פרק 1
ראיין
אני לא חי בעולם החלומות. לפחות לא במובן המסורתי. החלומות שלי בהישג יד, רגעים ברי השגה, לא תפיסות בלתי אפשריות שנגועות ברומנטיקה. גברים מבוגרים נופלים על הברכיים ומתפללים לאלוהים בגלל ארבעים ושמונה דקות של כדורסל. אני? אני לא מאדיר את הגורל או משאיר דברים ליד המקרה. אני מאמין בעבודה קשה ובמסירות. אני פועל לפי תוכנית בחיים. הזדמנויות נקרות בדרכי משום שכיוונתי את עצמי אליהן.
עם זאת, שאר חבריי לקבוצה בהחלט אימצו תפיסה רומנטית כלפי האליפות אם הם סבורים שהם יכולים להגיע לשבוע האימונים הראשון בכושר ירוד כזה.
"דום, אתה צריך להתגלגל מעבר לחסימה הזאת מהר פי שניים. אתה איטי בטירוף עכשיו. מה לעזאזל עשית כל הקיץ?"
"חייתי, שיי. כדאי לך לנסות בהזדמנות."
דום ג'קסון, האיש הגדול שלנו, מתכופף, ידיו על הברכיים ומנסה להסדיר את הנשימה עם כל שאר חבריי לקבוצה. אני מנגב את הזיעה מהמצח שלי בחולצת האימון כשאחד הטירונים מוסר לי את הכדור באמצע הקשת.
"בואו נחזור על זה שוב."
"ראיין, האימון הסתיים לפני שעה. לחלקנו יש נשים וילדים שמחכים לנו." אית'ן ג'ונג, הקלע הוותיק שלנו, עומד עם הידיים שלו על הירכיים בפינת המגרש.
"כן, ולחלקנו יש דייטים עם..." דום מסתכל על אחד החבר'ה הצעירים שעל קו האורך. "איך אמרת שקוראים לה?" הוא שואל בתנועות שפתיים ללא קול. "ראקל! לחלקנו יש דייטים עם נשים יפות בשם ראקל."
העיניים שלי נודדות אל חבריי לקבוצה, כולם מותשים מלבדי. "בסדר," אני מתרצה. "נסיים את האימון."
"תודה לאל!" דום מסתובב, מרים את זרועותיו ומסיר את החולצה הספוגה בזיעה. חברי הקבוצה האחרים ממהרים לחדר ההלבשה.
"העונה עוד לא התחילה, ראיין." אית'ן מניח יד מנחמת על כתפי. "הם יתעשתו."
"נמאס לי להפסיד. אנחנו אפילו לא מצליחים לזכות בכרטיס החופשי למשחקי הפלייאוף. כל הקיץ התאמנתי פעמיים ביום כדי להיכנס לכושר לקראת העונה. האחרים צריכים להגיע לרמה שלי."
"הם אף פעם לא יהיו ברמה שלך, זאת הסיבה שאתה תהיה אחד מהגדולים. אבל בתור הקפטן החדש, אתה צריך שהם יכבדו אותך, ואני לא מדבר על יכולות המשחק שלך." הוא מתרחק בעקבות שאר הקבוצה. "חוץ מזה, אני לא רוצה שתתיש את עצמך יותר מדי. אני צריך שתסחוב אותי על הגב שלך ותשיג לי טבעת אליפות כדי שאוכל לפרוש."
שפתיו של אית'ן מתרוממות בחיוך לפני שהוא נעלם במהירות בחדר ההלבשה.
הוא בחור טוב. איש משפחה. אב לשלושה ילדים ושחקן אן־בי־איי ותיק. הוא היה קפטן הקבוצה בשבע השנים האחרונות, אבל העונה הוא ביקש לפרוש מהתפקיד כי רצה איזון טוב יותר בין העבודה לחיים.
והחל מהשבוע האחרון אני זכיתי בתואר וכעת אני הקפטן החדש של הדווילז, קבוצת האן־בי־איי של שיקגו.
ידעתי שזה יקרה ביום מן הימים. פשוט לא ידעתי שאהיה בן עשרים ושבע, לפני העונה החמישית שלי בליגה. יש לי עוד הרבה מה ללמוד, ועכשיו רובצת עליי המעמסה כמנהיג הקבוצה, במגרש וגם מחוצה לו.
המנהל הכללי של הדווילז מתנגד לקידום, אבל זה לא עובד כאן ככה. הקפטן שלנו נקבע בהצבעה קבוצתית, ואחרי תמיכה גורפת מהחברים לקבוצה, זכיתי בתפקיד. אני רוצה להיות טוב לחבר'ה שלי, אבל אני רוצה שהם יכבדו אותי לא רק בזכות כישורי המשחק. הכישרון שלי זוכה למספיק הערכה בליגה. הקדשתי את חיי למקצוע הזה, הקרבתי מערכות יחסים ואת רוב שנות העשרים למען המשחק, והדבר ברור.
שנה אחרי שנה שברתי את השיאים האישיים שלי בדרכי להצלחה, בלי להניח להסחות דעת להפריע לי להשיג את מבוקשי — להיות אחד השחקנים הכי טובים אי פעם.
עם זאת, יש לי נעליים גדולות למלא, כיוון שהמגרש הביתי שלנו הוא אותו מגרש של העז, בכבודו ובעצמו. דגלי האליפות שתלויים ביונייטד סנטר מזכירים לי את ההצלחות הגדולות שהיו לפניי ואת הזמן הרב שעבר מאז זכינו להצלחה, ודוחקים בי לזכות בדגל משלי.
אני צריך שהחבר'ה שלי יתייחסו למשחק הזה ברצינות כמוני. אני צריך שהם יחיו, יאכלו וינשמו אותו כמוני כדי שיהיה לנו סיכוי העונה, אבל איך אני יכול לומר את זה בלי להישמע כמו הרכז השתלטני שהם מכירים מהמגרש? עכשיו, בתור ראש הקבוצה, אני צריך למצוא דרך חדשה לתקשר איתם כי — תקשיבו לי, אני השחקן הכי טוב שאי פעם שיחקתם לצידו — לא ממש נשמע טוב כשאתה קפטן הקבוצה.
אני לא קרוב במיוחד לאף אחד מהחברים לקבוצה מלבד אית'ן, לכן ההצבעה הייתה מפתיעה במקצת. המשחק שלי תמיד דיבר עבורי, והחבר'ה השלימו עם השתלטנות שלי על המגרש, אבל עכשיו אני נושא בתואר נוסף ולא ממש יודע איך להתמודד.
"קייסי!" אני קורא לאחד המתמחים, והוא ממהר להתקדם לעברי. "זה השם שלך, נכון? קייסי?"
"כן, מר שיי."
אני מגלגל עיניים. "תקרא לי ראיין או שיי או כל שם אחר חוץ ממר שיי. יש לך תוכניות? אני צריך שמישהו ימסור לי כדורים חוזרים."
"אני אה... אני... טוב, אימא שלי..."
"יש לך תוכניות או מה?"
"לא." הוא מנענע במהירות בראשו. "אני יכול למסור לך כדורים, מר שיי." עיניו נפתחות. "ראיין! אני יכול למסור לך כדורים, ראיין."
הצעדים הלחוצים שלו מקרבים אותו אל הסל, והוא נעמד מתחתיו, לבוש במכנסי דגמ"ח חאקי קצרים ובחולצת פולו עם הלוגו של הקבוצה. הוא בן שמונה־עשרה או תשע־עשרה לכל היותר, אבל בגלל הבגדים שמכריחים אותו ללבוש הוא נראה בשנות הארבעים לחייו.
אני נעמד על קו העונשין, ושם אני מתכוון להישאר עד שאקלע לפחות מאה סלים, אבל בזריקה מספר שבעים ושש, הדלתות לאימון הפרטי שלנו נפתחות בתנופה.
"ריי!" אחותי קוראת. "האימון הסתיים לפני שעתיים. עברתי בדירה כדי לחפש אותך."
"היי, וי!"
זריקה מספר שבעים ושבע כמעט לא נוגעת ברשת כשהיא מרחפת דרך הטבעת. קייסי תופס את הכדור ומוסר לי אותו בחזרה.
"כבר התאמנת הבוקר. מה אתה עושה?"
"זורק זריקות עונשין."
אחותי התאומה עומדת במרחק מה ממני עם יד על המותן. אני לא מסתכל לכיוונה, אבל בזווית העין אני רואה אותה מנידה בראשה לעברי, שערה המתולתל מקפץ עם התנועה.
"איך קוראים לך?" היא מפנה את השאלה למתמחה.
"קייסי."
"אני אחליף אותך, קייסי." סטיבי מיירטת את המסירה שלו אליי ותופסת את המקום שלו מתחת לסל.
מבטו החרד של המתמחה מקפץ בין אחותי לביני.
"יש לך טרמפ הביתה? השעה מאוחרת." התאומה שלי הכי מתוקה שיש, בניגוד אליי, כי אפילו לא עלה בדעתי שאולי לבחור אין טרמפ הביתה.
"כן. אימא שלי חונה מאחור ומחכה לי."
"ראיין!" סטיבי נוזפת בי. "אימא שלו מחכה לו."
"לא ידעתי!" אני מרים את זרועותיי. "מצטער, גבר."
קייסי ממהר לנענע בראשו. "זה היה כבוד בשבילי, מר שיי."
עיניי מתכווצות לעברו.
"זאת אומרת, ראיין. זה היה כבוד בשבילי, ראיין שיי. מתי שתרצה." קייסי מנופף במבוכה ויוצא בחיפזון דרך הדלתות הראשיות.
סטיבי מסתובבת אליי כשהיא עומדת מתחת לסל. "אימא שלו מחכה לו," היא צוחקת. "מקסים, לא?"
"מקסים," אני אומר ללא הבעה ומוחא כפיים כדי לבקש שתמסור את הכדור שנח על הירך שלה.
"כמה נשארו לך?" היא מוסרת לי את הכדור בזריקה נקייה ומדויקת.
אחרי עשרים ושבע שנים יחד ואחרי שמסרה לי כדורים חוזרים פעמים רבות, אחותי התאומה כבר מומחית.
אני קולע סל נוסף ואומר לה, "עשרים ושתיים קליעות."
היא מוסרת לי את הכדור בחזרה.
"מה קורה? כבר נמאס לך מזאנדרס? את רוצה לחזור הביתה?"
"מצחיק מאוד," אחותי אומרת ביובש. "אין סיכוי. אני מתה על הבחור."
שפתיי רוטטות בחיוך גאה. אוון זאנדרס, מי שאני חשבתי שיהיה חרא, התגלה כהפך הגמור. הוא משחק הוקי מקצועני בקבוצה של שיקגו, ואחותי פגשה אותו בשנה שעברה כשעבדה כדיילת במטוס של הקבוצה שלו. מערכת היחסים שלהם נשמרה בסוד עד תחילת הקיץ הזה, וארבעת החודשים האחרונים היו פסטיבל אהבה פומבי בלתי פוסק שלהם.
סטיבי עברה לגור איתו בדירה שלו, שלמרבה המזל ממוקמת מול הבית שלי, ועל אף שאני אוהב מאוד להיות צודק, אני שמח שטעיתי לגמרי בכל הנוגע לבחור. הוא מסב לאחותי אושר שמעולם לא ראיתי אצלה ומלמד אותה לקבל את עצמה בביטחון. קשה לשנוא את הבחור כשהוא הדבר הכי טוב שקרה לאדם שאתה הכי אוהב.
ולא אשקר, הוא הפך גם לחבר טוב שלי.
"טוב, הייתי אומר שגם הוא מת עלייך לא פחות, אם לא יותר."
אחותי מניחה את הכדור על ירכה. "אני יודעת. זה לא מדהים?"
אני צוחק קלות, מנענע בראשי ומוחא כפיים כדי שהכדור יחזור אליי.
אין להכחיש שאני אדם שונה בנוכחות אחותי. אני האדם שהייתי לפני התהילה והעושר. הכסף אף פעם לא עלה לי לראש כמו שאפשר היה לצפות אצל שחקן צעיר שנבחר בדראפט של הסבב הראשון, אבל הוא הפך אותי לזהיר ולפרנואידי יותר משרוב האנשים הבינו. סטיבי היא האדם היחיד שאני סומך עליו ללא עוררין, ותחושת החופש הזאת, לא להיזהר בכל צעד שלי, מאפשרת לי להירגע. להיות אני עצמי.
"נו, מה קורה?" הכדור נכנס לסל בקליעה מדויקת נוספת. "מה כל כך דחוף שהיית צריכה לבוא לכאן ולמסור לי כדורים?"
סטיבי לא מחזירה לי את הכדור, אלא מחזיקה אותו לפניה בידיים שלובות. "אני צריכה לבקש טובה."
אני פושט ידיים בהמתנה למסירה, אבל היא מסרבת.
"מה הטובה?"
"טוב, נכון שעזבתי את הדירה?"
"כן, וי. די בטוח שאני יודע שאני גר לבד עכשיו."
"בדירה הענקית והיפהפייה שלך שנשארת ריקה כשאתה בנסיעות." עיניה נוצצות.
"ו...?"
"אתה מכיר את החברה שלי, אינדי. נכון? העמיתה שלי לשעבר."
"הבחורה שהופיעה בדירה שלנו והתייפחה כל הלילה, ואז הקיאה על הנעליים שלי בבר בפגישה היחידה הנוספת שלנו? קשה לשכוח."
"כי היא בדיוק תפסה את החבר שלה עם מישהי אחרת," היא מזכירה לי. "אתה מבין, ההורים שלה עברו לפלורידה —"
"לא."
"ראיין," סטיבי מוחה. "עוד לא ביקשתי כלום."
"אני יודע. ואני עוצר אותך לפני שתבקשי. את יודעת שמאוד קשה לי לסרב לך, לכן אני לא אתן לך אפילו לבקש. היא לא עוברת לגור איתי."
"ריי, אין לה לאן ללכת. היא קיבלה קידום בעבודה ותצטרך לוותר עליו אם היא לא תוכל למצוא מקום מגורים בעיר. אתה יודע כמה מעט אנחנו מרוויחות."
"אתן מרוויחות מספיק כדי לשלם שכירות."
"היא," אחותי מהססת. "יש לה כמה בעיות כספיות והיא לא יכולה להרשות לעצמה לגור לבד עכשיו. שיקגו יקרה."
"היא יכולה למצוא חברה לגור אצלה. אני לא יודע עליה כלום, חוץ מזה שבגדו בה ושהיא מקיאה כשהיא מפריזה בשתייה."
"ראיין, אל תהיה כזה. יש לך דירה ענקית ואתה בנסיעות חצי מהזמן. אינדי יוצאת לנסיעות מטעם העבודה לא פחות ממך. עונת ההוקי מקבילה לעונת הכדורסל. בקושי תתראו."
"לא."
"למה לא?"
"כי מילא שאת גרת איתי. את אחותי והחברה הכי טובה שלי, אבל אני לא רוצה שותפה. את יודעת כמה הזמן שלי בבית קדוש מבחינתי. הדיון הסתיים." אני מוחא כפיים ומחכה למסירה מהתאומה שלי כדי שאוכל לסיים את אימון הקליעות היומי.
במקום זה, הכתפיים של סטיבי משתוחחות באכזבה, והיא סבה על עקביה וניגשת אל היציאה עם הכדור שלי.
"וי, מה נסגר? אני צריך להשלים את הקליעות."
"אז אתה יכול לקחת את הכדור בעצמך." היא ממשיכה לעבר היציאה בלי לטרוח להסתובב.
"את לא יכולה לכעוס עליי בגלל הסירוב שלי."
"אני לא כועסת. רק מאוכזבת. כל כך קשה להפגין אכפתיות כלפי מישהו או משהו חוץ מהכדור הכתום הזה?"
"אכפת לי ממך," אני מזכיר לה, אבל היא שועטת דרך הדלתות הכפולות המובילות אל המסדרון ומשאירה את הכדור בפינה.
פאק.
בדרך כלל לא אכפת לי כשאני מאכזב אנשים. הסטנדרטים שלהם אף פעם לא גבוהים כמו אלה שאני קובע לעצמי. אבל אחותי התאומה? הדעה שלה היא היחידה שמעניינת אותי מלבד שלי.
אני רץ אחריה.
"וי," אני קורא כשאני פותח את הדלתות אל המסדרון. היא כבר כמעט ליד היציאה, אבל מסתובבת אליי. "תגידי לי למה אני חייב לעשות את זה. את באמת כל כך עצובה? למה זה חשוב לך כל כך?"
"אתה לא חייב לעשות כלום, אבל היא חברה שלי. היא החברה הראשונה שלי בעיר הזאת. אתה יודע כמה קשה היה לי לרכוש חברות שלא רצו רק לנצל אותי כדי להתקרב אליך. אז אינדי היא חברה כזאת, ואם היא לא תמצא מקום שהיא יכולה להרשות לעצמה, היא תעבור לפלורידה כדי לגור עם ההורים שלה. אני לא רוצה שהיא תעזוב את שיקגו, ואני לא יודעת איך עוד לעזור לה. הבחור שאיתו תכננה להתחתן בגד בה והיא זו שנאלצה לעזוב את הבית. היא זקוקה לקצת מזל."
למה אחותי חייבת תמיד לפרוט על מיתרי הלב שלי? מישהו אחר יכול היה לשאת בדיוק אותו נאום ולא הייתי מניד עפעף, אבל כשסטיבי עושה את זה, הנחישות שלי מתפוררת ואני רוצה לתת לה את כל מה שהיא מבקשת. בגללי אחותי התקשתה למצוא חברות אמת, ועכשיו היא נותנת לי הזדמנות לפצות אותה, ולו במעט.
"אני סומכת עליה," היא ממשיכה. "וגם אתה יכול."
האושר של סטיבי חשוב לי יותר משלי. למעשה, ויתרתי על הסיכוי להיות מאושר בעצמי, ומשום כך המילים הבאות חומקות מפי.
"שיהיה ברור, אני לא רוצה לעשות את זה."
"אני יודעת."
"אנחנו חייבים לקבוע תאריך עזיבה."
השפה של סטיבי רוטטת ועיניה מתחילות לנצוץ.
"אני רוצה חוזה שכירות מאולתר, והיא משלמת דמי שכירות. זאת לא מתנת חינם."
"ברור שהיא תשלם. אבל תוכל לקבוע סכום שהיא תוכל לעמוד בו? זה לא שאתה צריך את הכסף."
אני עושה לה טובה, והיא כבר באה בדרישות מיוחדות. "זה זמני. היא לא נשארת איתי לתמיד."
"מובן." סטיבי לא מצליחה להסתיר את החיוך שלה. "אמרתי לך שאתה האדם שאני הכי אוהבת בעולם?"
"כן, כן." אני פונה בחזרה אל המגרש. "בואי תמסרי לי את הכדורים. נשארו לי עוד חמישים קליעות."
"אמרת שיש לך עשרים ומשהו."
אני ממשיך אל קו העונשין בלי לטרוח להסתובב. "נראה שהתבלבלתי בספירה בזמן שהנחתי לאחותי לשכנע אותי להרשות לבחורה אקראית לעבור לגור איתי."
החיוך הקורן של סטיבי נשמע בקולה. "חמישים, סגור."
זה היה כמו מכת ברק שפגעה בי ישירות בלב, מהרגע שהתחלתי לקרוא נפלתי שדודה, הוא קליל, עמוק ומרגש בדיוק במינון הנכון. הדמויות שנונות וכתובות בצורה מעולה❣ אלו דמויות בוגרות שעברו לא מעט בחיים, נכוו מאנשים שאמרו דברים איומים והקימו משפחה חדשה, כזו שבוחרים❣ הרי לפעמים להיסטוריה אין חשיבות, כשהאנשים הנכונים נכנסים לחיים. הם ידידים ש"נקלעו" למערכת יחסים מזויפת עם מתח מטורף עד ש"נכנעו" ליצרים.🔥 בעוד שהוא מזעיף פנים והיא נחמדונת שכולם אוהבים.🥰 הסיפור מסופר בגוף ראשון מפי הגיבורים. לחיים יש דרך משונה למלא אותך, גם כשזה לא כמו שציפית, "לפעמים האהבה הכי שקטה, היא הקולנית". אני התעופפתי לי בלי הכרה,🤸♂️💙💙💙💙💙 רוצו לקרוא, הנאה בטוחה.🏃♀️ יפעת ארניה
נהניתי משניהם אבל מהספר השני יותר, וואו ראיין🫠🫠🫠 סיפור כיף ומהנה. בדיוק מה שצריך.
מאוהבתתתתתתת אינדי ורייאן דמויות מקסימות, רגישות ושובות לב שאי אפשר שלא להתאהב בהם וגם העלילה מרגשת ומפתיעה הלוואי שהיה לי עכשיו ספר נוסף על ריו 🔥❤️🔥❤️🔥
וואו... ספר מעולה... שלמות בדיוק כמו שהספר הראשון היה מעולה אי אפשר להפסיק לקרוא
באמת ספר מעולה! נהנתי מאוד גם מהספר הראשון בסדרה. אהבתי את אינדי עוד בספר הקודם אז שמחה שהספר היה עליה ועל ראיין, זה פשוט נועד לקרות בניהם. שמחתי שנתנו הצצה לעתיד ולא השאירו אותנו לדמיין. אהבתי גם שהיה ייצוג של חירשים בספר ולמדנו קצת יותר על עולמם. מחכה לספר הבא בסדרה!
אני רק שאלה ☝🏼 מאיפה אני מזמינה לי ראיין שיי משלי?! OMG התאהבתי קשות! איזה גבר של החיים. ספר מושלם! חושבת שהוא יותר טוב מהראשון אבל גם הראשון מהמם. ממליצה ממש 🥰
חמוד. קצת לא הגיוני. כל אחד מהם דפוק בצורה אחרת... ונראה שהתיאור שלראיין קצת מגזים בעצמת הדפיקות שלו. סה״כ יש הרבה תזכורות מהחיים: בגידה! אימוץ! ( ואפילו אומנה), חרשות... ( וההשתלבות שלהם בחברה.). רומנטי מאוד. כמו שכבר מיינתי בהגזמה.. סה״כ נהניתי וממליצה.
אחלה ספר מאוד דומה לראשון שינוי דמויות ונושאים אבל אותו קונספט. קצת יותר תיאורים אבל בגדול קליל וכיף לקריאה.
מושלם סוחף הרבה לילות לבנים אוהבת את הרומנים שלך ומחכה לבאים
מושלם כמו הראשון ❣️ ממליצה בחום על שני הספרים באמת יפיפיים ושובים לב
ואוו ספר מהממם אהבתי אותו הרבה יותר מהראשון הוא ממש טוב ממליצה לקרוא ראיין אתה מושלם!
איזה שני ספרים קסומים, נהנתי מכל אחד מהם, אלו היו שעות קריאה סוחפות ומרגשות פשוט חווית קריאה מדהימה! כל כך התחברתי לכל אחת ואחד מהדמויות העובשות והמעניינות משהו וואי כמה צחקתי בכי דמעות עם שני הספרים ובכלל שפע של רגשות והתרגשויות עברתי במהלך קריאתם... אין, תענוג גדול ויותר ממצפה לעוד ספרים נהדרים בסדרה המהממת הזאת🥰
מעולה! מקסים, כתיבה יפה. לא קראתי את הראשון אבל הספר הזה היה מתוק ממש
המשך מהמם לספר הראשון, ממש אהבתי את העלילה, של שני הספרים. הרגישות של כולם, מדהים
ראיין אהבה שלי!!!!! מסוג הספרים שאני מתחרטת שסיימתי לקרוא כי באלי שוב לא להכיר בקיומו ולקרוא מהתחלה איזה ספר מהממם כמה רגש כמה סקס אפיל נוטף מראיין וואי
וואו, וואו ושוב וואו. דילגתי על הראשון בסדרה כי יש שם טרופים שאני לא אוהבת, אבל יש סיכוי שאחזור אליו עכשיו כי הספר הזה היה כל כך טוב. בקיצור - נהניתי ממש :)
וואו! אין מילים! העלילה נבנת בצורה מעולה, הכתיבה מצויינת הדמיות שנונות, מרגשות ומצחיקות. הספר הזה יותר טוב מהראשון בפער! והספר הקודם היה מעולה אז תבינו לבד.. ממליצה!!!❤️❤️❤️
רייאן ואנדי אהבתי מאוד את הסיפור שלהם , כבר בחלק הראשון הם מוזכרים ורציתי לדעת עליהם עוד, רייאן גבר מופנם וסגור שנפתח לאט לאט מאנדי מלאת האנרגיה ,צבעונית, בלגאניסטית . היא מצליחה לחדור לשריון שלו ומשם הזוגיות שלהם מדהימה ויפיפיה, ספר מהמם סדרה יפיפיה ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
קראתי את שני הספרים ברצף, בשלושה ימים! איזה ספרים מהנים, ממש אסקפיזם!
כמה רמות מעל ספרים בז׳אנר שיוצאים חדשות לבקרים… התרגום העריכה וכמובן עלילה חביבה וקלילה.
הקצב של הספר היה מושלם לרומנטיקה האיטית ולמעבר מזרים לחברים ואז לאוהבים. ליז כתבה את אינדי וראיין כל כך אמיתיים, עם עומק, עבר וטראומות שגורמים להם להרגיש אמיתיים ונוגעים ללב. הספר גרם לי להתרגש ולהיזכר למה אני אוהבת לקרוא ספרי רומנטיקה. אם את מחפשת רומן עם אח של החברה הכי טובה, ספורט, אהבה מזויפת ודינמיקה של גראמפי וסאנשיין — זה הספר בשבילך! פשוט מושלם, ממליצה בחום!
נהנתי מכל רגע! חייבת לציין שהספר הראשון קיבל ממני 3 כוכבים (וגם זה היה דירוג נדיב...) וכמעט ויתרתי על שאר הספרים. אבל כולם אמרו שמהספר השני הכל משתפר, ושאי אפשר לוותר על ראיין שיי. הם צדקו. ראיין שיי, המתוק והקשוב, ואינדי, הנשמה הרומנטית כבשו את ליבי. ממשיכה לספר של קאי (גולדן רטריבר מסוקס שהוא גם אבא? יס פליז) ובעיקר מחכה לספר של ריו.
מהנה ביותר. הומור טוב, כולל על הז׳אנר, וזה ממש מגניב כי בסוף מה שהיא צוחקת עליו קורה בהמשך… דיאלוגים מעניינים ואינטליגנטיים ורצף טבעי ומותח בעלילה. קטעי הסמאט יפים ומשתלבים בצורה טבעית בתוך העלילה
נהנתי מהכתיבה והשנינות של הסופרת. התבנית די דומה לספר הראשון אבל עם שינויים שזה מעולה
ספר קליל. מצאתי את עצמי צוחקת בקול ומחייכת המון. יחד עם זאת, לגמרי היה אפשר לקצר... קצת נמרח ודילגתי ודילגתי...
מושלם כל כך !!!! דמויות שבא לעבור לגור לידם ולאמץ 💜 כל כך אוהבת את הכתיבה של הסופרת הזו! כתיבה זורמת, מעניינת ושנונה, מצחיקה וזורמת♥️ איזה כיף היה לקרוא🥰
וואווו ספר מהמםםם ממש אהבתי!! מעניין ברמות, אינדי כובשת וראיין פשוט מושלםם ממליצה ברמות
בדיוק כמו בספר הקודם, גם ספר זה עורר בי רגשות עזים. רוב נקודות המבט היו של ראיין, משהו שממש אהבתי ואין בספרים אחרים. העלילה הייתה מיוחדת והכתיבה של ליז מעולה וסוחפת. ראיין- איך אפשר לסכם אותו? בהתחלה לא הבנתי על מה כל ההייפ ומהר מאוד התברר לי שהוא מוצדק. שפת האהבה שלו באה לידי ביטוי על ידי מעשים ורואים זאת מההתחלה. ”לפעמים האהבה הכי שקטה, היא הכי קולנית” לדעתי זה המשפט שמתאר אותו. אינדי- היא שנונה, חכמה ומלאת אמפתיה. היא מבינה את ראיין ואת הקושי שלו ומקבלת אותו. חשוב לה שהוא ידע שהיא לא מנצלת אותו, וזה חלק מהדברים שממש אהבתי בה. ממליצה בחום, וממשיכה לספר הבא.
זו פעם שנייה שאני קוראת את הספר ולא מוכנה להניח אותו כאילו מדובר בפעם הראשונה. תוך כדי הספר אני מתחרטת שהתקדמתי כל כך הרבה ושוקלת לחזור שוב אחורה ולהתחיל לקרוא מחדש. זה כמה הוא יפה!!!!! ראיין מפתיע ממש והוא מושלם ואינדי מושלמת וזה וואו וואו וואו. ואחרי שקראתי את כל הסדרה, זה הספר הכי טוב בסדרה!!
הספר הזה ממתק שמשלב כל כך הרבה חיים ושיעורים,תובנות ותהפוכות שהדמויות עוברות.. נגע לי בלב חד משמעית חוזרת לעוד קריאה נוספת💜 מי שעוד לא קראה:שמחה בשבילך!
ראיין שיין הגבר שאתה, גורם לי להסתכל על המין הגברי בעולם האמיתי ולתהות מה עושים מכאן
מושלםםםםםם. מרגש מצחיק מסעיר מחמם את הלב וואוו כל כך נהנתי ❤️❤️
הביקורת כוללת ספוילרים לספר. וואאוו נהניתי מסיפור 💘 מתוק ומרגש. למרות הקלילות שבעלילה עדיין הרגשתי סוג של עומק, שקשור לגיבורה בסיפור ברמה כזאת שזה ליווה אותי לאורך העלילה, אני מתכוונת לסיפור עם האקס הבזוי...הפריע לי מאוד שהסופרת לא נתנה מספיק משקל או במה למקרה הזה בשום דאלוג עם האקס, שלא הביע שום חרטה או לבקש סליחה על בגידה קשה ביותר כשמערכת היחסים בניהם ארכה שנים רבות, היא פתרה את זה בכמה שורות שהגיבורה בסיפור ציטטה אותו למרות המשמעות וההשפעה שלו בסיפור האישי שלה הרגיש לי שהיא הקלילה וסיכמה את מערכת היחסים הקודמת שלה ללא הצדקה וזה!!! מה שהיה חסר לי בספר. למרות זאת ממליצה בחום על הספר הזה וגם קודמו, הכל כתוב בטוב טעם ובקלילות. מתקדמת לספר השלישי.
ספר מהנה, מיוחד, חושני וסקסי בטירוף, אהבתי ממש,וממשיכה הלאה לספר הבא.
ספר מקסים וסקסי. אבל..... הורג אותי כשהתרגום גרוע. באנגלית כתוב GOAT שמשמעותו GREATEST OF ALL TIMES זה השם שקיבל מייקל ג'ורדן (ובצדק) . זה מעליב לתרגם את זה כ "עז" ולצערי מעיד על בורות בתחום הכדורסל של המתרגם. ממליצה לתקן בגירסה הדיגיטלית.
ספר מדהים, הוא קליל מצד אחד וכל כך עמוק מצד אחר, הוא מדבר על אהבה אבל גם בזוגיות, גם עצמית, פחד לאכזב חובה קריאה לקח לי פחות מיום לקרוא את כולו!!
כאילו היה ברור שראיין גבר גברי אבל כשהוא עם אינדי אמאלה אני שרופה באלי להיות זבוב בבית שלהם מזה ככה מושלמים
הספר מרגש סוחף ורומנטי❤️🔥 דמויות יפות ומיוחדות💞 מתאים בול לתקופה ההזויה הזו עם כול החרדות והפחדים רוצו לקרוא ותהנו🔥
חמוד מאוד!! הסוף קצת קיטשי ברמה שמיותר לקרא אבל חוץ מזה הספר מתוק וכיפי
אוקייייי אני כולכך אהבתי את הספר הזה אפילו יותר מהספר הראשון , מאוד היתחברתי לדמיות שבאלי לקרוא אותו עוד פעם
סדרה מעולה, כול ספר בה יכול לעמוד כסיפור עצמאי אבל כן יש חפיפות לכן מומלץ לקרוא את הקודמים כדי להבין יותר טוב. סיפור אהבה שלא מרגיש מאולץ למרות המצבים שהדמויות מוצאות את עצמם בהם.
אהבתי מאוד. איזה כיף היה לפגוש את סטיבי וזאנדרס. ממשיכה לספר השלישי.
מילה אחת שפותרת את הכל מושלםםםםם ממליצה בחום אין התלבטות בכלל קניתי את כל הספרים.
אפילו יותר טוב מהראשון!! כמה פשוט - ככה טוב. סיפור מהמם ומרגש שמצליח לגעת בנקודות שבדרך כלל לי באופן אישי קשה איתן. אבל זה כתוב בכזאת רגישות ויחד עם ההבטחה לסוף טוב זה פשוט מושלם. כיף שהספר לא קצר ולא נגמר תוך שנייה, ככה באמת נוצרת תחושה של היכרות עם הדמויות והקו עלילה לא מרגיש תלוש. ואיזה כיף שיש עוד ספר! מתחילה מיד את הבא 👌🏽👌🏽👌🏽❤️❤️❤️
וואוו וואוו וואוו קודם כל בנות הפייק דייטינג הספר הזה בשבילכן!! עפתי עליוו אינדי מושלמת (כאילו רומנטיקנית חסרת תקנה זה תמיד מוסיף) היא לא ביישנית אבל עם זאת מלאת קלאס. וראיין וואוו איזה גנטלמןן בקיצור ספר חובה לא נמרח כמו הראשון ועפתי עליו אז תקראו ממליצהה!!
הרבה הרבה הרבה יותר טוב מהראשון. בפער עצום… רומנטי קליל סקסי משעשע לפרקים מרגש… ניתן היה לקצר קצת אבל כתוב יפה, ולא פוגם באיכות. שורה תחתונה: ממליצה בהחלט….
מצוין "לפעמים האהבה הכי שקטה, הכי קולנית"! משפט חזק לספר נפלא! ממליצה לקרוא את הראשון בסדרה כדי שיהיה זרימה אבל לא חובה. הספר עומד בפני עצמו גם ומתוק ומקסים!
מכירים את הספרים האלה, שרק לפי הכריכה אתם יודעים שהם יהיו שווים את זה? זה מה שקרה לי עם הספר המושלם הזה. פשוט שלמות אמיתית.
אינד ורייאן. הספר היחידי שידעתי שאכתוב את דעתי עליו גם כשאני רק בחצי הספר. המערכת יחסים שלהם הכי טהורה ומקסימה שראיתי. כלכך הרבה עומק יחד עם כלכך הרבה קלאס. הם פשוט מקסימים ואני קצת בוכה כי בא לי גם ככה
קראתי את שני הספרים ברצף. לא יכולתי להפסיק לקרא.... שניהם ספרים מעולים, מרגשים, וכייפים, הדמויות חזקות ושונות ממה שאנחנו רגילים... רוצו לקרא, ממליצה בחום🙏🏻
כמה אהבה יש בנשמה.... הספר מקסים מקסים , ממתק ממכר . מקווה שייש המשך לסדרה , מחכה לקרוא את הספר על ריו.
מקסים ומרגש. ספר כיפי. קלישאתי כמובן עם הגיבור העשיר והעלמה במצוקה, אבל הרי בשביל זה אנחנו קוראים את הזאנר..
אהבתי מאוד את הספר וחיכיתי לחזור ולקרוא ברגע שמתאפשר. אני מתה על רומנטיקה ספורטיבית כי היא בדרך כלל יותר קלילה ואין סיפורים קורעי לב ומחרידים. מה שכן אני ממש שונאת את הסופים הנמרחים והמתישים של הזוג אחרי כמה שנים עם ילדים, זה כל כך מיותר ולדעתי ממש הורס את חווית הקריאה. שיניחו לנו עם הקשקשת המיותרת הזו כבר. לכן ארבעה כוכבים ולא חמישה.
ספר טוב! עובד לפי הנוסחה המנצחת של בעירה איטית ומתח שנבנה מיריבים/ידידים לאוהבים. הקסם של הספר הראשון עבר בצורה חלקית לספר הזה, אני חושבת שבעיקר בגלל שהיה הרבה יותר אפשר להזדהות עם סטיבי וזאנדר, מאשר עם ראיין ואינדי. הם היו יותר מרוחקים. בסהכ כן ממליצה!
מתוק, קליל, קומדיה רומנטית במיטבה. ראיין ואינדי היפים והאמיצים, דמויות שמעצימות אחת את השניה תוך שמתמודדות עם הפחדים. הרבה סצינות סקס, אך בטוב טעם ועם קשר לעלילה.
ספר מתוק ומשעשע אינדי מקסימה (אולי טיפה מידי מושלמת אבל עדיין מקסימה) וריי ממתק אמיתי. החלק האחרון של הספר קצת סאכריני מדי… אבל סה״כ סיפור חמוד - כתוב טוב. רומן כייפי ממש.🧚🏻♀️
חמוד, מתוק וכיפי סוף סוף דמות נשית חזקה שנשברת אבל קמה מחדש ולא מתחננת לגבר אלא בחדר המיטות....
בסה"כ מאוד אהבתי! התבאסתי קצת מהפרק האחרון ומהמיקום שלו בזמן. שמחה מאוד שוי וזי מהספר הקודם כן נמצאים כאן בתפקיד משנה דומיננטי, כי ככה יודעים גם מה קורה בהמשך שלהם, גם כשהם כבר לא הזוג העיקרי ואני מאוד מקווה שהספר הבא יתן לנו הצצה גם היא לזוגיות של אינדי וראיין כעלילת משנה.
ככה. יותר מידי סכריני. מגבר חסר ביטחון הופך ראיין במהרה לגבר אלפא שתלטן, קפטן מצוין ואבא מסור לילדיו והכל בזכות אינדי התוססת. אפשר.
נהניתי מאד! דמויות שאהבתי, משכנעות. דיאלוגים מעניינים. קרוב ל5 כוכבים. קצת יותר מדי קטעי הרהורים.
לדעתי, הספר השני מוצלח יותר מהראשון. אהבתי את החיבור בין הגיבורים, הוא כתוב בצורה אמינה וכיפיות. ראיין ,ללא ספק, הוא הגיבור הקלאסי, המושלם באי-שלמותו, שקשה שלא להתאהב בו, ולמרות שהעלילה לא מפתיעה בשום שלב, נהניתי מכל רגע...
ספר מקסים גם אם אפשר לקצץ בכמויות הקיטש. הרבה הרבה יותר טוב מהראשון.
רומן רומנטי קליל , דמויות שקל להתחבר אליהן וסוף טוב וידוע. יחד עם עם זאת, הספר ארוך מידי, תיאורי סקס מיותרים, וחלק של האפילוג ארוך מידי .
פי מליון יותר טוב מהראשון! את הראשון קראתי מזמן ולא התחברתי בכלל ולכן לא המשכתי לשני. אחרי הביקורות המהללות שריאתי פה ועם דירוג כל כך גבוה אמרתי יאללה ניתן צ'אנס ולא התאכזבתי! הדיאלוגים היו פשוט מעולים וסיפור האהבה הרגיש ממש אמין. בכל זאת מורידה כוכב כי הסיפור קצת נמרח לקראת הסוף וגם המשבר ביניהם די מאולץ וצפוי. שורה תחתונה-שווה קריאה!
ספר מקסים, קליל רומנטי ראיין ואינדי דמויות מקסימות, יפות ממפנים ומבחוץ יש חלקים קצת מרוחים לדעתי אבל לגמרי שווה קריאה.
הספר הזה פחות טוב מהראשון. קצת מאוס בעיני הקטע של חבר מזוייף שמתנהג כאילו מאוהב, וכולם אומרים לו שהוא מאוהב ואז הוא מגלה שהם צודקים ומופתע מזה. וכל הסאגההמשעממת הזאת לאורך כל הספר הארוך הזה.בקיצור דילגתי על רובו והגעתי לאפילוג וגם שם היה צפוי ומשעמם.
נחמד אבל קצת נמרח. דילגתי על הראשון ולא נראה לי שאחזור אליו. פה ושם הם מנתחים סיטואציות בראש על גבי עמודים רבים וזה קצת מתיש
יותר מידי ארוך ומתיש הסיפור יפה אבל לא מספיק כדי לצלוח את האורך שלו..
אהבתי את הראשון יותר. התחיל ממש טוב ורוב הספר היה סוחף ומהנה ולקראת הסוף נהיה סכריני וקיטשי מדי, לא אהבתי את השיפט המוגזם שהיה בדמויות ובמיקוד של הסיפור...הכתיבה מצחיקה סוחפת מעולה רק בגלל ההתדרדרות הזו נתתי 4
פרק 1
ראיין
אני לא חי בעולם החלומות. לפחות לא במובן המסורתי. החלומות שלי בהישג יד, רגעים ברי השגה, לא תפיסות בלתי אפשריות שנגועות ברומנטיקה. גברים מבוגרים נופלים על הברכיים ומתפללים לאלוהים בגלל ארבעים ושמונה דקות של כדורסל. אני? אני לא מאדיר את הגורל או משאיר דברים ליד המקרה. אני מאמין בעבודה קשה ובמסירות. אני פועל לפי תוכנית בחיים. הזדמנויות נקרות בדרכי משום שכיוונתי את עצמי אליהן.
עם זאת, שאר חבריי לקבוצה בהחלט אימצו תפיסה רומנטית כלפי האליפות אם הם סבורים שהם יכולים להגיע לשבוע האימונים הראשון בכושר ירוד כזה.
"דום, אתה צריך להתגלגל מעבר לחסימה הזאת מהר פי שניים. אתה איטי בטירוף עכשיו. מה לעזאזל עשית כל הקיץ?"
"חייתי, שיי. כדאי לך לנסות בהזדמנות."
דום ג'קסון, האיש הגדול שלנו, מתכופף, ידיו על הברכיים ומנסה להסדיר את הנשימה עם כל שאר חבריי לקבוצה. אני מנגב את הזיעה מהמצח שלי בחולצת האימון כשאחד הטירונים מוסר לי את הכדור באמצע הקשת.
"בואו נחזור על זה שוב."
"ראיין, האימון הסתיים לפני שעה. לחלקנו יש נשים וילדים שמחכים לנו." אית'ן ג'ונג, הקלע הוותיק שלנו, עומד עם הידיים שלו על הירכיים בפינת המגרש.
"כן, ולחלקנו יש דייטים עם..." דום מסתכל על אחד החבר'ה הצעירים שעל קו האורך. "איך אמרת שקוראים לה?" הוא שואל בתנועות שפתיים ללא קול. "ראקל! לחלקנו יש דייטים עם נשים יפות בשם ראקל."
העיניים שלי נודדות אל חבריי לקבוצה, כולם מותשים מלבדי. "בסדר," אני מתרצה. "נסיים את האימון."
"תודה לאל!" דום מסתובב, מרים את זרועותיו ומסיר את החולצה הספוגה בזיעה. חברי הקבוצה האחרים ממהרים לחדר ההלבשה.
"העונה עוד לא התחילה, ראיין." אית'ן מניח יד מנחמת על כתפי. "הם יתעשתו."
"נמאס לי להפסיד. אנחנו אפילו לא מצליחים לזכות בכרטיס החופשי למשחקי הפלייאוף. כל הקיץ התאמנתי פעמיים ביום כדי להיכנס לכושר לקראת העונה. האחרים צריכים להגיע לרמה שלי."
"הם אף פעם לא יהיו ברמה שלך, זאת הסיבה שאתה תהיה אחד מהגדולים. אבל בתור הקפטן החדש, אתה צריך שהם יכבדו אותך, ואני לא מדבר על יכולות המשחק שלך." הוא מתרחק בעקבות שאר הקבוצה. "חוץ מזה, אני לא רוצה שתתיש את עצמך יותר מדי. אני צריך שתסחוב אותי על הגב שלך ותשיג לי טבעת אליפות כדי שאוכל לפרוש."
שפתיו של אית'ן מתרוממות בחיוך לפני שהוא נעלם במהירות בחדר ההלבשה.
הוא בחור טוב. איש משפחה. אב לשלושה ילדים ושחקן אן־בי־איי ותיק. הוא היה קפטן הקבוצה בשבע השנים האחרונות, אבל העונה הוא ביקש לפרוש מהתפקיד כי רצה איזון טוב יותר בין העבודה לחיים.
והחל מהשבוע האחרון אני זכיתי בתואר וכעת אני הקפטן החדש של הדווילז, קבוצת האן־בי־איי של שיקגו.
ידעתי שזה יקרה ביום מן הימים. פשוט לא ידעתי שאהיה בן עשרים ושבע, לפני העונה החמישית שלי בליגה. יש לי עוד הרבה מה ללמוד, ועכשיו רובצת עליי המעמסה כמנהיג הקבוצה, במגרש וגם מחוצה לו.
המנהל הכללי של הדווילז מתנגד לקידום, אבל זה לא עובד כאן ככה. הקפטן שלנו נקבע בהצבעה קבוצתית, ואחרי תמיכה גורפת מהחברים לקבוצה, זכיתי בתפקיד. אני רוצה להיות טוב לחבר'ה שלי, אבל אני רוצה שהם יכבדו אותי לא רק בזכות כישורי המשחק. הכישרון שלי זוכה למספיק הערכה בליגה. הקדשתי את חיי למקצוע הזה, הקרבתי מערכות יחסים ואת רוב שנות העשרים למען המשחק, והדבר ברור.
שנה אחרי שנה שברתי את השיאים האישיים שלי בדרכי להצלחה, בלי להניח להסחות דעת להפריע לי להשיג את מבוקשי — להיות אחד השחקנים הכי טובים אי פעם.
עם זאת, יש לי נעליים גדולות למלא, כיוון שהמגרש הביתי שלנו הוא אותו מגרש של העז, בכבודו ובעצמו. דגלי האליפות שתלויים ביונייטד סנטר מזכירים לי את ההצלחות הגדולות שהיו לפניי ואת הזמן הרב שעבר מאז זכינו להצלחה, ודוחקים בי לזכות בדגל משלי.
אני צריך שהחבר'ה שלי יתייחסו למשחק הזה ברצינות כמוני. אני צריך שהם יחיו, יאכלו וינשמו אותו כמוני כדי שיהיה לנו סיכוי העונה, אבל איך אני יכול לומר את זה בלי להישמע כמו הרכז השתלטני שהם מכירים מהמגרש? עכשיו, בתור ראש הקבוצה, אני צריך למצוא דרך חדשה לתקשר איתם כי — תקשיבו לי, אני השחקן הכי טוב שאי פעם שיחקתם לצידו — לא ממש נשמע טוב כשאתה קפטן הקבוצה.
אני לא קרוב במיוחד לאף אחד מהחברים לקבוצה מלבד אית'ן, לכן ההצבעה הייתה מפתיעה במקצת. המשחק שלי תמיד דיבר עבורי, והחבר'ה השלימו עם השתלטנות שלי על המגרש, אבל עכשיו אני נושא בתואר נוסף ולא ממש יודע איך להתמודד.
"קייסי!" אני קורא לאחד המתמחים, והוא ממהר להתקדם לעברי. "זה השם שלך, נכון? קייסי?"
"כן, מר שיי."
אני מגלגל עיניים. "תקרא לי ראיין או שיי או כל שם אחר חוץ ממר שיי. יש לך תוכניות? אני צריך שמישהו ימסור לי כדורים חוזרים."
"אני אה... אני... טוב, אימא שלי..."
"יש לך תוכניות או מה?"
"לא." הוא מנענע במהירות בראשו. "אני יכול למסור לך כדורים, מר שיי." עיניו נפתחות. "ראיין! אני יכול למסור לך כדורים, ראיין."
הצעדים הלחוצים שלו מקרבים אותו אל הסל, והוא נעמד מתחתיו, לבוש במכנסי דגמ"ח חאקי קצרים ובחולצת פולו עם הלוגו של הקבוצה. הוא בן שמונה־עשרה או תשע־עשרה לכל היותר, אבל בגלל הבגדים שמכריחים אותו ללבוש הוא נראה בשנות הארבעים לחייו.
אני נעמד על קו העונשין, ושם אני מתכוון להישאר עד שאקלע לפחות מאה סלים, אבל בזריקה מספר שבעים ושש, הדלתות לאימון הפרטי שלנו נפתחות בתנופה.
"ריי!" אחותי קוראת. "האימון הסתיים לפני שעתיים. עברתי בדירה כדי לחפש אותך."
"היי, וי!"
זריקה מספר שבעים ושבע כמעט לא נוגעת ברשת כשהיא מרחפת דרך הטבעת. קייסי תופס את הכדור ומוסר לי אותו בחזרה.
"כבר התאמנת הבוקר. מה אתה עושה?"
"זורק זריקות עונשין."
אחותי התאומה עומדת במרחק מה ממני עם יד על המותן. אני לא מסתכל לכיוונה, אבל בזווית העין אני רואה אותה מנידה בראשה לעברי, שערה המתולתל מקפץ עם התנועה.
"איך קוראים לך?" היא מפנה את השאלה למתמחה.
"קייסי."
"אני אחליף אותך, קייסי." סטיבי מיירטת את המסירה שלו אליי ותופסת את המקום שלו מתחת לסל.
מבטו החרד של המתמחה מקפץ בין אחותי לביני.
"יש לך טרמפ הביתה? השעה מאוחרת." התאומה שלי הכי מתוקה שיש, בניגוד אליי, כי אפילו לא עלה בדעתי שאולי לבחור אין טרמפ הביתה.
"כן. אימא שלי חונה מאחור ומחכה לי."
"ראיין!" סטיבי נוזפת בי. "אימא שלו מחכה לו."
"לא ידעתי!" אני מרים את זרועותיי. "מצטער, גבר."
קייסי ממהר לנענע בראשו. "זה היה כבוד בשבילי, מר שיי."
עיניי מתכווצות לעברו.
"זאת אומרת, ראיין. זה היה כבוד בשבילי, ראיין שיי. מתי שתרצה." קייסי מנופף במבוכה ויוצא בחיפזון דרך הדלתות הראשיות.
סטיבי מסתובבת אליי כשהיא עומדת מתחת לסל. "אימא שלו מחכה לו," היא צוחקת. "מקסים, לא?"
"מקסים," אני אומר ללא הבעה ומוחא כפיים כדי לבקש שתמסור את הכדור שנח על הירך שלה.
"כמה נשארו לך?" היא מוסרת לי את הכדור בזריקה נקייה ומדויקת.
אחרי עשרים ושבע שנים יחד ואחרי שמסרה לי כדורים חוזרים פעמים רבות, אחותי התאומה כבר מומחית.
אני קולע סל נוסף ואומר לה, "עשרים ושתיים קליעות."
היא מוסרת לי את הכדור בחזרה.
"מה קורה? כבר נמאס לך מזאנדרס? את רוצה לחזור הביתה?"
"מצחיק מאוד," אחותי אומרת ביובש. "אין סיכוי. אני מתה על הבחור."
שפתיי רוטטות בחיוך גאה. אוון זאנדרס, מי שאני חשבתי שיהיה חרא, התגלה כהפך הגמור. הוא משחק הוקי מקצועני בקבוצה של שיקגו, ואחותי פגשה אותו בשנה שעברה כשעבדה כדיילת במטוס של הקבוצה שלו. מערכת היחסים שלהם נשמרה בסוד עד תחילת הקיץ הזה, וארבעת החודשים האחרונים היו פסטיבל אהבה פומבי בלתי פוסק שלהם.
סטיבי עברה לגור איתו בדירה שלו, שלמרבה המזל ממוקמת מול הבית שלי, ועל אף שאני אוהב מאוד להיות צודק, אני שמח שטעיתי לגמרי בכל הנוגע לבחור. הוא מסב לאחותי אושר שמעולם לא ראיתי אצלה ומלמד אותה לקבל את עצמה בביטחון. קשה לשנוא את הבחור כשהוא הדבר הכי טוב שקרה לאדם שאתה הכי אוהב.
ולא אשקר, הוא הפך גם לחבר טוב שלי.
"טוב, הייתי אומר שגם הוא מת עלייך לא פחות, אם לא יותר."
אחותי מניחה את הכדור על ירכה. "אני יודעת. זה לא מדהים?"
אני צוחק קלות, מנענע בראשי ומוחא כפיים כדי שהכדור יחזור אליי.
אין להכחיש שאני אדם שונה בנוכחות אחותי. אני האדם שהייתי לפני התהילה והעושר. הכסף אף פעם לא עלה לי לראש כמו שאפשר היה לצפות אצל שחקן צעיר שנבחר בדראפט של הסבב הראשון, אבל הוא הפך אותי לזהיר ולפרנואידי יותר משרוב האנשים הבינו. סטיבי היא האדם היחיד שאני סומך עליו ללא עוררין, ותחושת החופש הזאת, לא להיזהר בכל צעד שלי, מאפשרת לי להירגע. להיות אני עצמי.
"נו, מה קורה?" הכדור נכנס לסל בקליעה מדויקת נוספת. "מה כל כך דחוף שהיית צריכה לבוא לכאן ולמסור לי כדורים?"
סטיבי לא מחזירה לי את הכדור, אלא מחזיקה אותו לפניה בידיים שלובות. "אני צריכה לבקש טובה."
אני פושט ידיים בהמתנה למסירה, אבל היא מסרבת.
"מה הטובה?"
"טוב, נכון שעזבתי את הדירה?"
"כן, וי. די בטוח שאני יודע שאני גר לבד עכשיו."
"בדירה הענקית והיפהפייה שלך שנשארת ריקה כשאתה בנסיעות." עיניה נוצצות.
"ו...?"
"אתה מכיר את החברה שלי, אינדי. נכון? העמיתה שלי לשעבר."
"הבחורה שהופיעה בדירה שלנו והתייפחה כל הלילה, ואז הקיאה על הנעליים שלי בבר בפגישה היחידה הנוספת שלנו? קשה לשכוח."
"כי היא בדיוק תפסה את החבר שלה עם מישהי אחרת," היא מזכירה לי. "אתה מבין, ההורים שלה עברו לפלורידה —"
"לא."
"ראיין," סטיבי מוחה. "עוד לא ביקשתי כלום."
"אני יודע. ואני עוצר אותך לפני שתבקשי. את יודעת שמאוד קשה לי לסרב לך, לכן אני לא אתן לך אפילו לבקש. היא לא עוברת לגור איתי."
"ריי, אין לה לאן ללכת. היא קיבלה קידום בעבודה ותצטרך לוותר עליו אם היא לא תוכל למצוא מקום מגורים בעיר. אתה יודע כמה מעט אנחנו מרוויחות."
"אתן מרוויחות מספיק כדי לשלם שכירות."
"היא," אחותי מהססת. "יש לה כמה בעיות כספיות והיא לא יכולה להרשות לעצמה לגור לבד עכשיו. שיקגו יקרה."
"היא יכולה למצוא חברה לגור אצלה. אני לא יודע עליה כלום, חוץ מזה שבגדו בה ושהיא מקיאה כשהיא מפריזה בשתייה."
"ראיין, אל תהיה כזה. יש לך דירה ענקית ואתה בנסיעות חצי מהזמן. אינדי יוצאת לנסיעות מטעם העבודה לא פחות ממך. עונת ההוקי מקבילה לעונת הכדורסל. בקושי תתראו."
"לא."
"למה לא?"
"כי מילא שאת גרת איתי. את אחותי והחברה הכי טובה שלי, אבל אני לא רוצה שותפה. את יודעת כמה הזמן שלי בבית קדוש מבחינתי. הדיון הסתיים." אני מוחא כפיים ומחכה למסירה מהתאומה שלי כדי שאוכל לסיים את אימון הקליעות היומי.
במקום זה, הכתפיים של סטיבי משתוחחות באכזבה, והיא סבה על עקביה וניגשת אל היציאה עם הכדור שלי.
"וי, מה נסגר? אני צריך להשלים את הקליעות."
"אז אתה יכול לקחת את הכדור בעצמך." היא ממשיכה לעבר היציאה בלי לטרוח להסתובב.
"את לא יכולה לכעוס עליי בגלל הסירוב שלי."
"אני לא כועסת. רק מאוכזבת. כל כך קשה להפגין אכפתיות כלפי מישהו או משהו חוץ מהכדור הכתום הזה?"
"אכפת לי ממך," אני מזכיר לה, אבל היא שועטת דרך הדלתות הכפולות המובילות אל המסדרון ומשאירה את הכדור בפינה.
פאק.
בדרך כלל לא אכפת לי כשאני מאכזב אנשים. הסטנדרטים שלהם אף פעם לא גבוהים כמו אלה שאני קובע לעצמי. אבל אחותי התאומה? הדעה שלה היא היחידה שמעניינת אותי מלבד שלי.
אני רץ אחריה.
"וי," אני קורא כשאני פותח את הדלתות אל המסדרון. היא כבר כמעט ליד היציאה, אבל מסתובבת אליי. "תגידי לי למה אני חייב לעשות את זה. את באמת כל כך עצובה? למה זה חשוב לך כל כך?"
"אתה לא חייב לעשות כלום, אבל היא חברה שלי. היא החברה הראשונה שלי בעיר הזאת. אתה יודע כמה קשה היה לי לרכוש חברות שלא רצו רק לנצל אותי כדי להתקרב אליך. אז אינדי היא חברה כזאת, ואם היא לא תמצא מקום שהיא יכולה להרשות לעצמה, היא תעבור לפלורידה כדי לגור עם ההורים שלה. אני לא רוצה שהיא תעזוב את שיקגו, ואני לא יודעת איך עוד לעזור לה. הבחור שאיתו תכננה להתחתן בגד בה והיא זו שנאלצה לעזוב את הבית. היא זקוקה לקצת מזל."
למה אחותי חייבת תמיד לפרוט על מיתרי הלב שלי? מישהו אחר יכול היה לשאת בדיוק אותו נאום ולא הייתי מניד עפעף, אבל כשסטיבי עושה את זה, הנחישות שלי מתפוררת ואני רוצה לתת לה את כל מה שהיא מבקשת. בגללי אחותי התקשתה למצוא חברות אמת, ועכשיו היא נותנת לי הזדמנות לפצות אותה, ולו במעט.
"אני סומכת עליה," היא ממשיכה. "וגם אתה יכול."
האושר של סטיבי חשוב לי יותר משלי. למעשה, ויתרתי על הסיכוי להיות מאושר בעצמי, ומשום כך המילים הבאות חומקות מפי.
"שיהיה ברור, אני לא רוצה לעשות את זה."
"אני יודעת."
"אנחנו חייבים לקבוע תאריך עזיבה."
השפה של סטיבי רוטטת ועיניה מתחילות לנצוץ.
"אני רוצה חוזה שכירות מאולתר, והיא משלמת דמי שכירות. זאת לא מתנת חינם."
"ברור שהיא תשלם. אבל תוכל לקבוע סכום שהיא תוכל לעמוד בו? זה לא שאתה צריך את הכסף."
אני עושה לה טובה, והיא כבר באה בדרישות מיוחדות. "זה זמני. היא לא נשארת איתי לתמיד."
"מובן." סטיבי לא מצליחה להסתיר את החיוך שלה. "אמרתי לך שאתה האדם שאני הכי אוהבת בעולם?"
"כן, כן." אני פונה בחזרה אל המגרש. "בואי תמסרי לי את הכדורים. נשארו לי עוד חמישים קליעות."
"אמרת שיש לך עשרים ומשהו."
אני ממשיך אל קו העונשין בלי לטרוח להסתובב. "נראה שהתבלבלתי בספירה בזמן שהנחתי לאחותי לשכנע אותי להרשות לבחורה אקראית לעבור לגור איתי."
החיוך הקורן של סטיבי נשמע בקולה. "חמישים, סגור."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
