הביקורות של אוסי שושנר

אני אוהבת את ספר השירה הזה. המשוררת לוקחת אותי לצמתים שם עברו קשיי חייה, להיות כאן יחד איתי בארצי. היא בת דור צעיר משליי והמשלב הלשוני שרקחה מרתק, אני בת כמה דורות כאן נהיית לה לתלמידה. השירה שלה מלמדת אותי על רגש שכמעט שכחתי על קיומו בי. אני הרגשתי צורך להשתתף ברחשי הלב של כל עלייה בעבר. הפעם זה מתרחש במסלול שבו אני בצד מבחינה לשונית וקוראת אותה שהיא מרכז שמרתק אותי. החוויה שלה לגבי ישראל הופכת ארץ צדדית שקיימת בי, למרכז. שאפו ענק למשוררת קלרינה שמספרת על הגיית העיצור ריש. אני רוצה ללמוד לגלגל על הלשון את הריש שלה. אז קלרינה, תודה למשוררת שאת. אוסי.

ספר שירה מצוין, מהשירים האלו, שאפשר ללגום מיד בקלות, ולחזור למצוא את הפינות הנוגעות שוב ושוב. מומלץ.

כתיבה בעברית של תקופה מאוד רחוקה, עדינות בהבעת הכאב, תוך ריחוק מוקפד מהיותר מדי אוטוביוגרפי של התקפות שאני רגילה להן. יחד עם זה עצמת האישיות עוברת והדברים נאמרים. מינימליזם עשיר ברגש. זה ספר שאחזור ואקרא בו. הוא מרגש ביותר

הספר הוא סיכום רחב יריעה של שירתה של יעל גלוברמן פרוסה על יריעת זמן ממושכת. יעל גלוברמן היא משוררת משובחת. השירה המוגשת היא מלוטשת, והיא אינה משתפכת ואינה מזייפת. היופי המינימליסטי גם בדרך להציג רבדים עמוקים. הכתיבה מדויקת וחדה, לרגעים נדמה כמעט אכזריות בהתבוננות ישרה בחיי האדם ובצער האדם. אבל ישנה עדינות רבה ורגישוצ בכתיבה. ניכר עולם רגשי עמוק. אבל הרגש,הזה אינו מתחנף לקורא. באף נקודה. ספר מעולה. בפירוש לא חדר בריחה. אני אוהבת לקרוא שירה, ואני אוהבת את הדרך האלגנטית של גלוברמן להגיש לי אותה. תודה.

זהו ספר שנבלע בשקיקה. המשורת לוקחת מצבים יומיומיות כדי לסמן שאלה מנקרת. ישנם סממנים שמאיימים בהתברגות למבנה המשפחה, משפחה מקור גרעינית כמעט לא נזכרת, מול אל-הוריות ברורה ורהוטה ומודעת בכל מקרה. יחד עם זה הצורך למצות את שמחת היש, זהו בהחלט ספר שמח, ורצון ברור ולא להשאיר שוליים חוסר יושר כלפי עצמה. ספר השירה הקליל כביכול, מחזיק מתח מרכזי בחיים שלנו. עד כמה שאנחנו פתוחים, השירה של טל דנה בזה במקומות לא צפויים בלחץ בתוך החברה, אינדיבידואליזם מול שבטיות. השירה מלאה יופי עכשווי. ואם מצליחים להיכנס לה מתחת לכסות, השירים הללו מאוד כואבים ורגישים ונוגעים לכולם. המתח בין הקליפה האגבית ששומרת על הפאסןן לבין הכאב... זה הדהים אותי ואהבתי מאוד את הספר.

הספר ריגש אותי, עזר לי למצוא פינות משורריות שלא הכרתי עד כה, סחף אותי וניחם אותי על צער שיש בי. אחד מספרי השירה שנושמים עמוק אחריו לחזור ולקרוא. לא פוחד לבעוט ולא בועט דווקא, המצאת המהוקצע החדש.

ספר עדין של שירים מינימליסטיים, עם לא מעט כאב. המארג שזור בחוטים מורכבים, ולכן צריך להקשיב היטב. דימויי יומיום כביכול, נפתחים לתהומות אינסוף. ספר של שירה נוגעת חכמה.

הספר של אבישי חורי מבריק ביפי הניסוח, יפה ומפתיע ואמיץ. השירים שזורים בכאב ישיר של הכותב בלי ניסיון לברוח או לקשט את המובן הצורב ביותר שאדם נושא וחווה. המשורר אינו חס על עצמו ללא כל ניסיון ליפות אמת. לקרוא בספר השירה הזה. לרגעים הלסת כמו נשמטת מצער והלב מתרחב מניסוח חד פעמי מפעים באותה שורה. נותר רצון לגמוע את אותו העולם הפנימי של הזולת. הרצון הזה הוא חוויה אנושית בעלת ערך רב. הכי הרבה שספר שירה קטן כביכול הוא כל-כך גדול עבורי. תודה.

לקרוא שוב, בקול רם, אחד אחד, את בשלותו של מאיר ויזלטיר, בספרו האחרון. קיימת בין השורות התחלת הויתור לקראת סוף חיים, יחד עם חדות מבט מופלאה. אין חנופה לקורא, ישנה איכות צרופה. האינטונאציות העשירות של השירים הללו! ספר שירה של אחד מגדולי המשוררים שכדאי לחזור אליו או להתחיל להכיר, ולמצוא זמן ולצלול לספר הזה, ושוב. הוא רואה הכול. הציניות טבולה בכל-כך הרבה חמלה והבנה לכל מצב אנושי. הוא ישראלי כל-כך, אבח גם לא, ולא מניח לנו לרגע אחד לשכוח את שתי נקודות מהבט. ויזלטיר מחזיק ב"אני לא לגמרי מפה", לא עד הסוף מפה. יחד עם אני הכי המשורר של המקום הזה שרק אפשר להיות. התברכנו שהיה.

ספר שירה עכשווית ונוקבת, הכתובה בשפה שאינה מוותרת על חרוז, מצלול ופנינים. פה עיקרה של ה"מתת" שאליה שואפת השירה. זה בהחלט שם. קלילות הקולמוס מאפשרת לרחף מעט. עומק הנאמר לא רק שאינו נפגם, אלא מתחדד. כנראה אשוב לקרוא בספר הזה. שאפו ענק!

ספר השירים הזה טלטל אותי. השירים כאובים ומעבירים אותנו מסע. הכישרון המשוררי החכם והיפה, והשימוש בלשון באופן שגורם הנאה, מאפשרים להיכנס אל החוויה, אל עולם הסודות הנורא שבו שירה מאפשרת לחלוק ולנחם למעשה... את הקורא. מתמסרים לשירה טובה, ואז קורה משהו. זה נפלא. למרות הכאב.

שירה קולחת בפניני לשון שלא מתחפשות לנוצות טווס. מרגש חושף אמת פנימית של אנושיות. מצאתי בשירה הזאת את המקום היפה והמנחם, של שיתוף בגורל האדם.

התרגשתי דרך השירה האקופואטית של לירון גרייף מתחושות ומדימויים שלא ידעתי קודם לכן שיש להם נגיעה לנפש שלי או לאישיות שלי הספר נתן במובן מסוים מימי נוסף להבנת האפשרות להרחיב את עולם השירה. זאת היתה חווית קריאה יפה וחשובה מאוד עבורי.

השירה של נתן זך מאוד ריגשה במינימליזם שלה.