ספר נפלא. אהבתי את העלילה, את ההומור, את התקווה. הכתיבה זורמת. הנאה צרופה.
הומור נעים ודמויות מקסימות. "את," אמר, "חייבת לי אלף דולר." אהההההה. רוצו לקרוא - הנאה צרופה מובטחת
ספר מקסים מקסים מקסים, מצחיק, שנון ונוגע! באופן כללי הסופרת הזו מוצלחת מאוד!! ואע''פ שקראתי אותו מהספרייה, עדיין קניתי אותו כקולי . הקריינות מצוינת. נותנת נפח נוסף לספר. תודה!!
חמוד ואופטימי. כתוב טוב ומתורגם טוב. סיימתי ביום אחד ברצף וזה אומר הרבה
ספר מתח רומנטי, עם היפוך תפקידים. כיף לצלול לתוכו ולשכוח מהכל. תמר לוין מקריינת נפלא את הדמויות.
קסם של ספר. קליל, קולח וכייפי. וגם היו רגעים שממש צחקתי בקול. דמויות שקל להתאהב בהן, כל אחד מהם סוחב את הסיפור שלו.ה, אבל שני הגיבורים חיוביים ועם הלב במקום הנכון. החיבור ביניהם נבנה בהדרגה, ואין קטעים סקסיים או תיאורים ג'וסיים, מה שכן, בסוף נשארים עם תחושה של אמונה בכוחה של אהבה.
ספר זורם מאוד, נקרא בנשימה אחת, כתוב בצורה מסקרנת שגורמת להיות חלק מהסיפור.
ממש אהבתי את הספר לא הצלחתי להניח אותו מהיד מסוג הספרים שנשארים ערים בלילה כדי לדעת מה ההמשך של העלילה
ספר קליל בתקופה קצת קשה. אחרי הרבה זמן שלא הצלחתי להתמיד בספר ממש נהנתי.
ספר חזק אהבתי את הדמויות ואת כוונת הסופרת שתמיד אפשר לקום ולעשות משהו למען עצמנו וההסביבה❣
איזה ספר מתוק!!!! הרבה יותר טוב מהקודמים שלה יש המון משפטים בספר שממש גרמו לי לצחוק ג׳ק מקסים!!! העלילה טובה וזורמת
אהבתי מאוד את הספר. הוא כתוב טוב ולא רציתי להניח אותו עד הסוף. חסר לי מעט יותר עולם פנימי של הדמות הראשית. הסופרת כתבה בעצמה שרצתה להמשיך ולהוסיף על הדמויות הראשיות, אבל מאיזשהו סיבה בחרה להשאיר אותו יחסית קצר. עלילה פשוטה אך בנויה היטב, דמויות שממש חיבבתי. בקיצור - כיף.
ספר רומנטי נחמד מאוד. ממליץ. אני יכול לומר בקצרה על תמר לוין - היא קריינית מצוינת. אני מאזין להרבה ספרי אודיו והבנתי ש-50% מהתפיסה של ספר זה הביצועים. תמר לוין יכולה להעביר את רגש שיש בספר.
ספר קליל, כמו סרט קולנוע רק בספר, זורם ומתוק והולך רק למקומות קלילים ומתוקים. כיף לחיות רומן כזה לרגע.
נהדר. נהנתי מכל רגע, מהכתיבה הקולחת, מהתובנות וגם מהתודות בסוף. מומלץ מאד.
הכל מתחיל ונגמר במשפט "גבר פגש אישה/אישה פגשה גבר". משם והלאה אין גבול לאפשרויות. כל הנקודה היא איך מגישים לנו את הסיפור. ובספר הזה ההגשה כלומר הכתיבה קולחת ,מרתקת, מצחיקה עם הרבה רגעי התבוננות פנימה של הגיבורה ששולחים את הקורא להתבוננות פנימה אל עצמו. רגעים מלאים בתובנות וחכמת חיים. אהבתי את הדיאלוגים השנונים ואת העובדה שהספר "נקי" מתאורי מין, וחוץ משתי נשיקות לוהטות שגם בהן אין תאורים גרפיים אין בספר כמעט כלום בנושא הזה ולמרות זאת ואולי דווקא בגלל זה הוא פשוט קסם של ספר. שורה תחתונה, נהנתי מכל רגע עד כדי כך שקראתי את הכל כולל התודות בסוף.
ממתק. שקעתי בו בלי יכולת לעזוב. גיבורה חזקה ונהדרת ושברירית במקומות אחרים. תובנות חשובות על דימוי עצמי ערך עצמי ואהבה. סופרת נהדרת
מה שבסופו של דבר כובש בספר הזה, זה שהוא כתוב היטב, בצורה כנה ונוגעת ללב, ואף כי הוא חף ממחוות ואמירות רומנטיות מפורשות וממתח מיני ואין בו אפילו גרגר של ג'וסיות, הוא שופע רגשות, שנון, מקסים ומתוק בדרכו הצנועה. סוג של קומדיה רומנטית אבל פחות זוהרת. קצת דשדשתי עם הקריאה באמצע הספר, היה חסר לי יותר מתח (גם מיני וגם עלילתי) אבל למי שאהבה את הספרים הקודמים של הסופרת - ההנאה מובטחת.
ממליצה בחום. נורא נהניתי גם מהכתיבה וגם מהעלילה. גיבורה חזקה שלא מקטינה את עצמה.
הספר מושלם בהתחלה היה קשה להיכנס לוויב של הספר אבל אחרי כמה עמודים הוא ממש טוב.
לא הצלחתי להפסיק לקרוא, פשוט נשאבתי לעלילה ולטקסס בפרט. הדמות הנשית היתה קשוחה ומחוספסת, והגבר היה פשוט חלומי. כל מה שמחפשים בספר רומנטי/קומדי נמצא בו. מומלץ!
איזה ספר כיפי ! דמות נשית שנונה וצינית, וגם אלופה, שהופכץ את קריאת הספר לאסקפיזם מעולה ומרענן !
ספר כייפי וקליל. אמנם קצת קיטשי אבל לפעמים זה הכייף! מי שמחפשת ספר קליל להעביר איתו את הסופש - זה הספר בשבילך. האנה קשוחה אבל כמו חמאה מבפנים, וג׳ק הוא פשוט גבר החלומות
לא ציפיתי ליהנות ככה מהספר הזה!! סוף סוף גיבורה חזקה (ליטרלי) וגבר מהחלומות 😍 סיפור לא שגרתי וסוחף בטירוף. ממליצה!
וואו. וואו. וואו. וואו. ספר קליל ומצחיק. לקרוא אותו עם חיוך ענק על הפנים. כיף גדול!
מקסים מקסים מקסים מקורי וכייפי ומצחיק, פילוסופי אך לא טרחני ובעיקר רומנטי להפליא. תענוג כמו שאר הספרים שלה
חווית אסקפיזם קלילה ומהנה. קומדיה רומנטית משעשעת כתובה בשנינות, מתורגמת נפלא והקריינות מדויקת
מדובר בספר מקסים וקליל שנגמע בשלוק, מסוג הספרים שעושים עיסוי ללב ולנשמה. יש פה דמויות בוגרות שעברו לא מעט בחיים, חוו ממאבקי היום יום, נאלצו לגלות בעצמם את הכוחות ואת תעצומות הנפש החבויים בתוכם. היו זקוקים להזדמנות שנייה לאהבה. אלו ידידים שהפכו עם הזמן לאוהבים, תוך כדי מערכת יחסים מזויפת כשהכול נבנה פה ובושל על פתיליה אחת קטנטנה, ולמי שחשוב, הרומנטיקה כאן "נקייה". הסיפור מסופר בגוף ראשון מפי הגיבורה באופן שנון שחדר עמור לליבי. זה היה בפירוש עונג צרוף! מזמינה אתכם לקרוא וליהנות יפעת ארניה
מקסים וכייפי. למרות שרום קום זה נושא שחוק הספר הזה היה מרענן ויחודי
נהניתי מכל רגע, סיימתי אותו תוך כמה שעות. האנה ברוקס היא רשמית בין הדמויות האהובות עליי.
מקסים ביותר!! קליל וזורם, היה לי כל כך כיף לקרוא את הספר, פשוט הרים לי את המצב רוח!
ספר מרומם נפש נעים כמו מסז' ללב. עם המון אהבה סבלנות והקשבה פנימית. אני אוהבת את הסופרת הזו!
ספר נהדר, קראתי לאט כדי שלא ייגמר. מעבר לסיפור הרומנטי יש המון מסרים על פצעי ילדות וההשלכה שלהם על חיינו הבוגרים, על מאבקים יומיומיים, על טיבה של אהבה ועל כוחות שכל אחד מאיתנו יכול למצוא בתוכו. נפלא ומרתק! תודה!
ספר פשוט מושלם אני מספר לספר של הסופרת הזאת אוהבת אטתה יותר היא מצליחה להגיע עמוק להשמה שלי כן ירבו ספרים שלה
וואי איזה ספר חמוד! קליל, מצחיק, מרגש! אהבתי ברמות! אם בא לכם ספר קומדיה רומנטית קליל זה הספר בשבילכם!
ספר קליל ומתוק מאוד מאוד, מושלם לימי קיץ שאין כח לקרוא משהו כבד. העלילה זורמת ומצחיקה, אני אהבתי
ספר נפלא!! כמו שאר הספרים של הסופרת המוכשרת והמיוחדת הזאת, כל כך מיוחדת בכתיבה שלה ! סיפור אנושי, חם, מצחיק ומרגש!!! מומלץ מאוד!!!!!
מפתיע ממש לטובה! התחלתי לקרוא בלי ציפיות גבוהות ונשאבתי לספר חמוד שמחזיק את המתח בין הדמויות עד הסוף ומעלה חיוך :)
בשקיקה סיימתי לקרוא אחרי יומיים. הספר מצחיק ולא הפסקתי לחייך. ממליצה בחום!
ספר מלא באור והומור. קראתי אותו בשמחה ואספתי ממנו לעצמי תובנות לחיי. תודה!
ממש אחד המוצלחים של קתרין סנטר.עלילה סוחפת, מעוררת רגשית, לוקחת לרגעי עצב ולרגעי שמחה ובאמת מעוררת הזדהות וחיבה עם הדמויות.
ספר מתוק קליל ומצחיק אם כי סגנון הכתיבה שונה ומלאה לעיתים… שורה תחתונה: לקרוא קודם פרק ראשון. אם מתחברים לסגנון הכתיבה, אז העלילה הקלילה שווה לגמרי…
וואווו אחד גדול ושאפו ענק לסופרת. נהניתי בטרוף מקריאה דוהרת מרגע שהתקדמתי ל80% של הספר ששם התחיל כל האקשיין בעלילה וריתק אותי לספר שסיימתי בכמה שעות. אהבתי את הכתיבה הרהוטה והשנונה של סופרת זו (שהתאהבתי בה). הסופרת לקחה שלד של עלילה בנתה אותו יפה וסיפרה את הסיפור ברמה גבוהה ושנונה להפליא בהשוואה לספרים שקראתי לאחרונה, כל תיאור מצבים ומיקום של הדמויות בעלילה היה כל כך ברור כמו לצפות בסרט בלי "אובר" מלל וחזרתיות של מחשבות או תחושות שקורה בספרים של הז'אנר הזה לאחרונה (כאילו אני "ילדה מאותגרת🤣 שכלית"). אוקצור ממליצה לכל אלה שהתעייפו מקריאת ספרים שנכתבו ברמה בנונית ומטה.
ספר חמוד מאוד, גרם להרבה פרצי צחוק הונאה. הסיפור של האנה וג'ק פשוט כייף מומלץ מאוד
ספר מושלם!!!! כתיבה יפה, דמויות מציאותיות, עלילה פשוטה אבל פשוט סוחפת!
ספר חמוד על אהבה, הערכה עצמית וחשיבות הצחוק והאמונה העצמית בך וגם באחרים... מתוק וקליל, סיימתי תוך כמה שעות בהנאה רבה
ספר ששואב אותך מהרגע הראשון, כייפי ושמח ולא רציתי להניח אותו כי כל הזמן השתוקקתי לגלות מה קוה הלאה. מתבאסת שהוא נגמר!
אני מאוד אוהבת את הסופרת סיימתי את הספר ב-8 שעות, העלילה קולחת ומעניינת, לדמויות יש אופי והן לא שטוחות וסיפור רקע טוב. הדמות הנשית היא לא דמות נשית רגילה, כמו שהסופרת אוהבת לכתוב עליהם בספריה.
וואו וואו וואו רומנטי, סוחף, מרגש, עצוב, ומלא מלא אהבה. תענוג צרוף❤️
מקסים מקסים מקסים! סיימתי את הספר ביום אחד, עם חיוך גדול על פני והבעה חולמנית בעיני. בקיצור, ספר מהמם!
ספר שעושה להרגיש טוב...פשוט לקרוא בחיוך. סיפור מתוק ודמויות כובשות.
ספר לגמרי מקסים, והדבר היחיד שגורם לו להיות ככה זו הכתיבה המשובחת. אין שום דבר מקורי במיוחד בעלילה, וגם הדמויות לא מאד יוצאות דופן (אם כי בנויות היטב). אבל הכתיבה... זה השילוב המדויק בין קלילות ושעשוע לבין עומק ורצינות. תוך כדי קריאה כל הזמן חשבתי לעצמי שאם הייתי סופרת, אז הלוואי שהייתי מצליחה לכתוב ככה. גם הקטעים הכי 'כבדים' נשמרה בקלילות, ומצאתי את עצמי מצחקקת מפעם לפעם. ממש נהניתי מהקריאה. רק הפרק האחרון היה קצת 'חופר' והרגיש כאילו הסופרת מנסה 'לדחוף לגרון' שלנו בכח את המסרים של הספר, למקרה שאולי פיספסנו במקרה במהלך הקריאה... היה עדיף אילו היתה כותבת איזה אפילוג אמיתי שיסגור מעגל, במקום 'דמוי האפילוג' הטרחני הזה. ...אבל כל השאר היה נהדר, ובציון הכללי הוא בהחלט 5 כוכבים, במיוחד לאוהבי הרומנטיקה.
ספר קליל וכיפי! קראתי אותו ביומיים וחצי, היה בו גם אקשן קליל, גם דרמה, גם רומנטיקה ונהנתי מכל רגע
מושלם וכל מילה נוספת מיותרת. לא יכולתי להניח את הספר מהיד וסיימתי ביום אחד. מומלץ בחום!
נהדר, מצחיק ומשעשע, עלילה לא שגרתית, דמויות מהנות נקרא במהירות. מומלץ
מקסים ושובה לב במינון מדויק של הכל ממליצה מאוד ואפילו קצת מקנאה שעוד לא קראתם ושהפעם הראשונה לקרוא את הספר המהמם הזה לפניכם ♡
וואי אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. קניתי אותו ואחרי 4 שעות בערך סיימתי אותו, לא הצלחתי להפביק לקרוא! הדמויות מעולות, הדרך שלהן מעניינת-ואשכרה יש כזו-הדיאלוגים משעשעים והכל פשוט מצוין. אהבתי כל דבר בספר הזה, באמת. סופר מונלץ תאנשים שיאהבים רומנטיקה במיטבה, גם אם לא שגרתית כלכך❤️
ספר מקסים על אישה ייחודית. סגנון הכתיבה מיוחד ואחר. מכאן ייחודיותו של הספר. קריאה מהנה.
לקרוא ספר ביום אחד , זה אומר הרבה.... ספר קצת שונה מהנוף הרגיל בזאנר שלנו. כתיבה קולחת ומהנה , מעלה הרבה חיוכים , תהיות , תובנות והכי חשוב חווית קריאה מהנה ביותר.
כל מי שנהנה מספרים של אמילי הנרי, כרסיטינה לורן ואפילו מריאנה זאפטה ימצא בספר הזה כל מה שהוא אוהב. שילוב מדהים בין צחוק לכמה דמעות. כתיבת הבעירה איטית שלו מאוד הזכירה את הכתיבה של מריאנה זאפטה. ההתחלה מלאה במחשוב ודיאלוג עצמי אבל ברגע שעוברים כ15 אחוז של הספר ונכנסים לעלילה אי אפשר לעצור. מתוק, מקסים ואפילו מרגש.
נפלא ושנון כל כך, פשוט ספר שישר מתמסרים אליו, איזה כיף שהוא תורגם לשפה העברית.
הקריינית טובה הספר היה מרגש, התחברתי מאוד לסיפורים הקשים שלהם אבל הספר עצמן ממש קליל ,מרגש ואפילו מצחיק
ספר קליל וכיפי ברמות, סיימתי ביום! הסופרת מצליחה עם הנוסחה המנצחת של מערכת יחסים מזויפת, משולש רומנטי וגיבורה אישה חזקה. הדבר היחידי שהפריע לי זה הסוף שהסתיים מהר מדי וצפוי מדי. אבל שזה לא ימנע מכם לקרוא את הספר, ממליצה
ספר מתוק. לא מחדש הרבה אבל מאוד נעים להאזנה . הקריינית מצויינת!
חמוד ממש, כתיבה קלילה כמו שיחה עם הקורא, העלילה צפויה אבל לפעמים צריך גם ספרים כאלה, קלילים ומתוקים למרות שהיה לפעמים קצת יותר מידי קיטש. ממליצה לקרוא את דבר המחברת בסוף
ספר מענג, כייפי, זורם ומהנה. קליל, מעביר את הזמן בנעימים. רומן חמוד עם דמויות פשוטות ואהובות. ממליצה
אהבתי. העלילה, הסיפור והדמויות משכו אותי לקרוא עוד. אבל כאילו לא היה מספיק תיאורי אהבה למימוש הסיפור... כאילו בסוף זה היה קצר מידי...
ציפיתי ליותר מתח מיני כפי שנהוג להכניס בסיפורים מסוג זה של חברויות מזויפות. בסך הכל סיפור חמוד
בתוך הסוגה, בתוך הימים הרעים האלה שאני צריכה הסחת דעת מעלה, הספר הזה מושלם. כמו אכילת ממתק שאת יודעת שיש בו הרבה קלוריות , אבל יחסית גם הרבה חלשבון.
סיפור קליל וחמוד. אין הרבה עומק או חיבור רגשי עמוק לדמויות. הגיבורה הראשית שאמורה להיות בחורה קשוחה יוצאת רוב הזמן יותר עלה נידף מבעלת עמוד שידרה. אבל למרות כל מה שאמרתי כאן, הספר מהנה וחביב, להעברת הזמן וניתוק מהמציאות.
ספר מתוק. קליל ומעביר את הזמן. לא יורד לעומק הדברים, אבל קומדיה רומנטית חמודה בהחלט
חמוד בהחלט. מבין שלושת הספרים שפורסמו בעברית עד כה הוא הכי פחות כבד. במובנים מסויימים קצת פחות עמוק. ולמרות זאת חמוד מאוד, כתוב בהומור ומאוד אנושי בתובנות שלו.
אם הייתי יכולה הייתי נותנת יותר לכיוון ה3.5-3.75 כוכבים. אהבתי מאוד את הספר. ממש. הוא חמוד ומקסים והיו קטעים שמאוד מאוד נהניתי מהם. פשוט שם זה נגמר. חמוד ומתוק להעביר איזה סופש בכיף.
פחות התחברתי לסגנון הכתיבה, שבו המספרת פונה אל הקוראים בגוף ראשון (״אתם בטח שואלים את עצמכם״, ״נחשו מה עניתי?״), אז הסגנון פחות, וכמעט התייאשתי אבל בסוף העלילה הכריעה, והסיפור עצמו מתוק מתוק מתוק וקסום.
חמוד צפוי מראש אבל ממש מתאים לקיץ זה קליל כזה מומלץ 8/10
ספר נחמד, קראתי תוך כמה שעות. מתאים להעביר איתו טיסה או איזה אחר צהריים..
ספר מקסים! אהבתי ממש. העובדה שהיא שומרת הראש שלו ולא להפך זה שינוי מרענן וממש אהבתי. זה גם סיפור של גראמפי x סאנשיין הפוך, שבעצם הבחורה היא הגראמפי, וקשה למצוא ספרים כאלה היום. זה מדהים בעיניי. טיפה הציק לי שבקושי היה להם זמן כזוג. זה רוב הזמן היה רק ידידים ומתח ביניהם, אבל חוץ מזה זהו. זה טיפה איכזב אותי אם להיות כנה. מה שכן, זה ספר קליל ומצחיק שכדאי לקרוא אחרי ספר כבד או סדרת ספרים. ממליצה!
קומדיה שנונה על גבול הפארודיה, נקי לחלוטין מסקס דיאלוגים מצחיקים חסר עומק...אבל דברי הסופרת בסיום מחפים... מעביר כמה שעות בכיף, לא משהו שנשאר, מבחינתי המתכון לשבירת מחסום קריאה
מתוק וכתוב טוב. אהבתי יותר את "צעדים קטנים של אהבה" שלה. סיפור רומנטי, משעשע לעיתים, אבל לא לוהט (לידיעת מי שמעדיף).
מאוד חמוד ושנון. קריאה מהנה ביותר. הסיטואציה המופרכת והלא ריאליסטית בעליל ממש לא מפריעה.
קליל ומשעשע. רומן רומנטי קלאסי במובן השבלוני ביותר, יש סטייה קלה בכך שהאישה מאוד כשירה פיסית ועובדת כשומרת הראש של הגבר במקום כמזכירה שלו.
סבבה. הסוף הבלתי נגמר מצא חן בעיניי עם מוסר השכל. כבר לא עושים כאלה דברים היום הרגשתי שלפחות לי זה היה נצרך וחשוב.
קניתי את הספר הקולי בעקבות הביקורות הטובות. חייבת להודות שאני לא מבינה על מה? ספר חמוד וקיטץ ,ממש לא איכותי. הדבר היחיד שמציל אותו זו הקריינית המעולה!!!
ספר טוב סך הכל למי שאוהב את הסוגה. קצת נמרח לקראת הסוף ובהחלט לא ברמה של ספרים אחרים של הסופרת אבל ספר טוב בגדול, מומלץ כדי להעביר את הזמן בקריאה שעושה נעים.
אסקפיזם מוחלט. רומן רומנטי מלא קלישאות. אפס חשיבה רק רפרוף במציאות מדומה. כמו לצפות בסרט של הולמרק.
כתוב כאילו ילדה בת 15 כתבה אותו. צפוי לחלוטין כמעט מעמוד 20. קראתי בחופשה ליד הים כי הבנתי שהוא בדיוק בשביל זה ועדיין זה לא היה טוב מספיק. לא שווה את הזמן אפילו במטוס
חמודי. הייתי רוצה קצת יותר עלילה, להכיר יותר את הדמויות. הרגשתי שהסיפור רק מגרד את השטח...
הקדמה ארוכה ויותר. סיפור עם פוטנציאל שכתוב קצת שטחי. קשה להאמין ששני מבוגרים מתאהבים בלי לדבר על משיכה ובלי מתח במוקד. במיוחד כשבוחרים דמות כוכב על. לכן בעיניי קצת ילדותי. לקראת הסוף ממש דפדפדתי בלי לקרוא.
הספר הזה חמוד ובסדר, לא יותר מזה. עלילה בנאלית וצפויה, קצת קיטשית מדי לטעמי. הכתיבה קולחת ומעניינת, וזאת הסיבה שקראתי עד הסוף.
אחד הספרים המפוספסים שקראתי והתבאסתי ממש מהסוף! שלא תבינו לא נכון רוב הספר היה קסום - מצאתי את עצמי מצחקקת מהדיאלוגים השנונים ונהנית מכל רגע! אבל החלק האחרון והסוף היו מבאסים טילים. הרגשתי שהסופרת ממש חיפפה והדמות שמספרת לאחור את מה שהתרחש בקצרה ובחוסר חינניות הייתה מבאסת ממש. איזה סוף מפוספס!!!
סבבה... ספר שהוא לא יותר מידי ולא פחות מידי... צפוי, קליל, חמוד אבל מאמינה שאשכח שקראתי אותו די מהר
לעיתים משעשע, לעיתים סקסקי)לא יותר מידי, להיפך( לעיתים מעיק, לא דחוף אפשר לוותר
אחד הספרים המתישים. כן סיימתי. כן דילגתי. כן צחקתי. הרעיון טוב והביצוע פחות
חמוד ממש והכתיבה זורמת וקלילה אבל מה אין שם סמאט בכלל כאילו בכלללל וזה ממש הוריד מהספר אז מבאס נורא אז מי שרוצה המלצה לספר לנוער צעיר זה מתאים ממש
סכריני עד בחילה. מצד אחד ספר בז'נאר כמו "שלגי" על מלא; מצד שני גיבורה בעלת אופי קריריסטי, עמוד שידרה וחוסן נפשי וגופני שהופכת לנערה מתבגרת מצחקקת מול שחקן קולנוע. לא אמין, לא סקסי, לא מפעים. אפשר לוותר.
ספר חמוד לרגעים טרחני... לרגעים רדוד. פשטני להעביר כמה שעות.
מצטערת, אם היא מסוגלת להניף אותו לריצפה - זה לא עובד לי... אחרי שזה קרה, דיי בהתחלה, פתאום שמתי לב, שהתחלתי לדמיין אותו כמו אבא של JJ מקוקומלון - שזה ביג NO NO! העפתי את הספר באותו הרגע...
אין כמו ספר קליל עם עלילה בעומק כפית לשמש הסחת דעת ואסקפיזם מהמצב בארץ
אהבתי את הספרים הקודמים ולזה ממש לא התחברתי. ספר שטחי ורדוד.
בעיניי הספר טיפה ילדותי, כאילו לקחו כל קלישאה דביקה מכל סרט אמריקאי וחיברו בספר. לא היה מתח ולא היו נקודות שיא
בתחילה הספר נחמד, קליל, אפשר להתחבר אל הדמויות. ככל שהספר נמשך הוא חסר תכלית ולא מהנה. הפרולוג בסוף הספר פשוט מיותר, ארוך באופן מטריד וכתוב כאדם המתבונן מהצד והוא עם תובנות על נפשן של הדמויות. אהבתי את ספרייה הקודמים של הסופרת. ספר זה רדוד ומיותר.
שומרת הראש - קתרין סנטר [#סקירה] ממש ממש לא אהבתי. הדיסוננס בין דמות הגיבורה כמו שהיא מציגה ומתארת את עצמה (שומרת ראש קרת רוח ומקצועית) לבין איך שהיא פועלת ומתפקדת בפועל (מטומטמת ברמות על שקופאת כאשר היא פוגשת מאובטח סלבריטי או נתקלת בפרה) הוא כל כך גדול והרס לי את כל ההנאה מהספר. הטרופ חמוד במיוחד, רום קום על שומרת ראש קשוחה שלא נותנת מקום לרגש בחיים שלה, שמתאהבת במאובטח שלה שהוא כוכב קולנוע שבעצם רק רוצה חיים רגילים ונורמליים וסוחב איתו שק של רגשות אשמה על איזה ארוע משפחתי. בפועל זה פשוט לא עובד - הגיבורה היא בעיקר רכיכה חסרת תושיה שבעיקר קורים לה דברים ואחרים פוגעים בה או מחליטים בשבילה. הגיבור נחמד אבל שטוח כמו דמות קומיקס. הדיאלוגים כתובים לא רע בכלל אבל חוסר האמינות שנודף מהכל פשוט מחריב את ההנאה הפוטנציאלית מספר שפשוט לא עובד. אפשר לוותר. (זו לא הסתייגות פלצנית של מי שבז ומתאב ספרות רומנטית - אני ממש לא כזה - אני אוהב את הסגנון אבל הספר הזה פשוט לא טוב בעיני) ההקראה עצמה טובה מאוד - לקריינית (תמר לוין) קול נעים והגיה מתגלגלת והיא הוציאה את המקסימום שאפשר מספר לא טוב
ספר דבילי, רדוד, צפוי מראש,עם יומרה ל"ספרות". בניגוד למציאות, בספרות לכל מעשה יש משמעות. בספר הזה קורים דברים שלא מתקשרים, שאין להם. שום תרומה לספר. בזבוז זמן האלבום לאינטליגנציה.
צפוי, שטוח ולא מעניין במיוחד. הצלחתי לסיימו רק כי אינני אוהבת לעזוב באמצע...
זה הספר שגרם לי להבין באפן סופי ומוחלט,שאין לסמוך על המלצות הקוראים באתר.. ספר מטופש , שטחי , קיטשי ברמות בלתי נסבלות
רכשתי את הספר בגלל הספרים הקודמים שלה שהיו נפלאים. אבל הספר הזה, התחיל נהדר ולאט לאט הדרדר, העלילה, השפה והשיעמום הכריעו, דילגתי על עמודים וגם זה לא עזר. פשוט השתעממתי....
כתוב מתיש, מלאה. מנסה להיות שנון ובעצם משעמם. לא מבינה על מה ההתלהבות. לא הצלחתי לעבור מאה עמודים. דפדפתי רק כדי לנסות להתחבר בהמשך אבל פשוט לא.
פרק 1
משאלתה האחרונה של אמי על ערש דווי היתה שאצא לחופשה.
"פשוט תעשי את זה, טוב?" היא אמרה ותחבה קווצת שיער מאחורי אוזני. "פשוט תזמיני כרטיסים ותיסעי. כמו שעושים אנשים נורמליים."
לא יצאתי לחופשה שמונה שנים.
אבל אמרתי, "בסדר," כמו שאומרים כשאמכם החולה מבקשת מכם משהו. ואז הוספתי, כאילו אנחנו מנהלות משא ומתן, "אני אקח חופשה אחת."
בזמנו לא הבנתי כמובן, שזאת משאלתה האחרונה. חשבתי שאנחנו סתם מנהלות שיחת־אמצע־הלילה בבית החולים.
אבל אז, בבת אחת, הגיע הלילה שאחרי ההלוויה שלה. לא הצלחתי להירדם והתהפכתי מצד לצד במיטה שלי, וכל הזמן חשבתי על הרגע הזה. על האופן שבו היא הישירה אלי מבט ולחצה לי על היד כדי לוודא שהעניין סגור - כאילו יציאה לחופשה יכולה להיות דבר רב־חשיבות.
עכשיו השעה היתה שלוש לפנות בוקר. הבגדים שלבשתי בהלוויה היו תלויים על מסעד הכיסא. חיכיתי להירדם מאז חצות.
"בסדר. בסדר," אמרתי בקול רם במיטה, לאף אחד.
אחר כך זחלתי על הבטן על המצעים ומצאתי את המחשב הנייד שלי על הרצפה, ובאור הכחול של המסך, בעיניים עצומות למחצה, עשיתי חיפוש מהיר אחר "כרטיס הטיסה הזול ביותר לכל מקום", מצאתי אתר שהיתה בו רשימה של יעדים עם טיסות ישירות תמורת שבעים ושישה דולר, גללתי בו כאילו אני מסובבת רולטה, נעצרתי באקראי על טולדו, אוהיו - ולחצתי על "רכישה".
שני כרטיסים לטולדו. ללא החזר כספי, כפי שגיליתי בהמשך. מין חבילה לאוהבים לכבוד יום האהבה.
זהו.
קיימתי את ההבטחה.
כל התהליך ארך פחות מדקה.
עכשיו כל מה שהיה עלי לעשות זה להכריח את עצמי לנסוע.
אבל עדיין לא הצלחתי להירדם.
בחמש בבוקר, בדיוק כשהשמים התחילו להתבהר, התייאשתי, משכתי את כל הסדינים והשמיכות מהמיטה, דשדשתי לארון הבגדים, התכרבלתי על הצד בקן מאולתר על הרצפה, ונרדמתי סוף־סוף בחשיכה חסרת החלונות.
כשהתעוררתי, השעה היתה ארבע אחר הצהריים.
קפצתי בבהלה ומעדתי ברחבי החדר - כפתרתי את החולצה לא נכון וחטפתי מכה בשוק מההדום - כאילו אני מאחרת לעבודה.
אבל לא איחרתי לעבודה.
הבוס שלי, גלן, אמר לי לא לבוא לעבודה. הוא אסר עלי לבוא, בעצם. למשך שבוע.
"שלא תחשבי אפילו לבוא לעבודה," הוא אמר. "פשוט תישארי בבית ותתאבלי."
להישאר בבית? ולהתאבל?
אין מצב שאני עושה את זה.
בייחוד מפני שעכשיו שקניתי את הכרטיסים האלה לטולדו, הייתי צריכה למצוא את החבר שלי, רובי, ולהכריח אותו לבוא איתי.
נכון?
אף אחד לא נוסע לטולדו לבד. על אחת כמה וכמה לא לרגל יום האהבה.
הכול נראה דחוף מאוד באותו רגע.
אילו הייתי במצב נפשי אחר, יכולתי פשוט לשלוח לרובי הודעה שיקפוץ אלי אחרי העבודה, ולהזמין אותו בנעימות לבוא איתי. מעל ארוחת ערב ומשקאות. כמו בן אדם שפוי.
אולי זאת יכלה להיות תוכנית טובה יותר.
או שהיא היתה מובילה לתוצאה טובה יותר.
אבל לא הייתי אדם שפוי באותו רגע. הייתי אדם שישן בארון שלו.
כשהגעתי למשרד באותו יום אחר הצהריים - לקראת סיומו של יום העבודה - השיער שלי היה מסורק למחצה, החולצה שלי היתה תחובה למחצה במכנסיים, ובכיס הז'קט של חליפת המכנסיים שלבשתי להלוויה עדיין היתה מקופלת התוכנייה עם תמונת סיום התיכון של אמא שלי בחזית.
כנראה זה מוזר ללכת לעבודה יום אחרי ההלוויה של אמא שלך.
חקרתי את הנושא, ורוב האנשים נעדרו מהעבודה למשך שלושה ימים כדי להתאבל - אם כי גלן אילץ אותי להיעדר לחמישה. דברים נוספים שחקרתי ככל שנמשך ליל השימורים שלי: "איך למכור את הבית של ההורים שלך", "מה כיף לעשות בטולדו" (רשימה ארוכה להפתיע), ו"איך לנצח את נדודי השינה".
מה אני מנסה להגיד? שלא הייתי אמורה להיות כאן.
לכן היססתי ליד דלת המשרד של גלן. וככה יצא שצותתי בטעות - ושמעתי את רובי ואת גלן מדברים עלי.
"האנה תחטוף התקף לב כשתספר לה," היה הדבר הראשון ששמעתי. הקול של רובי.
"אולי אני אכריח אותך לספר לה." זה היה גלן.
"אולי אתה רוצה לחשוב שוב על כל העניין."
"אין על מה לחשוב שוב."
וזה הספיק לי. פתחתי את הדלת. "על מה אתה חושב שוב? מי הולך להגיד לי מה? למה בדיוק אני הולכת לחטוף התקף לב?"
מאוחר יותר, הצצתי בעצמי במראה וראיתי את התמונה המדויקת ששניהם ראו באותו רגע כשהסתובבו לעבר הקול שלי - ובואו נגיד רק שהיו שם בין השאר עיניים אדומות ונפוחות, חצי צווארון חולצה מקומט מתחת לדש הז'קט, וכמות משמעותית של איפור עיניים מרוח בדמעות מהיום הקודם.
מבהיל. אבל גלן לא היה אדם שנבהל בקלות. "מה את עושה פה?" שאל. "לכי מכאן."
הוא גם לא היה אדם חם ומפנק.
חיזקתי את הטריטוריה שלי בפתח הדלת ונעמדתי בעמידת כוח. "אני צריכה לדבר עם רובי."
"את יכולה לעשות את זה מחוץ לשעות העבודה."
הוא לא טעה. כמעט גרנו יחד. כשלא עבדנו, כלומר. ואת זה עשינו רוב הזמן.
אבל מה הייתי אמורה לעשות? ללכת לעמוד בחניון?
"חמש דקות," התמקחתי.
"לא," אמר גלן. "לכי הביתה."
"אני צריכה לצאת מהבית שלי," אמרתי. "אני צריכה משהו לעשות."
אבל לגלן לא היה אכפת. "אמא שלך רק עכשיו מתה," הוא אמר. "לכי תהיי עם המשפחה שלך."
"היא היתה המשפחה שלי," אמרתי והקפדתי לשמור על קול יציב.
"בדיוק," אמר גלן, כאילו הוכחתי את הטענה שלו בשבילו. "את צריכה להתאבל."
"אני לא יודעת איך לעשות את זה," אמרתי.
"אף אחד לא יודע," אמר גלן. "את רוצה מדריך?"
הבטתי בו בכעס. "אם יש לך."
"המדריך שלך הוא: לכי מכאן."
אבל אני הנדתי בראשי. "אני יודעת שאתה חושב שאני צריכה -" היססתי לשנייה, לא הייתי ממש בטוחה מה הוא חשב שאני צריכה לעשות - "לשבת ולחשוב על אמא שלי, או מה שזה לא יהיה... אבל, באמת, אני בסדר." ואז הוספתי, וזה לא היה לא נכון: "אפילו לא היינו עד כדי כך קרובות."
"הייתן קרובות מספיק," אמר גלן. "עופי מכאן."
"רק תן לי... לתייק דברים. או משהו."
"לא."
הלוואי שיכולתי לומר שגלן - שהיה לו מבנה גוף של טנק וראש קירח מנומש כאילו מישהו פיזר עליו נמשים ממלחייה - היה מהבוסים האלה שנראו זועפים אבל באמת רצו תמיד בטובתך.
אבל גלן רצה לרוב בטובתו של גלן.
והיה ברור שגלן החליט שאני לא כשירה לעבודה כרגע.
הבנתי.
זאת היתה תקופה מוזרה. רק חזרתי הביתה ממשימה בדובאי כשהתקשרו אלי מחדר מיון ואמרו לי שאמא שלי התמוטטה במעבר חציה.
הגעתי מיד לבית החולים ופתאום גיליתי שהיא לא מפסיקה להקיא, והיא לא יודעת באיזו שנה אנחנו ומי הנשיא. ואז קיבלתי אבחנה מרופאה שהיה מרוח לה שפתון על השיניים, שאמא שלי חולה בשחמת סופנית - וניסיתי להתווכח עם הרופאה ואמרתי לה, "היא כבר לא שותה! היא כבר לא שותה!"
ואז, באותו ערב, נסעתי לבית שלה כדי להביא לה את הגרביים הצמריריים שלה ואת השמיכה האהובה עליה ומצאתי את מחבוא הוודקה שלה. שפכתי בטירוף את כל הבקבוקים עד הטיפה האחרונה לכיור המטבח ופתחתי את הברז בזרם חזק כדי לשטוף את הריח, וחשבתי כל הזמן שהאתגר הכי גדול שלי עומד להיות לעודד אותה לעשות מהפך בחייה.
שוב.
בהנחה שיהיה עוד זמן.
כמו שכולנו פשוט עושים תמיד.
אבל היא מתה עוד לפני שהבנתי עד הסוף שאני עלולה לאבד אותה.
זה היה קשה. אפילו גלן, שהיתה לו אינטליגנציה רגשית של מקדחה, הבין את זה.
אבל הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא להישאר בבית ולחשוב על זה.
התכוונתי לשכנע אותו לאפשר לי לחזור לעבודה גם אם זה יהרוג את שנינו.
ואז התכוונתי לשכנע את רובי לבוא איתי לטולדו.
ואז אולי, רק אולי, אני אוכל לישון קצת.
בצעד סמכותי, כאילו אני מתריסה בפניהם להעז לעצור אותי, נכנסתי לתוך המשרד והתיישבתי בכיסא הריק מול השולחן של גלן. "על מה אתם מדברים?" שאלתי ושיניתי מעט את הנושא. "אתם בפגישה?"
"אנחנו בשיחה," אמר גלן, כאילו ידע שצותתי.
"אצלך אין שיחות, בוס," אמרתי. "יש לך רק פגישות."
רובי, חתיך כתמיד עם הריסים השחורים שמצלים על עיניו הכחולות, הישיר אלי מבט כאילו העליתי טענה טובה.
הקדשתי שנייה להתפעל ממנו. אמא שלי התרשמה כל כך כשהכרתי לה אותו בפעם הראשונה. "הוא נראה כמו אסטרונאוט," היא אמרה - וזה היה מדויק. היה לו גם שיער קצוץ, הוא נהג בפורשה וינטג', והוא היה בעל ביטחון עצמי מופרז. בצורה הטובה, הסקסית והאסטרונאוטית ביותר שאפשר. אמא שלי התרשמה ממני בזכות זה שיצאתי איתו. למען האמת, גם אני התרשמתי מעצמי.
רובי לא היה רק האדם הכי מגניב שיצאתי איתו אי־פעם - הוא היה האדם הכי מגניב שהכרתי אי־פעם.
אבל זה לא היה העניין. פניתי בחזרה לגלן. "מה בדיוק אתה הולך להכריח את רובי לספר לי?"
גלן נאנח, במובן של טוב, אנחנו כנראה עושים את זה. ואז הוא אמר, "התכוונתי לחכות עד שתעשי -" הוא בחן אותי - "לפחות מקלחת... אבל אנחנו פותחים סניף בלונדון."
קימטתי את המצח.
"סניף בלונדון?" שאלתי. "למה זה חדשות רעות?"
אבל גלן המשיך לדבר. "ואנחנו נצטרך מישהו ש -"
היד שלי עפה כלפי מעלה. "אני אקח את זה! עלי! אני בפנים!"
"- יקים את המשרד שם ויריץ אותו," סיים גלן. "למשך שנתיים."
הלו? לונדון? לנסוע ללונדון עם פרויקט ענקי שידרוש כל כך הרבה התמכרות לעבודה ששום דבר אחר לא יעניין אותי בכלל במשך שנתיים תמימות?
שהחופשה תלך לעזאזל. איפה נרשמים?
עצם המחשבה שטפה אותי בגלים של הקלה: פרויקט עבודה מחסל חיים כזה עשוי להסיח את דעתי מכל הבעיות שלי לנצח.
כן, בבקשה.
אבל אז הבחנתי שרובי וגלן מסתכלים עלי במבט מוזר.
"מה?" שאלתי והעברתי את המבט ביניהם.
"זה הולך להיות אחד משניכם..." אמר גלן והחווה בידו ביני לבין רובי.
כמובן. אני הייתי בת החסות שגלן טיפח במשך שנים, ורובי היה הכוכב הסקסי שהוא גנב מהמתחרים. מי עוד יוכל בכלל להתמודד על התפקיד?
עדיין לא הבנתי מה הבעיה.
"וזה אומר," המשיך גלן, "שמי שלא ייסע יצטרך להישאר כאן."
אבל אהבתי את העבודה שלי עד כדי כך: שאפילו האפשרות שאיאלץ להיפרד לשנתיים מהחבר שלי לא ערערה אותי. זאת אומרת, בכלל.
גם עד כדי כך הייתי נואשת לחזור לעבודה.
"אני אודיע מי ייסע ללונדון אחרי ערב השנה החדשה," אמר גלן. "ועד אז, ראו את עצמכם כמתחרים על התפקיד."
לא היתה שום תחרות. התפקיד הזה שלי.
"זה בסדר," אמרתי במשיכת כתפיים, כאילו מה? "כבר התחרינו בעבר." הנהנתי לעבר רובי. "אנחנו אוהבים להתחרות. ושנתיים זה לא כל כך הרבה זמן, לא משנה מי ינצח. אנחנו יכולים לעשות את זה, נכון?"
אילו הקדשתי לכך תשומת לב רבה יותר, אולי הייתי שמה לב שרובי הרבה פחות נלהב ממני לגבי הכול. אבל הייתי נואשת מדי באותו רגע מכדי לחשוב על מישהו אחר מלבדי.
פחדתי שארגיש את ההשפעה המלאה של האובדן של אמא שלי. הייתי מבועתת מהמחשבה להיות תקועה בבית בלי שום דבר שיסיח את דעתי. היתה לי ראיית מנהרה שאפשרה לי לראות רק הימלטות - רצוי לארץ רחוקה - בהקדם האפשרי.
רובי ואני היינו משובצים יחד למשימה של שלושה שבועות במדריד בשבוע הבא, אבל לא הייתי בטוחה שאצליח להחזיק מעמד אפילו עד אז.
קודם כול, הייתי חייבת לשרוד את ימי האבל שנותרו לי.
"לפי מה ששמעתי עכשיו במקרה," אמרתי והחוויתי בידי אל פתח הדלת, "ציפיתי לחדשות רעות."
"אלה לא היו החדשות הרעות," אמר רובי ושלח מבט חטוף אל גלן.
גם אני הסתכלתי על גלן. "מה החדשות הרעות?"
גלן סירב להסס. "החדשות הרעות הן שאני מוריד אותך ממדריד."
בדיעבד, העובדה שהופעתי ככה במשרד - פרועת שיער וטרוטת עיניים ונואשת - מן הסתם לא הועילה לעניין. אולי הייתי צריכה לצפות את זה מראש.
אבל לא צפיתי את זה.
"מוריד אותי ממדריד?" שאלתי במחשבה שבטח לא שמעתי טוב.
רובי נעץ את מבטו בחלון.
"מוריד אותך ממדריד," אישר גלן. ואז הוא הוסיף, "הראש שלך לא שם עכשיו."
"אבל..." לא ידעתי אפילו איך למחות נגד זה. איך יכולתי לומר, זה הדבר היחיד שיש לי לצפות לו?
גלן תחב את ידיו לכיסים. רובי בהה מבעד לחלון.
לבסוף שאלתי, "את מי אתה שולח במקומי?"
גלן העיף מבט ברובי. ואז אמר, "אני שולח את טיילור."
"אתה שולח... את טיילור?"
גלן הנהן. "היא הכי קרובה לרמה שלכם," הוא אמר, כאילו זה אמור לסגור את הנושא.
זה לא.
"אתה שולח מכאן את החברה הכי טובה שלי ואת החבר שלי ומשאיר אותי לבד לשלושה שבועות? כמה ימים אחרי שאמא שלי מתה?"
"חשבתי שאמרת שלא הייתן כאלה קרובות."
"חשבתי שאתה אמרת שהיינו קרובות מספיק."
"תראי," אמר גלן. "זה מה שנקרא החלטה עסקית."
אבל אני הנדתי בראשי. זה לא יעבוד. "אתה לא יכול פשוט לקרקע אותי ולפרק את כל מערכת התמיכה שלי. זאת הנסיעה שלי. אלה הלקוחות שלי."
גלן נאנח. "את תיסעי בפעם הבאה."
"אני רוצה לנסוע בפעם הזאת."
גלן משך בכתפיו. "ואני רוצה לזכות בלוטו. אבל זה לא הולך לקרות."
גלן היה מהאנשים האלה שהאמינו שמה שלא הורג אותך מחשל אותך.
לקחתי רגע כדי לנשום. ואז אמרתי, "אם טיילור נוסעת במקומי לנסיעה שלי, אז לאן אני נוסעת?"
"לשום מקום," אמר גלן.
"לשום מקום?"
הוא הנהן. "את צריכה לנוח. חוץ מזה, הכול מלא." הוא גלל במחשב הנייד שלו. "ג'קרטה תפוסה. קולומביה תפוסה. בחריין. הבכירים האלה של חברות הנפט בפיליפינים. הכול מלא."
"אבל... מה אני אמורה לעשות?"
גלן משך בכתפיו. "לעזור קצת במשרד?"
"אני רצינית."
אבל גלן כבר היה בתנופה. "להתחיל לסרוג? להקים גינת קקטוסים? להשקיע בהתפתחות האישית שלך?"
לא, לא, לא.
אבל גלן התעקש. "את צריכה קצת חופש."
"אני שונאת חופש. אני לא רוצה חופש."
"זה לא קשור למה שאת רוצה. זה קשור למה שאת צריכה."
מה נראה לו, שהוא המטפל שלי? "אני צריכה לעבוד," אמרתי. "אני מתפקדת טוב יותר כשאני עובדת."
"את יכולה לעבוד כאן."
אבל הייתי צריכה גם לברוח.
עכשיו הרגשתי רפרוף של בהלה בגרון. "הי. אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני צריכה לזוז. אני לא יכולה פשוט לשבת כאן ו - ו... להתפלש בסבל שלי. אני צריכה להיות בתנועה. אני צריכה לנסוע לאנשהו. אני כמו כריש, אתה יודע? אני פשוט צריכה לזוז כל הזמן. אני צריכה להעביר מים דרך הזימים." הצבעתי בידיים על כלוב הצלעות, כמו כדי להראות לו היכן נמצאים הזימים שלי. "אם אני אשאר כאן," אמרתי לבסוף, "אני אמות."
"שטויות," אמר גלן. "למות זה הרבה יותר קשה ממה שאת חושבת."
גלן שנא שאנשים התחננו.
למרות זאת התחננתי.
"תשלח אותי לאנשהו. לא משנה לאן. אני צריכה לצאת מכאן."
"את לא יכולה לברוח כל החיים שלך," אמר גלן.
"בטח שאני יכולה. אני לגמרי יכולה."
ראיתי לפי הבעת הפנים שלו שהגענו למבוי סתום. אבל נשאר בי עדיין קצת כוח להיאבק.
"מה עם הדבר ההוא בבורקינה פאסו?" שאלתי.
"אני שולח את דוגהאוס."
"יש לי ותק של שלוש שנים יותר מדוגהאוס!"
"אבל הוא דובר צרפתית."
"מה עם החתונה בניגריה?"
"אני שולח את אמאדי."
"הוא כאן בקושי שישה חודשים!"
"אבל המשפחה שלו מניגריה. והוא דובר -"
"בסדר. תשכח מזה."
"- יורובה וקצת איגבו."
זה מה שעמד בלב העניין. גלן היה חייב לשמור על המוניטין שלו. "אני אשלח אותך," הוא אמר בנימה שרמזה שאנחנו סיימנו כאן, "כשתהיה משימה שתתאים לך. אני אשלח אותך כשזה יהיה הכי טוב עבור הסוכנות. אני לעולם לא אשלח אותך במקום מישהו שמוכשר יותר ממך לעבודה."
צמצמתי את העיניים לעבר גלן בהבעה מתריסה. "אין מישהו יותר מוכשר ממני," אמרתי.
גלן בחן אותי מכף רגל ועד ראש, כשהוא משתמש ביכולת האבחנה המושחזת שלו כמו בכלי נשק.
"אולי, ואולי לא," אמר לבסוף. "אבל את קברת את אמא שלך אתמול."
הישרתי אליו מבט.
הוא המשיך. "הדופק שלך מואץ, העיניים שלך אדומות ונפוחות והאיפור שלך מרוח. הדיבור שלך מהיר והקול שלך צרוד. לא הסתרקת, הידיים שלך רועדות ואת קצרת נשימה. את במצב לא טוב. אז לכי הביתה, תתקלחי, תאכלי קצת אוכל מנחם, תתאבלי על המוות של אמא שלך ואז אני מציע לך למצוא לעצמך כמה תחביבים, לעזאזל - כי אני יכול להבטיח לך דבר אחד: את לא נוסעת לשום מקום עד שאת לא לוקחת את עצמך בידיים."
הכרתי את נימת הקול הזאת שלו.
לא התווכחתי.
אבל איך הייתי אמורה בדיוק לחזור לעבודה אם הוא לא הרשה לי לחזור לעבודה?
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
