הביקורות של טוי טוי

• כמה שלא תאכיל את הזאב – תמיד יפזול אל עבר היער
• התחלת להסמיך את הדייסה – אל תתקמצן על החמאה
• אל תצחקי, אפונה: לא טובה את יותר מן השעועית
• האיכר אומנם טיפש כמו חזיר, אבל ערמומי כמו שד
• נוצותיו כשל בז, אך הליכתו כשל עורב
• עף העורב לארמונו של הצאר: יש המון כבוד, אבל אי אפשר לעוף לאן שרוצים

חוכמת הבבושקה הוא אוסף דו לשוני של פתגמים ואמרות כנף, שמקורם בכאלף שנות תרבות רוסית וסלאבית. אוצר החוכמה העממית הזה מייצג כ-260 מיליון דוברי רוסית בעולם, למעלה ממיליון מהם מתגוררים עתה במדינת ישראל. בספר נאספו מאות אמרות שפר וכנף רוסיות. הן מובאות בתרגום עברי עדכני, בכתב קירילי של מקורן הרוסי, ומגובות בפתגמים מקבילים מתרבויות שונות. 

הספר מחולק ל-23 פרקים, כאשר לכל פרק מוטיב החוזר בפתגמים ומשקף יסודות של ההווי הרוסי. בראש כל פרק מובא טקסט קצר המציג את המוטיב ומקומו בתרבות הרוסית. 

ד"ר רוביק רוזנטל הוא בלשן וסופר, הבעלים והכותב של אתר 'הזירה הלשונית, מחבר 30 ספרים וביניהם ספרי עיון ופרוזה, מילונים וספרי ילדים. חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 2004 ופרסים נוספים.

בוריס זיידמן הוא סופר ומתרגם, יליד ברית המועצות. ספריו זכו לשבחי הביקורת ואהבת הקהל. ספריו המינגווי וגשם הציפורים המתות (2006 – עם עובד) ו'תחנות ביניים' (2020 – פרדס) היו פעמיים בין חמשת הזוכים במענקי פרס ספיר לספרות עברית.

מעל 500 משפטים של "משחקי מילים", חידודים לשוניים, חרוזים, נונסנס (איגיון), כפל משמעות, היפוך מילים ושנינות ברוח קלה ובחיוך.

למשל :
היכן נמצא מידע על מומיות ?  -  בחנוט ספרים ...
תלמיד בן 12, נתן הסבר מדהים על  "כוח העילוי", עילוי ...
מהניתוחים הפלסטיים, יצאה דינה טבעית  ובינה מלאכותית ...
כלב מאומץ, סיפר לבעליו על  הנשיכה הראשונה על הספסל בגן ...
אומרים שהרוסים טובים   במבחן אמריקאי ...
אומרים שהשמש עולה, אבל כמה ? יש תשלומים ? ...
קבוצת גורילות הקימה ארגון גרילה ...
כלב שעשועים אמר שמספיק לו לחם ...
הוא היה רב, וגם רבן, אך שחצן  -  רברבן
פעוט, בן לעובד אלילים, אמר שהוא כבר  פגן ילדים ...
חקלאות על הירח  -  הסהר הפורה
כשסיימנו  צלילה, הכנתי צלי לי  וצלי לה
מצאתי במפה את מעלה החמישה, את  מעלה גרא  לא מצאתי ...
מרצה לרפואה, הודיע במפתיע על  בוחן כליות ולב ...
מי נובח, כששיירה של כלבים עוברת ? ...

- מי הנחתום ומדוע הוא מעיד על עיסתו?
- מה לגולם לקום פתאום על יוצרו?
- למה המשיח רוכב דווקא על חמור?
- למה לאליהו כל כך קשה להתעורר?
- מדוע עדיף לבלוע צפרדע על הבוקר?
- מי כתב את הכתובת שהיתה על הקיר?
- למה לא כדאי לשים את הכסף על קרן הצבי?
- איזו עצה נתן אחיתופל שרודפת אותו עד היום?

סקרנים לדעת? אתם בספר הנכון.

למה לא בוכים על חלב שנשפך? הוא ספר שכתבתי בדרכים ובטיולים שאני מוביל כמורה דרך בשבילי הארץ. בטיולי אני כולל תיאורים היסטוריים מרתקים, אגדות עממיות וסיפורים מתקופת המקרא והיישוב היהודי בארץ ישראל, ומשלב מגוון ביטויים נפוצים ממקורות שונים. כך, בתום מסע ארוך נולד הספר הזה שבו אני מציג את הפרשנות לביטויים השגורים ביותר וחושף בפניכם את סודותיהם.

אז אם אין לכם מושג ירוק, מה מקור חלק מהביטויים, ואתם רוצים לתהות על קנקנם, תרימו את הכפפה ותפתחו את הספר הזה ותוכלו לקרוא הכול באותיות קידוש לבנה, ואז אולי ייפול לכם האסימון.

אבל רק אם אתם רוצים – בכל זאת, זו לא חתונה קתולית.

למה לצב יש שריון? - כי אינו יכול להגיע בדקה לממ"ד...

הגרסה המצרית לספר המרתק - מסע הפלאים של  הולגר'סוני בנילוס...

משקה אלכוהולי לבעלי שיער אדמוני - ג'ין G 

גרביטציה של קיצוניים - כוח המשיכיות

אם סיר ממורק, הוא נקי או עם מרק?...

לאלון כבר אין בלוט, הגיע לגיל הבלות ...

טרם תחליט, הגדר תכלית

איך קוראים לנין של לנין?

הספר הינו שביעי בסדרת "מילים", ומכיל מעל 500 משפטים קלילים לקריאה, עם משחקי מילים, כפל משמעות, היפוך מילים, משפטי איגיון וחידודים לשוניים ופונטיים חביבים.

אם תשאלו ירושלמי: ״מאיפה אתה?״ הוא יענה בגאווה רבה: "מירושלים!" ואולי אף ייעלב שלא ניחשתם בעצמכם גם אם כבר עברו 20 שנה מאז שעזב את העיר... כי ירושלמים הם עם. יש להם שפה משלהם, תבלינים, ריחות ותרבות אופיינית שדבֵקה בהם ולא נעלמת גם כשהם גדלים ועוברים לעיר אחרת. מקובל לומר שאפשר לצאת מירושלים אך אי־אפשר להוציא את ירושלים מהאנשים.

בספר בירושלים היו אומרים מובאים בפני הקוראים ביטויים, סיפורים ואתרים המיוחדים לירושלמים – כמו התנור השכונתי, הכותל, החורף הירושלמי, שוק מחנה יהודה, ד"ר וולך ועוד – בצורת פתגמים וסיפורים עסיסיים על ירושלים של פעם. ברוח רב־המכר שלה ״ביידיש היו אומרים״ (ידיעות ספרים, 2019) מפליאה רחל דביר להכניס בהומור ובחן רב את הקוראים לאווירה, עד שניתן לחוש בריחות ולדמיין את הצבעים של ירושלים. התמונות המלוות את הספר מוסיפות אף הן חיים לאות הכתובה.

רחל דביר, ילידת ירושלים, דור שביעי למשפחה שורשית ותיקה, החלה את דרכה המקצועית בהיי-טק ופיתחה קריירה כאשת עסקים ויזמית. היא הקימה, ניהלה ופיתחה את חברת ההיי-טק בשן מערכות, חברה פורצת דרך לא רק מן הבחינה המקצועית, אלא גם במרקם האנושי הייחודי שאפיין אותה, אשר שילב חילוניים, דתיים וחרדים תחת הנהלה שהיתה נשית ברובה. כיום היא חברה בדירקטוריונים שונים ומרצה מבוקשת. ירושלים היא בשבילה הרבה מעבר לעיר מגורים; היא עוגן, שורשים, תרבות, חיוך והרבה הרבה חוכמה.

הלומדים רק מהחומש, אינם מכירים מחומש...
ספורטאי, בזמן עמידת ראש, ראה  9/9  
בקרוב ייבנה בבני ברק כביש הגר"א.
סימה היפה עברה לגור בסקוטלנד - מק סימה
העידן החדש - "סוף מעשה במחשב תחילה"
מה זה בולסת? - מצב  בו לסת  נוע תנוע ...
הרגש והמצפון הם הרגולציה של השכל
האם לחיות כיס, יש גם כיס מרה?...
שני זרים מוזרים - ביזרים
האם כלב ים נזירי מבקר בכנסייה? ...
מצבנו - השפל בגאות
למה לא מקרבים שלט רחוק...
תייר מאוכזב מבחריין, כול מה  שבחר אין
גאולוג הסביר מה זה "סלע קיומנו"
אז לא אזלו, או אזלו ?
האיש עבריין, בכול רמ"ח אבריו, שס"ה גידיו ופש"ע מעשיו

ספרה של שרה אברהמי, מציג את סיפור המורשת העשירה של יהודי איראן, אחת הקהילות הגדולות והמפוארות מבין הקהילות היהודיות שנותרו באסיה. שרה אברהמי נולדה במעברת קסטינה (כיום קריית מלאכי) להורים שעלו כחלוצים מאירן בשנת 1951. בהיותה בת שש עברה המשפחה לגור בשכונת התקווה. ההורים עבדו קשה בעבודות מזדמנות עד שמצבם הכלכלי השתפר. עם השנים הבית התנהל לפי המסורת של אירוח חם, בית פתוח, מוסיקה פרסית שהושמעה בבית תדיר. בני המשפחה הגיעו לביקור, ישבו, שרו ורקדו עם משקה ערק או קונייק לצד מזטים. השפה היפה, הביטויים והפתגמים שולבו תמיד בשיחה. כל העושר הלשוני של השפה נצרב במוחה ולפיכך פרק נרחב של הספר מוקדש ליופי ולייחוד זה. לכן הקימה שרה בפייסבוק את קבוצת "מורשת פרסית" כבר למעלה מעשר שנים. אלפי חברים הצטרפו וביקשו לדעת וללמוד על העושר התרבותי הזה. ברבות השנים, בכור ההיתוך של קיבוץ הגלויות, הדורות הצעירים כבר לא דברו פרסית עם ההורים. השפה הלכה והישתכחה. הצעירים נשארו עם המוסיקה האהובה. וכאן עלו הרעיון והצורך החשובים להעלות על הכתב ולהזכיר תרבות לשונית יפה, מיוחדת פשוטה ועממית. 

לראשונה בעברית ספר מקיף ויסודי העוסק באוקסימורונים תוך הדגמת אלפים מהם, הארתם, ניתוחם ושילובם בשיח הממלא את כל תחומי חיינו.
    האוקסימורון בנוי על צירוף של הפכים, אמירה אבסורדית, פרדוקס. אך אם נתבונן בו נראה כי נפתחת ממנו פילוסופיה מעמיקה, הבנה פסיכולוגית עשירה, העזה יצירתית והארה רב־כיוונית של כל הבטי הקיום, חברה, התרבות המדע והרוח.
    מן הנושאים המועלים בספר:
• כן ולא בנשימה אחת — על האוקסימורון וריבוי פניו
• אי־הגיון הגיוני — מילון אוקסימורונים
• אמיתי יותר מן החיים — אוקסימורונים בונים־הורסים את העולם:
- אלוהים, דת, אמונה וכפירה
- פילוסופיה, דעת ואידיאלים
- ספרים, אמנות, תיאטרון, קולנוע ומוסיקה
- לשון, דיבור ושתיקה
- האני ותכונותיו
- יופי, אהבה, אירוסין, ניישואים וגירושים
• לעבור דרך השער ללא שער — אוקסימורונים בתורת ה"זן"
• האורגאזמה הלא נכונה — אוקסימורונים בהומור של וודי אלן
• צחוק רציני — הבדיחה וההומור
• הר גריזים והר עיבל מתאחדים — עלבונות וקללות
• ליטוף בועט — מילון של הגדרות אוקסימורוניות
• פנים שוחקות־בוכיות — עולם ומלואו בראי האוקסימורונים

בפרקי הספר המגוונים משולבות עשרות יצירות אמנות אשר הביטוי האוקסימורוני העולה מהן עשיר ונועז.
המחבר, פרופ' אדיר כהן, משמש כפרופ' לחינוך ולביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה וכראש החוג לחינוך במיכללת עמק יזרעאל. מחברם של ספרים בתחומי הפילוסופיה של החינוך, הספרות, הטיפול, ההומור וספרות הילדים. הוא אספן ומומחה לחקר האפוריזם הפילוסופי היהודי והעולמי, ומחברם של רבי המכר: ספר הציטטות הגדול, ספר הציטטות הפילוסופיות, ספר ההומור היהודי הגדול, ספר הציטטות היהודי הגדול, מילון השקרים והתירוצים ועוד... הוא עורכם של כתבי עת וחתן פרסים רבים, ישראליים ובין לאומיים.

הספר מכיל מאות ערכים שהם שימושי לשון הראויים לתשומת לב. מקצתם שיבושים, אחרים "לשון דיבור", ויש גם "שימושים מנצחים" הסוטים מן הדקדוק הקלסי. הלשון החיה מתעמתת עם לשון הדורות, לעתים מתפשרת ומקבלת שינויים.



ד"ר לאה צבעוני עוסקת בכתיבה, בעריכה, בהוצאה לאור ובהוראה, וספריה הם פרי ניסיונה בתחומים אלו. היא בעלת תעודה בעריכה לשונית ובעלת תואר שני ותואר שלישי בלשון העברית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

הספר הינו החמישי בסדרה, ומכיל מעל 500 משפטים של "משחקי מילים", חידודים לשוניים, כפל לשון, נונסנס (איגיון), ורעיונות שנונים ברוח קלילה ונעימה לקריאה.

גיל אשל הוא בחור טוב שמחפש. הוא מחפש עבודה, הוא מחפש אהבה, וגם מחפש את עצמו. מתגלגלת לפתחו הצעה לעבוד בחברה ששמה 'לקפוץ מעל לפופיק' המספקת שירותים יוצאי דופן. האם בכך יגיע אל המנוחה ואל הנחלה? כמובן שלא! אחרת, על מה בכלל היה הספר?!

בן ל"ב פרקים הוא הספר. חלקו הראשון, המקיף בערך שביעית ממנו, הוא אוסף של (קרוב לשש מאות) פתגמים וניבי לשון שנִקרו בדרך לימודי בספרות המחשבה היהודית ובאחיותיה (למַעט ספרות חז"ל). למקצתם צוֹרף דיון קצר במקבילות. חלקו השני הוא מבחר ממאמרים שפורסמו במרוצת כיובל שנים, שלא נס ליחם. מרכזם בשדה הקבלה, וברקע עולם הרוח היהודי. השיתוף זורק אור על אורח החיים היהודי, בעיקר בעת החדשה. במאמרים אלה נערכו עתה מקצת שינויים והוספות, ויש מהם שעובדו מחדש וקיבלו 'פנים חדשות'. ילקוט זה מחולק לשערים: נושאים מן הפולחן הדתי, ערכים הגותיים, ענייני ארץ־ישראל, אישים ושיטות. מקצת המאמרים עדיין לא ראו אור הדפוס (הגם שכבר נמסרו לבימות שונות). רצוי אפוא לעיין במאמרים הנדפסים בילקוט זה, בחינת לישנא בתרא.

*

המחבר, משה חלמיש, הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר־אילן. בוגר ישיבה, ואת שלושת התארים האקדמיים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים כתלמידם של גרשם שלום וישעיה תשבי. פִרסם ספרים ומחקרים רבים בתחומי: קבלה, חסידות, קבלה בארצות המזרח, ובעיקר באשר לאינטראקציה בין הקבלה לבין עולם התפילה, ההלכה והמנהג, כדי להכיר מקרוב את עולם התרבות ואורח החיים היהודיים ומקורות יניקתם. כחלק מפעילות מדעית זו גם ההדיר כתבי־יד של חיבורים קבליים מן הפזורה היהודית. למעלה משלושה עשורים ערך את 'דעת', כתב־עת לפילוסופיה יהודית ולקבלה. החזיק בקתדרה לחקר הקבלה ע"ש הרב ד"ר שפרן עד פרישתו לגמלאות.

ספר זה הוא כרטיס כניסה לחדר שבו נמצא האוצר היהודי הגדול השייך לכולנו – התלמוד.
חז"ל העשירו את העברית בביטויים ובצירופי לשון שאנו שומעים יום יום: "לא דובים ולא יער", "טלית שכולה תכלת", "להקדים רפואה למכה", ועוד רבים.
הביטויים, שהגיעו מן הפן האגדתי של התלמוד, נמצאים בתוך סיפורים חכמים, מרתקים ודרמטיים. 
עקב בצל אגודל, בבהירות רבה, מובילה המחברת את הקורא (גם מי שלא ראה דף תלמוד מימיו) בשבילי הטקסט התלמודי, המובא במקורו. 
כאן תגלו: מה בין מכשפים לאוחזי עיניים? כיצד שינה מתחת למיטה גורמת לקיום מצווה? מהי הנוסחה ללידת ילדים יפים? מי רצתה לשתות מים שרחצו בהם רגליים? מדוע התחפשה אשת הרב לזונה? מדוע סירב העורב למלא את שליחותו של נוח? ועוד ועוד.
הסיפורים מחוברים בחוט של חיוך ובקריצה לחיינו בהווה.
ספר שהוא הזדמנות נדירה ומיוחדת להכיר בקריאה מדויקת מצד אחד, ומהנה מצד שני, את יצירת חכמינו, ענקי הרוח הקדמונים.
זהבה שלו הנה בעלת תואר שני במחשבת ישראל (בהצטיינות) ומתמחה בספרות חז"ל.

הסדרה "סיפורי-עם מפי יהודי-בבל" היא סדרה של ארבעה ספרים, המחזיקים עשרות סיפורי פולקלור אשר נלקטו, תורגמו, עובדו ונערכו במשך כעשרים שנה כתחביב ע"י הסופר והעיתונאי אליהו אגסי ז"ל. הסופר ראה בתחביבו אמצעי לשימור מורשת יהדות בבל ולקירוב הלבבות בין העדות השונות.

שלושה מבין ארבעת הספרים יצאו לאור לראשונה במהלך מחצית המאה העשרים, ולפנינו הם מוגשים במהדורות מחודשות. הספר הרביעי, "שלוש חידות", נמצא ע"י משפחתו של הסופר בעיזבונו, ורואה כאן אור לראשונה.

הסיפורים כתובים בשפה עברית ספרותית, ומתובלים בפתגמים ובמושגים הלקוחים מארון הספרים היהודי, מהמורשת של יהדות-בבל ומהסביבה המוסלמית בה הם סופרו. מהדורות הספרים כוללות ציורים צבעוניים, מוגשות באותיות גדולות ובניקוד מסורתי, ומכילות ביאורים לביטויים ולמושגים המרובים שמהווים חלק משפתו העשירה של המחבר.

סיפורים המופיעים בספרים אלה נכללו במקראות משרד החינוך, הוצגו על בימות התיאטרון, פורסמו בעיתוני הילדים, שודרו מעל גלי הרדיו והעשירו את ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י). חלקם גם תורגמו לשפה היפאנית.

וכך כתבו, בין הייתר, מבקרים ספרותיים שונים על סיפורי הסדרה:

"סיפורי־עם מרתקים, ססגוניים ומלאי־חן, שסופרו במשך דורות מאב לבן – זוכים פה ללבושם הספרותי והופכים מרכושם של יהודי עיראק לנחלתם של הקוראים העבריים כולם."

"מימי ילדותו הרחוקים דלה המחבר סיפורים על חיות ועופות, אירועים אגדיים ומעשי יום־יום שנתעלו לסמלים של חוכמה וטיפשות, אומץ ועצה, תבונה ומוסר השכל. בצרור מעשיות אלו שמורים הקסם, החריפות, חכמת החיים וההומור העממיים של שבט משבטי ישראל."

בספר זה מקובצים מבחר מייצג של אלפי פתגמים מרחבי העולם שאספה וליקטה ד"ר יעל טוקצ'ינסקי.
לצד הפתגמים יש התייחסות המקורות היהודיים לנושא, וכפי שניתן לראות, הגישה היהודית לא תמיד תואמת את גישת שאר עמי העולם.

"החכמה האצורה בפתגם היא לפעמים נדושה, לעתים מעמיקה; נימת הפתגם היא לפרקים אירונית, אך תמיד יש בו יסוד של קבלת הדין. הפתגם לעולם אינו ממריד, אלא ממריץ להשלים עם הגורל. בחיוך או באנחה... בפתגם מקובעים בדימוי אחד החכמה והמוסר של כל הזמנים... ביכולתו זו לזקק את המחשבה ולצקת אותה לתוך תבנית מסוימת אצורים יתרונות מהותיים לתרבות האנושית."

יוהאן הויזינחה, היסטוריון תרבות, 'סתיו ימי הביניים', עמוד 312

ספר זה נכתב עבור כל מי שיש לו ענין בשפה הסינית המנדרינית והרמה שלו היא מעל לרמה הבסיסית ומעלה.

השפה הסינית היא שפה עשירה מאוד גם מבחינת אוצר המילים הגדול מאוד שלה (词汇), גם מבחינת אוצר מטבעות הלשון הגדול שלה (成语) וגם מבחינת אוצר הפתגמים ואמרות החכמה שלה.(俗语). כל אלה הצטברו במשך אלפי השנים של התפתחות השפה הסינית.

מטבעות הלשון מתחלקים ל- 成语）idioms) ולתבניות לשון. ה-idioms מבוססים בדרך כלל על סיפור מהמסורת הסינית שכולל בתוכו מסר של מוסר השכל. ואלה מהווים תמצית של המסר הזה. תבניות הלשון, לעומתם, הם צירופים דיקדוקיים, הרבה פעמים תוך שימוש במילים מהשפה הסינית העתיקה, שמטרתן לתמצת את צורת הביטוי ולעשות אותה קצרה וקומפקטית יותר. ואכן, הרבה משפטים ארוכים באנגלית יכולים להיות מתורגמים למספר מילים בודדות בסינית. היופי שבמטבעות הלשון הסיניות הוא ביכולת שלהם להעביר בצורה מדוייקת וקומפקטית ביותר רעיונות מסובכים, ובנוסף גם להעביר לשומע או לקורא את התחושה של הרעיון ובכך להעצים את החוויתיות.

אוצר המילים הגדול בסינית נובע מהרגישות הרבה של הסינים להבחין בין מושגים שונים בעלי הבדלים דקים מאוד ביניהם. בסינית לכל גוון של מושג יש מילה מיוחדת שמבטאית אותו ולכן יש בסינית הרבה מאוד מילים נרדפות שלכל אחת מהן יש שימוש קצת שונה. עושר זה של השפה מהווה את אחד הקשיים בלימוד השפה בגלל שהמילונים המקובלים אינם עושים את האבחנה המספיקה בין המילים הנרדפות ומתרגמים אותן כזהות.

הפתגמים הסיניים הם תוצאה של תרבות בת אלפי שנים שכללה בתוכה מספר גדול של חכמים ואנשי רוח שתמצתו את הרעיונות וחכמת החיים שלהם במשפטים קצרים.

רוב ה-idioms הם ביטויים של ארבע מילים (לרוב מכילים מילים מהסינית העתיקה). אך לא כולם כאלה.תבניות הלשון הן בדרך כלל בעלות ארבע אותיות או פחות. לעומתם הפתגמים ואימרות החכמה הם ארוכים יותר ואלה הם למעשה משפטים בעלי 4 מילים ומעלה.

העושר הגדול של השפה הסינית והחכמה הרבה שקיימת בתרבות הסינית ארוכת השנים גרמו לי לסקרנות גדולה לדעת האם יש אימרות חכמה ומטבעות לשון המשותפות לעברית ולסינית, ואם אכן כך, האם יש הבדל בצורת הביטוי שלהן. התחלתי עבודת חיפוש מעמיקה וגיליתי שאמנם יש הרבה רעיונות משותפים המבוטאים בשתי השפות בפתגמים ובמטבעות לשון, אבל צורת הביטוי שלהם שונה מאוד בשתי השפות.בעוד שבעברית משתמשים במילים מופשטות כדי לבטא רעיונות מופשטים,והמקור שלהן הוא מקורות היהדות, בסינית יש שימוש מועט מאוד במילים מופשטות ובמקומם יש שימוש נרחב מאוד באלגוריות מוחשיות שלקוחים בעיקר מעולם הטבע. השימוש במושגים מעולם הטבע לבטא כמעט כל רעיון הוא חלק מתפיסת העולם והתרבות הסינית ונמצא גם ברפואה הסינית. לפי התפיסה הסינית האדם הוא מיקרוקוסמוס בתוך המקרוקוסמוס של הטבע ולכן חוקי הטבע הם אלה שפועלים באדם ובכל מה שקשור בו.

זה הביא אותי למסקנה שהרעיונות וחכמת החיים מקורם באדם כאדם והם משותפים לאנשים שונים מתרבויות שונות. צורת הביטוי והמושגים השונים שבהם משתמשים לביטוי הרעיונות, הם תוצאה של תרבות והם יכולים להיות שונים מאוד בתרבויות שונות.

למרות שכוונת הספר הוא להביא את המקבילות הסיניות האוטנטיות לביטויים והפתגמים האוטנטיים בעברית,בכל זאת במספר מקרים שבהם לא מצאתי מקבילה סינית אוטנטית הבאיתי את התרגום לסינית שבו משתמשים לביטוי הרעיון.

בספר מובאים הביטויים על סוגיהם השונים לפי סדר אלפביתי לשם נוחות הקריאה וההתמצאות.הביטויים מובאים בעברית ובסינית זה ליד זה בליווי פין יין לצד האותיות הסיניות. אשמח מאוד להארות והערות מצד קוראים שיכולים להעשיר ולהוסיף על מה שנאמר בספר. אני מקווה מאוד שהספר יהיה לתועלת ולענין לחובבי השפה הסינית.

שתי בשורות נחתו עלינו בבת אחת: שאנחנו מחכים לתינוק ושאנחנו עוברים דירה! אמא אמרה שאת הבשורה השניה מותר לנו להפיץ ושאת הבשורה הראשונה עלינו לשמור בסוד, עד שהבטן שלה תגדל ותתפח.

לא היתה לי שום בעיה לנעול את הפה ולא לספר, אבל ברזי העיניים שלי החלו לדלוף. האם "רחוק מהעין זה גם רחוק מהלב"? איך אשאיר את עצמי בהווי של הכיתה אחרי שאעבור ללמוד במקום אחר?

הפיתרון הגיע מעולם הפתגמים שעבורי הוא הרבה יותר מתחביב ומאוסף. זו הממלכה שאני אוהבת ואתם מוזמנים להידבק במחלת הפתגמת.

סמדר שיר-סידי כתבה ספרים רבים לבני נוער ולילדים. בהוצאת "ידיעות אחרונות" ראו אור: קסדת הקסם, כל צבעי הקשת, אל"ף-בי"ת של בית הספר, רוני פוני, ילדי אא"א, כחול ולבן ועוד.

סיפורי העם המכונסים בספר זה נושאים ארומה של יין ישן ומשובח. הסיפורים לכדו את עיניי, צדו את ליבי, העלו בי ניחוח של ספרים ישנים ואהובים, והובילו אותי לקהילת היהודים באירן. בימי החורף המושלגים היו בני המשפחה מצטנפים בבתיהם, מסתופפים סביב הכּוֹרְסִי (שולחן הסקה נמוך במרכז הסלון), ומאזינים בשקיקה לסיפורים. המספר היה ראש המשפחה, שמוחו הכיל מאגר בלתי נדלה של סיפורי עם שעברו בעל פה מדור לדור.

בשפה קולחת ורהוטה המשולבת בביטויים ובפתגמים בשפה הפרסית מיטיבה יפה כנעני להפיח חיים בסיפורים, להביאם אל הקורא הישראלי ולהבטיח את שימורם לדורות הבאים.

סיפורים אלו הם בסיס מהימן להבנת התרבות הפרסית. הם אוצרים מידע רב על החיים החברתיים והווייתם, וכן על השאיפות, המשאלות והאידאלים שאליהם עורגים בני התרבות.
- שרה אהרוני