לספר צ'אנס ומשתדלת לקרוא 10-20% ממנו לפני שאני חורצת את גורלו. במקרה הזה, האסטרטגיה הזאת השתלמה בגדול! לא זוכרת מתי פעם אחרונה כל כך נהניתי מספר! מתוחכם וסוחף, קצת נבזי אבל אמפתי ומצחיק בטירוף. הבעיה היחידה שמרוב שנינויות ותובנות מבריקות הייתי צריכה לעצור כל פסקה בשביל לחשוב וזה הפריע לרצף הקריאה... מאחלת לעצמי כאלו בעיות עם כל ספר שאקרא!

3/5/2023

ספר יפה ומתוחכם שופע עקיצות על המעמד הבינוני הבינוני שלנו במיטב המסורת הידלינית, אלא שכאן השתכלל והתעדן עוקצה הסטירי של המחברת. דמויותיה, הקטנוניות או מרושעות תמיד, שינו פה כיוון וקיבלנו גיבורה טובה ואמיצה, עמוקה ועגולה — קטנה ושברירית רק לכאורה — שסיפורה חודר אל לב מעשה הכתיבה עצמו. מה הטעם בספרות יפה? מה התועלת שבה? מה ערכה? מה מִכרהּ? העדיפה היא על פני ספרות ״זולה״? למה בכלל לכתוב? תשבות לכל אלה מרומזות כאן למי שייטיב לחקור. ספר חובה לכל השואפים או מתיימרים להתעסק בכתיבה יוצרת.

29/1/2023

מדובר בספר מצוין שנקרא בשקיקה תוך שעות בודדות, ספר מרתק על סופרים, ספרים ובעיקר על מהות החיים, ספר בו נזכרתי בבעתה באותם הלילות הלבנים, שנאלצנו "לבלות" בגלל הילדים, אותם ימים שהייתי בוכה ולא מבינה מה עליי לעשות, אחרי שהאכלתי וקילחתי... לא הבנתי למה הם המשיכו לבכות, בדיעבד אני מבינה שפשוט הייתי "הלומת קרב", מזל שהם בוגרים עכשיו. אני חושבת שמגיעה מדליה לכל הורה! ולא משנה בני כמה ילדיו, אבל תחילת הדרך בהחלט לא סלולה בשושנים, יש אפילו שיסכימו כי היא סלולה בדרדרים. ספר שהבהיר לי ללא משוא פנים, כי אנחנו צריכים להיות נאמנים בעיקר לעצמנו ואז גם לסובבים שאותם אנחנו אוהבים, זכרו כי זוגיות טובה ומפרה היא מצרך חשוב, שחייבים כל הזמן לטפח ולהשקיע, תקשורת טובה היא פרט חשוב בכל מערכת יחסים. אז תעשו רק מה שאתם אוהבים, מה שעושה לכם טוב. אני נהניתי במיוחד מזמינה גם אתכם יפעת ארניה

20/1/2023

בארבעה חודשים האחרונים קניתי כ-15 ספרים ממיטב הספרות העולמית והעברית, כולל כמה של מישל וולבק וכולל משלנו שלא אזכיר את שמן. מה להגיד? הספר הנהדר הזה של נעה ידלין היה הספר הנכון ביותר. מענג, ארוג ביד אמנית חכמה ומוכשרת שאין עליה בתאור דמויות, מצבים והלכי רוח שהאירוניה הנפלאה שלה לא מקהה את האמת שבהם. ברבו ותודה נעה.

17/12/2022

נפלא!

17/11/2022

נהדר ונפלא

30/10/2022

ספר מדהים. לקח לי זמן לקרוא, הוא מציף, אבל ווואווווו. הספר הכימטוב שלה עד היום בעיני, מחכה מאד לספר הבא. מעולה

12/10/2022

ספר נפלא, כתוב בצורה קולחת. מלא הומור נהדר.

11/10/2022

שמירב היא דמות המבוססת על מו"לית שאני מכירה, והיא באמת מאוד דומה לה, ושהספר משכנע וכתוב נפלא. החלק הכי טוב, הרחק מקדימה, הוא הסוף.

11/10/2022

הספר ריתק אותי. קליל ומעורר מחשבה

9/10/2022

טוב מאוד

8/10/2022

קולח, חכם, מהנה

8/10/2022

מקסים, נהניתי מכל רגע. מסופר היטב ואפילו מותח.

12/9/2022

מעולה

18/8/2022

ציון גבוה מאד במקוריות. בהומור דק.מעבר לחויית קריאה טובה, הטלטלתי בעצמי - אולי אני בעצמי טובה רק במים נמוכים.... נבהלתי וחזרתי למים עמוקים, לכאבי ההטחה אל הסלעים, אל התסכול ואל העדר ההכרה. הכי כייף בעמוקים. תודה נועה ידלין - חכמה וישרה

17/8/2022

מעולה

9/8/2022

ספר מעולה.

31/7/2022

מעולה! קריא ואינטליגנטי, חריף ומצחיק. הצטערתי שנגמר.

31/7/2022

אחד הספרים הכי טובים שקראתי. נהדר. הסוף היה מהיר מידי וקצר מדי. אבל באמת נהדר.

20/7/2022

ספר פשוט מעולה! כתיבה גאונית! תענוג.

16/7/2022

אהבתי מאוד מלבד הסוף

12/7/2022

ספר מדהים.אחר.נפלא

12/7/2022

ספר המשך ל"בגדי המלך החדשים".

7/7/2022

ספר קליל עם עומק, זורם, כיפי. ממליצה מאוד.

4/7/2022

ספר מרתק. לא יכולתי להניח אותו מהיד.

2/7/2022

נהניתי מאוד!

2/7/2022

מצוין. כתיבה טובה, מדויקת, מעניינת ושובה. קראתי בשקיקה והופתעתי מהסוף. מגלה בכל רגע רבדים נוספים. תודה:)

2/7/2022

ספר שהוא פארודיה לרומן הרומנטי כתוב מושלם . מומלץ בחום

30/6/2022

אהבתי מאד את הרעיון לעסוק בנושא הרומנים הרומנטיים ה''פורנוגרפיים'' וקהל המעריצים (בד''כ המעריצות) של הז'אנר הזה, ועוד יותר את השילוב המתוחכם של סיפור בתוך סיפור. קראתי את כל ספריה של נועה ידלין ואי אפשר שלא להעריך את האבחנות המדויקות של הטבע האנושי, יחסי משפחה,וכד'. מומלץ בחום!

28/6/2022

ממש טוב

28/6/2022

ספר מצויין. קראתי את כולו כמעט בנשימה אחת והצטערתי שהסתיים. לדעתי, גברים לא יבינו את הספר לעומקו.

27/6/2022

לא יכולתי להניח את הספר, ממכר.

22/6/2022

״הטלוויזיה מתנגנת מאליה, והאוכל נאכל מאליו, ורק הספרות לא עושה כלום בלי שמכריחים אותה”. כל כך מדויק וחד. נעה ידלין עושה זאת שוב - מצליחה לזקק את ההוויה הישראלית ואת נפש האדם. מצחיקה וכואבת במידה. הסיפורים של נעה נעים מהאקדמיה, לפרס נובל, לשכונה שלנו וכעת לליבם של יחסי האנוש: על הפחדים, הבושה, ההסתרה והתשוקה. התפאורה משתנה אבל האמת עלינו תמיד חדה, מדויקת, חמוצה-מתוקה כאחד. אבל להבין בתנועות גדולות מי אנחנו זה לא מספיק, החכמה היא לדייק בניואנסים, להציג אבסורד וכאן שוב מבינים כמה חכמה יש בקול הייחודי הזה של נעה ידלין. מומלץ ביותר.

20/6/2022

מעולה. חכם ומקורי. תודה

19/6/2022

מבריק,מקורי וחכם. תענוג צרוף.

15/6/2022

נהדר, מבריק וסוחף.

13/6/2022

ספר מושלם. מצחיק וחכם.

12/6/2022

tour de force מרהיב של נועה ידלין, ספר ששומר על קצב ועניין, נוגע בדילמות אמיתיות של ספרות וטעם ומציף בעיה אמיתית - מה נעשה עם כל הטראש הזה שמתקרא ''ספרות רומנטית'' (לשעבר ''רומן רומנטי'') מסוגו של ''אשתו של רוקם התחרה'' (שם)?ה''ז'אנר'' הזה - כפי הוא מכונה בספר - ממלא את מדפי חנויות הספרים - ואתר עברית - זה כולל גם אתכם!

12/6/2022

מצוין, מעורר מחשבה, אירוני ומשעשע, אפילו צחקתי בקול...והטוויסט של הסוף מבריק

11/6/2022

נפלא! נפלא! נפלא! נועה ידלין היא אחת הגדולות כיום

10/6/2022

חכם,מצחיק ומרגש,כתוב מצויין

7/6/2022

מקסים, חכם ומצחיק

5/6/2022

מצוין! נהנתי מאוד

5/6/2022

מעולה ונפלא

4/6/2022

מעולה

31/5/2022

נפלא כמו כל הספרים של נעה ידלין.

30/5/2022

ספר על זוגיות, הורות, כתיבה, חברות ועוד. במיוחד אהבתי את מירב העורכת, היא מושלמת!

27/5/2022

אדיר. גאוני

22/5/2022

ספר נפלא, נעה ידלין היא אחת מהסופרות המוכשרות של ימינו. מצפה לספר הבא

21/5/2022

ספר עם דיאלוג פנימי סופר מענין. אהבתי מאד את הביקורת על ההתנשאות של ״אניני הטעם.״

20/5/2022

נעה ידלין כותבת נהדר.

19/5/2022

עוד ספר זהב מבית נועה ידלין

17/5/2022

מעולה

15/5/2022

נעה ידלין תמיד מפתיעה אותי ביכולת שלה ללכוד במדוייק מחוות, פיזיות ולשוניות, רגעים משני-חיים, ודקויות של יום חולין - יכולת שיכולה להיות מנוצלת למבט ציני וסרקסטי, אבל יותר ויותר משמשת אותה כדי לאהוב את הדמויות שלה ולגלות כלפיהן חמלה עמוקה. ספר מקסים, מרתק וגם נוגע ללב על זהות, כתיבה ואהבה.

14/5/2022

מעולה!

9/5/2022

ספר מעולה, סוחף ומצחיק ומעורר מחשבה, כרגיל אצל נעה ידלין. יש מאפיין בולט בספרים שלה, שכאן מגיע אולי לשיאו: הנפש של הדמויות לעולם אינן רק תוצר של הפסיכולוגיה הפרטית שלהן, אלא גם במידה רבה של כל מה שהחברה מטילה עליה. מה מותר לגבר ומה לאישה, איך צפוי להיראות שמאלני ואיך ימני, מה צריכה אמא להרגיש, מהי תרבות גבוהה ומה ראוי לזלזול, מה נכנס תחת הכותרת "פמיניזם". הדמות הראשית ברומן הזה (רונה) נעה מסוחררת בין כל הציוויים החברתיים האלה ומתאמצת לפענח מה לעזאזל היא רוצה. אני חושב שידלין היא המובילה בבין הכותבים המקומיים בשילוב שבין הפסיכולוגי לסוציולוגי, ובה בעת הספרים שלה תמיד מהנים לקריאה ואף מעוררים רעמי צחוק. זה לא דבר קל ערך: מישל וולבק, למשל, יודע מצויין לשים את האצבע על תופעות חברתיות, אבל תוך כדי כך עוקר לקורא את הטחול.

9/5/2022

מבריק, שנון ומענג.

8/5/2022

נהדר! קריא וכייפי אבל עמוק ומעורר מחשבה. ידלין במיטבה

7/5/2022

מבריק ונפלא

5/5/2022

נעה ידלין במלוא תפארתה!

5/5/2022

איזה ספר נהדר! נועה ידלין במיטבה

20/1/2025

נהניתי מאוד, קולח, דמויות בנויות היטב. הסיפור מעולה: סוד קטן שלא נעים לחשוף בפני בן הזוג הדומיננטי הופך לסוד כ"כ גדול עד שלא ניתן לחושפו

3/12/2024

אהבתי

20/12/2023

כיף של ספר. כתוב בכישרון, קריא מאד ביום קיץ אבל גם מתוחכם ורב רבדים. השפה והטון מאד מוקפדים. עדיין לא החלטתי מה אני חושבת על הסוף, אבל נהניתי מאד מהספר.

19/4/2023

שנון אבל מאד חזרתי . חיכיתי כבר שמשהו ינוע בתוכה או סביבה . אבל זה היה קרוב לקצב האמיתי של החיים.

15/4/2023

נאבקתי עם עצמי להמשיך לקרא. לא אהבתי את הדמויות, לא במובן הספרותי, אלא בייצוגן הריאלי. לא התחברתי לצורה של כתיבת הדיאלוגים. מכביד על הקריאה ומרחיק מהדמויות. סיום מפתיע.

6/10/2022

ספר שיש מה לחשוב עליו

12/9/2022

מי שאוהב את סגנון הכתיבה של נעה ידלין יאהב גם את ספר זה. מי שאוהב לקרוא על חייהם של הסופרים, יאהב גם את ספר זה. כל השאר קצת ישתעממו... אני נמנה על שתי הקבוצות אז סך הכל נהנתי, אבל הסוף היה קצת מהיר מדי. והלוואי שנעה קוראת את הביקורת שלי ותתן לי תגובה חזרה ;)

24/8/2022

מעניין. מפתיע. שונה.

22/8/2022

נהדר. השעה 04:10 לפנות בוקר..לא יכולתי להפסיק לקרוא..

14/8/2022

ספר קולח עוסק כבנושא של הגדרות. מה זה נכון או לא נכון. מעט מדי מדבר על תפקידיו הנוספים של הספר והקריאה. נכון שספרות רומנטית מעוררת חשקים ופנטזיות אבל מה עושה הספרות היפה? הסיפור כבספרות רומנטית מאוד צפוי ומעט מייגע

30/7/2022

ספר מתעתע בן הנכון ללא נכון, בן הז"אנרים ובן השקרים והאמת שאנחנו מספרים לעצמנו.

27/7/2022

ספר סוחף כנה ומצחיק. מאידך, החל משלב מסויים העלילה מייגעת ורפטיטיבית ואז מסתיימת לפתע בחיפזון וברישול.

26/7/2022

הנושא ממש מעניין והסיפור עצמו ברובו קולח וזורם, לעיתים יש טרחנות רבה וטקסט שקשה לקרוא. בסך הכל נהנתי וממליצה נליו בעיקר עלצ נושא שלו

17/7/2022

אפשרי ומעלה

15/7/2022

נושא מעניין.דיאלוגים מעניינים אך בחלקם ארוכים מידי. (יש חזרות והעלילה מתקדמת באיטיות).

15/7/2022

מתחיל קצת מייגע, תופס קצב בהמשך

15/7/2022

קשה להתרגל לסגנון הכתיבה המדמה דיבור. כשמתרגלים, הספר קריא ושוטף. קצת ארכני. בס״ה מקורי ונחמד.

4/7/2022

מעניין, סוחף ולא קל לקריאה. מעורר הרבה מחשבות על פרטיות, עצמאות אמת ושקר והמחיר של השקר

1/7/2022

מעניין, מעורר מחשבה, קצת ארוך מדי לטעמי.

20/6/2022

מצד אחד יכולת כתיבה מאד מרשימה. שפה עשירה ברמה מאד גבוהה. אבל הבעייה הגדולה שאין ממש סיפור. חבל!

16/6/2022

מפתיע ומרתק

15/6/2022

נקרא בנשימה אחת, המון תובנות על שקרים, זוגיות, כתיבה , דימיון ומציאות, מהנה וגם חוש הומור. מומלץ בחום גם למי שלא קורא רומנים רומנטיים

12/6/2022

כתוב טוב, קולח ומעניין. נוגע שוב ושוב בפער בין דימויים למציאות, ובין מי שמתנהל כפי שנדמה לו שמצופה ממנו למי שמתנהל כפי שמרגיש לו לנכון. לקראת הסוף ההסתרה הופכת פאטתית, מהומה רבה על לא דבר, בין אם במכוון ובין אם לאו, וזה קצת מקלקל.

8/6/2022

כתוב מעולה. מהנה במיוחד.

3/6/2022

כתוב טוב, מעניין, רעיון טוב. לדעתי ארוךךךךך מידי…

28/5/2022

😍

20/5/2022

רומן ״רומנטי״ נהדר!!!!!

12/5/2022

כל מה שידלין כותבת ותכתוב בעתיד, מובטח שאקרא.

24/1/2025

מאוד מתוחכם, ארכני ודי מייגע כתיבה חכמה ומודעת לעצמה אבל חוט עלילתי קלוש שלא מצליח להחזיק כל כך הרבה מלל תיאורי. מעבר לזה הדיאלוגים הארוכים והמקוטעים "הוא אמר היא אמרה" וכו' פוגמים בהנאה מהקריאה ספר שעורך/ת טוב/ה היו עושים לו חסד

28/10/2024

ספר מעצבן אם כי קשה מאוד להפסיק לקרוא. בתור גבר נשארתי עם הרבה סימני שאלה אם ככה באמת נשים מרגישות.

29/6/2024

אחד הספרים המיותרים שקראתי לאחרונה. העלילה לא מתפתחת והתיאורים חוזרים על עצמם. לקראת סוף הספר הייתי חייב לדלג מספר עמודים בכל פעם רק כדי להחזיק מעמד עד סוף הספר.

13/4/2023

נמתח יתר על המידה.

2/12/2022

ארוך מדי. תיאורים ארוכים בלי כל דיאלוג. אין פואנטה

1/10/2022

קראתי עד הסוף, מתוך הערכה לנעה ידלין, אבל הרגשתי שהרעיון חוזר על עצמו ולא מתפתח. מתאים יותר לסיפור קצר.

2/9/2022

היה קשה להתחבר בהתחלה, מאמצע הספר קל יותר לקריאה. מעמיד את השאלה מה זה ספר טוב? מי קובע מהי ספרות טובה? נשארתי עם שאלות, אפילו כרגע משפיע על איזה ספר אבחר לקרא...אולי זה מה שחשוב בספר טוב, שהוא ממשיך להשפיע , גם הרבה אחרי סיום הקריאה?

27/8/2022

הרעיון טוב הביצוע טיפה כבד מדי

12/8/2022

מלים מלים מלים. מפאת כבודה של הסופרת לא נטשתי באמצע. ואולי זה שנולדתי גבר זה רק חסרון, במיוחד כשבאתי לקרוא את הספר הזה.

4/8/2022

הביקורות מהללות, אני פחות. אהבתי את הסוף אפילו שהיה מהיר מידי, אבל הספר לא זרם לי. יותר מידי פעמים, לטעמי סופר על מה הספר הלא נכון ופחות על הדמויות. אולי כסיפור קצר או נובלה היה מוצלח לי יותר.

23/7/2022

כתיבה מתישה

24/5/2022

פחות אהבתי בהשוואה לספריה הקודמים.

22/5/2022

לא הצלחתי להשתכנע מההסתרה שעומדת בבסיס הסיפור, ונדרש לי מאמץ לסיים את הספר.

22/5/2022

חביב. ארוך מידי. פחות מידי עלילה ביותר מידי עמודים.

19/5/2022

התחיל טוב ואז נמתח כמו מסטיק.

13/5/2022

מבטיח ובסוף נקטע ולא ממש מקיים

11/5/2022

משום מה. קצת ייגע אותי, שלא כמו ספריה האחרים.

5/5/2022

הרעיון של הספר מוצלח, המימוש הרבה פחות. מפתיע יש התייחסות רבה לז'אנר הרומנטי, אבל סצינות הסקס בספר יש גוון פושר, משעמם ונטול תשוקה. הספר מכיל בתוכו כל כך הרבה הסתרה שלא מצדיקה את עצמה והגיבורה סובלת לכאורה מבעל שתלטן עם דמות שאיננה משכנעת.

5/5/2022

חביב. עמוס מידי, אולי עריכה היתה מסייעת

8/5/2024

לא הצלחתי לסיים את הקריאה. שעמום אחד ארוך....

8/12/2023

ציפיתי להצלחה נוספת, אחרי קריאה של הספר הקודם שלה, ״אנשים כמונו״. זה לא המצב....

8/11/2023

מאכזב מאוד. כתיבה טרחנית ומייגעת, עלילה לא אמינה עם סתירה בין דמויות אינטליגנטיות לכאורה לבין תהליכים אורכים של הבנת מצבן. מאכזב למדי.

16/5/2023

מייגע לא סיימתי לקרוא

24/3/2023

ספר שלא הצלחתי לסיים. יש בו כביכול את כל המרכיבים לכך שיהיה ספר טוב, אך בפועל אינו מצליח בכך. השתעממתי וויתרתי די מהר על הקריאה.

19/2/2023

טרחני מלא סימני שאלה בלי תחושת הסיפוק שלפעמים מתקיימת סביב סימני שאלה. יש בו גם קטעים מסקרנים ומלאי סיפור... אבל זה ארוך , מבולגן, מתיש

31/8/2022

גם אם הרעיון הבסיסי מעניין, לקחת ולמתוח אותו כמו מסטיק על 687 עמודים מוציא את כל הטעם וממאיס אותו. על כך אפילו כתיבה אינטליגנטית וחדות אינן מפצות ארוך וחזרתי ללא סוף

9/8/2022

מעייף ואין פואנטה.

31/7/2022

ארוך מדי, לא מתוחכם, חלק מההקשרים מאולצים, צפוי מאד. ציפיתי ליותר.

11/7/2022

פחות מוצלח.

6/7/2022

התאכזבתי. הרצינות הבלתי נסבלת של ה" סופרת" הילדותית, המתבכיינת שלא אוהבים אותה עייפה אותי.

5/7/2022

לא מבינה את הספר בכלל. מיגע ולא מעניין.

28/6/2022

סופרת נהדרת, ספר מאכזב

19/6/2022

פולמוסי, מעגלי, פחות מהנה

17/6/2022

מאד מאד מלאה בעצמה. מעייפת ומתישה. דמות מרכזית חלשה, דמויות משנה פלקטיות שנועדו לקשט את הסיפור של הגיבורה המתישה

12/5/2022

לצערי הניסיון לכתוב במצח גבוה על רומנים רומנטיים לא קולע. הקצב פגום והדמויות סתם. עריכה?

5/4/2025

לגמרי הספר הלא נכון. די זרקתי מהחלון…

8/10/2024

הגרסה הקולית הייתה טובה

17/8/2022

מצטערת, אבל לא אהבתי את הספר. יותר מידי התפלספות ופחות מידי תוכן ברור של מה שקורה באמת בין האחיות . גם לא אהבתי את הסגנון של: " והיא אמרה ורונה אמרה."..ממש השתעממתי

14/8/2022

הספר שיעמם אותי מאד. אחרי 100 עמודי חסד, התייגעתי ופרשתי. סליחה

4/8/2022

מומלץ מאוד לא לקרוא. בזבוז זמן. לאורך דפים שלמים - הוא אמר, היא אמרה, בלי אף נקודה. טחנה לי את המוח. לא הבנתי מה הפואנטה. מזכיר לי שיחות עם אישתי. פול גז בניוטראל. יש לנועה ידלין ספר מוקלט - תלונות. נתתי הזדמנות. הסופרת לא יכולה להחזיר את הזמן שנתתי לה.

3/8/2022

ספר בלי סיפור גיבוב של מילים שלא מתחבר לשום דבר

9/7/2022

לא משהו. קונפליקטים חסרי חשיבות. ארוך כאורך הגלות, מתחכם, ערבוב צורם של משלבי לשון, סוף תמוה. מה הם מוצאים בה?

7/7/2022

חיכיתי לעלילה שתגיעה והיא לא הגיעה. התייאשתי. טרחני משהו.

4/7/2022

משעממם!!!

26/6/2022

משעמם

25/6/2022

מייגע

22/6/2022

מעיק מסורבל פשוט מעייף

21/6/2022

משעמם

19/6/2022

כשמו כן הוא

17/6/2022

מעניין מאוד, קריא ועם סוף קצת מפתיע

16/6/2022

ספר מאכזב, נושא בנאלי, כתיבה טרחנית, פרשתי...

14/5/2022

נועה ידלין יודעת לכתוב. אבל הפעם לא היה לה סיפור והיא הכריחה את זה החוצה בכל זאת, חבל. עפתי על מאה העמודים הראשונים, אבל הם היו הבטחה שלא מומשה ובקושי רב שרדתי את השלוש מאות הנותרים.

סקירות וביקורות

הספר הכי נכון רן בן-נון ביקורת העורך 13/06/2025 לקריאת הביקורת המלאה >
הספר הלא פשוט לילך קרסנטי מעלה 01/09/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
נעה ידלין עושה רומנטיזציה לנפש. וזה לא כזה רומנטי יעקב גולדברג Mako 23/06/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
נעה ידלין עורכת טקס אשכבה לספרות היפה צליל אברהם הארץ 21/06/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
נעה ידלין, לפרופסורים למנהל עסקים יש נשמה? [שלושה ספרים - שמואל רוזנר מארח] שמואל רוזנר פודקאסט מדברים עברית 12/06/2022 להאזנה להסכת >
הספר הלא נכון נעה ידלין

א

1.
לבסוף נרדם.

היא עמדה בסלון, התינוק ישן על כתפה; אם תניח אותו, יתעורר. התחשק לה לנער אותו מעליה, להשיב לעצמה את הזכות לחטא; לעשות דברים אסורים בלילה, בזמן התינוק הזה, לחיות חיים מקבילים, כפיצוי.

הבית אדיש, שנתו של גידי נישאת מחדר השינה. הוא אמר, תעירי אותי, אם את מתחרפנת, תעירי אותי, למה את לא מעירה אותי שאני אחליף אותך, אבל רונה לא העירה אותו אף פעם.

היא נכנסה לחדר השינה. התחשק לה שיתעורר. אבל גידי שכב על גבו, פיו פעור, כאילו לא דאג מעולם, גם לא לפני שנרדם. פתאום הבינה איך הורגים מישהו, עלה בה חשק קטן. ממילא היא כבר בזווית, חוסמת את מפתח הדלת בגופה הגדול. אבל חשק קטן זה כנראה לא מספיק.

היא חזרה לסלון. היא תראה "חוק וסדר: מדור מיוחד" בלי קול. גידי תיעב את הסדרה הזאת: הוא טען שזה גלגול מודרני, מקובל חברתית, של שנאת נשים, פנטזיה קולקטיבית על אונס והשפלה שמפרנסת באצטלה צדקנית אלוהים יודע כמה עונות. וכְשֶרונה אמרה לו, יש שם גם גברים שנאנסים, שרוצחים אותם, אמר, מגניב, איזה יופי, עכשיו את יכולה לראות את זה בכיף. את מבינה את המנגנון?

כל מה שהיא צריכה עכשיו זה להנמיך אל הספה, לדאות עד אליה בלי שטבאי יתעורר. היא כופפה את רגליה מעט, לאט, ואת גבה הטתה לאחור, מבטה משגיח על התינוק בזווית עקומה, סנטריה נמחצים אל עצם הבריח. בכוחות עילאיים הנמיכה עוד את התחת; ברכיה רעדו. אבל כוחה של הספה מפתה, קרבתה שטנית, וברגע אחד נפלה את שארית הדרך עד אליה, מזנקת מוקדם מדי מן ההשתדלות אל הרפיון.

טבאי זז. היא עצרה את נשימתה. הוא היטיב את אחיזתו בכתפה; היא קפאה. האם שב ונרדם? גידי תמיד אומר: שיעמיק את השינה, תני לו, תני לו. היא נתנה לו ככל שסבלנותה עמדה לה, רגע ארוך ודמום; ואז העזה והשעינה את שניהם לאחור, רגליה פשוקות, בגופה מתפשטת רווחה זמנית, עד שייזכר בכל מה שחסר לו.

היא שלחה את ידה הימנית לגשש אל השלט במרחבי הספה, אבל היא היתה ריקה. אחר כך סקרה את השולחן. גם לא שם. היא נשמה עמוק, נשימה שהכירה, לנשום במקום לבכות.

זה לא מגיע לה בשתיים בלילה. מגיע לה "חוק וסדר". גידי אמר, דווקא מעניין לחשוב על זה, למה דווקא עכשיו, כאילו, זה בטוח קשור ללידה של טוּבּ. ורונה אמרה, ברור שזה קשור, אני לא ישנה, אין לי כוח, אין לי מוח, וגידי אמר, נראה לי שאת עושה לעצמך חיים קצת קלים מדי, יש מיליון תוכניות הרי. באינטואיציה שלי זה קשור איכשהו לרוע, ליחסים שלנו עם רוע מוחלט מרגע שנולדים לנו ילדים, אבל רק את יודעת אם זה נכון לגבייך.

מבטה נדד אל הטלוויזיה, אולי נשמע מה דעתה. אבל הטלוויזיה היתה כבויה והשלט שכב מעליה כמו בסלון של רווקים. כאילו שכחה אותו בעבר שלה, מחוץ להישג ידה.

דמעות עלו בעיניה. שוב נדמה לה שמשהו לא בסדר, שיש משהו שהיא לא יודעת, לא עושה נכון. לא יכול להיות שכך כולן, מאות מיליוני אימהות על פני הפלנטה, גרועות ממנה, יש הלוא גרועות ממנה, מהן בלי מזל, אומללות מסיבותיהן — ככה הן עושות את זה, בצורה הזאת, יום אחרי יום וילד אחרי ילד, בלי לעצור את זה; מישהו כבר היה עוצר את זה אם זה היה נכון, אם ככה זה היה באמת. כמו אז, כשקנו מייבש והכביסה התייבשה רק אחרי חמישה או שישה סיבובים, ורונה וגידי לא הבינו, בשביל זה לקנות מייבש, זה הגליק הגדול, עד שגיתית אמרה לה, את מנקה את הפילטר, כן? את יודעת שאת צריכה לנקות את הפילטר. גם אני לא ידעתי בהתחלה.

היא שלחה יד ארוכה וקטפה מהשולחן את הקינדל. מאז הלידה לא קראה כלום. בעצם אולי קצת יותר, אבל הזמן של ההיריון לא נספר, מחוּל מראש. למה לא קראה? התחשק לה להשיב: ככה. להטיח את חייה החדשים, הלא קרואים, בפרצופו של העולם, כמו עונש. אבל לאף אחד לא אכפת, את זה היא יודעת טוב מאוד.

לגידי אכפת. אבל גידי לא יָדע. לא שהיא שיקרה לו — היא פשוט לא סיפרה; ממילא משונה לספר על דבר שלא עושים. אבל היא ידעה שהוא מניח שהיא קוראת בדיוק כפי שהוא מניח שהיא כותבת.

מתי? מתי לדעתו היא עושה את זה? אולי בלילה, זמן כללי דיו לעשות בו דברים. אבל גם הבוקר היה כללי, כל הזמן היה כללי, למעט הזמן שבילו יחד; כללי דיו ורחוק דיו ממנו כדי שידמיין שהוא גם ארוך דיו.

מה היה קורה אילו ידע? אולי היה אומר, תיזהרי, אף בן אדם לא צריך לכתוב יותר ממה שהוא קורא. והיא היתה אומרת: הסר דאגה מלבך.

המכשיר נענה לה בנימוס, בולע את תוכחתו. היא גילתה שהיא קוראת משהו: "סיגריות" מאת הרי מתיוס. מה זה? היא דיפדפה אחורה, אבל זה לא עזר; האנשים האלה לא נראו לה מוכרים. היא קראה את התקציר, אולי פשוט תקרא מחדש; ואז יצאה מן הספר כמשמידה ראיות, בעצמה לא ידעה לְמה, אם לשיטיונה או לדבר אחר.

"ספרים שאולי יעניינו אותך": "'אהבה מחר בבוקר'. מלורי וייטקליף, עובדת ארכיון שגרה עם הוריה בדירת שיכון קטנטנה בצד הלא נכון של לוס אנג'לס, נתקלת יום אחד במודעה: שירות חדש — הצצ... קראו עוד:"

פתאום היתה מוכרחה לדעת: הצצ־מה? היא נעתרה: קראו עוד. "'הצצה לעתיד! בפיקוח אוניברסיטאי וללא תופעות לוואי'. מלורי מסתקרנת; המודעה נשמעת רצינית ומשכנעת. שלושה ימים ומאה וחמישים דולר מאוחר יותר, מוצאת את עצמה מלורי בחדר קטן ואפרורי, ראשה תחוב בתוך מכשיר דמוי טלסקופ: בעוד דקות ספורות תוקרן בפניה תמונה אחת הלקוחה מתוך עתידה; לרשותה יעמדו שלוש דקות כדי לצפות בה.

"מלורי מתחרטת: מה כבר יכול לחכות לה? עבודה משרדית ואפורה בשכר מינימום עד סוף ימיה? נישואי פשרה לבעל משמים? יש דברים שמוטב לא לדעת. מלורי מבקשת להשתחרר מהמכונה — אך עוד לפני שהיא מספיקה להסיר מראשה את הקסדה, מופיעה תמונה על המסך: לגופה שמלה עדינה ויפה, ולצדה, מביט בה בחום, גבר גבוה, שרירי ולבוש היטב, שמלורי לא ראתה מימיה.

"מיהו הגבר המסתורי שבתמונה? מה בינו ובין נערה שחלומותיה מסתכמים בתשלום חשבון החשמל המשפחתי בזמן? הייתכן שנפלה קורבן למעשה נוכלות מתוחכם? והאם זה משנה בכלל? מה כוחם של דמיון, כוח רצון, תשוקה ואהבה בחיינו?

"'אהבה מחר בבוקר' הוא הראשון בטרילוגיית 'אהבה בזמן' מאת סופרת רבי־המכר האהובה ג'יליין א' וודרוקס, שכבשה את לבבות הקוראים בכל רחבי העולם. עוד בסדרה: 'אהבה אתמול בבוקר' ו'אהבה שלשום בבוקר'".

היא הביטה בכריכה: רק את הגבר ראו שם, מביט אל המפרץ, יד נשית שלוחה אליו מן האופק. אם אלה הספרים שלדעתם יעניינו אותה, אולי היא באמת קצת שיחררה את הרסן. מצד שני, הם מציעים לה גם א.ב. יהושע.

היא קראה שוב את התקציר. ונניח שהיה מופיע על הכריכה רישום מופשט, ועל גב הספר היה נכתב כך: "בעיי החורבות של עידן פוסט־טראמפ מתפתה אישה צעירה, עבת בשר ואכולת שנאה עצמית, להציץ אל תוך עתידה, במה שהופך במהרה למסע מסויט אל הסְפר האמריקאי הקשה, הבור, אל חלומות שבכוחם רק להכזיב, ואל תוך הנפש הנאבקת לפלס לה מקום. ג'יליין א' וודרוקס נולדה בזמביה, להורים שלא ידעו קרוא וכתוב. היא היתה בת עשרים ושש בלבד כשספרה הראשון פורסם בבריטניה ועורר סנסציה בעולם המו"לות". האם אז היתה קוראת אותו? אפילו גידי היה קורא אותו, אולי.

גיתית קוראת את הספרים האלה. כְשרונה התלוננה באוזניה שהיא לא קוראת כלום, מאז שטבאי נולד היא לא מצליחה להביא את עצמה, אמרה לה, תעברי לפודקאסטים, זה מה שאני שומעת כשאני הולכת עם העגלה, יש מעולים. את יודעת מה הפודקאסט הכי טוב שאני שומעת? ורונה אמרה, נו, וגיתית אמרה, על ספרות רומנטית. ורונה שאלה, מה, רומנים רומנטיים, כאילו? וגיתית אמרה, רומנטי היסטורי, רומנטי פנטסטי, פארא־נורמל, זה כבר לא... "רומנים רומנטיים", ורונה אמרה, בוא'נה, את שולטת לגמרי, וגיתית אמרה, זה? זה כלום, תשמעי את הפודקאסט אני אומרת לך, זה חכם, זה מצחיק, את תמותי על זה. ורונה שאלה, מצחיק מטומטם או מצחיק מודע לעצמו? וגיתית אמרה, הכי מודע לעצמו, זה נשים יותר חכמות ממך וממני. על מה זה להיות נשים, וגברים, וסקס ו... זה פשוט מעולה, אני אומרת לך, ורונה שאלה, ומה, את גם קוראת את הספרים האלה אחר כך? וגיתית אמרה, לא קראתי שום דבר אחר כבר... שנה וחצי? ורונה אמרה, מאז ההיריון, וגיתית אמרה, זה לא קשור להיריון, ורונה שאלה, אז למה זה קשור, וגיתית אמרה, למה זה לא קשור.

היא רצתה לשאול, זה לא ספרים קצת אידיוטיים? אבל התאפקה. הבן של גיתית, מיכאל, גדול מטבאי בחודש ושלושה שבועות; די בהם כדי לתת לדבריה תוקף. פורמולה זה בסדר, טלוויזיה זה בסדר, להירדם על הידיים זה בסדר, הכול בסדר. תוקף צף בחלל, נוזלי, תוקף בלי תוקף; ובכל זאת לרונה זה לא משנה, אף אחד לא ייקח לה אותו. אבל מיכאל תמיד יישאר גדול מטבאי בשבעה שבועות, כפי שתרצה ונעה יישארו תמיד גדולות ממנה, וגם גידי; ופתאום גירדה בה איזו מרדנות, אפילו חשק קטן להשפיל, רק כדי לבדוק אם היא עוד חיה.

גיתית שאלה, את רוצה שאני אתן לך המלצות? ורונה אמרה, עזבי, אין לי ראש כרגע, וגיתית אמרה, אני אשלח לך, מה אכפת לך. מקסימום לא תשתמשי.

הן צעדו בשתיקה, אישה וילדהּ בעגלתו. היא התלבטה אם לעדכן את דעתה על גיתית או על ספרות רומנטית. אלמלא הילדים, האם היו מתיידדות? נדמה לה שכן. אבל גם היא יודעת שזאת סתם תשובה; כמו נדדו ליקום אחר של שיפוט, עולם שיש בו ילדים, והוא אינו נוגע לעולמן הקודם. גיתית אמרה, זה באנגלית, ורונה שאלה, מה באנגלית, וגיתית אמרה, הפודקאסט.

הכתף כאבה לה. היא הציצה בשעון: עשרים לשלוש. עוד מעט ישוב ויתעורר. היא ערמה שתי כריות על המסעד מימינה, סובבה את גופה לאט והטתה את גבה עד שפגש בהן, התינוק מוטל על חזה. היא ייצבה את הקינדל על בטנה בזווית, גבו אל חדר השינה, ובכל זאת הציצה לכיוונו פעם אחת נוספת לפני שלחצה, "לקריאת הפרק הראשון".