פתח דבר
הספר המונח לפני הקוראים הוא בעצם ילקוט. כשמו כן הוא. גם הפרק הראשון, שברובו המוחלט רואה כאן אור לראשונה, אינו אלא לקט של פתגמים שנִקרו בדרך הילוכי בלימוד הספרות היהודית לדורותיה (למַעט ספרות חז״ל, במקרה זה). אמנם לא כולם ראויים לשם המילוני המדויק של פתגם, ועם זאת מצאתי לנכון לרשום ביטויים, לרוב בני שתי מילים, שיש בצירופן מן העניין (למשל, מדינת ישראל, מוֹבָאי שבת, ספר נחמד). פרק זה, ככל שהוא גדול בהיקפו, אינני מתיימר בלבבי שהשלמתי את המלאכה. יש עוד הרבה מה להציג בתחום זה, מה עוד שפעמים תלוי הדבר בטעם אישי של הקורא. יורשה לי להביא מדברי גדול חכמינו: ׳ואמנם מודה אני שלא רחוק הדבר שאטעה ויעלם ממני עיון או נוסח, ואין זה דבר גדול, ואני שמח מאוד שכך בודקים אחרי, ומי שעושה כן ראוי לשכר ולתודה׳.1 זאת ועוד, בפרק זה ציינתי לא מקורות בלבד, אלא גם מחקרים רלבנטיים, וזאת כדי להרחיב את יריעת המתבונן המחפש גם משמעות. אף לא נמנעתי מלציין ערכים דומים מאוד (למשל, צירופים של הנקודה או העגולה), כי נקודת המוצא שלי אינה עולם הספרות המליצי אלא עולם ההגות. אבל הִנחה אותי הרעיון: תורה מפוארה בכלי מפואר!2
הפרק השני עשוי לשמש דוגמה לפתגם שנתגלגל בצורות שונות: כשלעצמו פשט צורה ולבש צורה, בנוסחו, בשפתו ובזהות ׳מחברו׳. ואמנם גם בפרק הראשון נכללו פתגמים שהרחבתי עליהם מעט את הדיבור, כפי שנראה לי מתבקש ומיטיב עם הקורא.
ברם, יתר פרקי הספר מתחלקים כרגע לשניים: ראשית, מאמרים שבחלקם נכתבו ונמסרו למערכות לפני למעלה מחמש שנים, וטרם ראו אור הדפוס (רעה חולה כשלעצמה!). אני מתנצל אפוא שנקטתי דברי הגמרא (ברכות סג ע״א): ׳בשעת המפזרים — כַּנֵּס!׳ גם עמדה לי עצת/הוראת החכם מכל אדם (משלי ג כז): ׳אל תמנע טוב מבעליו׳, זו ששימשה מוטו מרכזי גם לחלק מחסידי אשכנז לשם פרסום הגותם, ואני ברוב חוצפתי נסחפתי לכך, מאחר שלא אדע מדת ימי, וחפצתי לראות את פרי עמלי מונגש לציבור הלומדים. בכך אף נתרציתי לפניית עמיתים יקרים ללקט מחדש מבחר מאמרים.
שנית, מרבית המאמרים שנדפסו בבימות שונות (וחשבנו שיש להם ערך גם כיום), נקלטו כאן בתוספות או בתיקונים לא רבים, עִם שחלקם קִבלו פנים חדשות ממש. יחד עם זאת, השתדלנו לנקוט דרכו של ׳המורה׳: ׳ואין כונתנו להגדיל גוף הספרים, ולא לכלות הזמן במה שלא יביא אל תועלת. ולזה כשנפרש, לא נפרש אלא מה שצריך לפרוש, ובשיעור שיובן לבד, וכשנחבר לא נחבר אלא קיצור ענינים׳.3
בכל המאמרים נקטתי אותה דרך: בדיקת תיעוד ספרותי, לקוח מסוגות שונות, וכן מכתבי־יד הספונים ברחבי העולם שאין יד הכל מצויה בהם. המחקר בהם נערך מתוך ראייה היסטורית, ובמידת האפשר גם גיאוגרפית. עם זאת, עלי להביע התנצלותי שבגלל מגבלות המגפה שהתרחשה עלינו בשנה האחרונה נמנעה ממני האפשרות להשלים במקומות מסוימים פרטים ביבליוגרפיים כלשהם.
הילקוט נפתח לחמישה שערים: פתגמים, נושאים הקשורים יותר בפולחן ובעבודה הדתית, נושאים בעלי אופי ערכי־הגותי, נושאים הקשורים בדרך זו או אחרת לארץ־ישראל, ושער שעוסק באישים ושיטות. לבו של העיון באלה הוא העולם הקבלי, אך גלוי לַכל שאי־אפשר למקובל להתנתק מן ׳המושב בחיים׳, ולפיכך נזקקנו לבירורים ספרותיים, היסטוריים, סוציולוגיים, שיפיקו תמונה מציאותית נכונה ככל האפשר. לא לחידושים מפליגים נשאתי עיניי4 אלא לְמה שעולם המחקר זקוק לו תחילה: להכרת העובדות והצגתן, ולפיכך עקבתי אחר גלגולי דברים ולא נמנעתי משְלוֹח ידי לסוגות ספרותיות שונות ולכתבי־יד רבים ככל האפשר כדי לחשוף משוֹב מלא ככל הניתן. והנה מתברר שבמקרים רבים מאוד לא הרי גלגולו של ערך זה כגלגולו של מנהג זה. ברם, העת החדשה, מלאחר הגירוש מספרד, מעלה יותר ויותר תמונה שֶבה רעיונות, ובעיקר מנהגים, פורצים מחדרי לבם ומעולמם של מקובלים וחודרים אל קהלים רחבים יותר והופכים לנכסי צאן ברזל, לחלק מן התרבות המתרחשת או המתגבשת. שוב, לכל נושא — הדרך המיוחדת לו.
והנה מתברר שדרכם של מנהגים אינה סוגה בשושנים. יש שמנהג משיל מעליו לבוש מסוים ויש שהוא מעלה עליו מעטה חדש. יש שהוא מתקבל בקהילה פלונית ונדחה בקהילה אלמונית. לפעמים הוא פושט צורה ולובש צורה עד שנראה כאילו ׳פנים חדשות באו לכאן׳. כל אלה נדונו בהתאם לעצמם בלא להכתיב מראש את המסקנות וממילא את דרכי המחקר.
שמח אני להודות לכל מי שסייעני, בדרכו שלו, להגיע ׳עד הלום׳. תודה שלוחה למקורות הספרותיים בהם ראו אור המאמרים לראשונה. תודה כנה לידידי, פרופ׳ ירון הראל, דיקן הפקולטה למדעי היהדות, על סיועו. תודה עמוקה ללשכת סגנית הנשיא למחקר באוניברסיטת בר־אילן על תמיכתה. וברכה מיוחדת לראש משביר: הנהלת אדרא שהכניסה ספר־ילקוט זה תחת כנפיה, ובעיקר לד״ר דפנא לוין ולפרופ׳ אבי אלקיים, אנשי חזון ומעש יקרים. כולם יעמדו על הברכה ויבורכו מפי עליון! ׳ילכו מחיל אל חיל׳ !!!
ט״ו בשבט תשפ״א
הערות:
1 שו״ת הרמב״ם, מהדורת יהושע בלאו, סי׳ תסד.
2 כמה אירוני הוא שבמקור התלמודי, תענית ז ע״א, נכתב: ׳תורה מפוארה בכלי מכוער׳. אבל הדורות הבאים ידעו לפאר.
3 רמב״ם, אגרת תחיית המתים, מהדורת יצחק שילת, עמ׳ שסב.
4 יוצאים מן הכלל הם הפרקים השבעה־עשר והעשרים וששה, שהם נושאים אופי פולמוסי יותר. ואילו הפרק הל״ב החותֵם הוא בעצם לבו של הספר.
פרק ראשון
לקט פתגמים בספרות ההגות
לפני כשבעים שנה כתב פרופ׳ שרגא אברמסון כדברים האלה: ׳פזורים ברחבי ספרותנו מאמרי חכמה לאלפים ולרבבות, הן מקור הן תרגום, המחכים לידים נאמנות שיאספום הגורנה. עבודה זו על כרחך לא תיעשה בידי אדם אחד ... על כן, חובה היא על כל המצויים אצל ספרותנו העתיקה על יד מה שנראה בעיניהם ולהביאו לפני קהל המתעניינים׳.5
מאז הועלתה קריאה זו, ראו אור כמה חיבורים העוסקים באיסוף פתגמים ומחקריהם. הקובץ הגדול ביותר, לפי שעה, לוקט בידי הרב משה סבר בסדר אלפביתי, ונקרא בשם: מכלול המאמרים והפתגמים. ברם, אף מחבר זה הניח בקעה להתגדר בה, ואמרתי אני להוסיף מרשימותיי.6 להלן מובאים פתגמים שאינם מצויים אצל סבר, או שיש לי להעיר על ציוני מראה־המקום בספרו או להוסיף עליהם בעיקר מתוך ספרות ההגות. אולם לעתים די קרובות קיים רצף ספרותי ולכן ציינתי גם מקורות קדומים שעה שנאסף חומר חשוב מספרות ההגות. ברור כי גם אני אינני מתברך בלבבי שנשלמה המלאכה, ובוודאי שלא יכולתי לרשום כאן את כל המקורות. אף ישנם פתגמים וחידודי־לשון שנשאתי ונתתי ביני לבין עצמי אם להביאם בכאן, והוכרעה הכף לשלילה או לחיוב, וייתכן כי לא הכל יסכימו עם הערכה־הכרעה זו. זאת ועוד, לפעמים הבאתי ביטוי שאינו עונה למשמעות הצרה והמדויקת של ׳פתגם׳.
כיוצא בכך, ניתן לפצל את הפיסקה הבאה ולציין כל רכיב בנפרד, אולם בכך ניטלה נשמת הפִסקה שֶכּוֹחה בשלמותה, ועם זאת אנו משלמים את מחיר הרכיבים עצמם. וכך מצינו: ׳ויחשוב בלבו כי העולם הזה הוא עולם עובר תהפוכות כמו רגע. והסימן: אין רגע בלא הרבות אבל, אין שמיטה בלא ירידת מטה, אין שנה בלא ראש ולענה, אין תקופה בלא מכה טרופה, אין חודש בלי תמורת קודש, אין שבוע בלא קול תרועה, אין יום בלא רתת ואיום, אין לילה בלא יללה, אין שעה בלא רעה, אין רגע בלא פגע. כל הצלחה לצוחה, כל שמחה לאנחה, כל גילה ליללה, כל ממשלה לבוז ושפלה, כל שאון לאסון. ע״כ חכם עיניו בראשו, כי כל שוטה חוטא, וחכמה במלואה תרי״ג׳.7
אבדן הגוף — הצלחת הנפש
ר׳ שם טוב ן׳ פלקירה, אגרת המוסר, מהד׳ א״מ הברמן, עמ׳ 14. השווה: ׳תענוג הגוף הוא צער לנשמה, ותענוג נשמה צער לגוף׳ — תולדות, פר׳ נשא, סי׳ ו, עמ׳ תנא.
אבחר דרכם ואדע ערכם
הקדמת הרמב״ן להשגותיו על ספר המצוות לרמב״ם, תשמ״א, עמ׳ 10.
אבי אבות התמיהה
קונטרס להגנת הקבלה מאת ר׳ יעקב הלוי. ראה מ׳ חלמיש, בר־אילן, כ״ב-כ״ג (תשמ״ח), עמ׳ 198.
אבי החכמה ואבי הנביאים
סדר אליהו רבה, פרק ו, ווארשא תרמ״א, עמ׳ 110; סדר אליהו זוטא, פרק יב, מהדו׳ רמא״ש, עמ׳ 194. כינוי זה ניתן למשה רבינו. והשווה בבלי מגילה יג ע״א: ׳אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות׳ (וכן, למשל, אבן מיגאש, כבוד אלהים, יח ע״ב; חאגיז, משנת, אות רסח). המאמר התלמודי הובא אצל סבר, א, עמ׳ 1. וראה עוד שם: אב בחכמה וכו׳, אב לחכמה וכו׳. על משה כאב בחכמה ראה גם רקנטי, פר׳ שמות, לט ע״ג. בוודאי על־פי האמור במסכת מגילה כּוּנָה הרמב״ם (משה): ׳אב בתורה אב בחכמה׳. ראה אנטולי, מלמד, קיט ע״ב. גרשם שלום מעיר שר׳ אלעזר מוורמס, בעל הרקח, כינה את רבי יהודה החסיד: אבי החכמה. ראה הקבלה בפרובנס, ירושלים תשכ״ג (שכפול), עמ׳ 138; וכן בספרו Ursprung und Anfange der Kabbala, Berlin 1962, ss. 229-230. על האר״י כאב החכמים ראה ר׳ בן־ציון מרדכי חזן, תיקון הכללי לימי השובבים, ירושלים תרס״ב, עמ׳ לב. משה רבינו כונה גם אבי התעודה, למשל, חמדת ימים, כרך ראש חדש, סוד הצדקה בפורים, פג ע״ב.
אבל רבים חצי נחמה
פירושו של ר׳ יוסף אבן כספי, עשרה כלי כסף, לאיכה ב יג. אולם בפירושו, אדני כסף, לירמיה ו כו, ציין ׳כמו שנאמר׳. משמע, פתגם זה קדם לו (אם כי ייתכן שהכוונה לעצם הרעיון, ולאו דווקא לניסוח המסוים). אכן, המהדיר יצחק לאסט (לונדון תרע״ב, וד״צ ירושלים תש״ל, עמ׳ 5) מביא כמה מקבילות לרעיון (אגב, צ״ל שם: דב״ר ב יד. וכן צריך לתקן אצל סבר, כדלקמן). ועיין סבר, כרך ג, עמ׳ 1631: צרת רבים חצי נחמה. ובספר החינוך, תשט״ז, עמ׳ תי: ׳צער רבים נחמה׳. — על לעגו של ר׳ אליעזר פאפו, ראה להלן: ׳צרת רבים׳ וכו׳.
אבר מחזיק אבר
ראה מאמרו של הרב יהודה אבידע, ״אבר מחזיק אבר״, סיני, שנה יד, כרך כט, תשי״א, עמ׳ תא-תב. מקורות קבליים נוספים נזכרו במאמרו של אלכסנדר אלטמן, ״לשאלת בעלותו של ס׳ טעמי המצות״ וכו׳, קרית ספר, מ (תשכ״ה), עמ׳ 275, 411. תוספות רבות יש אצל אשכנזי.8 אציין עוד: רקנטי, פר׳ תצוה, נא ע״ג; שושן סודות, צ ע״א; סדר היחוד לר׳ מרדכי הסבעוני, כ״י ניו־יורק בהמ״ל 1848, א ע״ב; תחילת (אין מספור) הקדמת ר׳ אברהם טובייאנה לעץ חיים של ר׳ יהודה חנין, ליוורנו תקמ״ג; איפרגאן, מנחה; ר׳ נחמן מברסלב, ספר המדות, הובא בזלוטניק, מדרש, עמ׳ 10. ובמשמעות שונה במקצת באור המאיר, פר׳ תרומה, א, סח ע״ב. וראה ש׳ אברמסון, ענינות בספרות הגאונים, עמ׳ 129-128 הע׳ 9; י׳ גארב, הופעותיו של הכוח, עמ׳ 121-115. ב' הוס, בדעת, 28 (תשנ"ב), עמ' 24 והע' 31.
אדון (כל) הנביאים
הקדמת רבינו בחיי, א, עמ׳ י הע׳ 30. בספר שעשועים לר׳ יוסף ן׳ זבארה, מכונה משה רבינו ׳מבחר הנביאים׳. ראה במהדורת יחיאל בריל, יין הלבנון, פאריש 1866 (וד״צ תש״ל), עמ׳ 2 (=מהד׳ י׳ דישון, 1985, עמ׳ 221).
אדם [ראשי תיבות] אדם דוד משיח
רקנטי, פר׳ בראשית, ז ע״ג; מרדכי דאטו, מגדל דוד, כ״י אוקספורד 2515, דף 51א; ר׳ אברהם אזולאי, חסד לאברהם, מעין רביעי נהר נח; ג׳ שלום, ״דרוש על הגאולה לרבי שלמה לבית טוריאל״, ספונות, א (תשי״ז), עמ׳ סה הע׳ 7; מאור עינים, פר׳ פינחס. וראה שלום, פרקי, עמ׳ 325-324.
אדם בלא חבר כשמאל בלא ימין
פלא יועץ, ראש ערך ׳חברותא׳.
אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם
צוין אצל סבר, ב״ב נח ע״א. וראה גם רקנטי, פר׳ יתרו, מו ע״א; מעבר יבק, שפתי צדק, פרק כז; רמ״ע מפאנו, מאמר הנפש, א ע״א. וראה להלן: ׳כקוף בפני׳ וכו׳.
אדם דואג לעָבר, נבהל להוה, וירא לעתיד
בחינת עולם, שער יג. וראה בסמוך.
אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו — דמיו אינם עוזרים ימיו אינם חוזרים
ספר החיים, אמשטרדם תס״ג, טו ע״א; ר׳ מנחם מנדל מרימנוב, דברי מנחם, עמ׳ ג. מופיע גם על קירות בתי־כנסת במזרח אירופה. ראה תמר שדמי, הכתובות שעל קירות בתי כנסת במזרח אירופה וכו׳, עבודת דוקטור, רמת־גן תשע״א, עמ׳ 109. וראה אשכנזי, תניתא, עמ׳ 31-18.
אהבה היא דבר שאין לו קצבה
נעם אלימלך, פר׳ חקת, ירושלים תשכ״א, פ ע״ג.
אהבה מוסיף אהבה תמיד
ר׳ יעקב יצחק מלובלין, זכרון זאת, פר׳ שמות, לובלין תר״נ, י ע״ד.
אהבה מכלכלת השירה
מתוך ״שיר ידידות״ שנדפס בראש אגרות הרמ״ז (רבי משה זכות), ליוורנו תק״מ. והוא, כמובן, פרפרזה למאמר ׳אהבה מקלקלת השורה׳. — במאמרי שראה אור בסיני, פ, שבט-אדר תשל״ז, עמ׳ רעז, נדפס בטעות: השורה.
אהוב סקראט אהוב אפלטון — אבל האמת יותר אהובה אצלנו
מובא בשם ׳החוקר׳ אצל י״מ חזן, איי הים (ראה יוסף פאור, הרב ישראל משה חזן — האיש ומשנתו, ירושלים תשל״ז, עמ׳ קמט). וראה א״א הרכבי, תשובות הגאונים, ברלין תרמ״ז, עמ׳ xvi ואילך. בס׳ בית שמואל, חו״מ, סי׳ ו, הנוסח: ׳כבר אמר החכם אהוב את החכמים והאמת אהוב מכולם׳. ואילו בשו״ת מנחת אלעזר, סי׳ יא: ׳בד״ת [=בדברי תורה] האמת אהוב מן הכל׳. וראה זלוטניק, מדרש, עמ׳ 19-17; מלמד, ענקים, לאורך כל הספר. ונדפסו עוד שינויים קלים. וראה גם שד״ל, ויכוח על חכמת הקבלה, תש״ל, סוף עמ׳ 8; אברהם יג״ל, לקח טוב, חמוש״ד, דף יב. וראה אשכנזי, תניתא, עמ׳ 48-37.
או יהודי או צלוב
ראה סבר, א, עמ׳ 21. וראה ר״י צאלח, תכלאל עץ חיים, נט ע״א.
אוהב מצוה לא ישבע מצוה
ראה סבר, א, עמ׳ 21. נודע ביהודה, מה״ת, יו״ד, סי׳ קכג.
אוהבי יורֵני יתְרוני, ואויבי יודיעני חסרוני
יהושע שטיינברג, משלי יהושע, פרק מו, ווילנא תרמ״ה, עמ׳ 253.
אוירא דארץ־ישראל מחכים
ראה סבר, א, עמ׳ 26. וראה תשבי, משנת, א, עמ׳ 81.
אוירא דברצלונא מחכים בניה ובוניה
שו״ת הריב״ש, סי׳ שסט. חלקו הראשון הוא, כמובן, פרפרזה למאמר ׳אווירא דארץ־ישראל מחכים׳. יש להניח שנתכוון המחבר גם למצלול המילים: ברצלונה־בניה־בוניה. על המילה ״בוניה״ השווה: ׳תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר ״וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך״. אל תקרי בניך אלא בוניך׳ (בבלי ברכות סד ע״א).
אותו האיש
תלמוד בבלי, כגון: גיטין נו ע״א. כדאי לציין שהרמב״ן חזר והשתמש בביטוי זה ככינוי לבר־פלוגתיה בספר הויכוח (כתבי רמב״ן, א, תשכ״ג, עמ׳ שו ואילך).
אותיות מחכימות
ראה סבר, א, עמ׳ 34. מקורות רבים (בעיקר מספרות ההלכה) רשם אשכנזי, קדמיתא, עמ׳ 442-435. ואוסיף: עזריה מן האדומים, מאור עינים, אמרי בינה, וילנא תרכ״ו, עמ׳ 372; תקון לליל ל״ג לעומר, איזמיר תק״ט, א ע״א.
אוֹכַל אולי אֶחיה ... אחיה אולי אוכל
׳וכן אמר אחד מן החכמים: אוכל אולי אחיה. ויאמר הכסיל: אחיה אולי אוכל׳. כך בארחות צדיקים, פראג שמ״א, שער האהבה. (הערת פרופ׳ חנה כשר: ובחילופי דמויות — צדיק ורשע — בחיבור התשובה למאירי, משיב נפש, מאמר א פרק יב, בשם ׳חכמי הערב׳).
אזקין עמה יחד
ספר טוביה ח ח, בתוך א׳ כהנא, הספרים החיצונים, תשט״ז, ב, עמ׳ שלג. בהמשך לבש צורות שונות.
אחר דרגא תביר
ראה סבר, א, עמ׳ 41, המציין את תחכמוני, שער ג, וצ״ל: שער נ. דב ירדן, מדרש לשון, תשט״ז, עמ׳ 98, מפנה לאלחריזי. וראה של״ה, מסכת יומא, רמג ע״א [=ח״ב, עג סע״ד]; שיחות הר״ן, סי׳ מה; מדרש פינחס, לא ע״ב, אות יט. אצטט משפט מתוך ספר נדיר: ׳דרגא תביר ר״ל שהתנהג בגאוה כמו העולה במדריגות ולכן סופו להיות נשבר׳ (יעקב סוכרי, יורו משפטיך ליעקב, כלכתא תרמ״ב, ס ע״ב. והוא פרפרזה לחיד״א, אהבת דוד, דרוש יד). וראה אשכנזי, תניתא, עמ׳ 64-62.
אחר טרחא יבוא אתנח
ר׳ יצחק הכהן, במאמרו של ג׳ שלום, מדעי היהדות, ב, תרפ״ז, עמ׳ קי; רמ״ק, פרדס רמונים, שער הטעמים; של״ה, מסכת יומא, רמג ע״א [=ח״ב, עג סע״ד]; ועוד. אף סבר, א, עמ׳ 41, גרס כך. אך ש״א הורודצקי, שלש מאות שנה של יהדות פולין, עמ׳ 122 (למרות שהשתמש בדפוס נח״ת של השל״ה, ושם: טרחא) גרס: טפחא.
אחר תביר אתנח
שו״ת מקיץ בן חי, מובא אצל י׳ שציפנסקי, ארץ־ישראל בספרות התשובות, ג, תשל״ט, עמ׳ תשעב הע׳ 19 (׳פתגם שגור ... על־פי של״ה׳).
אחרי אנחה תקות נחמה
ר׳ יצחק הכהן, במאמרו של ג׳ שלום, מדעי היהדות, ב, תרפ״ז, עמ׳ קי.
איה האל? — בלב כל שואל!
אברהם בן חסדאי, בן המלך והנזיר, שער כב, תשי״א, עמ׳ 153. וראה מ׳ בובר, אור הגנוז, תש״ז, עמ׳ 554.
איזהו חסיד? המתחסד עם קונו!
ראה סבר, א, עמ׳ 56, המפנה לזוהר [ויש להוסיף: זוהר ח״ג רפא ע״א]. אך לפני כן בספר הבהיר, סי׳ קפד-קפה. וראה גם תקוני זהר, תש״ח, א ע״ב.
אילו ידעתיו הייתיו
סבר, א, עמ׳ 156, מביא מתוך ספר העיקרים והכוזרי. וראה ר׳ משה בן יהודה, אהבה בתענוגים (כ״י אוקספורד 1292, ס׳ 22106, דף 302ב): ׳ואמר החכם המורה מחכמי הפילוסופים על זה אילו ידעתי הייתיו׳; משה נרבוני (ראה תרביץ, לט [תש״ל], עמ׳ 293); מהר״ל, דרך חיים, לאבות ה ו; ר׳ לוי בן אברהם, לוית חן, כ״י אוקספורד 1983, ס׳ 19145, דף 16א; שמעיה בן יצחק הלוי, צרור החיים, כ״י ליידן 24, דף 190ב; חאגיז, משנת, אות תצו; לקוטי מוהר״ן, סי׳ כא, תשכ״ה, ל ע״ד.9
אין אדם יודע על ביאת משיח
ספר חסידים, עמ׳ 77, סי׳ ריב.
אין אדם נתפס בשעת צערו
ראה סבר, א, עמ׳ 69. וראה ש׳ אברמסון, בקובץ מנחה ליהודה, עמ׳ 20.
אין אהבה כאהבת השם
תחילת הקדמת הרקח, ירושלים תשכ״ז, עמ׳ א. אך אצל ר׳ מאיר פאפרש, אור הישר, עמוד העבודה, פרק ה: כאהבת המקום.
אין אמונה בעכו״ם
ראה סבר, א, עמ׳ 73. וראה שו״ת מן השמים, עמ׳ עב.
אין אמצעות בדבר
כלומר, אין דרך ביניים. ראה אור המאיר, פר׳ קדושים, ח״א, קלט ע״א.
אין אש בלא עשן ואין עשן בלא אש
ר׳ דוד בן יהודה החסיד, ספר הגבול, תשע״ו, עמ׳ 124. וראה להלן: ׳לית תננא׳ וכו׳.
אין בגשמיות דק כמוזיק״א
רמב״ן, שער הגמול, תשכ״ד, עמ׳ שג.
אין בה טעם ולא ריח
ראה סבר, א, עמ׳ 76. והשווה רמב״ם, הלכות יסודי התורה, ג ג. וכך התבטא ר״א דנציג באירוניה על ׳הנוהגים שלא לאכול צנון ושומים [בפסח] שאין לזה שום טעם וריח׳ (חיי אדם, כלל קכז, ס״ק ז).
אין בין חמץ למצה אלא משהו
תולדות, פר׳ קדושים, עמ׳ שלח. בנוסח שונה במקצת: של״ה, מסכת פסחים, מצה שמורה, בהגה״ה, תשכ״ג, ח״ב, י ע״א. וכן בקיצור של״ה.
אין בן דוד בא אלא בדור וכו׳
ראה סבר, א, עמ׳ 78. וראה שערי אורה, שער ה, נו ע״א.
אין ברו כתוכו
כך אצל ש״י עגנון, ספריהם של צדיקים, ירושלים תשכ״א, עמ׳ ח. והוא, כמובן, פרפרזה לנוסח השגור ׳אין תוכו כברו׳.
אין ברכה פחותה מאלף
ראה זוהר ח״א קסא ע״א.
אין גבור כממון
ן׳ וירגה, שבט יהודה, סוף שער שמיני, ירושלים תש״ז, עמ׳ נ.
אין דבר חסר יורד מן השמים
ר׳ שמעון לביא, כתם פז, ת״ש, ב, תכא ע״א; י״מ חזן, איי הים (ראה יוסף פאור, הרב ישראל משה חזן — האיש ומשנתו, ירושלים תשל״ז, עמ׳ קנה-קנו). ועיין בסמוך: ׳אין דבר רע׳ וכו׳.
אין דבר טוב נעשה בשלמות
סדר היום, פירוש קהלת, סא ע״א.
אין דבר רע יורד מלמעלה
כך מובא אצל סבר, א, עמ׳ 80, מתוך בראשית רבה. נוסח זה נמצא גם במדרש הגדול, בראשית, מהד׳ מרדכי מרגליות, ירושלים תש״ז, עמ׳ יח; רדב״ז, מגן דוד, אמשטילרדם תע״ג, ו ע״ב; רמח״ל, דרך תבונות, סוף פרק ה ועוד. ברם, שגורות גם נוסחאות קרובות, כדלקמן: בשני כתבי־יד של מדרש בר״ר הנ״ל נאמר: ׳אין דבר רע יורד מן השמים׳. ראה מהדו׳ תאודור־אלבק, עמ׳ 535. וכך גם במקורות מאוחרים: שערי אורה, שער ב, כ ע״א (=אופיבך תע״ה, יד ע״ב); מערכת האלהות, ו ע״ב, קלח ע״א; רמ״ק, פרדס רמונים, שער כה, פרק א. — בספר לבנת הספיר, ירושלים תרע״ג (ד״צ תשל״א), לה ע״א, הנוסח הוא: ׳אין רע יורד מן השמים׳. וכן ר׳ יהודה אריה לייב, שפת אמת, ח״א, פר׳ ויחי, קלד ע״א. ובספר הפליאה, פשמישל תרמ״ד, פב ע״א: ׳אין הרע יורד מן השמי[ם]׳. ברמ״ק, שיעור, סי׳ א, ג ע״ג, מופיעים זה ליד זה: ׳אין דבר רע יורד מלמעלה׳ — ׳אין רע יורד מן השמים׳. ויש גם: ׳אין רע יורד מלמעלה׳. כך גנת אגוז, לר״י ג׳יקטילא, ז ע״ד; של״ה, נג ע״ב (=ח״א, לט ע״א); אגרת הקדש לרבי שניאור זלמן מליאדי, סי׳ יא, ד״ה להשכילך בינה, ברוקלין תשי״ד, עמ׳ 232; ישמח לב, לר׳ מנחם נחום מטשערנאביל, ריש מסכת ביצה, ירושלים תשכ״ו, עמ׳ שכג. הבאנו כאן מִדגם של זרמים ותקופות על מִגוון הוואריאציות, אך בוודאי שישנם מקורות נוספים. כמו״כ אפשר להצביע על נוסחאות קרובות נוספות. כגון: אין דבר טמא יורד מן השמים — בבלי סנהדרין נט ע״ב (וראה סבר, א, עמ׳ 80). וראה ׳אין דבר חסר׳ וכו׳.
אין האור ניכר אלא מתוך החשך
מובא אצל בלאנקשטיין, משלי ישראל ואומות העולם, תשכ״ד, עמ׳ 345 מס׳ 602. ואילו אצל י׳ דוקעס, נחל קדומים, הנובר תרי״ג (ד״צ תל־אביב תשכ״ט), עמ׳ 20, בתור ״משל קדמוני״. דוידזון, אוצר, עמ׳ 189 מס׳ 3092, מצטט מתוך ספר גבול בנימין, שנדפס באמשטרדם תפ״ז. אף מובאת שם מקבילה מתוך ״בן המלך והנזיר״ [סוף שער יח]: ׳שמש יקרו לא יהי נכר עדי חשך יכסה ארץ׳. מקבילה זו נרשמה גם ע״י דוקעס, הנ״ל, שהוסיף עוד מן הזוהר (ח״ג, מז ע״ב): ׳אלמלא חשוכא לא אשתמודע נהורא׳. אך מן הראוי להעיר על מאמר נוסף מן הזוהר שיש בו הקצנה (ח״ב, קפד ע״א): ׳לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ... ולית טובא אלא מגו בישא׳. על סמך משפט קיצוני זה כתב נתן העזתי, כאילו כציטט מן הזוהר המתאים לרוחו: ׳לית חכמתא אלא מגו טפשותא, ולית דכיותא אלא מגו מסאבותא׳.10 וכך גם רמ״ק, אור יקר, כרך יב, עמ׳ קצז-קצח. אך ר׳ זאב מזיטאמיר, אור המאיר, אסתר, ברוקלין תשל״ה, פח ע״ד, כותב: ׳יתרון אור ניכר מן החושך׳. נוסח זה מצוי בספרים. בחיבור ״מאמרים פילוסופיים״, שפירסם א״מ הברמן, בקובץ מנחה ליהודה, עמ׳ 187 מס׳ 64, אנו מוצאים: ׳לא יודע הדבר כי אם בהפכו׳. (אגב, הברמן לא הביא לכך כל מקבילה); בערך ב־1400 כתב כך שלמה בן יהודה. עיין ד׳ שוורץ, פירוש קדמון לספר הכוזרי, תשס״ז, עמ׳ 48. מעין זה נמצא בספר פניני המליצות, והובא ע״י דוקעס, שם, עמ׳ 21, וע״י דוידזון, אוצר, עמ׳ 128 הע׳ 30: ׳לא יוודעו הדברים כי אם בהפכם, ולולא הרעה לא יוודע יתרון הטובה׳. ר׳ אברהם סבע, צרור המור, פר׳ תצוה, כב ע״ב, כתב: ׳כל דבר ניכר מהפכו׳. וראה עוד סבר, א, עמ׳ 95: ׳אין טוב ניכר אלא מתוך הפוכו׳. נוסיף כי בהספדו של ר׳ ישעיה באסאן על רבו, ר׳ משה זכות, המשיך אחרי הפתגם האמור: ׳ואין יוקר המציאות ניכר אלא אחרי ההעדר׳ (כ״י אוקספורד 991, ס׳ 22467, עמ׳ 258). כיוצא בכך: ׳אין ניכרת הטובה אלא בחסרונה׳ (דוידזון, אוצר, הע׳ 28, מתוך ס׳ מלאכת מחשבת). במגיד דבריו ליעקב, תשל״ו, עמ׳ 218: ׳יתרון חכמה נראה מן הסכלות׳. הפתגם הנידון, בניסוחים שונים, עשוי להופיע במשנתם של הוגים הקובעים את מהות הרע כאמצעי להבלטת הטוב. למשל, רמח״ל, קל״ח פתחי חכמה, פתח ב: ׳שאין נודע קצה אלא מהפכו׳. וראה עוד שם. ובפתח ל (תשכ״א, כג ע״א) מפורש: ׳אין האור ניכר אלא מתוך החשך׳; דעת תבונות, תשל״ג, עמ׳ קפה. וראה עוד ספר המפואר, לר׳ שלמה מלכו, ירושלים תשכ״ב, כו ע״א; שבט מוסר, פרק מג. וע״ע מהר״ל, הפותח את ספרו נצח ישראל במילים אלה: ׳כאשר הדבר הטוב נודע מהפכו ידיעה אמיתית׳ וכו׳. לבסוף יצויין כי פעמים השתמשו על־פי המקור (קהלת ב יג) כדי להביע את יתרון החיובי על השלילי, ופעמים הובע החידוש כי דווקא מתוך השלילי עולה יתרון החיובי.
אין ההמון משיג מציאותו ולא הפילוסוף איכותו
יצחק אלבלג, ספר תיקון הדעות, מהד׳ י״א וידה, ירושלים תשל״ג, עמ׳ 23.
אין המהיר מתבונן
ר׳ קלונימוס קלמן מפיאסעצנא, בני מחשבה טובה, תשל״ג, עמ׳ 28, כותב: ׳צריך אתה להתרחק מן המהירות הרחק הרחק הרחק כי אין המהיר מתבונן׳. וראה להלן: ׳הרוכב במהירות׳ וכו׳; ׳פרי המהירות׳; ׳המתן ותנצל׳.
אין המטמון נגלה אלא לבעליו
בזוהר, ח״א קכז ע״ב, כתוב: ׳לית מלה אתגליא אלא למאריה׳. ג׳ שלום בזוהר הפרטי שלו העיר כי כמה פעמים בצרור המור מופיעה מקבילה עברית זו.
אין הקב״ה מונה דפים אלא שעות
פלא יועץ, סוף ערך ׳למוד׳. וראה להלן: ׳הקב״ה מונה׳ וכו׳. וראה מקורות נוספים אצל אשכנזי, קדמיתא, עמ׳ 631.
אין הקב״ה עושה דבר וכו׳
ראה סבר, א, עמ׳ 91. וראה דברי הקונגרס למדעי היהדות, ב, עמ׳ 318.
אין השכל דבר זולת הדבר המושכל
מורה נבוכים, חלק א פרק סח.
אין התורה שלימה אלא בארץ־ישראל
האמונה והבטחון, פרק ח, כתבי רמב״ן, עמ׳ שעח.
אין זירוז אחר זירוז
אגרת ר׳ שניאור זלמן מליאדי. ראה הילמן, אגרות, עמ׳ יג.
אין חכם בלא ספרים ואין אומן בלא כלים
כך ר׳ בנימין הכהן בראש גבול בנימין, אמשטרדם תפ״ז, בשם ׳אמרו המושלים׳. ועיין סדר הפוך אצל פלא יועץ, ערך ׳ספר׳.
אין חכם כבעל נסיון
סבר, א, עמ׳ 94, הביא מתוך ספר העקידה. זלוטניק, מדרש, עמ׳ 38-37, מביא מקבילות נוספות, ומציין את מקור הכל במבחר הפנינים, שער הורות דרך ישרה (ווארשא תרפ״ה, עמ׳ 94): ׳אין מנהיג לב״א כבעל הנסיונות המשכיל׳. ברם, נראה לי שהראשון שהשתמש בניסוח האידיומטי הקצר, כדלעיל, היה יצחק בן משה פריפוט דוראן הלוי, אשר בסוף ההקדמה לספרו מעשה אפד (ווין תרכ״ה, עמ׳ 25), כתב: ׳אין חכם כבעל הנסיון׳. ובוודאי ממנו העתיק במעבר יבק, שפת אמת, סוף פרק יב.
אין טוב יוצא מתוך מריבה
ר׳ יוסף אירגאס, שו״ת דברי יוסף, ליוורנו תק״ב, סי׳ ב, י ע״ד. ראה לעיל: ׳אין דבר טוב׳ וכו׳. ולהלן: ׳אין שלום יוצא׳ וכו׳.
אין טוב שאין בו רע
ראה סבר, א, עמ׳ 95. וראה ש׳ תודר, ״אמרות אחד העם״, לשוננו לעם, אב-אלול תשכ״ב, עמ׳ מא-מב; ידע עם, טז (תשל״ג), עמ׳ 30-25. ובנוסח שונה במקצת: ׳אין טוב בלתי רע׳ — ר׳ חיים ויטאל, שערי קדושה, חלק ג שער ו. וראה אשכנזי, תניתא, עמ׳ 74-71. מעין זה: ׳יש כמה רעות אשר סופם טובות׳ (ארחות צדיקים, שער השמחה, תש״ו, עמ׳ סג), והוא תמצית הניסוח בחובות הלבבות, שער ב פרק ה, תש״ח, עמ׳ פב.
אין טעם וריח בדבר זה
בית יוסף, ראש סי׳ כה. וראה לעיל: ׳אין בה טעם ולא ריח׳. וראה נוסח שונה אצל ר׳ יששכר איילנבורג, באר־שבע, באר מים חיים, סי׳ ה: ׳אין טעם בדבריהם ואין ריח במעשיהם׳.
אין יקר בנבראים כמו הזמן
ר׳ יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, ווארשא תר״ל, כט ע״ב. וראה להלן: ׳הזמן הוא יקר׳ וכו׳; ׳מי שאינו מאבד הזמן׳.
אין כאשה חזקה בכל הארץ
יוסיפון, פרק ג, ווארשא תרל״ג, עמ׳ 19. ואצל ר׳ יוסף משאש, אוצר המכתבים, ג, עמ׳ ריא: ׳אין חזק כאשה, אמרו הקדמונים׳.
אין כבוד בלבוש בגדי רקמה
ר׳ ישראל משה חזן, שו״ת כרך של רומי, סי׳ א, ליוורנו תרל״ו, ב ע״ב. בניגוד לפתגם העממי: הלבוש עושה את האדם.
אין כיין חזק בארץ
יוסיפון, פרק ג, ווארשא תרל״ג, עמ׳ 19.
אין כל ירא אוהב
מאירת עינים, עמ׳ קז. ובלשון אחרת: ׳מה שאוהב אין מתירא ממנו, ומה שמתירא אין אוהבו׳ (מגיד דבריו ליעקב, תשל״ו, עמ׳ 134). המקור לכל אלה: ׳אין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום׳ (מדרש תנאים לספר דברים, עמ׳ 25).
אין כמלך חזק בארץ
ראה סבר, א, עמ׳ 98; יוסיפון, פרק ג, ווארשא תרל״ג, עמ׳ 19. וראה ש׳ אברמסון, בקובץ מנחה ליהודה, עמ׳ 21, 295.
אין כתָבו ולבו שוים
משיב דברים, עמ׳ 132.
אין לאדם קרוב יותר מאשתו
רדב״ז, מצודת דוד, מצוה קכט. השווה: ׳אין אשה מתה אלא לבעלה׳ (סנהדרין ב ע״ב).
אין לחם אלא אשה
ר׳ משה קורדוברו, ספר גירושין, סי׳ צו. מקצת פרשנים פירשו כך את פשוטם של המקראות: בראשית לט ו; משלי ט יז; שם ל כ; איוב לא י. וכך בבראשית רבה. וראה חיד״א, דבש לפי, מערכת ל, אות ז.
אין לך דבר עומד בפני בעלי תשובה
כך מובא אצל סבר, א, עמ׳ 101, מתוך ירושלמי פאה פ״א הל״א (אם כי בנדפס מופיע: כל, במקום: לך), ומתוך שלושה מקורות נוספים בזוהר (וראה להלן). מאמר זה מופיע בכל מיני וואריאציות, שכן בדרך כלל מצטטים על־פי הזכרון. בפירוש הרקנטי, פר׳ נשא, עב ע״ג, נרשם: ׳אין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה׳. וכן אצל איפרגן, מנחה, פר׳ נשא, עמ׳ תקנג. בזוהר חדש, בראשית, לג ע״ב (מדרש הנעלם) נרשם: ׳אין לך דבר שבעולם שעומד בפני התשובה כלל׳. וראה גם רמב״ם, פירוש המשניות לאבות ג יד (מהד׳ הרב קאפח, ירושלים תשכ״ה): ׳אין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה׳. וכך בשו״ת מהרי״ט, ח״ב, סי׳ ח, תשי״ט, ה ע״ב; מגלה עמוקות, אופן לה, למברג תרי״ח, ז ע״א. ובנוסח ארמי בזוהר ח״ב קו ע״א (סבא דמשפטים): ׳לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה׳. וכן שם, ח״ג ע״ו ע״א. ובעברית בזהר חדש, פר׳ בראשית, יט ע״ד (וראה תשבי, משנת, ב, עמ׳ תשמא). אך רמב״ם, הלכות תשובה, פרק יג הלכה יד (מהד׳ מוסד הרב קוק תשכ״ד): ׳שאין לך דבר שעומד בפני התשובה׳. ובאותו נוסח: הנפש החכמה, כ ע״ד; ר׳ שלמה אלקבץ, ברית הלוי, לבוב תרכ״ג, מד ע״א; ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק יז, רד ע״ד, רה ע״א. מכאן צוטט בשל״ה, רכג ע״א. וכן שם, רכו ע״א. ובשינוי קל, שם, צח ע״ב (וכן צוטט בהוספה לספר יסוד יוסף, ירושלים תשכ״ז, יז ע״ב). ועיין גם טהרת הקודש, לר׳ בנימין בן מתתיה, אמשטרדם תצ״ג, ח״ב, מב ע״ד; ר׳ יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, למברג תרי״ח, כג ע״ב; חיד״א, פתח עינים, אבות, פרק ד משנה ה (מונקאטש תרל״ד, כ ע״ג). כנוסח ס׳ ראשית חכמה מצינו גם בספרים חסידיים (שכידוע, הושפעו ממנו): תולדות יעקב יוסף, פר׳ נשא, אות יב; ר׳ צבי אלימלך מדינוב, דרך פקודיך, לבוב תרי״א, ג ע״ב; תניא, ספר של בינונים, פרק כה, לא ע״ב; הנ״ל, אגרת התשובה, פ״ד, צג ע״ב. וכך מסיים רש״ז מליאדי את אגרת התשובה מהדורא קמא, זאלקווי תקנ״ט, סח ע״ב (נדפס גם אצל הילמן, אגרות, עמ׳ צב); שיח שרפי קודש, לאדז תרפ״ח, כב ע״ג. נוסח זה מופיע גם בסיפור מתוך ״מעשה בוך״, נדפס בעברית ע״י א׳ ילינק, בית המדרש, ח״ה, עמ׳ 151; וכן אצל מ׳ בן־יחזקאל, ספר המעשיות, תשכ״ה, עמ׳ 438. אבל במהדורות האידיות של ״מעשה בוך״ (בדקתי דפוסי אמשטרדם תס״א, תפ״ג, נירנבורג תקכ״ג) אין משפט כזה, וכן אינו במהד׳ גאסטר, עמ׳ 416. במהד׳ של יעקב מייטליס, ארגנטינה 1969, עמ׳ 202, כתוב: ׳שערי תשובה לא ננעלו׳. — נוסח קרוב מופיע בזוהר, ח״ג קכב ע״ב (רעיא מהימנא): ׳לית לך מאן (!) דקאים קמי תשובה׳. ובמראות הצובאות, עמ׳ עג-עד, מצינו: ׳לא יש דבר שעומד מפני תשובה׳.
אין לך דבר שאין לו ממש
שער רוח הקודש, ירושלים תער״ב, א ע״א.
אין לך נקודה בעולם שלא יהיה לה ארך ורחב ועומק
׳אין לך נקודה בעולם שלא יהיה לה ארך ורחב ועומק ולכל אחד משלשתן יש לה ראש ואמצע וסוף, הרי ט׳, והמקום — הרי י׳. כך בפירושו של רבינו בחיי לדברים ו ד, בסופו. מעין זה גם בחיבורים פילוסופיים וקבליים אחרים בימי־הביניים, כגון תורת הספירות לר׳ שם טוב, אן ארבור 2001, עמ׳ 55 (בשינוי קל); ר׳ יוסף אלאשקר, צפנת פענח, לוד תשס״ט, עמ׳ שב.
אין לך דבר שאין לו גדר
מעבר יבק, אמרי נועם, פתיחה, בשם ׳החכם׳.
אין לך/לנו עסק בנסתרות
אביא מדבריו של אלבוים, פתיחות, עמ׳ 359: ירושלמי סוטה ז, ה (כב ע״א). וראה עוד בחגיגה יג ע״א; בר״ר ח, ב בשם בן סירא (מהד׳ תיאודור־אלבק, עמ׳ 58, וראה במנחת יהודה על אתר); הזוהר, חלק ב, רע ע״ב. על השימוש בביטוי זה בדברי פילוסופים ומקובלים ראה חונה, משפחת טריויש, עמ׳ רב; ר׳ אליאור, היכלות זוטרתי, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, מוסף א (תשמ״ב), עמ׳ 60-59; י״א וידה, ״פירוש ר׳ אלחנן בן יקר לס׳ יצירה״, קבץ על יד, ו [טז], (תשכ״ט), עמ׳ 190-189.
אין לך שמחה גדולה כשמחת התורה לישראל בהר סיני
שלחן של ארבע, עמ׳ תעא.
אין למדין מן האגדה
אוצר הגאונים, חגיגה, עמ׳ 60. וראה מאמרו של יוחנן קאפח, קובץ אורשת, ז, תשע״ז, עמ׳ 77-57.
אין לשנות ממנהג המדינה אשר הוא יתד ופינה
תשב״ץ, חוט המשולש, טור א, סי׳ יז, אות ט, תשע״א, ל ע״ב.
אין מגלין אלא לצנועים
ראה סבר, א, עמ׳ 109. ועיין רשב״ם לשמות ג טו.
אין מדה כבושת פנים
ראה סבר, א, עמ׳ 109. וראה גם שלמה מלכו, ספר המפואר, תשכ״ב, עמ׳ 52.
אין מזהירין לנזהר
ר׳ יששכר איילנבורג, שו״ת באר־שבע, סי׳ א; הקדמת ר׳ יעקב נוניס ואיס לשו״ת זכות אבות של ר׳ אברהם רפאל קורייאט, פיסא תקע״ב.
אין מלך בלא עם
סבר, א, עמ׳ 111, הביא פתגם זה, וכמקור ציין את כד הקמח. יש לציין כי הרב ח״ד שעוועל, במהדורת כתבי רבינו בחיי, ירושלים תש״ל, ד, עמ׳ שעט הע׳ 36, מעיר כי הפתגם נזכר גם בביאורו של רבינו בחיי לבראשית לח ל. והוא מוסיף: ׳ונראה שהמאמר מיוסד על לשון הפסוק: ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עָם — עִם התאספות העָם היה למלך, כי אין מלך בלא עם׳. נוסיף כי הפתגם נזכר גם בביאורו של רבינו בחיי לבמדבר כב א. הפתגם היה ידוע בימי־הביניים, והשתמשו בו גם שלא בדרך אידיומטית. למשל, בספר הישר המיוחס לרבנו תם, שער א: ׳המלך לא ייקרא מלך עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר ״ברב עם הדרת מלך״׳. דוידזון, אוצר, עמ׳ 6, מביא גם נוסח אחר מתוך אגרת יהושע הלורקי: ׳אם אין עם, אין מלך׳. אך נוסח זה נמצא כבר בספר הויכוח של הרמב״ן, כתבי רמב״ן, א, תשכ״ג, עמ׳ שד. — וכן כף הקטרת, למזמור עח, כ״י פריס 845, דף 90ב: ׳אין מלך בלא עם׳. וראה גם שם, דף 9ב. עיון במקורות מורה כי כאשר מובא פסוק כאסמכתא, הרי הוא בדרך כלל הפסוק דלעיל מספר משלי. וכך: עמק המלך, א ע״א: ׳כי אין מלך בלא עם, שנ׳ ברוב עם הדרת מלך׳; ר׳ נתן שפירא, מגלה עמוקות, אופן קנז, למברג תרי״ח, ל ע״א. וכך משתמע גם מדברי רש״ז מליאדי, בשער היחוד והאמונה, פרק ז, פא ע״ב (המאמר נזכר גם ברבים מדרושי רש״ז. וראה בלקוטי תורה, מפתחות, נז טור ב). — בלא הסתמכות על פסוק כלשהו נמצא המאמר בספר החיים, לר׳ חיים ב״ר בצלאל, אחי המהר״ל מפראג, בספר גאולה, פ״ב, אמשטרדם תע״ג, כג ע״א; בראש צדיק יסוד עולם, המיוחס לאר״י (שלא כדין! ראה יהודה ליבס, דעת, 1 [תשל״ח], עמ׳ 73 ואילך), פולנאה תקנ״א; וכן בכתבים מראשית תקופת החסידות. כגון: [ר׳ אהרן הכהן מאפטא], כתר שם טוב, פאדגורזע אצל קראקא תרנ״ח, ח״ב, כ ע״א. וכן בדרושי המגיד ר׳ דב בער ממזריטש שנדפסו בחיבורים שונים. למשל: מגיד דבריו ליעקב, קארעץ תקמ״ד, כה סע״ב (ועוד בעשרה מקומות לפחות); ובמקביל בס׳ אור תורה, פר׳ בשלח, נב ע״ב; אור האמת, נב ע״ד ונג ע״ב; ר׳ יעקב יצחק (החוזה מלובלין), דברי אמת, מונקאטש ת״ש, פר׳ מטות, קכ ע״ב. וכן בכתבי הרב יהודה אלקלעי, בעריכת יצחק רפאל, ירושלים תשל״ה, כרך ב, עמ׳ 345 (העורך העיר לרבינו בחיי, כנ״ל, וכן לספר מגלה עמוקות); וברגלי מבשר, שם, עמ׳ 621 (לפני כן נדפס הקונטרס ״קול מבשר״ של אלקלעי ע״י ישראל קלויזנר, במאסף שיבת ציון, ב-ג, תשי״א-תשי״ב, בעריכת ב״צ דינור, עמ׳ 45). וראה עוד הערת י׳ אלבוים, בסיני, פב (תשל״ח), עמ׳ צג (אני מצטער שנשכח ממני ספרו של הרב זלוטניק). — בפרפרזה קלה: בערוך השלחן העתיד, הלכות מלכים, סי׳ עא ס״ק ג: ׳הקמת מלך קודם לכל דבר, דבלא מלך אין עם, והעיקר הוא המלך׳. וראה שפת אמת, דרושים לפסח, מח (מג) ע״א: ׳וכשיש עם יש מלך׳. — ניסוח מורחב של הפתגם נמצא ברמח״ל, דרך ה׳, חלק ד פרק ד, על הפסוק ׳ברב עם הדרת מלך׳: ׳רצה בטובו וחסדו להשפיל כביכול בענייתו את רום כבודו ולהיות מתיחס אל נבראיו, אף על־פי שבאמת אין להם יחס עמו כלל, ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם׳ וכו׳. מעין זה נמצא בס׳ נובלות חכמה, ליש״ר מקנדיא, בסיליאה שצ״א (וד״צ ת״א תש״ל), קנא ע״ב: ׳המלוכ׳ לא יצדק לו לקראו מלך ושלטון באין עבדים וגוי וממלכ׳ שימשול עליהם׳. — לאחרונה נמצא פרפרזה לפתגם זה, בספר שיריו של אהרן מירסקי, עלי שיח, ירושלים תשכ״ו, עמ׳ צו: ׳ההיה עוד כמוני עני, מלך וכתר ואין עם׳. ראה גם ד׳ צרי, ההשגחה האלהית בעיני תלמידי ר׳ ישראל בעל־שם־טוב, עבודת דוקטור, תשע״ג, עמ׳ 47-46. וראה עוד הערך הבא.
אין מלך בלא צבא
פתגם זה איננו אצל סבר. הרב שעוועל, שם, ד, עמ׳ שעט, ממשיך: ׳ובביאורו לבראשית כב יג כותב רבינו: ״אין מלך בלא צבא״, ומצאתי המקור לזה באגרת רב סעדיה גאון לקהלת מצרים (נדפס[ה] בספר ׳במרכזים ובתפוצות בתקופת הגאונים׳ מאת שרגא אברמסון, עמ׳ 40): ״כי אם אין צבא אין מלך, ובאפס תלמידים אין הוד לחכמים״ ׳. דומה, כפי שהעיר כבר א׳ אפטוביצר, סיני, ז (ת״ש), עמ׳ קפו הע׳ 66 (ועע״ש עמ׳ שפב), שהמקור הוא בפרקי דרבי אליעזר, פרק ג: ׳השיבה לו ואמרה: רבון העולמים, אם אין צבא ואם אין מחנה למלך — על מה הוא מלך. ואם אין עם מקלסין למלך — אי זה הוא כבודו של מלך׳ (מאמר זה נמצא גם אצל סבר, א, עמ׳ 171). מעין פדר״א נמצא בספר רזיאל, אמשטרדם, יח ע״א (ירושלים תשי״ג, יב ע״א, יד ע״ב): ׳אם אין צבא למלך על מה הוא מולך׳. וראה עוד דוידזון, אוצר, עמ׳ 6, הע׳ 17. ואילו אצל ר׳ אשר בן דוד, ספר היחוד, סוד י״ג מדות, ירושלים תשכ״ה, עמ׳ עג: ׳אם אין מלך אין צבא ואם אין צבא אין מלך׳. וכן Marc Verman, The Book of Contemplation, NY 1992, p. 235.
אין מעלה בעולם ממעלת השתיקה
של״ה, שב ע״א. והשווה מבחר הפנינים, בסופו: ואמר החכם, ראש כל מוסר — השתיקה. ובפירוש שיר השירים לר״י ן׳ סהולה: ׳ואמרו בעלי המוסר, כשתשב עם החכמים יהיה רצונך לשמוע יותר מלדבר׳ (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ו [תשמ״ז], עמ׳ 447). וראה להלן: ׳שתיקה בעת הכעס׳ וכו׳.
אין מקום בארץ פנוי מן השכינה / אין מקום פנוי ממנו
סבר, א, עמ׳ 114, הביא מקורות מדרשיים. והמקור בשמות רבה, תשי״ט, ב ה: ׳אין מקום פנוי מן השכינה׳. הנוסח ׳אין מקום פנוי ממנו׳ נמצא אצל פלוטינוס, אנאדות, אנאדה ה, תרגם נתן שפיגל, ירושלים תשל״ח, עמ׳ 166. גם במקורות קבליים הזכירו זאת. למשל, שערי אורה, שער א, ג ע״ב. אך בייחוד נודע הנוסח הארמי: לית אתר פנוי מניה. ראה להלן: ׳לית אתר׳ וכו׳.
אין מקרא יוצא מידי פשוטו
הובא אצל סבר, א, עמ׳ 115, מתוך מקורות תלמודיים. והמאמר הובא, כידוע, רבות בספרות הפרשנית. שלום רוזנברג, במאמרו בדעת, 37 (תשכ״ט), עמ׳ 93, הביא מקבילות נוספות מתוך דברי רש״י למקרא, אם כי בעיקר ממקומות המדגישים את ערך הקונטקסט להבנת הפשט. ולכך אפשר להוסיף גם דברי רש״י בפירושו לבמדבר כו כד, הכותב: ׳אם אגדה הרי טוב, ואם לאו אומר אני׳ וכו׳ (ע״פ דפו״ר). אגב, לציטוט שהובא ע״י רוזנברג מתוך רש״י לשמות ו ט, ׳והדרשה תדרש׳, יובאו דברי ר׳ חיים בן עטר, הכותב בפירושו אור החיים לבראשית מו ח, בסופו: ׳כבר הודעתיך כי בפשטי התורה שאין הלכה יוצאת מהם, רשות נתונה לתלמיד ותיק לחדש ... והפשט כראי מוצק, והדרשה תדרש׳. וראה להלן: ׳הפשט לא יופשט׳.
אין מקשין באגדה
סבר, א, עמ׳ 115, ציין מקור לכך: ׳מו״נ בסוף פתיחה׳. ברם, הרמב״ם עצמו כתב: ׳ולזה אמרו אין׳ וכו׳. משמע שהיה לפניו מקור קדום. יעקב רייפמאן, ב׳הערות על־פירוש ספר יצירה להרב הנשיא ר׳ יהודה בר ברזילי הברצלוני ז״ל׳, קבץ על יד, שנה ג, תרמ״ז, עמ׳ 19 (וד״צ ירושלים תש״ל, בסופו), כותב ביחס לדברי הברצלוני: ׳ואין לנו להרבות ולפרש בהגדות הללו, דהכי אמור רבואתא כי דברי הגדות הללו שיש בתלמוד ובזולתו אין מקשין בהן, דהכי טעמייהו: דרוש וקבל שכר עכ״ל. לדברי רבואתא אלה כוון הרמב״ם באמרו בסוף פתיחת מורה נבוכים ״ולזה אמרו אין מקשין באגדה״׳. משמע מנוסח דברי הברצלוני שיש לצפות לגילוי מקור קדום יותר בתקופת הגאונים. ראה אוצר הגאונים, חגיגה, עמ׳ 65: ׳אין מקשין מדברי אגדה׳. וע״ע ש׳ אסף, תקופת הגאונים וספרותה, ירושלים תשט״ו, עמ׳ רפ והע׳ 6; טויטו, סיני, צט (תשמ״ו), עמ׳ קמה. וראה עוד י״ל מיזס, קנאת האמת, למברג 1879, עמ׳ 241-236. כדאי להוסיף עוד, שמאמר זה מופיע גם במדרש הגדול, בראשית, מהד׳ מרדכי מרגליות, ירושלים תש״ז, עמ׳ יח (והמהדיר היפנה לרמב״ם הנ״ל). — מקובל שחי סמוך לאחר הרמב״ם והושפע ממנו הוא ר׳ יוסף ג׳יקטילה, ואף הוא בספרו גנת אגוז, לא ע״ב, כותב: ׳ולפיכך אין לשום אדם בעולם להקשות באגדה, כאמרם ז״ל אין מקשים באגדה׳. אפשר שהסתמך על הרמב״ם.
אין משיבין את הארי שלא בפניו וכ״ש [=וכל שכן] אחר מותו
מעבר יבק, מנחת אהרן, תחילת פרק ח.
אין משיבין על האגדה/ההגדה
סבר, א, עמ׳ 115, מציין: תק״ז חדש קסו. נראה לי, שהציון הוא על־פי דוידזון, אוצר, עמ׳ 170 הע׳ 6. וכך נמצא בזיטאמיר תרכ״ג [=מהד׳ מרגליות, תשנ״ד, קז ע״ג]. יצוין, כי מהדיר עזר הדת, עמ׳ 27, כותב: ׳וכבר הרשונו בזה החכמים ז״ל באמרם אין מושיבן(!) על ההגדה׳. יחסו של ר״י פולקר אל הקבלה לא היה אוהד, ויש להניח שהיה לנגד עיניו מקור אחר לבד מתקוני זוהר. וראה גם לקמן: ׳אין משיבין על הדרש׳.
אין משיבין על הדרש
סבר, א, עמ׳ 115, מציין כמקורות: פענח רזא, ז ע״א; תולדות יצחק, ה. והוא כנראה על־פי דוידזון, אוצר (ב), עמ׳ 170 הע׳ 5 (אגב, דוידזון השתמש בדפוס פענח רזא שהוא חמוש״ד. אך בדפוס טארנאפאל תקע״ג, הוא בדף ז ע״ב). וראה ר׳ משה איסרלש, מחיר יין, הקדמה.
אין מתחילין בב״ד
סבר, א, עמ׳ 116, הביא מקורות שונים, וכן חילופי נוסחאות [זוהר ח״ג רלד ע״א; רעג ע״א, רע״מ]. ש׳ אברמסון, בקובץ מנחה ליהודה, עמ׳ 22-21, הרחיב את היריעה. וע״ע ש׳ אסף, מקורות לתולדות החנוך בישראל, תל־אביב תשי״ד, חלק א, עמ׳ פא הע׳ 5, שהביא מקורות נוספים ל׳מנהג טפל זה׳. אציין עוד מקורות שגם מסבירים את טיבם של ימי שני ורביעי. בזוהר חדש, שיר השירים, ווארשא תרמ״ה, סט ע״א: ׳דבכל יומא תניינא ובכל יומא רביעאה רוחא בישא דאשת זנונים אזלא סחרניה דגנתא׳ וכו׳ [= שבכל יום שני ובכל יום רביעי רוח רעה של אשת זנונים סובבת את הגן]. וראה עוד גינצבורג, אגדות, חלק א, עמ׳ 153, על היות ימים אלה ׳חסרי מזל׳. — ולכך נתכוון בוודאי גם בעל הט״ז, שכתב (שו״ע יו״ד סי קעט ס״ק ב): ׳הטעם, שהכוכבי׳ הצומחים בהם הם קשי׳׳. ראה גם שו״ת הרשב״א המיוחסות לרמב״ן, סי׳ רפג (=כתבי רמב״ן, מהד׳ שעוועל, חלק א, עמ׳ שעט); רבינו בחיי, א, עמ׳ כח, עמ׳ נה. ובחזקוני לבראשית א ז ניתנו טעמים להתחלה ולסיום. וברעיא מהימנא, ח״ג, רעג ע״א, הנוסח: ׳אין מתחילין בשני ואין מסיימין ברביעי׳. וראה שו״ע יו״ד סי׳ קעט ס״ק ו. הגר״א העיר לזוהר ח״ג רלד ע״א, ולתק״ז קד ע״ב. וראה אשכנזי, תניתא, עמ׳ 82-75.
אין מתקנאין אלא גבור בגבור
ר׳ אברהם סבע, צרור המור, ריש פר׳ ויגש.
אין נעימות כלב טוב
ספר הרוקח, הלכות חסידות, עמ׳ יח. ראה להלן: ׳אין עושר כבריאות׳.
אין נקב צר לשני אוהבים, ואין רחב העולם די לשני שונאים
מבחר הפנינים, שער האהבה. וראה להלן, פרק יג, סביב הפניות 82-81.
אין נקודה בלי שביעי
ר׳ משה די־ליאון, הנפש החכמה, סוד השבת, סי׳ יג. וכך בספרי קבלה נוספים במאה הי״ג ולאחר מכן.
אין נקל כבזות מעשי זולתו — ואין כבד עליו כעשות כהמה
ר׳ יהודה אריה די מודינה, לב אריה, בהקדמה.
אין סומא מעיד על המאורות
הסכמת ׳ר׳ יום טוב ליפמן ב״ר עזריאל ממגורשי וינא ומתגורר בפרעשפורג׳ לס׳ ויקהל משה, לר׳ משה בן מנחם גראף מפראג, דעסוי תנ״ט.
אין סומכין על הגדות/הגדה
אוצר הגאונים, חגיגה, עמ׳ 60, 65; ר׳ טודרוס אבולעפיה, אוצר הכבוד, לשבת כח.
אין עבירה כמו ערוה
תחילת הקדמת הרקח, ירושלים תשכ״ז, עמ׳ א.
אין עושר כבריאות
פתגם זה מופיע אצל סבר, א, עמ׳ 120, בשם מבחר הפנינים. ואמנם שם, שער מצות החכם לבנו, ורשה תרפ״ה, עמ׳ 96, כתוב: ׳אין עושר כבריאות ולא נעימות כלב טוב׳. (המחצית השנייה איננה נזכרת אצל סבר). בספר הרוקח, הלכות חסידות, עמ׳ יח, כתוב: ׳אין עושר כבריאות, אין נעימות כלב טוב׳. ולפי זה ציינתי שני פתגמים, העומדים גם מבחינה עניינית בפני עצמם. מובא גם אצל ר׳ יוסף אלשקר, צפנת פענח, כ״י ירושלים 154, דף 195א. אולם יש לראות בדברי בן־סירא את המקור הרעיוני, כפי שהעיר אל נכון א׳ כהנא, במהדורת בן־סירא, הספרים החיצוניים, ת״א תשט״ז, ח״ב עמ׳ תצב-תצג. שם כתוב: ׳חיי־שר אויתי מפז, ורוח טובה מפנינים. אין עושר על עושר שר־עצם, ואין טובה על טוב לבב׳. וראה זלוטניק, מדרש, עמ׳ 46. כן ראה הוספות שמואל אשכנזי, לספר זכירה, תשנ״ט, עמ׳ 352. וראה משלי חכמים בסוף לקח טוב לר׳ אברהם יגל, ווארשא תקס״ב, עמ׳ 29. אציין כי בראשית העת החדשה קשרו זאת לנוטריקון של המילה ׳עשיר׳ = עיניים שיניים ידיים רגליים. הוה אומר, הבריאות, ובאמצעותה העושר, מתמצה במצבם של אברים אלה.
אין עיקר החכמה אלא יושר המדות
פירוש רבינו בחיי לשמות יח כא.
אין פקחות כפקחות יהודי
ן׳ וירגה, שבט יהודה, ירושלים תשט״ו, עמ׳ מט.
אין קדושה אלא לארץ־ישראל
רמח״ל, ספר המאמרים, מאמר הגאולה. וניתן להוסיף וואריאנטים שונים. למשל, אין לך קדושה כקדושת א״י — ר׳ משה אדרעי, יד משה, אמשטרדם תקס״ט, לו ע״ב. וראה להלן, פרק תשעה־עשר, הערה 73.
אין רגע בלי פגע
ראה סבר, א, עמ׳ 123. פלא יועץ, ע׳ תשובה. ובשירי ריה״ל, הוצאת מחברות לספרות, תש״ו, ג, עמ׳ 543: ׳בלי נגע׳. וראה לעיל בפתיחת הפרק.
אין רופא כזמן
חיד״א, מעגל טוב, עמ׳ 31.
אין ריקות בעולם
מורה נבוכים, ח״א פרק עב, ניו־יורק תש״ו, קי ע״ב; שם, ח״ב פרק ל, נט ע״ב; ר׳ יצחק אבוהב, נהר פישון, זאלקווא תקס״ו, ה ע״ג. וראה חלמיש, אשכנזי, עמ׳ 53, שם מובע הרעיון. וראה שם, הערה 19. מעין זה באור המאיר, ווארשא תרמ״ג, ח ע״ג: ׳אין דבר בעולם לבטלה׳. ומעניין הניסוח של רבינו בחיי לויקרא ח כג, מהד׳ שעוועל, ב, עמ׳ תלט: ׳אין הטבע עושה דבר לבטלה׳. וכך במו״נ ח״ג פי״ג, בנוסח התיבוני: ׳ואריסטו אומר תמיד בפירוש שהטבע לא יעשה דבר לבטלה׳; אלקבץ, אילת אהבים, נג ע״א: ׳ידוע כי הטבע לא יפעל דבר לבטלה׳. י׳ אבן שמואל ציין זאת כרעיון אריסטוטלי (מורה נבוכים, חלק שני, כרך א, תשי״ט, עמ׳ 89, ליד הערה 4).
אין שבח כצניעות בעולם
ספר הפליאה, תשל״ז, ל ע״ג.
אין שגגה בשכל
פירוש המהר"ל (דרך חיים) לאבות פרק ד משנה טז.
אין שוטה מרגיש
בבבלי שבת יג ע״ב כתוב: אין שוטה נפגע. ידוע יותר הנוסח בכותרת. במבחר הפנינים, שער המוסר, עמ׳ 63: ׳השוטה אינו מרגיש בבזיון׳. ור׳ מנחם מנדל מויטבסק, פרי הארץ, פר׳ מטות, תשמ״ט, עמ׳ קב: ׳אין שוטה מרגיש׳.
אין שלום יוצא מתוך מריבה
בתוך תשובת ר׳ אברהם סגרי לענין תפילין בחולו של מועד. נדפס בפחד יצחק, קט ע״א. וראה לעיל: ׳אין טוב יוצא׳ וכו׳.
אין שלמות העבודה אלא בשמחה
כד הקמח, ערך בית־הכנסת, עמ׳ פט.
אין שמחה אלא בלב טהור
ר׳ אליעזר פאפו, חסד לאלפים, סי׳ רסב אות ד.
אין שמחה בכל העולם כשמחת השכל
ר׳ ישראל די קוריאל, כ״י ששון 185, עמ׳ 10. ראה מ׳ פכטר, ״תפיסת הדבקות ותיאורה בספרות הדרוש והמוסר של חכמי צפת במאה הט״ז״, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ג (תשמ״ב), עמ׳ 55.
אין שמחה כהתרת הספקות
ראה אשכנזי, קדמיתא, עמ׳ 704-701.
אין שמחה כמו הנצחון
ן׳ וירגה, שבט יהודה, השמד השמיני, תשט״ו, עמ׳ מ.
אין שמחה כשמחת ההבנה
יוסף ן׳ נחמיאש, פירוש למשלי ח לא, ברלין תרע״ב, עמ׳ 43.
אין שמחה כשמחת המזון
ספר הפליאה, קארעץ תקמ״ד, צז ע״ב.
אין שמחה כשמחת התורה
ר׳ מאיר פאפרש, אור הישר, עמוד העבודה, פרק ה.
אין שמחה כשמחת מצוה
הקדמת הרקח, ירושלים תשכ״ז, עמ׳ א. ובלשון דומה (כַעשִיַת) אצל א״י ורטהיימר, ילקוט מדרשי תימן, תשמ״ח, עמ׳ רנח.
אין שמחה כשמחת נקמת האויב
כף הקטרת, כ״י פריס 845, 14 ע״ב.
אין שמחה שלמה עד שיבא המשיח
[אין ירושלים מלאה עד שאגדע קרנות רשעים: ש״א ורטהימר, בתי מדרשות, תש״י, ח״ב, רפד.] הש׳ סבר, א, עמ׳ 127: ... עד שישראל נגאלין.
אין שנאה כשנאת הדת
חאגיז, משנת, אות תק. וראה אברמסון, שועיב, סוף עמ׳ 35.
אין שעה בלא רעה
מובא בשל״ה, רלח ע״ב. ועע״ש. ראה גם במובאה שבתחילת המאמר.
אין תכלית האמת אלא שידע שהיא אמת
רמב״ם, פירוש המשנה, הקדמה לפרק חלק; יוסף ן׳ כספי, משנה כסף, א, פרעסבורג תרס״ה, עמ׳ 165.
איני יודע — חצי חכמה
א״מ הברמן, שני חיבורים של משלי חכמה ומוסר, נדפס בקובץ מנחה ליהודה, עמ׳ 180 (מעין זה: ׳למד לשונך לומר: איני׳ וכו׳ — בבלי ברכות ד ע״א).
אל יתפאר חלש כמנצח
ידעיה הפניני, אוהב נשים, ספר יובל ליום הולדת ה־90 של יו״ט צונץ, ברלין 1884, עמ׳ 8, בשם משל הקדמוני.
אל תדין את חבירך עד שתגיה למקומו
דברי המגיה לספר הגלגולים, פפד״מ תמ״ד. וכן בסוף הקדמת המגיה למקדש מלך, אמשטרדם תק״י.
אל תטש תורת אמך — דת אומתך אל תעזוב
ראה תא־שמע, מנהג, עמ׳ 17 הע׳ 7.
אלה דברי רוח
פירוש רמב״ן לויקרא כז כט.
אלהים בגימטריא הטבע
מ׳ טייטלבוים, הרב מלאדי ומפלגת חב״ד, ורשה תרע״ג, ח״ב, עמ׳ 119, ציין את המקור בספר מגיד מישרים לר״י קארו. ברם, י״ל זלוטניק, שם, עמ׳ 55-54, טוען שספר זה נדפס רק בשנת ת״ה, והוא מציין על כן את ס׳ מעבר יבק, לר׳ אהרן ברכיה די־מודינה, שמחברו מת בשנת שצ״ט וספרו נדפס בשנת שפ״ו. אף הוא מוסיף ׳כי המאמר היה כבר אז שגור ורגיל בפי כל׳ (עמ׳ 54). אכן, בספר גנת אגוז לר״י ג׳יקטילא, בן המאה הי״ג, מצוי הרעיון פעמים הרבה. למשל: ׳כי חדוש העולם מלאכת הטבע שהוא סוד אלהים׳ (ה ע״ג). או: ׳כל מעשה הטבע נטבע בשם אלקים׳ (יב ע״ד. וראה גם: יג ע״א, כו ע״א, ועוד). וכן מופיעה הגימטריא אצל ר׳ יוסף בן שלום אשכנזי, במאה הי״ד (ראה שלום, פרקים, עמ׳ 15; חלמיש, אשכנזי, עמ׳ 104). עיין חיים הלל בן־ששון, כבוד אלוהים, תשל״ז, מבוא, עמ׳ כ והערות 81, 82; ר׳ מאיר אלדבי, שבילי אמונה, לבוב תרכ״ט, הנתיב הראשון (אין ספרור); ראשית חכמה, שער ב פרק א, נב ע״ד; שם פרק ז, עו ע״ב; שם פרק ח, פ ע״א-ע״ב; שם פרק יא, צז ע״ב; שער ג פרק ו, קכא ע״ב; רמח״ל, אדיר במרום, תרמ״ו, עמ׳ 155. ראה גם כהן, קול, עמ׳ קכה; שומר אמונים, נא ע״א; שו״ת חכם צבי, סי׳ יח; תולדות, פר׳ יתרו, קעט ע״ב; דגל מחנה אפרים, בראשית; לקוטים לראש השנה; מגיד דבריו ליעקב, קארעץ תקמ״ד, כה ע״א; נועם אלימלך, ריש פר׳ לך לך; לקוטי רמ״ל, פר׳ וארא; חלמיש, משנתו, עמ׳ 57 הע׳ 74; תניא, שער היחוד והאמונה, פרק ו, עמ׳ 159; תורה אור, אסתר, צג ע״ד; לקוטי תורה, פר׳ ראה, כב ע״ב; סידור, מד ע״ב, רעא ע״ב; רי״מ עפשטיין, ערוך השלחן, סי׳ תעג ס״ק כג; י״א וואידה, קובץ על יד, תשי״א, עמ׳ קלב; מחניים, סה (תשכ״ב), עמ׳ 64-63. וראה אשכנזי, תניתא, עמ׳ 111-104.
אלמלא התורה אין בין אדם לחמור שהוא רוכב עליו כלום
רמב״ן, דרשת תורת ה׳ תמימה, ווינא תרל״ג, עמ׳ 2. במהד׳ לפסיא תרי״ג, עמ׳ 3, הנוסח הוא: ׳אלמלא כך׳ וכו׳.
אם אגדה — הרי טוב
ראה לעיל: ׳אין מקרא יוצא מידי פשוטו׳.
אם אדם עולה אל הבורא — הבורא יורד אליו
רבי יהודה חייט בפירושו (מנחת יהודה) למערכת האלהות, כה ע״ב, מביא זאת בשם ר׳ מנחם מריקנטי. בתוכנו דומה מאמר זה לדבריו של ריה״ל (בשירו י-ה אנה אמצאך): ׳בצאתי לקראתך — לקראתי מצאתיך׳. השווה: ׳ובהתקרבו על דרך זו, אז רצון העליון יתקרב אצלו׳ (שער הכוונה, מיוחס לרבי עזריאל מגירונה, צוטט בספרו של שלום, תש״ח, עמ׳ 95). ובספר הישר, שער ב, כתב: ׳כשאוהב מאד הבורא אז יאהבנו הבורא מאד׳. וראה להלן, פרק יד, מקבילות רעיוניות נוספות.
אם גופותינו לא נועדו — נשמותינו יתועדו
דונש בן תמים. ראה י׳ פנטון, עלי ספר, טו (תשמ״ט), עמ׳ 47 (רעיון פגישת נשמות בשמים).
אם היו כל ישראל צדיקים — לא היו צריכין לסדר נזיקין
מתוך עזר הדת, חלק א שער א, עמ׳ 5. כך כתבתי במהדורא קמא, ועל כך העיר ט׳ פרשל, בסיני, פב, חוב׳ ה-ז, עמ׳ רצב, כי הדברים מצויים כבר אצל ר׳ אברהם אבן עזרא ב״יסוד מורא״ שער ראשון: ׳ויש הוגה בתלמוד להתפאר, על כן כל עסקיו בסדר נזיקין. אם הוא מקבל שכר להורות הפתאים ולישר המעוותים, רק אם היו כל ישראל צדיקים לא היו צריכים לסדר נזיקין׳. וכנראה אליו התכוון בעל עזר הדת בהקדימו לפתגם את המלים: ׳כמאמר החכם׳. והשווה דברי ר׳ יצחק אבוהב בסוף הקדמתו למנורת המאור (מהדורת מוסד הרב קוק, עמ׳ 20): ׳ואם יהיו בני אדם צדיקים, לא יהיו מתעסקים, לדון בחובות ונזקים׳. גם אילת אהבים, כו ע״א, לג ע״ב, גרס: ׳כל אנשי העולם׳. במאמרו ב״הצפה״ מיום כח באב תשס״א, 17.8.2001, ציין טוביה פרשל גם את ספרו של ר׳ יוסף נחמיאש, תלמיד הרא״ש בטלטולא: בתחילת פירושו למסכת אבות (מהד׳ ר׳ משה אריה במברגר, פאקס תרס״ז), בה הוא דן על מקומה של מסכת אבות בסדר נזיקין: ׳המסכתא הזאת נקראת מסכת אבות וגם תחילת נזיקין היא ארבעה אבות נזיקין, יבואו אבות הקדושים ויורונו הדרך אשר נלך להתרחק מארבעה אבות נזיקין, וכן אמרו אם היו כל ישראל צדיקים לא היו צריכים לארבעה אבות נזיקין׳.
אם הלכה נקבל, ואם לדין יש תשובה
סבר, א, עמ׳ 179, ציין מקורות מתלמוד ומספרי. אוסיף את האמונה והבטחון, פרק ה, עמ׳ שע. מופיע הרבה לאחר מכן. אך בפירוש ר׳ אברהם בן הרמב״ם לבראשית מו כז: ׳אם הלכה נקבל׳. וראה להלן: ׳אם קבלה היא נקבל׳.
אם המְסַפר פתי — יהי השומע חכם וערום
ראה מה שכתב על פתגם זה פרופ׳ שאול ליברמן, יוונית ויוונות בארץ־ישראל, ירושלים תשכ״ג, עמ׳ 122 הע׳ 110. וראה פירוש המאירי למשלי א ד, המביא זאת בשם ׳משלי הערב׳. ובשינוי קל בפירושו ליד טו, שם סיים: ׳יהיה השומע פקח׳.
אם הראשונים כאנשים אנחנו כחמורים
כך שמש צדקה, יד ע״א. אך מקובלת הלשון ׳אם הראשונים כבני אדם׳ וכו׳. ראה סבר, א, עמ׳ 195.
אם יעזרני השם
ספר הפליאה, לב ע״ג. וראה להלן: ׳אם ירצה השם׳.
אם יעלה חמור בסולם / אם יעלה שועל בחותם
ראה סבר, ב, עמ׳ 690. המקור הוא במדרש מעשה תורה, ילינק, בית המדרש, ב, עמ׳ 95. מצוי בקולופונים של כתבי־יד. וראה גם תחכמוני, שער נ; מחניים, קו (תשכ״ו), עמ׳ קלז-קלח; שלום, שבתי צבי, א, עמ׳ 183 הע׳ 1; א׳ אלטמן במאמרו במחקרים בקבלה ובתולדות הדתות, מוגשים לגרשם שלום, ירושלים תשכ״ח, החלק האנגלי, עמ׳ 32-31: ׳ארבעה דברים אמרו חכמים: אם יתלבן השן יתחכם הכסיל ... אם יעלה חמור בסולם׳ וכו׳.
אם ירצה השם
סבר, א, עמ׳ 184, מציין כי ׳מקורו במדרש הנעלם [צ״ל: לעולם] הנדפס באוצר מדרשים, עמ׳ 273, ובשל״ה, שער האותיות, ס, מביא סימן: ׳עצת ה׳ היא תקום׳ ר״ת [של: היא] אם ירצה השם׳. ועל כך יש להעיר כמה הערות: א) המדרש הנדפס באוצר מדרשים הנ״ל מקורו במנורת המאור של ר״י אלנקאווה, ח״ד, עמ׳ 509. ושם כתוב: ׳לעולם אל יאמר אדם לעשות דבר אלא בגזירת המקום, שנא׳ רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום׳. וכן הובא גם בסוף ראשית חכמה, רעג ע״ג; ובבית־המדרש של ילינק, ח״ג, עמ׳ 116. ואילו י״ד אייזנשטיין, אוצר מדרשים, שם, הוסיף לאחר המילים ׳בגזירת המקום׳ במאמר מוסגר: אם ירצה השם. הרב מ׳ סבר, כפי הנראה, נגרר אחר אייזנשטיין בלא לבדוק את מקורותיו הנ״ל, וסבר שהערה פרשנית זו היא מקורית; ב) השל״ה מביא ענין זה, כמדומה, בשני מקומות, ויש ענין בכך. תחילה בדף ס ע״ב, ושם כתוב: ׳בכלל דביקות האמונה, שיאמר על כל פעולה שרוצה לעשות אפילו לזמן קרוב יאמר אעשה זה אם ירצה השם ... וסימנך עצת ה׳ היא תקום, היא ר״ת אם ירצה השם׳. ובהמשך העמוד: ׳שבכל ענין שבעולם יאמר אם ירצה השם או בעזרת השם׳. הווה אומר, השל״ה אינו מתייחס ל״מדרש לעולם״, ואצלו מופיע הנוסח ׳אם ירצה השם׳. אך נראה שלא הוא אבי הנוסח הזה, אם כי קרוב לוודאי שבאמצעותו חדרו שתי הנוסחאות הנ״ל לשימוש הרחב. גם בספר אור צדיקים, לר׳ מאיר פאפרש, בן־זמנו של השל״ה, סי׳ כד ס״ק כז, לא ע״א, כתוב: ׳בכלל דביקות הפעולה יאמר על כל דבר אי״ה׳. קרוב להניח שלשניהם היה מקור משותף. — המקום השני בשל״ה הוא בדף שנג ע״ב, ושם ה״אסמכתא״ היא מפסוק אחר. ״על־פי ה׳ יסעו ועל־פי ה׳ יחנו״ ... יש רומז מוסר בכאן על כל פעולה או תנועה שהאדם עושה יאמר אם ירצה השם או בעזרת השם׳; ג) הנוסח של ר״י אלנקאווה הוא: בגזירת המקום. אכן, בספרים הרבה נמצא: אם יגזור ה׳ בעדי, אם יגזור ה׳ בחיים (ובראשי תיבות: איה״ב), בגזירת המקום, וכיו״ב — נוסח זה משתקף מתוכו לשון הפילוסופיה היהודית בדבר גזירת המקום, לאמור: רצונו הריבוני של הקב״ה והתערבותו במהלך חיי הברואים. ולדוגמא אזכיר את ר׳ מנחם ריקנטי, שבתחילת פירושו לתורה כותב: ׳שנבאר בגזרת האל׳ (לא ע״א), או: ׳כאשר נפרש בפירוש שם המיוחד בגזירת השם׳ (א ע״ג), ועוד הרבה; רלב״ג, מלחמות השם, ט ע״ג; ועוד הרבה; ד) עצם הרעיון להזכיר שם ה׳ על כל דבר מקורו כנראה בזוהר, ח״ג נא סע״ב, הכותב: ׳בכל עובדוי דבר נש לבעי ליה דלהוון כלהו לשמא קדישא. מאי לשמא קדישא? לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד׳ (בציטט זה מדובר על ׳כל עובדוהי׳ = כל מעשיו. לגבי ברית מילה נזכר גם בהקדמת הזוהר, ח״א יג ע״א. ולא נאריך בכך.11 אך הנוסח של ׳אם ירצה השם׳ ודומיו אינו מופיע שם. וראה בניצוצי זוהר, להר״ר מרגליות אות ו, המציין [נוסף לאוצר המדרשים (וצ״ל: פי״ב, ולא: פי״ג) והשל״ה בדף ס] כי ׳בראש אגרות ומכתבים כותבים ב״ה וכדומה׳. אך היו שהתנגדו לכך, למשל ר׳ שמחה זיסל זיו מקלם, בספרו חכמה ומוסר, ניו־יורק תשי״ז, ח״א, עמ׳ תלה; הרב י׳ קאפח (הגות עברית בארצות האיסלאם, עמ׳ 129-127). וראה עוד חסידים, תשי״ז, סי׳ תתפד; ערוך השלחן, סי׳ כח; ספר זכירה, הרובטשוב תק״פ, לו ע״ב; חאגיז, משנת, ל ע״א; יחוה דעת, ג, סי׳ עח; אגרות משה, יו״ד, ב, סי׳ קלח. וראה להלן: ׳בעזרת השם׳.
אם לא יועיל לא יזיק
ר׳ משה איסרלש, מחיר יין, הקדמה; שבט מוסר, פרק ט, עמ׳ סח. וראה בלאנקשטיין, משלי ישראל ואומות העולם, תשכ״ד, עמ׳ 734.
אם קבלה היא לא נקבל
כלומר, אין בעל ההלכה כפוף לקבלה (שמש צדקה, יד ע״א).
אם קבלה (היא) נקבל
ראב״ע לבראשית כב ד; רמב״ן, סוף פרשת נח; רמב״ן לאיוב סוף פרק כח; רקנטי, כ ע״א (׳אלה דבריהם, ואם קבלה נקבל׳); שם, פר׳ תשא, נה ע״ג; פר׳ צו, נט ע״ב; פר׳ קדושים, סה ע״ב (וראה מ׳ אידל, רקנטי, עמ׳ 100); עראמה, ביאור למגילת רות ג יח. רדב״ז, טעמי המצות, כח ע״ב; אבני זכרון (שלום, פרקים, עמ׳ 155). ובלשון ר״ח קרשקש, אור ה׳, מאמר ד, דרוש ז: ׳ואם קבלה נקבל בסבר פנים יפות׳. נוסח דווקני נמצא בשו״ת רב פעלים, ח״ג, סוף סי׳ לה, ירושלם תרס״ה, כג ע״ב: ׳אם הוא קבלה ברורה נקבל, ואם לדין יש תשובה׳.
אם תרצה להכיר אדם — שאל מי חבירו
משלי חכמים, מובא אצל עדעלמאן, דרך טובים, ירושלים תשל״ה, עמ׳ 21. ובנוסח אחר: ׳אמוֹר לי מי חברך ואומַר לך מי אתה׳.
אמת במקומה עומדת
מובא בספר האמונות, עה ע״א. סבר מביא בכרך ב, עמ׳ 549, את הנוסח: ׳אמת לעולם עומדת׳, ומציין כמקור את בן־סירא מא יא. אך במהד׳ אברהם כהנא, מ יב, נאמר: ׳ואמונה לעולם תעמד׳ (ופסוק זה מופיע בסוגריים מרובעים). וע״פ זה, כנראה, הציע י׳ ידין בנוסח המשוחזר שלו. ראה י׳ ידין, מגילת בן־סירא ממצדה, ירושלים תשכ״ה, עמ׳ 40. ואילו במהד׳ בן־סירא של דוד כהנא, ורשא תרע״ב, וכן במהד׳ האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשל״ג, עמ׳ 43, אין הפסוק הזה נמצא כלל.
אמת מוחלטת
מראות הצובאות, עמ׳ קנו.
[חסד ו]אמת — נוטריקון: ארון מטה תכריכין
אור זרוע, כ״י הספרייה הבריטית 771, דף 3א.
אנוש יביט למראה האנשים ומלבושם ולא אשר בקרבם / כאיש בער יכבד הספרים לפי תיקם לפי ארכם ורחבם
מהר״ם די לונזאנו, שתי ידות, ויניציאה שע״ח, קמט ע״א. וראה לעיל: ׳אין כבוד׳ וכו׳.
אנשי מדות רעות, קונים ספרים בלי מעות, כי אם בחמש אצבעות
צוואת ר׳ משה אדרעי, יליד מארוקו, משנת תקפ״ז. ראה א׳ יערי, בקרית ספר, לה (תש״ך), עמ׳ 270.
אנשי שלומך יהיו רבים, ובעל סודך אחד מאלף
ספר בן־סירא, מהד׳ א׳ כהנא, ו ו.
ארבעה מיני ניגונין
זוהר ח״ג רכז ע״ב (רע״מ).
אריכות הקולות [של חזנים] אריכות הגלות
ר׳ יוסף אירגאס, שו״ת דברי יוסף, ליוורנו תק״ב, סי׳ יג.
אש מחפשין באפר
ר׳ ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר, ישמח ישראל, ניו יארק תשט״ז, עמ׳ 161, בשם המגיד ממעזריטש. וראה ח״י ברל, ר׳ יצחק אייזיק מקאמרנא, תשכ״ה, עמ׳ 276 הפניה
66.
אשה טובה — אשרי בעלה
ספר בן־סירא, מהד׳ א׳ כהנא, כו כו.
אשר מאסו בגמרא נסעו ממיתקה וחנו במרה
חביב טולידנו, דרך אמונה, הקדמה.
אשרי אנוש דובר עלי אוזן והיא שומעת
ר׳ אברהם ן׳ חסדאי, בן המלך והנזיר, תל־אביב תשי״א, עמ׳ 150. מעין זה בזוהר ח״ב קפו ע״ב: ׳זכאה מאן דמליל על אדנין דשמעין׳. ושם הוסיף ג׳ שלום במהדורתו, עמ׳ 1821: ׳וכן בס׳ החינוך, ויניצאה שנ״ה, קסב ע״א: אשרי המדבר לאוזן שומעת׳. וכך גם בספר דופי הזמן לרבי סעיד צעדי (י׳ קאפח, כתבים, ב, תשמ״ט, עמ׳ 793).
את אשר תפלוט בצחוק — גם בבכי קשה למחוק
נשכח ממני מקורו
את הראש מוטב לכוף מלנפצו על המשקוף
נשכח ממני מקורו. השווה: ׳אתתך גוצא — גחון ותלחוש לה׳ (בבא מציעא נט ע״א).
אתה ישן לו — והוא ער לך
חובות הלבבות, שער ה פרק ה. מעין זה כתב רבינו בחיי אבן פקודה בשירו: ׳אני ישנה הייתי ולבי ער בקרבי׳. וראה עלי ספר, ח (תש״מ), עמ׳ 24-23.
אתערותא דלעילא
זוהר ח״ב קלה ע״ב. (וטועים הכותבים: התערותא!).
הערות:
5 מנחה ליהודה, עמ׳ 20.
6 שתי רשימות פרסמתי בסיני: כרך פ, שבט-אדר תשל״ז, עמ׳ רעו-רפג; כרך פה (תשל״ח), עמ׳ רסג-רעא. עלי לציין כי במאמר הנוכחי השוויתי את הממצאים שלי בכמה פתגמים לאלה של אשכנזי, קדמיתא, וציינתי דברים שאינם ברשימותיו. אולם לא הספקתי לנהוג כך גם לגבי הכרך השני שלו, אשכנזי, תניתא, ואך אציין למראה־מקום מקביל.
7 לקט הפרדס, כ״י אוקספורד 1954, דף 48ג-ד. פירוש הגימטריא: חית+כף+מם+הי = 613.
8 אשכנזי, קדמיתא, עמ׳ 484-473.
9 וראה ח׳ קרייסל, ״׳אלו ידעתיו הייתיו׳ — לגלגולו של פתגם״, דעת, 75-74 (תשע״ג), עמ׳ 103-73.
10 ראה מאמרו של ג׳ שלום, קבץ על יד, תשכ״ו, חלק ב, עמ׳ 434 [=מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה, תשל״ד, עמ׳ 249]) ועוד. לעניין הזוהר השווה גם תשבי, משנת, ב, עמ׳ תרעד הע׳ 68.
11 ראה חלמיש, הקבלה, עמ׳ 53-45.
*המשך הפרק בספר מלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
