נשלח עם הרוח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
נשלח עם הרוח

נשלח עם הרוח

עוד על הספר

אליהו אגסי

אליהו אגסי (28 בדצמבר 1909 – 2 בנובמבר 1991). היה סופר, עיתונאי, פעיל בתחום פולקלור עדות-המזרח, ופולמוסן נגד האפליה העדתית ובעד מיזוג-גלויות/עליות. אגסי ליקט, תרגם וערך מאות סיפורי ילדים של עדות המזרח ושל ערביי ארץ-ישראל, פרסמם בעיתוני-ילדים בעברית ובערבית, וקיבץ חלק מהם בארבעה ספרים. חלק מהסיפורים נכללו בספרי הלימוד של משרד החינוך. בעזבונו של אגסי נמצא ספר סיפורי-ילדים נוסף, בשם "אלף ערב ועוד ערב", שכוונתו הייתה להוציאו לאור, אך לא הספיק. ספר נוסף שחיבר אגסי, שראה בהקניית השפה הערבית כלי לקירוב בין היהודים לערבים, הוא ספר לימוד השפה הערבית. 

בשנת 1992, לאחר פטירתו של אגסי, העניק לו המכון היהודי־ערבי של ההסתדרות את "פרס הדו־קיום", כהוקרה "על תרומה ייחודית וסגולית במסירות ובהתמדה להגברת ההבנה, לקירוב לבבות ולהעמקת הדו־קיום בין יהודים וערבים בישראל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/58cjbrju

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

הספר "נשלח עם הרוח" הוא מהדורה חדשה של השני בסדרה בת ארבעה ספרים, המחזיקים מבחר סיפורי־עם מפי יהודי בבל, היא עיראק של ימינו, אותם ליקט, תרגם ועיבד הסופר אליהו אגסי ז"ל. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1979.

סיפורים המופיעים בספר זה נכללו במקראות משרד החינוך, הועלו על בימות התיאטרון, פורסמו בעיתוני הילדים, שודרו מעל גלי הרדיו והעשירו את ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י). אחדים מהסיפורים שבספר זה גם תורגמו ליפנית.

כותב המחבר: "מסביב לאח הבוערת בערבי החורף הקרים והארוכים, ותחת כיפת השמיים המנצנצת בערבי הקיץ הבהירים, ישבו ילדי היהודים בְּבָּבֶל והאזינו לסיפורים מפי סבא וסבתא, אבא ואמא – האזינו ונהנו, האזינו וקלטו את הלקח האצור בסיפורים אלה."

הספר כתוב בשפה עברית ספרותית, מתובל בפתגמים הלקוחים מארון הספרים היהודי ומהסביבה המוסלמית בה סופרו הסיפורים. המהדורה החדשה הזו של הספר מופיעה בעברית מנוקדת בניקוד מסורתי ובאותיות גדולות, והיא מכילה ביאורים לביטויים ולמושגים העשירים בהם השתמש המחבר.

"סיפורי־עם מרתקים, ססגוניים ומלאי־חן, שסופרו במשך דורות מאב לבן – זוכים פה ללבושם הספרותי והופכים מרכושם של יהודי עיראק לנחלתם של הקוראים העבריים כולם." כך כתב המבקר הספרותי של עיתון "דבר" על סיפורי־העם של המחבר.

פרק ראשון

הַמְמֻנֶּה עַל הָרוּחַ


הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ אֶחָד בְּבַּגְדָּד שֶׁחִבֵּב אֶת הַיְּהוּדִים וְקֵרֵב אֵלָיו אֶת גְּדוֹלֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם בְּעִסְקֵי מְדִינָה וּכְסָפִים. וְהַדָּבָר עוֹרֵר אֶת קִנְאָתָם שֶׁל שָׂרָיו וְאַנְשֵׁי פָּמַלְיָתוֹ1 עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד שְׁאֵלוּהוּ עַל מָה וְלָמָּה הוּא מַטֶּה חַסְדּוֹ לִיהוּדִים וּמְבַכֵּר אוֹתָם עַל פְּנֵיהֶם.

הֵשִׁיב לָהֶם הַמֶּלֶךְ: ״בַּחֲרוּ מִקִּרְבְּכֶם אֶת הַטּוֹב שֶׁבָּכֶם, וַאֲנִי אֲמַנֶּה אוֹתוֹ לִכְהֻנָּה מְסֻיֶּמֶת וְנִוָּכַח לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה בָּהּ.״

עָשׂוּ הָאֲנָשִׁים כִּדְבָרָיו, בָּחֲרוּ אִישׁ וְהִצִּיגוּהוּ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״הֲרֵינִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ לְשַׂר וְנָגִיד2, וּמַפְקִיד אוֹתְךָ עַל הָרוּחַ.״

הִשְׁתַּחֲוָה הָאִישׁ וְנָשַׁק אֶת יַד הַמֶּלֶךְ, וּמִשֶּׁקִּבֵּל לְיָדָיו אֶת כְּתַב־הַמִּנּוּי, נֶחְפַּז אֶל בֵּיתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב, וְסִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו עַל דְּבַר הַכָּבוֹד אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ.

שָׂמְחוּ הַבָּנִים, שָׂמְחָה הָאִשָּׁה, אוּלָם לְאַחַר־מִכֵּן, מִשֶּׁנִּרְגְּעוּ תָּמְהָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁאֲלָה: ״מִנּוּי עַל הָרוּחַ? מַה תַּעֲשֶׂה בָּרוּחַ?״

אָמַר לָהּ: ״שָׁטְיָא3 שֶׁכְּמוֹתֵךְ, מַה שְּׁאֵלָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת, הָעִקָּר שֶׁאֲנִי שַׂר, שַׂר וְנָגִיד שֶׁל הַמֶּלֶךְ.״

כֹּה עָנָה הָאִישׁ בְּגַבְהוּת לִבּוֹ4, וְצִוָּה לְהַרְחִיב אֶת הַבַּיִת, לְחַדֵּשׁ אֶת רָהִיטָיו וּמַרְבַדָּיו וּלְמַלֵּא אֶת אֲרוֹנוֹתָיו בְּבִגְדֵי־תִּפְאֶרֶת חֲדָשִׁים, לְהַכְפִּיל אֶת מִסְפַּר מְשָׁרְתָיו וְלַעֲרֹךְ מִשְׁתָּאוֹת לְכָל הַקְּרוֹבִים הַיְדִידִים וְהַמַּכָּרִים — כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, לִחְיוֹת מִכָּאן וְאֵילָךְ חַיֵּי פְּאֵר וְהָדָר.

חָלַף חֹדֶשׁ, חָלְפוּ חָדְשַׁיִם, וְהָאִישׁ הוֹסִיף לְהִתְפָּאֵר וּלְהִתְרוֹמֵם, לִלְווֹת כֶּסֶף וּלְפַזֵּר הוֹן עַל סוּסִים, מֶרְכָּבוֹת וְכָל מִינֵי מוֹתָרוֹת. כָּךְ חָלַף גַּם הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, וּבְסוֹפוֹ זִמֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת אַנְשֵׁי פָּמַלְיָתוֹ וְצִוָּה עַל שְׁלִיחָיו שֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו אֶת הָאִישׁ. כְּשֶׁהוּבָא שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: ״מֶה עָשִׂיתָ בָּרוּחַ אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּיךָ עָלָיו?״

עָמַד הָאִישׁ נָבוֹךְ וְנִכְלָם וְלֹא מָצָא מַעֲנֶה, וְעָמְדָה הַפָּמַלְיָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ תּוֹהָה וּמַחֲרִישָׁה וּפָנֶיהָ חֲפוּיִים5.

פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַפָּמַלְיָה וְאָמַר לוֹ: ״צֵא לָרְחוֹב, הָבֵא אֵלַי אֶת הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִקָּרֶה לְפָנֶיךָ6

יָצָא וְחָזַר וְאִתּוֹ רוֹכֵל יְהוּדִי שֶׁנִּקְרָה לוֹ בְּדַרְכּוֹ. שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: ״מִי אַתָּה וּמַה מַּעֲשֶׂיךָ?״

עָנָה הָרוֹכֵל: ״פְּלוֹנִי בֶּן אַלְמוֹנִי עַבְדְּךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יָרוּם הוֹדוֹ, וְהָרוֹכְלוּת מִשְׁלַח־יָדִי.״

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״מֵעַתָּה לֹא אַלְמוֹנִי תִּהְיֶה וְלֹא בְּרוֹכְלוּת תַּעֲסֹק, מֵעַתָּה הֲרֵינִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ שַׂר וְנָגִיד וּמַפְקִיד אוֹתְךָ עַל הָרוּחַ.״

הִשְׁתַּחֲוָה הָרוֹכֵל וְנָשַׁק אֶת יְדֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: ״עַבְדְּךָ אֲנִי, וְאֶת אֲשֶׁר הִטַּלְתָּ עָלַי אֲמַלֵּא בִּמְסִירוּת וּבְנֶאֱמָנוּת, אוּלָם תְּנֵנִי וְאַחֲלִיף בְּגָדַי, וְהַעֲמֵד לִרְשׁוּתִי שׁוֹטֵר אוֹ שְׁנַיִם.״

אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״מְבֻקָּשְׁךָ יֻתַּן לְךָ.״

מִהֵר הָרוֹכֵל אֶל בֵּיתוֹ, לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי־הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ, יָצָא אֶל שְׁנֵי הַשּׁוֹטְרִים שֶׁהִמְתִּינוּ לוֹ בַּפֶּתַח וְאָמַר: ״לְכוּ אַחֲרַי וַעֲשׂוּ כְּמִצְוָתִי!״

הָלְכוּ צְעָדִים אֲחָדִים וְהִנֵּה נַפָּח עוֹמֵד וְטוֹרֵחַ עַל מַפּוּחוֹ בְּכָל כֹּחוֹ. אָמַר לוֹ הָרוֹכֵל: ״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?״ אָמַר לוֹ הַנַּפָּח: ״אֲנִי מֵפִיחַ רוּחַ בָּאֵשׁ לְמַעַן תְּחַזֵּק וּתְלַהֵט אֶת הַבַּרְזֶל.״

אָמַר לוֹ: ״הָרוּחַ לַמֶּלֶךְ הִיא, וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִידַנִי7 עָלֶיהָ, מֵעַתָּה חַיָּב אַתָּה לְשַׁלֵּם לַמֶּלֶךְ מַס־רוּחַ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.״

״הָכֵיצַד וּמַה פִּתְאֹם!״ הִתְרִיס הַנַּפָּח כְּנֶגֶד הָרוֹכֵל, אוּלָם מִשֶּׁתָּקְעוּ בּוֹ הַשּׁוֹטְרִים עֵינַיִם זוֹעֲמוֹת, נִכְנַע וְשִׁלֵּם עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת, וְהָרוֹכֵל נָתַן לוֹ קַבָּלָה בַּסְּכוּם הַזֶּה.

הָלְכוּ עוֹד צְעָדִים אֲחָדִים וְרָאוּ אִשָּׁה תּוֹלָה כְּבָסִים עַל הַגָּג. אָמַר לָהּ הָרוֹכֵל: ״מָה אַתְּ עוֹשָׂה?״ אָמְרָה: ״תּוֹלָה אֲנִי כְּבָסִים עַל הַגָּג לְמַעַן יִתְיַבְּשׁוּ בָּרוּחַ.״ אָמַר: ״הָרוּחַ לַמֶּלֶךְ הִיא, וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִידַנִי עָלֶיהָ, מֵעַתָּה עָלַיִךְ לְשַׁלֵּם לַמֶּלֶךְ מַס־רוּחַ מִדֵּי שָׁבוּעַ.״

כָּךְ הָלַךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמֵאִישׁ לְאִישׁ: מֵהַבֻּרְסְקִים8 לַצַּבָּעִים, וּמֵהַצַּבָּעִים לִמְיַבְּשֵׁי־הַפֵּרוֹת, מִמְּיַבְּשֵׁי־הַפֵּרוֹת לִמְעַשְּׁנֵי־הַנַּרְגִּילוֹת, וְכָל מִי שֶׁעָשָׂה שִׁמּוּשׁ בָּרוּחַ נִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם מַס לַמֶּלֶךְ. וּפְקִידָיו שֶׁל הָרוֹכֵל פָּרוּ וְרָבוּ, וּמִסְפַּר גּוֹבָיו עָצַם מְאֹד, וּמִשְׂרָדָיו הִתְרַחֲבוּ וְאַרְגְּזֵיהֶם מָלְאוּ כֶּסֶף וְזָהָב, עַד שֶׁכָּבַד אַכְפּוֹ9 שֶׁל מַס זֶה עַל הַבְּרִיּוֹת וְלֹא אָבוּ10 לְשֵׂאתוֹ וְלִשְׁתֹּק. אֵי־לְכָךְ נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הַצִּבּוּר בַּאֲסֵפָה גְּדוֹלָה, וְאַחֲרֵי דִּין־וּדְבָרִים בָּחֲרוּ בְּמִשְׁלַחַת מִטּוֹבֵי הַנִּכְבָּדִים, וּשְׁלָחוּהָ אֶל הַמֶּלֶךְ לְמַעַן תַּתְרִיעַ עַל מַס־הָרוּחַ וּתְבַקֵּשׁ אֶת בִּטּוּלוֹ.

הִתְיַצְּבָה הַמִּשְׁלַחַת בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יָדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו קָרָא לַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ, וְקָרָא לָרוֹכֵל וּשְׁאֵלוֹ: ״מֶה עָשִׂיתָ בַּכְּהֻנָּה אֲשֶׁר הִטַּלְתִּי עָלֶיךָ, וּמֶה עָשִׂיתָ בָּרוּחַ אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּיךָ עָלָיו?״ עָנָה הָרוֹכֵל וְאָמַר: ״אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, יָרוּם הוֹדוֹ, מִשֶּׁהִפְקַדְתַנִי עַל הָרוּחַ הָלַכְתִּי אֶל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר עָשׂוּ שִׁמּוּשׁ בּוֹ וְהִטַּלְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת מַס־הָרוּחַ. וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יְצַוֶּה עַל עֲבָדָיו וְהָלְכוּ אִתִּי אֶל מִשְׂרָדִי וְהֵבִיאוּ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶת פִּנְקְסֵי הַגְּבִיָּה וְאֶת אַרְגְּזֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נִגְבּוּ לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ.״

צָחַק הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ: ״הַעוֹד תִּשְׁאָלוּנִי עַל מָה וְלָמָּה אֲנִי מְחַבֵּב יְהוּדִים וּמְקָרֵב אוֹתָם אֵלַי?״ וְעַל הָרוֹכֵל צִוָּה לַחְדֹּל מִגְּבִיַּת מַס־הָרוּחַ וּלְחַלֵּק אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר גָּבָה לַעֲנִיִּים וּלְנִצְרָכִים, וְאַחַר צֵרְפוֹ אֶל אַנְשֵׁי סוֹדוֹ וְיוֹעֲצָיו.

  1.  פָּמַלְיָה — בְּנֵי לְוָיָה.
  2.  נָגִיד — מְמֻנֶּה, מְנַהֵל (שמואל ב’, פרק ו’, פסוק כ״א).
  3.  שָׁטְיָא (ארמית) — טִפְּשָׁה.
  4.  גַּבְהוּת לֵב — שַׁחְצָנוּת.
  5.  פָּנִים חֲפוּיִים — נְבוֹכִים, מְבֻיָּשִׁים.
  6.  יִקָּרֶה לְפָנֶיךָ — תִּפְגֹּשׁ בְּאֹפֶן אַקְרָאִי (במדבר כ״ג, פסוק ג’)
  7.  הִפְקִידַנִי — מִנָּה אוֹתִי (מלכים ב’, פרק ז’, פסוק י״ז).
  8.  בֻּרְסְקַאי — מְעַבֵּד עוֹרוֹת.
  9.  כָּבַד אַכְפּוֹ — הָעֹל הָיָה כָּבֵד (איוב ל״ג, פסוק ז’). 
  10.  אָבוּ — רָצוּ (ישעיהו ל’, פסוק ט’).

אליהו אגסי

אליהו אגסי (28 בדצמבר 1909 – 2 בנובמבר 1991). היה סופר, עיתונאי, פעיל בתחום פולקלור עדות-המזרח, ופולמוסן נגד האפליה העדתית ובעד מיזוג-גלויות/עליות. אגסי ליקט, תרגם וערך מאות סיפורי ילדים של עדות המזרח ושל ערביי ארץ-ישראל, פרסמם בעיתוני-ילדים בעברית ובערבית, וקיבץ חלק מהם בארבעה ספרים. חלק מהסיפורים נכללו בספרי הלימוד של משרד החינוך. בעזבונו של אגסי נמצא ספר סיפורי-ילדים נוסף, בשם "אלף ערב ועוד ערב", שכוונתו הייתה להוציאו לאור, אך לא הספיק. ספר נוסף שחיבר אגסי, שראה בהקניית השפה הערבית כלי לקירוב בין היהודים לערבים, הוא ספר לימוד השפה הערבית. 

בשנת 1992, לאחר פטירתו של אגסי, העניק לו המכון היהודי־ערבי של ההסתדרות את "פרס הדו־קיום", כהוקרה "על תרומה ייחודית וסגולית במסירות ובהתמדה להגברת ההבנה, לקירוב לבבות ולהעמקת הדו־קיום בין יהודים וערבים בישראל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/58cjbrju

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

נשלח עם הרוח אליהו אגסי

הַמְמֻנֶּה עַל הָרוּחַ


הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ אֶחָד בְּבַּגְדָּד שֶׁחִבֵּב אֶת הַיְּהוּדִים וְקֵרֵב אֵלָיו אֶת גְּדוֹלֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם בְּעִסְקֵי מְדִינָה וּכְסָפִים. וְהַדָּבָר עוֹרֵר אֶת קִנְאָתָם שֶׁל שָׂרָיו וְאַנְשֵׁי פָּמַלְיָתוֹ1 עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד שְׁאֵלוּהוּ עַל מָה וְלָמָּה הוּא מַטֶּה חַסְדּוֹ לִיהוּדִים וּמְבַכֵּר אוֹתָם עַל פְּנֵיהֶם.

הֵשִׁיב לָהֶם הַמֶּלֶךְ: ״בַּחֲרוּ מִקִּרְבְּכֶם אֶת הַטּוֹב שֶׁבָּכֶם, וַאֲנִי אֲמַנֶּה אוֹתוֹ לִכְהֻנָּה מְסֻיֶּמֶת וְנִוָּכַח לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה בָּהּ.״

עָשׂוּ הָאֲנָשִׁים כִּדְבָרָיו, בָּחֲרוּ אִישׁ וְהִצִּיגוּהוּ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״הֲרֵינִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ לְשַׂר וְנָגִיד2, וּמַפְקִיד אוֹתְךָ עַל הָרוּחַ.״

הִשְׁתַּחֲוָה הָאִישׁ וְנָשַׁק אֶת יַד הַמֶּלֶךְ, וּמִשֶּׁקִּבֵּל לְיָדָיו אֶת כְּתַב־הַמִּנּוּי, נֶחְפַּז אֶל בֵּיתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב, וְסִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו עַל דְּבַר הַכָּבוֹד אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ.

שָׂמְחוּ הַבָּנִים, שָׂמְחָה הָאִשָּׁה, אוּלָם לְאַחַר־מִכֵּן, מִשֶּׁנִּרְגְּעוּ תָּמְהָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁאֲלָה: ״מִנּוּי עַל הָרוּחַ? מַה תַּעֲשֶׂה בָּרוּחַ?״

אָמַר לָהּ: ״שָׁטְיָא3 שֶׁכְּמוֹתֵךְ, מַה שְּׁאֵלָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת, הָעִקָּר שֶׁאֲנִי שַׂר, שַׂר וְנָגִיד שֶׁל הַמֶּלֶךְ.״

כֹּה עָנָה הָאִישׁ בְּגַבְהוּת לִבּוֹ4, וְצִוָּה לְהַרְחִיב אֶת הַבַּיִת, לְחַדֵּשׁ אֶת רָהִיטָיו וּמַרְבַדָּיו וּלְמַלֵּא אֶת אֲרוֹנוֹתָיו בְּבִגְדֵי־תִּפְאֶרֶת חֲדָשִׁים, לְהַכְפִּיל אֶת מִסְפַּר מְשָׁרְתָיו וְלַעֲרֹךְ מִשְׁתָּאוֹת לְכָל הַקְּרוֹבִים הַיְדִידִים וְהַמַּכָּרִים — כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, לִחְיוֹת מִכָּאן וְאֵילָךְ חַיֵּי פְּאֵר וְהָדָר.

חָלַף חֹדֶשׁ, חָלְפוּ חָדְשַׁיִם, וְהָאִישׁ הוֹסִיף לְהִתְפָּאֵר וּלְהִתְרוֹמֵם, לִלְווֹת כֶּסֶף וּלְפַזֵּר הוֹן עַל סוּסִים, מֶרְכָּבוֹת וְכָל מִינֵי מוֹתָרוֹת. כָּךְ חָלַף גַּם הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, וּבְסוֹפוֹ זִמֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת אַנְשֵׁי פָּמַלְיָתוֹ וְצִוָּה עַל שְׁלִיחָיו שֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו אֶת הָאִישׁ. כְּשֶׁהוּבָא שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: ״מֶה עָשִׂיתָ בָּרוּחַ אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּיךָ עָלָיו?״

עָמַד הָאִישׁ נָבוֹךְ וְנִכְלָם וְלֹא מָצָא מַעֲנֶה, וְעָמְדָה הַפָּמַלְיָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ תּוֹהָה וּמַחֲרִישָׁה וּפָנֶיהָ חֲפוּיִים5.

פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַפָּמַלְיָה וְאָמַר לוֹ: ״צֵא לָרְחוֹב, הָבֵא אֵלַי אֶת הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִקָּרֶה לְפָנֶיךָ6

יָצָא וְחָזַר וְאִתּוֹ רוֹכֵל יְהוּדִי שֶׁנִּקְרָה לוֹ בְּדַרְכּוֹ. שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: ״מִי אַתָּה וּמַה מַּעֲשֶׂיךָ?״

עָנָה הָרוֹכֵל: ״פְּלוֹנִי בֶּן אַלְמוֹנִי עַבְדְּךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יָרוּם הוֹדוֹ, וְהָרוֹכְלוּת מִשְׁלַח־יָדִי.״

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ״מֵעַתָּה לֹא אַלְמוֹנִי תִּהְיֶה וְלֹא בְּרוֹכְלוּת תַּעֲסֹק, מֵעַתָּה הֲרֵינִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ שַׂר וְנָגִיד וּמַפְקִיד אוֹתְךָ עַל הָרוּחַ.״

הִשְׁתַּחֲוָה הָרוֹכֵל וְנָשַׁק אֶת יְדֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: ״עַבְדְּךָ אֲנִי, וְאֶת אֲשֶׁר הִטַּלְתָּ עָלַי אֲמַלֵּא בִּמְסִירוּת וּבְנֶאֱמָנוּת, אוּלָם תְּנֵנִי וְאַחֲלִיף בְּגָדַי, וְהַעֲמֵד לִרְשׁוּתִי שׁוֹטֵר אוֹ שְׁנַיִם.״

אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״מְבֻקָּשְׁךָ יֻתַּן לְךָ.״

מִהֵר הָרוֹכֵל אֶל בֵּיתוֹ, לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי־הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ, יָצָא אֶל שְׁנֵי הַשּׁוֹטְרִים שֶׁהִמְתִּינוּ לוֹ בַּפֶּתַח וְאָמַר: ״לְכוּ אַחֲרַי וַעֲשׂוּ כְּמִצְוָתִי!״

הָלְכוּ צְעָדִים אֲחָדִים וְהִנֵּה נַפָּח עוֹמֵד וְטוֹרֵחַ עַל מַפּוּחוֹ בְּכָל כֹּחוֹ. אָמַר לוֹ הָרוֹכֵל: ״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?״ אָמַר לוֹ הַנַּפָּח: ״אֲנִי מֵפִיחַ רוּחַ בָּאֵשׁ לְמַעַן תְּחַזֵּק וּתְלַהֵט אֶת הַבַּרְזֶל.״

אָמַר לוֹ: ״הָרוּחַ לַמֶּלֶךְ הִיא, וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִידַנִי7 עָלֶיהָ, מֵעַתָּה חַיָּב אַתָּה לְשַׁלֵּם לַמֶּלֶךְ מַס־רוּחַ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.״

״הָכֵיצַד וּמַה פִּתְאֹם!״ הִתְרִיס הַנַּפָּח כְּנֶגֶד הָרוֹכֵל, אוּלָם מִשֶּׁתָּקְעוּ בּוֹ הַשּׁוֹטְרִים עֵינַיִם זוֹעֲמוֹת, נִכְנַע וְשִׁלֵּם עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת, וְהָרוֹכֵל נָתַן לוֹ קַבָּלָה בַּסְּכוּם הַזֶּה.

הָלְכוּ עוֹד צְעָדִים אֲחָדִים וְרָאוּ אִשָּׁה תּוֹלָה כְּבָסִים עַל הַגָּג. אָמַר לָהּ הָרוֹכֵל: ״מָה אַתְּ עוֹשָׂה?״ אָמְרָה: ״תּוֹלָה אֲנִי כְּבָסִים עַל הַגָּג לְמַעַן יִתְיַבְּשׁוּ בָּרוּחַ.״ אָמַר: ״הָרוּחַ לַמֶּלֶךְ הִיא, וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִידַנִי עָלֶיהָ, מֵעַתָּה עָלַיִךְ לְשַׁלֵּם לַמֶּלֶךְ מַס־רוּחַ מִדֵּי שָׁבוּעַ.״

כָּךְ הָלַךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמֵאִישׁ לְאִישׁ: מֵהַבֻּרְסְקִים8 לַצַּבָּעִים, וּמֵהַצַּבָּעִים לִמְיַבְּשֵׁי־הַפֵּרוֹת, מִמְּיַבְּשֵׁי־הַפֵּרוֹת לִמְעַשְּׁנֵי־הַנַּרְגִּילוֹת, וְכָל מִי שֶׁעָשָׂה שִׁמּוּשׁ בָּרוּחַ נִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם מַס לַמֶּלֶךְ. וּפְקִידָיו שֶׁל הָרוֹכֵל פָּרוּ וְרָבוּ, וּמִסְפַּר גּוֹבָיו עָצַם מְאֹד, וּמִשְׂרָדָיו הִתְרַחֲבוּ וְאַרְגְּזֵיהֶם מָלְאוּ כֶּסֶף וְזָהָב, עַד שֶׁכָּבַד אַכְפּוֹ9 שֶׁל מַס זֶה עַל הַבְּרִיּוֹת וְלֹא אָבוּ10 לְשֵׂאתוֹ וְלִשְׁתֹּק. אֵי־לְכָךְ נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הַצִּבּוּר בַּאֲסֵפָה גְּדוֹלָה, וְאַחֲרֵי דִּין־וּדְבָרִים בָּחֲרוּ בְּמִשְׁלַחַת מִטּוֹבֵי הַנִּכְבָּדִים, וּשְׁלָחוּהָ אֶל הַמֶּלֶךְ לְמַעַן תַּתְרִיעַ עַל מַס־הָרוּחַ וּתְבַקֵּשׁ אֶת בִּטּוּלוֹ.

הִתְיַצְּבָה הַמִּשְׁלַחַת בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יָדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו קָרָא לַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ, וְקָרָא לָרוֹכֵל וּשְׁאֵלוֹ: ״מֶה עָשִׂיתָ בַּכְּהֻנָּה אֲשֶׁר הִטַּלְתִּי עָלֶיךָ, וּמֶה עָשִׂיתָ בָּרוּחַ אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּיךָ עָלָיו?״ עָנָה הָרוֹכֵל וְאָמַר: ״אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, יָרוּם הוֹדוֹ, מִשֶּׁהִפְקַדְתַנִי עַל הָרוּחַ הָלַכְתִּי אֶל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר עָשׂוּ שִׁמּוּשׁ בּוֹ וְהִטַּלְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת מַס־הָרוּחַ. וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יְצַוֶּה עַל עֲבָדָיו וְהָלְכוּ אִתִּי אֶל מִשְׂרָדִי וְהֵבִיאוּ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶת פִּנְקְסֵי הַגְּבִיָּה וְאֶת אַרְגְּזֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נִגְבּוּ לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ.״

צָחַק הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ: ״הַעוֹד תִּשְׁאָלוּנִי עַל מָה וְלָמָּה אֲנִי מְחַבֵּב יְהוּדִים וּמְקָרֵב אוֹתָם אֵלַי?״ וְעַל הָרוֹכֵל צִוָּה לַחְדֹּל מִגְּבִיַּת מַס־הָרוּחַ וּלְחַלֵּק אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר גָּבָה לַעֲנִיִּים וּלְנִצְרָכִים, וְאַחַר צֵרְפוֹ אֶל אַנְשֵׁי סוֹדוֹ וְיוֹעֲצָיו.

  1.  פָּמַלְיָה — בְּנֵי לְוָיָה.
  2.  נָגִיד — מְמֻנֶּה, מְנַהֵל (שמואל ב’, פרק ו’, פסוק כ״א).
  3.  שָׁטְיָא (ארמית) — טִפְּשָׁה.
  4.  גַּבְהוּת לֵב — שַׁחְצָנוּת.
  5.  פָּנִים חֲפוּיִים — נְבוֹכִים, מְבֻיָּשִׁים.
  6.  יִקָּרֶה לְפָנֶיךָ — תִּפְגֹּשׁ בְּאֹפֶן אַקְרָאִי (במדבר כ״ג, פסוק ג’)
  7.  הִפְקִידַנִי — מִנָּה אוֹתִי (מלכים ב’, פרק ז’, פסוק י״ז).
  8.  בֻּרְסְקַאי — מְעַבֵּד עוֹרוֹת.
  9.  כָּבַד אַכְפּוֹ — הָעֹל הָיָה כָּבֵד (איוב ל״ג, פסוק ז’). 
  10.  אָבוּ — רָצוּ (ישעיהו ל’, פסוק ט’).