אז, המדד הראשון לדעתי העניה בקריאת ספר הוא אי היכולת להתנתק ממנו. כזה בדיוק היה השתקן. התמלאתי בסקרנות לגבי ההמשך (מה קשור ללכת לעבודה כשהספר הזה מונח לו באפליקציה??😏)
הכתיבה שם קצת אחרת, ההקבלה בין הראיה החוקרת ההיסטוריונית לבין הסיפור שמסופר כלשון העם וכהווייתו ללא תיאורים מייגעים ומעייפים ומנגד, לגמרי הייתי שם עם השתקן ועם התינוק, עם דורה ועם שמחה.. הלב כאב בקריאה אבל לא עד כדי סחיטה רגשית מוגזמת, כאילו שהקורא מובל אל תוך התקופה הקשוחה והבלתי נתפסת אבל בראיה נקודתית של השרדות ולא אל כל הגודל העצום של השבר.
אהבתי מאוד את הספר, מקצה אל קצה.