מלח הארץ

חניכה

כשהייתי קטנה פחדתי מבאבא יאגה

לָמַדְתִּי לְהַשְׁלִיךְ פֵּרוּרֵי מִלִּים בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים

כְּדֵי לִזְכֹּר

לַחְזֹר הַבַּיְתָה.

כְּשֶׁאֶפְגֹּשׁ בַּמְּכַשֵּׁפָה,

אֶדְחֹף אֲבַק אַגָּדוֹת קָסוּם אֶל הַפֶּה הַפָּעוּר לִרְוָחָה.

הִיא תְּדַבֵּר בְּקוֹלִי,

בֵּיתָהּ יִהְיֶה בֵּיתִי

נִרְקֹד וַאלְס נוֹשָׁן עַל כַּרְעֵי תַּרְנְגֹלֶת.

ילדה מְרַצה

מְטַלְטֶלֶת אוֹתִי כְּבֻבַּת סְמַרְטוּטִים

אֵיבָרַי לְכָל עֵבֶר

מְרוֹקֶנֶת אוֹתִי מִמִּלִּים

מְגַהֶצֶת אֶת הַקְּמָטִים

״תִּהְיִי יָפָה וְתִשְׁתְּקִי.״

אֶתְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם בְּבִגְדֵי מַלְכוּת מְזֻיָּפִים

כָּל תֶּפֶר לִשְׂבִיעוּת רְצוֹנָהּ

חוּטֵי הַזָּהָב דּוֹקְרִים אֶת בְּשָׂרִי

״תִּהְיִי יָפָה וְתִשְׁתְּקִי.״

שבר כלי

הַמּוֹרָה מְדַבֶּרֶת אֵלַי בְּשָׂפָה זָרָה.

רַק שְׂפָתַי נָעוֹת וְקוֹלִי לֹא נִשְׁמָע.

״הִיא לֹא מְבִינָה.״

אִלֶּמֶת הִתְהַלַּכְתִּי בֵּינֵיכֶם שָׁנָה

לָשׁוֹן עִבְרִית צִמַּחְתִּי,

הִשַּׁלְתִּי אֶת עוֹרִי,

הָפַכְתִּי דּוֹמָה.

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה אַחֲרֵי –

עֲדַיִן

מְרַסֶּסֶת גְּרָפִיטִי דּוֹקְרָנִי

מַדְבִּיקָה שִׁבְרֵי עָבָר

לִכְלִי אֶחָד שָׁלֵם.