שירת געגועים אל ים קדום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שירת געגועים אל ים קדום

שירת געגועים אל ים קדום

5 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: אפריל 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 73 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 6 דק'

תקציר

הָאָסִיר שֶׁבְּתוֹכִי מִזְדַּקֵּף,
זִיק חֹפֶשׁ נִפְרָע בְּעֵינָיו;
אֵי שָׁם בַּמֶּרְחָק
הֵחֵל לִפְרֹחַ הָרֹתֶם.

צריך לחיות באינטימיות של ממש עם הסביבה המדברית כדי להיות מושפע כך מן העובדה שלרותם, שיח בלתי מרשים בעליל, יש שעת עדנה. האדם המודרני, גם אם בחר לחיות בקרבת טבע ראשוני וגם אם הוא אוהב אותו וער לתופעותיו, איננו חופשי להיות בקשר מתמיד אתו, איננו חפשי להיות כמוהו.

לירון גרייף תופס את המצב הזה כמאסר, ומנקודת מוצא זו הוא כותב שירה אקופואטית במיטבה. הקשר העמוק שלו אל הטבע מאפשר לו להתבונן בו בעדינות ובעומק, ולשזור את הסמליות הפשוטה שלו בשירים המהדהדים גם את המורכבות האנושית.

גרייף חי עם משפחתו במושב חצבה, בלב הערבה ומול הרי אדום. עם זאת, בשל עיסוקו המקצועי הוא נמצא שעות ארוכות על הכבישים ובערים. כך יוצא שהוא חי את השניוּת של חבר בוגר בחברת האדם, שהוא גם "ילד טבע"; הוא חי את השניוּת של האגו החברתי־התחרותי ושל חיים המבטאים עצמי אקולוגי שיתופי והזדהותי. חיים אלה מפותחים כל כך אצל גרייף, שפריחת הרותם אי שם בנקיקים מסוגלת לפרוץ את הכלא החברתי ולהשיבו אל הפרוע והפראי, אל הבר. שירי ספרו שירת געגועים אל ים קדום, הזוכה בפרס כליל לאקופואטיקה 2024, מקרבים גם את קוראיו לחוויה זו.

פרק ראשון

עמק האָדָם היפה

מינוס 164 מטר

כָּאן, מִתַּחַת לְגֹבַהּ פְּנֵי הַיָּם,

קוֹנְכִיּוֹת אֶבֶן מִתְרַפְּקוֹת עַל זִכְרוֹן הַמַּיִם.

הָאֲוִיר יָבֵשׁ וּמָלוּחַ,

הַשָּׁמַיִם בְּהִירִים וַעֲמֻקִּים.

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן

וְכוֹתֵב

וּמִתְגַּעְגֵּעַ.

מחשבות בעת מילוי סקר מפקד האוכלוסין

מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקַּו

אִשָּׁה זָרָה וְעִנְיָנִית

הוֹפֶכֶת בְּחַיַּי כְּמִתְעַמֶּקֶת

בְּהוֹרָאוֹת הַרְכָּבָה שֶׁל שִׁדָּה —

בִּתְשׂוּמֶת לֵב חַדָּה וּנְטוּלַת רְגָשׁוֹת.

 

בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר לָהּ שֶׁאֲנִי חַי בָּעֵמֶק הַצַּר מוּל הֶהָרִים הַנִּשְׁפִּים, הַמַּכְחִילִים לְעֵת עֶרֶב.

שֶׁאֲנִי חָשׁ בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בְּכָל פַּעַם שֶׁשַּׁלְדָּג לְבֶן־חָזֶה יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ הָעֵץ הָאָהוּב עָלַי בַּגָּן.

שֶׁהַחַיִּים חִשְּׁלוּ אֶת שְׁנֵינוּ יַחַד עַד שֶׁהֻתַּכְנוּ לִמְטִיל אֶחָד וּמִתּוֹךְ עֹמֶק זְהָבֵנוּ בָּרָאנוּ פְּלָאוֹת.

שֶׁחַדְרֵי בֵּיתִי, כְּמוֹ חַדְרֵי הַלֵּב, מִתְמַלְּאִים וּמִתְרוֹקְנִים, גּוֹאִים וּמִתְגַּעְגְּעִים.

 

אִשָּׁה זָרָה וְעִנְיָנִית.

יָכֹלְתִּי לָחוּשׁ אֶת יָפְיָהּ הַמְעֻנָּן,

אֶת חַיֶּיהָ הָעֲיֵפִים,

אֶת סַבְלָנוּתָהּ הַפּוֹקַעַת.

 

נָשַׁכְתִּי אֶת שְׂפָתַי וְעָנִיתִי בִּכְנִיעָה:

 

חֲצֵבָה.

חִלּוֹנִי.

נָשׂוּי פְּלוּס שְׁלוֹשָׁה.

חֲמִשָּׁה חֲדָרִים.

עמק האָדָם היפה

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ הַקֵּסַלְפִּינְיָה.

עוֹרְקֵי הַחַשְׁמַל מְזַמְזְמִים בְּקִירוֹת הַמִּרְפֶּסֶת,

שׁוֹפְכִים דְּבַשׁ אֶל שְׁמֵי הָעֶרֶב.

 

אֲנִי מְשַׁגֵּר לְעֶבְרֵךְ מִלִּים לְבָנוֹת

כְּמוֹ עָשִׁים,

מְנַסֶּה לִגְרֹם לָךְ לְהַחֲזִיק בְּתוֹכֵךְ

מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ

תִּקְוָה.

אֲבָל אַתְּ חֲמַקְמַקָּה,

נִמְלֶטֶת.

 

גַּם בַּחֹשֶׁךְ הַנִּסְגָּר עָלֵינוּ כְּאֶגְרוֹף

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָעֵמֶק שֶׁבּוֹ בָּחַרְנוּ לְהִשָּׁתֵל.

הַבִּיטִי בּוֹ —

זֶהוּ עֵמֶק הָאָדָם הַיָּפֶה

אַתְּ הִיא הָאָדָם הַיָּפֶה

לַמְרוֹת הָעֵמֶק הַנִּפְעָר בָּךְ.

 

דְּבַשׁ נִשְׁפָּךְ מִתּוֹךְ עֵינַיִךְ,

נִמְהָל לְתוֹךְ הַלַּיְלָה.

בְּתוֹכִי הוֹלֶמֶת תְּפִלָּה כְּמוֹ דֹּפֶק:

"מְחֵה", "מְחֵה", מְחֵה".

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: אפריל 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 73 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 6 דק'
שירת געגועים אל ים קדום לירון גרייף

עמק האָדָם היפה

מינוס 164 מטר

כָּאן, מִתַּחַת לְגֹבַהּ פְּנֵי הַיָּם,

קוֹנְכִיּוֹת אֶבֶן מִתְרַפְּקוֹת עַל זִכְרוֹן הַמַּיִם.

הָאֲוִיר יָבֵשׁ וּמָלוּחַ,

הַשָּׁמַיִם בְּהִירִים וַעֲמֻקִּים.

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן

וְכוֹתֵב

וּמִתְגַּעְגֵּעַ.

מחשבות בעת מילוי סקר מפקד האוכלוסין

מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקַּו

אִשָּׁה זָרָה וְעִנְיָנִית

הוֹפֶכֶת בְּחַיַּי כְּמִתְעַמֶּקֶת

בְּהוֹרָאוֹת הַרְכָּבָה שֶׁל שִׁדָּה —

בִּתְשׂוּמֶת לֵב חַדָּה וּנְטוּלַת רְגָשׁוֹת.

 

בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר לָהּ שֶׁאֲנִי חַי בָּעֵמֶק הַצַּר מוּל הֶהָרִים הַנִּשְׁפִּים, הַמַּכְחִילִים לְעֵת עֶרֶב.

שֶׁאֲנִי חָשׁ בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בְּכָל פַּעַם שֶׁשַּׁלְדָּג לְבֶן־חָזֶה יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ הָעֵץ הָאָהוּב עָלַי בַּגָּן.

שֶׁהַחַיִּים חִשְּׁלוּ אֶת שְׁנֵינוּ יַחַד עַד שֶׁהֻתַּכְנוּ לִמְטִיל אֶחָד וּמִתּוֹךְ עֹמֶק זְהָבֵנוּ בָּרָאנוּ פְּלָאוֹת.

שֶׁחַדְרֵי בֵּיתִי, כְּמוֹ חַדְרֵי הַלֵּב, מִתְמַלְּאִים וּמִתְרוֹקְנִים, גּוֹאִים וּמִתְגַּעְגְּעִים.

 

אִשָּׁה זָרָה וְעִנְיָנִית.

יָכֹלְתִּי לָחוּשׁ אֶת יָפְיָהּ הַמְעֻנָּן,

אֶת חַיֶּיהָ הָעֲיֵפִים,

אֶת סַבְלָנוּתָהּ הַפּוֹקַעַת.

 

נָשַׁכְתִּי אֶת שְׂפָתַי וְעָנִיתִי בִּכְנִיעָה:

 

חֲצֵבָה.

חִלּוֹנִי.

נָשׂוּי פְּלוּס שְׁלוֹשָׁה.

חֲמִשָּׁה חֲדָרִים.

עמק האָדָם היפה

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ הַקֵּסַלְפִּינְיָה.

עוֹרְקֵי הַחַשְׁמַל מְזַמְזְמִים בְּקִירוֹת הַמִּרְפֶּסֶת,

שׁוֹפְכִים דְּבַשׁ אֶל שְׁמֵי הָעֶרֶב.

 

אֲנִי מְשַׁגֵּר לְעֶבְרֵךְ מִלִּים לְבָנוֹת

כְּמוֹ עָשִׁים,

מְנַסֶּה לִגְרֹם לָךְ לְהַחֲזִיק בְּתוֹכֵךְ

מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ

תִּקְוָה.

אֲבָל אַתְּ חֲמַקְמַקָּה,

נִמְלֶטֶת.

 

גַּם בַּחֹשֶׁךְ הַנִּסְגָּר עָלֵינוּ כְּאֶגְרוֹף

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָעֵמֶק שֶׁבּוֹ בָּחַרְנוּ לְהִשָּׁתֵל.

הַבִּיטִי בּוֹ —

זֶהוּ עֵמֶק הָאָדָם הַיָּפֶה

אַתְּ הִיא הָאָדָם הַיָּפֶה

לַמְרוֹת הָעֵמֶק הַנִּפְעָר בָּךְ.

 

דְּבַשׁ נִשְׁפָּךְ מִתּוֹךְ עֵינַיִךְ,

נִמְהָל לְתוֹךְ הַלַּיְלָה.

בְּתוֹכִי הוֹלֶמֶת תְּפִלָּה כְּמוֹ דֹּפֶק:

"מְחֵה", "מְחֵה", מְחֵה".