שלוש חידות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שלוש חידות

שלוש חידות

עוד על הספר

אליהו אגסי

אליהו אגסי (28 בדצמבר 1909 – 2 בנובמבר 1991). היה סופר, עיתונאי, פעיל בתחום פולקלור עדות-המזרח, ופולמוסן נגד האפליה העדתית ובעד מיזוג-גלויות/עליות. אגסי ליקט, תרגם וערך מאות סיפורי ילדים של עדות המזרח ושל ערביי ארץ-ישראל, פרסמם בעיתוני-ילדים בעברית ובערבית, וקיבץ חלק מהם בארבעה ספרים. חלק מהסיפורים נכללו בספרי הלימוד של משרד החינוך. בעזבונו של אגסי נמצא ספר סיפורי-ילדים נוסף, בשם "אלף ערב ועוד ערב", שכוונתו הייתה להוציאו לאור, אך לא הספיק. ספר נוסף שחיבר אגסי, שראה בהקניית השפה הערבית כלי לקירוב בין היהודים לערבים, הוא ספר לימוד השפה הערבית. 

בשנת 1992, לאחר פטירתו של אגסי, העניק לו המכון היהודי־ערבי של ההסתדרות את "פרס הדו־קיום", כהוקרה "על תרומה ייחודית וסגולית במסירות ובהתמדה להגברת ההבנה, לקירוב לבבות ולהעמקת הדו־קיום בין יהודים וערבים בישראל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/58cjbrju

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

הספר "שלוש חידות", הוא קובץ רביעי של מבחר סיפורי־עם מפי יהודי בבל, היא עיראק של ימינו, אותם ליקט, תרגם ועיבד הסופר אליהו אגסי ז"ל.
בספר נמצא סיפורי אהבה וקנאה, מסתורין והרפתקאות, חידות ובדיחות ולקח טוב, ועל הכול – סיפורי ניצחונו של השכל היהודי על אנשי סביבתו הגלותית, אשר התאוו להתמודד עם בני המיעוט היהודי כדי להשפילו ולנצלו, כפי שקרה בכל גלות וגלות.
הספר כתוב בשפה עברית ספרותית, מתובל בפתגמים הלקוחים מארון הספרים היהודי ומהסביבה המוסלמית בה סופרו הסיפורים. העברית בספר מנוקדת, הוא מעוטר בציורים צבעוניים ומכיל ביאורים לביטויים ולמושגים העשירים בהם השתמש המחבר.
 
"סיפורי־עם מרתקים, ססגוניים ומלאי־חן, שסופרו במשך דורות מאב לבן – זוכים פה ללבושם הספרותי והופכים מרכושם של יהודי עיראק לנחלתם של הקוראים העבריים כולם." כך כתב המבקר הספרותי של עיתון "דבר" על סיפורי־העם של המחבר.

פרק ראשון

חָתוּל בְּלִי מַגָּפַיִם
 
 
הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה בַּת עֲנִיִּים וְלָהּ חָתוּל שֶׁאָהֲבָה כְּנַפְשָׁהּ. וַיְהִי הַיּוֹם וּמַגֵּפָה פָּרְצָה בִּמְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה, וְאָבִיהָ וְאִמָּהּ נִסְפּוּ בְּמַגֵּפָה זוֹ, וְהִיא נוֹתְרָה לְבַדָּהּ בְּאֵין תּוֹמֵךְ וְעוֹזֵר, וּבָכְתָה בֶּכִי רָב. רָאָה זֹאת הֶחָתוּל וְהוּא קָרַב אֵלֶיהָ, לִטֵּף אֶת גּוּפָהּ בְּגוּפוֹ, הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיהָ קוֹלוֹת פְּרְרְ פְּרְרְ מַרְגִּיעִים, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לָהּ כָּבֵד טָרִי לְמַעַן תְּבַשֵּׁל וְתֹאכַל. וְהִיא בִּשְּׁלָה וְאָכְלָה, וְאַף לֶחָתוּל נָתְנָה וְאָכַל, וְהוֹתִירָה1 לְיוֹם הַמָּחָר. כָּךְ הָיָה הֶחָתוּל יוֹצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם לְשׁוֹטֵט בַּשְּׁוָקִים וּבַבָּתִּים, וְחוֹזֵר וְאִתּוֹ דְּבַר אֹכֶל אוֹ מַלְבּוּשׁ, וּבְכָךְ סִפֵּק מָזוֹן וּמַלְבּוּשׁ לַחֲבֶרְתּוֹ.
 
  
 
יוֹם אֶחָד חָזַר הֶחָתוּל וּבְפִיו מַסְרֵק שֶׁל זָהָב. מֶה עָשְׂתָה הַנַּעֲרָה בַּמַּסְרֵק? לָקְחָה אוֹתוֹ וְקָמָה וְהָלְכָה לְבֵית הַמֶּרְחָץ, נִכְנְסָה לְאוּלַם הַהֲסִבָּה2 וְיָשְׁבָה עַל אַחַת הַסַּפּוֹת, פָּשְׁטָה אֶת בְּגָדֶיהָ הַמְרֻפָּטִים3 וְהִסְתִּירָה אוֹתָם תַּחַת סַפָּה אַחַת וְהִסְתָּרְקָה בְּמַסְרֵק הַזָּהָב. כַּעֲבֹר זְמַן מָה נִכְנְסָה לְבֵית הַמֶּרְחָץ אִשְׁתּוֹ שֶׁל סוֹחֵר יָדוּעַ עִם בְּנוֹתֶיהָ, יָשְׁבָה עַל סַפָּה סְמוּכָה וְהֵחֵלָּה לְהַפְשִׁיט אֶת בְּנוֹתֶיהָ. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ רָאֲתָה אֶת הַנַּעֲרָה הַמִּסְתָּרֶקֶת בְּמַסְרֵק שֶׁל זָהָב, וְהִיא עֵירֻמָּה וּצְרוֹר שֶׁל בְּגָדִים אֵין לְצִדָּהּ, תָּמְהָה הָאִשָּׁה וְשָׁאֲלָה אוֹתָהּ: "מִי אַתְּ, הַנַּעֲרָה, וּמַדּוּעַ אֵין לָךְ בְּגָדִים וְלֹא סַבּוֹן וְלֹא לִיפָה4?"
 
עָנְתָה הַנַּעֲרָה: "אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר סוּלִימַאן אֲנִי, וְשִׁפְחָתִי אֲשֶׁר נָשְׂאָה אֶת צְרוֹרִי אַחֲרַי לְבֵית הַמֶּרְחָץ הִשְׁאִירָה אוֹתוֹ עַל רֹאשָׁהּ וּבָרְחָה!"
 
"אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר סוּלִימַאן אַתְּ אוֹמֶרֶת!? הֲרֵיהוּ יְדִידוֹ שֶׁל בַּעֲלִי! וְלָמָּה אַתְּ מְחַכָּה הֲרֵי שִׁפְחָתֵךְ בָּרְחָה! בּוֹאִי אֵפוֹא וְהִצְטָרְפִי אֵלֵינוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ כְּלֵי רַחְצָה וּבְגָדִים לְבַל תִּשָּׁאֲרִי כָּאן בְּחֹסֶר כֹּל."
 
  
 
הוֹדְתָה הַנַּעֲרָה עַל הַהַצָּעָה הַנְּדִיבָה וְהִצְטָרְפָה אֶל מִשְׁפַּחַת הַסּוֹחֵר, וּכְכַלּוֹתָן לְהִתְרַחֵץ וּלְהִתְלַבֵּשׁ אָמְרָה הָאִשָּׁה: "הֵן לֹא תֵּלְכִי לְבַדֵּךְ רַגְלִי אֶל בֵּית אִישֵׁךְ, הִנֵּה הָעֶגְלוֹן שֶׁלָּנוּ מְחַכֶּה בַּחוּץ לְהַסִּיעַ אוֹתָנוּ, בּוֹאִי וְנַסִּיעַ אוֹתָךְ תְּחִלָּה."
 
עָלְתָה הַנַּעֲרָה יַחַד עִם כֻּלָּן עַל הַמֶּרְכָּבָה, וְהָעֶגְלוֹן נָהַג בְּסוּסָיו אֶל בֵּית הַסּוֹחֵר סוּלִימַאן. וּבְהִתְקָרְבוֹ אֶל הַבַּיִת שָׁמְעוּ כִּי בָּקְעוּ מִמֶּנּוּ קוֹלוֹת שֶׁל בֶּכִי וְנֶהִי, וְהָאִשָּׁה לָקְחָה אֶת הַנַּעֲרָה וְנִכְנְסָה אִתָּהּ לַבַּיִת כְּדֵי לִרְאוֹת עַל מָה וְלָמָּה. אָמְרוּ לָהּ שֶׁאֵשֶׁת הַסּוֹחֵר סוּלִימַאן נֶעְדָּרָה וְאֵינֶנָּה.
 
"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת נֶעְדָּרָה וְאֵינֶנָּה! אֵיפֹה הוּא בַּעַל הַבַּיִת?"
 
"הִנֵּהוּ לְמַעְלָה בְּחַדְרוֹ אָבֵל וְשׁוֹמֵם."
 
לָקְחָה הָאִשָּׁה אֶת הַנַּעֲרָה וְעָלְתָה הַיְשֵׁר אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַבַּעַל וְאָמְרָה: "מָה אִתְּךָ! מָה אַתָּה יוֹשֵׁב אָבֵל וְשׁוֹמֵם? הִנֵּה אִשְׁתְּךָ לְפָנֶיךָ, מָצָאתִי אוֹתָה בּוֹדֵדָה וְגַלְמוּדָה בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְהֵבֵאתִי אוֹתָה אֵלֶיךָ!"
 
רָאָה בַּעַל־הַבָּיִת נַעֲרָה נֶחְמָדָה לְפָנָיו וְרָצָה בָּהּ. מִיַּד קָם וְחִבֵּק אוֹתָהּ, וְהוֹדָה לָאִשָּׁה, וְיָרַד וְצִוָּה שֶׁיֶּחְדְּלוּ מִבֶּכִי כִּי אִשְׁתּוֹ הַנֶּעְדֶּרֶת נִמְצְאָה.
 
כֹּה יָפָה וּנְעִימָה הָיְתָה הַנַּעֲרָה שֶׁהוּא צִוָּה עָלֶיהָ לְבַל תֵּרֵד לֶחָצֵר, וּלְבַל תִּכָּנֵס לַמִּטְבָּח לְבַל תִּתְלַכְלֵךְ בְּפִיחַ. וְעָבְרוּ הַיָּמִים וְהַנַּעֲרָה וְהֶחָתוּל שֶׁלָּהּ חָיוּ בְּעֹשֶׁר וְאֹשֶׁר, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד קָרְאָה הַנַּעֲרָה לֶחָתוּל וְאָמְרָה לוֹ: "קַצְתִּי בְּחַיֵּי בַּטָּלָה אֵלּוּ, לֵךְ וְהָבֵא לִי כָּבֵד כִּבְיָמִים עָבָרוּ, וַאֲנִי אֲבַשֵּׁל אוֹתוֹ וְאֹכַל."
 
"וְלָמָּה לָךְ לִהְיוֹת כְּפוּיַת טוֹבָה?" אָמַר הֶחָתוּל, "הֲרֵי בַּעֲלֵךְ מְמַלֵּא לָךְ אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּךְ, וּבְבַיִת זֶה לֹא יֶחְסַר לָךְ מְאוּמָה, וְאַתְּ מִתְאַוָּה לַחֲתִיכַת כָּבֵד גְּנוּבָה מֵאִטְלִיזוֹ שֶׁל קַצָּב?"
 
"כָּךְ הוּא זֶה!" אָמְרָה הַנַּעֲרָה, "וְאִם אַתָּה מוֹסִיף לֶאֱהֹב אוֹתִי מַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתִי."
 
הָלַךְ הֶחָתוּל וְהֵבִיא חֲתִיכַת כָּבֵד. לָקְחָה הַנַּעֲרָה אֶת הַכָּבֵד, יָרְדָה לַמִּטְבָּח, סִלְּקָה אֶת הַמְשָׁרְתִים, וְהֵחֵלָּה לְהָכִין אֶת הַכָּבֵד לְבִשּׁוּל. בּוֹ בָּרֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּבַעַל הַבַּיִת נִכְנַס, וּמִשֶּׁרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ בַּמִּטְבָּח פָּנָה אֵלֶיהָ בִּנְזִיפָה וְאָמַר: "מָה אַתְּ עוֹשָׂה בַּמִּטְבָּח! הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ כִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁפִּיךְ יוּעַם5 בְּפִיחַ וְכַדּוֹמֶה!?" וּבְאָמְרוֹ כָּךְ אָחַז בִּידֵי אִשְׁתּוֹ וֶהֱקִימָהּ. בּוֹ בָּרֶגַע נָפְלָה חֲתִיכַת הַכָּבֵד שֶׁהִסְתִּירָה בְּחֵיקָהּ לָאָרֶץ וְהָפְכָה לִמְטִיל שֶׁל זָהָב.
 
"וּמַה זֶּה?" שָׁאַל הַבַּעַל, "מִנַּיִן לָךְ מְטִיל זָהָב זֶה?"
 
"אָבִי הַסּוֹחֵר מִדַּמֶּשֶׂק שָׁמַע שֶׁהִתְחַתַּנְתִּי אִתְּךָ וְשָׁלַח לִי מַתָּנָה זוֹ בִּידֵי שָׁלִיחַ."
 
"אֵיזֶה יֹפִי, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאָבִיךְ סוֹחֵר בְּדַמֶּשֶׂק, וְלִי יֵשׁ קִשְׁרֵי מִסְחָר לָרֹב עִם הַסּוֹחֲרִים שָׁם, אוּלַי נִסַּע פַּעַם לְבַקֵּר אֶת אָבִיךְ." שָׁתְקָה הַנַּעֲרָה וְהָלְכָה אַחֲרֵי אִישָׁהּ, בְּקַוּוֹתָהּ שֶׁעִנְיָן אָבִיהָ הַמְדֻמֶּה שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק יִשָּׁכַח.
 
כַּעֲבֹר זְמַן מָה שׁוּב תָּקַף הַשִּׁעֲמוּם אֶת הַנַּעֲרָה וְהִיא קָרְאָה לַחֲתוּלָהּ וְאָמְרָה לוֹ: "קָצָה נַפְשִׁי שֵׁנִית בְּחַיֵּי בַּטָּלָה, לֵךְ וְהָבֵא לִי חֲתִיכַת בָּשָׂר וַאֲבַשֵּׁל אוֹתָהּ וְאֹכַל."
 
גַּם הַפַּעַם נִסָּה הֶחָתוּל לְהָנִיא6 אֶת אֲדוֹנִיתוֹ מֵחֶפְצָהּ, אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה. אֵי לְכָךְ הָלַךְ וְהֵבִיא לָהּ חֲתִיכַת בָּשָׂר. לָקְחָה הַנַּעֲרָה אֶת הַבָּשָׂר, יָרְדָה לַמִּטְבָּח, סִלְּקָה אֶת הַמְשָׁרְתִים וְיָשְׁבָה לַהֲכִינוֹ לְבִשּׁוּל. וְאַף הַפַּעַם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַבַּעַל נִכְנַס, מָצָא אֶת אִשְׁתּוֹ בַּמִּטְבָּח, כָּעַס עָלֶיהָ וֶהֱקִימָהּ, וַחֲתִיכַת הַבָּשָׂר אֲשֶׁר הִסְתִּירָה בְּחֵיקָהּ נָפְלָה וְהָפְכָה לְמַחֲרֹזֶת פְּנִינִים!
 
"מִנַּיִן לָךְ מַחֲרֹזֶת זוֹ?" שָׁאַל הַבַּעַל.
 
"מֵאָבִי! הוּא שְׁלָחָהּ אֵלָי מִדַּמֶּשֶׂק בִּידֵי שָׁלִיחַ."
 
"אֵיזֶה אָב נִפְלָא יֵשׁ לָךְ, וְכֹה אוֹהֵב, וְכֹה מַקְפִּיד לִשְׁלֹחַ לָךְ מַתָּנוֹת יְקָרוֹת! הֲלֹא תֹּאמְרִי לִי מַה שְּׁמוֹ?"
 
"סַלִּים אֶלשָׁאמִי שְׁמוֹ."
 
"סַלִּים אֶלשָׁאמִי? הֲלוֹא הָיוּ לִי אִתּוֹ קִשְׁרֵי מִסְחָר רַבִּים. בּוֹאִי נִסַּע לְבַקֵּר אוֹתוֹ."
 
נִדְהֲמָה הַנַּעֲרָה בְּקִרְבָּהּ אַךְ הֶעֱמִידָה פָּנִים שְׂמֵחוֹת וְאָמְרָה: "בְּרָצוֹן, אֲבָל הִנֵּה הַחֹרֶף קָרֵב וּבָא, לֹא עֵת מַסָּע לְדַמֶּשֶׂק עַתָּה. הַמְתֵּן נָא בַּעֲלִי יַקִּירִי עַד בּוֹא הָאָבִיב וְנִסַּע."
 
הִסְכִּים הַבַּעַל לְדִבְרֵי אִשְׁתּוֹ, וּמִיָּד פָּנְתָה הִיא אֶל חֲתוּלָהּ וּבִקְשָׁה מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְצָא דֶּרֶךְ לְהַתִּיר אֶת הַסְּבַךְ אֲשֶׁר בּוֹ הִסְתַּבְּכָה. וְהֶחָתוּל נָשָׂא רַגְלָיו וְיָצָא לְדַמֶּשֶׂק. שָׁם הוּא שָׁאַל עַל הַסּוֹחֵר סַלִּים אֶלשָׁאמִי וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. הָלַךְ אֶל בֵּיתוֹ וּמָצָא אוֹתוֹ בְּרִגְעֵי גְּסִיסָה אַחֲרוֹנִים. מִיָּד הִתְגַּנֵּב אֶל מִתַּחַת לִשְׂמִיכָתוֹ וְקָרָא: "בּוֹאוּ אֵלַי, בָּנַי הַיְקָרִים, בּוֹאוּ אֵלַי."
 
מִהֲרוּ הַבָּנִים אֶל אֲבִיהֶם וְהִטּוּ אָזְנֵיהֶם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים. וְהֶחָתוּל הוֹסִיף וְאָמַר: "בָּנַי, בָּנַי, חָשׁ אֲנִי שֶׁקִּצִּי קָרוֹב וְלָכֵן אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁלִּפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁהִיתִי בְּבַּגְדָּד, הִתְחַתַּנְתִּי עִם אִשָּׁה יָפָה, וְהִיא יָלְדָה לִי יַלְדָּה וּמֵתָה בְּלֵידָתָהּ. וְהַיַּלְדָּה גָּדְלָה בְּבֵית דּוֹדָתָהּ וְנִשְּׂאָה לַסּוֹחֵר סוּלִימַאן. וְעַתָּה שֶׁקִּצִּי קָרוֹב, רְצוֹנִי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאִשָּׁה זוֹ הִיא בִּתִּי, וּתְקַבְּלוּהָ, וּתְכַבְּדוּהָ וְתֹאהֲבוּהָ כַּאֲחוֹתְכֶם, וְתִתְּנוּ לָהּ אֶת חֶלְקָהּ הַמַּגִּיעַ לָהּ בַּיְרֻשָּׁה אֲשֶׁר אֲנִי מוֹרִישׁ לָכֶם."
 
"יָקָר רְצוֹנְךָ בְּעֵינֵינוּ," אָמְרוּ הַבָּנִים, "וְאוֹתוֹ נִנְצֹר וּנְקַיֵּם!" וְהַסּוֹחֵר סַלִּים אֶלשָׁאמִי הֶחְזִיר אֶת נִשְׁמָתוֹ לְבוֹרְאָהּ, וְהֶחָתוּל חָזַר אֶל גְּבִרְתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּדַמֶּשֶׂק, וְכֵיצַד סָלַל לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְבִקּוּר שָׁם, וְהוֹסִיף כִּי בָּנָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר הֵם טוֹבֵי לֵב וְיִשְׂמְחוּ לְקַבֵּל אֶת אֲחוֹתָם וְאֶת בַּעְלָהּ בְּכָל הַכָּבוֹד וְהָאַהֲבָה. וּמִשֶּׁשָּׁב הַבַּעַל וְהִזְכִּיר אֶת דְּבָר רְצוֹנוֹ לְבַקֵּר אֶת חָמִיו7 בְּדַמֶּשֶׂק, הִצִּיעָה לוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁיַּקְדִּים וְיִשְׁלַח שָׁלִיחַ לְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאָם, וְיִפְתַּח בַּהֲכָנוֹת לַמַּסָּע. וְהַבִּקּוּר בְּדַמֶּשֶׂק עָלָה יָפֶה, וְהָאַחִים אָהֲבוּ אֶת אֲחוֹתָם וּבִקְשׁוּ מִבַּעְלָהּ שֶׁיַּעֲבֹר יַחַד אִתָּהּ לָגוּר בְּדַמֶּשֶׂק, כִּי הִיא הָיְתָה לָהֶם אָחוֹת יְחִידָה, אַךְ הַבַּעַל טָעַן שֶׁעֲסָקָיו קוֹרְאִים לוֹ לַחֲזֹר, וּכְתֹם אַרְבָּעִים יוֹם לַבִּקּוּר, לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וְחָזַר לְבַּגְדָּד כַּאֲשֶׁר גְּמַלָּיו עוֹמְסִים אֶת חֶלְקָהּ בַּיְרֻשָּׁה.
 
 
1. הוֹתִירָה – הִשְׁאִירָה.
 
2. אוּלַם הַהֲסִבָּה – אוּלָם בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, שֶׁבּוֹ הָרוֹחֲצִים נָחִים בִּתְנוּחַת הִשָּׁעֲנוּת בִּישִׁיבָה אוֹ בַּחֲצִי שְׁכִיבָה.
 
3. מְרֻפָּטִים – יְשָׁנִים, קְרוּעִים וּמְקֻמָּטִים.
 
4. לִיפָה – סְפוֹג מְחֻסְפָּס עָשׂוּי מִסִּיבִים יְבֵשִׁים שֶׁל צֶמַח הַלּוּפָה, הַמְּשַׁמֵּשׁ לְקִרְצוּף הַגּוּף בְּעֵת רְחִיצָה.
 
5. יוּעַם – יֵעָשֶׂה כֵּהֶה (איכה ד', פסוק א').
 
6. לְהָנִיא – לִמְנֹעַ, לְעַכֵּב.
 
7. חָמִיו – אֲבִי אִשְׁתּוֹ.

אליהו אגסי

אליהו אגסי (28 בדצמבר 1909 – 2 בנובמבר 1991). היה סופר, עיתונאי, פעיל בתחום פולקלור עדות-המזרח, ופולמוסן נגד האפליה העדתית ובעד מיזוג-גלויות/עליות. אגסי ליקט, תרגם וערך מאות סיפורי ילדים של עדות המזרח ושל ערביי ארץ-ישראל, פרסמם בעיתוני-ילדים בעברית ובערבית, וקיבץ חלק מהם בארבעה ספרים. חלק מהסיפורים נכללו בספרי הלימוד של משרד החינוך. בעזבונו של אגסי נמצא ספר סיפורי-ילדים נוסף, בשם "אלף ערב ועוד ערב", שכוונתו הייתה להוציאו לאור, אך לא הספיק. ספר נוסף שחיבר אגסי, שראה בהקניית השפה הערבית כלי לקירוב בין היהודים לערבים, הוא ספר לימוד השפה הערבית. 

בשנת 1992, לאחר פטירתו של אגסי, העניק לו המכון היהודי־ערבי של ההסתדרות את "פרס הדו־קיום", כהוקרה "על תרומה ייחודית וסגולית במסירות ובהתמדה להגברת ההבנה, לקירוב לבבות ולהעמקת הדו־קיום בין יהודים וערבים בישראל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/58cjbrju

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

שלוש חידות אליהו אגסי
חָתוּל בְּלִי מַגָּפַיִם
 
 
הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה בַּת עֲנִיִּים וְלָהּ חָתוּל שֶׁאָהֲבָה כְּנַפְשָׁהּ. וַיְהִי הַיּוֹם וּמַגֵּפָה פָּרְצָה בִּמְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה, וְאָבִיהָ וְאִמָּהּ נִסְפּוּ בְּמַגֵּפָה זוֹ, וְהִיא נוֹתְרָה לְבַדָּהּ בְּאֵין תּוֹמֵךְ וְעוֹזֵר, וּבָכְתָה בֶּכִי רָב. רָאָה זֹאת הֶחָתוּל וְהוּא קָרַב אֵלֶיהָ, לִטֵּף אֶת גּוּפָהּ בְּגוּפוֹ, הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיהָ קוֹלוֹת פְּרְרְ פְּרְרְ מַרְגִּיעִים, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לָהּ כָּבֵד טָרִי לְמַעַן תְּבַשֵּׁל וְתֹאכַל. וְהִיא בִּשְּׁלָה וְאָכְלָה, וְאַף לֶחָתוּל נָתְנָה וְאָכַל, וְהוֹתִירָה1 לְיוֹם הַמָּחָר. כָּךְ הָיָה הֶחָתוּל יוֹצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם לְשׁוֹטֵט בַּשְּׁוָקִים וּבַבָּתִּים, וְחוֹזֵר וְאִתּוֹ דְּבַר אֹכֶל אוֹ מַלְבּוּשׁ, וּבְכָךְ סִפֵּק מָזוֹן וּמַלְבּוּשׁ לַחֲבֶרְתּוֹ.
 
  
 
יוֹם אֶחָד חָזַר הֶחָתוּל וּבְפִיו מַסְרֵק שֶׁל זָהָב. מֶה עָשְׂתָה הַנַּעֲרָה בַּמַּסְרֵק? לָקְחָה אוֹתוֹ וְקָמָה וְהָלְכָה לְבֵית הַמֶּרְחָץ, נִכְנְסָה לְאוּלַם הַהֲסִבָּה2 וְיָשְׁבָה עַל אַחַת הַסַּפּוֹת, פָּשְׁטָה אֶת בְּגָדֶיהָ הַמְרֻפָּטִים3 וְהִסְתִּירָה אוֹתָם תַּחַת סַפָּה אַחַת וְהִסְתָּרְקָה בְּמַסְרֵק הַזָּהָב. כַּעֲבֹר זְמַן מָה נִכְנְסָה לְבֵית הַמֶּרְחָץ אִשְׁתּוֹ שֶׁל סוֹחֵר יָדוּעַ עִם בְּנוֹתֶיהָ, יָשְׁבָה עַל סַפָּה סְמוּכָה וְהֵחֵלָּה לְהַפְשִׁיט אֶת בְּנוֹתֶיהָ. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ רָאֲתָה אֶת הַנַּעֲרָה הַמִּסְתָּרֶקֶת בְּמַסְרֵק שֶׁל זָהָב, וְהִיא עֵירֻמָּה וּצְרוֹר שֶׁל בְּגָדִים אֵין לְצִדָּהּ, תָּמְהָה הָאִשָּׁה וְשָׁאֲלָה אוֹתָהּ: "מִי אַתְּ, הַנַּעֲרָה, וּמַדּוּעַ אֵין לָךְ בְּגָדִים וְלֹא סַבּוֹן וְלֹא לִיפָה4?"
 
עָנְתָה הַנַּעֲרָה: "אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר סוּלִימַאן אֲנִי, וְשִׁפְחָתִי אֲשֶׁר נָשְׂאָה אֶת צְרוֹרִי אַחֲרַי לְבֵית הַמֶּרְחָץ הִשְׁאִירָה אוֹתוֹ עַל רֹאשָׁהּ וּבָרְחָה!"
 
"אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר סוּלִימַאן אַתְּ אוֹמֶרֶת!? הֲרֵיהוּ יְדִידוֹ שֶׁל בַּעֲלִי! וְלָמָּה אַתְּ מְחַכָּה הֲרֵי שִׁפְחָתֵךְ בָּרְחָה! בּוֹאִי אֵפוֹא וְהִצְטָרְפִי אֵלֵינוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ כְּלֵי רַחְצָה וּבְגָדִים לְבַל תִּשָּׁאֲרִי כָּאן בְּחֹסֶר כֹּל."
 
  
 
הוֹדְתָה הַנַּעֲרָה עַל הַהַצָּעָה הַנְּדִיבָה וְהִצְטָרְפָה אֶל מִשְׁפַּחַת הַסּוֹחֵר, וּכְכַלּוֹתָן לְהִתְרַחֵץ וּלְהִתְלַבֵּשׁ אָמְרָה הָאִשָּׁה: "הֵן לֹא תֵּלְכִי לְבַדֵּךְ רַגְלִי אֶל בֵּית אִישֵׁךְ, הִנֵּה הָעֶגְלוֹן שֶׁלָּנוּ מְחַכֶּה בַּחוּץ לְהַסִּיעַ אוֹתָנוּ, בּוֹאִי וְנַסִּיעַ אוֹתָךְ תְּחִלָּה."
 
עָלְתָה הַנַּעֲרָה יַחַד עִם כֻּלָּן עַל הַמֶּרְכָּבָה, וְהָעֶגְלוֹן נָהַג בְּסוּסָיו אֶל בֵּית הַסּוֹחֵר סוּלִימַאן. וּבְהִתְקָרְבוֹ אֶל הַבַּיִת שָׁמְעוּ כִּי בָּקְעוּ מִמֶּנּוּ קוֹלוֹת שֶׁל בֶּכִי וְנֶהִי, וְהָאִשָּׁה לָקְחָה אֶת הַנַּעֲרָה וְנִכְנְסָה אִתָּהּ לַבַּיִת כְּדֵי לִרְאוֹת עַל מָה וְלָמָּה. אָמְרוּ לָהּ שֶׁאֵשֶׁת הַסּוֹחֵר סוּלִימַאן נֶעְדָּרָה וְאֵינֶנָּה.
 
"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת נֶעְדָּרָה וְאֵינֶנָּה! אֵיפֹה הוּא בַּעַל הַבַּיִת?"
 
"הִנֵּהוּ לְמַעְלָה בְּחַדְרוֹ אָבֵל וְשׁוֹמֵם."
 
לָקְחָה הָאִשָּׁה אֶת הַנַּעֲרָה וְעָלְתָה הַיְשֵׁר אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַבַּעַל וְאָמְרָה: "מָה אִתְּךָ! מָה אַתָּה יוֹשֵׁב אָבֵל וְשׁוֹמֵם? הִנֵּה אִשְׁתְּךָ לְפָנֶיךָ, מָצָאתִי אוֹתָה בּוֹדֵדָה וְגַלְמוּדָה בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְהֵבֵאתִי אוֹתָה אֵלֶיךָ!"
 
רָאָה בַּעַל־הַבָּיִת נַעֲרָה נֶחְמָדָה לְפָנָיו וְרָצָה בָּהּ. מִיַּד קָם וְחִבֵּק אוֹתָהּ, וְהוֹדָה לָאִשָּׁה, וְיָרַד וְצִוָּה שֶׁיֶּחְדְּלוּ מִבֶּכִי כִּי אִשְׁתּוֹ הַנֶּעְדֶּרֶת נִמְצְאָה.
 
כֹּה יָפָה וּנְעִימָה הָיְתָה הַנַּעֲרָה שֶׁהוּא צִוָּה עָלֶיהָ לְבַל תֵּרֵד לֶחָצֵר, וּלְבַל תִּכָּנֵס לַמִּטְבָּח לְבַל תִּתְלַכְלֵךְ בְּפִיחַ. וְעָבְרוּ הַיָּמִים וְהַנַּעֲרָה וְהֶחָתוּל שֶׁלָּהּ חָיוּ בְּעֹשֶׁר וְאֹשֶׁר, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד קָרְאָה הַנַּעֲרָה לֶחָתוּל וְאָמְרָה לוֹ: "קַצְתִּי בְּחַיֵּי בַּטָּלָה אֵלּוּ, לֵךְ וְהָבֵא לִי כָּבֵד כִּבְיָמִים עָבָרוּ, וַאֲנִי אֲבַשֵּׁל אוֹתוֹ וְאֹכַל."
 
"וְלָמָּה לָךְ לִהְיוֹת כְּפוּיַת טוֹבָה?" אָמַר הֶחָתוּל, "הֲרֵי בַּעֲלֵךְ מְמַלֵּא לָךְ אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּךְ, וּבְבַיִת זֶה לֹא יֶחְסַר לָךְ מְאוּמָה, וְאַתְּ מִתְאַוָּה לַחֲתִיכַת כָּבֵד גְּנוּבָה מֵאִטְלִיזוֹ שֶׁל קַצָּב?"
 
"כָּךְ הוּא זֶה!" אָמְרָה הַנַּעֲרָה, "וְאִם אַתָּה מוֹסִיף לֶאֱהֹב אוֹתִי מַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתִי."
 
הָלַךְ הֶחָתוּל וְהֵבִיא חֲתִיכַת כָּבֵד. לָקְחָה הַנַּעֲרָה אֶת הַכָּבֵד, יָרְדָה לַמִּטְבָּח, סִלְּקָה אֶת הַמְשָׁרְתִים, וְהֵחֵלָּה לְהָכִין אֶת הַכָּבֵד לְבִשּׁוּל. בּוֹ בָּרֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּבַעַל הַבַּיִת נִכְנַס, וּמִשֶּׁרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ בַּמִּטְבָּח פָּנָה אֵלֶיהָ בִּנְזִיפָה וְאָמַר: "מָה אַתְּ עוֹשָׂה בַּמִּטְבָּח! הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ כִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁפִּיךְ יוּעַם5 בְּפִיחַ וְכַדּוֹמֶה!?" וּבְאָמְרוֹ כָּךְ אָחַז בִּידֵי אִשְׁתּוֹ וֶהֱקִימָהּ. בּוֹ בָּרֶגַע נָפְלָה חֲתִיכַת הַכָּבֵד שֶׁהִסְתִּירָה בְּחֵיקָהּ לָאָרֶץ וְהָפְכָה לִמְטִיל שֶׁל זָהָב.
 
"וּמַה זֶּה?" שָׁאַל הַבַּעַל, "מִנַּיִן לָךְ מְטִיל זָהָב זֶה?"
 
"אָבִי הַסּוֹחֵר מִדַּמֶּשֶׂק שָׁמַע שֶׁהִתְחַתַּנְתִּי אִתְּךָ וְשָׁלַח לִי מַתָּנָה זוֹ בִּידֵי שָׁלִיחַ."
 
"אֵיזֶה יֹפִי, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאָבִיךְ סוֹחֵר בְּדַמֶּשֶׂק, וְלִי יֵשׁ קִשְׁרֵי מִסְחָר לָרֹב עִם הַסּוֹחֲרִים שָׁם, אוּלַי נִסַּע פַּעַם לְבַקֵּר אֶת אָבִיךְ." שָׁתְקָה הַנַּעֲרָה וְהָלְכָה אַחֲרֵי אִישָׁהּ, בְּקַוּוֹתָהּ שֶׁעִנְיָן אָבִיהָ הַמְדֻמֶּה שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק יִשָּׁכַח.
 
כַּעֲבֹר זְמַן מָה שׁוּב תָּקַף הַשִּׁעֲמוּם אֶת הַנַּעֲרָה וְהִיא קָרְאָה לַחֲתוּלָהּ וְאָמְרָה לוֹ: "קָצָה נַפְשִׁי שֵׁנִית בְּחַיֵּי בַּטָּלָה, לֵךְ וְהָבֵא לִי חֲתִיכַת בָּשָׂר וַאֲבַשֵּׁל אוֹתָהּ וְאֹכַל."
 
גַּם הַפַּעַם נִסָּה הֶחָתוּל לְהָנִיא6 אֶת אֲדוֹנִיתוֹ מֵחֶפְצָהּ, אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה. אֵי לְכָךְ הָלַךְ וְהֵבִיא לָהּ חֲתִיכַת בָּשָׂר. לָקְחָה הַנַּעֲרָה אֶת הַבָּשָׂר, יָרְדָה לַמִּטְבָּח, סִלְּקָה אֶת הַמְשָׁרְתִים וְיָשְׁבָה לַהֲכִינוֹ לְבִשּׁוּל. וְאַף הַפַּעַם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַבַּעַל נִכְנַס, מָצָא אֶת אִשְׁתּוֹ בַּמִּטְבָּח, כָּעַס עָלֶיהָ וֶהֱקִימָהּ, וַחֲתִיכַת הַבָּשָׂר אֲשֶׁר הִסְתִּירָה בְּחֵיקָהּ נָפְלָה וְהָפְכָה לְמַחֲרֹזֶת פְּנִינִים!
 
"מִנַּיִן לָךְ מַחֲרֹזֶת זוֹ?" שָׁאַל הַבַּעַל.
 
"מֵאָבִי! הוּא שְׁלָחָהּ אֵלָי מִדַּמֶּשֶׂק בִּידֵי שָׁלִיחַ."
 
"אֵיזֶה אָב נִפְלָא יֵשׁ לָךְ, וְכֹה אוֹהֵב, וְכֹה מַקְפִּיד לִשְׁלֹחַ לָךְ מַתָּנוֹת יְקָרוֹת! הֲלֹא תֹּאמְרִי לִי מַה שְּׁמוֹ?"
 
"סַלִּים אֶלשָׁאמִי שְׁמוֹ."
 
"סַלִּים אֶלשָׁאמִי? הֲלוֹא הָיוּ לִי אִתּוֹ קִשְׁרֵי מִסְחָר רַבִּים. בּוֹאִי נִסַּע לְבַקֵּר אוֹתוֹ."
 
נִדְהֲמָה הַנַּעֲרָה בְּקִרְבָּהּ אַךְ הֶעֱמִידָה פָּנִים שְׂמֵחוֹת וְאָמְרָה: "בְּרָצוֹן, אֲבָל הִנֵּה הַחֹרֶף קָרֵב וּבָא, לֹא עֵת מַסָּע לְדַמֶּשֶׂק עַתָּה. הַמְתֵּן נָא בַּעֲלִי יַקִּירִי עַד בּוֹא הָאָבִיב וְנִסַּע."
 
הִסְכִּים הַבַּעַל לְדִבְרֵי אִשְׁתּוֹ, וּמִיָּד פָּנְתָה הִיא אֶל חֲתוּלָהּ וּבִקְשָׁה מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְצָא דֶּרֶךְ לְהַתִּיר אֶת הַסְּבַךְ אֲשֶׁר בּוֹ הִסְתַּבְּכָה. וְהֶחָתוּל נָשָׂא רַגְלָיו וְיָצָא לְדַמֶּשֶׂק. שָׁם הוּא שָׁאַל עַל הַסּוֹחֵר סַלִּים אֶלשָׁאמִי וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. הָלַךְ אֶל בֵּיתוֹ וּמָצָא אוֹתוֹ בְּרִגְעֵי גְּסִיסָה אַחֲרוֹנִים. מִיָּד הִתְגַּנֵּב אֶל מִתַּחַת לִשְׂמִיכָתוֹ וְקָרָא: "בּוֹאוּ אֵלַי, בָּנַי הַיְקָרִים, בּוֹאוּ אֵלַי."
 
מִהֲרוּ הַבָּנִים אֶל אֲבִיהֶם וְהִטּוּ אָזְנֵיהֶם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים. וְהֶחָתוּל הוֹסִיף וְאָמַר: "בָּנַי, בָּנַי, חָשׁ אֲנִי שֶׁקִּצִּי קָרוֹב וְלָכֵן אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁלִּפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁהִיתִי בְּבַּגְדָּד, הִתְחַתַּנְתִּי עִם אִשָּׁה יָפָה, וְהִיא יָלְדָה לִי יַלְדָּה וּמֵתָה בְּלֵידָתָהּ. וְהַיַּלְדָּה גָּדְלָה בְּבֵית דּוֹדָתָהּ וְנִשְּׂאָה לַסּוֹחֵר סוּלִימַאן. וְעַתָּה שֶׁקִּצִּי קָרוֹב, רְצוֹנִי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאִשָּׁה זוֹ הִיא בִּתִּי, וּתְקַבְּלוּהָ, וּתְכַבְּדוּהָ וְתֹאהֲבוּהָ כַּאֲחוֹתְכֶם, וְתִתְּנוּ לָהּ אֶת חֶלְקָהּ הַמַּגִּיעַ לָהּ בַּיְרֻשָּׁה אֲשֶׁר אֲנִי מוֹרִישׁ לָכֶם."
 
"יָקָר רְצוֹנְךָ בְּעֵינֵינוּ," אָמְרוּ הַבָּנִים, "וְאוֹתוֹ נִנְצֹר וּנְקַיֵּם!" וְהַסּוֹחֵר סַלִּים אֶלשָׁאמִי הֶחְזִיר אֶת נִשְׁמָתוֹ לְבוֹרְאָהּ, וְהֶחָתוּל חָזַר אֶל גְּבִרְתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּדַמֶּשֶׂק, וְכֵיצַד סָלַל לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְבִקּוּר שָׁם, וְהוֹסִיף כִּי בָּנָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר הֵם טוֹבֵי לֵב וְיִשְׂמְחוּ לְקַבֵּל אֶת אֲחוֹתָם וְאֶת בַּעְלָהּ בְּכָל הַכָּבוֹד וְהָאַהֲבָה. וּמִשֶּׁשָּׁב הַבַּעַל וְהִזְכִּיר אֶת דְּבָר רְצוֹנוֹ לְבַקֵּר אֶת חָמִיו7 בְּדַמֶּשֶׂק, הִצִּיעָה לוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁיַּקְדִּים וְיִשְׁלַח שָׁלִיחַ לְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאָם, וְיִפְתַּח בַּהֲכָנוֹת לַמַּסָּע. וְהַבִּקּוּר בְּדַמֶּשֶׂק עָלָה יָפֶה, וְהָאַחִים אָהֲבוּ אֶת אֲחוֹתָם וּבִקְשׁוּ מִבַּעְלָהּ שֶׁיַּעֲבֹר יַחַד אִתָּהּ לָגוּר בְּדַמֶּשֶׂק, כִּי הִיא הָיְתָה לָהֶם אָחוֹת יְחִידָה, אַךְ הַבַּעַל טָעַן שֶׁעֲסָקָיו קוֹרְאִים לוֹ לַחֲזֹר, וּכְתֹם אַרְבָּעִים יוֹם לַבִּקּוּר, לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וְחָזַר לְבַּגְדָּד כַּאֲשֶׁר גְּמַלָּיו עוֹמְסִים אֶת חֶלְקָהּ בַּיְרֻשָּׁה.
 
 
1. הוֹתִירָה – הִשְׁאִירָה.
 
2. אוּלַם הַהֲסִבָּה – אוּלָם בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, שֶׁבּוֹ הָרוֹחֲצִים נָחִים בִּתְנוּחַת הִשָּׁעֲנוּת בִּישִׁיבָה אוֹ בַּחֲצִי שְׁכִיבָה.
 
3. מְרֻפָּטִים – יְשָׁנִים, קְרוּעִים וּמְקֻמָּטִים.
 
4. לִיפָה – סְפוֹג מְחֻסְפָּס עָשׂוּי מִסִּיבִים יְבֵשִׁים שֶׁל צֶמַח הַלּוּפָה, הַמְּשַׁמֵּשׁ לְקִרְצוּף הַגּוּף בְּעֵת רְחִיצָה.
 
5. יוּעַם – יֵעָשֶׂה כֵּהֶה (איכה ד', פסוק א').
 
6. לְהָנִיא – לִמְנֹעַ, לְעַכֵּב.
 
7. חָמִיו – אֲבִי אִשְׁתּוֹ.