אל הקורא הצעיר
הבה אקח אותך אל בגדד העיר, לא זו של "אלף לילה ולילה", אף לא זו של היום, אלא זו שלפני ארבעים־חמישים שנה, עת בארץ לא היה לא נפט ולא חשמל, ובני־אדם האירו את בתיהם במנורות שמן, ושלהבת המנורות ריצדה ורקדה, עלתה וירדה, והרקידה צללים שונים, עִתים מגוחכים ועִתים מוזרים, על הקירות...
לאורן של מנורות אלו הסבּו בני המשפחה בערבי החורף הארוכים, והתחממו מסביב לאח הבוערת, והחום והאור האדום שעלה מן הגחלים ליהט את הפנים אשר מסביב, וסב וסבה, אב ואם, אחים ואחיות בילו שעות יחד בשיחה ובדיחה, בקליית בלוּטים, באכילת תמרים ובפיצוח אגוזים.
ויש אשר יפתח מי בסיפור – והאוזניים נעשות דרוכות וקשובות, העיניים מבריקות, והדמיון הילדותי אורג את דמויות גיבורי הסיפור בחלל האולם השרוי באופל, והלב מצהיל או מרעיד חליפות...
"היה ולא היה"... כך התחילו הסיפורים... והם חרותים עדיין בזיכרונם של בני העלייה הבבלית למאות. מהם ליקטתי את הקומץ הזה ועיבדתיו, והריני מגיש אותו לך, הקורא הצעיר, מתוך ביטחון שתמצא בו עניין והנאה.
אליהו אגסי
תל אביב, 1960
ספר זה יצא לאור על ידי אבי, המחבר, במספר מהדורות בין השנים 1960-1980. סיפורים המופיעים בספר זה נכללו במקראות משרד החינוך, הוצגו על בימות התיאטרון, פורסמו בעיתוני הילדים, שודרו מעל גלי הרדיו והעשירו את ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י). על פועלו של אבי ניתן לקרוא עוד בוויקיפדיה (ערך "אליהו אגסי").
בחלוף הזמן אזל הספר מן השוק, לא הוצא לאור במהדורות נוספות ונמחק מקטלוג הספרים של ההוצאה המקורית. בעקבות זאת ראיתי לעצמי זכות גדולה לפרסם את נכס המורשת הזה של יהדות בבל במהדורה מחודשת.
במהדורה מחודשת זו מובא הטקסט בניקוד מסורתי ובאותיות גדולות ובצירוף ציורים צבעוניים. חשוב היה לי לשמר את שפתו המקורית של אבי, העשירה בביטויים הלקוחים מארון הספרים היהודי, ממורשת יהדות בבל ומהסביבה המוסלמית של גלות זו, ועל כן הוספתי לה גם ביאורים ומקורות.
תודתי נתונה לאורי אגסי על הוספת הצבעוניוּת המלבּבת לציורים המקוריים, ולמאיה אגסי על עיצוב מופלא של העטיפה, אשר כשרונם הרב תרם רבות לרענוּן הספר במהדורתו החדשה.
אני מקווה שתמצאו בספר עניין והנאה בדומה לקוראים הצעירים של הדור הקודם.
שמעון אגסי
תל אביב, 2020
חִפּוּשִׁית מְבַקֶּשֶׁת חָתָן
חִפּוּשִׁית צְעִירָה, נַאֲוָה וּשְׁחֹרָה, הִשְׂכִּירָה עַצְמָהּ כִּמְשָׁרֶתֶת. כִּבְּדָה1 חָצֵר גְּדוֹלָה וְהִשְׂתַּכְּרָה מַטְבֵּעַ גָּדוֹל2, כִּבְּדָה חָצֵר בֵּינוֹנִית הִשְׂתַּכְּרָה מַטְבֵּעַ בֵּינוֹנִי, כִּבְּדָה חָצֵר קְטַנָּה וְהִשְׂתַּכְּרָה מַטְבֵּעַ קָטָן. אַחַר נָטְלָה אֶת הַמָּעוֹת, הָלְכָה לְשׁוּק הַבְּשָׂמִים, קָנְתָה בֹּשֶׂם וּפוּךְ וְאֹדֶם, חָזְרָה הַבַּיְתָה, הִתְיַפְּתָה וְהִתְהַדְּרָה, יָצְאָה לֶחָצֵר וְיָשְׁבָה עַל הַגָּדֵר.
עָבַר כֶּלֶב, הִסְתַּכֵּל בַּחִפּוּשִׁית וְאָמַר:
"חִפּוּשִׁית צְעִירָה,
נָאוָה וּשְׁחֹרָה,
לָמָּה תֵּשְׁבִי עַל הַגָּדֵר –
אַתְּ רוֹצָה חָבֵר?"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "כֵּן!"
אָמַר הַכֶּלֶב: "אוּלַי אַתְּ רוֹצָה בִּי?"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "לָמָּה לֹא? אַךְ אִם תִּכְעַס, מַה תַּעֲשֶׂה לִי?"
אָמַר הַכֶּלֶב: "אֶשֹּׁךְ אוֹתָךְ בְּשִׁנַּי הַחַדּוֹת!"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "לֵךְ לְךָ, לֹא אֶחְפֹּץ בְּבַעַל שֶׁכָּזֶה!"
הָלַךְ הַכֶּלֶב וּבָא חָתוּל. הִסְתַּכֵּל הֶחָתוּל בַּחִפּוּשִׁית וְאָמַר:
"חִפּוּשִׁית צְעִירָה,
נָאוָה וּשְׁחֹרָה,
לָמָּה תֵּשְׁבִי עַל הַגָּדֵר –
אַתְּ רוֹצָה חָבֵר?"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "כֵּן!"
אָמַר הֶחָתוּל: "אוּלַי אַתְּ רוֹצָה בִּי?"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "לָמָּה לֹא? אַךְ אִם תִּכְעַס מַה תַּעֲשֶׂה לִי?"
אָמַר הֶחָתוּל: "אֶשְׂרֹט אוֹתָךְ בְּצִפָּרְנַי!"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "לֵךְ לְךָ. לֹא אֶחְפֹּץ בְּבַעַל שֶׁכָּזֶה!"
הָלַךְ הֶחָתוּל וּבָא קִפּוֹד. הִסְתַּכֵּל הַקִּפּוֹד בַּחִפּוּשִׁית וְאָמַר:
"חִפּוּשִׁית צְעִירָה,
נָאוָה וּשְׁחֹרָה,
לָמָּה תֵּשְׁבִי עַל הַגָּדֵר –
אַתְּ רוֹצָה חָבֵר?"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "כֵּן!"
אָמַר הַקִּפּוֹד: "אוּלַי אַתְּ רוֹצָה בִּי?"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "לָמָּה לֹא? אַךְ אִם תִּכְעַס, מַה תַּעֲשֶׂה לִי?"
אָמַר הַקִּפּוֹד: "אֶדְקֹר אוֹתָךְ בְּקוֹצַי!"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "לֵךְ לְךָ, לֹא אֶחְפֹּץ בְּבַעַל שֶׁכָּזֶה!"
הָלַךְ הַקִּפּוֹד וּבָא עַכְבָּר קָטָן. הִסְתַּכֵּל הָעַכְבָּר בַּחִפּוּשִׁית וְאָמַר:
"חִפּוּשִׁית צְעִירָה,
נָאוָה וּשְׁחֹרָה,
לָמָּה תֵּשְׁבִי עַל הַגָּדֵר –
אַתְּ רוֹצָה חָבֵר?"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "כֵּן! "
אָמַר הָעַכְבָּר: "אוּלַי אַתְּ רוֹצָה בִּי?"
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "לָמָּה לֹא? אַךְ אִם תִּכְעַס, מַה תַּעֲשֶׂה לִי?"
אָמַר הָעַכְבָּר: "אִם אֶכְעַס, תְּפַיְּסִי אוֹתִי בְּמִלָּה טוֹבָה, וְנָשׁוּב נִהְיֶה חֲבֵרִים."
אָמְרָה הַחִפּוּשִׁית: "יָפֶה דָּרַשְׁתָּ, וְנָאֶה אֲקַיֵּם."
שִׁלְּבוּ יָד בְּיָד, הָלְכוּ אֶל הַתַּרְנְגוֹל וּבִקְּשׁוּהוּ לַעֲרֹךְ לָהֶם חֲתֻנָּה וּמָחוֹל.
קָרָא הַתַּרְנְגוֹל לַתַּרְנְגֹלֶת, הָאֶפְרוֹחִים עָרְכוּ תִּזְמֹרֶת, הִסְתַּדְּרוּ בְּמַעְגָּל וְשָׁרוּ בְּקוֹל.
"קוּקוּרִיקוּ, קוּרוּקִיר,
גִּילוּ גִּיל בְּזוּג צָעִיר!
קוּדקוּד קוּדקוּד קוּדקוּדַאשׁ,
גִּילוּ גִּיל בְּזוּג חָדָשׁ!"
כָּךְ רָקְדוּ וְשָׁרוּ וְקוֹלוֹתֵיהֶם גָּבְרוּ, עַד שֶׁבָּאוּ שׁוּעָל וְתַן – נָפוֹץ הַקָּהָל3 וּבָרְחוּ כַּלָּה וְחָתָן!
1. כִּבְּדָה – נִקְּתָה מֵאָבָק וּמֵאַשְׁפָּה.
2. הִשְׂתַּכְּרָה מַטְבֵּעַ גָּדוֹל – קִבְּלָה שָׂכָר גָּבוֹהַּ.
3. נָפוֹץ – הִתְפַּזֵּר בְּבֶהָלָה.
