https://wp.me/p4kTCp-6cA בדצמבר האחרון נפטר הסופר הבריטי דיוויד קורנוול, המוכר יותר בשם העט שלו – ג'ון לה־קארה. הוא היה הכוהן הגדול של ספרות הריגול, וספריו, בהם תיאר נאמנה את עולם הריגול בשנות המלחמה הקרה, הם מופת של כתיבה משובחת ומתח חכם במיוחד. גיבורו האלמותי, רב־המרגלים ג'ורג' סמיילי, הגוץ הממושקף, היווה אנטיתזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף שידע להיות, קשוח, ערום ואפילו אכזרי פי כמה ממנו. כשנפטר לה־קארה, הערכתי כי לא במהרה יקום לו יורש, שיוכל כמותו לספר סיפור על אנשים "אפורים" המתמודדים עם מציאות מורכבת ודילמות מוסריות, ולרקום עלילה בלשית שאינה נופלת מאלו שתיארו כריסטי וקונן־דויל. התברר שטעיתי. הספר "סוסים איטיים" (הוצאת לסה, 2021) שכתב הסופר הבריטי מיק הרון (איך לא? כדי שזה יהיה מותחן ריגול חכם באמת, כנראה שהמחבר צריך להיות בריטי) הוא סנונית ראשונה ומוצלחת בסדרה שזכתה בפרסים רבים, ומעובדת לתוכנית טלוויזיה באפל טי־וי, בכיכובם של גארי אולדמן וקריסטין סקוט־תומאס. בית סלאו הוא בית בלונדון שמשמש כבסיסה של יחידה שאליה נשלחים סוכנים כושלים של שירותי הביון הבריטיים, שירות הביטחון (MI5) ושירות הביון החשאי (SIS), אלה שפישלו בצורה מחפירה עד כדי כך שמצד אחד אינם יכולים עוד לפעול בתחום המבצעי, ומנגד מוטב לא לפטר אותם. סוג של גולאג או מושבת עונשין למרגלים. הסוכנים שהוגלו לבית סלאו מכונים סוסים, ובגלל שסלאו נשמע כמו שיבוש של המילה איטי באנגלית (Slow) הם מכונים "הסוסים האיטיים". בין סוכני היחידה, שכל כולה טיפוסים מוזרים, ניתן למנות את ההאקר שנשמר לעצמו, סוכן השטח ה"מורעל" שנכשל דווקא בבחינת הסיום של קורס ההכשרה, מומחה המעקבים והפריצות שאיבד אובייקט שאחריו עקב, העוזרת של מנהל שירות הביטחון שהתאבד בנסיבות מחשידות, וכמובן הסוכנת היפייפיה שאיש אינו יודע בגין איזו פשלה הוגלתה לבית סלאו. לכולם יש מכנה משותף אחד – הם רוצים לחזור לשטח ולפעילות. רובם יעשו הכול בשביל זה. על כל אלה מפקד ג'קסון לאמב, איש גס רוח, שמן ומגודל, שנראה שנהנה לבוז לאנשיו על כך שהוגלו ליחידה בפיקודו. איש אינו יודע מדוע הוא מונה למפקד היחידה, ואיזה פשלה בעברו הביאה אותו לשם. במבט ראשון קל לחשוב שלאמב הוא לא יוצלח כמו פקודיו, אך כפי שציינה המשנה לראש השירות וראש אגף מבצעים, ליידי דיי טברנר, "הוא היה בשטח" (עמוד 142), ונדרש להתמודד עם סיכונים "כמו להיתפס, לעבור עינויים ולחטוף כדור. הוא שרד" (עמוד 143). שגרת יומם האפורה והמשמימה של "הסוסים האיטיים" הופרה כאשר חברי ארגון ימני קיצוני חטפו צעיר ממוצא פקיסטני ואיימו לשדר את עריפת ראשו בשידור חי באינטרנט. כמה מ"הסוסים" חושבים שיש פה הזדמנות לגאולה ולחזרה "אל הכפור", כפי שלה־קארה כינה את הפעילות המבצעית בשטח אויב. אבל בפרשת החטיפה יש צד סמוי מן העין. הצעיר שנחטף, לא נחטף באקראי, ויש מי שעשוי להרוויח הרבה מאוד לא רק מחטיפתו, אלא גם מחילוצו בבטחה. "לאמב בילה את החלק הארי של חייו המקצועיים מאחורי קווי האויב" (עמוד 152). עתה עליו לנווט את עצמו ואת אנשיו במבוך של אינטריגות ואינטרסים, בכדי להצליח להוציא את בית סלאו מנצח, ובעיקר למנוע מגורמים בעלי כוח לנצל אותו כשעיר לעזאזל. קל לזהות במהלך הקריאה כי המחבר שאב השראה מלה־קארה. הדבר בא לידי ביטוי, קודם כל, בהסתכלות מציאותית, אכזרית וצינית של מקצוע הריגול. "חליפות וסוכנים היו משני צידי המתרס מאז ומעולם, אבל המשחק השתנה בעשר השנים האחרונות, ומודיעין הפך לעסק כמו כל עסק אחר. תמיד יהיו שדות קרב שיהפכו עקובים מדם, אבל ברמה הדירקטוריונית, מלחמות המודיעין של היום מתנהלות כמו שקוקה קולה נאבקה בפפסי" (עמוד 302). בספרו "כל אנשי סמיילי" הציג לה־קארה את חוקי מוסקבה, כללים מבצעיים שלאורם פועלים סוכנים בארצות יעד שהסתכמו, כפי שכתב הרון בספרו, במילים "שמור על הגב שלך" (עמוד 262). אך לצד חוקים אלו, ציין, התקיימה עוד מערכת חוקים, חוקי לונדון, שפירושם: "שמור על התחת שלך. חוקי מוסקבה נכתבו ברחובות, בעוד שחוקי לונדון נהגו במסדרונות וסטמיניסטר, והגרסה המקוצרת גרסה: מישהו תמיד משלם, ודא שזה לא יהיה אתה. ואיש לא ידע זאת טוב יותר מג'קסון לאמב. ואיש לא שיחק בזה טוב יותר מדיי טברנר" (עמוד 263). גם בסגנון ביקש הרון להידמות ללה־קארה. בספריו של האחרון כונו אנשי יחידת המבצעים של השירות "ציירי המדרכות" ואנשי יחידת המתנקשים כונו "ציידי הגולגולות". ב"סוסים איטיים" בחר המחבר לכנות אתו אנשי יחידת המעקבים בשם "הכלבים", ואת אנשי המבצעים המיוחדים "משיגנים". המותחן המוצלח שכתב הרון יש בו כדי ללמד שיתכן ונמצא יורש ללה־קארה. יורש היא אולי מילה חזקה מדי, אבל לפחות סופר שבספרי הריגול שלו נוכל להתנחם בהיעדר הגדול מכולם.
כתוב יוצא מהכלל. אינטריגות פנימיות וסדרי עדיפויות לא ענייניים בביון הבריטי . מרתק.
ספר מותח שנון ומתוחכם. העובדה כי גארי אולדמן מגלם את דמותו של ג'קסון לאמב בסדרה המבוססת על הספר הוסיפה לקריאה ערך מוסף
ספר מעולה, עלילה מעניינת ובלתי צפויה, דמויות מפוסלות במילים נולדות לחיים בדימיוני. נהניתי.
כדאי, למרות ריבוי הדמויות, ריבוי התפקידים ותפקידי הנגד, ה"קפיצות" בעלילות המשנה בין אחת לשניה, לשלישית ולרביעית, וכן, הלאה, והקוראת צריכה לפענח אותן קפיצות. כדאי, למרות שבתחילה נראה הספר איטי למדי, ואף נקרא בהתאם; שום דבר לא ישאיר את הקוראת טרוטת עיניים באמצע הלילה, רק כדי לסיים את הפרק. עד שפתאום אי אפשר להפסיק. כדאי, כי הספר (הסופר) מסתכל בפכחון על אותם ארגונים שפעם היו סודיים ונחשבים, וכיום נחשבים הרבה פחות. https://irisganor.com/7980/
מיוחד , הומור, מותח אבל נורא אנגלי.. נקרא בכיף ולא ישאיר סימנים
צריך לשרוד הרבה סוסים איטיים עד שמתחילים להנות מהספר, וגם אז, בקצב מאד איטי ועם הומור אנגלי יחודי שאו שאוהבים אותו או שלא. אני אהבתי.
מצויין. מלא מתח והומור. אכזרי במידה. לעיתים דורש תשומת לב. מתחיל לאט ומגביר קצב.
הספר כתוב בסגנון בריטי קלאסי, איטי, מחייב לעיתים קריאה שנייה. אבל העלילה כתובה היטב, המתח נשמר עד הסוף, וחלק מהתעלומות לא נפתרו עד הסוף. .
קשה לקריאה וממכר באותה עת. העלילה מסתבכת, שמות נערמים, וכל הסבר לא ניתן. הרבה סבלנות צריך, לנימה התחכמת של הסופר. סלידתו מ-5 ניכרת אם כי לא מובנת. לקרוא ולהחליט אם להמשיך לספר השני
מותח, כתוב בצורה מעניינת, מהורהרת. קל ללכת לאיבוד בין שלל הדמויות וזה קצת מעייף
חיקוי של סגנונו האיטי של לה קארה; כולל תיאורי מזג האוויר הגשום בלונדון. קצת מתח מתחיל אחרי חלקו השני של הספר.
כמו סדרה בריטית, מתחיל לאט, מעורפל, שפע של אנטי גיבורים ולאט לאט צובר תאוצה מתבהר וגם אם לא באמת מפתיע מצליח לשמור על עניין
הסדרה "סוסים איטיים" על שלוש עונותיה טובה מאד. מהספר נהניתי הרבה פחות. הכתיבה מאד מתאמצת להיות שנונה ומתחכמת ומצליחה להיות מאולצת ולא מובנת.
מתנצל, לא הצלחתי לסיימו. ב 46% פרשתי סופית. טרם קרה לי. או שלא מעניין, או שהתרגום נורא, לא הצלחתי לבלוע. אז עברתי לצפות בסדרה המצוינת עם גארי אולדמן המצוין. מומלץ בכל מקרה.
לאחר שלושת רבעי הספר החלטתי להפסיק. כתיבה מפוזרת, עומס דמויות בלתי סביר, עלילה שמרגישה כמו רכב מקרטע. יכל להיות תסריט לא רע לקולנוע שבו אתה רואה את הדמויות ונהנה מהרפרנסים והטונציה של השנינויות בשפת המקור, אבל מתסכל בתור ספר.
ספר ארוך ומשמים, ניסיתי לסיים בעקבות הביקורת הטובה של ירון פריד אבל היה ממש קשה. המון דמויות שלוקח שני שליש ספר להבחין ביניהן, התחכמויות שלא לצורך וקפיצות עריכה לא מוצדקות. משפטים ארוכים לאין סוף ומתורגם מתחת לכל ביקורת. אפילו ברמת העלילה "who sone it" אין בו עניין. מצטערת אני בדרך כלל לא כל כך שלילית אבל השקעתי כמה שעות טובות ואשמח לחסוך לכם. מי שרוצה לקרוא על המודיעין הבריטי שיקרא ג'ון לה קארה.
העלילה היתה מעניינת. לא אהבתי את סגנון הכתיבה ה"לא ברור" בכוונה. ערוך בבלגן ומקשה על הזרימה בהבנת העלילה. מתיש. ממש נלחמתי לסיים אותו.
ספר מבולבל, יותר מדי עלילות במקביל, רמזים מטעים ועוד פשעים ספרותיים. חיכיתי במשך שני שליש (אם לא יותר) מהספר שמשהו יקרה. משעמם, סוף מאכזב. אפשר לוותר...
העלילה רצופה תיאורים מיותרים שחורגים מעבר לנושא וכך ״הולכים לאיבוד״ בקריאה. הרבה תיאורי סביבה מיותרים ואנקדוטות שסוטות מהעיקר. אחד מהספרים הבודדים שגרמו לי להפסיק את הקריאה באמצע. נושא העלילה מהווה עניין וסקרנות,אך לצערי הסופר סטה ממנו בתיאורים מיותרים ״שניפחו״ את עוביו של הספר לפחות בחמישים אחוזים.
ספר מתחכם , עוסק בפרטים וחוזר על עצמו. אין כמעט מתח וגם לא הבנות מעמיקות על אופיים של בני אדם או על ריגול. ספר מאכזב
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
