וקצת כמו חיותה בוסל האגדית, אני מביאה פה את מה שכתבתי מתוך רגש עמוק כפי שהוא בדיוק כפי שנכתב.
אני כותבת לך באמצע הלילה בידיעה שמאוחר, בידיעה שאשלח את זה רק מחר כדי להגיד לך שלקח לי שלוש שעות להתאהב בחיותה וביערה, לקח לי שלוש שעות לקרוא מעמוד 1 ועד 215 (כן, כולל התודות והסיום המרגש שלך).
וואו, איזה ספר מעולה אילה.
אני כמעט מקנאה בך שאת מכירה את חיותה ככה והסיפור שלה פשוט פועם בי והמשפט האחרון של הספר, לא מפסיקה לבכות. לא יודעת בדיוק למה, זה פשוט מוציא ממני כאב גדול.
כמה יפה כתבת את השילוב של שתיהן והצלחת להביא שני סיפורים שככה מתלטפים להם בעדינות ולא מפריעים, ולא מבלבלים, רק מחמיאים כמו ג'ינס מושלם על הגוף, רק מסמנים את היש ומאפשרים לסיפור של שתיהן לזרוח.
כל פרק פה הוא סיפור שלם שהצלחת לצמצם כמו רוטב משובח לבדיוק מה שהיה נכון לו להיות ולנו לקרוא ואת השאר לדמיין, לשחות איתן למקומות שלנו.
כמה יפה לקרוא נשים חזקות, אמיתיות, נכתבות על ידי אחת כזו, בפמיניזם נינוח, במילים שמדגישות את הברור מאליו שהוא אף פעם לא ברור, אנחנו שוות.
תודה על זה, כל היופי הזה ריגש אותי ואני כותבת בתוך הדמעות גם עכשיו כדי להרגיש שאני כותבת לך את מה שאני מרגישה בדיוק.
למרות שפחדתי מסיפור כזה, ישן, נושן, גיליתי כמה הוא הסיפור שלנו עכשיו, תמיד וכמה הוא חלק ממי שאני.
תודה ענקית, את כותבת מעולה, הספר הזה הזיז בי משהו חדש ועשה לי עצב ושמחה ותקווה 🩷
אתמול בלילה.
אני ל אילה דקל המוכשרת, החכמה, המקסימה, החזקה, המאפשרת עומק וקנאה יחד, זה לא קל.
כמובן שמעורבת פה Orna Landau ששתינו מסכימות על חכמתה.
לקנות, לקרוא, לבכות, ליהנות, לזכור שיש תקווה ויש שמחה ויש אהבה ויש.
אפילו הכריכה יפה.
וגם, הספר הוא על חיותה ויערה אבל הספר הוא לגמרי עלי ועליך וגם עליך ועליך עכשיו.