זו שירה צרופה על החיים, על המוות, על האהבה. על החלל. שירת חיים אפרפרה שמייבבת מבין הסדקים והנביבות של מסדרון החיים. יותר משזה סיפור על משהו, זו חוויה של משהו. מעורר השראה אמנותית. אהבתי.
ספר שהוא שירה לכל דבר ועניין, כתיבה מעולה, מרגשת, אהבה אובססיבית כתובה היטב
קראתי בלי להפסיק, אולי אפילו בלי לעצור לנשום. תענוג צרוף, נועז אך מרומז, יצירה מופלאה.
תמצית חריפה שלא נדרשות יותר מכמה טיפות ממנה על הלשון כדי להצטמרר בעונג.
קשה לי להגדיר את החוויה שעברתי. צריך כשרון גדול כדי לכתוב משהו כמו כשרון דיבור. עוד אחזור ואשתף. ובינתיים: מטלטל ונוגע במקומות הכי עמוקים, גם בגוף.
נקרא בשטף. כתוב בכשרון. סיפור אהבה אסורה בין סטודנטית צעירה לסופר מקשיש ונשוי. גרם לי לסלידה מדמות הסופר הבוגד שמונע מן הרצון לשליטה. נרקיסיסט שמשדר זיוף ויומרנות.
כתוב בכישרון, זה בטוח. משהו בדקות (האלגנטית!) גרם לכך שלא נשאר איתי אחרי הקריאה
ממש לא מרגיש כספר סיפורת, ספר שירה לכל דבר ועניין. הכתיבה אומנם יפה ולפרקים מרגשת אך לגמרי לא הצלחתי לעקוב מעבר לסיפור האהבה שכמובן במרכז, לכן הספר לא ישאר איתי, לא כל כך התחברתי.
ייחודי , מאד קצבי , חסר עומק בעלילה , יותר פרטים , צבע של הדמויות . בוסרי , למרות שזה לא ספרה הראשון. נשארתי עם תהיות , שאלות שלא נענו ועם זאת מסקרן ותמציתי.
יומרני ושטוח. בסך הכל רומן רומנטי עם הרבה הייפ ויחסי ציבור. מידי פעם יש איזה משפט לירי יפה, אבל הכל ביחד הוא לא הרבה יותר מכתב יד במחברת של תיכוניסטית מוכשרת במידה שמאוהבת במורה שלה. ספר, בעצם ספרון, עם הרבה ארומה של סקס אבל כל כך לא חושני, אפור. מכזה אוסף סופרלטיבים ורזומה מרשים ציפיתי להרבה יותר, פשוט מאכזב. לטובה - ספרון קצר מאוד ונקרא בחלון של שעה ועטיפה מאוד יפה!
התאכזבתי. זה לא באמת ספר כי אין ממש סיפור מעבר לברור מאליו. אין שום מתח. המבנה היומרני הזה דורש הרבה יותר עומק וזה אפילו לא מספיק חד כדי להיות שירה טובה. הדימויים מאולצים ולא נוגעים. הסקס לא סקסי. לא התחשק להמשיך לקרוא וסיימתי רק כי זה כל כך קצר.
פחות אהבתי.. הרגיש כמו כתיבה מאד מתאמצת, סביב סיפור די נדוש ומוכר. הפורמט הכמו-שירה לא העניק איזו סיבה מחודשת לעסוק בעוד רומן בין סופר מבוגר לסטודנטית צעירה לספרות…
1.
אתה גר לא רחוק ממני. בקצה הרחוב.
שָכן, סופר כמוך, המליץ לך להתקשר אלי.
היא טובה בטרמפים, נוסעת פעם בשבוע לבית קברות
בדרום.
2.
אתה נכנס אלי למכונית, גבוה, דקיק ומתקפל כנייר. שומט בין רגליך
ילקוט רוכסן שחור. בפנים ספרים, מחברות, מחשב נייד שארזת.
כל מה שתצטרך כדי להתכנס אל המדבר.
אני משיטה אותך בעליות הכבישים האפורות
שולחת יד אל כפתור ומגבירה.
גשם מתחיל לרדת
והמוזיקה.
3.
כך שנינו במכונית, על כביש צהוב שוליים.
אוושה קלה במצח.
פרטים יפים נאספים.
4.
לאחרונה השקת ספר באיטליה. חזרת לפני שבוע, והראש כבר עסוק
בספר הבא. אם היינו עכשיו באיטליה, אתה אומר, היינו מדברים על דבר־מה תרבותי. על אופרה או סרט או על ספר שקראנו. היינו
מחליפים בין הידיים תנודות רכות של אור.
במקומן
אנחנו מדברים על הספרים שאתה כותב. הם תמיד מתחילים באסון ומסתיימים בחמלה. אנחנו מדברים על הילדים שייוולדו לנו, על היצירות שיתגברו בנו,
על אמהות מתות
על
סלעי הים שנשברו בנו,
אלה שטרחנו להסתיר ברקמות.
5.
אתה מספר לי איך התחלת לכתוב. היית ילד. בכל בוקר אמך שאלה על מה חלמת. כתבה את החלום במילים על נייר. את הדפים סימנה בנעץ, תלתה על הדלת. כשבגרת, הפכת חלומות לסיפורים.
6.
דיבורך כבד, איטי, שקול, מתלטף סביב פני. עיניך דרוכות לצד ההגה. קווי מתאר של גוף.
אוזן נצמדת אל עור. מרווח דק בין זיפים.
הילה של קרחת. פה עמוס במילים.
מי אתה מי אתה מי אתה
גב רכון. מבט של בדולח. אישון לכוד. זקן מכסיף.
לוח אֵבֶל חנוט בגזרת גוף מבוגרת.
סופר,
שמבוגר ממני בעשרים ושש שנה.
מה הגוף שלך יודע. דברים שאני לא.
אולי לאחוז בכל הכוח להתאגרף עם הזרועות להניף אגן מול העולם לעמוד בלי נוע, להשתהות, להשתלט על חלל החדר
מי אני מי אני מי אני
סטודנטית שנה א' בחוג לספרות.
שוכרת דירה ברובע בעיר.
עובדת בארכיון ספרייה עירונית.
7.
לא קראתי את ספריך.
חמישה רומנים וממואר אחד.
אתה נבוך, כמעט ביישן, כשֶמונה את שמותיהם: "פסגת דוממים", "תואר הפועל", "פריקת הגוף", "כבולים", "סלעים". שמות דרוכים וקשוחים, משק גס של כנפיים. הברות שנשברות על גרון ושפתיים מתרככות לי בבטן כמו איבר פנימי.
8.
רק לאחרון יש שם קל להגייה:
"כשרון דיבור".
ממואר ב-176 פרקים.
ספרון פורץ דרך על יסודות הכתיבה.
9.
ובעיניך, מה אני?
אולי
מבטיחה חצאית מורמת אולי מבטיחה את חוף הים של מוזמביק אולי נשיקות לעומק הלשון, לחפש בין הקמטים מגע צעיר של אצבעות, לפשק את השפתיים וגם את הרגליים, לאחוז בך, להתאהב, לא ליפול לאחור. לבלום כשאתה רוכן מול הבור שאמך קבורה בו.
לגנוח ולגנוח. לא לשתוק כמו המתות.
10.
אנחנו מדברים על אמך. מיד, בהתחלה. היא מתה, אתה מדווח, לפני ארבעה שבועות.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
