הקדמה

אמיצ'י!
הפתעה! לא יכולתי להשאיר את ניקולאי ותיאו בלי סגירת המעגל שמגיעה להם, אז הנה לכם סיפור קצר על הבוס של המאפיה הרוסית ומעצב האופנה האיטלקי שאתם בטח זוכרים מתפקידי המשנה שלהם ביעד המאפיה.
כן, גם ג'וליו ואלסיו יגיעו להופעת אורח. תיהנו!
גרסה של הסיפור הזה, שנקראה במקור הפרא של המאפיה, הופיעה באנתולוגיה Pride Not Prejudice שהתפרסמה ב־2023. אם קראתם את הפרא של המאפיה, תשמחו למצוא כאן עיבוד מחדש של הסיפור, כולל הרחבה שלו.
ועכשיו לשפות! השטן של המאפיה כולל סלט של מילים ברוסית, צרפתית ואיטלקית. עם הקריאה תבינו למה, ואני מקווה שזה לא יהיה מבלבל מדי. עוד מילים כיפיות ללמוד ואחר כך להשתמש בהן עם האהוב או האהובה שלכם!
אבל מעל לכול, תודה שאתם קוראים!
והיי, אני אשמח אם תכתבו לי ביקורת כנה כשתסיימו את הקריאה, אם יתחשק לכם.
מילה
"אנשים אוהבים לטעון שהמאבק הוא בין טוב ורע.
המאבק האמיתי הוא בין אמת ושקר."
דון מיגל רואיס
1

ניקולאי
פריז, צרפת
יש אמרה מוכרת ברוסית: יסלי לוּבּוֹב'נֶה בֵּזוּמנֶה, טוֹ אֵטוּ נֶה לוּבּוֹב.
"כשהאהבה איננה טירוף, היא איננה אהבה."
הטירוף התפשט בתוכי, השתלט עליי מייד כשראיתי אותו. לא יכולתי להסתכל על שום דבר אחר מהרגע שהוא נכנס לאירוע הפרטי.
גבוה וחינני, לבוש בסגנון אנדרוגני חתרני שהזכיר לי את להקות הרוק הנוצצות של שנות השבעים של המאה הקודמת. כילד, הלהקות האלה ריתקו אותי. גברים כמו דייוויד בואי, טי רקס וגארי גליטר. כשהייתי בן שתים־עשרה פיתחתי אובססיה לסרטונים של בואי כזיגי סטארדאסט, שאישרו את החשדות שלי. אני הומו.
שמרתי את הסוד הזה לעצמי רוב חיי. כמי שהוא גם רוסי וגם פָּחאן בבראטווה, היו רוצחים אותי מייד אם מישהו היה מגלה. מעט מאוד אנשים ידעו על הנטייה המינית שלי, וכל אחד ואחד מהם היה נאמן לי ללא עוררין.
שתיתי את הוודקה שלי ועקבתי אחרי התנועות של הגבר בחדר. מכנסיים צמודים וחולצת כפתורים משוחררת וכמעט שקופה הציגו לראווה שרירים ארוכים. אייליינר וליפגלוס. כמה צמידים על כל זרוע. ומגפי עור שחורים עם עקב.
בּלאט! זה היה כאילו הוא נוצר במיוחד בשבילי. יהיה מושלם לזיין אותו.
הזין שלי זז במכנסיים, אבל זה לא היה הזמן המתאים. הסתובבתי במהירות — ומצאתי את הסגן שלי, איליה, עושה לי פרצוף. בכלל לא שמתי לב שהוא שם.
איליה היה כמו אח עבורי. גדלנו בבראטווה ביחד, האבות שלנו היו החברים הכי טובים. עכשיו ניהלנו את הסינדיקט במינכן, ובטחתי בו בעיניים עצומות. איליה היה אחד משני האנשים תחת פיקודי שידעו את הסוד שלי.
"מה קרה?" נבחתי כשהחבר שלי לא דיבר.
"לא."
לא היה שום היגיון במילה. "לא מה?"
"הוא. לא, קוֹליָה." הוא השתמש בשם החיבה הרוסי שלי מילדות.
"אתה לא יודע על מה חשבתי."
"זה היה בולט כמו האף המכוער שיש לך באמצע הפרצוף."
"לך תזדיין. זה לא."
"אנחנו כאן כדי לעשות עסקים."
הוא אמר את זה כאילו אני לא יודע. "ועשינו אותם."
עם בסיס עסקים בגרמניה, חלק גדול מהחומר שלנו עבר דרך צרפת והולנד. אחד הבנקים שעשו איתנו עסקים הזמין אותנו למסיבה פרטית, מה שלא היה חריג. הרבה בנקים היו להוטים להפוך לשותפים עסקיים של הבראטווה בימים אלה, ושאפו להרשים אותנו עם העושר וההשפעה שלהם.
"עדיין," המשיך איליה, "הסיכון גדול מדי."
"אני לא צריך בייביסיטר, בראטאן." אחי.
"אם אתה שוקל לקחת אותו איתך למלון, תרשה לי לחלוק עליך."
לא תכננתי לקחת אף אחד הביתה היום. זה יהיה מסוכן מדי.
אבל הגבר הזה...
המבט שלי נדד למקום שבו הגבר הזר עמד, מוקף בחבורת אנשים, ודיבר בהתלהבות עם הידיים. העור השזוף גרם לי לחשוד שהוא ממוצא ים תיכוני. יווני? איטלקי? הוא סלבריטאי או מוזיקאי? הייתי חייב לדעת. "תבדוק לי מי הוא."
איליה נאנח בכבדות. "ניקולאי!"
"תבדוק לי."
לאיליה היה מספיק שכל לא להתווכח. הוא הלך לחפש תשובות, בזמן שאני נשארתי בפינה ורק צפיתי ושתיתי. לא היה לי מצב רוח לעסקים או לשיחות חולין. מה שרציתי לעשות זה רק להביט באיש הזה בשעות הקרובות, לבלוע כל חיוך ומחוות גוף ולתייק את כל זה בזיכרון. אחר כך אני אחזור למלון ואשתמש בכל התמונות ששמורות לי בראש כשאלטף לעצמי את הזין.
"מעצב אופנה," לחש לי איליה אחרי כמה דקות. "תיאו בּארֵלָה. הומו מוצהר. מאוד מצליח."
הדם פעם לי בוורידים לשמע החדשות. איטלקי. גיי. בלי טבעת על האצבע, והגיע למסיבה לבד.
מושלם.
"אתה לא חייב להישאר," אמרתי לאיליה בלי להוריד את העיניים מתיאו בארלה. "אני אסתדר."
"אני לא משאיר אותך כאן לבד. אני אחכה."
לא התווכחתי. איליה התייחס לאבטחה שלי ברצינות תהומית. הוא הציל לי את החיים יותר פעמים משיכולתי לזכור.
כרגע, תיאו הלך לכיוון הבר המרכזי עם אישה לצידו. הם צחקו והבטן שלי התפתלה בתשוקה אפלה. רציתי לדחוף את הזין שלי בין השפתיים היפות האלה, למרוח לו את הליפגלוס הזה על כל הפרצוף.
כאילו אמרתי את המילים בקול, העיניים של תיאו התחילו לשוטט... והשתהו עליי. הוא סרק אותי בזריזות מכף רגל ועד ראש, בחן אותי, ואז העיניים שלו חזרו אל הפנים שלי. ראיתי את העניין בהן רגע לפני שהוא הסיט את המבט — וכל הגוף שלי הוצף בחום.
פאק, כן.
התרחקתי מאיליה והלכתי לכיוון הבר. כשהגעתי לשם הזזתי בעדינות את האיש שעמד לשמאלו של תיאו, נשענתי על בר העץ ונתתי לז'קט החליפה שלי לגעת לו ברפרוף בזרוע כשהנחתי את הכוס שלי על הבר. הוא הציץ אליי מתחת לריסים, אבל המשיך לדבר עם האישה שעמדה לידו.
הבר היה צפוף, ותיאו לא הצליח למשוך את תשומת הלב של הברמן. הוצאתי ערמת שטרות מהכיס ושלפתי מתוכה שטר חדש של מאה אירו. הרמתי את השטר בשתי אצבעות, ותוך חצי שנייה הברמן נעמד מולי. "כן, אדוני?"
"מה שהג'נטלמן הזה כאן רוצה," אמרתי בצרפתית והטיתי ראש לכיוון של תיאו.
"וואו, זה היה מרשים," אמר תיאו. ההגייה הצרפתית שלו הייתה שזורה במבטא איטלקי. זה היה תמהיל סקסי, ממש כמו המראה החיצוני שלו. "אתה בטוח, מסייה? כי יש לי טעם יקר במיוחד."
"כמו שאמרתי, מה שהג'נטלמן רוצה," חזרתי בלי להוריד את המבט מהברמן.
"יש לכם בקבוק קר של קריסטל ברוט?" תיאו שאל את הברמן וגרם לי להסתיר חיוך. הוא חשב שאני איבהל משבעת אלפים אירו לבקבוק?
הברמן הסתכל עליי כדי לקבל אישור. הנהנתי.
"תיאו," האישה שעמדה מהצד השני שלו צחקקה. "אתה שטן."
גבר שמסב כזה אושר לאנשים מסביבו? לא, הוא אפילו לא קרוב לזה.
אני, לעומת זאת, הייתי צל קודר שאורב בפינות. הרוע שכולם פחדו מפניו.
כשהייתי ילד ברוסיה, אימא שלי קראה לי צ'וֹרט, שטן. היא לא טעתה. גידלו אותי מתוך מחשבה שיום אחד אקח את הפיקוד על הבראטווה של המשפחה שלנו, אז למדתי לסגל לעצמי את האלימות הדרושה לפחאן. ואחרי שהדוד שלי מת, שלטתי בארגון ללא רחמים.
אבל לא יכולתי להישאר ברוסיה, לא עם ההעדפה שלי לזיין גברים, אז לפני יותר מחמש־עשרה שנה העברתי את הפעילויות שלנו לגרמניה. ההחלטה התגלתה כרווחית, מה שהספיק כדי לגרום למוסקבה לא להתלונן ואפשר לי מידה קטנה של פרטיות לזיונים מזדמנים.
הברמן חזר עם הבקבוק ופתח אותו מולנו. הוא מזג כמות קטנה לכוסית שמפניה גבוהה והחליק אותה לכיוון שלי. אני החלקתי אותה לכיוון תיאו.
הוא הרים את הכוסית וקירב אותה לפה. מזווית העין צפיתי בשפתיים שלו נסגרות על שולי הכוס כשהוא לקח לגימה, ואז הלשון שלו נשלחה החוצה כדי ללקק את השפתיים העסיסיות והרטובות, והאצבעות שלי חנקו את צוואר הכוס שהייתה לי ביד. השתוקקתי להרגיש את הגבר הזה מתחתיי, לשמוע אותו צורח את השם שלי.
בקרוב.
המשך הפרק זמין בספר המלא