001. אבן בוחן
מקור הביטוי בישעיהו (כח, טז), שבו נכתב: "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן, אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד".
במהלך השנים היו פירושים שונים לפסוק זה ולביטוי אבן בוחן, למשל אבן ראויה וטובה, אבן מבצר חזקה (במקרא המשמעות של המילה בוחן היא מבצר), ואבן גרניט (שחם) כי יש מילה מצרית שנהגית באופן דומה.
החל מהמאה השמונה־עשרה לפחות, לביטוי אבן בוחן יש משמעות חדשה: הגדרת אמת מידה מרכזית כלשהי או עיקרון כלשהו להערכה של דבר מה, וזאת כי אז בדקו את טיבן של מתכות שונות על ידי שפשופן באבנים מיוחדות — אבני הבוחן.

002. אבן דרך
הביטוי אבן דרך מתאר מאורע או נקודת ציון מיוחדים הראויים לאזכור בחייו של אדם או ארגון.
מקור הביטוי במנהג הרומאי להניח אבני מייל לאורך הדרכים שסללו כדי לסמן לנוסעים בדרך את המרחק שעברו. בתחילת המאה הרביעית לפנה"ס החלו הרומאים בסלילת דרכים שלָרוב חופו אבן והיו לדרכים המתקדמות בעולם העתיק. הן אפשרו קיום של סחר רציף בכל מזג אוויר, וכמובן גם שינוע מהיר של חיילים. רבים מתייחסים לפרקטיקה זו כאחת הסיבות שסייעו להתפשטות הרומאית ברחבי אגן הים התיכון.
באמצע המאה השנייה לפנה"ס נכנס ל"סטנדרט של הדרך הרומאית" הנוהג של הוספת אבני מייל — אבני דרך המונחות במרחק של מייל אחת מהשנייה לאורך הדרך. מאז מוצאים אותן לאורך כל אחת מאלפי הדרכים שהרומאים פרצו וסללו באימפריה. זה כולל לא מעט דרכים רומאיות שנסללו בארץ ישראל, ושהתוואי שלהן ואבני הדרך שלהן עדיין ניכרים לעין.

003. אהבה אפלטונית
הביטוי אהבה אפלטונית מתאר צורה של אהבה שאינה כוללת משיכה מינית או קשר פיזי. זהו קשר רגשי עמוק המבוסס על הערכה, הבנה וחיבה הדדית בין שני אנשים.
מקור הביטוי הוא במלומד האיטלקי מרסיליו פיצ'ינו שקרא לאהבה מסוג זה ״אהבה סוקרטית״, כלומר אהבה בין שני גברים ללא מין, כפי שהיתה בין סוקרטס לתלמידיו.
במאה השבע־עשרה כתב הסופר האנגלי ויליאם דאוֶונַנט את הספר ״מאהבים אפלטונים״, כך שהוא החליף את סוקרטס באפלטון אך נשאר נאמן לאותו רעיון.
