בדיוק כמו בספר הקודם, גם ספר זה עורר בי רגשות עזים.
רוב נקודות המבט היו של ראיין, משהו שממש אהבתי ואין בספרים אחרים.
העלילה הייתה מיוחדת והכתיבה של ליז מעולה וסוחפת.
ראיין- איך אפשר לסכם אותו? בהתחלה לא הבנתי על מה כל ההייפ ומהר מאוד התברר לי שהוא מוצדק. שפת האהבה שלו באה לידי ביטוי על ידי מעשים ורואים זאת מההתחלה. ”לפעמים האהבה הכי שקטה, היא הכי קולנית”
לדעתי זה המשפט שמתאר אותו.
אינדי- היא שנונה, חכמה ומלאת אמפתיה. היא מבינה את ראיין ואת הקושי שלו ומקבלת אותו. חשוב לה שהוא ידע שהיא לא מנצלת אותו, וזה חלק מהדברים שממש אהבתי בה.
ממליצה בחום, וממשיכה לספר הבא.