"אני אומר שבכל פעם שג'קסון לאמב מודאג שמבצע בסגנון מוסקבה־של־פעם מתנהל בחצר האחורית שלנו, הייתי מקדיש לזה תשומת לב" (עמוד 74). כשנפטר לה־קארה, הערכתי כי לא במהרה יקום לו יורש, שיוכל כמותו לספר סיפור על אנשים "אפורים" המתמודדים עם מציאות מורכבת ודילמות מוסריות, ולרקום עלילה בלשית שאינה נופלת מאלו שתיארו כריסטי וקונן־דויל. התברר שטעיתי. הספר "אריות מתים" (הוצאת אריה ניר ומודן, 2022) שכתב הסופר הבריטי מיק הרון (איך לא? כדי שזה יהיה מותחן ריגול חכם באמת, כנראה שהמחבר צריך להיות בריטי) הוא השני ומוצלחת בסדרה שזכתה בפרסים רבים, והפכה לתוכנית טלוויזיה באפל טי־וי, בכיכובם של גארי אולדמן וקריסטין סקוט־תומאס. כפי שתואר בספר הקודם, בית סלאו הוא בית בלונדון שמשמש כבסיסה של יחידה שאליה נשלחים סוכנים כושלים של שירותי הביון הבריטיים, שירות הביטחון (MI5) ושירות הביון החשאי (SIS), אשר פישלו בצורה מחפירה עד כדי כך שמצד אחד אינם יכולים עוד לפעול בתחום המבצעי, ומנגד מוטב לא לפטר אותם. סוג של גולאג או מושבת עונשין למרגלים. הסוכנים שהוגלו לבית סלאו מכונים סוסים, ובגלל שסלאו נשמע כמו שיבוש של המילה איטי באנגלית (Slow) הם מכונים "הסוסים האיטיים". בין סוכני היחידה, שכל כולה טיפוסים מוזרים ישנם מומחה מחשבים וטכנולוגיה שנשמר לעצמו, סוכן השטח ה"מורעל" שנכשל דווקא בבחינת הסיום של קורס ההכשרה (והוא נכדו של המ"ז – המנוול הזקן – רב־מרגלים אגדי), העוזרת של מנהל שירות הביטחון שהתאבד בנסיבות מחשידות ועוד. בספר הזה ישנם שני מצטרפים חדשים. לאחד מהם, מרקוס לונגרידג', היתה עד לאחרונה קריירה מבטיחה, "כשהיה במבצעים: הוא השתתף בפשיטות, חשף תא טרור פעיל לפני שנה בערך" (עמוד 45). אבל כמו לכל חבריו לבית סלאו, גם הוא פישל מתישהו, גם אן לא ברור כיצד ומתי. לכולם יש מכנה משותף אחד – הם רוצים לחזור לשטח ולפעילות. רובם יעשו הכול בשביל זה. על כל אלה מפקד ג'קסון לאמב, איש גס רוח, שמן ומגודל, שנראה שנהנה לבוז לאנשיו על כך שהוגלו ליחידה בפיקודו. איש אינו יודע מדוע הוא מונה למפקד היחידה, ואיזה פשלה בעברו הביאה אותו לשם. במבט ראשון קל לחשוב שלאמב הוא לא יוצלח כמו פקודיו, אך "לאמב עבד גם בשטח וגם מאחורי שולחן" (עמוד 128), ופעל במסווה בברלין בשלהי המלחמה הקרה. הוא ידע היטב באיזה מבין השניים מתעוררים בלי אוויר "לשמע כל כל רחש בחשיכה. אבל טרם יצא לו לפגוש חליפה שלא חשב שהוא סמוראי" (עמוד 129). מאחורי חזות הבטלן שטיפח לאמב בקפידה הסתיר את היותו איש מבצעים מן המעלה הראשונה. "לאמב היה מסוגל להתיש אותך בעצם זה שעמד מולך, ולא היית קולט שמדובר באיום עד שהיה הולך משם, ואז היית תוהה מי כיבה את האורות" (עמוד 31). שגרת יומם האפורה והמשמימה של "הסוסים האיטיים" הופרה הפעם כאשר דיקי בואו, פעם סוכן זוטר של השירות החשאי בברלין, וכיום שתיין שאיבד את דרכו נמצא מת באוטובוס. בפלאפון הסלולרי שלו מופיעה הודעה שלא נשלחה ובה המילה "ציקדות". לאמב, שביקש להתחקות אחר נסיבות מותו משום שפעל בשעתו בברלין עם בואו, ידע מה פירוש המילה. "ציקדות" היה כינויה של רשת סוכנים רדומים שהפעיל בשעתו רב־המרגלים הסובייטי האגדי אלכסנדר פופוב. כה אגדי היה פופוב שאיש, כמעט, מעולם לא ראה אותו ושירותי הביון הבריטים היו בטוחים שלמעשה המודיעין הסובייטי המציא אותו. אבל אם פופוב מעולם לא היה קיים, כיצד הוא צץ עתה בלונדון ומדוע? כמו בספר הקודם גם הפעם נדרש לאמב לנווט את עצמו ואת אנשיו במבוך של אינטריגות ואינטרסים, בכדי להצליח להוציא את בית סלאו מנצח, ובעיקר למנוע מגורמים בעלי כוח לנצל אותו כשעיר לעזאזל. קל לזהות במהלך הקריאה כי המחבר שאב השראה מלה־קארה. הדבר בא לידי ביטוי, קודם כל, בהסתכלות מציאותית, אכזרית וצינית של מקצוע הריגול. גם בסגנון ביקש הרון להידמות ללה־קארה. בספריו של האחרון כונו אנשי יחידת המבצעים של השירות "ציירי המדרכות" ואנשי יחידת המתנקשים כונו "ציידי הגולגולות". ב"סוסים איטיים" בחר המחבר לכנות אתו אנשי יחידת המעקבים בשם "הכלבים", ואת אנשי המבצעים המיוחדים "משיגנים". יתרה מכך, כמה מהדמויות הם פשוט "גזור הדבק" מעלילותיו של ג'ורג' סמיילי (קארלה וקוני זקס מישהו?). ועדיין הסיפור מותח וטוב. גם בספרו השני והמוצלח (שלא נפל לבור המוכר של המשך שאינו טוב כמו המקור) נראה שיתכן ונמצא יורש ללה־קארה. יורש היא אולי מילה חזקה מדי, אבל לפחות סופר שבספרי הריגול שלו נוכל להתנחם בהיעדרו של הגדול מכולם.
ספר מהנה ביותר, כדאי לקרוא לחובבי הזאנר
ספר מתח אינטליגנטי ומושלם. אין למיק הרון מתחרים כיום בז׳אנר ספרי הריגול.
ספר מצויין, סיפור קולח עם טוויסטים לא מוגזמים, ממליצה מאוד
מיק הרון שומר על אותה איכות בכל ספריו. סוג של יורש לדיווד קרונוול . ממתין לספר הבא המתורגם שלו! מומלץ בחום!
הסוסים האיטיים חוזרים, הם עובדים הפוך מההגיון, נכנסים לצרות במקום להסתובב וללכת ומושפלים פעם אחר פעם. נהנתי מכל רגע, ספר מעולה, מתחרה רציני ל"אריות מתים" (הספר השני בסדרה שלדעתי הוא הטוב ביותר). העלילה מתפתחת מהר, הרבה מהפכים מפתיעים, קראתי את הספר בנשימה אחת.
נהנתי מכל רגע, הסיפור נבנה במהירות גוברת המון פרטים בודדים שמתחברים לסיפור אחד. היה כיף
נהדר. קולח, מותח, מצחיק. מיק הרון מצוין כרגיל. גם התרגום משובח.
מתחיל כאילו הוא חזרה על הספרים הקודמים אבל מהר מאד הופך לסיפור מבריק ומותח.
פשוט נפלא. כמו כל הסידרה. נכון שלפעמים צריך לחזור על קריאת משפט או פיסקה אבל שווה כל רגע.
ספר מעולה מכל בחינה אפשרית. תרגום נפלא. מתח. דמויות.
מהטובים! בית סלואו חוזר, ובגדול. לדעתי טוב יותר מהקודם (השלישי) כי הם חוזרים להיות סוסים איטיים ולא להקת ג'יימס בונדים שנלחמת באוגדות שלמות... . לאמב האחד והיחיד; עם הציניות, מגעילותו ומקצועניותו ממש טוב. לאוהבי הז'אנר ספר גדול וממולץ בכל לב. נהדר!
תענוג אמיתי,ספר ריגול בריטי קלאסי, שכיף לקרוא מתחילתו ועד סופו.
וואו. הטוב מכולם עד כה. אין רחמים בממלכת לאמב
הסדרה המעולה הזו מתפתחת ומשתבחת עם כל ספר נוסף. וגם הספר הנוכחי מומלץ ביותר. לקרוא ללא הסחות דעת!
מושלם לחובבי הומור שחור וציניות. כתיבה גאונית, דמויות מרהיבות, תענוג צרוף! כל הסדרה מעולה וכל ספר מתעלה אפילו על הקודם.
ספר ריגול בריטי מעולה. הומור אנגלי שנון ועלילה מותחת ומגוחכת כאחד.
מעולה. לפחות כמו שני הספרים הקודמים. הומור בריטי מושחז, אינטליגנטי, מותח ומפתיע. מקווה שהסופר ימשיך ויוסיף עוד חלקים לסדרה.
בסוף שנת 2020 נפטר המאסטר של סופרי הריגול, ג'ון לה־קארה (שם העט של המרגל והסופר הבריטי דיוויד קורנוול). הערכתי אז שיהיה קשה להיכנס לנעליו ולהיות גם סופר מתח משובח וחכם, וגם סופר גדול באמת שיודע לברוא סיפור מורכב עם שכבות עומק על אנשים רגילים (שלא לומר "אפורים") ששגרת יומם היא מתשע עד חמש במשרד חסר ייחוד (פקידים, יהיה מי שיאמר, ואז כמובן יקרא את הספרים ויגלה שכמאמר הסיסמה של הרובוטריקים יש בהם "יותר משנראה לעין"), שנקלעים כל פעם מחדש לעלילה בלשית שאינה נופלת מאלו שתיארו צ'אנדלר, האמט וכריסטי. לא רק שטעיתי, אלא שזה לקח פחות משנה עד שנחשפתי ליורש של לה־קארה – הסופר הבריטי מיק הרון. הספר "נמרים אמיתיים" (הוצאת אריה ניר ומודן, 2023) הוא הספר השלישי והמוצלח במיוחד בסדרת "בית סלאו" של הרון, שזכתה בפרסים רבים ועובדה לסדרה באפל טי־וי, בכיכובם של גארי אולדמן וקריסטין סקוט־תומאס. בית סלאו הוא בית בלונדון שמשמש כבסיסה של יחידה שאליה נשלחים סוכנים כושלים של שירותי הביון הבריטיים, שירות הביטחון (MI5) ושירות הביון החשאי (SIS). "לא כל מי שמפשל זוכה להצטרף לסוסים האיטיים. רק אלו שיהיה לא נבון פוליטית לפטר" (עמוד 15). זוהי, אם כן, "שלוחה נשכחת מלב ונזנחת מרצון, אותו “צינוק אדמיניסטרטיבי", כפי שכונתה בעבר, של שירות הביון" (עמוד 69). הסוכנים שהוגלו לבית סלאו מכונים סוסים, ובגלל שסלאו נשמע כמו שיבוש של המילה איטי באנגלית (Slow) הם מכונים "הסוסים האיטיים". ככלל, השגרה המייאשת של בית סלאו, שכוללת יחס מזלזל (וכמעט מתעלל) מצד מפקדם מוציאה את חברי הצוות מדעתם. לכולם יש מכנה משותף אחד – הם רוצים לחזור לשטח ולפעילות. רובם יעשו הכול בשביל זה. האיש שעומד ראש בית סלאו הוא ג'קסון לאמב, איש גס רוח, שמן ומגודל, שנראה שנהנה לבוז לאנשיו על כך שהוגלו ליחידה בפיקודו. במבט ראשון קל לחשוב שלאמב הוא לא יוצלח כמו פקודיו, אך "לאמב היה סוכן שטח לשעבר, פעיל סמוי שבילה זמן־מה מצידה האחר של החומה, בתקופה שעוד הייתה חומה" (עמוד 33), ופעל במסווה בברלין בשלהי המלחמה הקרה. באותם ימים היה לאמב בן טיפוחיו של צ'רלס פרטנר, רב־מרגלים ולימים ראש שירות הביטחון, "ויחסית לאגדות, זאת הייתה קודרת במיוחד. פרטנר היה ישר הליכות כמו מנהל בנק – מנהל בנק מהסוג הישן, כשעוד היה אפשר לסמוך עליהם – ואילו לאמב היה אסוף כמו פלוץ במסננת. או לפחות כזה היה לאמב שחזר מהמלחמות שלו, מהשנים הארוכות שבילה בקיפוצים מצידה האחד של החומה לאחר" (עמוד 126). כאמור, מה שנראה לעין הוא לא תמיד האמת. פרטנר מכר מידע לרוסים במשך עשור, ואילו לאמב היה האיש שעליו הוטל להתנקש בו ולנקות את הבלאגן כך שהפיאסקו בדמות ראש שירות שהוא למעשה חפרפרת של המודיעין הרוסי לא יתגלה. מאז, אף שלא ברור מדוע, הוא בגלות בבית סלאו. גם שם, מרופט ומסמורטט ומוזנח לאמב הוא נמר אמיתי. כאשר מתנקש התגנב למשרדו ומבקש להורגו הוא מצא שם את לאמב נוחר על כסאו, לבוש בבגדים שככל הנראה לא כובסו ימים רבים. משימת החיסול נראתה פשוטה אלא "שעיניו של לאמב פקוחות, וידו של לאמב נחה על אקדחו של לאמב" (עמוד 390). לצערו הרב המתנקש למד "שאם פותחים מספיק דלתות, בסופו של דבר נתקלים בנמר" (עמוד 390). שגרת יומם האפורה והמשמימה של "הסוסים האיטיים" הופרה הפעם כאשר קתרין, סגניתו הנאמנה של לאמב נחטפה. החוטפים, ובראשם שון דונובן, בעברו לוטננט־קולונל בצבא הבריטי, דרשו כי בתמורה לשחרורה ימסור להם הצוות מודיעין יקר ערך ממפקדת ה־MI5 בריג'נטס פארק. קרטרייט יצא למשימה, וכדרכו הסתבך כהוגן. עד מהרה התברר שהצוות נקלע לסבך אינטריגות בין השר הממונה על השירות, פיטר ג'אד, ראש השירות, דיים אינגריד טירניי, וסגניתה דיאנה טברנר. השלישייה המוזרה הזו הזמינה צוות "נמרים", צוות בדיקה חיצוני לאבטחת מערכות, כדי שיבחן את חוזקות וחולשות מערך ההגנה של השירות על חומר מסווג. אבל לדונובן וחבריו יש תכניות אחרות, והתכנית, אפעס, הלכה לעזאזל. גם הפעם נדרש לאמב לתמרן בין שמירה על האינטרסים הביטחוניים של בריטניה לבין אלו של השירות ובית סלאו, כמו גם לחלץ את אנשיו מתסבוכת שגדולה עליהם בכמה מספרים. הכתיבה של הרון נהדרת. קל להיסחף בעולם שברא ולהיכרך אחר המפסידנים של לאמב, בניסיונם לפענח את התעלומה כשכל הסיכויים לרעתם. הדיאלוגים ששם בפי הדמויות שלו פשוט נפלאים (בחלק לא מבוטל מהם לאמב הוא משתתף פעיל ונשכני). כך למשל, כשלואיזה גאי עדכנה את לאמב ששניים מסוכניו נעדרים, הוא תהה על איזה סוכנים היא מדברת. היא וחבריה, אמר, אינם כאלו, אלא "חבורת פשלונרים שהיה להם מזל" (עמוד 162). כשגאי תהתה האם ההצבה בבית סלאו נחשבת כמזל, ירה לעברה: "לא אמרתי מזל מאיזה סוג" (עמוד 162).
ספר ריגול ומתח מעולה. אינטליגנטי ושנון במידה הנכונה עם הרבה הומור ציני אנגלי משובח. תרגום קצת בעייתי.
אהבתי! דמויות מעניינות, עלילה מותחת ומעל הכל חוש הומור משובח.
לקח לי זמן להיכנס אליו, אבל הקצב של החלק האחרון שווה הכל.
מרתק ומותח כתוב היטב ועם הרבה הומור
עוד ספר מהנה בסדרת הספרים. בהחלט עדיף על העיבוד של הספר לעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה.
מעולה. מתה על סיפורי ה"סלואו הורסס" המסכנים. זה מצחיק ומותח ומרתק בו זמנית. מלא בדמויות צבעוניות ומשעשעות, אינטריגות וסודות. שלישי בסדרה ומהנה כמו השניים שקדמו לו. מצפה בקוצר רוח לבאים בתור.
דמויות נהדרות. קצת גולש לפעמים למלל מיותר, אבל בסה״כ נהדר.
סדרה מצוינת, כתיבה חדה, דמויות עשויות היטב. מותח ומפתיע. ממליץ בחום.
לא טוב כמו הראשון אך מהנה מספיק. מותח ומלא בהומור, בדיוק כמו שאני אוהבת
הנאה צרופה. בהתחלה הלכתי קצת לאיבוד בפרדס הזה של זמנים, דמויות ועלילות-משנה אבל בסוף, כפי שניתן להבין, יצאתי ממנו בשלום.
כתיבה משובחת ומלאת הומור. הדמויות בנויות היטב ועם עומק. הנאה צרופה.
לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/סוסים-איטיים-מיק-הרון
צריך להתרגל לסגנון ולדרך החשיבה אבל זה אתגר מהנה והקריאה בספר הזה היא בהחלט חוויה.
בלעתי בשקיקה , בחיוך מתמיד לנוכח ההומור הדק ובהתפעלות מעולם הדימויים המפתיע והמדוייק השופע לכל אורך הספר . טוב בדיוק כמו החלק הראשון - סוסים איטיים . משפטים רבים קראתי פעמיים על מנת לא להחמיץ דבר.
ממש ממש טוב! לדעתי אפילו יותר טוב מהראשון שלו. מחכה בקוצר רוח לשלישי. סגנון של ג'ון לה קארה עם הומור ואווירה. ממליץ!!!!
מותח רגיש וכתוב מעולה ממש כמו הספר הקודם בסדרה
ספר נהדר הן באופן סיפורו, הן בקצב "הבריטי" שלו.
אפילו יותר טוב מהראשון! ספר שני בסדרה ואנו זוכים למבט מעמיק יותר על סוכני ''סלואו האוס''.
מבריק. לא צפוי ומאד מהנה עד העמוד האחרון. מאד אנגלי ומזכיר את לה קארה.
לעיתים נמרח אבל בסופו של דבר, ספר ריגול מעולה. מזכיר לי את John le Carre בימיו הטובים.
מצוין. מאד אנגלי - בצד המתח, יש גם הרבה הומור ודמויות שרחוקות מלהיות "דמות הגיבור", כפי שזה בוודאי היה נראה אילו המחבר היה אמריקאי.
דרמת ריגול משעשעת ומותחת! מומלצת מאוד.
ספר מצוין. מחכה בקוצר רוח לספר הבא.
מצויין, מתוחכם ומרתק, נבנה לאט, דורש ריכוז מהנה להחריד
https://wp.me/p4kTCp-6cA בדצמבר האחרון נפטר הסופר הבריטי דיוויד קורנוול, המוכר יותר בשם העט שלו – ג'ון לה־קארה. הוא היה הכוהן הגדול של ספרות הריגול, וספריו, בהם תיאר נאמנה את עולם הריגול בשנות המלחמה הקרה, הם מופת של כתיבה משובחת ומתח חכם במיוחד. גיבורו האלמותי, רב־המרגלים ג'ורג' סמיילי, הגוץ הממושקף, היווה אנטיתזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף שידע להיות, קשוח, ערום ואפילו אכזרי פי כמה ממנו. כשנפטר לה־קארה, הערכתי כי לא במהרה יקום לו יורש, שיוכל כמותו לספר סיפור על אנשים "אפורים" המתמודדים עם מציאות מורכבת ודילמות מוסריות, ולרקום עלילה בלשית שאינה נופלת מאלו שתיארו כריסטי וקונן־דויל. התברר שטעיתי. הספר "סוסים איטיים" (הוצאת לסה, 2021) שכתב הסופר הבריטי מיק הרון (איך לא? כדי שזה יהיה מותחן ריגול חכם באמת, כנראה שהמחבר צריך להיות בריטי) הוא סנונית ראשונה ומוצלחת בסדרה שזכתה בפרסים רבים, ומעובדת לתוכנית טלוויזיה באפל טי־וי, בכיכובם של גארי אולדמן וקריסטין סקוט־תומאס. בית סלאו הוא בית בלונדון שמשמש כבסיסה של יחידה שאליה נשלחים סוכנים כושלים של שירותי הביון הבריטיים, שירות הביטחון (MI5) ושירות הביון החשאי (SIS), אלה שפישלו בצורה מחפירה עד כדי כך שמצד אחד אינם יכולים עוד לפעול בתחום המבצעי, ומנגד מוטב לא לפטר אותם. סוג של גולאג או מושבת עונשין למרגלים. הסוכנים שהוגלו לבית סלאו מכונים סוסים, ובגלל שסלאו נשמע כמו שיבוש של המילה איטי באנגלית (Slow) הם מכונים "הסוסים האיטיים". בין סוכני היחידה, שכל כולה טיפוסים מוזרים, ניתן למנות את ההאקר שנשמר לעצמו, סוכן השטח ה"מורעל" שנכשל דווקא בבחינת הסיום של קורס ההכשרה, מומחה המעקבים והפריצות שאיבד אובייקט שאחריו עקב, העוזרת של מנהל שירות הביטחון שהתאבד בנסיבות מחשידות, וכמובן הסוכנת היפייפיה שאיש אינו יודע בגין איזו פשלה הוגלתה לבית סלאו. לכולם יש מכנה משותף אחד – הם רוצים לחזור לשטח ולפעילות. רובם יעשו הכול בשביל זה. על כל אלה מפקד ג'קסון לאמב, איש גס רוח, שמן ומגודל, שנראה שנהנה לבוז לאנשיו על כך שהוגלו ליחידה בפיקודו. איש אינו יודע מדוע הוא מונה למפקד היחידה, ואיזה פשלה בעברו הביאה אותו לשם. במבט ראשון קל לחשוב שלאמב הוא לא יוצלח כמו פקודיו, אך כפי שציינה המשנה לראש השירות וראש אגף מבצעים, ליידי דיי טברנר, "הוא היה בשטח" (עמוד 142), ונדרש להתמודד עם סיכונים "כמו להיתפס, לעבור עינויים ולחטוף כדור. הוא שרד" (עמוד 143). שגרת יומם האפורה והמשמימה של "הסוסים האיטיים" הופרה כאשר חברי ארגון ימני קיצוני חטפו צעיר ממוצא פקיסטני ואיימו לשדר את עריפת ראשו בשידור חי באינטרנט. כמה מ"הסוסים" חושבים שיש פה הזדמנות לגאולה ולחזרה "אל הכפור", כפי שלה־קארה כינה את הפעילות המבצעית בשטח אויב. אבל בפרשת החטיפה יש צד סמוי מן העין. הצעיר שנחטף, לא נחטף באקראי, ויש מי שעשוי להרוויח הרבה מאוד לא רק מחטיפתו, אלא גם מחילוצו בבטחה. "לאמב בילה את החלק הארי של חייו המקצועיים מאחורי קווי האויב" (עמוד 152). עתה עליו לנווט את עצמו ואת אנשיו במבוך של אינטריגות ואינטרסים, בכדי להצליח להוציא את בית סלאו מנצח, ובעיקר למנוע מגורמים בעלי כוח לנצל אותו כשעיר לעזאזל. קל לזהות במהלך הקריאה כי המחבר שאב השראה מלה־קארה. הדבר בא לידי ביטוי, קודם כל, בהסתכלות מציאותית, אכזרית וצינית של מקצוע הריגול. "חליפות וסוכנים היו משני צידי המתרס מאז ומעולם, אבל המשחק השתנה בעשר השנים האחרונות, ומודיעין הפך לעסק כמו כל עסק אחר. תמיד יהיו שדות קרב שיהפכו עקובים מדם, אבל ברמה הדירקטוריונית, מלחמות המודיעין של היום מתנהלות כמו שקוקה קולה נאבקה בפפסי" (עמוד 302). בספרו "כל אנשי סמיילי" הציג לה־קארה את חוקי מוסקבה, כללים מבצעיים שלאורם פועלים סוכנים בארצות יעד שהסתכמו, כפי שכתב הרון בספרו, במילים "שמור על הגב שלך" (עמוד 262). אך לצד חוקים אלו, ציין, התקיימה עוד מערכת חוקים, חוקי לונדון, שפירושם: "שמור על התחת שלך. חוקי מוסקבה נכתבו ברחובות, בעוד שחוקי לונדון נהגו במסדרונות וסטמיניסטר, והגרסה המקוצרת גרסה: מישהו תמיד משלם, ודא שזה לא יהיה אתה. ואיש לא ידע זאת טוב יותר מג'קסון לאמב. ואיש לא שיחק בזה טוב יותר מדיי טברנר" (עמוד 263). גם בסגנון ביקש הרון להידמות ללה־קארה. בספריו של האחרון כונו אנשי יחידת המבצעים של השירות "ציירי המדרכות" ואנשי יחידת המתנקשים כונו "ציידי הגולגולות". ב"סוסים איטיים" בחר המחבר לכנות אתו אנשי יחידת המעקבים בשם "הכלבים", ואת אנשי המבצעים המיוחדים "משיגנים". המותחן המוצלח שכתב הרון יש בו כדי ללמד שיתכן ונמצא יורש ללה־קארה. יורש היא אולי מילה חזקה מדי, אבל לפחות סופר שבספרי הריגול שלו נוכל להתנחם בהיעדר הגדול מכולם.
כתוב יוצא מהכלל. אינטריגות פנימיות וסדרי עדיפויות לא ענייניים בביון הבריטי . מרתק.
ספר מותח שנון ומתוחכם. העובדה כי גארי אולדמן מגלם את דמותו של ג'קסון לאמב בסדרה המבוססת על הספר הוסיפה לקריאה ערך מוסף
ספר מעולה, עלילה מעניינת ובלתי צפויה, דמויות מפוסלות במילים נולדות לחיים בדימיוני. נהניתי.
רומן מתח אפל ומבריק בסגנון לה קארה. מאד מומלץ
ספר מתח לא שיגרתי, צריך להתרכז, להתמודד איתו... לא לוותר.
ספר מעולה ומרתק. גם מבחינה ספרותית וגם כספר מתח.
ספר ביון/מתח בריטי משובח. חגיגה לאוהבי לה קארה, לודלום ופרימנטל.
קולח ומותח כרגיל בספרי הסדרה
קצת פחות טוב מהספרים הקודמים. מאד נהנתי אבל הסיפור פחות ברור
ספר נוסף בסדרה מהנה לאוהבי ז'אנר הבלש/ריגול המתרחשת באנגליה. הומור שנון, דמויות מוכרות מהספרים הקודמים בסדרה. לטעמי, העלילה קצת פחות 'עובדת' אבל לא הייתי מוותר. מחכה לספר הבא בסדרה.
שופע מתח והומור ושנינה, לאו דווקא בסדר הזה. לעומת קודמיו, מאכזב מבחינת פשטות העלילה ובעיקר בגלל צירופי המקרים שבזכותם נפתרים הדברים.
שנון, מסקרן, ממשיך היטב את שני קודמיו.. לעתים מגזים ומושך יותר מדי את המניירות של בית סלואו
קצת פחות טוב מ-2 קודמיו, אבל עדיין כיף לקרוא אותו.
ההתחלה היתה מבטיחה. האמצע עשה את העבודה. אבל הסוף אכזב, מעוצב מדי לתסריט קולנוע
בהתחלה התקדם לאט, אבל התפתח לספר ריגול מותח, זורם ומעניין. ממליצה!!
כתיבה נהדרת אבל העלילה קצת מתפוגגת בחלק האחרון. די כמו בספר הראשון. ועדיין, קראתי במתח עד הסוף
העלילה טיפה טפשית, אבל הקריאה שווה את זה בשביל הדמויות.
לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/אריות-מתים-מיק-הרון
ספר מתח טוב, קצת איטי בהתחלה ומשתפר מאוד בהמשך
כדאי, למרות ריבוי הדמויות, ריבוי התפקידים ותפקידי הנגד, ה"קפיצות" בעלילות המשנה בין אחת לשניה, לשלישית ולרביעית, וכן, הלאה, והקוראת צריכה לפענח אותן קפיצות. כדאי, למרות שבתחילה נראה הספר איטי למדי, ואף נקרא בהתאם; שום דבר לא ישאיר את הקוראת טרוטת עיניים באמצע הלילה, רק כדי לסיים את הפרק. עד שפתאום אי אפשר להפסיק. כדאי, כי הספר (הסופר) מסתכל בפכחון על אותם ארגונים שפעם היו סודיים ונחשבים, וכיום נחשבים הרבה פחות. https://irisganor.com/7980/
מתחיל די איטי (כראוי לשמו...) אבל מצוין ממש.
מותח, אילולא שמות הדמויות שהאטו את השטף (להזכר מי זה מי), הייתי טסה עם הסיפור. אתה בטוח שמשהו הולך להשתבש, והוא אכן משתבש רק באופן שונה ממה שדמיינת.
טוב למדי, אך פחות מהקודם. עדיין קריאה מהנה.
מיוחד , הומור, מותח אבל נורא אנגלי.. נקרא בכיף ולא ישאיר סימנים
ספר מעולה, עם מתח שנבנה בכל פרק. חבל רק שההגהה רשלנית
צריך לשרוד הרבה סוסים איטיים עד שמתחילים להנות מהספר, וגם אז, בקצב מאד איטי ועם הומור אנגלי יחודי שאו שאוהבים אותו או שלא. אני אהבתי.
זורם טוב. שומר על עירנות. כן - לקרוא.
מצויין. מלא מתח והומור. אכזרי במידה. לעיתים דורש תשומת לב. מתחיל לאט ומגביר קצב.
ספר מתח שנון ,מפתיע ומלא הומור בריטי.
הספר כתוב בסגנון בריטי קלאסי, איטי, מחייב לעיתים קריאה שנייה. אבל העלילה כתובה היטב, המתח נשמר עד הסוף, וחלק מהתעלומות לא נפתרו עד הסוף. .
ספר מותח ומהנה, עם סוף סגור שזה תמיד עדיף. התרגום לא מושלם.
קשה לקריאה וממכר באותה עת. העלילה מסתבכת, שמות נערמים, וכל הסבר לא ניתן. הרבה סבלנות צריך, לנימה התחכמת של הסופר. סלידתו מ-5 ניכרת אם כי לא מובנת. לקרוא ולהחליט אם להמשיך לספר השני
עמוס בדמויות שטחיות, עלילה מסורבלת, אמינות שואפת לאפס,
הספר מצחיק מותח ומעניין.הורדתי 2 כוכבים בגלל התרגום הגרוע והמרושל
סיפור מצויין אבל תרגום מזעזע. גורם לספר להיות מסורבל ולא ברור
מותח, כתוב בצורה מעניינת, מהורהרת. קל ללכת לאיבוד בין שלל הדמויות וזה קצת מעייף
מנסה להיות ג'ון לה קארה. הצלחה חלקית בלבד
משתדל להיות לה קארה. לא מצליח
יש לא מעט בעיות בתרגום. השנינות האנגלית לא תמיד עובדת. עודף טיפוסים מוזרים. עדיין בהחלט קריא
פחות טוב מהספר בראשון, אבל חביב. בטח יהיה גם ספר שלישי:)
סגנון גס של לה קארה אבל יותר מותח ויותר טוב מספר הקודם.
פחות טוב במידה ניכרת מהקודם.
חיקוי של סגנונו האיטי של לה קארה; כולל תיאורי מזג האוויר הגשום בלונדון. קצת מתח מתחיל אחרי חלקו השני של הספר.
מתקדם מאד בעצלתיים, כך שרק בשליש האחרון ההתרחשות מואצת.
לא רע. יחסית לספרי ריגול. אפשר לקרוא בהחלט
לא אהבתי קשה להתחבר לדמויות הסופר קופץ חד מדי מזירה לזירה
הרעיון לעלילה טוב. הסיפור די חלש ואיטי למדי
נחמד. שיבחו אותו מאוד כך שהיו לי ציפיות גבוהות. ספר נחמד.
כמו סדרה בריטית, מתחיל לאט, מעורפל, שפע של אנטי גיבורים ולאט לאט צובר תאוצה מתבהר וגם אם לא באמת מפתיע מצליח לשמור על עניין
במהלך הקריאה לא מצאתי את עצמי אחוז מתח וסקרנות לגבי ההמשך, אני מתקשה להתלהב מתחכום יתר, כמעט בכל סיטואציה היו התחכמויות למכביר זה לא ריאלי, כל הדיאלוגים והשיחות הפשוטות ביותר היו נגועים באובר תחכום, אנשים לא מתבטאים כך במציאות לא התלהבתי, בלשון המעטה.
נטשתי בשלב מוקדם. לא התחברתי לאופי הכתיבה.
הסדרה "סוסים איטיים" על שלוש עונותיה טובה מאד. מהספר נהניתי הרבה פחות. הכתיבה מאד מתאמצת להיות שנונה ומתחכמת ומצליחה להיות מאולצת ולא מובנת.
מתנצל, לא הצלחתי לסיימו. ב 46% פרשתי סופית. טרם קרה לי. או שלא מעניין, או שהתרגום נורא, לא הצלחתי לבלוע. אז עברתי לצפות בסדרה המצוינת עם גארי אולדמן המצוין. מומלץ בכל מקרה.
לא משהו הפעם הנפיחות לא עזרו מקושקש ומבולבל
כשמו כן הוא. איטי. חסר את המתח וההתאגדות. בריטי בקצב.
לאחר שלושת רבעי הספר החלטתי להפסיק. כתיבה מפוזרת, עומס דמויות בלתי סביר, עלילה שמרגישה כמו רכב מקרטע. יכל להיות תסריט לא רע לקולנוע שבו אתה רואה את הדמויות ונהנה מהרפרנסים והטונציה של השנינויות בשפת המקור, אבל מתסכל בתור ספר.
ספר ארוך ומשמים, ניסיתי לסיים בעקבות הביקורת הטובה של ירון פריד אבל היה ממש קשה. המון דמויות שלוקח שני שליש ספר להבחין ביניהן, התחכמויות שלא לצורך וקפיצות עריכה לא מוצדקות. משפטים ארוכים לאין סוף ומתורגם מתחת לכל ביקורת. אפילו ברמת העלילה "who sone it" אין בו עניין. מצטערת אני בדרך כלל לא כל כך שלילית אבל השקעתי כמה שעות טובות ואשמח לחסוך לכם. מי שרוצה לקרוא על המודיעין הבריטי שיקרא ג'ון לה קארה.
כתיבה מבולגנת ומתוחכמת מדיי. מי נגד מי? ומה נגד מה?
מייגע, היה מתיש לנסות לעקוב אחרי כל כך הרבה דמויות
תרגום קשוח, מפוזר, יוצר קושי רב בקריאה. מן הסתם בשפת המקור הייתי נהנית אך לא בתרגום הזה. מאכזב ביותר.
לא הצלחתי לקרוא מעבר לפרק 2. לא הבנתי כלום. הלך הכסף והצפיה. לא יודע אם הבעיה אצלי או בספר.
העלילה היתה מעניינת. לא אהבתי את סגנון הכתיבה ה"לא ברור" בכוונה. ערוך בבלגן ומקשה על הזרימה בהבנת העלילה. מתיש. ממש נלחמתי לסיים אותו.
ספר מבולבל, יותר מדי עלילות במקביל, רמזים מטעים ועוד פשעים ספרותיים. חיכיתי במשך שני שליש (אם לא יותר) מהספר שמשהו יקרה. משעמם, סוף מאכזב. אפשר לוותר...
בעמוד 24 הרמתי ידיים. טקסט דחוס ויומרני, והסיפור, אם הוא טוב, מסתתר מתחת לשכבות רבות של מידע לא ברור.
לא שווה שקל. חבל על הזמן שבזבזתי בלנסות לקרוא אותו.
ספר גרוע. מרוב שפת רימוזים לא הצלחתי לעקוב אחרי הדמויות והסיפור.
העלילה רצופה תיאורים מיותרים שחורגים מעבר לנושא וכך ״הולכים לאיבוד״ בקריאה. הרבה תיאורי סביבה מיותרים ואנקדוטות שסוטות מהעיקר. אחד מהספרים הבודדים שגרמו לי להפסיק את הקריאה באמצע. נושא העלילה מהווה עניין וסקרנות,אך לצערי הסופר סטה ממנו בתיאורים מיותרים ״שניפחו״ את עוביו של הספר לפחות בחמישים אחוזים.
לא החזקתי מעמד, די מהר פשוט עזבתי אותו.. לא ממליץ
ספר מתחכם , עוסק בפרטים וחוזר על עצמו. אין כמעט מתח וגם לא הבנות מעמיקות על אופיים של בני אדם או על ריגול. ספר מאכזב
פשוט נורא. הספר לא זורם כתוב באופן משעמם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
