הביקורות של חגיגה

ספר נהדר. רגישות. חמלה. דמויות מלאות עניין. בשלות. קשה להאמין שזה ספר ראשון של הכותבת. אהבתי גם את הסיום. שיש בו מהכל במידה.

אהבתי מאד. שילוב של עלילה מפתיעה ודמויות נוגעות ללב.

ספר נהדר. מרגש ונוגע.

ספר בלתי שגרתי. המשך עלילותיו הסרקסטיות של נוח, אבל בספר הזה יש נופך נוסף. סיפור מחלתה ומותה של אשתו של המספר, שמסופר ברגישות ובצלילות, בעיקר בחלק השני של הספר. עצוב ונוגע ללב.

לפני כמה שנים קראתי את הספר כדיסטופיה, סיפור דמיוני שלא יקרה לעולם. הקריאה הנוספת לאחר אוקטובר 2023 מצמררת. יש הרבה נקודות למחשבה, גם לגבי הדמיון וגם לגבי השוני (כמו התנהלות המעצמות ובעיקר ארה"ב). גם הדילמות בצוללת עצמה מעניינות. והסוף בלתי צפוי. הדמויות קצת סכמטיות, ולטעמי יש קצת יותר מידי עיסוק בנושאים הטכניים, בעיקר בתיאורים של מהלך המלחמה. אבל בסך הכל ספר מאד מומלץ, בעיקר בימים אלה.

ההתחלה קצת קשה. החצי השני הרבה יותר טוב, ומצליח לשלב בין דמויות מורכבות, סיפור אהבה, מעט מתח ואפילו סוף מפתיע. בסך הכל אהבתי.

אהבתי את הספר. סיפור המסגרת מקורי. מצליח ליצור מתח בדרכו המאופקת. הכל נשאר עם הרגליים על הקרקע. בנוסף לעלילה יש כאן עוד נציג של ז'אנר "בת האולפנה יוצאת לעולם הגדול", וגם זה נעשה בחן ובעדינות.

ספר טוב, למרות הרקע הכל כך מגזרי, מצליחה לבנות דמות.

ספר חמוד וכיף לקריאה. קצת ילדותי.

מצד אחד, העלילה קצת מופרכת בעיני ולא ממש אמינה. יותר מידי פנטזיות וקלישאות. בחצי הראשון של הספר הייתי ממש מאוכזבת. מצד שני, היה באמת מתח ורצון להגיע לסוף הספר ולפתרון. לא ספר חובה בעיני.

די התאכזבתי, אולי בגלל הביקורות הטובות ובניית הציפיות. יש כאן תיאור יפה של חילופי הדורות ומבט מעניין, פחות שגרתי, על עולמם של "עשירים ישראלים". גם העיסוק ב"מכשול" מעניין (למרות שלא ברור בדיוק מה תפקידו מעבר לאמירה הפוליטית הברורה), ובדיעבד בוודאי שיש כאן אלמנט שמוסיף עניין. מעבר לזה, הספר ארוך הרבה מעבר לנדרש. המחצית הראשונה שלו די משעממת ולא מתקדמת. סצינת הפתיחה החזקה מבטיחה מאד אבל לא מקיימת. בסופו של דבר, מבחינתי, זה ספר לא רע אבל לא מעבר לכך.

ספר מתח לא ממש עוצר נשימה. הסוף ידוע מראש, גם כשלא ברור בדיוק איך זה יקרה. מאד תבניתי. הדמויות שטוחות וקלישאיות, העלילה לא ממש אמינה. נשארתי אותו בן אדם לפני ואחרי הקריאה. ועדיין הקריאה מהנה. אגב, שתי דמויות בספר בעלות שמות יהודיים מובהקים, לוי וכהן, מתגלות כמאד מפוקפקות. האם זה מקרי?

הספר עוסק ברגישות בנושא כאוב ומודחק. יש בו קטעים כואבים ורגישים, אבל הם המיעוט. בחלקו הגדול, הספר כמעט ללא עלילה. לא מתקדם. המון תובנות, שיחות מתוחכמות, מלאות דימויים וקישוטים, שאמורות להיות פיוטיות אבל בסופו של דבר לא הגיעו לשום מקום. גם הדמויות, למרות השיחות העמוקות והתחכום כביכול, הן למעשה די שטוחות ולא כל כך אמינות. היו לי ציפיות גבוהות כי אהבתי מאד את ספרה השני של נעמה דעי. אבל כאן התאכזבתי.

לא כל כך מבינה את ההתלהבות. את החצי הראשון של הספר צלחתי בקושי. גם בהמשך לא אהבתי במיוחד. רוב הדמויות שטוחות ולא מעניינות. גם הגיבורה לא מגיעה לעומק אמיתי. אין הרבה עלילה, ומה שיש תפור בתפרים גסים. ה"אקטואליה" - נו, טוב.

הורדתי את הספר בגלל סנטימנט וקשר אישי לגריניץ, קונטיקט. חבל שטרחתי. ספר בלי טעם ובלי ריח. לא באמת קורה בו משהו. הדמויות והעלילה - כולן אוסף של קלישאות וסטריאוטיפים. שום דבר לא מפתיע או בלתי צפוי. אפילו טראש אמיתי אין כאן. פשוט לוותר.