איך ללטף קיפוד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
איך ללטף קיפוד
מכר
אלפי
עותקים
איך ללטף קיפוד
מכר
אלפי
עותקים

איך ללטף קיפוד

4.7 כוכבים (604 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר קולי
37
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • הוצאה: מור אסאל
  • תאריך הוצאה: יולי 2020
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 301 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 1 דק'
  • קריינות: מור אסאל
  • זמן האזנה: 8 שעות ו 47 דק'

מור אסאל

מור אסאל, בת קיבוץ כברי, הייתה במשך שנים רבות עיתונאית ובלוגרית, ופרסמה שני  ספרי הדרכה להורים. כיום היא מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. 

ראיון "ראש בראש"

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
אשה עומדת על רציף הרכבת ומחכה, כשלפתע לוכד את עיניה גבר מוכּר ולא מוכּר.
מישהו שנראה כמו אהוב נעוריה – זה שהפרידה ממנו שברה את חייה לשניים:
 לפני ואחרי.
היא חוזרת הביתה, אל בעלה וילדיה, אבל כל מה שהתאמצה לשכוח חוזר אליה. היא נאלצת להתייצב מול הנערה שהייתה, בת קיבוץ שהתבגרה בסביבה לא מוגנת, ומול אירועים מטלטלים מעברה שעליהם היא משלמת מחיר כבד עד היום.
מה יקרה לנישואיה ולמשפחתה כשהיא תתעמת עם בחירות העבר?
האם יהיה בה האומץ לשנות את מסלול חייה?
 
"איך ללטף קיפוד" הוא רומן סוחף ומרגש שכתוב בכנות יוצאת דופן ובאותנטיות כובשת. זהו סיפור על אהבה ובגידה, על התמודדות עם פגיעה מינית, על בחירות והחמצות.
זהו גם סיפור על משפחה, על הכוח והשבריריות שבה, ועל הדרכים שבהן היא נוכחת גם כשהיא נעדרת.
 
מור אסאל, בת קיבוץ כברי, הייתה במשך שנים רבות עיתונאית ובלוגרית, ופרסמה שני  ספרי הדרכה להורים. כיום היא מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. 
זהו הרומן הראשון שלה.
 

פרק ראשון

פרולוג
 
 
 
אשה עומדת בערב על הרציף ומחכה.
 
הרכבת שלה מאחרת.
 
ממש מתחתיה, על הפסים, רכבת זרה עומדת לנסוע למקום אחר.
 
העיניים שלה משוטטות על החלונות של הרכבת: הן רגילות לשוטט בלי שרואים.
 
קומה עליונה, אנשים, אנשים. קומה תחתונה. פנים זרות.
 
היא נותנת למחשבות שלה לנדוד בזמן שהרכבת מתחילה לנוע מתחתיה.
 
היא חושבת על בגדי הקראטה של הבת שלה, שנשארו במכונת הכביסה והיא חייבת לתלות לייבוש לקראת האימון של מחר. על החיוך שהיא לא תקבל ממנה גם כשתניח אותם, מקופלים, על המיטה שלה.
 
היא חושבת על אימון הכדורסל של הבן שלה ותוהה איך הלך לו הפעם; האם הוא נלחם להיכנס למשחק או שוב ויתר ונשאר בצד. על האכזבה שלו, התמידית, מעצמו.
 
היא חושבת על כך שעוד לא ענתה בווטסאפּ לבעלה מתי היא מגיעה הביתה, ושהוא יכעס, או ידאג, או שניהם.
 
היא חושבת - והבטן שלה מתכווצת מיד - על התקלה שקרתה לה בסטודיו, ושהיא צריכה להתקשר להודיע. הכוסות שהתפוצצו בשריפה בתנור היו דווקא של התלמידה שהיא הכי חוששת ממנה. היא יודעת שהיא צריכה להתקשר אבל אין לה מושג איך להתנצל, אז האצבעות שלה, שכבר מגששות בתיק אחרי הטלפון, מרפות מהמכשיר.
 
ואז העיניים שלה קולטות משהו, עוד לפני שהמוח מספיק לפרש אותו.
 
למטה, בקרון הרכבת שיוצאת עכשיו מהרציף, יש פנים מוכרות. מישהו יושב שם, מקשיב לאוזניות שמחוברות לטלפון, מהמהם עצמו שיר כלשהו בעיניים עצומות.
 
היא לא יכולה לשמוע איזה שיר, כי היא בחוץ, על הרציף, והוא בפנים, ברכבת שמתחילה עכשיו להתרחק ממנה.
 
אבל את הפרופיל הזה היא מכירה מבעד לכל חלון שבעולם: המצח הגבוה. האף - קצת נשרי. הסנטר שיש בו רמז בלבד לנטייה קדימה. ובאמצע, בין הסנטר לאף, שפתיים שמחביאות חיוך.
 
כלומר, אם זה באמת הוא: כל כך הרבה שנים יכולות לשנות כל אחד. בטח כשמספיקים לראות אותו לשבריר שנייה מבעד לחלון רכבת מתרחקת.
 
הכרוז של הרכבת מבקש לזוז משפת הרציף בדיוק כשהיא מוצאת את עצמה מתקרבת לפס הצהוב, ניגשת בהיסוס אל החלון. היא לא באמת שומעת את הכרוז כי דפיקות הלב שלה מחרישות לה את האוזניים.
 
יכול להיות שזה הוא? יכול להיות?
 
ואז הרכבת נוסעת, והיא נשארת עם דפיקות הלב וההיסוסים.
 
יכול להיות שזה אוהד?
 
 
פרק 1 
 
 
 
היא פגשה אותו לראשונה בחופש הגדול שלפני כיתה י'. אולי מוגזם לומר "פגשה", ו"ראתה" זה קצת מינורי מדי. איך קוראים למצב שבו את פוגשת מישהו רק לרגע, אבל הוא נרשם לך בלב כמו חותם? כמו עדות? כמו הבטחה?
 
זה היה בקורס מד"צים. אחת ההזדמנויות היחידות לצאת מהקיבוץ הקטן שלה בצפון. אחת ההזדמנויות היחידות להיות לרגע מחוץ למערה ולראות מי מטיל שם צלליות.
חודש לפני כן, כשהיא הודיעה שהיא מתכוונת לצאת לקורס, הפנים של אמא שלה אורו. שני כתמים אדומים של סומק פרחו בלחיי השיש של דפנה מורג.
"סוף־סוף," היא אמרה. "אני אתקשר למיכה מאגף הנוער בתק"ם. הוא אחראי שם על הקורס. שיידע מי את."
"שיידע מי אני, או שיידע שהבת של דפנה מורג מאגף התרבות בתנועה יוצאת להדרכה?" היא חשבה לעצמה, אבל לא באמת העזה להגיד. עד שאמא שלה מתרגשת ממשהו שקשור אליה, היא לא התכוונה להרוס את הרגע.
 
אבל ההתרגשות של אמא שלה הייתה הרבה יותר מוצקה מששיערה. מספיק מוצקה כדי שתגיע עד אליה, לחדר שלה במגורי הנעורים, לביקור בלתי צפוי ערב היציאה לקורס.
זו הייתה הפעם הראשונה שאמא שלה הגיעה אליה לחדר מאז שעברה לגור עם אפרת. זה לא היה נהוג בקיבוץ, שהורים יבואו לבקר במגורי הנוער, בטח לא בלי הזמנה, ואמא שלה ממילא הייתה עסוקה מדי בפרויקטים התרבותיים שלה מכדי לבקר בחדרים של אחרים, עם הזמנה או בלעדיה.
כך שהיא קצת נבהלה כשאמא שלה פסעה לתוך החדר בצעדים מהירים ובוטחים: חששה שתבחין בבגדים הזרוקים על המזרן בפינה, במאפרה הגדושה בדלים של 'נובלס', בבקבוקי הבירה מאתמול.
אבל המבט של אמא שלה ריחף מעל האותות המחשידים ונתקע ישירות בפוסטר הממוסגר שהיה תלוי על הקיר. "איזו תמונה יפה של מאטיס," אמא שלה אמרה, מטה את צווארה הארוך הצידה.
"את קנית לי אותה," היא חייכה חיוך קצת חמוץ, בזמן שאפרת ניצלה את הזמן להשליך החוצה את המאפרה והבקבוקים. "לא זוכרת? בביקור שלך במוזיאון בירושלים. אמרת שאני צריכה ללמוד לעשות שימוש נרחב יותר בצבע."
"באמת? ככה אמרתי?" המבט של אמא שלה חזר לסקור את החדר, והתעכב הפעם על מדף הספרים. "'מאה שנים של בדידות'," היא אמרה בסיפוק. "סתם דאגתי, ילדה'לה."
"דאגת ממה?" היא שאלה.
"נו, שתהיי כמו אבא שלך. עסוקה רק בדברים הלא חשובים בחיים."
"אין לך מה לדאוג, דפנה." אפרת, השותפה שלה לחדר, גיחכה מתחת לנמשים שלה. "הבת שלך ממשיכה בדרכך. ערכים, תרבות, כל מה שרצית."
"יש לך מספיק חולצות כחולות?" דפנה כיוונה את המבט הנוקב שלה אל נוגה.
"יש לי. אל תדאגי."
"ממתי אני דואגת לך?" אמא שלה חייכה ונגעה לה ברפרוף בשיער. "אני פשוט מתרגשת בשבילך. לצאת מהקיבוץ, לפגוש מאות בני נוער חדשים, להשפיע..." הלחיים שלה הוורידו כשהיא הודתה: "אני עוד זוכרת את קורס המד"צים שלי. את הפעולה הראשונה שהעברתי לקבוצה שלי. שם ידעתי בפעם הראשונה שזה מה שאני צריכה לעשות."
"לפגוש מאות בני נוער?" אפרת שאלה בקונדסות, מטלטלת תלתלים, אבל דפנה צחקה ואמרה: "לא. לעשות דברים עם משמעות. עם תוכן." ואז היא שלחה יד ונגעה בכתף של נוגה, כמו רמז לחיבוק שלא התממש. "אני לא דואגת. רק אומרת לך שתתייחסי ברצינות למה שאת לומדת שם."
את אבא שלה, לעומת זאת, לא עניינו החולצות הכחולות. אבל הוא כן הגיע מאוחר יותר לחדר, כמו שתמיד עשה לפני כל טיול או נסיעה של הכיתה שלה, לתת לה חיבוק ארוך ספוג ניקוטין ולשאול אם היא צריכה משהו: תיק יותר גדול מזה שחילקו להם, או חבל, או פטיש, משהו להקים מאהל.
"אני אסתדר," היא אמרה לו בקלילות. "כולם מסתדרים, לא?"
והוא חייך, ליטף בכף יד מחוספסת את לחיה ואמר במבטא המצחיק שלו: "בשבילי אין כולם, נוגה'לה. בשבילי יש רק את."
 
והיא יצאה לקורס, והסתדרה כמו כולם.
אבל האמת היא שלא ממש עניין אותה להמשיך את דרכה של אמא שלה או הערכים או ההדרכה או להשפיע. מה שעניין אותה היה להכיר בנים חדשים.
ומהיום השני עניין אותה רק דבר אחד: להכיר אותו.
רוב הסיכויים שהיא בכלל לא הייתה שמה לב אליו. הוא לא היה הכי חתיך, או הכי יפה, או הכי פופולרי. הוא היה רגיל, כמוה, והיא עוד לא הבחינה כמה העיניים שלו טובות, וכמה האף שלו אמנם נשרי וקצת ארוך מדי אבל יפה, ואיך הוא מחייך אפילו כשהוא רציני.
היא לא הייתה מבחינה בו אלמלא הכלבה המטונפת, הכחושה, שהסתובבה כל היום סביב המחנה, מחפשת הזדמנויות לגנוב את האוכל הגרוע שחילקו להם שם, נענית ב"קישטה!" או בהנפת יד מאיימת או אפילו באבן מושלכת שהבריחה אותה בזנב מקופל בין הרגליים. והיא ריחמה על הכלבה, אבל גם קצת נגעלה ממנה, וניסתה להכריח את עצמה להתעלם, כדי לא להיות שונה מכולם.
אבל בערב השני, כשהיא התגנבה מסביב למחנה אל המקלחות באמצע פעילות, בתקווה להתרחץ סוף־סוף בפרטיות, היא הבחינה במישהו, ממש מעבר לגדר.
היא עצרה והתבוננה.
מעבר לגדר ישב נער. קרוב אליו ישבה הכלבה. הוא ליטף בעדינות את הפס הלבן שנמתח ממצחה לחוטמה, והגיש לה פיסות גבינה צהובה.
כשהיא המשיכה להסתכל, היא ראתה שהכלבה מיניקה שלושה גורים.
 
בלי לחשוב היא עברה את הגדר. אחר כך היא לא הבינה איך זה קרה, אבל באותו רגע היה ברור לה לגמרי שזה מה שצריך לעשות. אז היא טיפסה, נזהרת מהברזלים בין הרגליים, קפצה מהצד השני ונעמדה לידו במבוכה. הוא הרים את העיניים אליה וחייך, והיא הבחינה בפעם הראשונה בעיניים שלו, שהיו חמות ומכווצות ומשועשעות.
"באת לעזור?"
"אתה צריך עזרה?" הלחיים שלה התלהטו והיא שמחה שכבר היה כמעט חושך.
"האמת שאני מסתדר," הוא אמר וליטף את הכלבה בעדינות, והעיניים שלה נמשכו אחרי האצבעות שלו, שהיו שחומות ורבועות בקצה. "אבל את מוזמנת להביא לה משהו טעים מחר."
זה אמנם לא היה גירוש, אבל גם ממש לא הזמנה. בתור קיבוצניקית היא ידעה לזהות את הניואנסים בעל־פה, קוראת בנימות קול כמו שמכשפות קוראות בקלפים. ולכן היא אמרה רק "טוב, אז ביי," והיססה והביטה בו שוב, ואמרה: "זה מאוד יפה מצדך." והוא חייך שוב, ואמר: "תודה, זה יפה מצדךְ שאת אומרת לי את זה." והיא חייכה אליו בחזרה, והפעם הלכה מסביב, לעקוף את הגדר, כי הביך אותה מדי לקפוץ שוב בצורה מגושמת כזו מצד לצד.
למחרת, כשהיא הלכה בדיוק באותה שעה לאותו מקום עם כמה פרוסות גבינה צהובה שגנבה מארוחת הערב, הוא לא היה שם. וגם לא ביום שאחרי, ובזה שאחריו. אבל הכלבה נראתה לה מיום ליום מרוצה יותר, חשדנית פחות, כך שהיא שיערה שהוא פשוט מאכיל אותה לפי לוח זמנים פרטי משלו, שהיא לא הצליחה לפענח.
היא קיוותה שאולי הוא יבוא עם כולם למחנה של הקבוצה שלה להתפעל מהקריקטורה המעולה שהיא ציירה, של מיכה מאגף הנוער בתנועה, אבל זה לא קרה. ובסוף הסמינר, כשכולם החליפו כתובות, היא מיהרה אל האוטובוס של בית הספר ההוא בשרון, שידעה שהוא עומד לעלות עליו, אבל לא הספיקה להגיע לפני שהוא נבלע בפנים, ולא העזה לטפס ולחפש. היא רק ידעה את השם שלו: אוהד.
 
"אז מה, איך היה במד"צים?" שאל אותה עמוס, אחיה הגדול, מעל הצלחת העמוסה שלו בארוחת שישי בחדר האוכל. "היו בנים חמודים? הכרת מישהו?"
היא הסמיקה, אבל לפני שהספיקה לענות אמא שלה אמרה: "אוי, באמת, עמוס. אתה והשטויות שלך. לא בשביל זה נוגה הלכה לקורס. היא הלכה בשביל ההדרכה."
ואבא שלה הביט בה במבט הפרטי שלהם, זה שהוא שמר להתקפות של אמא שלה עליו או עליה, ואחז בכף ידה לרגע באצבעותיו המחוספסות, המוכתמות מניקוטין, ואמר בשקט: "גם זה טוב וגם זה טוב."
אחר כך, כשהיא ועמוס יצאו מחדר האוכל והלכו יחד, היא למגורי הנוער והוא למגורי החיילים - הרחק מההורים שחזרו לבית שלהם - היא הודתה בפניו שכן, שהיא פגשה מישהו, אבל היא לא יודעת איך ליצור איתו קשר.
"אולי הוא יחפש אותך," עמוס חייך אליה. "או שיעבור הזמן ותשכחי אותו בסוף."
אבל הזמן עבר והוא לא חיפש. והיא לא שכחה.
 
בפעם השנייה היא פגשה אותו בחופש הגדול שלפני י"ב, באפעל, בכנס שארגנו שם לכל אלה שתכננו ללכת לשנת שירות בתנועה. וכשהם נפגשו, לגמרי במקרה, היא רק קיוותה שלא שכח אותה כליל.
היא ראתה אותו לפני שהוא ראה אותה, ברגע שנכנסה לחדר המוזנח, המכוסה בפלקטים מפעולות ישנות של תנועת הנוער העובד והלומד. ומאותו רגע שבו היא הבחינה בו, הכול נשמע לה כמו המהום או זמזום. היא הורידה את הראש, מנסה לחשוב איך לומר ומה לומר, עד שסבב ההיכרות הגיע אליה, וכבר לא הייתה לה ברירה אלא להרים עיניים ולומר: "נוגה מורג." אחר כך היא ניסתה להוריד מיד את המבט, אבל משהו משך אותה בחוט בלתי נראה להשאיר אותו למעלה ולסובב אותו טיפ־טיפה ימינה, ושם הן היו: עיני השוקולד. עם המון קמטי חיוך בצדדים, כמו שתי שמשות קטנות וזוהרות. וממש מתחת היו שפתיים שהעיניים שלה נצמדו אליהן כאילו אין שום דבר אחר בעולם להביט בו, שפתיים שעיצבו בטבעיות, בחיוך, בלחש, שתי מילים: "הי, נוגה."
עד סוף הסבב היא ניסתה להריץ לעצמה בראש תסריטים: איך היא תיגש, מה היא תגיד ומה יגרום לו לחשוב שהיא מקורית ומעניינת. ובאותה נשימה, חלק אחר במוח שלה היה מוטרד נואשות בשאלה איך לגרום לו להבחין בפס של החזייה החדשה שלה, בצבע בורדו (היא בדקה בחשאי אם אפשר לגרום למחשוף הגזור של הסווטשירט לזלוג בטבעיות. אחרי כמה תנועות עדינות זה עבד).
ואז בהפסקה הוא פשוט ניגש אליה, הושיט לה יד ואמר: "הי נוגה, אני אוהד. היינו ביחד במד"צים."
 
שנים אחר כך היא תיזכר במילים הראשונות האלה. בהתייחסות השלמה, המיידית, אל שניהם כזוג. כאילו יש להם היסטוריה משותפת מעצם הימצאותם על אותו כוכב, באותו גלגול.
שנים אחר כך הם יהיו רחוקים כל כך, עד שהיא תשאל את עצמה, עומדת על הרציף, מביטה ברכבת מתרחקת, איך יכול להיות שהיה זמן שבו הם היו על אותו כוכב, באותו גלגול.

מור אסאל

מור אסאל, בת קיבוץ כברי, הייתה במשך שנים רבות עיתונאית ובלוגרית, ופרסמה שני  ספרי הדרכה להורים. כיום היא מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. 

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: מור אסאל
  • תאריך הוצאה: יולי 2020
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 301 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 1 דק'
  • קריינות: מור אסאל
  • זמן האזנה: 8 שעות ו 47 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
604 דירוגים
468 דירוגים
100 דירוגים
22 דירוגים
8 דירוגים
6 דירוגים
12/9/2022

כשהולדן קולפילד אמר בתפסן: "מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך. זה אבל לא קורה לעתים קרובות." הוא כנראה התכוון לסופרת הזו.

2
9/5/2025

ספר פשוט נפלא! קראתי בנשימה עצורה, מהספרים האלה שהכל זז הצידה כדי לפנות להם זמן והדמויות הופכות לחברות, שדואגים להן וחושבים עליהן גם אחרי שנגמר. רגיש, מקסים, נוגע ללב. מחכה בקוצר רוח לעוד ספרים של הסופרת

1
16/6/2024

ספר מרפא ממש. מציף חוויות דומות שעברתי, פותח דברים שהיו נעולים ומאפשר לפרום לאט ובעדינות קשרים כואבים מהעבר, לבכות, לשחרר, לסלוח לעצמי של גיל הצבא ואחריו. להבין דברים בעצמי שפחדתי לנגוע בהם. ספר חובה לכל מי שחוותה מסע התבגרות בצבא ישראלי ויצאה ממנו מצולקת.

1
17/4/2021

ספר מעורר מחשבה. יש בספר כנות, אותנטיות, אנושיות. נהנתי מאוד.

1
1/7/2025

ספר הכי ישראלי שיש ומתישב בדיוק בגבול המקום הזה שבין הבפנים והבחוץ העבר וההווה הקיום והפחד. אהבתי מאוד מאוד.

30/6/2025

לא יכולתי להפסיק לקרוא. תענוג כנה ואמיתי.

28/6/2025

יפהפה, מרגש וממלא.

26/6/2025

נפלא

14/6/2025

ואוו! כל כך מרגש ואמיתי, ומלא אהבה וחמלה ועדינות. כל הכבוד, מור! .

27/5/2025

ספר רגיש ויפה, הקריאה קולחת והתחושה שממש חווים את חווית הקיפודיות של קירבה מרחק ביחסים. כתוב ביד עדינה ונוגעת..אהבתי מאד!!

26/5/2025

מעולה. באמת טובה.

22/5/2025

אהבתי. כתוב ברגישות רבה.

19/4/2025

הוא מזדחל לך מתחת לעור לאט לאט..ואז את מוצפת ורוויה ולא יכולה לעצור את השתיה הזאת. לסיים מרגיש כמו מרוץ שסיימת..מלא תחושות. בקיצור ספר מצויין.

20/3/2025

ספר מרגש, מרתק וסוחף. לא יכולתי להפסיק לקרוא.

2/3/2025

נגע בי בכל המקומות מדוייק להחריד פתח לי פתח לעצמי תודה על זה שהספר הזה קיים

1/3/2025

סיפור מרגש, כתוב היטב, עלילה מטלטלת

26/2/2025

נהניתי מאוד לקרא, לעיתים גם ראיתי השתקפויות של חיי בחיי הגיבורה. תודה לך מור.

16/2/2025

סוחף ומעניין, לא הצלחתי להפסיק לקרוא

5/2/2025

התחלתי לקרוא בלילה וסיימתי יום למחרת, לא יכולתי לעזוב אותו לרגע

6/12/2024

ספר נפלא. סוחף, נוגע וחכם. בכיתי וצחקתי ונזכרתי...ממליצה בחום. לא לפספס

29/11/2024

איזה ספר מעורר מחשבות.... על מערכות יחסים ובכלל. חבל שנגמר כל כך מהר.

27/11/2024

ספר מדהים; דמויות כל כך עגולות ופגיעות. הכתיבה רגישה ומדויקת והמסע שעוברת נגה נוגע ללב. כיף לקרוא סופרות ישראליות מוכשרות ומעניינות

1/11/2024

מרגש וסוחף. כתיבה מעולה שמאפשרת להזדהות עם גיבורת הסיפור, עם התקופה, עם המורכבות של הילדות בישראל, הצבא והתקופה הנוכחית.

29/10/2024

זו כבר הפעם השנייה שאני קוראת את הספר וגם הפעם קראתי אותו בנשימה אחת. סיפור רגיש, שנכנס אל הלב ונלחץ החוצה בזוית העין. מור היא קוסמת . פשוט נפלא

26/10/2024

ספר מקסים, לא רציתי שייגמר.

20/10/2024

אחד הספרים היפים והנוגעים שקראתי. מרגישה שהוא יהדהד בתוכי עוד זמן רב.

19/10/2024

מעולה. הזדהתי מאוד. ממחיש הרבה בעיות נשיות בישראל המצ'ואיסטית.

17/10/2024

מצאתי את עצמי בספר למרות שאנחנו שונות. מצאתי כמה אני נוטה לשיפוטיות, חשבתי על האימהות שלי, על הצרכים שמולאו באמצעותה וכמה שזה לא פייר וכמה שזה אנושי, וכמה שאי אפשר לשנות את העבר, אבל כן את ההווה וגם להעריך באמת את מה שיש ולפעמים סמוי מהעין.

17/10/2024

ספר מטלטל, נוגע, מרגש

17/9/2024

🩷🩷🩷

10/9/2024

מהנה סוחף ומרגש

4/9/2024

אהבתי מאוד, ממליצה בחום !

20/8/2024

ספר מהנה, אבל גם עצוב

13/8/2024

כדאי, תובנות, מותר, הרבה לחשוב...

12/8/2024

וואו. קראתי כמעט בבת אחת. כתוב נפלא ומרתק

22/7/2024

החלק המעצבן בספר זה שזהו סתם סיפור על ״אישה יפה״ שיכולה לשחק ברגשות של כל האנשים בעולם, כולל ההורים שלה. החלק המשובב של הספר, זה היכולת של מור אסאל לתאר חברות ומצבים בצורה מדוייקת. למי לא היתה וסרמן מעצבנת שכזו בצבא, שחשבה שהיא תשנה אותו, וקיפלה את הזנב, או למי לא היה כבן קיבוץ את כל התאורים שלה בספר. ואחר כך לא מבינים איך הם בכלל יצאו נורמליים. ספר משובב לב.

16/7/2024

מרגש

21/6/2024

ספר נהדר. ליווה אותי במחשבות עוד ימים רבים אחרי שסיימתי אותו. חשתי הזדהות עם רבין מהתיאורים והחוויות של גיבורת הסיפור. אהבתי מאד

20/6/2024

אהבתי. כתוב היטב.

13/6/2024

וואוו יכולתי מאוד להזדהות עם גיבורת הספר. אהבתי מאוד מומלץ

21/5/2024

קשה להפסיק לקרוא כתוב טוב ספר על מערכות יחסים זוגיות , הורים ילדים , חברים ו.... על טראומה מאוד ישראלי קיבוץ, צבא מומלץ!

8/5/2024

כאב מתוק (ומהנה) לקרוא ספר כל כך אנושי ונוכח. תודה על החוויה הנפלאה שבקריאה.

4/5/2024

עדין ומעניין

29/4/2024

ספר סוחף שלא ניתן להניח ורק רוצים עוד ועוד לקרא.מעורר רגשות,זכרונות ומחשבות.תודה 🙏❤️

28/4/2024

ספר כתוב בצורה מרתקת. ממש צללתי פנימה.

6/4/2024

את הספר קניתי לפני מעל שנתיים ולא מצאתי את הפנאי לקרוא אותו. ודווקא עכשיו, בתקופה הלא פשוטה הזאת, כשחיפשתי להתנתק קצת מהמציאות, נזכרתי בו. וואו!!! איזה ספר מדהים! מעניין, סוחף, מרגש! ממליצה בחום!

30/3/2024

ספר מרגש וסוחף. אולי בגלל ההזדהות העמוקה שלי איתו, לא יכולתי להפסיק לקרוא. תודה!

21/3/2024

ספר נהדר. אי אפשר להניח מהיד. דמות עמוקה ונהדרת של נוגה.

2/3/2024

ספר שנוגע בעמוקים בתבונה ורגישות תהומית, דינמיקה עדינה של יחסי משפחה, זוגיות, הגשמה לצד טיפול עדין בטראומה ובהדחקה. זהו ספר על שייכות וזרות, ונוכח בו הכי, הקיבוץ. לא להאמין שזהו רומן ביכורים….נגע בי בכל כך הרבה רבדים. כיכב בשעת ספרות, בהנחייתי, סלון ספרותי, וירטואלי, בינלאומי וחינמי. מור אסאל, הספר הזה, הוא יצירת מופת.

5/2/2024

היה מעניין אך הסוף היה מאולץ ולא ברור

1/2/2024

נוגע ללב, אמיתי ומרגש. אי אפשר להפסיק לקרוא! כתיבה מעולה, כמעט בכיתי כמה פעמים מעולה!

20/1/2024

תיאור מבריק של מערכות יחסים מורכבות, הורים_ילדים_הורים וכמובן זוגיות מורכבת , והכל כתוב בצורה משכנעת שמאפשרת להבין בדיוק את סערות הנפש שמחוללות בכל אחת מהדמויות. כתוב רגיש ויפה. אהבתי לקרוא ברצף עד לסוף. מעורר לבדוק את עצמנו כדי לגלות אילו טעויות עשינו.. כל אחד יכול למצוא לפחות אלמנט אחד דומה בחייו. ממליץ בחום.

14/1/2024

ספר מעולה, כתיבה מצויינת, דמויות מרתקות ועלילה שמושכת אותך פנימה לתוך החיים שלהם, העבר וההווה וכל מה שביניהם. סיפור מרתק ושובה לב שאי אפשר להניח מהיד. לא רציתי שייגמר. מצויין. לא לפספס.

7/1/2024

נהנתי מהכתיבה והסיפור. עצבן אותי הסוף הפתוח

3/1/2024

ספר שובה לב. כתוב בשפה קולחת, תענוג לקרוא.

23/12/2023

מעולה! בתור קיבוצניקית, בת 46 הרגשתי לפעמים שהספר נכתב עליי. קיבוץ אחר, דמות אחרת, ילדים עם שמות אחרים, סיפור אחר וכל כך הרבה דמיון. תודה מור אסאל שעזרת לי בתקופה מורכבת כזו, שאני מפונה מהקיבוץ שלי מהצפון, לחזור טיפה הביתה גם אם לא תמיד זה קל. הרגשתי שאני לא לבד בעולם. החרדות, הרצון להשתבלל מהעולם המאיים, הזכרונות שלא תמיד קלים, תחושת הכישלונות, הרגשתי שאני לא לבד.

23/12/2023

ספר יפהפה ורגיש שנקרא בנשימה אחת. מטפל בעדינות בנושאים קשים, היושבים בעומק החברה בכלל והישראלית בפרט: היחיד מול החברה בחברה הקיבוצית ובצבא, יחסי אמא-בת, יחסי גבר-אישה, יחסי חברות נשית ויחסי אני עם עצמי, טראומה ופגיעה מינית וכל מה שביניהם. אהבתי מאוד מאוד!

20/12/2023

ספר טוב

9/12/2023

קראתי את הספר ב-3 ימים. ספר שלוקח את הקורא לטיול בתוך הנפש של אישה לאורך חייה. בכל אישה יש קצת נוגה באיזשהו שלב. מומלץ בחום.

4/12/2023

נהדר

27/11/2023

ספר מעולה

24/11/2023

מיוחד

19/11/2023

לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נסחפתי ככה מספר, התרגשתי ככה מספר. מדהים, מדהים, מדהים - ממליצה בחום!

18/11/2023

ספר מצויין - מרתק וכתוב בצורה אמינה ואינטיליגנטית

15/11/2023

הספר חיכה לי בכל סוף יום לברוח מהמציאות שלנו… נהניתי מכל רגע איתו

7/11/2023

מרגש, עמוק, אמיתי. נהנתי מכל מילה ומשפט

7/11/2023

ספר כואב, קודח בבטן, לפעמים כמעט מייאש. חזק וראליסטיק מאוד

5/11/2023

קראתי ביום וחצי נראה לי שזה אומר הכל. כבר מתגעגעת

2/11/2023

בדרך כלל לא אוהבת ספרים ישראלים אבל יכולתי להתחבר לכל הספר. כתיבה יפה ומעניינת

1/11/2023

ספר מקסים , עלילה זורמת . נהנתי מאוד

31/10/2023

מקסים ומרגש

31/10/2023

מקסים כובש ומרגש.

29/10/2023

סוחף ומרגש והגיברה קצת הרגיזה אותי, אבל רק כשעברתי לספר הבא הבנתי כמה הספר הזה אינטלגנטי בצורה לא רגילה. עכשיו אני מתבאסת שספרים אחרים לא מגיעים לרמת התבונה של הספר הזה..

28/10/2023

וואו, התפרקתי ונבניתי מחדש לאורך הספר, תודה!

28/10/2023

מושלם, נוגע בדיוק במקומות הנכונים. לא הצלחתי להניח אותו.

28/10/2023

אחד הספרים הרגישים ביותר שיצא לי לקרוא. עלילה עמוקה וסוחפת, מרגשת ומכווצת, משאירה עקבות בתוך הלב.

27/10/2023

טריגר אונס. סיפור לא פשוט אבל סוחף, נכתב מאוד יפה. השורה התחתונה היא שאהבתי מאוד מאוד את הסיפור. נגע לי ללב

27/10/2023

סיפור סוחף שמסופר ברגישות ופשטות כנה. ההווי הישראלי והדמויות העגולות הנחשפות אט אט בקפיצות על ציר הזמן בין העבר להווה עד שכל החלקים מתחברים יחד הרגיש לי כמו חברות הנרקמת עם הקורא. מאוד נהנתי ומצפה לספרה הבא

27/10/2023

ספר מהמם, קולח וכתוב באופן מרתק

26/10/2023

סיפור מקסים, מרתק, מסקרן, מרגש.

26/10/2023

ישראלי מאוד. מרגש קראתי בשקיקה...

25/10/2023

ספר נהדר. סיפור מרגש, עמוק, אמיתי לא רציתי להפסיק לקרוא לרגע. מאוד מאוד נהנתי!

25/10/2023

מרגש וסוחף מאוד נהנתי. תודה

24/10/2023

נהנתי מהקריאה מאוד

23/10/2023

ספר מקסים וסוחף שהחזיר אותי לתקופות אחרות בזמן ובחיים. גם נהנתי לקרוא וגם הרגשתי שהוא מהדהד לחלקים בי ובחיי ומציע עוד נקודת מבט. מומלץ בחום (במיוחד למי שגדל/ה בקיבוץ)

23/10/2023

נהדר

23/10/2023

וואו. קוראת עוד דף ועוד אחד, ומבינה שכל אחת מאיתנו היא נוגה. שכל אחת מאיתנו רואה את נוגה באחרת. קראתי את הספר ביומיים. מצמרר עצוב משמח מרגש ועוד ועוד תחושות. ובכל רגע, אמרתי לעצמי, אני מכירה אותה, את הנוגה הזאת, והיא מכירה אותי, וזה מה שהופך את הספר הזה לכל כך נכון. מדויק. מציאותי. תודה.

23/10/2023

נוגע ללב, גורם לכל התחושות והרגשות להסתחרר ביחד,

23/10/2023

ספר שמהדקה הראשונה אי אפשר להניח, הרגשתי שאני ללא נשימה, עם מחנק בגרון ודמעות בעיניים, לא הצלחתי להניח את הספר במשך יומיים. פשוט מעולה, אנושי, חשוף וגורם לתחושות וגעגוע למשהו רחוק ואמיתי כ"כ. אמנם החוויות שבספר רחוקות ממני שנות אור אבל משהו בכתיבה החשופה והנוגעת גורם לך להרגיש כ"כ עמוק בתוך הבטן ולחשוב על החיים שלך גם אחרי שהספר נגמר. מעולה ומומלץ!

22/10/2023

סולף

21/10/2023

בלעתי בשקיקה כל מילה.תודה על ספר מרגש,עמוק, מקורי, שגרם לי לפגוש את עצמי. נוגי ואוהד בליביעם שמשות שוקולד מחייכות

5/10/2023

מסוג הספרים שאינך רוצה שיסתיים. הייתי רוצה להמשיך עוד .. נגע בי עמוק בפנים

29/9/2023

ספר מרתק! לא יכולתי להניח לו.. נוגע, עצוב, מרגש ומלא תקווה

22/9/2023

מותח מענין מתוסבך

17/9/2023

סיפור אנושי ומרגש

20/8/2023

נהדר .עצוב .

12/8/2023

מתוק ועדין, אהבתי מאד

31/7/2023

במילה אחת: מעולה

17/7/2023

הרומן הראשון שקרתי אי פעם. רכשתי בגלל הביקורות, לא האמנתי שאצליח לסיים וטעיתי. היה כייף, ממכר, נעים, מפחיד וגם מעורר מחשבה על חיי. למרות שאני בכלל גבר. ממש ממש נהנתי.

6/7/2023

ספר נוגע ללב. מור אסאל כותבת בצורה רגישה ומעניינת.

3/7/2023

סיפור מרתק ומטלטל. נקרא בנשימה אחת. בתור בת שגדלה בקיבוץ בשנות ה60 נותרתי הלומה, במיוחד על האומץ להיחשף ולפרוט על הנימים עד דק. ספר פשוט נפלא!

27/5/2023

כתוב יפה וקולח. קראתי בסופש אחד.

23/5/2023

ספר מקסים סוחף, קראתי בנשימה אחת, יורד אל תוך נבכי הנפש עמוק עמוק ומפצח אותה לאט לאט

16/5/2023

ספר חזק!

6/5/2023

ספר מקסים

4/5/2023

מרתק ורגיש

11/4/2023

נהדר 💞

10/4/2023

איך ללטף קיפוד? ממש ככה! תודה למור על ספר שמזכיר, שלא חס, שחס, שלא מוותר, שמניח, שכתוב מכל הלב ומכל הנשמה.

9/4/2023

פשוט מעולה!

6/4/2023

ספר מטלטל ומעורר מחשבה . כתוב ברגישות. מאפשר לחוש את החוייה הישראלית עם הכאב הגדול והקתרזיס בסוף. פשוט מקסים.

14/3/2023

מרגש ומטלטל

12/3/2023

מעניין , קולח ומאד מהחיים

11/3/2023

ספר מאד אנושי אישי ונשי

30/1/2023

אי אפשר להניח את הספר מהיד. הספר החזיר אותי לאהבה הראשונה שלי מסע בין עבר הווה ועתיד פשוט תענוג!

23/1/2023

קראתי את הספר בנשימה עצורה. בחלקו חזרתי לימי הנעורים שלי, הצבא והזוגיות. הכתיבה כל כך אותנטית שיכולתי להרגיש בסיטואציות השונות שאני ממש שם. לא רציתי שיגמר... אהבתי מאד!

3/1/2023

ספר מקסים ונוגע

17/12/2022

קולח, מעניין כל כך קראתי בנשימה עצורה תוך יממה אחת.מומלץ מאד

9/12/2022

קולח, עמוק וסוחף!

30/11/2022

מצויין. נהנתי מכל רגע

14/11/2022

נהניתי מכל רגע… ספר נפלא

23/10/2022

חמוד

20/10/2022

בחיים לא בכיתי מספר כמו שבכיתי בקריאה הזו. כל החיים חלפו בפני בעזרת הסיפור והכתיבה הכל כך אותנטית, מחברת ונוגעת ברבדים עמוקים ונשכחים. תודה.

5/10/2022

אהבתי מאד.

2/10/2022

איסוף נפש אישה

17/9/2022

ספר מקסים עדין ומרגש. תודה מור!

18/8/2022

טוב

10/8/2022

ספר מופלא !!!! כל כך חבל שנגמר ......

8/8/2022

מקסים

4/8/2022

ספר שאף עמוד בו לא מיותר

21/7/2022

מרתק כתוב טוב נהנתי

18/6/2022

וואו ! איזה ספר מעניין ומרתק

31/5/2022

ספר רגיש ומדוייק שכותב אנשים אמתיים ותהליכים אנושיים ברגישות גדולה. כתוב מצוין.

30/5/2022

אחלה ספר זורם מרתק מסופר היטב ומפתיע לטובה

21/5/2022

מזמן לא נהניתי כל כך!

20/5/2022

ספר מקסים! מומלץ!

10/5/2022

נפלא. תקראו !

7/5/2022

בכיתי וצחקתי. התרגשתי וכאבתי. לא רציתי שיגמר

6/5/2022

התחברתי מהרגע הראשון בהזדהות מוחלטת, למרות שאין לי סיפור חיים דומה. חבל שנגמר.

30/4/2022

מעולה, חבל שנגמר

23/4/2022

מקסים. קראתי אותו בפעם אחת, בלי הפסקה.

13/4/2022

נהדק

2/4/2022

מעולה

12/3/2022

אותנטי רגיש מורכב חשוף ומטלטל. ספר נפלא

5/3/2022

מדוייק ופשוט. אהבתי מאוד.

24/2/2022

ספר סוחף ומרתק. מצייר במילים את הפוסט טראומה של נוגה הגיבורה. עצוב ויפה. ואולי גם מעורר השראה בסוף. השינוי תמיד אפשרי..

19/2/2022

אהבתי מאוד את הספר, כתוב נפלא וסוחף.

15/2/2022

ספר נפלא, כתוב ברגישות ועומק. נהניתי מאוד, התרגשתי, כאבתי, התכוונתי ופתחתי. ממליצה בחום

5/2/2022

ספר נפלא..כתוב היטב.

4/2/2022

מרגש ונוגע

2/2/2022

אהבתי. ספר שקט שלא צועק תקשיבו וזה היופי שבו.

2/2/2022

ספר מדהים, קראתי בשקיקה, מתעצבנת ומתאהבת בדמויות, מופתעת מאיך הן משתנות, מכמה אותנטיות והבנה וחמלה יש בספר הזה. לוקחת את זה איתי לחיים, תודה!

24/1/2022

מקסים, עדין וסוחף. סיפור של אמצע החיים שפוגש כל קוראת עם האמצע של עצמה.

24/1/2022

סיימתי לקרוא תוך יומיים. כתיבה כובשת, מדויקת, דמויות מרתקות, הזדהיתי עם כל אחת מהן עד תום. כתיבה שעוררה כל דמות לחיים, עריכה פנטסטית, בראבו ענק!!! לא יאומן שזה לה הספר הראשון, כן ירבו. כותבת כלבבי❤️

21/1/2022

סיפור מקסים ורגיש על התמודדות עם קושי ופגיעות ונפש האדם. נהניתי מאוד

18/1/2022

נהדר, אי אפשר לעזוב אותו מהעמוד הראשון. פשוט תענוג

8/1/2022

ספר יפה מאוד, כתוב ברגישות רבה ועם הרבה חמלה. נותן מבט ישיר ורגיש בדמויות ומוכיח שמה שרואים מכאן לא רואים משם ותמיד צריך לגרד את פני השטח.

7/1/2022

נפלא. קראתי בשקיקה, רוצה ולא רוצה להגיע לסוף. לא דומה לסיפור חיי ובכל זאת הרגשתי שמאוד נוגע בי, מדרבן ומשתק בו זמנית. גרם לי לחשוב הרבה. וואו!

3/1/2022

וואוו. פשוט וואוו. לא זוכר מתי בפעם האחרונה ספר הצליח לפתוח לי את הלב בצורה כזו. קראתי בנשימה אחת והצטערתי מאד שנגמר. כל מילה שאנסה לתאר בעזרתה את הספר רק תקטין ותגמד את התחושות כרגע. רק אגיד שמצאתי בו אמת במובן הכי עמוק שלה, וכנראה ש״כנות יוצאת דופן״ היא תיאור די מדויק של האופן בו הוא כתוב. תודה לסופרת, שהרוויחה מעריץ חדש, ולכל מי שנתן יד בכתיבת היצירה הזו.

30/12/2021

סוחף ומרתק

29/12/2021

קניתי אותו ולקח לי די הרבה זמן לקרוא אותו.. אבל מרגע שהתחלתי, התקשתי להניח מהיד, ממש התבאסתי ללכת לישון.. הסיפור עצמו כל כך ישראלי. נגע לי בכל נימי הישראליות.. למרות הכתיבה בגוף שלישי, כתוב מעולה ורוקם סיפור חיים מורכב ומרתק.

23/12/2021

עצוב, שמח, מרגש מהנה - מעולה

21/12/2021

ללא מילים

18/12/2021

חודר אל הלב

16/12/2021

ספר חובה לחובבי ספרות עברית.

12/12/2021

ספר ישראלי שגם אם לא בהכרח דומה לחיינו, מזכיר תחנות בדרך. לאחר תקופה ארוכה שחפשתי ספר טוב- מצאתי.

4/12/2021

מטלטל. הכי קיבוצניקי ושובר את הלב. מדהים. נקרא בנשימה עצורה ובלי יכולת להניח מהיד.

4/12/2021

ספר מושלם!! מושלם!! משורדת פוסט טראומה אחת לשניה. קומי מעפר אחותי כלה. ❤️

3/12/2021

ספר מקסים, קראתי בהנאה רבה. כתוב היטב, העלילה מעניינת והסוף מכווץ את הלב וגם מרחיב אותו. מומלץ

2/12/2021

ספר נהדר, מומלץ מאד.

30/11/2021

מקסים. חודר ללב

19/11/2021

ספר מ ע ו ל ה כתוב ברגישות ובעוצמה הדמויות והנושאים מובאים בעומק והכתיבה מרתקת יישר כוח ותודה

18/11/2021

יפה מאד, מיוחד, חומל, עצוב ומרתק. איך ללטף קיפוד זו תמצית לדבר מיוחד. גם שמח בדרכו. תודה למור על הדרך שעשתה והוליכה לאורכה המתפתל את הקוראים. אשמח לדעת עוד על מאחורי הקלעים של הספר🙏🏻💙💙

14/11/2021

מקסים ונוגע ללב. כבר הרבה זמן לא נהנתי כל כך מקריאת ספר

29/10/2021

מרתק סוחף.

26/10/2021

חמוד מאוד

21/10/2021

נהדר! נקרא בשקיקה, נוגע ללב. מור מתארת את הדמויות, כותבת את הכאב והשמחה בצורה מדויקת ורגישה. אהבתי מאד!

17/10/2021

ספר מעמיק ורגיש. מושך, ומעורר מחשבה. נהניתי מאד.

9/10/2021

ספר נעים לקריאה.דמויות קרובות ואמיתות.

25/9/2021

היה לי קשה לקרוא אותו בהתחלה. ולאט לאט למדתי לאהוב את הדמויות. ספר כתוב היטב. סיימתי אותו ביום אחד.

19/9/2021

הספר הזה טלטל את כולי,קראתי אותו ביום אחד. מור אני לא מכירה אותך אבל תודה

14/9/2021

מעולה ! בתור קיבוצניקית שעברה חוויות דומות , נהניתי מאוד , הרגשתי מסע אל העבר

9/9/2021

וואו

8/9/2021

מעולה

8/9/2021

כיף לקריאה

6/9/2021

ספר שנכנס אל הלב ויוצא מהלב. מרגש, פורט על הנימים הכי חשופים אך שקופים של החיים. כשסיימתי לקרוא נשמתי עמוק והרגשתי קלה ועצובה.

2/9/2021

נהדר!

25/8/2021

נקרא בנשימה אחת בכמה שעות. נפלא!

16/8/2021

היתמות הקיבוצית, הטראומה הלאומית, לאמריקה יש טריילרז פארק ולנו יש את הקיבוצים ומהם עולים הסיפורים הטובים באמת וזה מה שמעניין במיוחד בספר הזה שכל נים מנימיו מוכר לי היטב

12/8/2021

נהניתי מאוד מהספר. קראתי אותו בנשימה עצורה.

1/8/2021

לא הצלחתי להוריד אותו מהידיים. תענוג!

30/7/2021

ספר סוחף מאוד על נושא שחשוב לדבר עליו. אהבתי מאוד את המעברים בין ההווה לעבר. עם זאת, היה קצת מסורבל לזכור את השמות של הדמויות הרבות.

26/7/2021

ספר מדהים, סיפור מסקרן וקולח. לא הצלחתי להניח את הטלפון מהיד, המשכתי לקרוא ולקרוא והדמעות התגלגלו מעצמן... ממליצה בחום.

17/7/2021

כתיבה מצוינת. מאד אהבתי

3/7/2021

ספר מעולה

23/6/2021

מדהים! מומלץ בחום!!

22/6/2021

מעולה,מרגש וסוחף

16/6/2021

מאוד מרגש ומעשיר בו זמנית

3/6/2021

ספר מקסים ומרגש. לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. ממליצה בחום!!

23/5/2021

ואו, סוחף. גדלתי באותה תקופה בגליל המערבי, אמנם לא בקיבוץ אלא ביישוב קהילתי. תיאורי ההתבגרות, הצבא והתקופה שאחרי דיברו אליי באופן מדוייק! אהבתי את הזיג-זג בין הווה ועבר שמתקדם לאט אל ההווה.

21/5/2021

ספר נהדר. קריא, אמין, על נושאים מעניינים. כואב וחשוב.

17/5/2021

מרענן, מאד דיבר אלי...אמיץ. כן ומעורר מחשבה. תודה

2/5/2021

מעולה,סוחף,מעניין, מאוד נהנתי

20/4/2021

מרגש , כתוב מעניין . לא יכולתי להפסיק לקרוא .

5/4/2021

לא מאמינה שנגמר... לא רציתי שיגמר... נסחפתי למקומות בתוך תוכי ונדלק בהם אור שלא דלק זמן רב. תודה

30/3/2021

המון זמן לא נפל לידי ספר שגמעתי ביום אחד. הרגשתי שנכתב עלי. כתוב נהדר, מרגש, פשוט נהדר!

27/3/2021

ספר ממגנט, שמשאיר טעם לעוד

15/3/2021

יפה,עדין,מסקרן,מרגש ועוד....

10/3/2021

נושא מרתק, כתוב מעולה. לא הנחתי מהידיים.

9/3/2021

הספר מדהים ונוגע בכל כך הרבה נקודות רגישות

2/3/2021

סיפור מעניין קולח, קשה לפעמים ומאוד מסקרן

22/2/2021

סיפור יפה כתיבה מרגשת!

19/2/2021

ספר מצוין. על החמצות וויתורים. כתוב ברגישות רבה

17/2/2021

סוחף ומרתק

14/2/2021

וואו. ספר מרגש מאוד. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. נגע בי מאוד.

7/2/2021

וואו. פשוט נפלא. כתוב בצורה מרתקת, והציף בי המון רגשות, מחשבות, דמעות, זכרונות... הקיבוץ שהכרתי כילד עירוני, תקופת הצבא והתחושות שליוו אותה, אהבות ראשונות, פרידות, הטיול לחו״ל, החיים אז ואלו שעכשיו. זה לא סוג הספרים שאני קורא לרוב ועדיין לא יכולתי להניח אותו בצד. נהניתי מאוד. תודה!

6/2/2021

ספר מקסים, מאד נשי ומאד ישראלי. אמליץ

24/1/2021

עדין.וצובט.כבד.וקל.ספר על החיים והסדקים שמהם הוא מורכב.ספר נפלא.

23/1/2021

ספר כייף לקריאה, עם הרבה תובנות על החיים.

18/1/2021

קראתי בלי לעצור.

18/1/2021

סוחף

16/1/2021

נהדר. נהדר איך שהעלילה מתרקמת וההווה מתקרב אל העבר עד שנפגשים. יכולתי להזדהות עם ההוויה הקיבוצית והווית האימהות והיחסים במשפחה. כתוב ברגישות נוגע. מומלץ בחום.

12/1/2021

מקסים, מרגש, נוגע בלב ובנקודות כ"כ רגישות ותשובות בחיי הקיבוץ בפרט ובחיים בכלל.

12/1/2021

נפלא! מרגיש אמיתי ואישי, העלילה זורמת ונוגעת בכל הרגשות הנכונים. ספר שנשאר איתך. פשוט נפלא.

11/1/2021

מעולה, כתיבה קולחת עם המון רגישות. מומלץ

7/1/2021

ספר מעולה וסוחף . תודה על החוויה ❤️

7/1/2021

ספר נפלא. לא יכולתי להניח מהיד ולא רציתי שיסתיים.

6/1/2021

סוחף, נוגע ללב, מרתק, מזמן לא קראתי ספר שכל כך לא יכולתי להתנתק ממנו.

31/12/2020

ממש טוב אי אפשר להפסיק לקרוא

31/12/2020

ספר מעולה שקראתי ביום וחצי ונשאבתי. יחסים בין הורים, זוגיות , העבר שהיה אל מול ההווה, כתוב ברגישות, בשפה קולחת שזור בחיי המציאות הישראלית של שנות השמונים עם כל רבדיה : הקיבוץ, השירות הצבאי עם כל ההיבטים שנלווים אליו. ספר נהדר ומעורר מחשבה

31/12/2020

לא הצלחתי לעזוב את הספר, קריאה קולחת ורצופה. נהניתי

28/12/2020

הקריאה סוחפת ומרתקת יוצאת מהלב ונכנסת אליו ..רומן של אישה אמיצה שמעיזה להסתכל פנימה ולנער את האבק...מבט מפוקח על החיים הקיבוץ על יתרונותיו וחסרונותיו.

27/12/2020

ספר ענק!!!!! איזו רגישות, איזו יכולת נהדרת לתאר טיפוסים שונים. שפה נהדרת וקולחת . מזמן לא נהניתי כך מספר. רוצה לומר למור אסאל המון תודות על חוויית הקריאה.

26/12/2020

מקסים, מרגש, כתוב ברגישות ואהבה לדמויות. מומלץ!

22/12/2020

ספר רגיש מאוד, עמוק, מותח, מעורר הרבה מאוד תחושות ורגשות. נראה לי שכל מי שיקרא אותו, ימצא לפחות חלק אחד שכאילו לקוח מחייו האישיים. מומלץ בחום!

20/12/2020

ספר מצוין על נפש אדם בממשקים מרובים של הורות , חיים בקיבוץ , צבא , בן זוג , הוויה ישראלית , ציפיה ורצון . ספר מרתק שקשה להניח מהידיים.

19/12/2020

נפלא...

17/12/2020

ספר סוחף ומרגש עדין נעים ועוקץ מור אסאל תודה

17/12/2020

נהדר. ישראלי, שורשי. קולח ומורכב

15/12/2020

סיפור מקסים ומרגש, כל כך נהנתי!!

14/12/2020

ספר חובה

12/12/2020

ספר עוצר נשימה, כתוב ברגישות ובאינטיליגנטיות. תודה על חוויה מרגשת, תודה על האוטנטיות.

6/12/2020

מקסים, נהניתי מאוד לקרוא

5/12/2020

ספר שכל "בת משק" תזדהה איתו. קראתי בשקיקה וזיהיתי את עצמי במלא מקומות. תענוג !

5/12/2020

חדר לכל תא בגוף, כל שריר ועצב של ילדה שגדלה בקיבוץ נחשף מחדש עם הקריאה. יותר ויותר נקודות השקה והזדהות גרמו לעיתים להצפה רגשית. נתתי הוראה לחובת קריאה לכל חברה שלי שגדלה בקיבוץ.

4/12/2020

כתיבה קולחת, החזיר אותי אל שנות הנעורים. עצוב אבל גם מלא תקווה. ממליצה

30/11/2020

מקסים ומרגש

19/11/2020

ספר מדהים שקראתי בנשימה עצורה, מרגש ואמיתי, מעורר מחשבה. תודה לך מור

19/11/2020

ספר מעולה,רגיש ואינטליגנטי שאי אפשר להפסיק לקרוא. מעלה מחשבות על חיי הקיבוץ,הורות,נשיות וזוגיות . מור אסאל כותבת ופורמת בעדינות נושאים כואבים... סיימתי ביומיים ולא יכולה לחכות לספר הבא

5/11/2020

מקסים, כואב, ישראלי, עמוק ומעולה!

1/11/2020

אהבתי

28/10/2020

ספר מעולה. נוגע ומדוייק

26/10/2020

ספר יפה, כתוב נפלא כמו לדבר עם חברה טובה .

26/10/2020

ספר ישראלי משובח,

25/10/2020

ספר נפלא! כתיבה סוחפת! הנאה צרופה!

24/10/2020

ספר מרגש ונוגע ללב, על יחסי נשים וגברים, על בחירות בחיים ועל מה היה אם... ממליצה מאד, קראתי בנשימה אחת וביום אחד

24/10/2020

מקסים!!! בכיתי וחייכתי, הזדהיתי עם כולם. אני מחכה לספר הבאה שלך. ותודה שהצלחת להסביר במילים את מה שגם אני לפעמים מרגישה.

24/10/2020

ספר סוחף ומרגש, מתאר השפעת אירועים ותקופות על חייה של אישה בת זמננו. תיאור תקופת הצבא מפתיע בדיוקו. מעורר מחשבות על בחירה בחיים, על החמצה, חרטה, הסתרת סודות. התמודדות אישה עם קשרי משפחה בעבר ובהווה. אהבתי מאד וממליצה בחום

23/10/2020

מושלם רגיש מעורר מחשבה עמוק נוגע מומלץ בחום

20/10/2020

קראתי את הספר בשקיקה. ממליצה עליו בחום.

19/10/2020

ספר מצוין ,לא יכולתי להפסיק לקרוא

17/10/2020

כתיבה סוחפת. אני באה מאותו רקע באותו גיל כך שמאוד עניין אותי. כנות ואינטימיות . אהבתי מאוד לא אוהבת לדרג בכוכבים

13/10/2020

מרגש וסוחף. תודה.

12/10/2020

קליל ונחמד. הספר כתוב יפה אבל... אין ממש סוף אז קצת מאכזב

11/10/2020

אחד הספרים היותר נוגעים ומרגשים שקראתי, הזדהיתי עם הגיבורה כאילו שכתבו עליי, אפילו שלא... לא יכולתי להפסיק לקרוא ולא רציתי שייגמר. פשוט נפלא, מומלץ ביותר

10/10/2020

ספר נהדר נהנתי מאוד

10/10/2020

ספר מצוין, קולח, מרתק ומרגש.

8/10/2020

נפלא!!!! עונג צרוף נהניתי לשכוח הכל הרעשים ולצלול לתוך עולם עשיר שמסופר בשפה שנונה וקולחת ממליצה בחום

8/10/2020

ספר מצוין. כתוב בחוכמה, ברגישות, בכבוד, בכאב ובאותנטיות כפי שראוי לגשת לנושאים מורכבים המתוארים בספר. קשה היה להניח אותו. מומלץ מאוד ומחכה לספרה הבא.

8/10/2020

מקסים, נהנתי מכל רגע, ממליצה בחום

7/10/2020

סיפור חיים מרתק ומציאותי

6/10/2020

מצויין. קריא, אמיתי וחשוב לכל הנשים ובמיוחד לאלו שחוו חוויות דומות ונפלו וקמו ושוב נופלות. תודה מור . העיצוב של כריכת הספר מוסיף נופך צניעות מסתורית לסיפור והקיפודה היא הכוכב בהצגה. אהבתי

6/10/2020

ספר מקסים. עדין מרגש וחודר עמוק לנשמה. הכתיבה של מור נוגעת עמוק וריגשה אותי עד דמעות בהרבה מקומות. בכמה מקומות בעלילה, פגשתי גם את עצמי. ספר על מערכות יחסים על צמיחה והתפתחות, סגירת מעגלים, השלמה קבלה ובעיקר החלמה. מומלץ בחום!

5/10/2020

מרגש , משאיר טעם לעוד, מעורר מחשבה על חיי נישואין ועל מסעות בחיים.

4/10/2020

שווה ביותר. יש הרבה על מה לחשוב

3/10/2020

לא הצלחתי לעצור את הקריאה. ספר נפלא.

3/10/2020

קראתי בנשימה אחת. אהבתי את הסגנון, את איפיון הדמויות, את הפרטים הקטנים, קיבוציים ואחרים. יותר מכל, חשוב בעיניי שהספר מעורר מחשבה אחורנית בנו, ילידי קיבוצים, וזוויות חדשות למבט על השפעת החינוך והחיים הקיבוציים עלינו. בתחילה חשבתי, שהשריטה הקיבוצית של הגיבורה קצת מוגזמת, עמוקה מדי (ועדיין חושבת שהסיפור המשפחתי קצת קשוח וקיצוני). אבל ככל שנטווה הספר הבנתי מדוע היא כך, וגם קיבלתי את הבחירות הסיפוריות כתשתית לציור קווים פסיכולוגיים דקיקים (ועצובים) כל כך. מלאכת מחשבת. מומלץ מאד.

2/10/2020

וואו ווואו! מסעיר, מרגש, עצוב, ובעיקר מאוד דיבר אליי..המשפחתיות, הפגיעות, המתנדבים...הכל! ממש השאיר רושם חזק

2/10/2020

סיפור סוחף, כתוב ברגישות ממליצה בחום

1/10/2020

וואו.

30/9/2020

מכה בבטן הרכה. הלוואי והיה סוף ברור יותר לנוגה תודה על כתיבת הטראומה של כולנו והפחד מלגדל בנות וגם בנים

30/9/2020

אי אפשר להורףיד אותו מהיד

29/9/2020

יופי של ספר, קרירה רציפה ומהנה. סיפור חיים מציאותי ומעורר מחשבה.מומלץ.

29/9/2020

ספר מקסים שכתוב בצורה נעימה ושוטפת, לא הצלחתי להניח אותו לרגע. תודה

29/9/2020

מעולה ביותר יחסים: בתוך המשפחה, אם ובת, זוגות, קיבוץ, צבא....

29/9/2020

נקרא בנשימה אחת. כל כך ישראלי, כל כך חשוף, כל כך נוגע. תודה

28/9/2020

הסיפור מסופר בחוכמה, אף שהדרך מוכרת. יש בו רגשות ללא כחל וסרק. יכולת פנטסטית להביע את הדברים הכי סמויים מן העין, לצלול לאירועי העבר ולצאת מהם מחוזקת.

28/9/2020

ספר מצוין, כתוב ברגישות. מתפתח לאט, משכנע. קראתי בנשימה עצורה. ביום אחד.

28/9/2020

וואווו. קשה לי לתאר בדיוק את החוויה, אמזמן מזמן אם בכלל לא חוויתי כזו חוויה מסעירה מספר. מור כותבת ברגישות, בעומק, כך שנכנסתי בליבי ובמחשבותיי לעומק החוויה, הרגשתי שאני נסחפת עם מה שקורה לנוגה, אוהד, ברק, אפרת..... וכל שאר הדמויות, עד שלא יכולתי להניח את הספר. מרתק. סוחף. מרגש. מעורר הזדהות במקומות בהם הרגשתי דומה. תודה לך מור היקרה על החוויה הבלתי נשכחת ועל התובנות שהספר מספק. אוהבת אותך מאוד.

28/9/2020

ספר מרגש ונוגע. כתוב נהדר על חיים ועל אנשים, על פחדים וגם על תקווה. על חיים מנותקים ובעיקר על כך שרק כשאנחנו אמיתיים ושולחים לעצמנו ניתן לקרוא לזה חיים. תודה

27/9/2020

אהבתי מאוד, ספר קולח ומרגש. כתוב בחכמה וברגישות. בתור קיבוצניקית מלידה הזדהיתי עם הרבה דברים. ממליצה בחום!

27/9/2020

ספר מקסים. החזיר אותי לנערותי בקיבוץ. ספר זורם שהצליח להכניס אותי לנפשה של נוגי. הופתעתי שנוגי ואהוד לא התאחדו אבל לא תמיד זה נגמר באושר ועושר....מקסים. אהבתי מאד

26/9/2020

וואו! מזמן לא נתפסתי ככה לספר. נעלמה הציניות הרגילה, נעלם הפיקפוק, ונשארתי עם ספר שלא הצלחתי להניח מהיד וגמעתי תוך יום. צחקתי, בכיתי, התמלאתי זכרונות נוסטלגיים, ואפילו קצת טיפול היה שם. תודה על הספר! ממליצה מכל הלב.

26/9/2020

סיפור שנוגע ללב, כי מי מאיתנו לא נמנע לפעמים כי הוא פשוט מפחד בגלל הצלקות שטבעו בו החיים, הוא כתוב קולח, פשוט, בלי יומרות, קראתיו ברצף ולא הנחתי, כי הייתי סקרנית ואהבתי.

26/9/2020

הספר כבש אותי. אוהבת את עומק ההתבוננות , ובעיקר את האמת. כמטפלת זיהיתי מצבים ותחושות שהצלחת בכשרון גדול להפוך ליצירה ספרותית יפהפיה. תודה גדולה💚

26/9/2020

ספר שאהבתי לקרוא ללא הפסקה.

25/9/2020

תודה לך, מור אסאל הסופרת, על ספר פשוט לכאורה אבל כה נוגע ללב. ספר ישראלי מקורי ואותנטי מאד. היו רגעים שאני, גבר ישראלי, דמעתי מתוך הזדהות כה סוחפת עם גיבורת הסיפור, או עם הגברים שלה. נקווה לראות יצירות נוספות.

24/9/2020

מקסים, מרגש, נוגע ללב בכיתי, צחקתי ולא רציתי שייגמר

23/9/2020

קליל, מעניין וממכר

23/9/2020

ספר מקסים ונוגע. נגמר לי מהר מדי ועשה לי חשק ללטף קיפוד... הספר מקלף בעדינות ורגישות את הקוצים שאנו עוטים על עצמנו, חושף את הסודות והפצעים ומבקש להתמודד באומץ מול הקשיים. הכתיבה של מור קולחת ומרגשת. ממליצה בחום!

21/9/2020

ספר מעולה, נוגע במדויק בהכל

21/9/2020

הספר מרגש מאד ונוגע בכנות בחוויות נעורים והתבגרות וחיי נישואין המוכרות לרבים מאיתנו

21/9/2020

מהספרים האלה שאי אפשר להפסיק, אבל גם לא רוצים שיסתיימו. כתוב ברגישות וקסם.

20/9/2020

נוגע, מרגש

20/9/2020

ספר מרתק נוגע כלכך ישראלי מצליח לחבר אותך היטב וואוו מרגע שנסחפתי אליו לא יכולתי להפסיק. תודה על ההזדמנות להיכנס ללב ולראש של נוגה

20/9/2020

מקסים נוגע מעולה

20/9/2020

סוחף. גמעתי את הספר ביום

19/9/2020

אהבתי מאד

19/9/2020

מעולה! עמוק. עצוב. מומלץ

19/9/2020

וואוווו, מהרגע שהתחלתי לא הצלחתי להפסיק. כתוב נפלא, זורם, מעמיק, כיפי. ממליצה בחום

19/9/2020

ספר בלי התיפיפות שנותן מראה לחיים של כולנו. תוך יומיים סיימתי אותו

18/9/2020

נוגע ללב, מטלטל. מזמן לא קראתי ספר כזה. גמרתי אותו ביום והצטערתי מאד שנגמר.

18/9/2020

ספר מעולה

15/9/2020

זורם וכובש

15/9/2020

אהבתי. הרגשתי משהו מוכר ומצד שני, מפתיע. במהלך הקריאה הזורמת, הרבה רגשות התעוררו במהלך הקריאה והרבה סקרנות. הסוף ענוג וחומל אבל קצת מאכזב.

15/9/2020

ספר רגיש ונפלא. חודר אט אט מתחת לעור ומעורר זכרונות ורגשות נשכחים.

14/9/2020

מדהים, מרתק, נוגע, מעורר, מחבק,מפתיע, מרגיש כל כך אותנטי. נהניתי מכל מילה ולא האמנתי שסיימתי לקרוא את ספרך ביממה אחת.

13/9/2020

מעולה סוחף מטריד מעניין מכעיס ומפתיע איפה הסוף

13/9/2020

כתוב נהדר. נשארתי ערה כל הלילה לקרוא :)

12/9/2020

ספר קסום, מרגש, כנה ונוגע

11/9/2020

ספר מרתק! הדמויות מצויירות בצורה מדוייקת. ניתוח פסיכולוגי על יחסים בין הורים וילדים וקשר זוגי. מאד מומלץ לקרוא את היצירה המהממת הזאת!

11/9/2020

סיימתי ביומיים כתיבה מופלאה וסוחפת לסיפור חיים

9/9/2020

מעניין, מהנה וסוחף.

8/9/2020

מרגש וסוחף ברמות! כתוב מדהים ומעלה את הדופק

7/9/2020

ספר מעולה שאי אפשר להוריד מהידיים. אפילו לקחתי בוקר חופש כדי לסיים אבל טיפה ארוך אפשר היה להדק טיפה . אבל זה בקטנה. סופרת כל כל מוכשרת . רוצו לקרוא

7/9/2020

מקסים מרגש מעורר המון מחשבות לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.

4/9/2020

ספר מצויין, כתוב בקלילות, מרתק ומסקרן, עלילה מרגשת קל להתחבר לארועים גם למי שלא גדל בקיבוץ.

3/9/2020

נעים לקריאה נוגע ואמיתי פתח עולם תחושות חדש ומעניין

2/9/2020

ספר סוחף. לא יכולתי להניח מהיד. בכיתי, נזכרתי ונפגשתי עם עצמי. תודה

1/9/2020

כתיבה קולחת דמויות עגולות ויפות מטיבה לתאר את מורכבות היחסים בין הורים לילדים, אימהות ובנות ובין בני הזוג. התרגשתי, הזדהתי ואפילו דמעתי

29/8/2020

ספר שואב, מעורר ומסקרן. היה כיף לקרוא.

24/8/2020

ספר טוב, סוחף, כתוב היטב.

24/8/2020

מדהים מרתק לא הפסקתי לקרוא המון רגישות ורגשות

24/8/2020

אהבתי מאוד. ספר מקסים, כתוב ברגישות ובשפה עכשווית. הסיפור מעניין ומרגש.

24/8/2020

ספר מקסים ומרגש מאד, כתוב בצורה קולחת, לא ניתן להניחו מהיד :-) יש בו תאורים מעוררי נוסטלגיה וטקסט שפורט על המיתרים העדינים של הלב כי הסיפור הזה הוא לא עוד סיפור אהבה קיטשי, הוא סיפור שכל אחד יוכל להזדהות איתו כי אהבה זה לפעמים דבר כואב...

24/8/2020

מישהי כתבה על. הספר באריכות והיה מי שסנט בה על כך שהיא לא משאירה מספיק לקוראים. לעומתם, היא גירתה את סקרנותי ויצאתי מורווחת. ספר מרתק, ומפליא בדקויות תאורי הדמויות והתפתחותן. הציתו זכרונות לא קלים על חיי הקיבוץ וההתבגרות בו. ספר מומלץ בחום.

23/8/2020

ספר מעולה, קריא, זורם, לא יכולתי להניח מהידיים, קל להזדהות עם כל אחת מהדמויות, מעורר מחשבה. תענוג!

22/8/2020

ספר מעולה, כתוב נהדר, על יחסי אמהות ובנות, על קיבוץ, על צבא, על זוגיות, על פוסט טראומה. ממליצה בחום!!!

22/8/2020

ספר רגיש, כנה, אמיץ. בא לי לתת חיבוק לגיבורה ועוד אחד לבן זוגה.

21/8/2020

ספר מקסים ומרגש

19/8/2020

אהבתי.

19/8/2020

וואו אחד גדול! ספר סוחף,מרתק,כתיבה משובחת, נהנתי מכל רגע. אני מאלה שקוראות גם את פרק התודות וחייבת לשתף שהשתחררו לי כמה דמעות לחופשי כשמור כתבה למשפחה שלה בסוף שהיא מצטערת שהייתה עם משפחה אחרת יותר מאיתם אבל עכשיו היא חוזרת הביתה, זה היה מרגש ביותר! תודה!

15/8/2020

מרתק ונגע בי בכל כך הרבה רבדים

15/8/2020

נהנתי מאוד לקרא .הדמויות שלמות אנושיות הסיפור העלילה בנוי היטב יש תחושה של כבוד כלפי הקורא.

10/8/2020

נשאבתי לספר בלי יכולת להפסיק לקרוא. ביום אחד סיימתי לקרוא ספר שקשה לי לקרוא לו ספר. מרגיש כמו סיפור אמיתי. כל כך אמיתי. כל כך מרגש ונוגע. חייבים לקרוא

10/8/2020

ספר נפלא, כתוב בצורה יוצאת דופן ! נהנתי מאוד, חוית קריאה

8/8/2020

ספר מצוין ומומלץ בחום

6/8/2020

ספר מעולה נהניתי מכל רגע . כל אחת תמצא את דמותה בסיפור . מרגש ממליצה מאוד

5/8/2020

ספר מרגש, מותח וקריא. בתור בת קיבוץ, אני מעידה שהספר אכן מאיר חלק מקשיים שקרו בקיבוץ ביחסים הוריים, אם כי אצל הגיבורה בספר היו מקבץ של הרבה בעיות לאורך כל הדרך. כתוב בשפה קולחת ועשירה. לא יכולתי להניח מידי.

5/8/2020

תודה על המורכבות

1/8/2020

ספר נהדר,

31/7/2020

חזק ונוגע ומחזיר ומעלה וכואב ומחבר ומלמד ומעודד והתודות בסוף הן הסוף האמיתי של הסיפור. בהצלחה גדולה בהמשך הדרך לכולנו. תודה גדולה!

29/7/2020

כמו לקרא את מיכאל שלי אז כשהייתי בת 20. תענוג. הזדהיתי, קיוויתי נעצבתי ובעיקר נהנתי מכל מילה ונזכרתי כמה אני אוהבת ספרות ישראלית במיטבה. ממליצה מאוד.

29/7/2020

ספר מצויין. קולח, רגיש פורם בעדינות מערכות יחסים. מאיר ומעיר את גיבורת הספר- ודרכה את הקורא. לא יכולתי להניח אותו.

25/7/2020

ספר מעניין ומעורר מחשבה. כתוב נהדר

25/7/2020

נהדר

20/7/2020

פשוט נהדר. אמיתי, אותנטי, מעז, חשוף, נוגע.... לקח כמה ימים עד שהתחברתי, אבל כשזה קרה - לא יכולתי להניח את הספר עד תומו. ואני יודעת שאקרא שוב, אחזור ואזהה ואבין את ההשתקה העצמית, את הכמיהה והאובדן, את הניתוק ואת החיבור, את הידיעה שמתגבשת ואת העוצמה שנבנית, את מציאת היכולת לדבר ואת השיבה לבית הפנימי. חווה הודיה עמוקה על הספר, ותחושה שבשביל זה - בשביל ביטוי עצמי כזה ובשביל חיבור כזה - בשביל זה נכתבים ספרים. תודה.

20/7/2020

ספר מצוין. נוגע ברגישות בנושאים של יחסים בין אישיים, יחסי הורים-ילדים, ניכור הורי ועוד. הגיבורה, בת קיבוץ, מייצגת בצורה אמינה הרבה מה״תסביכים״ שילדי קיבוץ בתקופת הלינה המשותפת סבלו מהם ולקחו איתם הלאה למשפחות שלהם. תודה מור על הספר המעולה. נתת לי הרבה חומר למחשבה.

20/7/2020

ספר מרגש ובשל שמתמודד עם נושאים עמוקים וטעונים בכתיבה סוחפת. למי שאהב את גדר חיה של דורית רביניאן ולכל מי שזקוק לרומן ישראלי שמביא את הדילמות והכאבים של נשים רבות ביננו

19/7/2020

כבר הרבה זמן שלא הצלחתי לקרא ספר עד סופו. את הספר הזה לא הנחתי בצד עד שלצערי הגיע לסופו, ממש לא רציתי שיגמר! תודה לך מור וממש מחכה לעוד...

19/7/2020

בסופ"ש אמוציונלי אחרי חודש משוגע וקטרזיס עמוק, פרסומת קטנה בפייסבוק הביאה אותי לקרוא על הספר החדש שלך. קניתי אותו מיד. פשוט הרגשתי חייבת. זה קרא לי. קראתי ובכיתי וקראתי ובכיתי ...ולא רציתי שייגמר. תחושות ורגשות שלא היו לי מילים לתאר, על הריחוק, תחושת הזרות מול ההורים, הבדידות, וחוסר היכולת להגיד מה אני רוצה שמלווים את חיי נפרשו מולי ברגישות דיוק ואומץ. בשם דור שלם של ילדים אבודים מבתי היתומים בקיבוץ. תודה⁦❤️⁩

19/7/2020

ספר מקסים, נוגע ללב, אמיתי וכנה. באיזה עולם אנחנו גדלנו, לפני תנועת המי טו. רק לחשוב כמה בנות יצאו מהצבא מצולקות בגלל גברים חזקים ונצלנים שאף אחד לא העז לעצור את ההתנהגות הנצלנית שלהם.

19/7/2020

למדתי להחזיק ולדפדף בספר העשוי מפורצלן. חוויה

18/7/2020

ספר מקסיםםםםם. ישראלי אישי נשי ונוגע ללב ובלב

30/7/2025

ספר חביב קליל מעביר את החוויה של לגדול בקיבוץ. הדמות הראשית מעצבנת בפסיביות ובקורבניות שלה.

19/7/2025

מעניין. מעורר מחשבה

26/6/2025

ספר יפה. כתוב בצורה רגישה פשוט מתאר חיים

16/4/2025

סיוו

13/4/2025

עוצמתי

11/2/2025

ספר רגיש, מעניין ומעורר מחשבה.כתוב היטב

7/2/2025

ספר לא פשוט אבל מרתק.

27/10/2024

ספר טוב ,כתוב יפה ,לפעמים קשה להבין את הדמות הראשית, הסוף לא ברור נראה שהסופרת התעייפה ולא ממש סיימה את הספר וחבל

26/8/2024

הספר כתוב בצורה קולחת והכאב צרוב בתוכה. תודה

18/8/2024

ספר מצוין, קריא מאד ומרתק, אבל התוכן שלו קשה ומייאש. אתה קורא ומחפש כל הזמן שמשהו טוב יקרה וזה לא קורה.

25/4/2024

מקסים

15/2/2024

נגמר לי קצת פתאום…ציפיתי שיהיה עוד קצת. בתקופה הקשה הזו שכולנו עוברים עכשיו, הספר התאים לי אבל בד״כ זה לא סגנון הסיפורים שאני מעדיפה. 4 כוכבים על הכתיבה, הסגנון, הדמויות והישראליות שכל כך נוכחת בסיפור. מי שמחפש דרמה ישראלית , זה הספר בשבילו.

17/1/2024

כתוב טוב. הגיבורה אנמית. נגררת ולא ברורים המניעים שלה לפני ואחרי האירוע משנה החיים. כך שלמרות שהסיפור כתוב טוב, נהניתי רק מסופו כשסוף סוף היה עומק בהתרחשות. למיטיבי לכת.

21/12/2023

הספר מעביר את הקורא רכבת הרים של תחושות ורגשות, מאהבה וריגוש ועד כאב ומועקה. יחד עם זאת הרגשתי שהדמויות והיחסים ביניהם היו קצת קלישאתיים. בסך הכול ספר נחמד מאוד, נהנתי מהקריאה.

17/12/2023

ספר עצוב, מלנכולי, קשה לקריאה ועם זאת נוגה, עדין ונכנס ללב

16/12/2023

קריא ומרגש. מאוד ישראלי.

11/11/2023

הקריאה זורמת, אבל מרגיש שהספר נקטע ולא באמת נגמר.

2/11/2023

סיפור מעניין. מאוד ישראלי. כתוב יפה

22/10/2023

וואו. קראתי בנשימה אחת. ספר מצוין, עצוב מאד ומלא רגש. כל כך רציתי סוף טוב בשביל ברק ונוגה... יצאתי עצובה

21/10/2023

קולח, ישראלי מאוד, הלב נצבט.

10/8/2023

ספר זורם, הכתיבה מאפשרת לצלול לסיפור בהנאה. העלילה הרגישה לי קצת צפויה, וחיפשתי קצת יותר עומק לדמות הראשית, אולי טוויסט חזק יותר, אך בכל זאת נהנתי

8/7/2023

הספר שופך אור על מורכבות הנפש, טראומות והשפעתן על מערכות היחסים. בסוף דווקא כשהכל מתחיל להיפתח - רציתי מזה עוד ולא היה המשך.

21/5/2023

אהבתי. אמיתי ונוגע ומאד ישראלי.

17/10/2022

קולח. כתוב היטב. מעניין

21/7/2022

הספר נחמד אבל אני לא אוהבת ספרים שנקטעים ונגמרים צעצי הסיפור, כאילו לסופר נמאס להמשיך ולכתוב.

16/7/2022

ספר רגיש ומעורר שאלות. מומלץ

15/7/2022

קראתי את הספר ביום אחד, בטיסה שעברה בלי שהרגשתי. אהבתי את הספר שמלבד הסיפור, יש בו גם רבדים עמוקים של דינמיקות בין אנשים שהסופרת מעבירה בהצלחה.

12/7/2022

חווית קריאה מהנה ושוטפת.

21/5/2022

מרגש, קראתי ובכיתי בנשימה אחת

15/5/2022

סוחף. מרגש . מומלץ

14/5/2022

הפתיע… התחיל לאט ואז פתאום לא הייתי מסוגלת להניח אותו עד שסיימתי.

30/4/2022

נוגע ללב ,קולח מרתק נהנתי מראשיתו ועד סופו מומלץ ❣️

1/4/2022

כתוב יפה במיוחד בהתחלה, במעברי הזמן בין תקופות החיים. מהאמצע ולקראת הסיום קצת מעייף ומלאכותי

10/3/2022

כיף

21/2/2022

אהבתי. הזדהיתי עם חלק מהתחושות והחוויות. כתיבה אותנטית ורגישה

6/1/2022

איטי, אך מעולה!

18/12/2021

מרתק, קצת חופר אבל קראתי מרותקת. תודה

17/12/2021

ספר נחמד מאוד

25/11/2021

רגיש ונחמד.

17/10/2021

ספר מעניין. קשה לעקוב אחרי כל השמות. התאכזבתי קצת, שאין סוף לסיפור.

8/10/2021

טוב. שווה קריאה.

18/9/2021

היה נעים לקרוא, מעורר געגועים וזכרונות מהקיבוץ, מנעורים וגם מכוחה של האמנות. כתיבה קלה ונגישה. בחלקים נזכרתי בעצמי...

5/9/2021

התחברתי מיד בהתחלה. נגע בי עמוק, וריגש אותי עד דמעות. תודה רבה

16/8/2021

כתוב יפה וסוחף, התקשתי להתנתק מהדמויות ומהעלילה.

26/3/2021

קריא , מעניין , כתוב יפה .

15/3/2021

ספר נפלא. כתוב טוב. אינו גולש לקלישאות או לאזורים הקלים ומאפשר הצצה מיוחדת לעולם הלינה הקיבוצית דאז.

10/2/2021

מעניין.קריא.חומר למחשבה.

31/1/2021

ספר מקורי ומיוחד נהניתי מאד

12/1/2021

אחד הספרים הנוגעים ללב והרגישים שקראתי. אחכ שמעתי אותו ב icast7 ונהנתי שוב. אולי אפילו יותר. תודה לך על הכתיבה

25/12/2020

ספר רגיש מאוד ועכשווי

9/12/2020

כתיבה קולחת , סיפור מהחיים כתוב בצורה מעניינת , מומלץ

8/12/2020

ספר קריא מתוק מריר, החזיר אותי לצבא לנעורים לחיבוקים הראשונים

28/11/2020

יפה. נוגע. לעיתים איטי מידי, אבל עדיין מעניין

20/11/2020

מהטובים, העמוקים והמטלטלים שקראתי.

19/11/2020

טוב. מצליח להעביר מורכבויות בייחסים בין אדם לעצמו ובין אדם לזלותו הקרוב ביותר

14/10/2020

ספר רגיש. מצא חן בעיניי בסוף לא נמצאו הפתרונות. כל האופציות פתוחות לפתחי הקורא.

12/10/2020

מעניין וקריא

10/10/2020

אהבתי את הספר את תיאור הדמויות את התיאורים של התקופות השונות השפעת החיים בקיבוץ על המשך הדרך יפה מאד

30/9/2020

סוחף רגיש וחכם. מומלץ מאוד

15/9/2020

נחמד

13/9/2020

מעמיק סוחף .ומעניין

10/9/2020

נהדר.. מחזיר אותי לחוויות הילדות בקיבוץ בו גדלתי.

9/9/2020

חלקים בו קלילים ומהנים ויש חלקים שיותר מעוררים מחשבה. ספר שמהרגע הראשון הקריאה בו זורמת.

8/9/2020

מקסים מקסים, מעלה זכרונות על ילדות ונעורים בקיבוץ. הסוף טיפה מאכזב.

18/8/2020

קראתי יומיים בלי הפסקה. זורם ומאוד נעים לקריאה.

16/8/2020

כתיבה קולחת וסוחפת.

11/8/2020

ספר שנעים לקרוא ולהרגיש נוח עם הדמויות.

15/3/2025

סיפור פשוט מהחיים על אשה שיכולה להיות בכל אשה שקוראת את הספר. העביר את הזמן בנעימים

15/1/2025

סיימתי איכשהו

4/1/2025

כתוב היטב וזורם. האישיות הפגועה והנמנעת של הדמות הראשית , העדינות שלה, היה בה יופי. אך משהו אף תקוע מאוד. רציתי שהעלילה תתקדם. וזה פחות קרה. שני.

9/2/2024

לא ממש כוס התה שלי.

19/1/2024

ספר שלם על איך הדמות הנשית שבמרכז הסיפור, נוגה (או נוגי כשבעלה מנסה להתחנף) מטרללת שני גברים כשירים בעליל - אחד מהעבר ואחד מההווה. האמת שהיא הצליחה לטרלל גם אותי. לא התחברתי.

3/11/2023

קולח אך בינוני

9/10/2022

בינוני

15/9/2021

הניסוחים לפעמים טובים ולפעמים כושלים. הדיאלוגים בין בני המשפחה נשמעים כאילו נלקחו מסדרת טלויזיה אמריקאית, והדמות של אוהד יותר מדי מושלמת. ולמרות כל הביקורת, קראתי עד הסוף ונשארתי עם טעם טוב.

12/6/2021

ספר על מסע עצמי של אישה קראתי בעניין

9/11/2020

קולח קריא אבל צרות של פריבילגית שצריכה להפסיק לבהות בטבור של עצמה

26/9/2020

קריאה מהנה אך התאכזבתי שהעלילה כאילו נעצרה באמצע

25/9/2020

ישנה תובנה רגשית שנרקמת עם העלילה עד הסוף, אולם הסיפורת קלישאתית לטעמי. לפעמים מדי קלעשאה

19/9/2020

משבר גיל הארבעים, עם פאנץ' נוסף. ספר טוב.

1/10/2024

משפט שממצה את כל הספר, חברתה הפסיכולוגית של הגיבורה אומרת לה שהיא עשתה הסכם עם עצמה לא להנות מהחיים. ספר דכאוני ומעצבן.

21/10/2023

לא יודעת למה ציפיתי, ספר כבד קצת, עצבן אותי אפילו זה שהיא כזו רפויה וחסרת עמוד שדרה, עד שזה מתברר לוקח זמן, אין שום סוף שסוגר קצוות. לא ממש אהבתי.

16/5/2022

מעייף חוזר עצמו ומעיק

6/4/2021

מאכזב, חסר מעוף, חוזר על עצמו בלי להתפתח..

11/8/2020

ארוך מידי, מייגע מאוד, ולא מעורר הזדהות ואמון עם הדמות

איך ללטף קיפוד מור אסאל
פרולוג
 
 
 
אשה עומדת בערב על הרציף ומחכה.
 
הרכבת שלה מאחרת.
 
ממש מתחתיה, על הפסים, רכבת זרה עומדת לנסוע למקום אחר.
 
העיניים שלה משוטטות על החלונות של הרכבת: הן רגילות לשוטט בלי שרואים.
 
קומה עליונה, אנשים, אנשים. קומה תחתונה. פנים זרות.
 
היא נותנת למחשבות שלה לנדוד בזמן שהרכבת מתחילה לנוע מתחתיה.
 
היא חושבת על בגדי הקראטה של הבת שלה, שנשארו במכונת הכביסה והיא חייבת לתלות לייבוש לקראת האימון של מחר. על החיוך שהיא לא תקבל ממנה גם כשתניח אותם, מקופלים, על המיטה שלה.
 
היא חושבת על אימון הכדורסל של הבן שלה ותוהה איך הלך לו הפעם; האם הוא נלחם להיכנס למשחק או שוב ויתר ונשאר בצד. על האכזבה שלו, התמידית, מעצמו.
 
היא חושבת על כך שעוד לא ענתה בווטסאפּ לבעלה מתי היא מגיעה הביתה, ושהוא יכעס, או ידאג, או שניהם.
 
היא חושבת - והבטן שלה מתכווצת מיד - על התקלה שקרתה לה בסטודיו, ושהיא צריכה להתקשר להודיע. הכוסות שהתפוצצו בשריפה בתנור היו דווקא של התלמידה שהיא הכי חוששת ממנה. היא יודעת שהיא צריכה להתקשר אבל אין לה מושג איך להתנצל, אז האצבעות שלה, שכבר מגששות בתיק אחרי הטלפון, מרפות מהמכשיר.
 
ואז העיניים שלה קולטות משהו, עוד לפני שהמוח מספיק לפרש אותו.
 
למטה, בקרון הרכבת שיוצאת עכשיו מהרציף, יש פנים מוכרות. מישהו יושב שם, מקשיב לאוזניות שמחוברות לטלפון, מהמהם עצמו שיר כלשהו בעיניים עצומות.
 
היא לא יכולה לשמוע איזה שיר, כי היא בחוץ, על הרציף, והוא בפנים, ברכבת שמתחילה עכשיו להתרחק ממנה.
 
אבל את הפרופיל הזה היא מכירה מבעד לכל חלון שבעולם: המצח הגבוה. האף - קצת נשרי. הסנטר שיש בו רמז בלבד לנטייה קדימה. ובאמצע, בין הסנטר לאף, שפתיים שמחביאות חיוך.
 
כלומר, אם זה באמת הוא: כל כך הרבה שנים יכולות לשנות כל אחד. בטח כשמספיקים לראות אותו לשבריר שנייה מבעד לחלון רכבת מתרחקת.
 
הכרוז של הרכבת מבקש לזוז משפת הרציף בדיוק כשהיא מוצאת את עצמה מתקרבת לפס הצהוב, ניגשת בהיסוס אל החלון. היא לא באמת שומעת את הכרוז כי דפיקות הלב שלה מחרישות לה את האוזניים.
 
יכול להיות שזה הוא? יכול להיות?
 
ואז הרכבת נוסעת, והיא נשארת עם דפיקות הלב וההיסוסים.
 
יכול להיות שזה אוהד?
 
 
פרק 1 
 
 
 
היא פגשה אותו לראשונה בחופש הגדול שלפני כיתה י'. אולי מוגזם לומר "פגשה", ו"ראתה" זה קצת מינורי מדי. איך קוראים למצב שבו את פוגשת מישהו רק לרגע, אבל הוא נרשם לך בלב כמו חותם? כמו עדות? כמו הבטחה?
 
זה היה בקורס מד"צים. אחת ההזדמנויות היחידות לצאת מהקיבוץ הקטן שלה בצפון. אחת ההזדמנויות היחידות להיות לרגע מחוץ למערה ולראות מי מטיל שם צלליות.
חודש לפני כן, כשהיא הודיעה שהיא מתכוונת לצאת לקורס, הפנים של אמא שלה אורו. שני כתמים אדומים של סומק פרחו בלחיי השיש של דפנה מורג.
"סוף־סוף," היא אמרה. "אני אתקשר למיכה מאגף הנוער בתק"ם. הוא אחראי שם על הקורס. שיידע מי את."
"שיידע מי אני, או שיידע שהבת של דפנה מורג מאגף התרבות בתנועה יוצאת להדרכה?" היא חשבה לעצמה, אבל לא באמת העזה להגיד. עד שאמא שלה מתרגשת ממשהו שקשור אליה, היא לא התכוונה להרוס את הרגע.
 
אבל ההתרגשות של אמא שלה הייתה הרבה יותר מוצקה מששיערה. מספיק מוצקה כדי שתגיע עד אליה, לחדר שלה במגורי הנעורים, לביקור בלתי צפוי ערב היציאה לקורס.
זו הייתה הפעם הראשונה שאמא שלה הגיעה אליה לחדר מאז שעברה לגור עם אפרת. זה לא היה נהוג בקיבוץ, שהורים יבואו לבקר במגורי הנוער, בטח לא בלי הזמנה, ואמא שלה ממילא הייתה עסוקה מדי בפרויקטים התרבותיים שלה מכדי לבקר בחדרים של אחרים, עם הזמנה או בלעדיה.
כך שהיא קצת נבהלה כשאמא שלה פסעה לתוך החדר בצעדים מהירים ובוטחים: חששה שתבחין בבגדים הזרוקים על המזרן בפינה, במאפרה הגדושה בדלים של 'נובלס', בבקבוקי הבירה מאתמול.
אבל המבט של אמא שלה ריחף מעל האותות המחשידים ונתקע ישירות בפוסטר הממוסגר שהיה תלוי על הקיר. "איזו תמונה יפה של מאטיס," אמא שלה אמרה, מטה את צווארה הארוך הצידה.
"את קנית לי אותה," היא חייכה חיוך קצת חמוץ, בזמן שאפרת ניצלה את הזמן להשליך החוצה את המאפרה והבקבוקים. "לא זוכרת? בביקור שלך במוזיאון בירושלים. אמרת שאני צריכה ללמוד לעשות שימוש נרחב יותר בצבע."
"באמת? ככה אמרתי?" המבט של אמא שלה חזר לסקור את החדר, והתעכב הפעם על מדף הספרים. "'מאה שנים של בדידות'," היא אמרה בסיפוק. "סתם דאגתי, ילדה'לה."
"דאגת ממה?" היא שאלה.
"נו, שתהיי כמו אבא שלך. עסוקה רק בדברים הלא חשובים בחיים."
"אין לך מה לדאוג, דפנה." אפרת, השותפה שלה לחדר, גיחכה מתחת לנמשים שלה. "הבת שלך ממשיכה בדרכך. ערכים, תרבות, כל מה שרצית."
"יש לך מספיק חולצות כחולות?" דפנה כיוונה את המבט הנוקב שלה אל נוגה.
"יש לי. אל תדאגי."
"ממתי אני דואגת לך?" אמא שלה חייכה ונגעה לה ברפרוף בשיער. "אני פשוט מתרגשת בשבילך. לצאת מהקיבוץ, לפגוש מאות בני נוער חדשים, להשפיע..." הלחיים שלה הוורידו כשהיא הודתה: "אני עוד זוכרת את קורס המד"צים שלי. את הפעולה הראשונה שהעברתי לקבוצה שלי. שם ידעתי בפעם הראשונה שזה מה שאני צריכה לעשות."
"לפגוש מאות בני נוער?" אפרת שאלה בקונדסות, מטלטלת תלתלים, אבל דפנה צחקה ואמרה: "לא. לעשות דברים עם משמעות. עם תוכן." ואז היא שלחה יד ונגעה בכתף של נוגה, כמו רמז לחיבוק שלא התממש. "אני לא דואגת. רק אומרת לך שתתייחסי ברצינות למה שאת לומדת שם."
את אבא שלה, לעומת זאת, לא עניינו החולצות הכחולות. אבל הוא כן הגיע מאוחר יותר לחדר, כמו שתמיד עשה לפני כל טיול או נסיעה של הכיתה שלה, לתת לה חיבוק ארוך ספוג ניקוטין ולשאול אם היא צריכה משהו: תיק יותר גדול מזה שחילקו להם, או חבל, או פטיש, משהו להקים מאהל.
"אני אסתדר," היא אמרה לו בקלילות. "כולם מסתדרים, לא?"
והוא חייך, ליטף בכף יד מחוספסת את לחיה ואמר במבטא המצחיק שלו: "בשבילי אין כולם, נוגה'לה. בשבילי יש רק את."
 
והיא יצאה לקורס, והסתדרה כמו כולם.
אבל האמת היא שלא ממש עניין אותה להמשיך את דרכה של אמא שלה או הערכים או ההדרכה או להשפיע. מה שעניין אותה היה להכיר בנים חדשים.
ומהיום השני עניין אותה רק דבר אחד: להכיר אותו.
רוב הסיכויים שהיא בכלל לא הייתה שמה לב אליו. הוא לא היה הכי חתיך, או הכי יפה, או הכי פופולרי. הוא היה רגיל, כמוה, והיא עוד לא הבחינה כמה העיניים שלו טובות, וכמה האף שלו אמנם נשרי וקצת ארוך מדי אבל יפה, ואיך הוא מחייך אפילו כשהוא רציני.
היא לא הייתה מבחינה בו אלמלא הכלבה המטונפת, הכחושה, שהסתובבה כל היום סביב המחנה, מחפשת הזדמנויות לגנוב את האוכל הגרוע שחילקו להם שם, נענית ב"קישטה!" או בהנפת יד מאיימת או אפילו באבן מושלכת שהבריחה אותה בזנב מקופל בין הרגליים. והיא ריחמה על הכלבה, אבל גם קצת נגעלה ממנה, וניסתה להכריח את עצמה להתעלם, כדי לא להיות שונה מכולם.
אבל בערב השני, כשהיא התגנבה מסביב למחנה אל המקלחות באמצע פעילות, בתקווה להתרחץ סוף־סוף בפרטיות, היא הבחינה במישהו, ממש מעבר לגדר.
היא עצרה והתבוננה.
מעבר לגדר ישב נער. קרוב אליו ישבה הכלבה. הוא ליטף בעדינות את הפס הלבן שנמתח ממצחה לחוטמה, והגיש לה פיסות גבינה צהובה.
כשהיא המשיכה להסתכל, היא ראתה שהכלבה מיניקה שלושה גורים.
 
בלי לחשוב היא עברה את הגדר. אחר כך היא לא הבינה איך זה קרה, אבל באותו רגע היה ברור לה לגמרי שזה מה שצריך לעשות. אז היא טיפסה, נזהרת מהברזלים בין הרגליים, קפצה מהצד השני ונעמדה לידו במבוכה. הוא הרים את העיניים אליה וחייך, והיא הבחינה בפעם הראשונה בעיניים שלו, שהיו חמות ומכווצות ומשועשעות.
"באת לעזור?"
"אתה צריך עזרה?" הלחיים שלה התלהטו והיא שמחה שכבר היה כמעט חושך.
"האמת שאני מסתדר," הוא אמר וליטף את הכלבה בעדינות, והעיניים שלה נמשכו אחרי האצבעות שלו, שהיו שחומות ורבועות בקצה. "אבל את מוזמנת להביא לה משהו טעים מחר."
זה אמנם לא היה גירוש, אבל גם ממש לא הזמנה. בתור קיבוצניקית היא ידעה לזהות את הניואנסים בעל־פה, קוראת בנימות קול כמו שמכשפות קוראות בקלפים. ולכן היא אמרה רק "טוב, אז ביי," והיססה והביטה בו שוב, ואמרה: "זה מאוד יפה מצדך." והוא חייך שוב, ואמר: "תודה, זה יפה מצדךְ שאת אומרת לי את זה." והיא חייכה אליו בחזרה, והפעם הלכה מסביב, לעקוף את הגדר, כי הביך אותה מדי לקפוץ שוב בצורה מגושמת כזו מצד לצד.
למחרת, כשהיא הלכה בדיוק באותה שעה לאותו מקום עם כמה פרוסות גבינה צהובה שגנבה מארוחת הערב, הוא לא היה שם. וגם לא ביום שאחרי, ובזה שאחריו. אבל הכלבה נראתה לה מיום ליום מרוצה יותר, חשדנית פחות, כך שהיא שיערה שהוא פשוט מאכיל אותה לפי לוח זמנים פרטי משלו, שהיא לא הצליחה לפענח.
היא קיוותה שאולי הוא יבוא עם כולם למחנה של הקבוצה שלה להתפעל מהקריקטורה המעולה שהיא ציירה, של מיכה מאגף הנוער בתנועה, אבל זה לא קרה. ובסוף הסמינר, כשכולם החליפו כתובות, היא מיהרה אל האוטובוס של בית הספר ההוא בשרון, שידעה שהוא עומד לעלות עליו, אבל לא הספיקה להגיע לפני שהוא נבלע בפנים, ולא העזה לטפס ולחפש. היא רק ידעה את השם שלו: אוהד.
 
"אז מה, איך היה במד"צים?" שאל אותה עמוס, אחיה הגדול, מעל הצלחת העמוסה שלו בארוחת שישי בחדר האוכל. "היו בנים חמודים? הכרת מישהו?"
היא הסמיקה, אבל לפני שהספיקה לענות אמא שלה אמרה: "אוי, באמת, עמוס. אתה והשטויות שלך. לא בשביל זה נוגה הלכה לקורס. היא הלכה בשביל ההדרכה."
ואבא שלה הביט בה במבט הפרטי שלהם, זה שהוא שמר להתקפות של אמא שלה עליו או עליה, ואחז בכף ידה לרגע באצבעותיו המחוספסות, המוכתמות מניקוטין, ואמר בשקט: "גם זה טוב וגם זה טוב."
אחר כך, כשהיא ועמוס יצאו מחדר האוכל והלכו יחד, היא למגורי הנוער והוא למגורי החיילים - הרחק מההורים שחזרו לבית שלהם - היא הודתה בפניו שכן, שהיא פגשה מישהו, אבל היא לא יודעת איך ליצור איתו קשר.
"אולי הוא יחפש אותך," עמוס חייך אליה. "או שיעבור הזמן ותשכחי אותו בסוף."
אבל הזמן עבר והוא לא חיפש. והיא לא שכחה.
 
בפעם השנייה היא פגשה אותו בחופש הגדול שלפני י"ב, באפעל, בכנס שארגנו שם לכל אלה שתכננו ללכת לשנת שירות בתנועה. וכשהם נפגשו, לגמרי במקרה, היא רק קיוותה שלא שכח אותה כליל.
היא ראתה אותו לפני שהוא ראה אותה, ברגע שנכנסה לחדר המוזנח, המכוסה בפלקטים מפעולות ישנות של תנועת הנוער העובד והלומד. ומאותו רגע שבו היא הבחינה בו, הכול נשמע לה כמו המהום או זמזום. היא הורידה את הראש, מנסה לחשוב איך לומר ומה לומר, עד שסבב ההיכרות הגיע אליה, וכבר לא הייתה לה ברירה אלא להרים עיניים ולומר: "נוגה מורג." אחר כך היא ניסתה להוריד מיד את המבט, אבל משהו משך אותה בחוט בלתי נראה להשאיר אותו למעלה ולסובב אותו טיפ־טיפה ימינה, ושם הן היו: עיני השוקולד. עם המון קמטי חיוך בצדדים, כמו שתי שמשות קטנות וזוהרות. וממש מתחת היו שפתיים שהעיניים שלה נצמדו אליהן כאילו אין שום דבר אחר בעולם להביט בו, שפתיים שעיצבו בטבעיות, בחיוך, בלחש, שתי מילים: "הי, נוגה."
עד סוף הסבב היא ניסתה להריץ לעצמה בראש תסריטים: איך היא תיגש, מה היא תגיד ומה יגרום לו לחשוב שהיא מקורית ומעניינת. ובאותה נשימה, חלק אחר במוח שלה היה מוטרד נואשות בשאלה איך לגרום לו להבחין בפס של החזייה החדשה שלה, בצבע בורדו (היא בדקה בחשאי אם אפשר לגרום למחשוף הגזור של הסווטשירט לזלוג בטבעיות. אחרי כמה תנועות עדינות זה עבד).
ואז בהפסקה הוא פשוט ניגש אליה, הושיט לה יד ואמר: "הי נוגה, אני אוהד. היינו ביחד במד"צים."
 
שנים אחר כך היא תיזכר במילים הראשונות האלה. בהתייחסות השלמה, המיידית, אל שניהם כזוג. כאילו יש להם היסטוריה משותפת מעצם הימצאותם על אותו כוכב, באותו גלגול.
שנים אחר כך הם יהיו רחוקים כל כך, עד שהיא תשאל את עצמה, עומדת על הרציף, מביטה ברכבת מתרחקת, איך יכול להיות שהיה זמן שבו הם היו על אותו כוכב, באותו גלגול.

המלצות נוספות