גשר בכי

איזו חיה את

איזו חיה את

"אלא אהבתי" (שיר, יונה וולך)

אַיָּלָה.

תָּמִיד אַיָּלָה.

תְּמִימָה וְקַלָּה

קוֹפֶצֶת, דּוֹלֶגֶת

נִמְלֶטֶת

וְאַתְּ, מָה רָאִית

כְּשֶׁאָמַרְתְּ

"יֵשׁ לָךְ עֵינֵי אַיָּלָה"?

הֲרָאִית אַיָּלָה

בּוֹכָה אֶת לֵילָהּ?

מָה לִי וְלָהּ

אֶלָּא בֶּהָלָה

תקרת הזכוכית

לֹא שֶׁאֵין תִּקְרָה

הִיא פָּשׁוּט לֹא מַפְרִיעָה לִי.

הִיא כָּל כָּךְ גְּבוֹהָה

וְהַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי כָּל־כָּךְ

נְמוּכִים.

זוֹ לֹא הַתִּקְרָה,

זֶה הַסֻּלָּם שֶׁחָסֵר

(סֻלַּם חַשְׁמַלָּאִים אוֹ מַתְקִינֵי דְּוָדִים).

לִפְעָמִים

גַּם צְבִיעַת שָׁרָשִׁים

הִיא רַף גָּבוֹהַּ.

זוֹ לֹא הַתִּקְרָה

אֶלָּא הַקִּירוֹת מִזְּכוּכִית

עֲכוּרָה, שֶׁסּוֹגְרִים עָלַי

וְדָבָר לֹא נִשְׁקָף בַּעֲדָם,

וַאֲפִלּוּ הָאַשְׁלָיָה

חוֹמֶקֶת.

קינון

מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת פְּלָדָה אֲנִי חוֹלֶמֶת

לָעוּף, לִפְרֹשׂ כַּנְפֵי נֶשֶׁר אֲרֻכּוֹת

וּלְהַמְרִיא. יֵשׁ שָׁם שָׁמַיִם (אֲנִי מְשַׁעֶרֶת),

הַמַּיְנָה בַּדְּשָׁאִים מַבְרִיחָה צִפּוֹרֵי

שִׁיר מְקוֹמִיּוֹת, וַאֲנִי —

לֹא צִפּוֹר וְלֹא שִׁיר,

וּמָלֵא חֲזִירִים שָׁם בַּחוּץ.

מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת פְּלָדָה אֲטוּמָה

אֲנִי מְטַפַּחַת לִי קֵן. מְנַקָּה אָבָק

מִזּוּגוֹת־זוּגוֹת שֶׁל צִפּוֹרֵי

קֵרָמִיקָה בּוֹדְדוֹת עַל מַדָּפִים,

מַצְמִיחָה עַלְוָה לְבָּטָטָה

עַל גַּפְרוּרִים וְנוֹעֶלֶת חָזָק.

מָלֵא חֲזִירִים שָׁם בַּחוּץ.

מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת פְּלָדָה חֲסוּמָה

אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצָה לָעוּף,

אֲבָל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבִּי כְּבֵדוֹת כְּשֶׁאֲנִי

מְשַׁחֶרֶת לְהֵד שִׁירַת נָשִׁים חֲכָמוֹת,

צְרוּבוֹת שֶׁמֶשׁ, אוֹרְגוֹת עֵצִים וְצִפֳּרִים

שֶׁקּוֹלָן לֹא נִשְׁמָע. וַאֲנִי —

אֵיךְ אַשְׁמִיעַ קוֹלִי

וּמָלֵא חֲזִירִים שָׁם בַּחוּץ.